יש עתיד ליוסי סילמן? | אפרים הלפרין, News1.co.il

יש עתיד ליוסי סילמן? | אפרים הלפרין, News1.co.il

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-93479-00.html?t=073201

הפרסומים על יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, יוצרים רושם מאוד לא נעים מעצרה של עיתונאית בלוגרית, על כי פרסמה פרטים מביכים על התנהלותו האישית מעלים ספק מאוד גדול במידת בגרותו הדמוקרטית, ולגבי מהות קשריו עם המשטרה, הוא הרי תת-אלוף במילואים, אין כל ספק שיש לו הרבה חברים בהרבה מקומות, ובל נשכח הוא היה גם ראש מטה השטח של מפלגת יש עתיד בבחירות האחרונות.

סילמן. דפוס התנהגות

סילמן. דפוס התנהגות

▪  ▪  ▪

כך כותבת הבלוגרית טל שניידר על הטקטיקה והאסטרטגיה של מפלגת יש עתיד בבחירות האחרונות, כאשר תא"ל מיל יוסי סילמן (מנכ"ל משרד הרווחה דהיום) הוא ראש מטה השטח שלה ואחראי ישירות על המפורט להלן (מבלי להסיר כמובן את האחריות ממנהיגי המפלגה ומראשה):

מביאים את תעמולת הבחירות אל תוך הקלפי באמצעות רמקולים – בניגוד בוטה לחוק

כך כותבת טל שניידר:

"ביש עתיד העדיפו לנתב את תקציב יום הבחירות לפעילות בחוץ ולא בתוך אתר ההצבעה. הוויתור על תקציב משקיפים, איפשר את ניתוב הכסף לדוכנים שמייצרים רעש בחוץ – תוך שיש עתיד מסתמכים באופן עקיף על העבודה של משקיפי מפלגות אחרות בנוגע לטוהר הבחירות. יש עתיד אומנם הפעילה משקיפים-מדלגים, שנכסים ויוצאים מחלק מן הקלפיות, אך לא הושיבה, את המשקיפים הקבועים. החלטה זו, אפשר לומר, הייתה בהחלט הימור גדול עבור מפלגה חסרת ניסיון".

בהמשך מתארת טל שניידר את השיטה – "על השולחן הונחו שלל חומרי קמפיין, חולצות ואבזירי יום בחירות אחרים. המתנדבים צוידו במגפונים, ציוד הגברה וייצרו סביבם אווירת הפנינג ומסיבה עם מוזיקה מאוד רועשת. לפחות עשרה מתנדבים, בראשות אמילי פרי, אכלסו את הדוכן הגדול ושוחחו עם מתלבטים בכניסה לקלפי (במרחק המותר על-פי החוק)".

החוק ברור

חוק הבחירות דרכי תעמולה קובע במפורש "לא תהא תעמולת בחירות באמצעות רמקול, פרט לשימוש ברמקול כדי להגביר קולו של נואם באסיפה המתקיימת כדין". כמסתבר מהתורה ומהמעש של מטה הבחירות של יש עתיד השיטה התבססה בעיקרה על הפרה בוטה של חוק, ביום הבחירות ובסמוך לקלפי באופן שהתעמולה אף מלווה, קרוב לודאי, את המצביע לא רק אל תוך הקלפי, אלא לרגע ההצבעה ממש.

השוטרים והפקחים עוצמים עיניים בכל הקלפיות

בכל הקלפיות יש תמיד שוטרים שחייבים לאכוף גם את חוקי הבחירות, ובכל הקלפיות יש גם פקחים, אשר אמורים לאכוף את חוקי העזר העירוניים אשר בד"כ אוסרים הפעלת רמקולים, ואלה מ"יש עתיד" עושים מה בראש שלהם, כל דאלים גבר. וזה קורה ככל הנראה בכל הארץ (כך לפחות ניתן להבין מהבלוג של שניידר). מילא שוטר אחד חבר – אבל כל הארץ? מה הולך כאן? כל הארץ?

היסוד הנפשי באיסור הפעלת רמקולים בבחירות

ומדוע אסור להפעיל רמקולים בבחירות? על אחת כמה וכמה ביום הבחירות, ועל אחת כמה וכמה וכמה באזור הקלפי?

הבחירה של אדם אמורה להיות בסופו של דבר בחירה אישית נטולת כל השפעה בלתי הוגנת, ונטולת השפעה כלל לפחות מרגע המעבר של שער הקלפי (יש מרחק המוגדר בחוק) עד עמדת ההצבעה ועד בכלל.

אך מה קורה כאשר המצביע הולך לקלפי ובאוזניו מוזיקה מפוצצת אוזניים של מפלגה מסוימת, ומה קורה כאשר כל שאר המפלגות שומרות חוק ורק מפלגה אחת חוצה בשתי רגליה את קו החוק?

מצב כזה גורם לעבירה כפולה, קודם עבירת הרמקולים, שהיא עבירה טכנית מעיקרה אך בוודאי חל איסור על הפעלת תעמולה בתוך הקלפי, ואפילו בעמדת ההצבעה, כאילו היה מקרן מול המצביע (במקרה שלנו מקרן קולי) ומציג תעמולת בחירות של יש עתיד ורק של יש עתיד בכל הקלפיות ובכל הארץ, ואין פוצה פה ומצפצף, ורשויות החוק ישנות את שנת הצהריים.


ומה קורה שראש המטה שלה, כפי שמסתבר כעת אף יכול להפעיל בשלט רחוק את המשטרה? עד כדי מעצר של חפים מפשע!!!

איך אפשר שלא לעשות אחד ועוד אחד ולהמנע מלהסיק שהריקבון כאן הוא יסודי, עמוק, אשר יש ספק אם ניתן כלל לשקם אותו, ולא נדרש כאן פשוט לזרוק ולעשות חדש?

האם גם אני צריך לצפות מרגע זה לדפיקות על הדלת ולאזיקים על הידיים?


השתלטות אלימה ובלתי חוקית על הקול הצף

והרי ברור היה בבחירות האחרונות שלקול הצף היה בהם משקל מכריע, וברור שהקול הצף הוא קהל מתלבט, ברור היום שקהל מתלבט נוח להשפעות באמצעות גימיקים, אז מה עושים? בונים תוכנית הדורכת על החוק בשתי רגליים, מכשילים צעירים, מיטב הנוער, כך שיפעילו רמקולים בניגוד לחוק, דואגים בדרכים הידועות להם בלבד שהמשטרה לא תתייחס לעבירות האלה, והופה קיבלנו עוד עשרה מנדטים.

מעולם לא הייתה הטיית בחירות כמו בבחירות האחרונות. בחירות הן לא דבר נקי, תמיד יש מנדט או שניים אשר נעים לכאן או לכאן, מתים קמים ממרבצם להצביע, הצבעות כפולות, חמולתיות, קמעות, אך לדעתי מעולם לא הגענו למה שהיה בבחירות האחרונות. מעולם לא היה לאיש האומץ והקשרים לדרוך עד כדי כך על החוק, לעשות קופת ענק של מנדטים, ולעבור את כל זה בשלום.

אין אף חרדי, לא בבית שמש ולא שום מקום אחר שהשתלט בדרכים ביריוניות על כל כך הרבה מנדטים כפי שהשתלטה מפלגת יש עתיד, באמצעות יוסי סילמן ויאיר לפיד בבחירות האחרונות.

ריבוי הקולות הצפים והבריונות הפלילית לדעתי של מפלגת יש עתיד השתלטו בשיטות שונות, לפחות זו המוצגת לעיל, על-ידי טל שיידר והבלתי חוקית בעליל, בהנהגתו ובהובלתו של ראש המטה, יוסי סילמן אשר את דפוסי התנהגותו אנו רואים כעת בפרשת התלונות והמעצר של העיתונאית/בלוגרית, ובברכתו ועידודו של ראש המפלגה לפיד.


אף פעם לא מאוחר לחקור ולהסיק מסקנות נדרשות

אני מצפה מהיועץ המשפטי לממשלה, מפרקליט המדינה, ממח"ש, מועדת הבחירות המרכזית ממבקר המדינה לבחון לעומק את מה שלא בחנו בעבר, כלומר את התרגילים השונים בהם השתמשה יש עתיד במטרה שהצליחה לה מעל ומעבר למשוער, לשים ידה על הקול הצף. ככל שהם (בכירי רשויות החוק) או מי מהם מנוגדי עניינים מסיבות כלשהן אנא יתאימו עצמם לכללי ועדת אשר, ויסמיכו אחרים לבדוק.

סרטן כזה כמו סרטן אחר (סרטן הרפז) לא נרפא מעצמו, גם הקרנות וטיפול כימי לא עוזרים, אלא כטיפול תומך לאחר החיתוך העמוק. או שחותכים או שהוא מתפשט, ולכן ראוי לחתוך מוקדם ככל האפשר, וככל שנמתין כן החיתוך יהיה עמוק יותר, תופעות הלוואי תהיינה חמורות יותר, והכאב והסבל של הטיפולים התומכים לאחר החיתוך יהיו רבים יותר.

קישורים:

מאיר כהן שר הרווחה פיברק תלונת שווא כוזבת נגד העיתונאית ענת חובב וגרם למעצרה | ענת חובב 27.9.09

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר ברדיו – תוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

יוסי סילמן מנסה להפריד ולמשול | יואב יצחק News1.co.il

נדרש מקצה שיפורים מאוד רציני בדוח סילמן | אפרים הלפרין, News1.co.il

יוסי סילמן עבריין בחסות השר | יואב יצחק | News1.co.il

זכות הפרסום של לורי שם טוב | הטור של פריצי, אברהם פריצי פריד

תחלואי עלילות משרד הרווחה: תלונה נגד משטרת מרחב דן – וונדליזם וגרימת נזק לדירת עיתונאית במהלך צו חיפוש

בלוגרית נעצרה בגלל שפרסמה פרטים אישיים על מנכ"ל משרד הרווחה | אור קשתי

כב' השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ביטל החלטה של השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער והורה על השבת קטינות להשגחת האם – עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

בתאריך 30 ביוני 2014 הוציאה השופטת טובה פרי, בימ"ש לנוער תל אביב, החלטה מעוולת והרסנית להוצאת קטינות ממשמורת אימן, בלא שהיא מקיימת דיון, ללא נימוק פשר הוצאת הקטינות מאימן הטובה והכשירה, כשהיא נוקטת בהליכי משפט בניגוד לחוק. קישור לפוסט בעניין החלטת השופטת טובה פרי, מובא בקישור, כאן:

טובה פרי שופטת בימ"ש לנוער ת"א – חריגה מסמכות והוצאת ילדות ממשמורת אימן שלא כדין

עו"ד יוסי נקר, מומחה בחוק ונוער ודיני משפחה, ייצג את האם, הגיש ערעור נגד החלטת השופטת טובה פרי בבית משפט מחוזי ת"א, תיק ע"א 1315-07 מ' נ' היועמ"ש לממשלה.

היום התקיים דיון בייצוגו של עו"ד יוסי נקר.

השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א, קיבל את ערעור עו"ד נקר, והורה על ביטול החלטת השופטת טובה פרי, תוך העלאת ביקורת נוקבת על התנהלותה והתנהגותה הבלתי תקינה של השופטת, כשהוא מתאר התנהגות שיש בה משום נכלוליות ופעולות פוגעניות בזכויות האימא ובנותיה.

עו"ד יוסי נקר, ב"כ האם, נחשב לבכיר עורכי הדין בייצוג משפחות בנושא חוק ונוער. עו"ד נקר נוהג באומץ, ולא פוחד לחשוף את שמן ואת דמותן של העובדות הסוציאליות לחוק הנוער, כולל שופטי נוער מול הציבור "בפריים טיים" כשהן פועלות בניגוד לטובת המשפחה ורווחתה. עו"ד נקר, נחשב לעו"ד פורץ דרך, מומחה בדיני משפחה עם יכולת חשיבה אנליטית להבנת הליכי המשפט, ובמילות העם: "עו"ד יוסי נקר – מומחה לשחיטת פרות קדושות".

פסק דין ע"א 1315-07-14 מ' נ' היומ"ש לממשלה, מדבר בעד עצמו. להלן קטעים נבחרים מפסק הדין:

המשיבות 3-4 (להלן: "הקטינות") הוכרזו כקטינות נזקקות ביום 28.5.13 והוצאו לגביהן צווי השגחה.

ביום 11.5.14 הוגשה בקשה להארכת צווי הנזקקות אשר היו אמורים לפוג ביום 28.5.14, לשנה נוספת.

בבקשה צוין בזו הלשון:

"ה'  ילידת 2007 תלמידת ביה"ס. מדיווח בית הספר עולה כי ה' היא ילדה חרוצה ואינטליגנטית, בעלת אוצר מילים רחב. מגיעה לבית הספר מטופחת, מסודרת עם הציוד הנדרש. האם עומדת בקשר עם בית הספר, מתוארת כאכפתית ומסורה.

ב' ילידת 2009, תלמידת גן. מדיווח הגן עולה כי הילדה מגיעה שמחה לגן, ילדה חייכנית ושמחה, המבצעת את משימות הגננת. האם מתוארת כאחראית ומסורה, המביאה אותה מדי יום לגן.

בדיון שהתקיים ביום 29.5.14 התייצבה המערערת בעצמה יחד עם הקטינות. בקשותיו של ביהמ"ש להוציא את הקטינות מהאולם לא נענו. בתום הדיון הורה ביהמ"ש על הארכת צווי הנזקקות וההשגחה לקטינות וכן הורה, כי הקטינה ה' תילקח לאבחון פסיכיאטרי.

החלטה זו כפי שניתנה איננה מנומקת.

לא מצאתי בה ולו נימוק אחד שבאמצעותו מצדיק ביהמ"ש קמא את ההחלטה בדבר הארכת צווי הנזקקות.

כל מה שמציין ביהמ"ש הוא – סירובה של האם להוציא את הקטינות מן האולם, ותו לא.

זאת ועוד, ביהמ"ש ציין בהחלטתו כי הוא הבהיר לעו"ס לחוק הנוער כי יש לפעול בהקדם להוצאת הקטינות ממשמורת האם, שכן לטעמו של ביהמ"ש "מצבן של הקטינות ילך ויתדרדר, שכן אין האם מסוגלת לספק את צרכיהן של הקטינות, אינה מסוגלת לתת לקטינות הללו בית יציב ובטוח".

ביהמ"ש לא ראה לנכון, משום מה, להסביר על בסיס מה הגיע הוא למסקנה האמורה.

בהמשך להחלטה זו ונוכח המלצת ביהמ"ש, החליט המשיב (משרד הרווחה), ביום 5.6.14, לנקוט בהליך לא שגרתי והגיש בקשה למתן צו ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער.

ביסוד הבקשה התנהגותה של המערערת בדיון ביום 29.5.14, אשר התייצבה אליו, כאמור,יחד עם הקטינות והפנייה לאותה המלצה של בית המשפט בדבר הפעולה המיידית הנדרשת להוצאתן של הקטינות.

אודה ולא אכחד כי התלבטתי קשות בכל הנוגע להחלטה שיש ליתן בערעור שלפניי. לא יכול להיות ספק כי התנהלותו של בית משפט קמא לא היתה תקינה.

מוכן אני להכיל מצב שבו בית המשפט, נוכח אשר רואות עיניו, יורה או יפנה את תשומת לב שירותי הרווחה, שהרי בעניינם של קטינים עסקינן, לנקוט בדרך כזו או אחרת. ואולם, אם ננקטה דרך זו יש לנהל את הדיון לגביה "על פי הספר".

לא יעלה על הדעת שבית המשפט, אשר אף התבקש לקבוע מועד לדיון בבקשה זו, יחליט, בפתקית, להאריך את תקופת הנתק שבין הקטינות ובין אמן לפרק זמן של 60 ימים נוספים מבלי לקיים דיון כהלכתו.

בית המשפט קמא עצמו ציין כי הוא לא נוהג ליתן החלטות בנושא של הוצאה ממשמורת מבלי לשמוע את ההורה, בענייננו המערערת.

לא היתה כל סיבה שלא לזמן את האם לדיון. התוצאה שהתקבלה מהתנהלות זו של בית המשפט שלאם, זו שהקטינות היו בהשגחתה, לא ניתן לה בכלל יומה בבית המשפט, לא ביום 5.6.14 ולא בבקשה להארכה בנושא כה גורלי וחשוב.

מצב כזה הוא אינו ראוי ואין להסכין עמו.

אוסיף ואומר, כי תמה אני על הבהילות שבה התקבלה ההחלטה בדבר הוצאתן ממשמורת של הקטינות.

לא בכדי ציטטתי מדברי העובדת הסוציאלית בבקשה להארכת צווי הנזקקות וההשגחה, מהם עולה כי לא עלתה בשלב זה בכלל האפשרות של הוצאת הקטינות מהשגחת האם.

כן לא ברור גם מדוע נקט המשיב (משרד הרווחה) בהליך לפי סעיף 12 לחוק הנוער, שהוא הליך לא שגרתי במקום לפנות לבית המשפט בהליך מסודר לשינוי של דרכי הטיפול.

נופך הבהילות שעטה את הבקשה הוא הביא לטעמי למתן החלטה תוך פגיעה בזכות בסיסית יסודית, זכות הטיעון של האם, אשר בנותיה נלקחו ממנה מבלי שקולה ישמע.

התנהלות בלתי תקינה זו מחייבת התערבות של ערכאת הערעור.

סוף דבר

אני מורה על ביטול החלטתו של בית המשפט קמא מיום 30.6.14 ועל השבת הקטינות להשגחת האם.

בשולי הדברים אוסיף ואומר כי מצופה היה גם מהמשיב (משרד הרווחה) אשר קיבל לידיו את ההחלטה מיום 30.6.14, ומותר לי לומר החלטה שהוא לא ציפה לה, שהרי הוא בעצמו ביקש לקיים דיון, לפנות לבית משפט קמא ולהפנות את תשומת לבו לכך כי יש לקיים דיון בבקשה טרם מתן החלטה.

בהתאם לבקשת עו"ד יוסי נקר, אני מתיר את פרסום פסה"ד ללא פרטים מזהים".

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם. קריאה בקובץ pdf

טובה פרי שופטת נוער ת"א - החלטה פוגענית בניגוד לטובת הילד והוצאת ילדים ממשמורת אימם שלא כדין

טובה פרי שופטת נוער ת"א – החלטה פוגענית בניגוד לטובת הילד והוצאת ילדים ממשמורת אימם שלא כדין

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א - ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה - פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א - ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה - פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א - ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה - פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א - ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה - פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א - ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה - פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

קישורים:

טובה פרי שופטת בימ"ש לנוער ת"א – חריגה מסמכות והוצאת ילדות ממשמורת אימן שלא כדין

טובה פרי שופטת בימ"ש לנוער ניתקה אמא מילדיה בניגוד לחוק – השופט יהושוע גייפמן ביטל את החלטתה – ענ"א 42911-05-13

טובה פרי שופטת בימ"ש לנוער ת"א – הפגנה מול ביתה של פרי נגד חטיפות ילדים מהוריהם

שופטת נוער טובה פרי – הוצאת צו הגנה נגד אמא שלא תראה ילדיה בניגוד לחוק ולכללים

שולה מאיר עו"ס לשכת רווחה אפיקים תל אביב חטפה ילד ספרדי מהוריו כשטובה פרי שופטת נוער שותפה לפשע ומטייחת – מחאת הורים מול בית ראש הממשלה בקיסריה להשבת הילדים החטופים

אמא מחדרה התאבדה לאחר שבתה נלקחה ממנה על ידי שירותי הרווחה חדרה

בדוח עליו חתום אהוד חלק, פסיכולוג קליני, מרכז חירום לילדים בסיכון נווה מיכאל פרדס חנה, נכתב על ידו הדברים כלהלן:

"XXX בת 12, נראית כפי גילה. ילדה יפה, אסתטית ומטופחת מאוד. מבנה גוף רזה. שיער בהיר ארוך אסוף בצמה, עגילים צמודים. הגיעה לבושה בבגדים נקיים ותואמים למידותיה ולמזג האוויר. עצמאית בתפקודה היומיומי. פגישות האבחון הראשונה והשנייה התקיימו בתקופת ההרחקה של האם. נושא זה עלה בשיחה עם XXX שהביעה געגועים לאימה וחיכתה בקוצר רוח לפגוש אותה.

… ומעבר לעצב בעת שדיברה על אימה שאינה יכולה לראותה כבר קרוב לחודש… נראה כי הברית החזקה עם האם קשורה היטב בצרכי התקשרות."

בהמלצות קבע אהוד חלק:

1. מומלץ על השמה חוץ ביתית. רצוי לבחון אפשרות של משפחת אומנה מתאימה. בהיעדרה, מומלץ על השמה בפנימייה בעלת גישה טיפולית שאמונה על עבודה עם ילדים שהאפיון העיקרי הוא של בעיות ריגשיות.

2. מומלץ על השמה חינוכית בכיתה רגילה ובבית ספר רגיל.

3. טיפול פרטני לעיבוד חוויות מכבידות בקשר הורה – ילד ומצוקה הקשורה לחסך רגשי."

מן המפורסמות הוא שפקידות הסעד הן אלו שמכתיבות "למומחים" את המסקנות שיתאימו לרצונן. מומחה שלא מספק את הסחורה, דינו אחת הוא, להחליף אותו במומחה אחר שיבצע את הנדרש ממנו על ידי פקידת הסעד.

האמא מחדרה התאבדה לאחר שבתה נלקחה ממנה על ידי משרד הרווחה בצו חירום ממשמורתה.

לדברי בן זוגה של האם ז"ל, מדובר באם חד הורית והאבא של הקטינה נפטר לפני חצי שנה. והבת טופלה במסירות ואהבת אין קץ על ידי האמא ובן זוגה התומך.

בין האמא לבת התקיים ויכוח סתמי על גלישת הבת באינטרנט ברשת הפייסבוק כשבסופו האמא ניתקה את האינטרנט בבית.

הילדה סובלת מוריד רגיז על יד האף, תופעה שקיימת אצל ילדים, וכשהיא מבצעת פעולות הכרוכות במאמץ, או מתרגזת, נוזל לה דם מהאף.

במהלך הויכוח שהתקיים במרפסת הבית בין האם לבתה, נזל לילדה דם מהאף. שתי חברותיה של הבת עברו ברחוב וקראו לילדה לבוא איתן.

האמא אמרה לבתה, לכי לטייל עם חברותייך. אותן חברות התקשרו למשטרה, ואמרו שהאמא מרביצה לבת שלה, דבר שלא היה ולא נברא. הן חשבו שבכך, האמא תחבר תחבר את האינטרנט בבית בחזרה.

אלא שכעבור זמן קצר, הגיעה משטרת חדרה עם פקידת סעד לחוק הנוער לבית של האם, עצרה את האם באלימות, והוציאו צו חירום ללקיחת הילדה מהאם למרכז חירום נווה מיכאל.

הילדה צרחה בבהלה, לא הבינה מה עושים לאמא שלה.

האמא נחקרה ונעצרה בכלא קישון למשך 3 ימים והואשמה באלימות כלפי בתה, דבר שלא היה ולא נברא. במהלך החקירה הוטחו באם האשמות שקר.

מודגש:

האם ללא עבר פלילי, ללא רקע נפשי קודם, ולדברי בן זוגה, לא פנתה מיוזמתה לשירותי הרווחה, אישה עובדת כמרפאה בעיסוק עם בעלי חיים, מצאה עצמה בסיטואציה לא נורמלית בה היא מואשמת באלימות כלפי בתה היחידה.

פקידת הסעד אמרה לאם שהיא יותר לא תראה את הבת שלה.

שלושת ימי המעצר, הטחת האשמות השווא והחקירות המתישות, והאמירה של פקידת הסעד שיותר היא לא תראה את בתה, הביאו את האמא לקצה גבול היכולת שלה לספוג את הזוועה. האמא לא יכלה לשרוד בלי הבת שלה, ותלתה את עצמה ביום 24/6/14.

יום 28/6/14 הוא יום הולדתה של האם, היא היתה אמורה לחגוג 39 שנים ולחגוג עם בתה ובן זוגה את יום הולדתה.

האם התאבדה לאחר ששירותי הרווחה התערבו בחייה וגרמו לה לחנק נוראי. במקום לסייע, הטיפול של הרווחה היה אלים וברוטלי.

הילדה היא תלמידה מצטיינת ואהודה על חבריה בבית הספר, מטופחת ומושקעת והיתה משוש חייה של האם. ללא הבת האם לא שרדה.

הספד למותה של האם ע"י מוטי לייבל

מוטי לייבל נושא הספד לזכרה של האם שנטלה את חייה, לאחר שפקידת סעד שידה קלה על ההדק בתלישת ילדים מזרועות הוריהם האהובים, לקחה את בתה בצו חירום למרכז חירום נווה מיכאל.
פקידת הסעד שלחה מכתב לאמא בו כתבה שהיא לא מתכוונת להחזיר את הילדה אליה, כי היא אמא רעה.
העלילות שהעלילה העובדת הסוציאלית נגד האמא, אין להן שחר למציאות. היא כתבה שאין לאמא אוכל במקרר, בעוד שהמקרר של האמא מפוצץ באוכל, היא כתבה שהאמא צורכת סמים, בעוד שהאמא לא מעשנת ובוודאי שאינה צורכת סמים, היא טענה שהאמא לא יהודיה, בעוד שהאמא יהודיה כשרה למהדרין, ובתעודת הלידה שלה נכתב: שם משפחה קושניר שהגיעה מאוקראינה, כשלסבא קוראים דוד.
בכל מקום בעולם, בכל דת כמעט מאמינים בסופו של דבר באמת אחת ומוחלטת, שיש אלוהים אחד, ואם יש אלוהים אחד, אז כולנו ילדיו, ואם כולנו ילדיו אז תפילה לאחד בהחלט מתאימה גם לאחר.

בן זוגה של האם נדרש ע"י משרד הרווחה להסביר לבת, כיצד אמא שלה מתה

אוהד חממי לא מצליח להבין איך כל החכמולוגים וכל הפרופסורים לא טרחו להגיד לילדה איך אמא שלה נפטרה, והסתכלו עליו כדי שהוא יגיד לילדה איך אמא שלה נפטרה.
אוהד אמר לילדה: "אמא נרדמה". בזמן אמת, לא ידעתי איך להגיד לילדה איך אמא שלה נפטרה. אני לא פסיכולוג ולא ידעתי איך להסביר לילדה מה קרה. אוהד מספר שכל מסירת הידיעה לילדה בוצעה בביזיון.

אוהד חממי בן זוגה של האם ז"ל: "המשטרה עצרה אותה והשאירה את דלת הבית שלה פתוחה – הבית נבזז"

משטרת חדרה לא איפשרה לאמא לנעול את דלת דירתה, כשהם עצרו את האם – כתוצאה מכך נכנסו לדירת האם פועלים זרים שבזזו ורוקנו את הדירה מכל הרכוש שהיה בה.

מוטי לייבל פעיל חברתי – אני מאשים את הרווחה בפשעים כנגד האנושות בסחר בילדים

מוטי לייבל, עיתונאי:

האם עשתה מעשה מכיוון שהיא לא יכלה להתמודד עם הפשע הנתעב הזה של חטיפת ילדתה.

בצער רב ובלב דואב אני אומר את זה, אני מקווה מאוד שהילדה לא תתגלגל בין המוסדות, אני מקווה מאוד, ולפי מה שאני רואה, היא קיבלה ערכים על מנת לא להידרדר מוסרית. אני רוצה לנצל את המקום והזמן להעביר מסר לאותם אמהות ואבות אשר נמצאים במצב שחטפו גם להם את הילדים, וגם לאלו שיחטפו להם את הילדים בעתיד, כל עוד אנחנו לא נעצור את זה, ואנחנו עומדים לעצור את זה. הם ימשיכו לחטוף ולסחור בילדים.

במידה ואתם פוגעים בעצמכם, קודם כל המערכת ניצחה אתכם. שנית, אין, אין מי שיגן על הילדים שלכם מציפורני הרווחה. מה אתם חושבים שיעלה בגורלם לאחר שתנטשו אותם? אני קורא לכם להפסיק עם נטילת החיים שלכם, כי הילדים שלנו זקוקים לנו. הם סומכים עלינו שנבוא נציל אותם ונחלץ אותם. אז די עם זה.

מעבר לכך, אני מאשים את חברת קדישא ורבנות ישראל בהלנת המת. הם טוענים וטענו עד עכשיו שאיננה יהודיה, אולם מאידך יש את תעודת הלידה שלה שמוכיחה שהיא יהודיה.

אני מאשים את הרווחה בפשעים כנגד האנושות ובסחר בילדים.

אני מאשים את שר הרווחה מאיר כהן ואת כל שרי הרווחה מיום הקמת המדינה, מפרשת חטיפת ילדי תימן ועד עצם היום הזה. מאשים אותם בפשעים כנגד האנושות. אף אחד מהם אינו חף מפשע, כיוון שכולם ידעו.

אני מאשים את מנכ"ל הרווחה, יוסי סילמן, אשר יודע על הפשעים האלה ומעלים עין ובכך נותן יד לזה. במקום לטפל במקרים ולעזור, הוא מסתובב ומחפש איך לעשות הפרד-ומשול בין הקבוצות אשר נאבקות להפסקת ילדים מהוריהם.

אני מאשים את דובר הרווחה, דוד גולן, אשר נתן תגובה המבזה אותו ואת כל המערכת שהוא דובר עבורה.

התגובה פורסמה באינטרנט בפייסבוק של דובר הרווחה.

אני מאשים את מערכת המשפט אשר שופטיה, אם מפאת חוסר זמן, אם מפאת רשעות, אם מפאת נקמה אישית או בגלל שהם מכרים ותיקים של העובדות הסוציאליות, משמשים כחותמת גומי ומקבלים בצורה עיוורת ומבלי לרדת לשורש העניין את כל התסקירים, וביניהם גם שקריים של עובדות סוציאליות. מאידך אני רוצה לציין שאין אנו מגנים כל עובדת סוציאלית באשר היא. ישנן עובדות אשר נותנות את הלב והנשמה, ואני פונה אליהן דווקא וקורא להן לפתוח את העיניים. נכון שקשה להתפרנס היום, נכון שצריך לשמור על מקומות העבודה שלכן, אבל גם במחיר חיי הילדים? גם במחיר חיי הורים? תסתכלו מסביב, תנסו לשים לב בין מה שמספרים לכם לבין האמת. אלו דברים אחרים לגמרי.

בנימה אישית, אנחנו מספר לא קטן של הורים, אמהות ואבות אשר סובלים את סבל הרווחה וגם פעילים חברתיים, אשר לקחו על עצמם את הרצון לשנות את המעוות. זאב בודד אל מול מערכת מפלצתית כזו, אינו מסוגל להתמודד, אבל אנחנו מתאחדים, מתעצמים, נהיים קבוצה גדולה ורצינית, שביחד יהיה לנו את הכוח להמשיך ולהיאבק עד ליום הצדק שבו אנו ננצח.

נמצאים איתנו חברים יקרים אסתר מנחם המתנחלת ומגן דהרי מקבוצת לאהוב, אשר כל מה שהם עושים זה להסתובב ולעזור לאנשים ולתמוך בהם, בדיוק כמו מה שניסינו לעשות היום.

מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה) ואוהד חממי בן זוגה של נדיה אליוכין ז"ל

מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה)

מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה) ואוהד חממי בן זוגה של נדיה אליוכין ז"ל

מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה)

אוהד חממי בן זוגה של נדיה אליוכין ז"ל

עצרת תמיכה למותה של האם ז"ל

יוסי סילמן מנסה להפריד ולמשול | יואב יצחק News1.co.il

יוסי סילמן מנסה להפריד ולמשול | יואב יצחק News1.co.il

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-93686-00.html

יוסי סילמן מנסה להציל את עצמו

יוסי סילמן מנסה להציל את עצמו

מנכ"ל משרד הרווחה מנסה להשתיק את ל'. בכל מחיר. לשם כך הוא עושה מאמץ להיפגש עם אבות גרושים אומללים, בניסיון לשכנעם להתנתק מ-ל' – המובילה מאבק ציבורי נגד בכירים במשרד הרווחה ונגד פקידות סעד, שעיוולו נגדה ונגד גורמים נוספים.

▪  ▪  ▪
ברשימה שפרסמו ב-News1 ביום 21.06.14  הצבענו על מעשיו המופקרים של מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן. חשפנו עבירות פליליות שביצע נגד ל' וילדיה הקטינים – כשעשה שימוש בלתי חוקי במידע לכאורה שהובא לידיעתו, מתוקף תפקידו המקצועי והניהולי, כדי לבוא-חשבון עם ל' שחשפה בתקשורת מידע על הנהלותו הפיננסית המפוקפקת ועל עיקולים שהוצאו נגדו בגין זאת שלא שילם חובותיו.

סילמן עשה שימוש במידע לתועלתו הפרטית, למרות האיסורים בחוקים השונים: חוק בית המשפט לענייני משפחה, חוק הגנת הפרטיות וחוק הנוער.

במדינה מתוקנת היה סילמן מסולק מתפקידו, עם חשיפת מעשיו. במקום זאת, הוא זוכה לגיבוי מצד שר הרווחה, מאיר כהן, שלא מקפיד לבצע את חובותיו כשר בממשלה ולכפות, גם על הכפופים אליו, ובהם על המנכ"ל, להקפיד על שמירת החוק.

מאז החשיפות של ל' והפרסומים כאן אודותיו, מנסה סילמן להפריד ולמשול. מטרתו: למנוע סחף שלילי והצטרפות גורמים נוספים העלולים לחשוף את מעשיו המופקרים. במסגרת זו הוא מבצע "עבודת שטח" המעלה תמיהות.

סילמן יוצר קשר אישי עם פעילים מקרב האבות הגרושים, שמהם נלקחו ילדים, מבטיח לחלק מהם שייפעל למענם, ובפיו "בקשה קטנטנה": להתנתק מ-ל'.
סילמן נפגש עימם באופן בלתי רשמי בבתי קפה וגם בבתים פרטיים. סילמן מבטיח לאותם אבות אומללים להקים למענם גם הוסטלים לגברים, בתקווה שלא ישתפו פעולה עם ל'. חלק מאותם משתתפים הביעו, ובקול רם, את חוסר אמונם בו. ניסיון העבר מלמד, כי להבטחותיו של סילמן אין כיסוי. כפי שחשפנו כאן – האיש שקרן ומתנהל באופן נכלולי.
בכל מקרה: גם אם ינסה, סילמן אינו מורשה להשתמש בתקציבים של משרד הרווחה ו/או ליתן שוחד לאחרים כדי להשתיק ביקורת נגדו.

סילמן, בחושיו הטובים, יודע היטב: ל' היא מובילת המאבק נגד פקידות סעד במשרד הרווחה ונגדו אישית, בשל מעשים בלתי חוקיים שביצעו. ל' מפעילה רשת של בלוגים, באמצעותם היא מסייעת לנפגעים רבים וחושפת מעשים בלתי תקינים מצד פקידי סעד ובכירים במשרד הרווחה.

ל' לא לבד. כמה גורמים, ובהם עיתונאים ותנועת אומ"ץ, כבר מגלים עניין במעשים החמורים.
ל' לא תשקוט ולא תנוח עד שתשיג את מטרתה: השבת ילדיה שהוצאו ממנה שלא כדין, כטענתה, ועד שתביא למיצוי הדין עם אותם גורמים שעיוולו נגדה, ובהם עם סילמן.

סילמן פועל כאמור לחסימתה של ל', תוך התרת דמה והוצאת דיבה חמורה נגדה. כך לדוגמה, סילמן נפגש השבוע עם קבוצה של אבות גרושים, שבראשם עומד א' ש', והפציר בהם לנתק מגע מ-ל'. סילמן ייחס לה מעשים בלתי תקינים שלא ביצעה, והכפיש את שמה. סילמן לא הפנים, למרבה הצער, כי פעולותיו המקוממות לא יעצרו חשיפת מעשיו.

מאיר כהן לא מבצע את תפקידו

מאיר כהן לא מבצע את תפקידו

  • המשך יבוא.

קישורים:

אילנה שושן – הוצאת ילדים בכפיה על ידי הרווחה – צריך להציב מטרה איך עוקפים את משרד הרווחה

אילנה שושן – הוצאת ילדים בכפיה על ידי הרווחה – צריך להציב מטרה איך עוקפים את משרד הרווחה

כנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

בחסות עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, משפחת סולודקין, פרלמנט נשים ותנועת ש.י.ן

מינוף תקשורתי וציבורי של המאבק למען זכויות ילדים והורים

צריך להסתכל ולראות איפה השורש והבעיה ואותה לתקוף. אפשר להתלונן, עשו לנו, תכלס, אפשר לשים את הכל בתוך משפך כדי לעשות את השינוי.

עזבו את הרגשות, צריך להיות פרקטיים. צריך להציב מטרה. צריך לזוז מהרגש, צריך לעבוד מהמוח בנושא של הוצאת ילדים.

צריך לשבת מול המערכת. שילדים בהליכי גירושין לא יקראו בסיכון. תתרכזו בעיקר.

ח"כ לשעבר אורית זוארץ – כל חבר כנסת יכול להקריא כל שבוע נאום בן דקה על איזה נושא שהוא רוצה

עניין בתקשורת, אני מספרת לכם חוויה אישית. ניסיתי להעלות את הנושא של סחר בנשים וזנות על סדר היום, ואמרו לי עד שלא תעשי את זה בצורה רדיקלית, לא יקשיבו לזה. פשוט לקחתי ופרסמתי כרטיסי ביקור בשם "אורסוס סבטלנה", שמנו אותם על רכבים בתל-אביב, ואז באמת התקשורת באה וסיקרה את הפרסום, הטלפונים שקיבלתי וזה היה מאוד מעניין.

זה לא פשוט. העובדה שיש כאן 5 אנשי תקשורת וצופית גרנט שזה שישה, זה הישג לא מבוטל. במאבקים שלנו, שאין פה ואין קול ואין אף אחד שבאמת הרים את הדגל מאז שמרינה נפטרה, אנחנו צריכים לקחת את זה בשני ידיים, ולא להתחיל להיכנס לאג'נדה הפרטית שלי, מה אני חושב, זה לא מעניין. אותנו מעניין מדוע משרד הרווחה מוציא ילדים מהבית בגלל בעיות כלכליות.

צריך להשתמש בכל הכלים. להכות בכמה מישורים, כנסת.

תעשו מפגש אני אתן לכם כלים פרלמנטריים. כל חבר כנסת יכול להקריא כל שבוע נאום בן דקה על איזה נושא שהוא רוצה, זה קצת לעשות עבודת לובינג, ושכל אחד ירים דף, מכתב עם הסיפור שלך ושלך.

קישורים:

יאנה עברי תחקירנית – משרד הרווחה איים עלי כשפורסמו הכתבות והתחקירים על התנהלותם הקלוקלת

פרופ' אסתר הרצוג נושאת דברים בכנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל

יאנה עברי תחקירנית – משרד הרווחה איים עלי כשפורסמו הכתבות והתחקירים על התנהלותם הקלוקלת

יאנה עברי תחקירנית – משרד הרווחה איים עלי כשפורסמו הכתבות והתחקירים על התנהלותם הקלוקלת

כנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

בחסות עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, משפחת סולודקין, פרלמנט נשים ותנועת ש.י.ן

מינוף תקשורתי וציבורי של המאבק למען זכויות ילדים והורים

                  יאנה עברי – חלק ראשון -

יאנה עברי: במשך שנתיים וחצי הייתי כתבת תחקירים בערוץ 9, ולפני זה עבדתי בוסטי, כיום אני כתבת בערוץ 10 וערוץ 2, מהיום שאני הגעתי לתקשורת, קיבלתי טלפון ממרינה סולודקין והיא אמרה לי:

"אני מבקשת שתאמיני לי. מה שאני אספר לך, את לא תאמיני לי, אבל לפחות תני לי שעה להוכיח לך שאני צודקת". הגעתי ללשכה שלה ושם חיכו לי 5 נשים, והיא אמרה לי, לנשים האלה לקחו את הילדים והם לא עשו שום דבר".

הסתכלתי עליה במבט, שהיא הוזה, מה זאת אומרת לקחו את הילדים והן לא עשו שום דבר, הרבצתן, חנקתן, הטבעתן, השפלתן, מה עשיתן? אמרו לי: לא עשינו שום דבר. שום כלום.

אני חייבת להודות, אני לא האמנתי, אבל כעיתונאית חוקרת, אמרתי, אם הן כל כך מנסות לשכנע אותי שהן צודקות, לכל המועט, אני אבדוק, ואני ראיתי תסקירים. ראיתי תסקירים של מסוגלות הורות, ותסקירי פסיכולוגים, ודיברתי עם מומחים בעלי שם במדינת ישראל, וראיתי שהם הורים כשירים, הורים טובים. לכל אחד מאיתנו יכולים לבוא בתלונות.

בתוך המסוגלות ההורית של לדאוג לילד שלך, לאהוב אותו, לדאוג לכל הצרכים שלו, לבריאות הפיזית והנפשית שלו, להתפתחות התקינה שלו, הם עשו הכל. נכון, הבגדים לא היו יקרים וצעצועים כמעט ולא היו, כי האמא היתה צריכה לקנות לחם לפני שהיא קונה צעצועים ב-Toys-R-Us, ומאותו רגע אני חושבת שהקדשתי את העבודה העיתונאית שלי להוצאת ילדים מהבית. כשנפגשתי בפעם הראשונה עם לורי, היא אמרה לי, הכתבה לא תצא.

כשנפגשתי פעם ראשונה עם ורוניקה ברומברג, היא אמרה לי, הכתבה לא תצא. וכנפגשתי פעם ראשונה עם רבים מהקהל הזה, הם אמרו לי: הכתבה לא תצא, והכתבות יצאו.

זה אמנם לקח המון זמן. היו כתבות שצברו אבק במשך חודשים, ואני מתביישת ואני אגיד שהיו כתבות שצברו אבק גם במשך שנים, אבל בסוף הן יצאו. כנראה כי אני מספיק מטורפת ועקשנית, אבל אני כן אגיד שבקטע שהוקרן פה כשחנה סולודקין הראתה את הקטע של אמא שלה, היתה שם "חברתי הטובה" חנה סלוצקי, וכשהייתי אצלה בראיון היא הזמינה לי משטרה, והאשימה אותי שאני משתפת פעולה עם מרינה סולודקין ואני למעשה השופר שלה, ושאני מאשימה את פקידות הסעד בבצע כסף ובחטיפת ילדים, כאשר אני למעשה שאלתי אותה, האם יש איזה שהיא תועלת כספית במשרד הרווחה מהוצאת ילד מהבית, כאשר שאלתי אותה האם עולה לגדל ילד 17 אלף ש"ח, היא אמרה לי שאין לה מושג על מה אני מדברת.

היו מקרים שהצקתי שבסופו של דבר ילדים הוחזרו למשפחות, אחרי שאיימו עלי שאני בחיים לא יעבוד יותר במקצוע הזה, אויימתי על ידי חנה סלוצקי, בין היתר.

אני לא אתחיל לפרט אפילו כמה פעמים הזמינו לי משטרה בימי הצילומים, אני פשוט צריכה לנקוב את ימי הצילומים. לא היה יום צילום שלא הזמינו משטרה, אם הגענו למרכז חרום, הזמינו משטרה, אם הגעתי למשרדים של פקידות סעד בוודאי ובוודאי שהזמינו משטרה.

יאנה עברי תחקירנית – הרפש וההכפשות שמוציאים דוברות משרד הרווחה נגד אמא שקר מוחלט

                   – יאנה עברי – חלק 2 -

יאנה עברי: יש שתי בעיות. הבעיה מספר אחד זה העובדים הסוציאליים, מוצגים היום בתקשורת באור מאוד חיובי, הן מוצגות כאילו הן נשים מסכנות בשכר מינימום, נושאות על כתפיהן 300 מאות תיקים, קמות באמצע הלילה "להציל ילד בוכה" וכיוצא בזה.
מולן, יש אמא, שהדוברות של משרד הרווחה מוציא לתקשורת עליה, את כל הזבל האפשרי, ותסלחו לי על הביטוי, שאפשר להוציא על בן אדם, כי על כל אחד מאיתנו אפשר להוציא משהו רע.

עו"ד תמר טסלר: יש לי שאלה, משרד הרווחה מפר את החיסיון שנותן החוק למשפחה, והדוברות של משרד הרווחה מוציא את הפרטים האישיים?

ורד פלמן: כן.

חנה בית הלחמי: תחקירן צלצל, ואמר לי מה אמרה לו פקידת סעד הראשית בשקט-בשקט בטלפון על המרואיינת כדי להוריד אותו מהראיון.

יאנה עברי: אף פעם לא אעז לעשות את זה, אבל אם אגיד לכם שלפני ארבעה חודשים שודרה כתבה שלורי היתה הכוכבת שלה, מה פקידת סעד, ומה הדוברות של משרד הרווחה אמרו לי על לורי, לא הייתם מאמינים. דוברות משרד הרווחה מוציא רפש שכזה, כשאני יודעת שלפחות חצי מזה זה שקר מוחלט. אבל זה מה שהם אומרים. הם אומרים אם את תזמיני מישהו, כי אני ביקשתי להזמין נציג לאולפן, והם אומרים "זה בדיוק מה שאני יגיד". היא פושעת ומקומה בכלא. זה מה שהוא אמר. אז לשאלה של תמר, הקושי הוא בזה שפקידי הסעד מוצגים באור מאוד חיובי, כאנשים שעוזרות לעם חלש.

עו"ד יוסי נקר וחנה בית הלחמי – הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה ותפקידה של התקשורת

פרופ' אסתר הרצוג מודה לצופית גרנט על הפוסטים האקטיביים שלה בנושא הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם ע"י הרווחה.

עו"ד יוסי נקר: החוק הרלבנטי בעניין הוא חוק טיפול והשגחה משנת 1960. היום לפי ההגדרות, כל ילד יכול להיכנס להגדרה של ילד נזקק. בגדול החוק אומר כל ילד שנפגע או עלול להיפגע מבחינה גופנית או נפשית – הוא ילד נזקק. מי מגדיר מה זה ילד נזקק? נפגע או עלול להיפגע? ההגדרה הזו כל כך רחבה, שאנו קוראים לה "סעיף סל". אפשר להכניס להגדרה הזו את כל מה שאתה רוצה.

חנה בית הלחמי: הסיפור של שירותים בקהילה, זה ניווט תקציבים. זה הכל. יש מחיר לראש. זאת אומרת רשויות הרווחה בארץ מעדיפות לנווט את התקציבים בארץ להשמה חוץ ביתית. הכל מופרט ויש פה בעלי הון שבעצם לוחצים לקבל ילדים למוסדות שלהם. יש מחיר לראש. זאת אומרת, אם אין לי כסף לגדל את הילד שלי, אז יקחו לי את הילד, ואז יהיה תקציב של 16,350 ש"ח לחודש, כדי לגדל אותו. אם היו נותנים לי חצי מזה הייתי יכולה לגדל אותו לבד.

עו"ד יוסי נקר: כשהשר בוז'י הרצוג היה שר הרווחה בשנת 2007, הוא אמר מעל במת הכנסת לשאילתא שהגישה ח"כ שלי יחימוביץ לפי בקשה שלי. אני ביקשתי אז לדעת, מהי הסטטיסטיקה של הוצאת ילדים לפי ישובים, משום שהתחושה שלי היתה שהישובים החזקים כלכלית מוציאים יותר ילדים, ואכן זה הוכח כנכון. השר אמר, שכדי להחזיק ילד מחוץ לבית, הרשות המקומית משתתפת ב- 25% מהעלות והמדינה משתתפת ב- 75% מהעלות. ברשויות המקומיות החלשות, אין את היכולת הכספית להשתתף ב- 25% ואז התקציב עובר לרשויות המקומיות החזקות, ואז ברשויות המקומיות החזקות מוציאים יותר ילדים מהרשויות המקומיות החלשות. עכשיו, זה לא שהילד מקבל את הטיפול, כי לטפל בילד בקהילה זה יותר מהעלות של אותה 25% ולכן נוצר מצב שילד גם לא מוצא מהבית וגם לא מקבל את הטיפול מהקהילה.

סדרת הכתבות של נעמה לנסקי מישראל היום, היו כן נקודת מפנה בהתייחסות של התקשורת. לא יודע אם אתם מכירים מה זה חולה אסטמה, שהוא פתאום נושם, אז זו היתה התחושה של הרבה מאוד הורים שכל הזמן רדפו אחרי התקשורת וקיבלו זלזול וחשבו שהם מדברים שטויות, ופתאום מישהו בישראל היום נתן להם פתחון פה.

עו"ד יוסי נקר – מתי הכי הרבה משתמשים בפקידת סעד לחוק הנוער? בקיץ או לקראת הקיץ

סכסוך בתוך משפחה, אז במסגרת כל תיק משפחתי בית המשפט מכניס את פקידת הסעד לסדרי דין, וזו אמורה לדאוג להסדרי ראיה ו"לפתור" את הבעיות ביניכם, וכטבעם של התיקים האלו, כל הילדים בתיקי גירושין מוגדרים כילדים בסיכון, וכשפק"ס לסדרי דין לא מצליחה לפתור את הסכסוך, מכניסים לתמונה את פקידת הסעד לחוק הנוער, שיש לה את אותו כלי של חוק הנוער שבאמצעותו היא משתמשת.

מתי הכי הרבה משתמשים בפקידת סעד לחוק הנוער? בקיץ או לקראת הקיץ, כאשר יש מחלוקות בין הורים שלא מצליחים לפתור אותם, מערבים את הפק"ס לחוק הנוער והיא מגישה בקשה לביהמ"ש להכריז על הילדים כנזקקים, ואז קל יותר למערכת הרווחה להכתיב למשפחה איך לטפל בילדים שלהם. ובסופו של דבר, אם הילדים לא במצב טוב, אז פקידת הסעד אומרת "אולי תלכו לפסיכיאטר?", כי הפסיכיאטר הוא החבר הכי טוב של פקידת הסעד. זה מסלול להרס הילדים.

ורד פלמן כתבת בערוץ 1 – הממשק שבין הרווחה והמשטרה בנושא הוצאת ילדים מהבית והסיקור בתקשורת

התקשורת מחפשת תמיד את סף הריגוש. יש אנשים שלצערנו, הם עדיין שקופים בעיני התקשורת.

ורד פלמן כתבת ערוץ 1 – צריכים לייצר אירועים כדי שהתקשורת תפעל

סכסוך בתוך משפחה, אז במסגרת כל תיק משפחתי בית המשפט מכניס את פקידת הסעד לסדרי דין, וזו אמורה לדאוג להסדרי ראיה ו"לפתור" את הבעיות ביניכם, וכטבעם של התיקים האלו, כל הילדים בתיקי גירושין מוגדרים כילדים בסיכון, וכשפק"ס לסדרי דין לא מצליחה לפתור את הסכסוך, מכניסים לתמונה את פקידת הסעד לחוק הנוער, שיש לה את אותו כלי של חוק הנוער שבאמצעותו היא משתמשת.

מתי הכי הרבה משתמשים בפקידת סעד לחוק הנוער? בקיץ או לקראת הקיץ, כאשר יש מחלוקות בין הורים שלא מצליחים לפתור אותם, מערבים את הפק"ס לחוק הנוער והיא מגישה בקשה לביהמ"ש להכריז על הילדים כנזקקים, ואז קל יותר למערכת הרווחה להכתיב למשפחה איך לטפל בילדים שלהם. ובסופו של דבר, אם הילדים לא במצב טוב, אז פקידת הסעד אומרת "אולי תלכו לפסיכיאטר?", כי הפסיכיאטר הוא החבר הכי טוב של פקידת הסעד. זה מסלול להרס הילדים.

קישורים:

פרופ' אסתר הרצוג נושאת דברים בכנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל

פרופ' אסתר הרצוג נושאת דברים בכנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

פרופ' אסתר הרצוג נושאת דברים בכנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

אנחנו מקיימות היום כנס היום לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, ואני מבקשת רק לומר מספר מילים על מרינה שהיתה מופת לאומץ לב ויושרה, למחויבות עמוקה למען המוחלשים בחברה, בהתגייסותה חסרת הפשרות במאבק נגד הוצאת ילדים ממשפחותיהם והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה.
על רקע ההתרחשות המתמשכת של נבחרי הציבור למצוקות ילדים והורים מקבוצות מוחלשות, היתה מרינה לסמל עבור פעילות ופעילים למען צדק חברתי.
השדולה שהקימה מרינה בכנסת בשיתוף עם עמותת ע.ל.יה למען זכויות ילדים והורים, העניקה במה לקולות של ההורים הפגועים. היא ביטאה ביקורת נוקבת על מדיניות הרווחה וסוגיית הוצאת ילדים ממשפחותיהם וקידמה יוזמות חקיקה בנושא.
אני מבקשת להודות לשורה ארוכה של פעילות ופעילים שהיו מעורבים בארגון של הכנס הזה ומעורבות ומעורבים בפעילות של עמותת ע.ל.י.ה – גב' נחמה דיכנה, גב' יונת קלר שנמצאת כרגע בחו"ל, הדוברת של העמותה גב' איילה שטגמן, גב' חנה איסלר, אשר רוכברגר ועוד אנשים נוספים. הזכרתי רק כמה מהם. תודה רבה לחנה בית הלחמי שהיתה פעילה מאוד בארגון של האירוע הזה, ותודה רבה בשם העמותה לאנשים שהגיעו לפה לומר דברים לזכרה של מרינה.
נתן שרנסקי יו"ר הסוכנות היהודית, לאיילה שטגמן, לעיתונאית בילי מוסקונה לרנר שמנחה, לאורית זוארץ חה"כ לשעבר וגם לכל הדוברים שהגיעו, עו"ד יוסי נקר, צופית גרנט, נעמה לנסקי, יאנה עברי ולורד פלמן.
לפני שאזמין את מר שרנסקי לשאת דברים, אבקש שנעמוד דקת דומיה לזכרה של האמא שהתאבדה שלשום. אמא שהיא נכה, ומשרד הרווחה החליט לקחת את בתה ואמרו לה שהיא לא תראה אותה. הפרטים עדיין לא התפרסמו, וזה חלק מהבעיה, אישה שמתאבדת כי לקחו לה את הילדה למוסד והיא לא תראה אותה יותר, והדברים האלה לא מתפרסמים בתקשורת. היום אנחנו הולכים לדבר על המקום של התקשורת בעיסוק בנושא, במינוף המאבק נגד הוצאת ילדים מבתיהם ומשפחותיהם. זה הזמן לעמוד דקת דומייה לזכרה.

חנה סולודקין בתה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל נושאת דברים לזכרה של אמה בציון שנה ללכתה

בסוף שנות ה- 80 תחילת שנות ה- 90 החלה עליה הגדולה של יהדות רוסיה ומדינות בריה"מ לשעבר למדינת ישראל, ובכך החל לבוא לסיומו פרק היסטורי ארוך של חיי יהודים ברוסיה והמרחב שמסביבה. עם נחיתת מאות המטוסים על אדמת ישראל, קבוצה זו המונה למעלה ממיליון איש, לא הפכה בין לילה לישראלים. מגע גלגלי המטוסים בקרקע, סימל את ראשית סגירת פרק החיים באותו מרחב, ואינני יודעת לומר האם כאשר ראו לראשונה את הרוח שמניעה את צמרות הדקלים באזור נמל התעופה, מיד הבינו כי עתה נפתח פרק חדש של מאבק בחייהם, והוא של השתלבות ומציאת המקום שלהם בתוך החברה הישראלית.

בתוך קהילה גדולה ורבת פנים זו הגיעה גם אמא שלנו. שלי ושל לב. וכמאמר השיר, פתאום קם אדם ומרגיש שהוא נציגם וקולם של רבים. החיים שלה מקבלים תפנית, ואני שואלת את עצמי האם כל מה שהיה לפני העליה, אינו אלא הכנה לתפקיד הזה. כאשר היא נקראת אל הדגל ומצטרפת לקבוצה של מנהיגים פני הקהילה שנתן היה בין העומדים בראשה, היא יוצאת לדרך של  מאבק כמעט בכל דבר ממסדי שקיים במדינת ישראל, שאליה עלתה לפני שנים בודדות בלבד. היא נכנסה לכנסת בגיל 46 שנים, ואני חושבת חמש שנים אחרי העליה שלנו.

כבר מראשית הדרך בכנסת היא מקבלת פניות רבות מספור, תחילה מעולים ומאוחר יותר מציבורים אחרים אשר נופלים טרף קל לפגיעה ועיוות של שירותי הרווחה. המלחמה לא פוסחת גם על האספקט החינוכי והתדמיתי, בו אמא יחד עם חבריה לדרך נאבקים בתפיסות מעוותות בנוגע לעליה, ולוחמת  על ההכרה ביחודיותה  ותרומתה היחודית וההיסטורית למדינת ישראל. הכנסת הופכת למקום בו אמא מנסה להניע שינויים בכל אותם תחומים שהוזכרו.

נתן יולי שרנסקי נושא דברים לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בכנס לציון שנה למותה

אני מאוד מעריך את העבודה של עמותת ע.ל.י.ה.

אני לא מומחה בנושא, אני לא מספיק מכיר את הנושא, אבל ברגע שהזמנתם אותי לדבר על מרינה, עזבתי הכל ובאתי, כי מרינה היתה ידידה במפלגה, ידידה בפעילות ואישה יקרה מאוד לכולנו, למעשה לעם ישראל.

יש חברי כנסת חדשים, ועכשיו, אחרי שנה אפשר לראות עוד יותר, עד כמה מרינה היתה יחודית. אין לי הרבה ביקורת. אני לא ממש בפוליטיקה. נכנסו חברי כנסת חדשים, ותראו כמה אכזבות אנחנו שומעים על חברים חדשים שכאשר רצו לכנסת, רצו תמיכה והיו מעורבים בפעילות מסוימת, וברגע שהם בכנסת, אז קודם כל הם חברי כנסת, ויש להם אנשים שהם דואגים – לקרובים אליהם, אבל קודם כל הם צריכים לבדוק לפי סקר מה אנשים חושבים היום, ומה פופולרי ומה לא פופולרי. חברי הכנסת הללו מנסים לקדם את הקריירה שלהם עבור דברים שהם חשובים להם.

אצל מרינה הכל היה הפוך.

היא נכנסה לכנסת, כי זה עוד מקום שם היא יכולה להמשיך ולהיאבק עבור זכויות של אנשים שהם קהל שלה, והיא לא היתה צריכה ולא היתה מעוניינת בשום סקר מה אנשים חושבים, כי היא אחד מהם. היא חושבת מה שהם חושבים. היא המשיכה את החיים שלה ביחד איתה, בלי שום קשר אם היא בכנסת או לא. היא אמרה מה שהיא חושבת בין אם זה פופולרי או לא.

אני חייב להגיד שכיו"ר המפלגה, לעיתים קרובות היה מאוד לא נוח. אנחנו ידידים קרובים, היא סומכת עלי ואני עליה. ראש הממשלה אמר לי, איך זה יכול להיות שחברה בסיעה שלך לא מצביעה איתנו, תשכנע אותה, ואני יודע שאין לי שום אפשרות לשכנע אותה, והוא אמר לי, אבל היא קיבלה מקום בכנסת בגללך, איך זה יכול להיות שהיא לא תעשה מה שאתה אומר לה, ואני אפילו לא ניסיתי.

ומרינה פעם אמרה לי:

"תודה שאתה לא מנסה, כי אני מאוד לא רוצה לומר לך לא".

היה ברור שהיא תעשה דברים שהיא מאמינה בהם ובגלל מה שאנשים מצפים ממנה שהיא הלכה לכנסת.

מרינה היתה מאוד נאמנה לשירות שלה ולשליחות שלה למען עולים, למען ניצולי שואה, למען ילדים, למען הורים, כשכולם היו מדברים על נשים מוכות, היא הגנה על גברים מוכים.

אמרתי לה: "מה זה?"

והיא אמרה, יש לי קייס מאוד קשה, ואני מגנה עליו.

איילה שטגמן דוברת עמותת ע.ל.י.ה נושאת דברים לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

התמודדתי פעמיים לכנסת רק בגלל הנושא של הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם.

אני מודה לכם על השתתפותכם בכנס לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, לדאבון הלב. מרינה חסרה לנו, היות והעוולות והמצוקות של הילדים ומשפחותיהם עדיין לא נפתרו. מרינה ז"ל שימשה כתובת ואוזן קשבת בכנסת ישראל לכל אותן משפחות הנאבקות נגד הוצאת ילדיהם והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה. מרינה ז"ל היתה היחידה מחברות וחברי הכנסת אשר ניאותה לבקשתי, להקים שדולה בכנסת בשיתוף עם עמותת עלי"ה ולהיאבק בסוגיית הוצאת ילדים ממשפחותיהם, ובשינוי מדיניות הרווחה בנושא זה. כבר ביום המחרת לבקשתי, הודיעה לי מרינה ז"ל, שאכן תוקם שדולה בכנסת בנושא זה ואף ציינה את התאריך של ההתכנסות הראשונה של השדולה הראשונה בשיתוף עם עמותת עלי"ה, מאז הקמת השדולה הראשונה שהתקיימה במשך 5 שנים, מרינה ז"ל העניקה במה לזעקת ההורים ולכאבם, ביקרה ללא מורא ופחד בנחישות את מדיניות הרווחה וקידמה יוזמות חקיקה בנושא.

מאז שעזבה אותנו מרינה ז"ל, משמשת לנו לחברי העמותה, מודל לחיקוי והמקור ממנו אנו שואבים את הכוח ואת המוטיבציה להמשיך ולקיים את צוואתה, במאבק בשינוי מדיניות הרווחה.

עמותת עלי"ה מקווה שהמינוף התקשורתי בדעת הקהל, יסייע להביא לשינוי העוולות למען רווחת הילדים ומשפחותיהם.

אני מברכת את חבריי לעמותה ועל היוזמה הברוכה בקיום הכנס הזה.

אורית זוארץ חה"כ לשעבר נושאת דברים לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל – כנס לציון זכרה

עוני זה לא פשע. ואני חושבת שאם אנחנו מנסות לסקר את המאבק של מרינה בשינוי התודעה הציבורית גם עם העמותה וגם בעבודה הנוספת שהיא עשתה בכנסת, המיקוד היה לשנות את זווית ההסתכלות ונקודת המבט, כי לצערינו הרב אזרחים ואזרחיות בישראל משלמים מחיר מאוד כבד, בגלל שאין להם את היכולת הכלכלית, והעדר יכולת כלכלית הפך לתג של איזה שהיא עבריינית, שלא מסוגלת לגדל את הילדים שלך. הפשע הוא של מדינת ישראל, הפשע הוא של השרים, הפשע הוא של אלה שמרימים את היד ומקדמים חקיקה שפוגעת ומחלישה עוד יותר את אותן קבוצות מוחלשות. כולם יצאו בשמחה וששון  לרגל הצעת החוק 0 אחוז מע"מ. הצעת החוק הזו רק מעצימה את הפערים ואולי מחזקת את האוכלוסיות מהמעמד הביניים ומאפשרת להם להגיע לבית בקלות יתרה באופן יחסי, אבל מעצימה את הפערים ומרחיקה את אלה שאין להם עוד יותר מהבסיס הכלכלי האיתן, ואני אומרת שאם היו משקיעים את כל אותם המשאבים שמשקיעים בלהיאבק באותן נשים מוחלשות, ולצערנו הרב, רוב הקורבנות של העוני הן נשים וילדים, ומשקיעים את כל המשאבים האלה בלסייע להם, לחזק אותם, להושיט להם יד אמיתית להשתלב בתוך הקהילה שבה הם חיים, לא היינו מגיעים למצב הזה שיש כאן ממש INSENTIVE להוציא את הילדים מתוך הבית, כדי להוכיח שיש מערכת אחרת שעובדת. אז יש מערכת אחת שדורסת את המשפחות ויש מערכת אחרת שבאמת נהנית על חשבונם. את המאבק הזה אנחנו צריכות להמשיך, ואני מגוייסת. אני מתחברת לדברים שאמר מר שרנסקי לגבי מפעל ההנצחה למרינה סולודקין, חדר הנצחה, מועדון, מסגרת שתאפשר לקול הזה להמשיך להישמע. שיהיה בית לקול של מרינה. גם עבור ילדים, גם עבור נשים, גם עבור קשישים וחסרי ישע, גם עבור אלה שנפגעים מהמכות הקשות בכל מה הקשור לדיור, וזה היה אחד הדגלים הנוספים של מרינה: הדיור הציבורי.

שמעתם את הקול שלה מהדהד, בכל דיון כלכלי שכולם עמדו והתפארו  בהישגים, היא היתה קמה והיתה צועקת:

"ומה עם הדיור הציבורי?".

הדיור הציבורי הוא בדיוק המענה לאותן שכבות מוחלשות. הן לא חלשות. הן מוחלשות, שאנחנו צריכים לדאוג להן.

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל

כנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

בחסות עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, משפחת סולודקין, פרלמנט נשים ותנועת ש.י.ן

מינוף תקשורתי וציבורי של המאבק למען זכויות ילדים והורים

פאנל מומחי תקשורת: ראיון עם צופית גרנט, בילי מוסקונה לרמן, חנה בית-הלחמי, ורד פלמן, יאנה עברי, עו"ד יוסי נקר, נעמה לנסקי

צופית גרנט: זה התחיל במעורבות של סיפור מאוד ספציפי, שבאמת היום באופן מוחלט אנחנו יודעים שהנזק שהרווחה גרמו שם הוא בלתי נתפס בעליל וגם בלתי הפיך. הנזק הוא נזק נפשי קשה מאוד. היום גם אי אפשר לגשר על מה שקרה שם ואחד הדברים שאני נחשפתי אליהם במהלך התיקים שיוסי בעיקר העביר לי, גם בעקבות "אבודים" אני נחשפת להרבה מאוד מקרים נורא קשים בחברה הישראלית, ויותר ויותר נחשפתי למצוקות קשות מאוד של הורים וילדים. סיפורים קטסטרופלים, כמו אישה שמגיעה לעובדת הסוציאלית בבית הספר, אמא חד הורית שמספרת שאין לה מכונת כביסה בבית ושיש קצת בעיות כלכליות, והיום היא מתמודדת עם זה שלקחו לה את הילד. היא רואה אותו רק משבע בערב ומאיימים עליה גם על אימוץ. ילד מקסים, אישה מקסימה, טובה, חכמה.

יש משהו פרוץ בעיני בחוק. גם בבתי המשפט למשפחה וגם אצל העובדים הסוציאליים. אני מגדירה את זה כעין 'אח גדול'. נגיד עו"ס או פק"ס מתלווה למשפחה, והיא פחות מחבבת את האמא ויותר מחבבת את האבא. נגמר הסיפור של האמא. הכל עובד אישי. ואין 'אח גדול' לעסק הזה. כלומר, לכי עכשיו תתחילי להילחם בפקידת הסעד. קודם כל אנחנו מדינה לא מקצועית. אנחנו מדינה נוראה ואיומה לחלש. איומה ונוראה. ולפני ארבע שנים לא היית שומעת אותי אומרת כזה משפט. להיות חלש במדינת ישראל זה כמעט גזר דין מוות, ואם אין פה עמותות שעושות חסד עם האנשים ומביאות להם אוכל, יש פה אנשים שאין להם אוויר לנשום. דבר שני, אם אמא במצוקה שואלת אותי "לפנות לרווחה?" אז אני אומרת: קודם כל אל תפנו לרווחה, כי ברגע שהתיק יוצא לידיים שלהם, המשפחה בצרות. הילד הופך להיות לרכוש המדינה. אם שופטת למשל, מטפלת בתיק, היא יכולה ללכת עם התיק הזה שנים, ואי אפשר לפסול אותה.

אם פקידת הסעד לא סובלת את האמא או לא סובלת את האבא, נגמר להם הסיפור. הכל אישי.

הדבר הכי חשוב לעשות, זה לתקוף את התקשורת, כי התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל. כלום!

הם פחדנים. הם תבוסתניים. הם אינטרסנטיים. אנשים שיושבים בטופ של הטופ, אין להם ביצים להזיז את הגבינה לשום כיוון. הם פחדנים!

והעיתונאים הכי גדולים במדינת ישראל, הם עלובים ופחדנים לפעמים בגישה שלהם.

את יודעת כמה פעמים, אני אישית, התחננתי, כמות הליקוקים שאני מלקקת לחברי כנסת, לעיתונאים בכירים, שיעזרו לי.

עכשיו טיפלתי באיזה סיפור של איזה ילדה, אם לא הפייסבוק שלי, הבחורה הזו ילדה חרדית, שבאה מסיפור, הלכה בסך הכל לאחותה, אחרי שאבא שלה היה נוהג להכניס אותה "לשמיכה". היא היתה מוזנחת, והיתה במצב קשה. היא אמרה "רע לי בבית. אני רוצה להיות אצל אחותי", וההורים אמרו: לא. היא לא תהיה. פרנציפ. אגו, במקום לזרום, להקשיב לילדה, השתיקו אותה, השחירו את שם אחותה, והדבר הכי נורא שקרה שמו לה עובדת סוציאלית. שמונה חודשים, לקחו ילדה חרדית  טובה וסגרו אותה בקלט חרום עם נרקומניות ועם זונות. שמונה חודשים ילדה שלא יכולה להגן על עצמה בשום צורה. ילדה שלא הביאו לה אוכל כשר, ועלתה ב- 15 ק"ג, כי היא אכלה בצק כל היום. ילדה שאיבדה את האמון בעולם. אם אני לא נכנסת לתמונה, ונלחמת בחירוף נפש, עד שאני גורמת לה לעשות דבר, ולעזוב את המקום ולא לחזור גם אם היא צריכה, מצאתי דירה שהיא תתחבא בה.
עובדת סוציאלית שמו עליה, ואז הסתבר לי, שהעובדת הסוציאלית הזו במשך 10 חודשים פגשה את הילדה הזו רק פעם אחת.

איך יכול להיות דבר כזה?! אני עכשיו אישית, החלטתי להילחם באותה עובדת סוציאלית, כי אני חושבת שאין לה זכות לעבוד במקצוע.

עשרה חודשים הילדה לא יצאה מהמקום. בחגים היא היתה לבד בלי אף ילד. הילדה הזו שהצליחה לשמור גם על הדתיות שלה, שאלתי את העובדת הסוציאלית איך יכול להיות שלא באת לבקר? לא רק שהיא לא באה לבקר. אני הייתי עושה שיחות ועידה, אני הייתי מתקשרת לעובדת הסוציאלית, כדי שהיא תדבר, היא לא היתה עונה לה

הילדה היתה משאירה הודעה:

"בבקשה, אני מתחננת, תדברי איתי, אני במצוקה".

היא לא היתה עונה לה.

למחרת עוד פעם:

"בבקשה, אני מתחננת, תעני לי, אני במצוקה".

היא לא עונה לה. יום אחרי יום. טיפלתי בילדה הזו שלושה חודשים. פעם אחת היא לא חזרה אליה. פעם אחת.
לכן אני אומרת, שלתקשורת יש לה פה תפקיד מאוד מאוד מסיבי, כי אנשים הם חלשים. זה לא מספיק. יש לי פה עורך דין שנלחם בחירוף נפש ולא שוחט גם את הקורבנות. ואז מגיעים לוועדת ביקורת של אותה קבוצה, ששלוש שנים התעללה בילדה הזו, ועדת החלטה, ואתם יודעים מה הם אמרו? "אנחנו מתנצלים".

מי יחזיר לילדה הזו מגיל 13 עד גיל 16 את מה שהיא עברה?

לתקשורת יש פה תפקיד של גיוס. אנחנו פה בצו 8. התקשורת זה נהיה מצב פוליטי.

כל העונה הבאה שלי של אבודים, היא על רווחה.

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל

כנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

בחסות עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, משפחת סולודקין, פרלמנט נשים ותנועת ש.י.ן

מינוף תקשורתי וציבורי של המאבק למען זכויות ילדים והורים

פאנל מומחי תקשורת: ראיון עם צופית גרנט, בילי מוסקונה לרמן, חנה בית-הלחמי, ורד פלמן, יאנה עברי, עו"ד יוסי נקר, נעמה לנסקי

צופית גרנט: זה התחיל במעורבות של סיפור מאוד ספציפי, שבאמת היום באופן מוחלט אנחנו יודעים שהנזק שהרווחה גרמו שם הוא בלתי נתפס בעליל וגם בלתי הפיך. הנזק הוא נזק נפשי קשה מאוד. היום גם אי אפשר לגשר על מה שקרה שם ואחד הדברים שאני נחשפתי אליהם במהלך התיקים שיוסי בעיקר העביר לי, גם בעקבות "אבודים" אני נחשפת להרבה מאוד מקרים נורא קשים בחברה הישראלית, ויותר ויותר נחשפתי למצוקות קשות מאוד של הורים וילדים. סיפורים קטסטרופלים, כמו אישה שמגיעה לעובדת הסוציאלית בבית הספר, אמא חד הורית שמספרת שאין לה מכונת כביסה בבית ושיש קצת בעיות כלכליות, והיום היא מתמודדת עם זה שלקחו לה את הילד. היא רואה אותו רק משבע בערב ומאיימים עליה גם על אימוץ. ילד מקסים, אישה מקסימה, טובה, חכמה.

יש משהו פרוץ בעיני בחוק. גם בבתי המשפט למשפחה וגם אצל העובדים הסוציאליים. אני מגדירה את זה כעין 'אח גדול'. נגיד עו"ס או פק"ס מתלווה למשפחה, והיא פחות מחבבת את האמא ויותר מחבבת את האבא. נגמר הסיפור של האמא. הכל עובד אישי. ואין 'אח גדול' לעסק הזה. כלומר, לכי עכשיו תתחילי להילחם בפקידת הסעד. קודם כל אנחנו מדינה לא מקצועית. אנחנו מדינה נוראה ואיומה לחלש. איומה ונוראה. ולפני ארבע שנים לא היית שומעת אותי אומרת כזה משפט. להיות חלש במדינת ישראל זה כמעט גזר דין מוות, ואם אין פה עמותות שעושות חסד עם האנשים ומביאות להם אוכל, יש פה אנשים שאין להם אוויר לנשום. דבר שני, אם אמא במצוקה שואלת אותי "לפנות לרווחה?" אז אני אומרת: קודם כל אל תפנו לרווחה, כי ברגע שהתיק יוצא לידיים שלהם, המשפחה בצרות. הילד הופך להיות לרכוש המדינה. אם שופטת למשל, מטפלת בתיק, היא יכולה ללכת עם התיק הזה שנים, ואי אפשר לפסול אותה.

אם פקידת הסעד לא סובלת את האמא או לא סובלת את האבא, נגמר להם הסיפור. הכל אישי.

הדבר הכי חשוב לעשות, זה לתקוף את התקשורת, כי התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל. כלום!

הם פחדנים. הם תבוסתניים. הם אינטרסנטיים. אנשים שיושבים בטופ של הטופ, אין להם ביצים להזיז את הגבינה לשום כיוון. הם פחדנים!

והעיתונאים הכי גדולים במדינת ישראל, הם עלובים ופחדנים לפעמים בגישה שלהם.

את יודעת כמה פעמים, אני אישית, התחננתי, כמות הליקוקים שאני מלקקת לחברי כנסת, לעיתונאים בכירים, שיעזרו לי.

עכשיו טיפלתי באיזה סיפור של איזה ילדה, אם לא הפייסבוק שלי, הבחורה הזו ילדה חרדית, שבאה מסיפור, הלכה בסך הכל לאחותה, אחרי שאבא שלה היה נוהג להכניס אותה "לשמיכה". היא היתה מוזנחת, והיתה במצב קשה. היא אמרה "רע לי בבית. אני רוצה להיות אצל אחותי", וההורים אמרו: לא. היא לא תהיה. פרנציפ. אגו, במקום לזרום, להקשיב לילדה, השתיקו אותה, השחירו את שם אחותה, והדבר הכי נורא שקרה שמו לה עובדת סוציאלית. שמונה חודשים, לקחו ילדה חרדית  טובה וסגרו אותה בקלט חרום עם נרקומניות ועם זונות. שמונה חודשים ילדה שלא יכולה להגן על עצמה בשום צורה. ילדה שלא הביאו לה אוכל כשר, ועלתה ב- 15 ק"ג, כי היא אכלה בצק כל היום. ילדה שאיבדה את האמון בעולם. אם אני לא נכנסת לתמונה, ונלחמת בחירוף נפש, עד שאני גורמת לה לעשות דבר, ולעזוב את המקום ולא לחזור גם אם היא צריכה, מצאתי דירה שהיא תתחבא בה.
עובדת סוציאלית שמו עליה, ואז הסתבר לי, שהעובדת הסוציאלית הזו במשך 10 חודשים פגשה את הילדה הזו רק פעם אחת.

איך יכול להיות דבר כזה?! אני עכשיו אישית, החלטתי להילחם באותה עובדת סוציאלית, כי אני חושבת שאין לה זכות לעבוד במקצוע.

עשרה חודשים הילדה לא יצאה מהמקום. בחגים היא היתה לבד בלי אף ילד. הילדה הזו שהצליחה לשמור גם על הדתיות שלה, שאלתי את העובדת הסוציאלית איך יכול להיות שלא באת לבקר? לא רק שהיא לא באה לבקר. אני הייתי עושה שיחות ועידה, אני הייתי מתקשרת לעובדת הסוציאלית, כדי שהיא תדבר, היא לא היתה עונה לה

הילדה היתה משאירה הודעה:

"בבקשה, אני מתחננת, תדברי איתי, אני במצוקה".

היא לא היתה עונה לה.

למחרת עוד פעם:

"בבקשה, אני מתחננת, תעני לי, אני במצוקה".

היא לא עונה לה. יום אחרי יום. טיפלתי בילדה הזו שלושה חודשים. פעם אחת היא לא חזרה אליה. פעם אחת.
לכן אני אומרת, שלתקשורת יש לה פה תפקיד מאוד מאוד מסיבי, כי אנשים הם חלשים. זה לא מספיק. יש לי פה עורך דין שנלחם בחירוף נפש ולא שוחט גם את הקורבנות. ואז מגיעים לוועדת ביקורת של אותה קבוצה, ששלוש שנים התעללה בילדה הזו, ועדת החלטה, ואתם יודעים מה הם אמרו? "אנחנו מתנצלים".

מי יחזיר לילדה הזו מגיל 13 עד גיל 16 את מה שהיא עברה?

לתקשורת יש פה תפקיד של גיוס. אנחנו פה בצו 8. התקשורת זה נהיה מצב פוליטי.

כל העונה הבאה שלי של אבודים, היא על רווחה.

פרופ' אסתר הרצוג נושאת דברים לזכרה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

אנחנו מקיימות היום כנס היום לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, ואני מבקשת רק לומר מספר מילים על מרינה שהיתה מופת לאומץ לב ויושרה, למחויבות עמוקה למען המוחלשים בחברה, בהתגייסותה חסרת הפשרות במאבק נגד הוצאת ילדים ממשפחותיהם והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה.
על רקע ההתרחשות המתמשכת של נבחרי הציבור למצוקות ילדים והורים מקבוצות מוחלשות, היתה מרינה לסמל עבור פעילות ופעילים למען צדק חברתי.
השדולה שהקימה מרינה בכנסת בשיתוף עם עמותת ע.ל.יה למען זכויות ילדים והורים, העניקה במה לקולות של ההורים הפגועים. היא ביטאה ביקורת נוקבת על מדיניות הרווחה וסוגיית הוצאת ילדים ממשפחותיהם וקידמה יוזמות חקיקה בנושא.
אני מבקשת להודות לשורה ארוכה של פעילות ופעילים שהיו מעורבים בארגון של הכנס הזה ומעורבות ומעורבים בפעילות של עמותת ע.ל.י.ה – גב' נחמה דיכנה, גב' יונת קלר שנמצאת כרגע בחו"ל, הדוברת של העמותה גב' איילה שטגמן, גב' חנה איסלר, אשר רוכברגר ועוד אנשים נוספים. הזכרתי רק כמה מהם. תודה רבה לחנה בית הלחמי שהיתה פעילה מאוד בארגון של האירוע הזה, ותודה רבה בשם העמותה לאנשים שהגיעו לפה לומר דברים לזכרה של מרינה.
נתן שרנסקי יו"ר הסוכנות היהודית, לאיילה שטגמן, לעיתונאית בילי מוסקונה לרנר שמנחה, לאורית זוארץ חה"כ לשעבר וגם לכל הדוברים שהגיעו, עו"ד יוסי נקר, צופית גרנט, נעמה לנסקי, יאנה עברי ולורד פלמן.
לפני שאזמין את מר שרנסקי לשאת דברים, אבקש שנעמוד דקת דומיה לזכרה של האמא שהתאבדה שלשום. אמא שהיא נכה, ומשרד הרווחה החליט לקחת את בתה ואמרו לה שהיא לא תראה אותה. הפרטים עדיין לא התפרסמו, וזה חלק מהבעיה, אישה שמתאבדת כי לקחו לה את הילדה למוסד והיא לא תראה אותה יותר, והדברים האלה לא מתפרסמים בתקשורת. היום אנחנו הולכים לדבר על המקום של התקשורת בעיסוק בנושא, במינוף המאבק נגד הוצאת ילדים מבתיהם ומשפחותיהם. זה הזמן לעמוד דקת דומייה לזכרה.

נתן יולי שרנסקי נושא דברים לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בכנס לציון שנה למותה

אני מאוד מעריך את העבודה של עמותת ע.ל.י.ה.
אני לא מומחה בנושא, אני לא מספיק מכיר את הנושא, אבל ברגע שהזמנתם אותי לדבר על מרינה, עזבתי הכל ובאתי, כי מרינה היתה ידידה במפלגה, ידידה בפעילות ואישה יקרה מאוד לכולנו, למעשה לעם ישראל.
יש חברי כנסת חדשים, ועכשיו, אחרי שנה אפשר לראות עוד יותר, עד כמה מרינה היתה יחודית. אין לי הרבה ביקורת. אני לא ממש בפוליטיקה. נכנסו חברי כנסת חדשים, ותראו כמה אכזבות אנחנו שומעים על חברים חדשים שכאשר רצו לכנסת, רצו תמיכה והיו מעורבים בפעילות מסוימת, וברגע שהם בכנסת, אז קודם כל הם חברי כנסת, ויש להם אנשים שהם דואגים – לקרובים אליהם, אבל קודם כל הם צריכים לבדוק לפי סקר מה אנשים חושבים היום, ומה פופולרי ומה לא פופולרי. חברי הכנסת הללו מנסים לקדם את הקריירה שלהם עבור דברים שהם חשובים להם.
אצל מרינה הכל היה הפוך. היא נכנסה לכנסת, כי זה עוד מקום שם היא יכולה להמשיך ולהיאבק עבור זכויות של אנשים שהם קהל שלה, והיא לא היתה צריכה ולא היתה מעוניינת בשום סקר מה אנשים חושבים, כי היא אחד מהם. היא חושבת מה שהם חושבים. היא המשיכה את החיים שלה ביחד איתה, בלי שום קשר אם היא בכנסת או לא. היא אמרה מה שהיא חושבת בין אם זה פופולרי או לא. אני חייב להגיד שכיו"ר המפלגה, לעיתים קרובות היה מאוד לא נוח. אנחנו ידידים קרובים, היא סומכת עלי ואני עליה. ראש הממשלה אמר לי, איך זה יכול להיות שחברה בסיעה שלך לא מצביעה איתנו, תשכנע אותה, ואני יודע שאין לי שום אפשרות לשכנע אותה, והוא אמר לי, אבל היא קיבלה מקום בכנסת בגללך, איך זה יכול להיות שהיא לא תעשה מה שאתה אומר לה, ואני אפילו לא ניסיתי.
ומרינה פעם אמרה לי: "תודה שאתה לא מנסה, כי אני מאוד לא רוצה לומר לך לא".
היה ברור שהיא תעשה דברים שהיא מאמינה בהם ובגלל מה שאנשים מצפים ממנה שהיא הלכה לכנסת. מרינה היתה מאוד נאמנה לשירות שלה ולשליחות שלה למען עולים, למען ניצולי שואה, למען ילדים, למען הורים, כשכולם היו מדברים על נשים מוכות, היא הגנה על גברים מוכים.
אמרתי לה: "מה זה?"
והיא אמרה, יש לי קייס מאוד קשה, ואני מגנה עליו.

איילה שטגמן דוברת עמותת ע.ל.י.ה נושאת דברים לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

התמודדתי פעמיים לכנסת רק בגלל הנושא של הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם.
אני מודה לכם על השתתפותכם בכנס לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, לדאבון הלב. מרינה חסרה לנו, היות והעוולות והמצוקות של הילדים ומשפחותיהם עדיין לא נפתרו. מרינה ז"ל שימשה כתובת ואוזן קשבת בכנסת ישראל לכל אותן משפחות הנאבקות נגד הוצאת ילדיהם והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה. מרינה ז"ל היתה היחידה מחברות וחברי הכנסת אשר ניאותה לבקשתי, להקים שדולה בכנסת בשיתוף עם עמותת עלי"ה ולהיאבק בסוגיית הוצאת ילדים ממשפחותיהם, ובשינוי מדיניות הרווחה בנושא זה. כבר ביום המחרת לבקשתי, הודיעה לי מרינה ז"ל, שאכן תוקם שדולה בכנסת בנושא זה ואף ציינה את התאריך של ההתכנסות הראשונה של השדולה הראשונה בשיתוף עם עמותת עלי"ה, מאז הקמת השדולה הראשונה שהתקיימה במשך 5 שנים, מרינה ז"ל העניקה במה לזעקת ההורים ולכאבם, ביקרה ללא מורא ופחד בנחישות את מדיניות הרווחה וקידמה יוזמות חקיקה בנושא.
מאז שעזבה אותנו מרינה ז"ל, משמשת לנו לחברי העמותה, מודל לחיקוי והמקור ממנו אנו שואבים את הכוח ואת המוטיבציה להמשיך ולקיים את צוואתה, במאבק בשינוי מדיניות הרווחה.
עמותת עלי"ה מקווה שהמינוף התקשורתי בדעת הקהל, יסייע להביא לשינוי העוולות למען רווחת הילדים ומשפחותיהם.
אני מברכת את חבריי לעמותה ועל היוזמה הברוכה בקיום הכנס הזה.

אורית זוארץ חה"כ לשעבר נושאת דברים לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל – כנס לציון זכרה

עוני זה לא פשע. ואני חושבת שאם אנחנו מנסות לסקר את המאבק של מרינה בשינוי התודעה הציבורית גם עם העמותה וגם בעבודה הנוספת שהיא עשתה בכנסת, המיקוד היה לשנות את זווית ההסתכלות ונקודת המבט, כי לצערינו הרב אזרחים ואזרחיות בישראל משלמים מחיר מאוד כבד, בגלל שאין להם את היכולת הכלכלית, והעדר יכולת כלכלית הפך לתג של איזה שהיא עבריינית, שלא מסוגלת לגדל את הילדים שלך. הפשע הוא של מדינת ישראל, הפשע הוא של השרים, הפשע הוא של אלה שמרימים את היד ומקדמים חקיקה שפוגעת ומחלישה עוד יותר את אותן קבוצות מוחלשות. כולם יצאו בשמחה וששון  לרגל הצעת החוק 0 אחוז מע"מ. הצעת החוק הזו רק מעצימה את הפערים ואולי מחזקת את האוכלוסיות מהמעמד הביניים ומאפשרת להם להגיע לבית בקלות יתרה באופן יחסי, אבל מעצימה את הפערים ומרחיקה את אלה שאין להם עוד יותר מהבסיס הכלכלי האיתן, ואני אומרת שאם היו משקיעים את כל אותם המשאבים שמשקיעים בלהיאבק באותן נשים מוחלשות, ולצערנו הרב, רוב הקורבנות של העוני הן נשים וילדים, ומשקיעים את כל המשאבים האלה בלסייע להם, לחזק אותם, להושיט להם יד אמיתית להשתלב בתוך הקהילה שבה הם חיים, לא היינו מגיעים למצב הזה שיש כאן ממש INSENTIVE להוציא את הילדים מתוך הבית, כדי להוכיח שיש מערכת אחרת שעובדת. אז יש מערכת אחת שדורסת את המשפחות ויש מערכת אחרת שבאמת נהנית על חשבונם. את המאבק הזה אנחנו צריכות להמשיך, ואני מגוייסת. אני מתחברת לדברים שאמר מר שרנסקי לגבי מפעל ההנצחה למרינה סולודקין, חדר הנצחה, מועדון, מסגרת שתאפשר לקול הזה להמשיך להישמע. שיהיה בית לקול של מרינה. גם עבור ילדים, גם עבור נשים, גם עבור קשישים וחסרי ישע, גם עבור אלה שנפגעים מהמכות הקשות בכל מה הקשור לדיור, וזה היה אחד הדגלים הנוספים של מרינה: הדיור הציבורי.
שמעתם את הקול שלה מהדהד, בכל דיון כלכלי שכולם עמדו והתפארו  בהישגים, היא היתה קמה והיתה צועקת: "ומה עם הדיור הציבורי?".
הדיור הציבורי הוא בדיוק המענה לאותן שכבות מוחלשות. הן לא חלשות. הן מוחלשות, שאנחנו צריכים לדאוג להן.

חנה סולודקין בתה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל נושאת דברים לזכרה של אמה בציון שנה ללכתה

בסוף שנות ה- 80 תחילת שנות ה- 90 החלה עליה הגדולה של יהדות רוסיה ומדינות בריה"מ לשעבר למדינת ישראל, ובכך החל לבוא לסיומו פרק היסטורי ארוך של חיי יהודים ברוסיה והמרחב שמסביבה. עם נחיתת מאות המטוסים על אדמת ישראל, קבוצה זו המונה למעלה ממיליון איש, לא הפכה בין לילה לישראלים. מגע גלגלי המטוסים בקרקע, סימל את ראשית סגירת פרק החיים באותו מרחב, ואינני יודעת לומר האם כאשר ראו לראשונה את הרוח שמניעה את צמרות הדקלים באזור נמל התעופה, מיד הבינו כי עתה נפתח פרק חדש של מאבק בחייהם, והוא של השתלבות ומציאת המקום שלהם בתוך החברה הישראלית. בתוך קהילה גדולה ורבת פנים זו הגיעה גם אמא שלנו. שלי ושל לב. וכמאמר השיר, פתאום קם אדם ומרגיש שהוא נציגם וקולם של רבים. החיים שלה מקבלים תפנית, ואני שואלת את עצמי האם כל מה שהיה לפני העליה, אינו אלא הכנה לתפקיד הזה. כאשר היא נקראת אל הדגל ומצטרפת לקבוצה של מנהיגים פני הקהילה שנתן היה בין העומדים בראשה, היא יוצאת לדרך של  מאבק כמעט בכל דבר ממסדי שקיים במדינת ישראל, שאליה עלתה לפני שנים בודדות בלבד. היא נכנסה לכנסת בגיל 46 שנים, ואני חושבת חמש שנים אחרי העליה שלנו.
כבר מראשית הדרך בכנסת היא מקבלת פניות רבות מספור, תחילה מעולים ומאוחר יותר מציבורים אחרים אשר נופלים טרף קל לפגיעה ועיוות של שירותי הרווחה. המלחמה לא פוסחת גם על האספקט החינוכי והתדמיתי, בו אמא יחד עם חבריה לדרך נאבקים בתפיסות מעוותות בנוגע לעליה, ולוחמת  על ההכרה ביחודיותה  ותרומתה היחודית וההיסטורית למדינת ישראל. הכנסת הופכת למקום בו אמא מנסה להניע שינויים בכל אותם תחומים שהוזכרו.

נדרש מקצה שיפורים מאוד רציני בדוח סילמן | אפרים הלפרין, News1.co.il

נדרש מקצה שיפורים מאוד רציני בדוח סילמן | אפרים הלפרין, News1.co.il

הוצאת ילד. הרס המשפחה

נדרש שינוי קיצוני בהרכב הוועדה, והחזרת הדוח לוועדה המחודשת בהרכבה המחודש שיהיה מאוזן, וייתן הזדמנות לעורר אמון בו.

השערורייה האחרונה עם מנכ"ל משרד הרווחה, הפנתה את תשומת לבי לטיוטת דוח ועדת סילמן מחודש פברואר 2014. דוח סילמן עוסק גם בפעילותן של פקידות הסעד המוציאות ילדים מחזקת הוריהם הוא מסמך מעניין, אך מאוד חסר, ורצוי מאוד שהשר יחזירו ליו"ר הוועדה לצורך ביצוע מקצה שיפורים רציני, כולל מקצה שיפורים מהיסוד בהרכב הוועדה.

הוצאת ילד מהבית היא החלטה שאיש מאתנו לא היה רוצה להיות חלק ממנה, ולכן כאשר מתכנס צוות מומחים על-מנת לדון בנושא ולהמליץ על שינויים לשנים רבות קדימה, חובת שיקול הדעת היא כפולה ומכופלת. קריאה את דוח סילמן (דוח הוועדה לבחינת מדיניות המשרד בנושא הוצאה של ילדים למסגרות חוץ ביתיות ונושא הסדרי ראייה דוח הביניים מפברואר 2014) בעין לא מקצועית (יו"ר הוועדה איננו מקצועי וודאי יקבל בשמחה ביקורת של מבקר לא מקצועי) מעלה נקודות המעידות על חשיבה ועל רצינות, אך מעלה גם נקודות תמוהות החייבות מקצה שיפורים, חלקו משמעותי, אשר מאפילות לדעתי על נקודות האור.

הרכב הוועדה

הרוב המכריע של חברי הוועדה הוא פקידי רווחה, ועובדי מדינה. בדף הפתיחה של הדוח קיימת רשימת שמות אשר מלבד המנכ"ל, יו"ר הוועדה לא מפורט תפקידם.

נדרשת עבודה סיזיפית שם על-מנת להבין שהוועדה הזו, הן המקהלה והן המנצח, רובם המכריע הם עובדי משרד הרווחה ו/או פקידים ברשות המבצעת, עין ביקורתית על הרכב הוועדה תראה את רוב הרכב הוועדה כתזמורת בצורת המניעה את הפה, אך הקול נשמע מאיזה תקליט ישן ושרוט.

במצב כזה של טענות קשות נגד הרשות המבצעת, אין כל אפשרות שהגורמים המחליטים יהיו ברובם המכריע פקידים הדנים בפועל בעצמם או בחבריהם, ולפחות חייבים יו"ר מחוץ למערכת עם חברים במערכת או לחלופין מצב הפוך.

עם כזה הרכב, ועם הסתרת התפקיד של חברי הוועדה מדף הפתיחה שלה (בין אם נעשתה בשוגג או במזיד), ואפילו הדוח היה פאר היצירה הריהו מעורר מיידית תחושת התקוממות וחוסר אמון, תחושות של עבודה מאוד מאוד חד-צדדית שכל מטרתה הוא לגבות את התנהגות המערכת נשוא עבודת הוועדה.

נראה כאילו מינו כאן את החתול על-מנת לשמור על החלב, ולכן נדרש שינוי קיצוני בהרכב הוועדה, והחזרת הדוח לוועדה המחודשת בהרכבה המחודש שיהיה מאוזן, וייתן הזדמנות לעורר אמון בו.

המרגליות האחרונות שנוטפות מפי המנכ"ל בדף הפייסבוק שלו, וממלאות את האינטרנט, מגדילות מאוד את החשש שלוועדה הזו לא היה בפועל יו"ר, כי מי שניהל את הוועדה הם אותם גורמים שמנהלים את המשרד, וכל תפקידו של המנכ"ל הן בוועדה והן במשרד הוא לומר את המלה האחרונה, "כן", או "כמבוקש".

ואולי זה הכיוון הדרוש לוועדה, מינוי יו"ר מקצועי מן האקדמיה או מומחה ארצי/עולמי בתחום, ולא תא"ל במילואים אשר היה באותה מידה יכול גם להיות מנכ"ל משרד הבריאות (לולא הקפידו שם על מומחיות בחום העיסוק לתפקיד מנכ"ל) על אחת כמה וכמה הדבר נדרש כעת, כאשר יוסי סילמן מראה בדרכו הייחודית, ללקוחות של משרדו מיהו בעל הבית.

אין הסבר מדוע יש כאלה שמונו כחברים ולא מופעים ברשימת המסיימים כחברי הוועדה.

עיון בגוף הדוח מציג את מכתב המינוי שנשלח לחברי הוועדה, שם כן מצויינים תפקידיהם. עם זאת השוואת הרשימות אלה שמונו מול אלה שסיימו, מגלה פער. כל ועדה שהייתה רגישה לאוזן והעין הציבורית ועוסקת בעניין כה רגיש, הייתה מסבירה ברחל בתך הקטנה מהן הסיבות לפער האם מדובר באנשים שיצאו לגמלאות והוחלפו על-ידי אחרים, או שמא היו פרישות מהוועדה מסיבות אחרות כלשהן.

בהעדר ציון מדויק של השמות והתפקידים של אלה שנפלו בדרך, והעדר הסבר מפורט לסיבות, מעלה חשש מוצדק לפרישות של מחאה מסיבות כלשהן ועל כך חייבת הוועדה הסברים.

התעלמות מדוח סלונים


בשנת 2008 הוגש לשר הרווחה, יצחק הרצוג, דוח ועדת הפרופסור ורד סלונים נבו מאוניברסיטת ב"ש, דוח צוות בדיקה בנושא: עבודתן של פקידות הסעד לסדרי דין דוח הרבה יותר ממוקד עם ACTION ITEMS הרבה יותר ברורים ומובהקים, ההרכב של ועדת סלונים היה דומה להרכב של ועדת סילמן (מבחינת בעלי התפקידים של חברי הוועדה) אך עשיר יותר לטעמי בנציגי רשויות מקומיות וכמובן לוועדת סלונים הייתה יו"ר על הנייר ובפועל, מה שכאמור לא היה לוועדת סילמן (אומר "הן" ומגבה ראשי, שאין זה כלל תחום התמחותו, הוא יו"ר ועדה רק על הנייר).

ועדת סלונים המליצה על כלים וכללים אשר יטייבו באורח משמעותי את הליך קבלת ההחלטות של מערך הרווחה ופקידות הסעד בהיבטים שהיו במוקד עבות הוועדה, טרם נזקקים הצדדים לסיוע משפטי, והרבה טרם מגיעים להחלטות שיפוטיות (למעט החלטות חרום קצובות בזמן), על מתן מעמד לבוחנים חיצוניים למערכת בכל היבטי המסוגלות ההורית, על איזון מראש, של הערכות והמסקנות לגבי המסוגלות ההורית, ניתוח האלטרנטיבות, וצמצומן או הצעת מכלול מהן / כמה מהן המיטיבים עם הילד, טרם ההגעה להכרעות שיפוטיות.

ועדת סלונים ממליצה העשרה של הצוות מחליט, הכללה של גורמים חיצוניים בלתי תלויים בו, שילוב ההורים והילדים באיסוף הנתונים המביאים להחלטה, מעשירים את החלופות פותחים את הראש, מאפשרים סיעור מוחות פחות טעון ואמוציונאלי, עם הרבה יותר פתיחות, מה שודאי יביא את הדיון בבית המשפט לדיון הרבה יותר עשיר, פורה, פחות טעון, עם מעורבות הרבה יותר עמוקה של בית המשפט בניתוח הנתונים, במינוי מומחים להשלמתם, בשיתוף הורים, גם אם יש להם מגבלות כלשהן בתהליך ובתוצאתו, ובמקביל בהורדת האחריות הבלתי אפשרית המוטלת על כתפי פקידות הסעד, שעודף סמכויותיהן, וחסר איזונן על-ידי גורמים נוספים הן הכשל העיקרי בפעולתן.

דוח סלונים התקבל על-ידי השר (הרצוג), מדובר להבנתי הבלתי מקצועית במסמך לתפארת, אך אינו מוזכר כלל ועיקר בדוח סילמן (לעומת זאת 4 דוחות אחרים לדעתי פחות עדכניים ולכן פחות רלוונטיים – מוזכרים) וכאשר בא תיקונצ'יק ב' לאחר ש"שילמנו" כל כך הרבה לתיקונצי'ק א' ואישרנו את חוות דעתו, חלה עלינו חובה לבחון בעין ענקית את ההמלצות של תקונצי'ק א', לרדת שוב לעומקן, ולהבין כיצד על-אף שחלפו מעט שנים, ההמלצות המאד רציניות של תיקונצ'יק א' לא מיושמות, ואף לא הוזכרו כלל בדוח של תיקונצ'יק ב' כאילו לא קיימות כלל.

וכאן עוסקים אנו בגורל אדם, הרחקת אם או אב מילדיהם, הרחקת ילדים מהוריהם, אנו עוסקים עם אנשים הנתונים בסערת רגשות, וכזו התעלמות מכזה מסמך איכותי מעוררת שיאי שיאם של חוסר אמון, ומשליכה בעצם את חוות דעתו של תיקונצ'יק ב' לפח הזבל של ההיסטוריה, גם אם יש בו טוב.

דוח סילמן ללא דוח סלונים הוא חמור בלי אתון

דוח סילמן מצר על שני תהליכים שהתגלגלו ככדור שלג עקב החלטות קודמות של המערכת -

1) ערוב תחומים בין "טיפול והערכה" ובין "טובת הילד" לרמה שניטשטשו הגבולות בין מצבים אותם יש לשקם במסגרת תוך ביתיות, לבין מצבים הדורשים שיקום או קורת גג במסגרת חוץ ביתית

2) סעיף 19 לחוק האפוטרופסות המאפשר לשופטים לזרוק בפועל את ההחלטה השיפוטית על כתפי פקידת הסעד באמצעות תסקיר המעוגן בחוק והמאפשר בפועל לשופט להפעיל ראש קטן ולהתכסת"ח באותו תסקיר, הדוח מעיד על עליה ניכרת בשימוש בכלי הזה, כי הוא נוח לשופטים, הוא בסמכותם, אך ככל שניתן להבין הוא לקוי, כלומר נוגד את טובת הילד, ומסתבר שאפילו שופטים הם עיוורים לגבי עצמם וניהול ההליך על ידם, לפחות חלקם, כל לפחות ניתן להסיק מן הדוח.

לשורש השורשים של היבטים אלה ולהיבטים אחרים, אף הם כבדי משקל מתייחסת כבר ועדת סלונים, ומציעה פתרונות מעשיים, פתרונות מניעתיים, פתרונות שיישומם העיקרי הוא לפני ההגעה להכרעה שיפוטית, האם הפתרונות שלה שגויים? היכן הם שגויים? איך נדע, דוח סילמן לא מזכיר כלל את דוח סלונים.

בריחה מאחריות של עובדים סוציאליים – המדינה אשמה

דוח סילמן מצר גם על בריחה של עובדים סוציאליים מקבלת אחריות, הדגש לדעתי בדוח סילמן הוא שגוי כי הוא מתמקד באלימות לכאורה לה חשופים העוסי"ם, אך אני יכול לומר לכם מתוך נגיעה משפחתית בתחום, שעוס"ים (אלה שאני מכיר לפחות) עושים מלאכתם נאמנה, לא חוששים מאלימות, בכל מקצוע יש סיכונים, גם במקצוע העו"ס, החשש הגדול הוא החשש להגיע לידי החלטה שגויה, למסקנה שגויה, החשש הוא לגרימת נזק תוך כדי השקעת מאמץ בל יתואר לעזור, וזו הסיבה לכן שהתור של העובדות בסוציאליות ההופכות לפקידות סעד אינו גדול, ולכן שחיקתן של פקידות הסעד כה גדולה, כי מדינת ישראל על כל מנגנוניה מפקירה את פקידות הסעד, מפקירה אותם על-ידי מתן עודף סמכויות, בהעדר כל גורם אחר המוכן לשאת באחריות, ודוח סלונים יד ביד עם דוח סילמן נותנים מענה ולו חלקי לבעיה בעוד שדוח סילמן בפני עצמו רחוק מאוד מלתת מענה.

מי שמתנהג באלימות כלפי פקידות הסעד אלה אינם ההורים או אינם בעיקר ההורים שלילדים מורחקים, זוהי מדינת ישראל בכך שהיא מממנת מספר כה מועט של פקידות סעד, בכך שהיא לא מחייבת ומממנת תחלופה חיונית בתפקיד הכל כך שוחק הזה (השלב המוגדר כ"הוצאה לפועל" אשר ועדת סלונים ממליצה להגבלת כהונה בו של שנה אחת), בכך שהיא מטילה על כתפיהן את כל האחריות אשר החוק, במקור, רצה להפיל על מגוון דיסציפלינות בעיקר השופטים.

האויב של פקידת הסעד הוא עודף הסמכויות שלה, המלווה בעודף ניכר של אחריות, כי כל שותפיה האחרים של פקידת הסעד, משחקים ראש סיכה ובורחים מאחריות, ואפילו כאשר ההורים מבקשים לקחת אחריות, אפילו לכאורה, מדירים אותם, ממדרים אותם, מייאשים אותם, אוטמים את האוזניים מולם – וועדת סלונים נותנת דעתה לצורך בשינוי גם שם, מדובר הרי בילדים שלהם, ובטובת הילדים שלהם, אשר עדיפותה הראשונה, לכל הדעות היא המסגרת המשפחתית השלמה ככל הניתן.

תוספת לשני הדוחות – ניסיון בין לאומי

דומני ששני הדוחות לוקים בחוסר ההתייחסות שלהם לצורך חיוני להקמתו של כלי מינוף פתרונות לבעיות האקוטיות של הנושאים בהם עסקו הוועדות, והוא מחקר מתמשך בין לאומי, וקשר שוטף עם האקדמיה, לאיתור הזדמנויות וסיכונים בתחום האמור ובהתבסס על ניסיון בין לאומי הן מעשי והן תיאורטי.

בכל פינה בעולם, החל באפריקה הענייה והנידחת וכלה בעשירות שבמדינות העולם, קיימת התמודדות עם הבעיות האלה, קצת יותר בהצלחה או קצת פחות, ואין שום סיבה לשלם את מלוא שכר הלימוד בכל פינה בעולם, אנו חייבים בצוות מקצועי המשלב את פקידי המשרד ומומחים מהאקדמיה, אשר ישאב אל תוכו את מה שקורה בעולם בתחום, ויהיה גורם סולל דרך בהתאמת ההצלחות אלינו, ובמניעת כניסה לפתרונות שכשלו כבר במקומות אחרים.

אלימות מילולית של פקידי רווחה, גם הבכירים – נוגדת את יסודות עבודת רשויות הרווחה

קחו את כל אלה, ועיינו בהתבטאויותיו של מנכ"ל הנכבד של משרד הרווחה המציפות כעת את האינטרנט, בעקבות הפרסום הרב המלווה את המעצר של בלוגרית אשר לדעתה מערך הרווחה ובראשו המנכ"ל מתנכל לה, אשר כל חטאה הוא בכך שפרסמה מידע על כבוד המנכ"ל ירום הודו, ותבינו שראויה החלפתו המיידית של מנכ"ל משרד הרווחה באדם שיכול להוציא את המשרד מקשייו המתגברים ולא אחד שיביא להתחפרות ולשקיעה עקב מתן גיבוי לכל הדורש תיקון במשרד, בסגנון ההגנה הטובה ביותר מפני הציבור היא תקיפה רבתי של הציבור.

קישורים:

יוסי סילמן עבריין בחסות השר | יואב יצחק | News1.co.il

יוסי סילמן בלחץ | יואב יצחק | News1.co.il

זכות הפרסום של לורי שם טוב | הטור של פריצי, אברהם פריצי פריד

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר ברדיו – תוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

ועדת סילמן (דוח סילמן המלא) – מעט מידי, מאוחר מידי ומטוייח הרבה

יוסי סילמן עבריין בחסות השר | יואב יצחק | News1.co.il

יוסי סילמן עבריין בחסות השר | יואב יצחק | News1.co.il

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-93474-00.html

מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, ביצע שוב ושוב עבירות על החוק. באופן סדרתי. בתגובה לחשיפות מצד ל' על עיקולים שהוטלו על חשבונותיו, פצח סילמן בהכפשה חמורה של ל' תוך ניצול מעמדו ומידע אליו נחשף כמנכ"ל ופרסם שוב ושוב מידע חסוי על ילדיה הקטינים.

יוסי סילמן עבריין סדרתי

יוסי סילמן עבריין סדרתי

מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, הצליח תוך זמן קצר, בשורה של פעולות שביצע, לחשוף את דמותו האמיתית: פרחח, מניפולטור, שקרן, אלים, בריון, איש גס רוח, עבריין סידרתי. חמור מכך – דמותו של סילמן מתגלית כשל ברנש קטן וחסר עכבות, שלא נמנע מפגיעה באינטרסים האישיים של ל' ושל ילדיה הקטינים, וזאת בתגובה ישירה לחשיפות מצד ל' ברשת האינטרנט (המחזיקה בתעודת עיתונאי) על מעלליו ועל עיקולים שהוטלו על חשבונותיו האישיים, מצד כמה גורמים. כל זאת תוך ניצול לרעה של מעמדו המקצועי, לצרכיו האישיים, ושימוש במידע אליו נחשף בתוקף תפקידו כמנכ"ל משרד הרווחה.

ל' אינה היחידה הסובלת ממעשיו של סילמן. פעילים נוספים הנזקקים לשירותי משרד הרווחה, בראשו הוא עומד, מכונים על-ידי סילמן ומקורביו: "חוליגנים", וזוכים ליחס "בהתאם": התקפות באמצעות רשת הפייסבוק, הודעות דוברות מטונפות, וגם – כנקמה, שימוש במערכת בית המשפט כדי לשלול מהם את זכויותיהם כהורים.

מאיר כהן שר הרווחה גיבוי בנידוד לתפקידו הממלכתי

מאיר כהן שר הרווחה גיבוי בנידוד לתפקידו הממלכתי

א. השר מאיר כהן נמנע מביצוע חובתו

יוסי סילמן ביצע, כפי שנפרט להלן, שורה ארוכה של פעולות פליליות כדי להכות ב-ל', שנודעה בביקורתה החריפה נגד פקידות הסעד במשרד הרווחה, וגם נגדו. סילמן הגביר את פעילותו נגדה לאחר שחשפה את מעלליו, כאמור, והתחמקותו הסדרתית מתשלום חובותיו. החשיפות, שנעשו מצד ל' בחמש כתבות נפרדות ברשת האינטרנט, כללו מידע ומסמכים על עיקולים שהוטלו על חשבונותיו של סילמן, לרבות: מצד עיריית רמת השרון, עיריית הרצליה, עיריית כפר סבא, כביש 6, רשם החברות ואפילו מצד וועד הבית. התחמקותו המביכה מתשלום חובותיו נעשתה למרות שהוזהר שוב ושוב.

במקום להשיב עניינית למידע המביך שנחשף על מעשיו הפיננסיים המכוערים, פצח סילמן בשורה של פעולות, כאמור, כדי לפגוע ב-ל'. סילמן זוכה, אגב, לגיבוי ולחסות מצד שר הרווחה מאיר כהן, שנמנע, למרבה הצער, מביצוע חובתו הממלכתית כשר במשרד כה-רגיש. במקום לערוך בירור ענייני ולהסיק את המסקנות המתבקשות, ולהשעות את יוסי סילמן מתפקידו, מתנהל מאיר כהן באופן פחדני ורופס, ונמנע מעשיית צדק ומתיקון העוולות שנעשו נגד ל'.

יודגש כאן: למרבה הצער, השר מאיר כהן מיטב לדבר "יפה", ולנסוך בשומעיו תקוות-שווא, אך בפועל הוא נרתע מאכיפת מרותו וסמכויותיו על-פי דין על מנהלים ופקידים, שסרחו ועיוולו, הכפופים אליו מתוקף תפקידו כשר במשרד הרווחה.

ב. סדרה של פרסומים עברייניים

6.05.14 פרסם סילמן סטטוס ברשת הפייסבוק וכנקמה על החשיפות מצד ל' בענייניו הפיננסיים המוזרים כתב כדלהלן: אין לי כוונה להתערב במקרה של ל' [וכאן ציין את שמה המלא, י.י.]. שירותי הרווחה הצילו את ילדיה של ל' [שוב, בפרסום צויין שמה המלא, י.י.] ואני מחזק את ידיהם".

2) ביום 26.05.14, ובהתייחסות ישירה לפרסומים מצד ל' על התנהלותו הפיננסית המופקרת, פרסם סילמן סטטוס באתר פייסבוק ובו כתב כדלהלן: "אז חברים אחסוך מכם ולא אספר מי זאת, אך מדיניות משרד הרווחה לגבי הגנה על ילדים בסיכון לא תשתנה ותפקידנו להגן על ילדים בסכנה למרות איומים כאלה ואחרים…"

3) ביום 18.06.14 פרסם סילמן פוסט משתלח ופוגעני, מלא דברי בלע ולשון הרע ובאופן חריג ובוטה במיוחד, המתיר את דמה של ל'. לא נחזור כאן על ההשמצות ועל הלשון המאיימת שבה השתמש גם נגד הח"מ, "שהעז" לפרסם מידע על מעשיו. בתגובה לפרסום הגיב גם דובר איגוד העובדים הסוציאליים, דוד גולן. הוא עודד את סילמן לפצוח במלחמה כללית נגד ל', גם בדרך של הגשת תביעות ותלונות למשטרת ישראל, עד שזו תידרש למכור אפילו כליה, כדבריו, למימון ההליכים המשפטיים ופסקי הדין – כאשר תחויב בדין, כביכול, וגם אם תצטרך לחיות בשארית חייה עם דיאליזה. על תגובתו של דוד גולן עשה סילמן "לייק". אכן, נראה כי סילמן אהב את הלשון שליחכה את ישבנו.

4) סילמן לא נמנע משימוש במשטרת ישראל ובמערכת בית המשפט ומניצול מעמדו כדי לפגוע ב-ל', כתגובה ישירה לחשיפות דבר העיקולים שהוטלו על חשבונותיו האישיים ואי-הסדרים בענייניו הפיננסיים. סילמן ניצל זאת להגשת תלונה על הטרדה מאיימת, כביכול, ועל פגיעה, כביכול, בפרטיותו. סילמן ביקש לפתוח נגדה בחקירה פלילית. ואכן, מבוקשו ניתן לו: ביום 15.05.14 הגיעו לביתה שלושה שוטרים, ביצעו חיפוש בביתה והובילו אותה לחקירה במתקן משטרתי.

זעקותיה כי היא הקורבן למעלליו של סילמן וכי היא ביצעה את הפרסומים מתוקף היותה עיתונאית, לא הועילו.

בעיצומה של החקירה המוזמנת הוצאה ל' על-ידי החוקר למרפסת המתקן המשטרתי, ושם הציע לה החוקר:

"אנחנו מדברים בארבע עיניים, זה לא נכנס לפרוטוקול, תסירי את הפרסומים ותוכלי ללכת. את סתם מסתבכת…".

החוקר אמר עוד, בחקירה:

"יוסי סילמן אומר שהמסמכים שפרסמת מזויפים. מה יש לך להגיד על-כך?".

ל' השיבה:

"אם הוא טוען שהם מזויפים שיגיש תביעת לשון הרע לבית המשפט, ושם אדרוש ממנו בצו גילוי מסמכים להוכיח את טענותיו".

ל' שוחררה, בו-יום, בעקבות דרישתו של בא-כוחה, עו"ד פנחס פישלר, ולאחר שצוות החקירה המיוחד שהוקם, אוי לבושה, נוכח כי היא אינה מסכנת את שלום הציבור…

5) ביום 18.06.14 התראיין סילמן לתוכנית הרדיו של שי ודרור ברשת 103FM ושם כינה שוב את ל' כאישה הזויה, מתחזה לעיתונאית, וציין: "לקחו לה את הילדים לאחר בדיקה".

6) ביום 19.06.14 התראיין סילמן לתוכנית הרדיו בגל"צ "מה בוער", בהגשת רינו צרור. סילמן הוזמן להגיב על הטענות נגדו, בדבר השימוש שעשה במשטרת ישראל תוך ניצול מעמדו ותפקידו כמנכ"ל משרד ממשלתי, כדי להתנקם ב-ל'. אלא שבמקום להשיב לגופו של עניין, לא נמנע סילמן, גם הפעם, מניצול מעמדו ומידע אליו נחשף בתוקף תפקידו כמנכ"ל משרד הרווחה, ואמר, בשידור חי: "אותה עיתונאית כביכול ל' [סילמן נקב כאן בשמה המלא, י.י.]. ל' [גם כאן נקב בשמה המלא, י.י.] ידועה לנו כבר חמש שנים בעקבות סכסוך גירושין קשה והחלטה להוציא את הילדים למשמורת האבא…".

ג. מדוע לא יושעה יוסי סילמן

הצבענו לעיל על ששה מקרים בהם ביצע יוסי סילמן עבירות על חוקי המדינה: פגיעה בפרטיות של ל' וילדיה הקטינים – תוך הפרת איסור פרסום של עניין התלוי ועומד בבית המשפט לענייני משפחה, הפרת חובת הסודיות, הפרת אמונים, ניצול לרעה של כוח המשרה, הוצאת לשון הרע, הימנעות מכוונת מתיקון עוולות שבוצעו נגדה על-ידי פקידות סעד (למרות הצהרותיו הברורות בפני הח"מ כי הוא יודע היטב על העוול והבטחותיו לטפל בזאת), ועוד ועוד ועוד.

המקרים עליהם הצבענו לעיל, מלמדים: יוסי סילמן מנצל לרעה, וביודעין, את מעמדו ותפקידו כדי לבוא-חשבון עם ל' שחשפה את מעשיו הפיננסיים הבעייתיים; או למצער – כי סילמן אינו שולט עוד במעשיו ו/או אינו מבין מה הוא עושה. בשני המקרים, בין אם מדובר בעבריין סדרתי, כאמור לעיל, ובין אם מדובר באדם שמוחו מכווץ ביחס למידות גופו וביחס לנדרש ממנכ"ל, עולה השאלה: מדוע לא יפעל שר הרווחה מאיר כהן, ולאלתר, כדי להשעות את יוסי סילמן מתפקידו כמנכ"ל משרד הרווחה.

  • המשך יבוא.

קישורים:

יוסי סילמן בלחץ | יואב יצחק | News1.co.il

זכות הפרסום של לורי שם טוב | הטור של פריצי, אברהם פריצי פריד

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר ברדיו – תוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר ברדיו – תוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר ברדיו – תוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר בתוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

19 ביוני 2014

מנכ"ל משרד הרווחה, נזעק לפרסומים בפייסבוק נגד בלוגרית שחשפה את חובותיו הבלתי מוסדרים לרשויות המדינה השונות. וכך פרסם בתאריך 18/5/14 בפייסבוק:

"חחחח. חובות כמה סיפורי עלי בבא ו- 40 השודדים".

סילמן סטטוס לעגני בפייסבוק. מכחיש את החובות שלו - שהתבררו כנכונים

סילמן סטטוס לעגני בפייסבוק. מכחיש את החובות שלו – שהתבררו כנכונים

לאחר שהועלו הפרסומים המאמתים את החובות של מנכ"ל משרד הרווחה שם נחשף כי יוסי סילמן חייב ל-:

רשם החברות סך 12,024 ש"ח – לא שולם

עירית הרצליה  – חוב בסך 1,139 ש"ח

עירית כפר סבא – חוב בסך 667 ש"ח

עירית רמת השרון – חוב בסך 1,362 ש"ח

ועד הבית – חוב בסך 1,680 ש"ח – שולם לאחר חשיפת העיתונאית

כביש  6 – חוב בסך 4,571 ש"ח

יוסי סילמן חוב לרשם החברות 12024 שח

יוסי סילמן חוב לרשם החברות 12024 שח

יוסי סילמן - חוב לעירית הרצליה 1113 שחיוסי סילמן חוב לעירית כפר סבא בסך 667 שחיוסי סילמן חוב לעירית רמת השרון 1362 שחיוסי סילמן חוב לכביש 6 בסך 4571 שחיוסי סילמן חוב לועד הבית 1680 שח

מנכ"ל משרד הרווחה גרם למעצר שווא של העיתונאית לורי שם טוב, בטענה של הפרת הפרטיות, אלא שמדובר בעובד ציבור החייב לרשויות המדינה סכומים ניכרים, אותם הוא סירב לשלם.
בעקבות פרסומי העיתונאית שולמו חלק מהחובות.

יוסי סילמן הכחיש בתחילת הכתבה את החובות, טען כי מדובר בחוב חניה מלפני 4 שנים, אלא שכשעומת עם יתר החובות החל מגמגם וטען שהוא במגעים להסדרת החוב….

אלו פניו של עובד הציבור יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה. שקרן. פורע חוק, פרסם ברשת הפייסבוק פרטים אישיים על האמא לורי שם טוב וילדיה, ועשה שימוש במידע שהובא בפניו מתוקף תפקידו לצרכיו האישיים ונגישותו למידע שהובא לידיעתו במסגרת תפקידו, כדי לבוא חשבון עם האמאר ולפרסם ברבים, ברשת הפייסבוק, פרטים סודיים בדבר ילדיה.

פרסום מקומם ובלתי חוקי בוצע על ידי המנכ"ל בתגובה לחשיפה על אודות מעשיו המביכים שפורסמו על ידי העיתונאית.

קישורים:

זכות הפרסום של לורי שם טוב | הטור של פריצי, אברהם פריצי פריד

תחלואי עלילות משרד הרווחה: תלונה נגד משטרת מרחב דן – וונדליזם וגרימת נזק לדירת עיתונאית במהלך צו חיפוש

מאבק בין בלתי שווים – מדינה נגד אמא

יוסי סילמן בלחץ | יואב יצחק | News1.co.il

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – הולך ומסתבך: חשבונותיו מעוקלים לטובת עירית כפר סבא, עירית רמת השרון ועירית נתניה – כעת הוא בסכנת עיקול מעירית הרצליה – כתבה חמישית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה ביצע עיסקה בלתי מדווחת לרשויות המס עם בית העסק לאומנות 'קסטל משה' בסך 48,500 ש"ח — כתבה רביעית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מבול הלוואות מבנקים שונים על שמו ועל שמות חברות בבעלותו – כתבה שלישית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה הסתבך עם העיריות שעיקלו לו את חשבונות הבנק – כתבה שנייה בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה טובע בחובות — כתבה ראשונה בסדרה

יוסי סילמן – נעדר כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות היעד שאותן אמור משרדו לשרת

התראת שוטרים אלימים: איציק גלר, שי גביראל, ג'ימי חורני – עבריינים במדים!

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מאיים על אמא בתביעת השתקה – תוכנית "מה בוער" עם רינו צרור – בהשתתפות עו"ד פיני פישלר והבלוגרית לורי שם טוב

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מאיים על אמא בתביעת השתקה – תוכנית "מה בוער" עם רינו צרור – בהשתתפות עו"ד פיני פישלר והבלוגרית לורי שם טוב

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מאיים על אמא בתביעת השתקה – תוכנית "מה בוער" עם רינו צרור – בהשתתפות עו"ד פיני פישלר והבלוגרית לורי שם טוב

תמלול התוכנית:

תוכנית "מה בוער", רדיו גלי צה"ל, מגיש רינו צרור

מרואיינים:

פיני פישלר, עורך דין

לורי שם טוב, בלוגרית

יוסי סילמן מנכ"ל

רינו: ואנחנו עם תמר ירושלמי כתבתנו לענייני עבודה ורווחה. בוקר טוב.

תמר:  בוקר טוב רינו

רינו: ועל הפרק סיפור משוגע לחלוטין שבו בלוגרית כותבת אינפורמציה על מנכ"ל במשרד ממשלתי, מפרסמת את הדברים, ובעקבות הפרסומים האלה רעש מהומה ובקצה הפרסומים היא נעצרת. אנחנו מדברים על הבלוגרית לורי שם טוב ועל המנכ"ל יוסי סילמן, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה.

תמר:  נכון רינו. אז הבלוגרית לורי שם טוב, חשוב קודם כל להבין במי מדובר. מדובר באישה שלפני 5 שנים בית המשפט הוציא את ילדיה מהבית והעביר אותם לאבא. היא מפעילה רשת שלמה של בלוגים ואתרים שבהם היא תוקפת את משרד הרווחה, בשבועות האחרונים היא מפרסמת סידרת פוסטים מעין תחקירים נגד מנכ"ל של משרד הרווחה יוסי סילמן וביום ראשון היא נעצרה על ידי המשטרה, נערכה סריקה בבית שלה…

רינו:  שניה, שניה, שניה… בואי ניתן רגע עוד פעם את הפרטים, מתי היא מפרסמת, מתי היא נעצרת.

תמר:  בשבועות האחרונים יש סדרה של פרסומים שלה ושל שותף שלה, וביום ראשון מגיעה משטרה לבית שלה ואומרת לה "גבירתי את באה איתנו לחקירה", הם אוזקים אותה ורואים את זה בסרטון ולוקחים אותה לחדר החקירות, ושם אומרים לה את מה שהמנכ"ל אמר להם והוא: "את גונבת דואר מהמנכ"ל את גונבת ומפרסמת את החומרים האישיים שלו ובוא נדבר רגע על החומרים האלה בקצרה. ראשית היא טוענת היא מראה כל מיני צווים לפני עיקול שהועברו למנכ"ל, על חובות שלו, על זה שהוא לא שילם דוחות חניה, אנחנו מדברים כאן על חובות של 700 שקל, 2000 שקל, דברים כאלו, חובות משנת 2009 של עירית רמת השרון, הרצליה, הוא כבר שילם אותם, אבל היא אומרת מדובר בבן אדם שמסרב לשלם חובות, וסוגיה אפילו יותר מורכבת שהיא מציפה, שסילמן מחזיק בחברה, היא טוענת שהוא מחזיק בה גם היום, הוא אומר זו בכלל לא חברה, אלא עוסק מורשה ואני כבר לא מחזיק בה, אבל לאותה חברה יש חוב של 12 אלף שקלים, גם היום אנחנו ביררנו את זה עם משרד המשפטים, גם היום, חוב של 12 אלף שקלים, של מנכ"ל משרד הרווחה על כך שהוא לא משלם את החוב של העוסק מורשה או של החברה, הבלוגרית הזו שהיא אם שלקחו לה את הילדים מהבית…

רינו:  אז זה חוב, רק שניה אחת תמר, תמר, תהיי איתי, החוב הזה של 12 אלף שקלים הוא חוב אמיתי.

תמר:  זה מה שמשרד המשפטים מוסרים לנו.

רינו:  כן, משרד המשפטים מאשר לך את קיומו של החוב וזה המספר הכי גבוה? כל הדיווחים האחרים מדברים על 700 שקל כאן 500 שקל כאן, דוחות חניה וכולי וכולי, זה לא מגיע למספרים גבוהים

תמר:  יש דיווח על העברה כספית, יש שני מספרים גדולים, אחד זה דיבור על 50 אלף שקלים שהמנכ"ל מסביר שהוא פשוט מכר את הרכב שלו, וסכום אחר זה 90 אלף שקל הלוואה, אבל אלו לא חובות.

רינו:  לא חובות, וזה גם עניינים אישיים, אני גם לא רואה כאן אמממ, אז בעצם במה היא מאשימה אותו, אם נשים בצד רגע את הסיבה שבגללה היא פועלת. מה היא האשמה המדויקת שמנכ"ל משרד הרווחה לא משלם חובות?

תמר:  נכון, נכון שמנכ"ל משרד הרווחה פשוט לא משלם חובות, אבל כל הדבר הזה, אם קוראים את הפוסטים בבלוג זה לא עניינית הבן אדם לא משלם את הכספים זה חלק ממסכת הרבה יותר רחבה של האשמות שהיא מאשימה אותו ועוד גורמים רבים במשרד הרווחה, שהם מוציאים את הילדים מההורים שלהם, שהם מתאכזרים, זו ממש מלחמה שלמה שהיא מנהלת נגד גורמי הרווחה וביום ראשון היא נעצרת אחרי שהמנכ"ל מגיש נגדה תלונה, והיא, כאן עכשיו יש חוסר הבנה או חוסר בהירות בנוגע לתנאי השחרור שלה. היא אומרת אמרו לי…

רינו:  רגע, שניה, שניה. בואי נלך אחד אחד לתנאי השחרור ואנחנו נגיע צעד-צעד, איתנו עורך הדין פיני פישלר, בוקר טוב עו"ד פישלר.

עו"ד פישלר:בוקר טוב רינו, בוקר טוב למאזינים.

רינו:            אתה מייצג את לורי שם טוב, אתה עצמך גם חבר המועצה המייעצת של עמותת אומ"ץ, אבל אנחנו מתעסקים כעת בעצם בכובע הפרקליט שלך.

עו"ד פישלר:כן.

רינו:            מה בעצם קרה שם?

עו"ד פישלר:מדובר בפרשה הזויה בלשון המעטה, שבעקבות תלונה שהגיש מנכ"ל משרד הרווחה, נדהמתי לקבל טלפון מלורי שם טוב ברגע מעצרה, בעת שנעשה חיפוש אצלה בדירה, ואותו חוקר משטרה, הם היו שלושה כמדומני, שאמר לי שהוקם צח"מ, צוות חקירה מיוחד בעקבות פרשה במרכאות של מאבק לגיטימי, שמנהלת לורי שם טוב כנגד מנכ"ל משרד הרווחה, כנגד רשויות שונות, בעניין ילדיה, בעניין פוסטים שהיא מפרסמת, בעניין חופש הביטוי.

רינו:            אבל על מה סיבת המעצר? אני לא מצליח להבין מדוע היא נעצרה בסוף-בסוף.

עו"ד פישלר:אני אגיד לך, אני אגיד לך מה דווח לי על סיבת המעצר. או יותר נכון עילת המעצר. עילת המעצר שדווח לי בטלפון, חשד לכאורה, שהגברת לורי שם טוב גנבה לכאורה, מתיבות מתיבת הדואר של המנכ"ל מסמכים מסויימים, לכאורה.

רינו:            מתיבת הדואר הפרטית?

עו"ד פישלר:מתיבת הדואר כנראה בבית הפרטי שלו.

רינו:            עכשיו זה אחרי, רק בעקבות התלונה, או שזה אחרי שהם התחקו אחרי מעשיה והגיעו לחשד סביר שמדובר בגניבה?

עו"ד פישלר:לא. זה בעקבות התלונה. כנראה שעלה חשד מטעמו של מנכ"ל משרד הרווחה שהדברים שמפורסמים על ידי לורי שם טוב, בפייסבוק, הם תוצאי אותה גניבה לכאורה מתיבת הדואר, ועל כך הוקם צח"מ. צוות חקירה מיוחד, כאילו מדובר בפרשת של רצח, לא עלינו, ואני חושב שהדברים האלה הגיעו למימדים מפלצתיים, מפלצתיים ממש.

רינו:            עכשיו, בין היתר, בין היתר, הבנתי שהמשטרה דרשה מהבלוגרית למחוק פוסטים שהיא כתבה.

עו"ד פישלר:ארבעה פוסטים.

רינו:            אכן דרשה. ארבעה פוסטים שהיא כתבה.

עו"ד פישלר:כתנאי לשחרורה, על פי הלקוחה שלי, הלא אני לא יכול לשבת בעת חקירה. אני מדווח על ידי הלקוחה. על ידי הגברת לורי שם טוב. שני תנאים הציבו לה בתנאי השחרור. אחד, שתסיר ארבעה פוסטים ועל כך היא תשוחרר, ותנאי נוסף שלא ברור לי עד לרגע זה מהיכן מקור הסמכות של אותם אנשי משטרה, הוא התנאי שלא לפרסם מהלך 30 ימים שום פוסט בעניינו של המנכ"ל.

רינו:            מה אתה אומר?

עו"ד פישלר:כן. אני פניתי לאנשי. כן.

רינו:            לא מצליח להבין את.. מהיכן?

עו"ד פישלר:לא. לא יפה רינו. רינו אף פעם אל תגיד שבמדינת ישראל אתה לא מצליח להבין כי אפשר לומר הכל, אני פניתי למשטרת ישראל. בכתב וביקשתי לדעת מדוע לקוחה שלי לא היתה זכאית לקבל לידיה ברגע שחרורה עותק מתנאי השחרור, ומדוע אני לא מקבל בפקס עותק מתנאי השחרור, ומה מקור הסמכות לשחרר אותה בתנאים כאלה. הרי זה לא צו בית משפט. קצין משטרה לא יכול על פי החוק, חוק סדר הדין הפלילי, לתת הגבלה כזו או להטיל הגבלה כזו לפי סעיף 42, אבל אני מחכה עד לרגע זה לתשובה שלא הגיעה. למה לא הגיעה?

רינו:            בוא, בוא.

עו"ד פישלר:אין תשובה כזו.

רינו:            בוא נהיה הוגנים עם מנכ"ל משרד הרווחה סילמן, העובדה שהמשטרה דורשת מהלקוחה שלך לורי את מה שהיא דורשת, היא לא ממש בעיה שלו.

עו"ד פישלר:עוד פעם, אני מסביר שוב. זכותו של מר סילמן לגשת לבית משפט ולתבוע כל תביעה אזרחית לעניין הפוסטים, אי אפשר לחייב עיתונאית בכלל, את לורי שם טוב בפרט, להסיר פוסטים.

רינו:            נכון.

עו"ד פישלר:אם אני מחר שולח, כותב פוסט מסוים, אז רינו צרור יכול ללכת לבית המשפט, קודם כל יכול לכתוב לי בכתב ולהתריע, אדוני דע לך שאם אתה לא תסיר את הפוסט תוך 24 שעות אתה תהיה צפוי לתביעה. אחד. שתיים, היה ולא הסרתי את התביעה. את הפוסט, או קיי, לא הסרתי, זכותו של רינו צרור ואחרים לגשת לבית המשפט ולתבוע. זה הדרך שאני מכיר. אני לא מכיר דברים אחרים. אני מצטער. אגב, אני מבין שמר סילמן יעלה על הקו, שלחה לי הלקוחה שלי, לורי, פוסט שיוסי סילמן פרסם ב- 24 השעות האחרונות, מזעזע. עם ביטויים כמו ברנשים, וביטויים כמו על איזה עיתונאי מוביל! אני לא רוצה להגיד את שמו. מוביל, שהוא מכנה אותו עיתונאי קטן. הוא מכנה את השר שלו. את השר מאיר כהן "ברנש קשוח" מאיר. אני מקריא, אני הסתכלתי במילון, במילון השפה העברית מה זה ברנש. ברנש זה אדם לא מוכר, ברנש זה כינוי מסתייג לאדם ידוע. אני לא מבין מדוע מנכ"ל משרד חשוב כמו משרד רווחה, מעלה פוסטים לעניין הגברת לורי שם טוב, על מאבק אישי ביניהם שאינו רלבנטי לידיעה של אף אחד, עם עלבונות, עם הכפשות, הוא אומר גם שגורמים גנבו לו דברי דואר, הוא לא אומר לורי שם טוב. אז אני בספק אם הוא אמר במשטרה שגורמים. יכול להיות שאם גורמים גנבו לו זה אנשים אחרים, זה לאו דווקא לורי שם טוב.

רינו:            כן.

עו"ד פישלר:אני רואה את הפוסט, אני קורא, אני מזועזע.

רינו:            עורך הדין פיני פישלר, תישאר איתנו לפי שעה, כי אתה יודע, אנחנו במין סיפור מתמשך, לורי שם טוב בוקר טוב.

לורי:           בוקר טוב.

רינו:            מה את חושבת קורה בין…

לורי:           נתחיל בכך….

רינו:            לא. לא. לא נתחיל. אני שואל שאלה, כי יש לנו כאן בסך הכל, אנחנו קיבלנו את כל הפרטים.

לורי:           אבל חשוב קודם כל להבין הכתבת ירושלמי מטעה. היא טועה ומטעה. מי שהוציא לי את הילדים זה משרד הרווחה ב- 6.1.2009 משרד הרווחה, פקידת סעד עם צו חירום, באה ולקחה את הילדים שלי מבית הספר וגן הילדים, שלא מפאת ביצוע עבירה. נגדי אין, לא עומד ולא תלוי כתב אישום. כל אותן תלונות הכזב של פקידת הסעד שלקחה ממני את ילדיי נסגרו מחוסר אשמה פלילית.

רינו:            אבל לורי, לורי. אנחנו לא נוגעים בכלל כרגע בנושא הזה.

לורי:           אני הבנתי. פשוט היה חשוב להבהיר את הנושא.

רינו:            שניה, שניה אחת. אני רק רוצה לשאול שאלה אחת. מנכ"ל משרד הרווחה מאשים אותך בגניבת האינפורמציה שאת מספרת עליו, האם.

לורי:           לא דובים ולא יער. מדובר.

רינו:            או קיי.

לורי:           מדובר במנכ"ל מפר חוק.

רינו:            לא. לא. לא. את צריכה להיות, תישארי איתי. תעני לי רק על השאלה שלי. האופן שבו את מגיעה לאינפורמציה הזו.

לורי:           אני קיבלתי דואר באמצעות, אני מקבלת מיילים. אני מקבלת מידע כמו שאני מקבלת כל מידע אחר, באמצעות המייל. לי נשלחים קבצים ואני מפרסמת אותם ראשונה. נתחיל בכך שלא מדובר בסכומים של חמש אלף שקל. האדם הזה חייב במשך חודשים ארוכים רודפים אחריו מכביש 6, הוא חייב שם חמשת אלפים שש מאות שקל, האדם הזה הוא צובר חובות סדרתי, אני באופן אישי קיבלתי ממשרד עורכי דין מפורסם וידוע מאוד שממש התראה אחרונה לפני עיקולים. זאת אומרת הם אנשים אובדי עצות. האדם הזה חייב חוב לוועד הבית במשך חודשים ארוכים מסרב לשלם. אלמלא הפרסומים אצלי, החובות האלה לא היו משולמים, מדובר באדם. אני עיתונאית ובמסגרת התפקיד שלי יש לי רשתות שעוסקים בכל מיני נושאים, בין היתר, אני אף עוסקת בסיקור משרד הרווחה. מנכ"ל משרד הרווחה.

רינו:            כן. קיבלתי. אנחנו קיבלנו את הכל.

לורי:           מנכ"ל משרד הרווחה מפרסם נגדי, מפרסם נגדי דברים בניגוד לחוק,

רינו:            קיבלנו, כרגע לורי שם טוב

לורי:           הוא מפרסם דברים הנוגעים למשפחתי, שאסור לו. הוא עובר כאן על החוק. מי שמפר ועובר כאן על החוק זה יוסי סילמן.

רינו:            לורי, תודה רבה, אנחנו רוצים לעבור ליוסי סילמן. אנחנו עכשיו עם מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן, בוקר טוב.

סילמן:         בוקר טוב רינו ובוקר טוב לכל המאזינים.

רינו:            שמעת את הדברים מתחילתם ועד סופם. תגובתך.

סילמן:         שמעתי את הדברים ואת המנגינה. חה חה. אבל;

רינו:            המנגינה לא משהו האמת.

סילמן:         לא, לא משהו. חה חה, באמת לא.

רינו:            כן. בוא תסביר לי, תן לי.

סילמן:         אני אתן את הקונטקסט הכללי.

רינו:            שניה, לפני כן תן לי את ההתייחסות המיידית שלך לכל הדבר הזה, לפעילות המשטרה, למעצר.

סילמן:         זה מה שאני הולך, מאה אחוז, חשוב לי אבל לתת את הקונטקסט בכל זאת, של אותה עיתונאית כביכול לורי שם טוב. לורי ידועה לנו כבר חמש שנים בעקבות סכסוך גירושין קשה והחלטה להוציא את הילדים למשמורת האבא, ובאמת מהלך חמש שנים יש פה תופעה של רדיפה קשה מאוד אחרי העובדים הסוציאליים, אלימות פיזית, אלימות מילולית. אני מזמין אותך להיכנס ל..

[הוא לא מספר שבמשך 5 שנים משרד הרווחה לא מאפשר לאם כל קשר עם ילדיה]

רינו:            אני פשוט, זה לא נכון שניכנס            לנושא הזה, כי מדובר.

סילמן:         רגע, שניה, לא זה חשוב.

רינו:            מדובר בילדים, ואני יכול להבין לחלוטין את הדרישה שלה.

סילמן:         אני מבין, רינו בוא;

רינו:            אז בוא נעבור, הרי גם איתה לא ישבתי על הנושא הזה.

סילמן:         רינו, דקה רגע, תשמע, אני שנכנסתי לתפקיד החלטתי לטפל אישית בתפוד הלוהט הזה שאף אחד לא רצה לטפל בו, נפגשתי עם לורי עשרות שעות בניסיון, באמת אני מבין מצוקה של אמא לא יעזור כלום, בניסיון לפתור את הבעיה וזה לא הלך בנסיבות שאני לא רוצה כרגע להיכנס אליהם. אני גם מאמין בזכות חופש הביטוי עד גבול מסויים, כשמפרסמים תמונות של עובדים סוציאליים כשהם לבושים במדי נאצים

רינו:            אז תגיש תביעה.

סילמן:         זה מה שעשיתי. עכשיו תראה, לא, תן לי להסביר את הקונטקסט.

רינו:            אבל אתה מסביר את הקונטקסט שלוש דקות, ואני רוצה לדעת, האם הנתונים שלורי מפרסמת נכונים או לא?

סילמן:         ממש לא. אלף, תראה, אני הגשתי תביעה, כי בהחלט אני חש מאויים, כאשר גונבים לך מסמכים מתיבת הדואר, מפרסמים את החשבון הבנק שלך את המספר, עם כל הכבוד, אני עובד ציבור אבל אף אחד לא חייב לדעת מה מספר החשבון שלי, הדבר השני לגופו של עניין, אם באמת היה דוחות חניה ארבע שנים, תאמין לי, עם העקוב אחרי בדואר לא הגיע, איך שזה הגיע זה מיד שולם, כל השאר זה קשקוש, זה אפילו כשהגשתי את התלונה הסברתי למשטרה, החמישים אלף שהועבר אלי זה רכב פרטי שמכרתי, אפשר לראות שחור על גבי עיתון שמה את העברת הבעלות באותו יום.

רינו:            אבל יש 12 אלף שקל שמשרד המשפטים מאשר כחוב.

סילמן:       לא, לא. זה לא חוב.

רינו:            מה, לא? עובדה. זה לא – לא.

סילמן:         הלו?

רינו:            כן. אנחנו איתך, זה לא, לא, זה כן.

סילמן:         כן, כן. אני מסביר, אני מסביר. ה- 12 אלף שקל זה אגרה על חברה. אני הקמתי חברה של "סילמן יוסי אחזקות בע"מ" והקפאתי אותה אחרי חודש.

[שימו לב לתחילת הראיון בו מצטטת תמר ירושלמי את מנכ"ל משרד הרווחה שם טען סילמן כי מדובר בעוסק מורשה ושהחוב שריר וקיים ולא שולם. מחיר אגרת חברה הוא 1,200 ₪! ולא 12,000 ₪!]

רינו:            ולא שילמת. את האגרה.

סילמן:         וביקשתי ממשרד המשפטים לעצור את התשלומים היות והחברה לא פעילה, כרגע אני באמת ממציא להם את המסמכים על מנת שיבינו שהחברה למעשה לא היתה פעילה.

רינו:            נו, אז הנתונים נכונים, אז יש חוב של 12 אלף שקל. למה להגיד לא נכון?

סילמן:       אני לא אומר שלא. לא. לא אמרתי שלא.

רינו:            אתה ביטלת את כל האינפורמציה ככה בהינף של יד אחת והאינפורמציה היא מדויקת.

סילמן:         לא. נשמה, יש שמה פרסומים שאני מקים חברות פיקטיביות ושאני מבצע עיסקאות שלא מדווחות למס הכנסה

רינו:            אבל אני שאלתי על החובות, בוא תהיה איתי.

סילמן:         אמרתי, כל החוב מדובר על דוח חניה ששולם, לגבי החוב של האה… של האגרה, זה בבירור, ובמידה והם יחליטו במשרד המשפטים שאני צריך לשלם, אני ישלם. אני אדם פרטי, ואני עושה את הבירור שלי מול משרד המשפטים בתיאום איתם. במידה ויוחלט שלמרות שהחברה לא היתה פעילה ואני צריך לשלם, אני ישלם. זכותי המלאה לנהל איתם דיון.

רינו:            עכשיו, אתה דרשת מהמשטרה לדרוש את הסרת הפוסטים האלה?

סילמן:         ממש לא. תראה. אני ניגשתי למשטרה. אלף, אני רוצה להגיד שזה, אני לא מדבר על הרמה האישית שלי. אם זה היה מדובר על יוסי סילמן הייתי מתעלם מזה. אני כן חש מייצג פה קבוצה שמותקפת ברמה הקשה. השר ואני נחושים לטפל בתופעה הזו, ויש גיבוי מלא של השר. אני הגשתי תלונה למשטרה, על זה שאני חש מאויים ונעשים שימוש במסמכים שנגנבו.

רינו:            וההתנהגות של המשטרה מקובלת עליך, יוסי סילמן?

סילמן:         לא יודע. תשמע, אני לא מעורב בחקירה, זה לא מעניין אותי. זה מעניין אותי אבל אני לא מעורב. מה שהמשטרה עושה, זה העבודה המקצועית שלה לחלוטין.

רינו:            כן, אבל אתה מנכ"ל משרד הרווחה, אם.

סילמן:         אני לא יכול להתערב להם בחקירה.

רינו:            אתה לא מתערב בחקירה, אתה מגיב. אם הם אומרים לה להוריד את הפוסטים,

סילמן:         אני לא רוצה להגיב על זה, אני לא רוצה להגיב על זה.

רינו:            למה?

סילמן:         אני לא.

רינו:            למה? זה אתה, זה עניינים שכתובים, זה בדיוק הנושא שלנו.

סילמן:         לא. אני הייתי, חשתי חובה להגיש תלונה במשטרה על פגיעה בפרטיות שלי ועל זה שאני חש מאויים ונעשו ונעשה שימוש במסמכים גנובים. מעבר לזה, אני כבר לא מתערב, המשטרה תעשה את שלה, ואני מקווה. ואני מקווה שזה ישמש דוגמא לגבול של חופש הביטוי, אי אפשר להסכים למצב שעובדים סוציאליים, דרך אגב, זה לא רק.

רינו:            נכון, אבל גם אי אפשר להסכים למצב שמשטרת ישראל תוריד פוסטים של מישהו שכותב אותם, עוד לא היה דבר כזה.

סילמן:         לא יודע, נשמה. אני לא יודע.

רינו:            מה זה אני לא יודע? הנה הנקודה, המשפט אני לא יודע.

סילמן:         אני לא נכנס, אני לא נכנס לעניין המשטרתי.

רינו:            אתה לא נכנס, כי אתה לא רוצה להיכנס, אבל אתה אמור להיכנס לפחות לפי דעתי, כי גם, הגם שמדובר במקרה שלך ואתה מרגיש פה מאוד פגוע, אפשר לראות שהמשטרה עושה כאן מהלכים מעבר לסטנדרט.

סילמן:         אני לא יודע מה הסטנדרט.

רינו:            אתה יודע בדיוק מנכ"ל, יוסי סילמן, מה אתה אומר לי אני לא יודע? מי כמוך יודע?

סילמן:         דרך אגב בשנה האחרונה נכנסתי לתפקיד ציבורי, לא היה לי מושג בכלל על היקף התופעה, אני חייב להגיד שזה חוויה מעצבת מבחינתי.

רינו:            כן.

סילמן:         מבחינתי.

רינו:            חוויה כואבת אני חייב להגיד לך. לא הייתי מחפש את העיצוב שלך דווקא עכשיו.

סילמן:         למה המשטרה דרשה ממנה, אין לי מושג. אתה יודע מה, אני כן אתן לך הצהרה. אתה יודע מה, למען חופש הביטוי, אני מצהיר פה, שאין לי בעיה שהפוסטים ישארו ויפרסמו אבל, אבל, זכותי המלאה כאדם פרטי לתבוע לשון הרע ולהעמיד את הדברים על דיוקם.

רינו:            לא רק כאדם פרטי. גם כמנכ"ל משרד הרווחה אתה יכול לתבוע את התביעה.

סילמן:         אתה שואל אותי רינו, כן, שהבלוגים ישארו, אין לי בעיה איתם.

רינו:            קיבלנו. יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה. תודה רבה לך על הדברים. תמר ירושלמי, תגובה, ככה במהירות הבזק.

תמר:           אנחנו פנינו למשטרה רק להבהיר, שמה שהם אומרים שתנאי השחרור זה ערבות ושלורי לא תפנה למנכ"ל במשך 30 ימים, שום דבר על הסרת הפוסטים. לא ברור בדיוק מהם תנאי הערבות והתגובה שמסרו לנו באשר לטענות שלה, שהחשודה פרסמה מסמכים פרטיים שאינם מותרים לפרסום על פי חוק, גם אם מדובר באיש ציבור, והעונש הקבוע בחוק הוא חמש שנים. הוזהרה, שוחררה.

רינו:            תודה לעו"ד פישלר, לורי שם טוב וליוסי סילמן.

מ

קישורים:

מאבק בין בלתי שווים – מדינה נגד אמא

יוסי סילמן בלחץ | יואב יצחק | News1.co.il

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – הולך ומסתבך: חשבונותיו מעוקלים לטובת עירית כפר סבא, עירית רמת השרון ועירית נתניה – כעת הוא בסכנת עיקול מעירית הרצליה – כתבה חמישית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה ביצע עיסקה בלתי מדווחת לרשויות המס עם בית העסק לאומנות 'קסטל משה' בסך 48,500 ש"ח — כתבה רביעית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מבול הלוואות מבנקים שונים על שמו ועל שמות חברות בבעלותו – כתבה שלישית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה הסתבך עם העיריות שעיקלו לו את חשבונות הבנק – כתבה שנייה בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה טובע בחובות — כתבה ראשונה בסדרה

יוסי סילמן – נעדר כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות היעד שאותן אמור משרדו לשרת

התראת שוטרים אלימים: איציק גלר, שי גביראל, ג'ימי חורני – עבריינים במדים!

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה עשה שימוש פסול ונפסד במשרתו תוך שימוש לרעה בכוח המשרה וניצול התפקיד לרעה על מנת לסתום פיות ולהלך אימים על עיתונאית / מוטי לייבל

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה עשה שימוש פסול ונפסד במשרתו תוך שימוש לרעה בכוח המשרה וניצול התפקיד לרעה על מנת לסתום פיות ולהלך אימים על עיתונאית / מוטי לייבל

במהלך חודש מאי 2014 חשפו העיתונאים מוטי לייבל ולורי שם טוב סקופים עיתונאיים נגד יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה, בהם נחשף מידע על עיקולים שהוטלו על המנכ"ל סילמן בשל חובות בלתי מוסדרים לעיריית כפר סבא, עיריית רמת השרון, עיריית הרצליה, משרד עוה"ד, כביש 6, ועד הבית. החובות נצברו לאורך תקופה ארוכה ויוסי סילמן סירב לשלם את חובותיו.

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה - תמונות הזויות של מנכל משרד הרווחה ההזוי - במקום לטפל בילדים ובהורים נפגעי משרדו - הוא עסוק בתנועות גוף הזויות

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – תמונות הזויות של מנכל משרד הרווחה ההזוי – במקום לטפל בילדים ובהורים נפגעי משרדו – הוא עסוק בתנועות גוף הזויות

להלן קישורים לסקופים שפורסמו:

בתגובה לחשיפות הנ"ל, שפורסמו על בסיס עיתונאי ומכוח תפקיד עיתונאי, עשה המנכ"ל שימוש נלוז ומופקר בתפקידו, ופרסם באתר הפייסבוק סטטוס נגד האם לורי שם טוב וילדיה. הפרסום ע"י מנכ"ל משרד הרווחה מהווה עבירה חמורה. שכן, על פי החוק – נאסר על עובד מדינה לעשות שימוש במידע המובא בפניו, מתוקף תפקידו, לצרכיו האישיים, קל וחומר כאשר מדובר במנכ"ל משרד הרווחה, האמור לשמור בסודיות פרטים בעניין קטינים ומצבם האישי.

למעלה מכל ספק: חומרת הפרסום בפייסבוק של יוסי סילמן עולה מחמת זאת שהפרסום בוצע על ידי מנכ"ל משר הרווחה, בכבודו ובעצמו. ילדי הם הוצגו והוגדרו ברשת הפייסבוק כילדים ביסכון על ידי מנכ"ל משרד הרווחה, האמור לגונן עליהם ולשמור על פרטיותם. רק כדי לסבר את עיני הקורא, יוער, כי ילדיה של האם אינם ילדים בסיכון.

אתמול, 15/6/14, גרם יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה למעצר שווא של העיתונאית לורי שם טוב, תוך שהוא נותן הוראה למשטרת מרחב דן לבצע תנאי שחרור בערובה בניגוד לחוק.

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה עשה שימוש פסול ונפסד במשרתו, תוך שימוש לרעה בכוח המשרה וניצול התפקיד לרעה, הכל על מנת לסתום פיות ולהלך אימים נגד עיתונאים בניגוד חמור לחוק.

להלן מכתבו של עו"ד פנחס (פיני) פישלר למשטרת מרחב דן:

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

 

 

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

קישורים:

יוסי סילמן בלחץ | יואב יצחק | News1.co.il

יוסי סילמן בלחץ | יואב יצחק | News1.co.il

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-92892-00.html

מנכ"ל משרד הרווחה החל להשתולל בניסיון לעצור פרסומים הנוגעים למעשיו הבעייתיים, הוא השתמש במידע חסוי הנוגע לקטינים, המוחזק בידיו מתוקף תפקידו ועוד: השר מאיר כהן הבטיח שוב ושוב לתקן עוולה נגד אם ושני קטינים, אך לא קיים את הבטחותיו

NEWS1Y-126293361186982 מאיר כהן - הבטיח ולא קיים

NEWS1Y-126293361186982 מאיר כהן – הבטיח ולא קיים

▪  ▪  ▪

מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, נקלע לקו האש. בעל כורחו. במיוחד עקב ההגנה האוטומטית והבלתי מוצדקת שהוא מספק לפקידות סעד, עליהן נמתחת ביקורת מחמת רשלנותן כלפי הורים גרושים וקטינים.

סילמן מספק להן הגנה גם כאשר בדיקה פשוטה יכולה להוכיח כי אותן פקידות סעד עיוולו, פגעו קשות באינטרסים של קטינים ולא קיימו במשך שנים צווים של בית המשפט. דוגמאות שהובאו ל-News1 מלמדות כי בחלק ניכר מהמקרים התהפכו היוצרות: במקום לגונן על הקטינים בהתאם לתפקידו של משרד הרווחה, נעשה שימוש בכוח השררה כדי לממן ולהגן על פקידות סעד שסרחו ועיוולו נגד אותם קטינים.

בימים האחרונים פנה סילמן לכמה גורמים, ובהם ל-ג, ל-א' ול-י', הנחשבים כאישים דומיננטיים במאבק של גרושים נגד בכירי משרד הרווחה ופקידות סעד. סילמן פצח בניסיון לעשות "הפרד ומשול" – ולהגיע עימם להבנות אישיות. סילמן הבטיח להם בין היתר תמיכה, כולל כספית, לקידום השוויון בעת הליכי גירושין. מאותן שיחות אף ניתן היה להבין כי הוא מציע לסייע להם בתיקים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה.

במקביל פעל סילמן כדי להדוף טענות שהועלו מצד ל'. אגב-כך לא נמנע סילמן מעשיית שימוש מופקר ופסול ובלתי חוקי במידע המצוי בידיו, כשפרסם פוסט מטעמו באתר פייסבוק שבו התייחס מפורשות לפעילות משרד הרווחה לגבי ילדיה הקטינים של ל'. סילמן ביצע בכך עבירה פלילית ברורה – החוק אוסר לעשות זאת ולכן לא נחזור כאן על הפרסום שביצע – וניצל לרעה את מעמדו כמנהל כללי.

סילמן פועל באחרונה מתוך מניע אישי. הוא מנסה לקנות שקט כדי למנוע חשיפות הנוגעות לענייניו. בשבועות האחרונים פורסמו ברשת האינטרנט מסמכים העלולים להצריך בדיקה מצד נציבות שירות המדינה בנוגע לכספים שהגיעו לחשבונו הפרטי. כמו-כן פורסמו מסמכים המלמדים כי סילמן לא הקפיד לשלם חובותיו, ועל-כן הוטלו עיקולים על חשבונותיו הפרטיים. המסמכים שפורסמו ומסמכים נוספים הועברו גם למערכת News1. מצב מביך, לכל הדעות, גם לאחר שסילמן ניסה להדוף את הפרסומים וטען בתגובותיו כי לא נפל פגם במעשיו.

שר הרווחה מאיר כהן יודע היטב – גם מפיו של הח"מ, על חלק מהטענות נגד שתי פקידות סעד בכירות וכן נגד המנכ"ל סילמן. למרות זאת הוא לא פעל כדבעי, עד עתה, למרות שהבטיח שוב ושוב ושוב כי יטיל את כל כובד משקלו כדי לתקן את העיוותים ואת העוולות שנוצרו נגד אם ושני ילדיה הקטינים. במחדלם וברשלונתם העצימו כהן וסילמן את הנזק לאותם קטינים והאם, בהם מדובר. על-כך נרחיב בקרוב.

  • המשך יבוא

קישורים:

"חום של אמא" דודו שבת ויצחק חדד

"חום של אמא" דודו שבת ויצחק חדד

דודו שבת ויצחק חדד
חום של אמא
שיר המוקדש לאימהות שמשרד הרווחה חטף את הילדים שלהן ממשמורתן.
אלוהים יעזור ויחזיר לאמהות את הילדים.
אמן.
דודו שבת נמצא בפייסבוק:
https://www.facebook.com/dvid.shabat

הצטרפו לקבוצה הפתוחה: "זעקת האימהות" בפייסבוק
https://www.facebook.com/groups/crymothers

תודה ענקית לפעילים החברתיים שעושים לילות כימים לעזור לנפגעי טרור משרד 'הרווחה':

נחמה דר
עופרה ענקרי
מוטי לייבל
לב אשל
דינה עבט
מאיה אגבי
רחל לוי דוידה
מגן דהרי
ועוד. . .

לכו בעקבות הכסף - משרד הרווחה סוחר בילדים

לכו בעקבות הכסף – משרד הרווחה סוחר בילדים

זעקת האימהות

זעקת האימהות

להפריד בין תינוק ואמו זה פשע

להפריד בין תינוק ואמו זה פשע

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה טובע בחובות — כתבה ראשונה בסדרה של עבריין פורע חוק

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה טובע בחובות — כתבה ראשונה בסדרה של עבריין פורע חוק

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה - תמונות הזויות של מנכל משרד הרווחה ההזוי - במקום לטפל בילדים ובהורים נפגעי משרדו - הוא עסוק בתנועות גוף הזויות

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – תמונות הזויות של מנכל משרד הרווחה ההזוי – במקום לטפל בילדים ובהורים נפגעי משרדו – הוא עסוק בתנועות גוף הזויות

יוסי סילמן, אתה שקרן פתולוגי, עבריין פורע חוק ומקומך – מאחורי סורג ובריח. על מנת שתתרשמו מיהו מנכ"ל משרד הרווחה – רצוי שתקראו את תגובותיו עם שגיאות הכתיב בפייסבוק של המתיימר להיות עובד ציבור (לא לאורך זמן).

כאילו מדובר בספריה עירונית, הנ"ל כותב הגיגיו על חטיפת ילדי האמא לורי שם טוב בידי עברייניות הסעד. יוסי סילמן מתנהג כאילו חובת הסודיות או חיסיון לא חלים עליו, והוא מרשה לעצמו להפר את זכויות האמא וילדיה, וקובע "קביעות" מופרכות ותלושות מהמציאות. בדיוק כמוהו. תלונה תוגש ביום ראשון לוועדת המשמעת של עובדי המדינה.

יוסי סילמן תגובה בפייסבוק 1.5.14

יוסי סילמן תגובה בפייסבוק 1.5.14

שר הרווחה החליט להפוך את הערס השכונתי למנכ"ל משרד הרווחה.

סעיף 42.401 של עובדי המדינה קובע:

"עובד המדינה הממלא תפקיד מטעם המדינה ומקבל את שכרו מאוצר המדינה, חייב להקדיש את כל תשומת לבו למילוי התפקיד שנתמנה לו. לכן, אין עובד רשאי לעסוק בכל עבודה פרטית מחוץ לתפקידו."

על פי דוח רשם החברות משרד המשפטים, יוסי סילמן ת.ז. 056053663 מרח' הרותם 4 תל מונד, הוא הבעלים של "סילמן יוסי אחזקות בע"מ" ח.פ. 51-371365-1, חברה פעילה ומתפקדת שמטרתה "לעסוק בכל עיסוק חוקי".

אלא שמיד תראו כי החברה של יוסי סילמן,  היא פורעת חוק החייבת למדינת ישראל 12,024 ש"ח, והון רשום בבעלות סילמן: 100,000 ש"ח.

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה - בעלים של חברה פורעת חוק - סילמן יוסי חברה מפרת חוק

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – בעלים של חברה פורעת חוק – סילמן יוסי חברה מפרת חוק

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מחזיק בחברה עם הון רשום בסך 100 אלף ש"ח!רשם החברות סילמן יוסי אחזקות בעמ0001

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מחזיק בחברה עם הון רשום בסך 100 אלף ש"ח! רשם החברות סילמן יוסי אחזקות בע"מ

האם נציבות שירות המדינה מודעת לכך כי הם מעסיקים עובד בתפקיד מנכ"ל משרד הרווחה שאמור לשמור על טוהר המידות, לדווח לרשויות המתאימות על עיסוקיו הנוספים שהוסתרו משירות המדינה, ובוודאי כשמדובר בתפקיד רגיש המחייב חובת אמונים מוחלטת – לא יתכן שישימו מנכ"ל רמאי הפועל להונאת המדינה.

במעשיו של יוסי סילמן, בתגובותיו המשתלחות כנגד בעלת האתר, בגדר ניסיונותיו לחלץ את עצמו, הוא מטיל רפש כנגד הורים טובים, כפי שתוכלו לראות בכרטיס הפייסבוק של בעלת האתר בקישור כ-א-ן.

הפרת נאמנותו של סילמן למדינה, לא מסתיימת כאן.

סילמן מחפש כל דרך לעשות את מעשיו במרמה ודרך הישר אינה אופציה אצלו. זה עירוב של תכונות בסיס רקובות עם מעשי נוכלות מכוערים.

להלן החברות להם חייב יוסי סילמן כסף, כשחלק מהנושים פעלו נגדו בהליכי הוצל"פ:

סילמן חייב אגרה עבור כביש 6, בסך 4,571.73 ש"ח – הוא מסרב לשלם חוב מצטבר זה.

יוסי סילמן עבריין פורע חוק חייב כסף לכביש 6

יוסי סילמן עבריין פורע חוק חייב כסף לכביש 6

סילמן חייב לעיריית רמת השרון סך 1,362 ש"ח בגין ביצוע עבירת חניה מבלי לשלם אגרת הסדר בשיעורים הנקובים לפי סעיף 12 א'- הוא מסרב לשלם חוב זה, והעירייה נקטה נגדו הליכי הוצל"פ.

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה - עבריין פורע חוק חושב שהוא מעל החוק - חייב כסף לעיריית רמת השרון - התראה לפני פריצה הודעה

יוסי סילמן עבריין פורע חוק - חושב שהוא מעל החוק - חייב לעיריית רמת השרון 938.42 שח0001

יוסי סילמן עבריין פורע חוק – חושב שהוא מעל החוק – חייב לעיריית רמת השרון 938.42 ש"ח

אפילו כלפי שכניו חוטא סילמן ומסרב לשלם חובותיו.

סילמן חייב ל"נציגות הבית דודו דותן 5 באמצעות ב.ג. פאר ניהול אחזקות ופרויקטים בע"מ" סך 1,680 ש"ח – עבור מיסי ועד בית לחודשים ינואר – אפריל 2014. במכתב "התראה אחרונה" הודגש:

"כפי שידוע לך כל פניותינו הרבות ופניות נציגנו כי תפעל לתשלום חובך לא נענו".

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – פורע חוק – לא משלם תשלום מיסי ועד בית – חייב 1,680 ש"ח

רשימת חטאיו של סילמן ארוכה.

בפוסטים הבאים נציג:

  • קבלת סך 48,500 ש"ח מ- castel moshe ביום 22/4/14 – מדובר בהכנסה בלתי מדווחת של יוסי סילמן לכיסו ובעיסקה מפוקפקת תוך העלמת מס מרשות המסים.
  • צווי העיקול שהוטלו על חשבונות הבנקים השונים של סילמן.
  • הלוואות שלקח סילמן מחברות אשראי.
  • ביטול אשראים שהעניקו לו בנקים.
  • פתיחת חשבונות בנק שונים "סילמן יוסי – ידע יעוץ ניהול פרוייקטים" ועוד.

המשך יבוא.

לסיכום:

יוסי סילמן, מנהל את עסקיו הפרטיים המפוקפקים מכיסאו כמנכ"ל משרד הרווחה. הוא מזלזל בהורים נפגעי משרדו, ולועג לכאבם בפייסבוק.

יוסי סילמן חסר חמלה וחסר תובנה לתפקידו הרגיש, והוא כשל כשלון חרוץ בהגנה על ילדי המדינה, הוריהם ומשפחתם הקרובה.

ראוי להדגיש בעניין זה, כי אמיר שוורץ העבריין ממשרדו של יוסי סילמן – שניהל את עסקיו המלוכלכלים – נציב שירות המדינה פיטר אותו בבושת פנים.

קישורים:

אירנה חייטוביץ פסיכיאטרית רשמה כדורים פסיכיאטריים מסוג 'אסטו' הידועים בתופעות לוואי קשות לאם צעירה בת 19 שנים

אירנה חייטוביץ פסיכיאטרית רשמה כדורים פסיכיאטריים מסוג 'אסטו' לאם צעירה בת 19 שנים שיש לה ילד בן שנתיים וחצי.

הכדורים ידועים בתופעות לוואי קשות כמו: דכאון, מחשבות והתנהגות אובדנית, חרדה, עצבנות, התקפי פניקה, עוינות ותוקפנות, אי שקט וחוסר יכולת לשבת בשקט. בנה של האם הוצא ממנה על ידי שירותי הרווחה, והאם אמורה לראות אותו פעם בשבוע במרכז קשר תחת פיקוח. הכדורים השפיעו לרעה על האם, והיא הפסיקה ליטול אותם. פקידת הסעד ביטלה את הביקורים של האם במרכז הקשר כיוון שהפסיקה לקחת את הכדור.

וכך נכתב בסטטוס מהפייסבוק:

עו"ד נועה מיכאלי - סטטוס מהפייסבוק

תפ 9862-03-10 מדינת ישראל נגד אירינה חייטוביץ - פסק דיןתפ 9862-03-10 מדינת ישראל נגד אירינה חייטוביץ – פסק דין

תפ 9862-03-10 מדינת ישראל נגד אירינה חייטוביץ - פסק דין2

תפ 9862-03-10 מדינת ישראל נגד אירינה חייטוביץ – פסק דין2

קישורים:

לימור לבנת קוראת לשר הרווחה להחזיר את הילדים החטופים להוריהם

לימור לבנת קוראת לשר הרווחה להחזיר את הילדים החטופים להוריהם

מידי שנה תולש משרד הרווחה אלפי ילדים מהורים מוחלשים בבתי משפט, בדלתיים סגורות ללא ראיות כשהשופטים משמשים חותמות גומי לועדות החלטה דורסניות ומשפילות הרומסות את זכויות הילדים והוריהם, המתנהלות ללא סדרי דין, ללא ראיות כשסביב השולחן יושבים "מומחים" תאבי בצע של משרד הרווחה המדברים בשפה אחת ודברים אחדים כנגד הורים וילדיהם לצרכי סחר בילדים. כדי להצדיק את הפשעים נגד האנונושת שמבצעים רשויות הרווחה, מוכר משרד הרווחה סיסמאות ריקות מתוכן כגון: "עבודת קודש", "טובת הילד" ורודף את העיתונאים והבלוגרים שחושפים את פשעיו הנתעבים.

הילדים מופקרים במסגרות מופרטות חוץ ביתיות, ללא זכויות, חווים התעללות, אונס והזנחה – ואין מושיע. הפניות המרובות לשר הרווחה מאיר כהן, ומנכ"ל משרדו יוסי סילמן, נתקלים באזניים ערלות.

לימור לבנת החליטה להצטרף למאבק להשבת הילדים החטופים.

מתוך הקמפיין של השרה לימור לבנת:

ילדות הן לא מוצר!!!

אסור לשתוק!!!

276 ילדות ניגריות יצאו לפני חודש לבית ספרן – ולא חזרו. ארגון מוסלמי קיצוני, בשם בוקו חרם ("השכלה מערבית היא אסורה") חטף את הנערות מבית הספר כדי למכור אותן לתעשיית המין על מנת לממן קניית נשק לארגון. הארגון מתנגד באופן נחרץ להשכלת נשים ולחינוך מערבי, בטיעון שזה מנוגד לאסלאם.

ארגון אמנסטי התריע בפני השלטונות הניגריים כמה ימים לפני החטיפה על כוונותיו של ארגון הטרור, אך הן העדיפו לעצום את עיניהן.

אני קוראת לכולם להצטרף לקמפיין ולעלות גם תמונות.

יש לאמור בקול ברור ושאינו משתמע לשתי פנים: הגיע הזמן להחזיר את הילדות הביתה!

לימור לבנת קוראת לשר הרווחה להחזיר את הילדים החטופים להוריהם

לימור לבנת קוראת לשר הרווחה להחזיר את הילדים החטופים להוריהם

- לימור לבנת קוראת לשר הרווחה להחזיר את הילדים החטופים להוריהם.JPG הודעה

– לימור לבנת קוראת לשר הרווחה להחזיר את הילדים החטופים להוריהם.JPG הודעה

לימור לבנת קוראת לשר הרווחה להחזיר את הילדים החטופים להוריהם - תגובות

לימור לבנת קוראת לשר הרווחה להחזיר את הילדים החטופים להוריהם – תגובות

קישורים:

שולה מאיר עו"ס לשכת רווחה אפיקים תל אביב חטפה ילד ספרדי מהוריו כשטובה פרי שופטת נוער שותפה לפשע ומטייחת – מחאת הורים מול בית ראש הממשלה בקיסריה להשבת הילדים החטופים

שולה מאיר עו"ס לשכת רווחה אפיקים תל אביב חטפה ילד ספרדי מהוריו כשטובה פרי שופטת נוער שותפה לפשע ומטייחת – מחאת הורים מול בית ראש הממשלה בקיסריה להשבת הילדים החטופים

מחאת הורים מול בית ראש הממשלה מיום 8/5/14 – בקיסריה להשבת ילדים חטופי הרווחה להוריהם.

עשרות הורים דורשים להשיב את ילדיהם חטופי הרווחה.

הקשיבו לעדותה של אם שבנה דיאגו נחטף על ידי עו"ס שולה מנחם מבית הספר למרכז חרום – והאם נתקלת בבירוקרטיה נוראית שמונעת ממנה לחלץ את בנה.

שולה מאיר עו"ס לשכת רווחה אפיקים ת"א חטפה ילד ספרדי מהוריו כשטובה פרי שופטת נוער שותפה לפשע ומטייחת.

תמלול דברי האם:

שולה מאיר זו עובדת סוציאלית מלשכת רווחה אפיקים תל אביב. זו פשוט אישה רשעית והיא משקרת בצורה לא נורמלית. ובואו נדבר על השופטת טובה פרי – שקרנית. היא עובדת עם הרווחה. נעמדתי במשפט והיא נעמדה ולא נתנה לי לדבר, לי, ולאבא של דיאגו.

האבא של הילד שלי, בעלי. אנחנו פשוט בשוק. ילד שהצטלם אפילו עם שגריר גרמניה. הילד הצטלם עם שגריר גרמניה שאמר לילד שלי בספרדית, ביום שאתה תצטרך משהו ממני, תשלח לי את התמונה שלנו ביחד לגרמניה ואני אזכור את זה ואני אעזור לך. והנה, הגיע הזמן!
כי בעצם זה כבר מצב פוליטי.

לנו לא חסר כסף ולא חסר כלום (משפחת עולים מספרד).

פשוט נפלנו ברשת של מלכודת פשע מאורגן. עברנו דברים הזויים עם משטרת ישראל שפשוט לא רוצה לחקור דברים.

משטרת ישראל גם משתפת פעולה. מצטערת להגיש את זה. השוטרים שותפים לפשע מאורגן. שותפים. אני רוצה לעזור לכל האנשים האלה.

אדוני ראש הממשלה. עברנו שואה, ונגיע עוד הפעם לשואה כי אתה לא מכבד אזרחים. לא מכבד את אזרחי ישראל.

איך אתה רוצה בכלל לכבד את אבו מאזן, או ערבים, אם אתה לא מכבד יהודים? אתה לא מתבייש?

יש גם את ענת בן חור עובדת סוציאלית מנהלת את מרכז חרום ויצ"ו הדסים אבן יהודה. יש הקלטות, אתם צריכים לטפל בזה. עושים לילד שלי דברים חמורים בפנימיה.

דגנית ממשטרת שדות תל אביב מטפלת בתיק של דיאגו ועדיין אין תשובה כבר 4 חודשים.

קישורים:

מחאת הורים מול בית ראש הממשלה בקיסריה נגד חטיפת ילדים בידי רשויות הרווחה - 8/5/14 הפגנה נגד הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם

מחאת הורים מול בית ראש הממשלה בקיסריה נגד חטיפת ילדים בידי רשויות הרווחה – 8/5/14 הפגנה נגד הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם

מחאת הורים מול בית ראש הממשלה בקיסריה נגד חטיפת ילדים בידי רשויות הרווחה - 8/5/14 הפגנה נגד הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם

מחאת הורים מול בית ראש הממשלה בקיסריה נגד חטיפת ילדים בידי רשויות הרווחה – 8/5/14 הפגנה נגד הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם

מחאת הורים מול בית ראש הממשלה בקיסריה נגד חטיפת ילדים בידי רשויות הרווחה - 8/5/14 הפגנה נגד הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם

מחאת הורים מול בית ראש הממשלה בקיסריה נגד חטיפת ילדים בידי רשויות הרווחה – 8/5/14 הפגנה נגד הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם

משרד הרווחה משלם 700,000 ש"ח ליועצי תקשורת חיצוניים לטיוח פשעיו

משרד הרווחה משלם 700,000 ש"ח ליועצי תקשורת חיצוניים לטיוח פשעיו

טרם יבש הדיו על דוח מבקר המדינה הקובע, כי משרד הרווחה מפקיר ילדים ומשפחות לעוני ורעב, עובדים פקידים במשרד הרווחה בקדחתנות לגייס מהאוצר 700,000 ש"ח לעבודות יח"צנות המשרד.

מדובר בדרך התמודדות מבזה ומטייחת את מחדלי משרד הרווחה, שהרי כיצד יואילו כספי היח"צנות למיגור העוני?

עובדה שאינה מפתיעה – בעוד שאת כספי היח"צנות קיבל משרד הרווחה מהאוצר בבהילות ומיידיות, לעומת זאת, כספים שיועדו להקטנת הפערים החברתיים וצמצום העוני – מעכב משרד הרווחה מזה שנים בטענה "עיכובים ביורוקרטיים", בכדי לספק ג'ובים לעובדים סוציאליים, עמותות רווחה למיניהם, משפחות אומנה ואימוץ, מנהלי פנימיות והוצאת ילדים בכפיה מביתם.

אושרת קוטלר ואריק וייס מתוכנית "המגזין" בערוץ 10 - קיבלו נתח שמן מכספי יח"צנות של משרד הרווחה.

קישור לתוכנית המיוח"צנת ראה בסרטון  כ א ן.

החלטת ועדת המכרזים מיום20.1.14 התקשרות עם יועצי תקשורת חיצוניים

החלטת ועדת המכרזים מיום20.1.14 התקשרות עם יועצי תקשורת חיצוניים

התנהלות משרד הרווחה מדיפה ריח של שיקולים זרים ובזבוז כספי ציבור לקידום אינטרסים אישיים של פקידי רווחה באיגוד העובדים הסוציאליים, במקום לשרת את האזרחים ורווחתם.

משרד הרווחה שהינו בעל אמצעים כלכליים עושה שימוש בכספי תיבור על מנת להשתיק את הדיון הציבורי בנושאי הוצאת ילדים בכפיה מביתם, למנוע ביקורת אמיתית בנושא כאוב בעל חשיבות ציבורית ואזרחית במעלה הראשונה – הוצאת ילדים רבים כיום מעל 110,000 ילדים! בהתאם לנתונים שפורסמו ממש לאחרונה על ידי וועדת סילמן מידי הוריהם, רובם ללא סיבה לכלל הציבור, וזאת תוך פגיעה בחופש הביטוי ובשיח הדמוקרטי, שכן בהיעדר פרסום, הציבור אינו יכול לדעת כי מדובר בבעיית רוחב.

חשוב לתת את הדעת לכך שאפקט ההדרה מהשיח הדמוקרטי אינו פועל באופן אחיד ורוחבי. הראשונים להיפגע הם דווקא אלה שמתקשים במיוחד להשמיע את קולם – יחידים וקבוצות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך שנמצאים הרחק מבמות התקשורת וממוקדי ההשפעה.

יח"צנות משרד הרווחה הן כלי הנתון בידי בעלי כוח פוליטי או כלכלי והן תורמות לקיבוע יחסי הכוח הבלתי שיוויוניים ממילא.

אפשר לסכם ולומר, אפוא, שתופעת משרד הרווחה, המשתיק אזרחים מלהביע מרי ושיח אמיתי, יוצרת פער מדאיג בין החשיבות העליונה שיש לחופש הביטוי ולזכות להשתתף בהליך הדמוקרטי ובין ההגנה שניתנת להם בפועל, בין הזכות התיאורטית ליכולת לממשה הלכה למעשה.

כאשר משרד הרווחה שוכר יח"צנים בכספי ציבור, שלא לשמם יועדו והופך את היח"צנות לתופעה רווחת – וזהו השלב שבו אנו נמצאים כיום במדינת ישראל – האפקט המצטבר הוא חמור שבעתיים.

הבמה הציבורית מופקרת בידי מי שממילא נהנים מאמצעי תעמולה מגמתיים וחד צדדיים דוגמת יחסי ציבור ופרסומת מסחרית של משרד הרווחה.

משרד הרווחה הינו גוף המקבל תקציב השני בגודלו במדינה ובאמצעות איגוד העו"ס הם מנטרלים כבר שנים החלטות של וועדות בדיקה שונות (ועדת גילת, רוט לוי, שניט, סלונים-נבו) שבדקו את התנהלותם, ומצאו חד משמעית כשלים חמורים בתפקודם, כשלים שמהם נפגעו האמהות לורי שם טוב, שלומית צפרי, רחל חמיאס ועוד, פגיעות קשות, תוך איון זכויותיהן באופן המתאים למדינות עולם השלישי.

התנהלות משרד הרווחה מדיפה שיקולים זרים וחידלון מלפתור בעיות בצורה מקצועית ורצינית. למעט הצמדת אקדח לרקה, קשה להעלות על הדעת איום גדול יותר המאיים על כבוד האדם וחירותו וחופש הביטוי של הורים שנלקחו מהם ילדיהם.

קישורים:

פגיעות פנימיות – "מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • תחקיר / נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – "מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • תחקיר / נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

חשופים – תחקיר ישראל היום על הפקרת ילדים בפנימיות משרד הרווחה – אפריל 2014 קריאה בקובץ PDF

הבטן של לילי החלה לכאוב מרב חשש כשמנהל הפנימייה קרא לה להגיע בבהילות אל לשכתו, ושם מיהר להציע לה קפה, עוגות ומים קרים. ככל שיצא מגדרו לְרצות ולהרגיע אותה, כך גברה תחושתה שמשהו רע קרה לאחד מילדיה השוהים בפנימייה. היא היתה בטוחה שמדובר בבנה הגדול, כי הוא שובב ותמיד עושה בעיות.

אבל אז מנהל הפנימייה תפס את הראש, אמר ששלושים שנה לא קרה לו דבר כזה, ומילמל כמה פסוקים מהתורה. מדובר בבתה של לילי, בת השבע. היא נפגעה מינית על ידי כמה נערים גדולים ממנה. זה קרה שישה ימים קודם לכן, ואין לו ממש פרטים, למנהל, כי אסור לו לשאול ולתחקר יותר מדי. המשטרה תבדוק.
"שאלתי, מה זה נפגעה מינית? מה בדיוק קרה? איך זה קרה בלי שאף אחד עצר את זה? ומה עושים עם זה עכשיו? משאירים אותה עם התוקפים שלה?"
מספרת לילי על מה שהתרחש בדיוק לפני חודש, "והוא אמר לי שהוא לא בטוח, שהילדה שלי בדרך למסור עדות. דרשתי שייתנו לי לראות אותה מייד, והם לקחו אותי אליה.
"הדבר הראשון שהילדה אמרה לי זה 'אמא, אני לא אשמה'.
חיבקתי אותה ואמרתי לה: 'ברור שאת לא אשמה. את הנשמה של אמא. לכי תספרי כל מה שקרה. את גיבורה, ואמא שומרת עלייך. זאת לא אשמתך, כפרה עלייך. את תינוקת'".
לילי התבקשה לעזוב את בתה, וברגליים כושלות שבה אל דירתה הקטנה בירושלים. "ראיתי מסך שחור מול העיניים, פחדתי שאתמוטט", היא מספרת. "לקחתי ארבעה כדורי וליום, וזה לא עזר. הרגשתי שעקרו לי את הלב".
בחלוף כמה ימים התברר ללילי שחמישה נערים פגעו בבתה. נער נוסף, שישי, התבונן בנעשה ושתק. מה היה שם? לילי לא ממש יודעת עד לרגע זה.
"מנסים להרגיע אותי שהנערים לא אנסו אותה, אלא הכריחו אותה לגעת בהם", היא אומרת. "אני לא מבינה למה לא עשו לה בדיקה פיזית, כדי לוודא שהם לא פגעו בה. אני לא מבינה איך זה קרה כשהילדה אמורה להיות בהשגחה כל הזמן, ואני לא מבינה למה היא נשארת תחת אחריותם של אותם מדריכים, שכשלו בתפקידם".
לילי (שם בדוי, כמו כל שמות הורי הקטינים בכתבה), אם חד־הורית בת 41, עברה חיים קשים מאוד. גופה הנערי והחיוניות שבה אינם מסוגלים להסתיר את התלאות שחוותה מצעירותה. היא אמנם עובדת בחריצות אך מתפרנסת בקושי. בשלב מסוים חשבה, או שוכנעה על ידי גורמי הרווחה, כי מוטב שהילדים יגדלו במסגרת חוץ־ביתית, במרחק לא רב מדירתה. העוני שלה, ילדותה הקשה, העבר הפלילי, העובדה שהיא אם חד־הורית – כל אלה הותירו לה סיכויים קלושים להשאיר את הילדים איתה, בביתה.
הילדים הוצאו מהבית על ידי שירותי הרווחה, בטיעון של טובת הילד. בנה היה בן 4 כשהוצא מהבית, בתה היתה בת שנתיים בלבד. עכשיו היא מתחרטת, אבל אין דרך חזרה.
לילי, שבעצמה נפגעה מינית באופן קשה לאורך ילדותה, ניהלה מאבק חריף. הקיפו אותה חברות טובות ופעילות חברתיות, שלא הניחו לנושא להישכח.
אחרי 12 ימים הורחקו הנערים התוקפים מהפנימייה. אבל בקולה של לילי לא ניכרות נחמה או גאווה על הצלחת מאבקה. בוודאי לא שמחה.
"רשמית, המקרה טופל, למרות שהבת שלי לא צריכה להישאר תחת אחריותם של מדריכים שכשלו. ומה זה עוזר לי שהמקרה טופל?", היא בוכה. "זה לא היה צריך לקרות. היה אפשר למנוע את זה. הבטיחו לי שישמרו על התינוקת שלי, ואני האמנתי להם, כי רציתי שהגורל שלה יהיה שונה משלי".
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון? תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון? תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

רמת דיווח נמוכה

שכיחות עבירות המין בילדים ובני נוער בכלל האוכלוסייה עולה בהדרגה וסוגרת עלינו מכל עבר. מנתוני משטרת ישראל עולה כי מתוך כלל תיקי עבירות המין שנפתחו בשנת 2012, כ־44 אחוזים בוצעו בקטינים עד גיל 17: 2,200 תיקים מתוך כ־5,000. עד גיל 12 אין הבדל משמעותי במספרים בין בנים לבנות; מגיל 12 ואילך, יש יותר בנות שנפגעות.
לנתונים הללו, הקשים ממילא, יש להתייחס בחומרה, כיוון שבקרב ילדים ובני נוער רמת הדיווח על פגיעות מיניות נמוכה מאוד, מסיבות שבהן בושה, אשמה, חשש מדחייה חברתית, לחץ חברתי או פשוט חוסר מודעות וטשטוש בין המותר לאסור, האופייני לגילים הללו. כל זאת, כשילדים חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים מיניים ופורנוגרפיה, שזמינים להם בקלות רבה.
אבל מה קורה בפנימיות הסגורות ובמשפחות האומנה, שאליהן מוּצאים ילדים מרשות הוריהם על ידי שירותי הרווחה בנימוק שיש להגן עליהם, לעטוף אותם, לפקח עליהם ולהביא לשיפור משמעותי בסביבת חייהם? ומה קורה כאשר מדובר בילדים שנפגעו בעצמם בעבר, או שגדלים אצל הורים שנפגעו מינית בצעירותם? זוהי אוכלוסייה עם פוטנציאל היפגעות גבוה באופן ניכר.
הרוב מוחלט של הילדים המופנים ל"השמה חוץ־ביתית" הם כאלה שלטענת גורמי הרווחה נחשפו להזנחה ולהתעללות פיזית, רגשית ומינית.
בשנת 2012, לשם המחשה, נמצא שמתוך כ־36 אלף פניות שטופלו על ידי העובדים הסוציאליים (פקידי הסעד) לחוק הנוער, סוּוגו כ־45 אחוזים תחת הקטגוריה הנזילה "הזנחה", כ־37 אחוזים סווגו כ"פגיעה פיזית" ו־17 אחוזים – כ"פגיעה מינית".
שיעור הפגיעות המיניות לא השתנה באופן משמעותי בחמש השנים האחרונות.
פרופ' אסתר הרצוג - כתבת תחקיר פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון, נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פרופ' אסתר הרצוג – כתבת תחקיר פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון, נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה: "הדברים מתרחשים ומוכחשים ומוסתרים"
פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה, עמותה לזכויות ילדים והורים, שנלחמת זה יותר מעשרים שנה נגד הוצאה בלתי מוצדקת של ילדים מבית הוריהם, מדגישה כי רבים מההורים הללו היו בעצמם "ילדי רווחה". "מדובר לפחות בדור שני או שלישי לרווחה. אז איך אפשר להיחלץ ממעגל הקסמים הבלתי נגמר הזה? הרי זאת ההוכחה שמשהו פה שגוי מהיסוד. אני טוענת כל השנים שרק על ידי טיפול אמיתי בקהילה וטיפול במשפחה אפשר לעזור. לא על ידי הוצאה אוטומטית של ילדים למוסדות".
ואכן, כל האימהות שהתראיינו לכתבה היו ילדות רווחה. כולן גם חוו פגיעות מיניות בעצמן. עכשיו הן חוות מחדש טראומות קשות, כאילו לא די בנסיבות חייהן הטרגיות.
לעדי (33) חמישה ילדים משלושה אבות שונים: הבת הגדולה בת 13 וחצי, והבן הקטן בן 4 וחצי. היא בעצמה היתה ילדת רווחה, שנשלחה עם אחיה לפנימיות בעקבות מחלה שבה חלתה אמה. בגיל שבע נפלה קורבן לאונס אכזרי מצד שכן. בשנות העשרה לחייה התייתמה משני הוריה.
היא התחתנה בגיל צעיר, וכשביקשה להתגרש היתה מסורבת גט. האפשרות היחידה להשתחרר מהנישואים היתה כרוכה בוויתור על המשמורת על שתי בנותיה הבכורות לטובת האב. היא מקפידה לשמור איתן על קשר הדוק. בתום עוד זוגיות כושלת ורווּית אלימות מצאה את עצמה ברחוב, נסה על נפשה עם שני ילדים קטנים בני פחות מארבע, כשגופה מלא חבלות.
"באותה תקופה לא היה לי כסף לכלום, אפילו לא לאכול. הייתי פולשת לבתים ריקים של עמידר. בכל פעם שהתלוננו עלי, היו באים ומוציאים אותי לרחוב. נעצרתי לפחות עשר פעמים.
"כשהילדים היו בני ארבע וחמש, לקחו אותם אל בית ילדים של הרווחה, ובהמשך ילד אחד נשלח לאומנה והאחר לפנימייה. הסכמתי לזה, אבל היום אני מצטערת. אם היו נותנים לי סיוע כלכלי ומנחים אותי ונותנים לי כלים איך להתמודד עם גידול הילדים, הבנים היו נשארים איתי".
את בנה הקטן, מגבר שלישי בחייה, ילדה עדי בגיל 28. לדבריה, גורמי הרווחה הודיעו לה מראש שלאחר הלידה יועבר התינוק לאימוץ, אבל היא היתה נחושה. "כל הקשיים שעברתי חיזקו אותי, היה ברור לי שבילד הזה לא נוגעים. ידעתי שאין שום דבר בעולם שישבור אותי, ובאמת הצלחתי. בעזרת דירה שקיבלתי מעמידר, הצלחתי לקיים את שנינו. עבדתי בניקיון ובתור מלווה בהסעות תלמידים.
"אני לא יכולה להגיד שהכל טוב, ויש ימים שאין לי אוכל במקרר, אבל תודה לאל, אני מסתדרת. יש אנשים טובים שעוזרים לי, ונשבעתי שאת הרווחה כבר לא אכניס לחיי לעולם".
לפני שנה בדיוק צילצל הטלפון בביתה של עדי. "בלי הכנה מוקדמת סיפרו לי שהבן שלי, בן התשע, עבר התעללות מינית מצד ילד אחר בפנימייה", היא מספרת. "כמעט התעלפתי. אני זוכרת ששמטתי את הטלפון מהיד ורעדתי בכל הגוף.
"אנשי הפנימייה סיפרו לי שהם מצאו אותו במיטה שלו, ביחד עם ילד אחר. הם עוד ניסו להרגיע אותי ואמרו לי שלא אדאג, זה לא כזה נורא, כי הפוגע הוא ילד בגיל של הבן שלי".
לטענתה, אנשי הפנימייה ביקשו ממנה שלא להתלונן במשטרה, והבטיחו לה שיטפלו בנושא, ובמידת הצורך יזמינו את המשטרה. למרות זאת, היא התלוננה במשטרה על מעשה מגונה בקטין, ואף הזמינה לפנימייה ניידת משטרה, אבל זה לא עזר. "אפילו לא לקחו אותו לבדיקה רפואית", היא אומרת בעצב. "עד היום אני לא יודעת אם המשטרה חוקרת את התלונה שלי או לא".
הפנימייה, לדבריה, המעיטה בחשיבות המקרה. גם לאחר שהדברים התגלו, נשאר בנה לשהות בכל יום בקרבת הילד שפגע בו, ואף ישן איתו באותו החדר. הוא מיעט לספר לה על מה שחווה, אבל כשבא הביתה לביקורים, הבחינה עדי שהוא מרטיב במיטה.
"יום אחד ראיתי סימנים כחולים על הגוף שלו. שאלתי אותו ממה זה. בהתחלה הוא ניסה להתחמק, אבל לא ויתרתי. בסוף הוא נשבר וסיפר לי שהפגיעות המיניות מצד אותו ילד היו על בסיס קבוע, במשך שלושה חודשים לאחר הגילוי הראשוני.
אחרי שבנה סיפר לה על הפגיעות החוזרות, הוא סירב לחזור לפנימייה. "במקום לשלוח אותו בחזרה, הלכתי ללשכת הרווחה שמטפלת בנו והתקשרתי לפנימייה כדי לעמת אותם עם המידע החדש שגיליתי, והם רק אמרו שהם לא יכולים לטפל בזה, בגלל שהתלוננתי במשטרה.
"כשדרשתי תשובות איך ייתכן שתחת פיקוחם ילד פוגע מינית בילד אחר, אמרו לי שהילד הפוגע חווה פגיעה מינית בעצמו. מה זה עוזר לי? איך כולם נרדמו בשמירה? איך קורה שהבן שלי עובר לפנימייה כי לי אין יכולת כלכלית לגדל אותו, ודווקא במקום שאמור להגן עליו, הוא חווה פגיעה כזאת?"
עדי פנתה אל פקידת הסעד, שהכירה את המקרה. היא ניסתה לשכנעה להחזיר את הילד, אולם עדי סירבה.
"אמרתי להם שעל גופתי המתה אחשוף אותו שוב לפגיעות כאלו. בסוף הם הבינו שאין מה להילחם בי, כי בחדרי חדרים כולם כנראה ידעו שהיה פה מחדל רציני. אז שלחו אותו הביתה. לפני מספר חודשים הוא נקלט במסגרת זמנית במרכז חירום באזור ירושלים, עד שיימצא לו פתרון קבוע, ושם הוא מקבל טיפול.
"גם היום, אחרי כל כך הרבה חודשים, אפשר לראות שהפגיעה השאירה בו צלקות קשות. השבוע התקשרו אלי וסיפרו לי שבמרכז החירום הוא פתאום התפשט והסתובב בתחתונים".
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

עדי. "סיפרו לי בטלפון שהבן שלי, בן התשע, עבר התעללות מינית מצד ילד אחר בפנימייה".
צילום: יהושע יוסף

קשה לעקוב אחרי כל ילד

קרן קליסקר, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית המתמחה בעבודה עם הורים שילדיהם נפגעו מינית ובמתן הדרכות למנהלים ואנשי צוות בפנימיות, מסבירה שהיעדר חום ומשפחתיות בפנימיות חושף את הילדים למצבים של ניצול מיני. "כיוון שחלק מהילדים נפגעו מינית בעצמם, זאת נקודת מוצא לשני מצבים אפשריים: או שהילד הנפגע ימשיך להיות קורבן, או שהוא ינסה לתרגם את הפגיעה בו לפגיעה בילד אחר.
"בפנימייה קשה לעקוב אחרי כל ילד. כשמתגלה ילד פוגע, חשוב לוודא שהוא לא יהיה עם הילד הנפגע. לצערי הרב ומניסיוני – בחלק מהפנימיות, אחרי שמתגלים מקרים של פגיעות מיניות, הצוות עושה הכל כדי להסתיר את זה, מחשש לנזיפה. הרבה פעמים אנשי הצוות עצמם המומים מהסיטואציה, ולא יודעים איך להתמודד איתה. כך שהמקום שאמור להיות מגן ומוגן הופך להיות מקום ששומר על קשר שתיקה, מה שמאפשר לפגיעות להימשך.
"מצד שני, אני מכירה מסגרות שכאשר התגלה בהן מקרה של פגיעה מינית הן עצרו את כל הפעילות היומית השוטפת, ניהלו שיחות ונעזרו באנשי מקצוע שמוסמכים לכך".
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי
פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

קרן קליסקר, עובדת סוציאלית קלינית: "הרבה פעמים הצוות עצמו המום ולא יודע איך להתמודד"

לפי דו"ח סילמן שפורסם בחודש שעבר, במדינת ישראל קיימות 268 פנימיות המפוקחות ומתוקצבות על ידי משרד הרווחה – ובהן פנימיות שיקומיות, טיפוליות, פוסט אשפוזיות, ופנימיות של חסות הנוער, המיועדות לרוב לאוכלוסיית הקצה של בני הנוער. את הפנימיות מפעילים קרוב למאתיים גופים בבעלות ציבורית, הכפופים למשרד הרווחה. התקציבים הבסיסיים המועברים עבור מטרות טיפוליות במסגרות הללו עצומים – יותר ממיליארד שקלים בכל שנה. לפי תקציב 2013, 962 מיליון שקלים הוקצו לטיפול במסגרות חוץ־ביתיות, ועוד 154 מיליון לטיפול בילדים במסגרת חסות הנוער.
קבלה לתפקידי הדרכה בפנימיות אינה דורשת הכשרה מיוחדת. אדם בעל 12 שנות לימוד, גם אם אינו זכאי לתעודת בגרות, יכול להפוך למדריך. הוא אמור להתמודד עם ילדים שנותקו ממשפחתם ומסביבת חייהם, ושחלקם חוו פגיעות שונות או התעללות. למדריכים אין מעמד מקצועי; העבודה מבוססת על העסקה במשמרות, והשכר נע סביב 5,000 שקלים בחודש, ולעיתים אף פחות מזה, כשמדובר בפנימייה המספקת למדריך מקום מגורים. בדיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת לפני כחודשיים עלה כי כמחצית מהמדריכים עוזבים את תפקידם בתוך פחות משנה, בגלל השחיקה.
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

אסתי. "לקחו לי את הילד ועכשיו פוגעים בו? ועוד פגיעה כזאת, שהיא הפחד הכי גדול שלי".
צילום: יהושע יוסף 

"מדריכים בלי הכשרה"

לדבריו של בנצי בראנץ, המפקח הארצי על הפנימיות במשרד הרווחה, יש בפנימיות הרווחה כ־2,000 מדריכים, ועל פי בדיקתו העצמאית אלה משמשים בתפקיד בממוצע שלוש שנים. בכל שנה, בין 50 ל־70 מדריכים משתתפים בקורס אישי למדריכים – יום אחד בשבוע, במשך שנה.
"חלקם מגיעים באמצע שנה ועוזבים אחרי כמה חודשים, כך שלפעמים קורה שמדריכים נקלטים בלי שעברו הכשרה מסודרת. אין לנו יכולת להכשיר את כולם. בנוסף, בעלי תואר במדעי החברה, בחינוך או בחינוך הבלתי פורמלי, וגם סטודנטים במקצועות האלה, פטורים מהקורס".
"למדריכים בפנימיות אין למעשה הכשרה מעמיקה בתחום של פגיעות מיניות, כי אין מספיק מודעות והפניית משאבים לנושא", אומרת שרי ברו, רכזת שלוחת העמקים של מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באזור חיפה והצפון. "כשאנחנו מצליחות להיכנס לפנימיות, אנחנו פוגשות צוותים שמשוועים לעזרה, שרוצים ללמוד על הנושא ולדעת איך להתמודד איתו".
גם בתי הספר לעבודה סוציאלית אינם מקנים לתלמידיהם הכשרה מסודרת בתחום הפגיעות המיניות. וכך, אפילו חלק מהשכבה המקצועית ביותר בפנימיות מגיעה לשטח עם מעט הבנה בנושא, אם בכלל.
ברו מספרת כי מרכזי הסיוע שמו להם למטרה להכשיר אנשי צוות בפנימיות להתמודדות עם פגיעות מיניות. "במהלך 2013 הצלחנו לפעול בעשר פנימיות באזור חיפה והצפון, וזאת מבחינתנו התחלה יפה. הבנו שחייבים להעניק להם לפחות את הכלים הטיפוליים הראשוניים והבסיסיים ביותר: איך לאתר ואיך לזהות פגיעות, איך להעניק מענה ראשוני רגיש, לא שיפוטי ולא מבקר. בכלל, לפתוח להם צוהר לעולם הזה של הפגיעות המיניות.
"אנחנו עובדות גם עם הילדים עצמם. מסבירות להם מה אומר החוק, מהי הזכות על גופנו, מהי זוגיות בריאה, מהי מערכת יחסים פוגענית. אנחנו מגלות המון דעות קדומות לגבי מה זאת פגיעה ומה זה נפגעת או נפגע. למשל, ילדים חושבים שמי שנפגע כנראה מגיע לו, או לה – בגלל הלבוש, בגלל המשפחה שהם באים ממנה, בגלל האופי המתירני שלהם. אנחנו מדברות איתם על נקודת ההתחלה הבסיסית הזאת, שמי שנפגע – זאת לא אשמתו".
בשנת 2011 ערך מכון חרוב (מכון מחקר ופיתוח תוכניות לימוד וטיפול), בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מחקר מקיף, שכלל את כל ילדי שנתון 1989 – כ־125 אלף ילדים, רובם ככולם מהמגזר היהודי. מטרת המחקר היתה להבין את מאפייני אוכלוסיית הילדים המטופלת על ידי שירותי הרווחה בקהילה, ובמיוחד בהשמה חוץ־ביתית – כלומר, בפנימיות ובמשפחות אומנה.
המחקר מצא כי שיעור הבנות שילדו ילד אחד או שניים עד גיל 19 בקרב הבנות במערכת הרווחה היה גבוה פי חמישה ממספר הצעירות ביתר האוכלוסייה. שיעור הבנות בטיפול הרווחה שעברו הפסקת הריון חוקית אחת או שתיים עד גיל 19 היה כפול מזה של יתר הצעירות ביתר האוכלוסייה. יש להניח כי זה נתון חלקי, משום שמטבע הדברים המחקר לא היה יכול להתחקות אחר הפסקות ההריון הלא חוקיות.
"המדינה משלמת עבור החזקת כל נערה במוסדות האלה 15 אלף שקלים לחודש", אומר רו"ח יעקב אליה, חוקר המתמחה בבקרה ובפיקוח על הרשויות המקומיות, העוסק זה שנים בנושא טיפול גורמי הרווחה בילדים בסיכון. "למרות הסכום הגבוה, הנערות הללו חשופות למצבי הסיכון של הריון והפלות בגילים צעירים מאוד, ומבחינת משרד הרווחה, התינוקות שלהן הופכים כמעט אוטומטית לתינוקות נזקקים. אני רואה בזה דבר בלתי נסבל".
במערכת הרווחה מודעים היטב לבעיית עבירות המין בפנימיות. כבר לפני שש שנים נערך דיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת בנושא עבירות מין של קטינים ודרכי מניעתן. ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, טען כי יותר מעשרה אחוזים של הילדים החיים בפנימיות חוו פגיעה מינית בפנימייה.
חנה סלוצקי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער (שמכוחו מוצאים ילדים מבית הוריהם), הוסיפה:

"אין לי ספק שמספר הילדים שנפגעים ושפוגעים הוא הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים וממה שמגיע לידיעתנו, ואנחנו יודעים כי המספרים האלה הולכים וגדלים".

באותו דיון ציינה סלוצקי כי יש מחסור חמור במדריכי לילה בפנימיות, וכי יש צורך להכפיל את מספרם. כיום עומד היחס על מדריך לילה אחד לכל 60 ילדי פנימייה.
אבל לא רק שעות הלילה מועדות לפורענות. באותו דיון הוסיפה ד"ר חניתה צימרין, נשיאת אל"י, האגודה להגנת הילד כי "אחת הבעיות הקשות בפנימיות היא 'הנקודות העיוורות', שבהן אי אפשר לפקח – למשל המקלחת בשעות הצהריים". "המדריכים שלנו מקבלים ערכות, שבאמצעותם הם אמורים לעבוד עם הילדים, גם על חשיבות הדיווח", אומר בראנץ. "אין לי דרך לדעת אם משתמשים בערכות האלה בחלק מהפנימיות או בכולן. הבעיה היא הסנסורים שלנו: האם אנחנו יכולים לזהות שמשהו לא כשורה, ושאולי התרחשה פגיעה".
שרי ברו מציינת כי "פגיעות מיניות רבות לא מגיעות לכלל הליך משפטי. המשטרה חוקרת זמן מאוד ממושך, או שסוגרת את התיק מחוסר ראיות, ואז אומרים – לא נשעה מישהו אם לא בטוח שהתלונה נכונה. לא נוציא ילד ממקום מסוים אם אנחנו לא בטוחים לגמרי שקרה משהו. אבל זה שהמשטרה ובית המשפט לא מוצאים ראיות חותכות לא אומר שהתלונה לא נכונה ושלא נדרש טיפול. הכלי הפלילי מוגבל".
שתי בנותיה של יונית, תאומות בנות תשע, נלקחו ממנה לפני תשעה חודשים למרכז חירום. האם חיה בעוני, אבל מעבר לכך, סיבת הימצאותן של הבנות במרכז החירום אינה ברורה לחלוטין. גורמי הרווחה סברו שהן סובלות מהפרעות קשב וריכוז וכי קיים חשד לאוטיזם, שאינם מטופלים. בית המשפט אישר את הוצאתן מהבית לשלושה חודשים, לצורך עריכת אבחונים, אך גם בחלוף תשעה חודשים, טוען עורך דינה של האם, פרדי יהב, עדיין לא בוצעו האבחונים.
מאז שהילדות הוצאו מהבית עלו כמה פעמים חששות כבדים מצד המשפחה שהן מנוצלות מינית על ידי מדריכים בפנימייה.

"זה התחיל מזה שהן סיפרו לי על משחק חדש, משחק הטוסיק, שבו הן מראות את אחוריהן", אומרת יונית. "לא הייתי צריכה יותר מזה כדי להבין שיש פה משהו לא תקין.

לפני ארבעה חודשים הגשתי תלונה במשטרה. החוקר אמר לי שחייבים להוציא את הבנות לחקירה מיידית, אבל עד כמה שידוע לי זה לא נעשה".
באחד המפגשים המועטים שלה עם בנותיה, הן העניקו לה תיקייה מלאה בציורים. ציור אחד משך את תשומת ליבה: נראית בו דמות של ילדה ללא ידיים עם אגן רחב, כשאיבר המין המצויר נראה גדול במיוחד. יונית ביקשה מד"ר זיוית אברמסון, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית, לבחון את הציור.
"לפי התרשמותי, מעורר הציור חשד כבד שהילדות עוברות או עברו התעללות מינית", כתבה אברמסון בחוות דעתה. "חוסר הידיים בציור מבטא תחושה של חוסר אונים מוחלט. לעומת זאת בולט האגן שמרכזו בין שתי הרגליים הקטנות, שאי אפשר לעמוד עליהן, ואיבר המין מובלט כשהוא מכוסה בכתם עבה. כשהשוויתי את הציור הספציפי הזה לציורים אחרים שעשו הבנות לפני החשד לפגיעה המינית, ראיתי בצורה ברורה שהילדות יודעות לצייר ידיים ואצבעות. לאגן או לגודל הגוף לא היה שום ביטוי מיוחד". גם על כך הגישה יונית תלונה במשטרה.
לפני כחודש הגיעו הבנות לביקור של סוף שבוע בביתן, לראשונה מאז הוצאו ממנו, ביוני 2013. "בהתחלה הכל היה טוב, כל כך שמחנו להיות יחד, קבענו ללכת לים עם חברים", מספרת יונית. "אחי עשה על האש, והבנות היו מאושרות. אבל בדרך הביתה סיפרה לי אחת מהן שהמדריכים נכנסים אליהן בלילה למיטה. היא סיפרה שמכאיבים לה באיבר המין, מתחככים בה עד שזה כואב. הרגשתי כמו סכינים שחותכים אותי בבטן מבפנים".
יונית מיהרה עם הילדות לבית החולים וולפסון, כדי שאנשי מקצוע יבדקו את הבנות. ואולם, על פי סיכומי האשפוז בבית החולים, הילדות לא עברו בדיקה גופנית, שהיתה אמורה לאושש או להפריך את תלונתן. לדברי האם לא נערכה חקירת ילדים משום שהיא סרבה שבנותיה הקטנות ייחקרו ללא נוכחותה.
לאחר אשפוז של יממה לצורך השגחה, כששוטר שומר כל הזמן שהאם לא תברח עם הילדות, הגיע למקום פקיד הסעד שמטפל במשפחה, בליווי עשרה שוטרים, ולקח את הילדות בחזרה לפנימייה.
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

לילי. "הילדה שלי אמרה לי 'אמא, אני לא אשמה'"

צילום: דודי ועקנין

"לקחו אותן מהמיטה"

"עד עכשיו, כמעט חודש לאחר המקרה, אני עדיין שומעת את הצעקות שלהן כשהחזירו אותן לפנימייה", אומרת יונית. "לקחו אותן מהמיטה, עם פיג'מה ובלי הנעליים שלהן, דחפו אותן לתוך מונית, כשהשוטרים כל הזמן חוסמים אותי ואת אמא שלי בגופם ולא נותנים לי להתקרב".
עו"ד יהב: "יש חוסר אמון מקומם של המערכת בכוונות של האם. היא נמצאת במאבק להחזרת בנותיה הביתה, ומהתנהלות המערכת ניתן להבין כי הם חושדים שהאם משקרת בנושא הפגיעות המיניות, כדי להשיבן לביתן".
יעקב בן יששכר, מנהל התנועה למען עתיד ילדינו, הפועלת למען שוויון בהליכי גירושים ומניעת הוצאת ילדים שלא לצורך ממשפחתם הטבעית, מלווה הורים רבים שילדיהם נפגעו מינית במסגרות חוץ־ביתיות. לדבריו, לאורך כל השנים שפנה אל רשויות הרווחה, המשטרה והמשרד לביטחון הפנים, לא ניתן מענה הולם ורציני לבעיה.
"במשך השנים נפגשתי עם הרבה מאוד אנשים, כולל פגישות אישיות עם שרי הרווחה, ובכל פעם קיבלתי תשובה שהנושא בבדיקה ובטיפול", מספר בן יששכר. "בפועל גיליתי שעולם כמנהגו נוהג, ומי שנשאר עם המצוקה היומיומית החריפה הם הילדים והוריהם – בלי שלמישהו אכפת, בלי שיטפלו בהם, בלי שיתייחסו אליהם ברצינות".
גורמים מקצועיים טוענים כי עבירות המין רבות יותר בפנימיות מאשר במשפחות אומנה, שאותן משתדלים לאתר ולאשר מראש בקפידה. ולמרות זאת, גם במשפחות האומנה נשמעים לא פעם סיפורים על פגיעות מיניות.
כך במקרה של בנה בן השבע של אסתי (46), שטען כי נעשו בו מעשים מגונים בבית האומנה. הילד הוצא מהבית לפני כשנתיים, ומאז היא נאבקת בכל כוחותיה כדי להשיבו, וחשה שנעשה לה עוול עצום. היא מורשית לפגוש אותו למשך שעה אחת בשבועיים במרכז קשר, אם כי היו תקופות ממושכות שבהן לא ראתה אותו כלל. את בנה השני, בן ה־13, הותירו רשויות הרווחה בבית, והיא מגדלת אותו באהבה כמיטב יכולתה.

"לפני חודש וחצי ישבתי עם הילד הקטן שלי במרכז הקשר, ופתאום הוא אמר לי שאח האומנה שלו נוגע בו באיברים האינטימיים ועושה לו כואב.

נגעתי מהר בעובדת הסוציאלית שישבה לידנו ופיקחה על המפגש, כדי שתקשיב למה שהוא אומר, והיא הינהנה שהיא מקשיבה. רציתי לעשות סדר בדברים והתחלתי לשאול אותו שאלות, אם הוא ברוגז עם הילד הזה, אם הילד הזה חבר שלו. רציתי להבין מאיפה זה בא, והוא אמר לי: 'אמא, אל תכעסי עלי'.

"ואז שיחררתי צעקה. מה זה צעקה. את כל השנתיים של התסכול והכאב שיחררתי שם. אני אפילו לא זוכרת מה בדיוק אמרתי. לקחו לי את הילד ועכשיו פוגעים בו? ועוד פגיעה כזאת, שהיא הפחד הכי גדול שלי ושל כל אמא בעולם?

"העובדת הסוציאלית מייד הרחיקה ממני את הילד. אמרה לי: 'זה לטובתו'.

ישבתי על הספסל בחוץ, ולא ידעתי מה קורה איתי. בכיתי ולא מצאתי מנוחה. אחר כך נתנו לו לחזור להיות איתי. אמרתי לו שטוב שהוא סיפר לי, והוא אמר לי: 'אמא, אל תעשי לי בעיות'. כשהסתיימה שעת המפגש, אמרתי לו: 'אל תדאג, אני עושה הכל כדי להחזיר אותך הביתה'".

בדיווח של לשכת הרווחה, שהמשפחה נתונה תחת פיקוחה, נכתב כי "האם החלה לתחקר את הילד על המשפחה האומנת והאחים במשפחה. כשסיפר לה על ילד אומנה אחר, היא שאלה 'הוא נוגע בך?' והילד ענה 'כן'. לשאלה היכן הוא נוגע, ענה: 'בבולבול. נוגע ככה, לוחץ לי חזק'. האם החלה לצעוק ולהתלהם וגם לפזר איומים לכל עבר. הילד אמר לה: 'אמא, מאוד טוב לי במשפחה, ואני אוהב את האמא האומנת'".
בעקבות האירוע, ביקוריה של האם עם בנה הופסקו לחלוטין, עד להודעה חדשה. לשכת הרווחה שבה מטופלת המשפחה מתכוונת להעביר את המפגשים המפוקחים למרכז קשר אחר. מאז ועד היום, במשך חודש וחצי, אסתי לא פגשה את בנה; היא לא יודעת מתי זה יקרה.

"אני לא מוצאת מנוחה, אין לי אוויר", היא אומרת. "אין לי ספק שהילד שלי נפגע. שנתיים אני בודקת איתו אם הכל בסדר, אם הוא נפגע, אם מתייחסים אליו כמו שצריך, והוא אומר שהכל בסדר. הפעם, מיוזמתו הוא אמר שפגעו בו. אני מאוד מפחדת מזה שהוא נמצא בידיים זרות, שהוא ישן בבית שהוא לא של אמא שלו. הוא כזה מתוק וטוב, הילד שלי".

מייד לאחר הדיווח של בנה הגישה אסתי תלונה במשטרה ועד כה לא נמסר לה ולעורך דינה היכן עומדת החקירה. עורך דינה של אסתי עידכן את בית המשפט בדבר הפגיעה המינית לכאורה והילד זומן לשיחה עם השופט שתוכנה חסוי. לאחרונה הגישו גורמי הרווחה בקשה להאריך בשנה את הצו שלפיו ימשיך הילד לחיות אצל משפחת האומנה.
"על עובדי הרווחה מוטלת האחריות המלאה לדאוג לבנה של אסתי כאילו היה הילד שלהם", אומר עורך דינה של האם, יוסי נקר. "זו הנחיה שניתנה בעבר בהכרעה של השופטת עדנה בן לוי מבית המשפט לנוער בחיפה. הילד נמצא במשמורת ובחסות של הרווחה, על פי חוק ועל פי צו. מה עושה הרווחה? ממתינה לחקירת המשטרה שאותה יזמה האם, וככל הידוע לנו אפילו לא חושבים על תחילת טיפול.

"גורמי הרווחה מגמדים את האירוע של אסתי, כדי לגמד את אחריותם לפגיעה לכאורה בקטין במשמרת שלהם", מוסיף עו"ד נקר.

"מבחינתם, הדבר העיקרי הוא לא דברי הילד על כך שנפגע מינית – אלא תגובת האם כשהוא סיפר לה. זה מקומם. איך פקידת הסעד היתה מגיבה אם הילד שלה היה אומר שנוגעים בו באיבריו האינטימיים? היא לא היתה מאבדת את העשתונות?

"יש שם פשוט אפס הכלה לתחושות לגיטימיות של אם שנמצאת במצב כזה.

באים בטענות להורים שילדיהם נפגעו.

מי שלא מגלה חמלה והבנה כלפי ההורים האלה, לא ראוי לשאת בתפקיד ציבורי טיפולי.

"ברווחה לא רוצים להאמין לכנות התלונות של ההורים. פוסלים את המניעים שלהם מראש. חושבים שמדובר בתלונה שהיא בסך הכל חלק מהמאבק של ההורים להחזיר אליהם את הילדים. אלה המסרים שמועברים גם למשטרה, וכבר מתחילת החקירה יש שיתוף פעולה צמוד וברור בין שני הגופים האלה.

מנסיוני, אני בספק אם המשטרה תעשה משהו כדי למצות את החקירה במהירות".

בהקשר זה יש לציין שעל פי החוק, חשד לפגיעות מיניות בילדים מתחת לגיל 14 נבדק על ידי חוקרי הילדים של משרד הרווחה, ולא על ידי חוקרי נוער של המשטרה. כלומר, נושא זה, כמו אחרים, נותר בתחום אחריותו של משרד הרווחה.
ומה היה קורה אם המצב היה הפוך, וגורמי הרווחה היו חוששים שילד נפגע מינית בביתו? "הם מייד היו פועלים להוציא את הילד מהבית", משיבה בנחרצות כרמייה אוריין, פסיכולוגית קלינית מוסמכת ומדריכה, שבעבר עבדה שנים רבות בשיתוף עם הרווחה ועם השירות למען הילד.
"במהלך 46 שנותיי כפסיכולוגית הייתי תקופה מסוימת בתוך המערכת, עבדתי בשבילה, עד שהבינו שאני מתנגדת בתקיפות להוצאת ילדים מבית הוריהם. ההנחה שלי היא שהבית הוא המקום הכי טוב לילד – בהנחיה, בתמיכה, בהדרכה.

המדינה משקיעה בילד בפנימייה לפחות 10,000 שקלים בחודש. אם היו משקיעים רבע מהסכום הזה בטיפול בילד בבית, היה לו פי אלף יותר טוב. הוא היה מקבל טיפול ונשאר אצל מי שאוהב אותו. אפשר להדריך הורים איך להימנע מהשגיאות שנעשו, אם נעשו".

פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

צופית גרנט: "במשך עשרה חודשים המדריך בפנימייה פגע בי מינית". צילום: מאיה באומל-בירגר 

חושבים שהילדים משקרים

פגיעות מיניות הן לא משהו שנשכח. גם לא אחרי עשרות שנים. צופית גרנט בת 49, והיא לא מסוגלת לשכוח את מה שקרה לה לפני יותר משלושים שנה.
"הייתי בשנות העשרה המוקדמות שלי, הגעתי לפנימייה אחרי שעברתי פגיעה מינית קשה מצד שכן. הייתי ילדה מפוחדת מאוד, פגיעה, כזאת שרק רוצה לצאת בסדר עם כולם ושלא יכעסו עליה. כבר בימים הראשונים בפנימייה אחד המדריכים שם עלי עין ושיבץ אותי בכוונה בחדר אחד עם ילדה אקסטרנית, שבכל ערב היתה יוצאת הביתה. באיזשהו שלב, הוא הפך את החדר שלי למשרד שלו. זה איפשר לו להיות איתי בחדר הרבה, וגם נתן לו את הלגיטימציה לשים על הדלת מנעול.
"במשך עשרה חודשים הוא פגע בי מינית. בכל פעם שחשד שאחד הבנים מנסה לפתח איתי קשר, היה משפיל אותי לעיני כל הכיתה. בסוף לא יכולתי יותר. התקשרתי לאמא שלי וביקשתי ממנה לבוא להוציא אותי משם".
גרנט לא סיפרה במשך שנים על ההתעללות שחוותה עם השכן ועם המדריך בפנימייה, וגם לא נחשפה לסיפורים נוספים כאלו מצד ילדים אחרים. היום היא מנסה להילחם בתופעה באמצעות עבודתה הטלוויזיונית, שבמסגרתה היא נחשפת להרבה מאוד מקרים של ניצול מיני בפנימיות.
"לא מזמן טיפלתי בילדה מכיתה ט', ששהתה בפנימייה טיפולית. בוקר אחד היא הרימה אלי טלפון, מבועתת כולה, וסיפרה שבלילה נכנס לחדרה ילד בוגר מכתה י"ב וניסה להיצמד בכוח אל שותפתה לחדר, תוך כדי חשיפת איבר מינו. הנערה הזאת התלוננה בפני הפסיכיאטרית של הפנימייה, והיא אפילו לא טרחה לברר את המקרה.
"ההתייחסות במקרה הזה, כמו במקרים נוספים שאני נחשפת אליהם, היא שהילדים משקרים וממציאים סיפורים. לצערי, אנשי המקצוע לא מבינים שאמת היא משהו בסיסי מאוד בעולם של ילדים שנותקו מההורים שלהם, כמוני. במשך שנים היה כל כך פשוט לנצל אותי. מילדה מנוצלת הפכתי להיות נערה מנוצלת ואישה מנוצלת.
"הניצול הזה מעוות את הנפש. הגיל השברירי הזה הוא גיל שבו זקוקים לגבולות ולהגנה. אני ממליצה בחום לעובדים הסוציאליים, שלפני שהם מאשימים ילדים שהם משקרים, שיבדקו טוב טוב למה ילד בא וזועק זעקה קשה כל כך. זה אף פעם לא קורה סתם".
"הדברים מתרחשים ומוכחשים ומוסתרים", אומרת פרופ' אסתר הרצוג. "זה נכון גם לגבי פגיעות שאינן מיניות, אם כי בפגיעות מיניות אי הטיפול חריף במיוחד. המשמעות של כל זה היא איומה, כי בעצם אין פה הגנה על ביטחון הילד ברמה הכי בסיסית. הילדים הוצאו מהבית כי לכאורה היו בסיכון, בלתי מוגנים ופגועים, וכעת הם לא חשופים לכך פחות אלא יותר. במוסדות, הפוטנציאל לפגיעה גבוה מאוד. המדריכים לא צמודים לילדים, אלה לא ילדים שלהם, ואין עליהם ביקורת אפקטיבית.

"כשהדברים החמורים צפים על פני השטח, הטיפול מבטל, משתרך, אם בכלל הוא קיים. אני רואה את זה שנים. האטימות האנושית גדולה, גם במערכת המשפט, לא רק במערכת הרווחה.

הרי האחריות הסופית היא של השופטים.

כשהם מאשרים להוציא ילדים מהבית, לעיתים על בסיס המלצות רעועות או מעוותות של פקידי הסעד, הם הופכים להיות שותפים בולטים לתוצאות ההרסניות האלה.

איפה המצפון האנושי?

האם שופטים הפכו להיות פקידים חסרי רגש וחסרי נשמה?"


קישורים:

פגיעות פנימיות – "מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • תחקיר / נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – "מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • תחקיר / נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

הבטן של לילי החלה לכאוב מרב חשש כשמנהל הפנימייה קרא לה להגיע בבהילות אל לשכתו, ושם מיהר להציע לה קפה, עוגות ומים קרים. ככל שיצא מגדרו לְרצות ולהרגיע אותה, כך גברה תחושתה שמשהו רע קרה לאחד מילדיה השוהים בפנימייה. היא היתה בטוחה שמדובר בבנה הגדול, כי הוא שובב ותמיד עושה בעיות.

אבל אז מנהל הפנימייה תפס את הראש, אמר ששלושים שנה לא קרה לו דבר כזה, ומילמל כמה פסוקים מהתורה. מדובר בבתה של לילי, בת השבע. היא נפגעה מינית על ידי כמה נערים גדולים ממנה. זה קרה שישה ימים קודם לכן, ואין לו ממש פרטים, למנהל, כי אסור לו לשאול ולתחקר יותר מדי. המשטרה תבדוק.
"שאלתי, מה זה נפגעה מינית? מה בדיוק קרה? איך זה קרה בלי שאף אחד עצר את זה? ומה עושים עם זה עכשיו? משאירים אותה עם התוקפים שלה?"
מספרת לילי על מה שהתרחש בדיוק לפני חודש, "והוא אמר לי שהוא לא בטוח, שהילדה שלי בדרך למסור עדות. דרשתי שייתנו לי לראות אותה מייד, והם לקחו אותי אליה.
"הדבר הראשון שהילדה אמרה לי זה 'אמא, אני לא אשמה'.
חיבקתי אותה ואמרתי לה: 'ברור שאת לא אשמה. את הנשמה של אמא. לכי תספרי כל מה שקרה. את גיבורה, ואמא שומרת עלייך. זאת לא אשמתך, כפרה עלייך. את תינוקת'".
לילי התבקשה לעזוב את בתה, וברגליים כושלות שבה אל דירתה הקטנה בירושלים. "ראיתי מסך שחור מול העיניים, פחדתי שאתמוטט", היא מספרת. "לקחתי ארבעה כדורי וליום, וזה לא עזר. הרגשתי שעקרו לי את הלב".
בחלוף כמה ימים התברר ללילי שחמישה נערים פגעו בבתה. נער נוסף, שישי, התבונן בנעשה ושתק. מה היה שם? לילי לא ממש יודעת עד לרגע זה.
"מנסים להרגיע אותי שהנערים לא אנסו אותה, אלא הכריחו אותה לגעת בהם", היא אומרת. "אני לא מבינה למה לא עשו לה בדיקה פיזית, כדי לוודא שהם לא פגעו בה. אני לא מבינה איך זה קרה כשהילדה אמורה להיות בהשגחה כל הזמן, ואני לא מבינה למה היא נשארת תחת אחריותם של אותם מדריכים, שכשלו בתפקידם".
לילי (שם בדוי, כמו כל שמות הורי הקטינים בכתבה), אם חד־הורית בת 41, עברה חיים קשים מאוד. גופה הנערי והחיוניות שבה אינם מסוגלים להסתיר את התלאות שחוותה מצעירותה. היא אמנם עובדת בחריצות אך מתפרנסת בקושי. בשלב מסוים חשבה, או שוכנעה על ידי גורמי הרווחה, כי מוטב שהילדים יגדלו במסגרת חוץ־ביתית, במרחק לא רב מדירתה. העוני שלה, ילדותה הקשה, העבר הפלילי, העובדה שהיא אם חד־הורית – כל אלה הותירו לה סיכויים קלושים להשאיר את הילדים איתה, בביתה.
הילדים הוצאו מהבית על ידי שירותי הרווחה, בטיעון של טובת הילד. בנה היה בן 4 כשהוצא מהבית, בתה היתה בת שנתיים בלבד. עכשיו היא מתחרטת, אבל אין דרך חזרה.
לילי, שבעצמה נפגעה מינית באופן קשה לאורך ילדותה, ניהלה מאבק חריף. הקיפו אותה חברות טובות ופעילות חברתיות, שלא הניחו לנושא להישכח.
אחרי 12 ימים הורחקו הנערים התוקפים מהפנימייה. אבל בקולה של לילי לא ניכרות נחמה או גאווה על הצלחת מאבקה. בוודאי לא שמחה.
"רשמית, המקרה טופל, למרות שהבת שלי לא צריכה להישאר תחת אחריותם של מדריכים שכשלו. ומה זה עוזר לי שהמקרה טופל?", היא בוכה. "זה לא היה צריך לקרות. היה אפשר למנוע את זה. הבטיחו לי שישמרו על התינוקת שלי, ואני האמנתי להם, כי רציתי שהגורל שלה יהיה שונה משלי".
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון? תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון? תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

רמת דיווח נמוכה

שכיחות עבירות המין בילדים ובני נוער בכלל האוכלוסייה עולה בהדרגה וסוגרת עלינו מכל עבר. מנתוני משטרת ישראל עולה כי מתוך כלל תיקי עבירות המין שנפתחו בשנת 2012, כ־44 אחוזים בוצעו בקטינים עד גיל 17: 2,200 תיקים מתוך כ־5,000. עד גיל 12 אין הבדל משמעותי במספרים בין בנים לבנות; מגיל 12 ואילך, יש יותר בנות שנפגעות.
לנתונים הללו, הקשים ממילא, יש להתייחס בחומרה, כיוון שבקרב ילדים ובני נוער רמת הדיווח על פגיעות מיניות נמוכה מאוד, מסיבות שבהן בושה, אשמה, חשש מדחייה חברתית, לחץ חברתי או פשוט חוסר מודעות וטשטוש בין המותר לאסור, האופייני לגילים הללו. כל זאת, כשילדים חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים מיניים ופורנוגרפיה, שזמינים להם בקלות רבה.
אבל מה קורה בפנימיות הסגורות ובמשפחות האומנה, שאליהן מוּצאים ילדים מרשות הוריהם על ידי שירותי הרווחה בנימוק שיש להגן עליהם, לעטוף אותם, לפקח עליהם ולהביא לשיפור משמעותי בסביבת חייהם? ומה קורה כאשר מדובר בילדים שנפגעו בעצמם בעבר, או שגדלים אצל הורים שנפגעו מינית בצעירותם? זוהי אוכלוסייה עם פוטנציאל היפגעות גבוה באופן ניכר.
הרוב מוחלט של הילדים המופנים ל"השמה חוץ־ביתית" הם כאלה שלטענת גורמי הרווחה נחשפו להזנחה ולהתעללות פיזית, רגשית ומינית.
בשנת 2012, לשם המחשה, נמצא שמתוך כ־36 אלף פניות שטופלו על ידי העובדים הסוציאליים (פקידי הסעד) לחוק הנוער, סוּוגו כ־45 אחוזים תחת הקטגוריה הנזילה "הזנחה", כ־37 אחוזים סווגו כ"פגיעה פיזית" ו־17 אחוזים – כ"פגיעה מינית".
שיעור הפגיעות המיניות לא השתנה באופן משמעותי בחמש השנים האחרונות.
פרופ' אסתר הרצוג - כתבת תחקיר פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון, נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פרופ' אסתר הרצוג – כתבת תחקיר פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון, נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה: "הדברים מתרחשים ומוכחשים ומוסתרים"
פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה, עמותה לזכויות ילדים והורים, שנלחמת זה יותר מעשרים שנה נגד הוצאה בלתי מוצדקת של ילדים מבית הוריהם, מדגישה כי רבים מההורים הללו היו בעצמם "ילדי רווחה". "מדובר לפחות בדור שני או שלישי לרווחה. אז איך אפשר להיחלץ ממעגל הקסמים הבלתי נגמר הזה? הרי זאת ההוכחה שמשהו פה שגוי מהיסוד. אני טוענת כל השנים שרק על ידי טיפול אמיתי בקהילה וטיפול במשפחה אפשר לעזור. לא על ידי הוצאה אוטומטית של ילדים למוסדות".
ואכן, כל האימהות שהתראיינו לכתבה היו ילדות רווחה. כולן גם חוו פגיעות מיניות בעצמן. עכשיו הן חוות מחדש טראומות קשות, כאילו לא די בנסיבות חייהן הטרגיות.
לעדי (33) חמישה ילדים משלושה אבות שונים: הבת הגדולה בת 13 וחצי, והבן הקטן בן 4 וחצי. היא בעצמה היתה ילדת רווחה, שנשלחה עם אחיה לפנימיות בעקבות מחלה שבה חלתה אמה. בגיל שבע נפלה קורבן לאונס אכזרי מצד שכן. בשנות העשרה לחייה התייתמה משני הוריה.
היא התחתנה בגיל צעיר, וכשביקשה להתגרש היתה מסורבת גט. האפשרות היחידה להשתחרר מהנישואים היתה כרוכה בוויתור על המשמורת על שתי בנותיה הבכורות לטובת האב. היא מקפידה לשמור איתן על קשר הדוק. בתום עוד זוגיות כושלת ורווּית אלימות מצאה את עצמה ברחוב, נסה על נפשה עם שני ילדים קטנים בני פחות מארבע, כשגופה מלא חבלות.
"באותה תקופה לא היה לי כסף לכלום, אפילו לא לאכול. הייתי פולשת לבתים ריקים של עמידר. בכל פעם שהתלוננו עלי, היו באים ומוציאים אותי לרחוב. נעצרתי לפחות עשר פעמים.
"כשהילדים היו בני ארבע וחמש, לקחו אותם אל בית ילדים של הרווחה, ובהמשך ילד אחד נשלח לאומנה והאחר לפנימייה. הסכמתי לזה, אבל היום אני מצטערת. אם היו נותנים לי סיוע כלכלי ומנחים אותי ונותנים לי כלים איך להתמודד עם גידול הילדים, הבנים היו נשארים איתי".
את בנה הקטן, מגבר שלישי בחייה, ילדה עדי בגיל 28. לדבריה, גורמי הרווחה הודיעו לה מראש שלאחר הלידה יועבר התינוק לאימוץ, אבל היא היתה נחושה. "כל הקשיים שעברתי חיזקו אותי, היה ברור לי שבילד הזה לא נוגעים. ידעתי שאין שום דבר בעולם שישבור אותי, ובאמת הצלחתי. בעזרת דירה שקיבלתי מעמידר, הצלחתי לקיים את שנינו. עבדתי בניקיון ובתור מלווה בהסעות תלמידים.
"אני לא יכולה להגיד שהכל טוב, ויש ימים שאין לי אוכל במקרר, אבל תודה לאל, אני מסתדרת. יש אנשים טובים שעוזרים לי, ונשבעתי שאת הרווחה כבר לא אכניס לחיי לעולם".
לפני שנה בדיוק צילצל הטלפון בביתה של עדי. "בלי הכנה מוקדמת סיפרו לי שהבן שלי, בן התשע, עבר התעללות מינית מצד ילד אחר בפנימייה", היא מספרת. "כמעט התעלפתי. אני זוכרת ששמטתי את הטלפון מהיד ורעדתי בכל הגוף.
"אנשי הפנימייה סיפרו לי שהם מצאו אותו במיטה שלו, ביחד עם ילד אחר. הם עוד ניסו להרגיע אותי ואמרו לי שלא אדאג, זה לא כזה נורא, כי הפוגע הוא ילד בגיל של הבן שלי".
לטענתה, אנשי הפנימייה ביקשו ממנה שלא להתלונן במשטרה, והבטיחו לה שיטפלו בנושא, ובמידת הצורך יזמינו את המשטרה. למרות זאת, היא התלוננה במשטרה על מעשה מגונה בקטין, ואף הזמינה לפנימייה ניידת משטרה, אבל זה לא עזר. "אפילו לא לקחו אותו לבדיקה רפואית", היא אומרת בעצב. "עד היום אני לא יודעת אם המשטרה חוקרת את התלונה שלי או לא".
הפנימייה, לדבריה, המעיטה בחשיבות המקרה. גם לאחר שהדברים התגלו, נשאר בנה לשהות בכל יום בקרבת הילד שפגע בו, ואף ישן איתו באותו החדר. הוא מיעט לספר לה על מה שחווה, אבל כשבא הביתה לביקורים, הבחינה עדי שהוא מרטיב במיטה.
"יום אחד ראיתי סימנים כחולים על הגוף שלו. שאלתי אותו ממה זה. בהתחלה הוא ניסה להתחמק, אבל לא ויתרתי. בסוף הוא נשבר וסיפר לי שהפגיעות המיניות מצד אותו ילד היו על בסיס קבוע, במשך שלושה חודשים לאחר הגילוי הראשוני.
אחרי שבנה סיפר לה על הפגיעות החוזרות, הוא סירב לחזור לפנימייה. "במקום לשלוח אותו בחזרה, הלכתי ללשכת הרווחה שמטפלת בנו והתקשרתי לפנימייה כדי לעמת אותם עם המידע החדש שגיליתי, והם רק אמרו שהם לא יכולים לטפל בזה, בגלל שהתלוננתי במשטרה.
"כשדרשתי תשובות איך ייתכן שתחת פיקוחם ילד פוגע מינית בילד אחר, אמרו לי שהילד הפוגע חווה פגיעה מינית בעצמו. מה זה עוזר לי? איך כולם נרדמו בשמירה? איך קורה שהבן שלי עובר לפנימייה כי לי אין יכולת כלכלית לגדל אותו, ודווקא במקום שאמור להגן עליו, הוא חווה פגיעה כזאת?"
עדי פנתה אל פקידת הסעד, שהכירה את המקרה. היא ניסתה לשכנעה להחזיר את הילד, אולם עדי סירבה.
"אמרתי להם שעל גופתי המתה אחשוף אותו שוב לפגיעות כאלו. בסוף הם הבינו שאין מה להילחם בי, כי בחדרי חדרים כולם כנראה ידעו שהיה פה מחדל רציני. אז שלחו אותו הביתה. לפני מספר חודשים הוא נקלט במסגרת זמנית במרכז חירום באזור ירושלים, עד שיימצא לו פתרון קבוע, ושם הוא מקבל טיפול.
"גם היום, אחרי כל כך הרבה חודשים, אפשר לראות שהפגיעה השאירה בו צלקות קשות. השבוע התקשרו אלי וסיפרו לי שבמרכז החירום הוא פתאום התפשט והסתובב בתחתונים".
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

עדי. "סיפרו לי בטלפון שהבן שלי, בן התשע, עבר התעללות מינית מצד ילד אחר בפנימייה".
צילום: יהושע יוסף

קשה לעקוב אחרי כל ילד

קרן קליסקר, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית המתמחה בעבודה עם הורים שילדיהם נפגעו מינית ובמתן הדרכות למנהלים ואנשי צוות בפנימיות, מסבירה שהיעדר חום ומשפחתיות בפנימיות חושף את הילדים למצבים של ניצול מיני. "כיוון שחלק מהילדים נפגעו מינית בעצמם, זאת נקודת מוצא לשני מצבים אפשריים: או שהילד הנפגע ימשיך להיות קורבן, או שהוא ינסה לתרגם את הפגיעה בו לפגיעה בילד אחר.
"בפנימייה קשה לעקוב אחרי כל ילד. כשמתגלה ילד פוגע, חשוב לוודא שהוא לא יהיה עם הילד הנפגע. לצערי הרב ומניסיוני – בחלק מהפנימיות, אחרי שמתגלים מקרים של פגיעות מיניות, הצוות עושה הכל כדי להסתיר את זה, מחשש לנזיפה. הרבה פעמים אנשי הצוות עצמם המומים מהסיטואציה, ולא יודעים איך להתמודד איתה. כך שהמקום שאמור להיות מגן ומוגן הופך להיות מקום ששומר על קשר שתיקה, מה שמאפשר לפגיעות להימשך.
"מצד שני, אני מכירה מסגרות שכאשר התגלה בהן מקרה של פגיעה מינית הן עצרו את כל הפעילות היומית השוטפת, ניהלו שיחות ונעזרו באנשי מקצוע שמוסמכים לכך".
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי
פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

קרן קליסקר, עובדת סוציאלית קלינית: "הרבה פעמים הצוות עצמו המום ולא יודע איך להתמודד"

לפי דו"ח סילמן שפורסם בחודש שעבר, במדינת ישראל קיימות 268 פנימיות המפוקחות ומתוקצבות על ידי משרד הרווחה – ובהן פנימיות שיקומיות, טיפוליות, פוסט אשפוזיות, ופנימיות של חסות הנוער, המיועדות לרוב לאוכלוסיית הקצה של בני הנוער. את הפנימיות מפעילים קרוב למאתיים גופים בבעלות ציבורית, הכפופים למשרד הרווחה. התקציבים הבסיסיים המועברים עבור מטרות טיפוליות במסגרות הללו עצומים – יותר ממיליארד שקלים בכל שנה. לפי תקציב 2013, 962 מיליון שקלים הוקצו לטיפול במסגרות חוץ־ביתיות, ועוד 154 מיליון לטיפול בילדים במסגרת חסות הנוער.
קבלה לתפקידי הדרכה בפנימיות אינה דורשת הכשרה מיוחדת. אדם בעל 12 שנות לימוד, גם אם אינו זכאי לתעודת בגרות, יכול להפוך למדריך. הוא אמור להתמודד עם ילדים שנותקו ממשפחתם ומסביבת חייהם, ושחלקם חוו פגיעות שונות או התעללות. למדריכים אין מעמד מקצועי; העבודה מבוססת על העסקה במשמרות, והשכר נע סביב 5,000 שקלים בחודש, ולעיתים אף פחות מזה, כשמדובר בפנימייה המספקת למדריך מקום מגורים. בדיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת לפני כחודשיים עלה כי כמחצית מהמדריכים עוזבים את תפקידם בתוך פחות משנה, בגלל השחיקה.
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

אסתי. "לקחו לי את הילד ועכשיו פוגעים בו? ועוד פגיעה כזאת, שהיא הפחד הכי גדול שלי".
צילום: יהושע יוסף 

"מדריכים בלי הכשרה"

לדבריו של בנצי בראנץ, המפקח הארצי על הפנימיות במשרד הרווחה, יש בפנימיות הרווחה כ־2,000 מדריכים, ועל פי בדיקתו העצמאית אלה משמשים בתפקיד בממוצע שלוש שנים. בכל שנה, בין 50 ל־70 מדריכים משתתפים בקורס אישי למדריכים – יום אחד בשבוע, במשך שנה.
"חלקם מגיעים באמצע שנה ועוזבים אחרי כמה חודשים, כך שלפעמים קורה שמדריכים נקלטים בלי שעברו הכשרה מסודרת. אין לנו יכולת להכשיר את כולם. בנוסף, בעלי תואר במדעי החברה, בחינוך או בחינוך הבלתי פורמלי, וגם סטודנטים במקצועות האלה, פטורים מהקורס".
"למדריכים בפנימיות אין למעשה הכשרה מעמיקה בתחום של פגיעות מיניות, כי אין מספיק מודעות והפניית משאבים לנושא", אומרת שרי ברו, רכזת שלוחת העמקים של מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באזור חיפה והצפון. "כשאנחנו מצליחות להיכנס לפנימיות, אנחנו פוגשות צוותים שמשוועים לעזרה, שרוצים ללמוד על הנושא ולדעת איך להתמודד איתו".
גם בתי הספר לעבודה סוציאלית אינם מקנים לתלמידיהם הכשרה מסודרת בתחום הפגיעות המיניות. וכך, אפילו חלק מהשכבה המקצועית ביותר בפנימיות מגיעה לשטח עם מעט הבנה בנושא, אם בכלל.
ברו מספרת כי מרכזי הסיוע שמו להם למטרה להכשיר אנשי צוות בפנימיות להתמודדות עם פגיעות מיניות. "במהלך 2013 הצלחנו לפעול בעשר פנימיות באזור חיפה והצפון, וזאת מבחינתנו התחלה יפה. הבנו שחייבים להעניק להם לפחות את הכלים הטיפוליים הראשוניים והבסיסיים ביותר: איך לאתר ואיך לזהות פגיעות, איך להעניק מענה ראשוני רגיש, לא שיפוטי ולא מבקר. בכלל, לפתוח להם צוהר לעולם הזה של הפגיעות המיניות.
"אנחנו עובדות גם עם הילדים עצמם. מסבירות להם מה אומר החוק, מהי הזכות על גופנו, מהי זוגיות בריאה, מהי מערכת יחסים פוגענית. אנחנו מגלות המון דעות קדומות לגבי מה זאת פגיעה ומה זה נפגעת או נפגע. למשל, ילדים חושבים שמי שנפגע כנראה מגיע לו, או לה – בגלל הלבוש, בגלל המשפחה שהם באים ממנה, בגלל האופי המתירני שלהם. אנחנו מדברות איתם על נקודת ההתחלה הבסיסית הזאת, שמי שנפגע – זאת לא אשמתו".
בשנת 2011 ערך מכון חרוב (מכון מחקר ופיתוח תוכניות לימוד וטיפול), בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מחקר מקיף, שכלל את כל ילדי שנתון 1989 – כ־125 אלף ילדים, רובם ככולם מהמגזר היהודי. מטרת המחקר היתה להבין את מאפייני אוכלוסיית הילדים המטופלת על ידי שירותי הרווחה בקהילה, ובמיוחד בהשמה חוץ־ביתית – כלומר, בפנימיות ובמשפחות אומנה.
המחקר מצא כי שיעור הבנות שילדו ילד אחד או שניים עד גיל 19 בקרב הבנות במערכת הרווחה היה גבוה פי חמישה ממספר הצעירות ביתר האוכלוסייה. שיעור הבנות בטיפול הרווחה שעברו הפסקת הריון חוקית אחת או שתיים עד גיל 19 היה כפול מזה של יתר הצעירות ביתר האוכלוסייה. יש להניח כי זה נתון חלקי, משום שמטבע הדברים המחקר לא היה יכול להתחקות אחר הפסקות ההריון הלא חוקיות.
"המדינה משלמת עבור החזקת כל נערה במוסדות האלה 15 אלף שקלים לחודש", אומר רו"ח יעקב אליה, חוקר המתמחה בבקרה ובפיקוח על הרשויות המקומיות, העוסק זה שנים בנושא טיפול גורמי הרווחה בילדים בסיכון. "למרות הסכום הגבוה, הנערות הללו חשופות למצבי הסיכון של הריון והפלות בגילים צעירים מאוד, ומבחינת משרד הרווחה, התינוקות שלהן הופכים כמעט אוטומטית לתינוקות נזקקים. אני רואה בזה דבר בלתי נסבל".
במערכת הרווחה מודעים היטב לבעיית עבירות המין בפנימיות. כבר לפני שש שנים נערך דיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת בנושא עבירות מין של קטינים ודרכי מניעתן. ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, טען כי יותר מעשרה אחוזים של הילדים החיים בפנימיות חוו פגיעה מינית בפנימייה.
חנה סלוצקי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער (שמכוחו מוצאים ילדים מבית הוריהם), הוסיפה:

"אין לי ספק שמספר הילדים שנפגעים ושפוגעים הוא הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים וממה שמגיע לידיעתנו, ואנחנו יודעים כי המספרים האלה הולכים וגדלים".

באותו דיון ציינה סלוצקי כי יש מחסור חמור במדריכי לילה בפנימיות, וכי יש צורך להכפיל את מספרם. כיום עומד היחס על מדריך לילה אחד לכל 60 ילדי פנימייה.
אבל לא רק שעות הלילה מועדות לפורענות. באותו דיון הוסיפה ד"ר חניתה צימרין, נשיאת אל"י, האגודה להגנת הילד כי "אחת הבעיות הקשות בפנימיות היא 'הנקודות העיוורות', שבהן אי אפשר לפקח – למשל המקלחת בשעות הצהריים". "המדריכים שלנו מקבלים ערכות, שבאמצעותם הם אמורים לעבוד עם הילדים, גם על חשיבות הדיווח", אומר בראנץ. "אין לי דרך לדעת אם משתמשים בערכות האלה בחלק מהפנימיות או בכולן. הבעיה היא הסנסורים שלנו: האם אנחנו יכולים לזהות שמשהו לא כשורה, ושאולי התרחשה פגיעה".
שרי ברו מציינת כי "פגיעות מיניות רבות לא מגיעות לכלל הליך משפטי. המשטרה חוקרת זמן מאוד ממושך, או שסוגרת את התיק מחוסר ראיות, ואז אומרים – לא נשעה מישהו אם לא בטוח שהתלונה נכונה. לא נוציא ילד ממקום מסוים אם אנחנו לא בטוחים לגמרי שקרה משהו. אבל זה שהמשטרה ובית המשפט לא מוצאים ראיות חותכות לא אומר שהתלונה לא נכונה ושלא נדרש טיפול. הכלי הפלילי מוגבל".
שתי בנותיה של יונית, תאומות בנות תשע, נלקחו ממנה לפני תשעה חודשים למרכז חירום. האם חיה בעוני, אבל מעבר לכך, סיבת הימצאותן של הבנות במרכז החירום אינה ברורה לחלוטין. גורמי הרווחה סברו שהן סובלות מהפרעות קשב וריכוז וכי קיים חשד לאוטיזם, שאינם מטופלים. בית המשפט אישר את הוצאתן מהבית לשלושה חודשים, לצורך עריכת אבחונים, אך גם בחלוף תשעה חודשים, טוען עורך דינה של האם, פרדי יהב, עדיין לא בוצעו האבחונים.
מאז שהילדות הוצאו מהבית עלו כמה פעמים חששות כבדים מצד המשפחה שהן מנוצלות מינית על ידי מדריכים בפנימייה.

"זה התחיל מזה שהן סיפרו לי על משחק חדש, משחק הטוסיק, שבו הן מראות את אחוריהן", אומרת יונית. "לא הייתי צריכה יותר מזה כדי להבין שיש פה משהו לא תקין.

לפני ארבעה חודשים הגשתי תלונה במשטרה. החוקר אמר לי שחייבים להוציא את הבנות לחקירה מיידית, אבל עד כמה שידוע לי זה לא נעשה".
באחד המפגשים המועטים שלה עם בנותיה, הן העניקו לה תיקייה מלאה בציורים. ציור אחד משך את תשומת ליבה: נראית בו דמות של ילדה ללא ידיים עם אגן רחב, כשאיבר המין המצויר נראה גדול במיוחד. יונית ביקשה מד"ר זיוית אברמסון, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית, לבחון את הציור.
"לפי התרשמותי, מעורר הציור חשד כבד שהילדות עוברות או עברו התעללות מינית", כתבה אברמסון בחוות דעתה. "חוסר הידיים בציור מבטא תחושה של חוסר אונים מוחלט. לעומת זאת בולט האגן שמרכזו בין שתי הרגליים הקטנות, שאי אפשר לעמוד עליהן, ואיבר המין מובלט כשהוא מכוסה בכתם עבה. כשהשוויתי את הציור הספציפי הזה לציורים אחרים שעשו הבנות לפני החשד לפגיעה המינית, ראיתי בצורה ברורה שהילדות יודעות לצייר ידיים ואצבעות. לאגן או לגודל הגוף לא היה שום ביטוי מיוחד". גם על כך הגישה יונית תלונה במשטרה.
לפני כחודש הגיעו הבנות לביקור של סוף שבוע בביתן, לראשונה מאז הוצאו ממנו, ביוני 2013. "בהתחלה הכל היה טוב, כל כך שמחנו להיות יחד, קבענו ללכת לים עם חברים", מספרת יונית. "אחי עשה על האש, והבנות היו מאושרות. אבל בדרך הביתה סיפרה לי אחת מהן שהמדריכים נכנסים אליהן בלילה למיטה. היא סיפרה שמכאיבים לה באיבר המין, מתחככים בה עד שזה כואב. הרגשתי כמו סכינים שחותכים אותי בבטן מבפנים".
יונית מיהרה עם הילדות לבית החולים וולפסון, כדי שאנשי מקצוע יבדקו את הבנות. ואולם, על פי סיכומי האשפוז בבית החולים, הילדות לא עברו בדיקה גופנית, שהיתה אמורה לאושש או להפריך את תלונתן. לדברי האם לא נערכה חקירת ילדים משום שהיא סרבה שבנותיה הקטנות ייחקרו ללא נוכחותה.
לאחר אשפוז של יממה לצורך השגחה, כששוטר שומר כל הזמן שהאם לא תברח עם הילדות, הגיע למקום פקיד הסעד שמטפל במשפחה, בליווי עשרה שוטרים, ולקח את הילדות בחזרה לפנימייה.
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

לילי. "הילדה שלי אמרה לי 'אמא, אני לא אשמה'"

צילום: דודי ועקנין

"לקחו אותן מהמיטה"

"עד עכשיו, כמעט חודש לאחר המקרה, אני עדיין שומעת את הצעקות שלהן כשהחזירו אותן לפנימייה", אומרת יונית. "לקחו אותן מהמיטה, עם פיג'מה ובלי הנעליים שלהן, דחפו אותן לתוך מונית, כשהשוטרים כל הזמן חוסמים אותי ואת אמא שלי בגופם ולא נותנים לי להתקרב".
עו"ד יהב: "יש חוסר אמון מקומם של המערכת בכוונות של האם. היא נמצאת במאבק להחזרת בנותיה הביתה, ומהתנהלות המערכת ניתן להבין כי הם חושדים שהאם משקרת בנושא הפגיעות המיניות, כדי להשיבן לביתן".
יעקב בן יששכר, מנהל התנועה למען עתיד ילדינו, הפועלת למען שוויון בהליכי גירושים ומניעת הוצאת ילדים שלא לצורך ממשפחתם הטבעית, מלווה הורים רבים שילדיהם נפגעו מינית במסגרות חוץ־ביתיות. לדבריו, לאורך כל השנים שפנה אל רשויות הרווחה, המשטרה והמשרד לביטחון הפנים, לא ניתן מענה הולם ורציני לבעיה.
"במשך השנים נפגשתי עם הרבה מאוד אנשים, כולל פגישות אישיות עם שרי הרווחה, ובכל פעם קיבלתי תשובה שהנושא בבדיקה ובטיפול", מספר בן יששכר. "בפועל גיליתי שעולם כמנהגו נוהג, ומי שנשאר עם המצוקה היומיומית החריפה הם הילדים והוריהם – בלי שלמישהו אכפת, בלי שיטפלו בהם, בלי שיתייחסו אליהם ברצינות".
גורמים מקצועיים טוענים כי עבירות המין רבות יותר בפנימיות מאשר במשפחות אומנה, שאותן משתדלים לאתר ולאשר מראש בקפידה. ולמרות זאת, גם במשפחות האומנה נשמעים לא פעם סיפורים על פגיעות מיניות.
כך במקרה של בנה בן השבע של אסתי (46), שטען כי נעשו בו מעשים מגונים בבית האומנה. הילד הוצא מהבית לפני כשנתיים, ומאז היא נאבקת בכל כוחותיה כדי להשיבו, וחשה שנעשה לה עוול עצום. היא מורשית לפגוש אותו למשך שעה אחת בשבועיים במרכז קשר, אם כי היו תקופות ממושכות שבהן לא ראתה אותו כלל. את בנה השני, בן ה־13, הותירו רשויות הרווחה בבית, והיא מגדלת אותו באהבה כמיטב יכולתה.

"לפני חודש וחצי ישבתי עם הילד הקטן שלי במרכז הקשר, ופתאום הוא אמר לי שאח האומנה שלו נוגע בו באיברים האינטימיים ועושה לו כואב.

נגעתי מהר בעובדת הסוציאלית שישבה לידנו ופיקחה על המפגש, כדי שתקשיב למה שהוא אומר, והיא הינהנה שהיא מקשיבה. רציתי לעשות סדר בדברים והתחלתי לשאול אותו שאלות, אם הוא ברוגז עם הילד הזה, אם הילד הזה חבר שלו. רציתי להבין מאיפה זה בא, והוא אמר לי: 'אמא, אל תכעסי עלי'.

"ואז שיחררתי צעקה. מה זה צעקה. את כל השנתיים של התסכול והכאב שיחררתי שם. אני אפילו לא זוכרת מה בדיוק אמרתי. לקחו לי את הילד ועכשיו פוגעים בו? ועוד פגיעה כזאת, שהיא הפחד הכי גדול שלי ושל כל אמא בעולם?

"העובדת הסוציאלית מייד הרחיקה ממני את הילד. אמרה לי: 'זה לטובתו'.

ישבתי על הספסל בחוץ, ולא ידעתי מה קורה איתי. בכיתי ולא מצאתי מנוחה. אחר כך נתנו לו לחזור להיות איתי. אמרתי לו שטוב שהוא סיפר לי, והוא אמר לי: 'אמא, אל תעשי לי בעיות'. כשהסתיימה שעת המפגש, אמרתי לו: 'אל תדאג, אני עושה הכל כדי להחזיר אותך הביתה'".

בדיווח של לשכת הרווחה, שהמשפחה נתונה תחת פיקוחה, נכתב כי "האם החלה לתחקר את הילד על המשפחה האומנת והאחים במשפחה. כשסיפר לה על ילד אומנה אחר, היא שאלה 'הוא נוגע בך?' והילד ענה 'כן'. לשאלה היכן הוא נוגע, ענה: 'בבולבול. נוגע ככה, לוחץ לי חזק'. האם החלה לצעוק ולהתלהם וגם לפזר איומים לכל עבר. הילד אמר לה: 'אמא, מאוד טוב לי במשפחה, ואני אוהב את האמא האומנת'".
בעקבות האירוע, ביקוריה של האם עם בנה הופסקו לחלוטין, עד להודעה חדשה. לשכת הרווחה שבה מטופלת המשפחה מתכוונת להעביר את המפגשים המפוקחים למרכז קשר אחר. מאז ועד היום, במשך חודש וחצי, אסתי לא פגשה את בנה; היא לא יודעת מתי זה יקרה.

"אני לא מוצאת מנוחה, אין לי אוויר", היא אומרת. "אין לי ספק שהילד שלי נפגע. שנתיים אני בודקת איתו אם הכל בסדר, אם הוא נפגע, אם מתייחסים אליו כמו שצריך, והוא אומר שהכל בסדר. הפעם, מיוזמתו הוא אמר שפגעו בו. אני מאוד מפחדת מזה שהוא נמצא בידיים זרות, שהוא ישן בבית שהוא לא של אמא שלו. הוא כזה מתוק וטוב, הילד שלי".

מייד לאחר הדיווח של בנה הגישה אסתי תלונה במשטרה ועד כה לא נמסר לה ולעורך דינה היכן עומדת החקירה. עורך דינה של אסתי עידכן את בית המשפט בדבר הפגיעה המינית לכאורה והילד זומן לשיחה עם השופט שתוכנה חסוי. לאחרונה הגישו גורמי הרווחה בקשה להאריך בשנה את הצו שלפיו ימשיך הילד לחיות אצל משפחת האומנה.
"על עובדי הרווחה מוטלת האחריות המלאה לדאוג לבנה של אסתי כאילו היה הילד שלהם", אומר עורך דינה של האם, יוסי נקר. "זו הנחיה שניתנה בעבר בהכרעה של השופטת עדנה בן לוי מבית המשפט לנוער בחיפה. הילד נמצא במשמורת ובחסות של הרווחה, על פי חוק ועל פי צו. מה עושה הרווחה? ממתינה לחקירת המשטרה שאותה יזמה האם, וככל הידוע לנו אפילו לא חושבים על תחילת טיפול.

"גורמי הרווחה מגמדים את האירוע של אסתי, כדי לגמד את אחריותם לפגיעה לכאורה בקטין במשמרת שלהם", מוסיף עו"ד נקר.

"מבחינתם, הדבר העיקרי הוא לא דברי הילד על כך שנפגע מינית – אלא תגובת האם כשהוא סיפר לה. זה מקומם. איך פקידת הסעד היתה מגיבה אם הילד שלה היה אומר שנוגעים בו באיבריו האינטימיים? היא לא היתה מאבדת את העשתונות?

"יש שם פשוט אפס הכלה לתחושות לגיטימיות של אם שנמצאת במצב כזה.

באים בטענות להורים שילדיהם נפגעו.

מי שלא מגלה חמלה והבנה כלפי ההורים האלה, לא ראוי לשאת בתפקיד ציבורי טיפולי.

"ברווחה לא רוצים להאמין לכנות התלונות של ההורים. פוסלים את המניעים שלהם מראש. חושבים שמדובר בתלונה שהיא בסך הכל חלק מהמאבק של ההורים להחזיר אליהם את הילדים. אלה המסרים שמועברים גם למשטרה, וכבר מתחילת החקירה יש שיתוף פעולה צמוד וברור בין שני הגופים האלה.

מנסיוני, אני בספק אם המשטרה תעשה משהו כדי למצות את החקירה במהירות".

בהקשר זה יש לציין שעל פי החוק, חשד לפגיעות מיניות בילדים מתחת לגיל 14 נבדק על ידי חוקרי הילדים של משרד הרווחה, ולא על ידי חוקרי נוער של המשטרה. כלומר, נושא זה, כמו אחרים, נותר בתחום אחריותו של משרד הרווחה.
ומה היה קורה אם המצב היה הפוך, וגורמי הרווחה היו חוששים שילד נפגע מינית בביתו? "הם מייד היו פועלים להוציא את הילד מהבית", משיבה בנחרצות כרמייה אוריין, פסיכולוגית קלינית מוסמכת ומדריכה, שבעבר עבדה שנים רבות בשיתוף עם הרווחה ועם השירות למען הילד.
"במהלך 46 שנותיי כפסיכולוגית הייתי תקופה מסוימת בתוך המערכת, עבדתי בשבילה, עד שהבינו שאני מתנגדת בתקיפות להוצאת ילדים מבית הוריהם. ההנחה שלי היא שהבית הוא המקום הכי טוב לילד – בהנחיה, בתמיכה, בהדרכה.

המדינה משקיעה בילד בפנימייה לפחות 10,000 שקלים בחודש. אם היו משקיעים רבע מהסכום הזה בטיפול בילד בבית, היה לו פי אלף יותר טוב. הוא היה מקבל טיפול ונשאר אצל מי שאוהב אותו. אפשר להדריך הורים איך להימנע מהשגיאות שנעשו, אם נעשו".

פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

צופית גרנט: "במשך עשרה חודשים המדריך בפנימייה פגע בי מינית". צילום: מאיה באומל-בירגר 

חושבים שהילדים משקרים

פגיעות מיניות הן לא משהו שנשכח. גם לא אחרי עשרות שנים. צופית גרנט בת 49, והיא לא מסוגלת לשכוח את מה שקרה לה לפני יותר משלושים שנה.
"הייתי בשנות העשרה המוקדמות שלי, הגעתי לפנימייה אחרי שעברתי פגיעה מינית קשה מצד שכן. הייתי ילדה מפוחדת מאוד, פגיעה, כזאת שרק רוצה לצאת בסדר עם כולם ושלא יכעסו עליה. כבר בימים הראשונים בפנימייה אחד המדריכים שם עלי עין ושיבץ אותי בכוונה בחדר אחד עם ילדה אקסטרנית, שבכל ערב היתה יוצאת הביתה. באיזשהו שלב, הוא הפך את החדר שלי למשרד שלו. זה איפשר לו להיות איתי בחדר הרבה, וגם נתן לו את הלגיטימציה לשים על הדלת מנעול.
"במשך עשרה חודשים הוא פגע בי מינית. בכל פעם שחשד שאחד הבנים מנסה לפתח איתי קשר, היה משפיל אותי לעיני כל הכיתה. בסוף לא יכולתי יותר. התקשרתי לאמא שלי וביקשתי ממנה לבוא להוציא אותי משם".
גרנט לא סיפרה במשך שנים על ההתעללות שחוותה עם השכן ועם המדריך בפנימייה, וגם לא נחשפה לסיפורים נוספים כאלו מצד ילדים אחרים. היום היא מנסה להילחם בתופעה באמצעות עבודתה הטלוויזיונית, שבמסגרתה היא נחשפת להרבה מאוד מקרים של ניצול מיני בפנימיות.
"לא מזמן טיפלתי בילדה מכיתה ט', ששהתה בפנימייה טיפולית. בוקר אחד היא הרימה אלי טלפון, מבועתת כולה, וסיפרה שבלילה נכנס לחדרה ילד בוגר מכתה י"ב וניסה להיצמד בכוח אל שותפתה לחדר, תוך כדי חשיפת איבר מינו. הנערה הזאת התלוננה בפני הפסיכיאטרית של הפנימייה, והיא אפילו לא טרחה לברר את המקרה.
"ההתייחסות במקרה הזה, כמו במקרים נוספים שאני נחשפת אליהם, היא שהילדים משקרים וממציאים סיפורים. לצערי, אנשי המקצוע לא מבינים שאמת היא משהו בסיסי מאוד בעולם של ילדים שנותקו מההורים שלהם, כמוני. במשך שנים היה כל כך פשוט לנצל אותי. מילדה מנוצלת הפכתי להיות נערה מנוצלת ואישה מנוצלת.
"הניצול הזה מעוות את הנפש. הגיל השברירי הזה הוא גיל שבו זקוקים לגבולות ולהגנה. אני ממליצה בחום לעובדים הסוציאליים, שלפני שהם מאשימים ילדים שהם משקרים, שיבדקו טוב טוב למה ילד בא וזועק זעקה קשה כל כך. זה אף פעם לא קורה סתם".
"הדברים מתרחשים ומוכחשים ומוסתרים", אומרת פרופ' אסתר הרצוג. "זה נכון גם לגבי פגיעות שאינן מיניות, אם כי בפגיעות מיניות אי הטיפול חריף במיוחד. המשמעות של כל זה היא איומה, כי בעצם אין פה הגנה על ביטחון הילד ברמה הכי בסיסית. הילדים הוצאו מהבית כי לכאורה היו בסיכון, בלתי מוגנים ופגועים, וכעת הם לא חשופים לכך פחות אלא יותר. במוסדות, הפוטנציאל לפגיעה גבוה מאוד. המדריכים לא צמודים לילדים, אלה לא ילדים שלהם, ואין עליהם ביקורת אפקטיבית.

"כשהדברים החמורים צפים על פני השטח, הטיפול מבטל, משתרך, אם בכלל הוא קיים. אני רואה את זה שנים. האטימות האנושית גדולה, גם במערכת המשפט, לא רק במערכת הרווחה.

הרי האחריות הסופית היא של השופטים.

כשהם מאשרים להוציא ילדים מהבית, לעיתים על בסיס המלצות רעועות או מעוותות של פקידי הסעד, הם הופכים להיות שותפים בולטים לתוצאות ההרסניות האלה.

איפה המצפון האנושי?

האם שופטים הפכו להיות פקידים חסרי רגש וחסרי נשמה?"


קישורים:

17 שנות גיהינום של ג' ס' מכפר מגאר – אובחן איבחון שגוי כסכיזופרן ע"י ד"ר צילה שאטאן בית חולים "זיו" צפת – "נלחם על שפיות"

17 שנות גיהינום של ג' ס' מכפר מגאר – אובחן איבחון שגוי כסכיזופרן ע"י ד"ר צילה שאטאן בית חולים "זיו" צפת – "נלחם על שפיות"

סיפורו של ג' ס' (השם המלא שמור במערכת) דרוזי מכפר מגאר, אדם נורמטיבי, נשוי עם ילדים, איש משפחה למופת, אדם נוח ואהוב על הבריות, בעל עסק מוצלח לשיש. כשהיה בן 28 שנים, גילה כי דודו גונב כספים מהעסק שלו, ופיזר צ'קים של העסק ללא ידיעתו. כתוצאה מכך, נכנס לחרדות. משפחתו הציעה שיבדק בבית חולים "זיו" צפת, שם הופנה לד"ר צילה שאטאן, וזו איבחנה אותו כלוקה במצב פסיכוטי פעיל וכסכיזופרן.

ל- ג' אין רקע נפשי קודם, הוא רגוע ושקול, איש משפחה למופת ובעל עסק משגשג שנקלע לבעיה זמנית פתירה.

כתוצאה מאבחון שגוי זה, מצא עצמו ג' לראשונה בחייו, לוקח תרופות פסיכיאטריות, ומאושפז בכפיה. הרופאים שבאו אחריו, במקום לבצע אבחון שישלול את קביעתה של ד"ר שאטאן, פעלו על פי השיטה "היא בדקה ולכן מדובר בתורה מסיני". בכך ייצרו תשתית רפואית כוזבת  וכדברי יוזף גבלס "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר אנשים".

כתוצאה מכך, העסק של ג' קרס, הוא התמוטט כלכלית, כבודו הושפל וחייו נהרסו.

ג'  ביקש שנפרסם את הסיפור שלו, כדי שהציבור ידע באיזה קלות אפשר למוטט אדם וכך כתב:

"

אני מאשר לך בנוסף להפיץ את הסיפור שלי חופשי עם השם שלי המלא והטלפון האישי שלי שמספרו 054-9864468 ומבקש עזרה מהעם ומשלטונות החוק והעיתונות והתקשורת להתערב ולהשים קץ לפרשה שלי ולתת לי את הזכות כאזרח ותושב המדינה שאיבד את החירות והזכויות להעלות את האמת לאור היום.

ליותר מעשרים שנה איבדתי את החיים שלי סתם ומסותם! פשוט נלחמתי על השפיות שלי ועדיין אני נלחם!!!

עדיין נתקל עם פשעים חמורים מטעם משרד הבריאות שמשקרים את עצמם ומשקרים את העולם לצורך שבירתי ולרסק אותי עוד פיזית ונפשית!אני מעוניין להפיץ את הסיפור הטרגדיה שעברתי!

בברכת בריאות ושפיות לכולם.

אני מעביר חוות דעת לצורך כך.

תודה,

ג."

טרם פרסום חוות הדעת, בהסתרת שמות שעלולים לזהות את  ג' יש לשים דגש על שמות הפסיכיאטריים המעורבים במקרה, שכן מדובר "בעדר" שלא ביצעו את חובתם הרפואית לבצע איבחונים רפואיים הנדרשים, לבדוק האם יש צורך בנטילת כדורים פסיכיאטריים במשך 17 שנים! זריקות ואשפוזים ובמחדליהם החמורים התגייסו באופן בלתי תקין ובלא צורך להלעיט ולהזריק סמים פסיכיאטריים באדם בריא.

דר' צילה שאטאן גרמה נזק עצום שאינו בר-תיקון, בעצם זאת שנהגה בשרלטנות ותוך רשלנות פושעת, גרמה להרס חייו של ג'.

עתה מנסה ג' לחשוף – גם בכלים ציבוריים ותקשורתיים – את המעשים החמורים שבוצעו בו ובכך לסייע לאנשים במצבו.

האופן בו פועלים הפסיכיאטריים כלפי אזרחים: כתיבת חוות דעת פסיכיאטרית מתייגת על אדם ועל סמך אותה חוות הדעת, לא מבוצעת בדיקה חוזרת, והאבחון בו אובחן האזרח בפעם הראשונה הוא האבחון הקובע לשארית חייו, דהיינו השיטה בה פועלים בקופות החולים ובתי חולים, שיטה שאותה הגדירו כל ועדות וגופי הבדיקה כבלתי חוקיים, בעייתיות ונדרשות לשינוי, מצב עובדתי המצדיק את הביקורת אותה מעלה ג'. חובה לבצע בדיקה תקופתית כל מספר חודשים, כדי למנוע מקרי אבחון שגוי כמו שקרה ל- ג'.

מקריאת חוות הדעת הפסיכיאטרית המצורפת, ניתן להבין את הסיפור של ג'.

ד"ר ח.מ.ד. מרגלית בן-אור                                         Dr. H.M.D Margalit Ben-Or

פסיכיאטרית מומחית                                                                   Psychiatrist

כתובת: ת.ד. 283, שערי תקווה, ד.נ. אפרים 44810, טל' בבית: 03-9363369

אתר:www.Drbenor.co.il       נייד: 050-5632723mobile:        Margalit@DrBenOr.co.ilE-mail:

חוות דעת פסיכיאטרית

ג' ס' ת.ז. XXXXX

 הריני לאשר בזאת שאני, ד"ר בן-אור, שפרטי השכלתי וכישוריי מצויים בנספח, בדקתי את מר ג. ס. , להלן ג, לצורך כתיבת חוות דעת זו, במשרדי בבני ברק, ביום 15.3.11. מטרת הבדיקה הייתה לברר אם ג' חולה במחלת נפש מסוג סכיזופרניה, ולכן הטיפול התרופתי אותו הוא מקבל במשך שנים ארוכות מוצדק וראוי, או שהוא אינו חולה ולכן אין גם צורך בטיפול.

בנוסף לבדיקה הקלינית קיבלתי תיק רפואי הכולל טיפולים באשפוז וטיפולים מרפאתיים.

כמו-כן שוחחתי בטלפון עם שני רופאים שטפלו בג' ומכירים את הכפר ואת המשפחה:

  1. ד"ר מגיד עסאקלה, רופא משפחה, המתגורר באותו כפר. שיחה ב – 5.6.11 .
  2. ד"ר עדנאן חטיב, רופא משפחה, שעבד בכפר. שיחה איתו ב- 20.6.11.

שוחחתי טלפונית עם הפסיכולוגית מלכה גנני שטיפלה בו באופן פרטי, ביום ד 5.6.11 .

ביום 6.6.11 שוחחתי עם בנו, ט', כשהגיעו לקבל מכתב לבית המשפט לענייני משפחה, לקראת דיון שהתקיים למחרת היום, בעניין היחסים בתוך המשפחה המורחבת.

בנוסף לכך בדקתי באינטרנט את תהליך רישום הפטנטים שלו, לאחר שראיתי את הטפסים אצלי במשרד.

 עברו:

ג' נולד ב – 7.11.64, הילד השלישי מתוך ארבעה עשר ילדי משפחת המוצא, משפחה דרוזית בכפר מגאר.

למד בתיכון מכונאות רכב בבי"ס צבאי XXX  בצומת גולני. למדו שם ביחד בדואים, דרוזים, צ'רקסים ויהודים. היו להם הסעות לביה"ס וחזרה למקומות המגורים. בשלב מסוים הופסקו ההסעות לדרוזים בלבד. נאמר להם שאין תקציב להסעות, והם היו צריכים להגיע בתחבורה ציבורית שהייתה הרבה פחות נוחה, ולא החזירו להם הוצאות נסיעה למרות שהביאו את הכרטיסים. ג' הרגיש שזאת אפליה וקיפוח. התלמידים שנסעו בהסעות היו צועקים ומקללים את התלמידים הדרוזים שהלכו ברגל לתחנה הציבורית, והתחנה הייתה רחוקה מבית הספר אשר בתוך הבסיס כחצי קילומטר. הוא החל להתנתק מהאחרים, וגם לא רצה לשבת אתם בחדר האוכל.

הוא הרגיש מקופח ומושפל. רצו שיחתום ושיתגייס לחיל חימוש. בגלל רגשות הקיפוח החליט לא להתגייס, לכן לא קיבל תעודת מקצוע, אלא רק אישור שסיים י"ב כיתות.

במקביל ללימודים החל להרגיש פער קשה בין רצונו להיות חלק מהחברה ולאהוב את כולם, לבין היחס שקיבל, כנ"ל. הוא מצא ב"דפי זהב" את הפסיכולוגית מלכה גנני.

בסוף הלימודים בערך היה צריך להתייצב בלשכת הגיוס. הוא הרגיש שהבחורים הדרוזים שמתגייסים פראיירים, ולא רצה להתגייס, לכן ענה בטפסים כאילו אינו יודע עברית, הכל כדי שיפטרו אותו מגיוס. הוא נשלח לוועדה בחיפה בה שאלו אותו רק אם הוא עובד ולומד ופטרו אותו מהשירות.

החל לעבוד באינסטלציה, ריצוף ושיפוצים. התחתן בגיל 23 בערך, שנת 1987.

עבד במפעל שיש כשכיר, אבל עובד ותיק ממנו כעס עליו שהוא עובד יותר טוב ממנו. העובד התלונן אצל ג', שבכך הוא ימנע ממנו להתקדם ועלולים לפטר אותו. ג' ריחם עליו ולכן עזב.

ג' קיבל מגיסו כסף לפתוח מפעל שיש בשותפות וכך היה (שיש אחים XXXX). מיד כשהתחילו לעבוד, השותף ביקש לצאת כי ביקשו ממנו להתגייס. ג' שילם לשותף את הכסף שלו בחזרה כולל הריבית לפי בקשתו.

 אחד הדודים ביקש, לעבוד איתו. דודו היה מלא חובות לכן סיכמו שיהיו שותפים ברווח, וכך הדוד יכול לכסות את החובות שלו, ההסכם היה בתנאי שכל אחד מהמשפחה המורחבת יכול להיכנס ולעבוד במפעל כשותף ברווח והדוד הסכים. ביום אחד חזרו כולם בתשובה, והדוד שנהייה דתי גנב ממנו צ'קים ופיזר אותם.

נלחץ מהבגידה ומעומס החובות, הרגיש כמו התקף לב. הוא אושפז בבי"ח נהרייה למספר ימים ושוחרר. הוא קיבל שוב התקף דומה ואושפז שנית בבית חולים פוריה. בוצעו בדיקות רבות ונאמר לו שאין לו שום דבר אלא "התקף עצבים", ושהוא צריך נוירולוג.

ד"ר ורדי, נוירולוג קופ"ח לאומית אליו הגיע, נתן לו כדורי קסנקס, שהוא נוגד התקפי חרדה, כמקובל.

הפסיכולוגית מלכה גנני, טענה שג' צריך לנוח מספר ימים, מהמתח סביב החובות, ומהתקפי החרדה, וכדאי שיצא לנופש במיוחד כשג' גר בבית ובתוך הבית שלו יש את העסק של השיש.

נעשו מספר ניסיונות כאלה, אך המשפחה טירפדה אותם, בכל פעם בצורה אחרת, תוך כדי השפלתו של ג' בפני חברים ומכרים. בני החמולה דרשו ממנו לבוא לרופא הכפר, וזה אמר לו שכדי להרגיע את בני המשפחה כדאי שיסע לביה"ח "זיו" בצפת, שיאשרו שאין לו כלום ואין לו מחשבות אובדניות.

במכתב השחרור בבי"ח בצפת , ביום 26.11.92, נכתב, ע"י ד"ר צילה שאטאן, מומחית בפסיכיאטריה:

"ג' נמצא במצב פסיכוטי חריף, הגיע בליווי משפחתו ורופא הכפר. נמסר מהקרובים שלפני חודש ימים משפחתו חזרה בתשובה ביחד אתו, אך לפני שבועיים התנהגותו השתנתה, עזב את הבית, עזב את עבודתו, התחיל לדבר "לפני שהוא דרוזי הוא בן אדם",  חושב שבני משפחתו רודפים אחריו, רוצה לפתוח חברת שיש, נעשה אלים ותוקפן.

 בבדיקה: בהכרה מלאה, מתמצא בכל המובנים, שקט, רגוע, מדבר בשטף, קשה לעצור אותו, ברפיון אסוציאטיבי, עם מחשבות גדלות, ורדיפה, ללא מחשבות אובדניות, ללא הזיות, לשאלות עונה תמיד לעניין, מצב רוחו טוב, שיפוט לקוי.

 על פי הוראת אשפוז של ד"ר מזרוחין נשלח אליכם על חשד למצב פסיכוטי. לא קיבל תרופות בחדר מיון.

לסיכום: מדובר בגבר בן 28 , ללא עבר פסיכיאטרי שנמצא במצב פסיכוטי חריף עם הפרעות אפקטיביות בעיקר. בהתייעצות עם ד"ר סילבר התקבל ליחידה XXX".

 מהתרשומות במהלך האישפוז מתברר שהצוות הניח שהבעיות שג' תיאר סביב החובות ופיזור הצ'קים של קרוב המשפחה מהמפעל של ג' הן מחשבות גדלות. (את האישור לנכונות הדברים קיבלתי מהרופאים איתם דברתי טלפונית). אין בתיק חתימה של ג' על הסכמה לאשפוז, או לחילופין הוראת אשפוז. אין בתיק כל רמז למסוכנות של ג' כלפי עצמו או סביבתו טרם האישפוז או במהלכו, כך שאין עילה לאשפוז כפוי.

במהלך האשפוז המשפחה נצפתה ע"י הצוות כדואגת לג' ותומכת בו. לא היה כל קשר עם רופא הכפר.

בכל הפגישות עם בני המשפחה באשפוז המדווחות ע"י הצוות, כתוב שקבל אותם יפה ומתייחס אליהם יפה.

מסיכום האשפוז שנמשך מאותו לילה עד 8.2.93, כחודשיים וחצי, לא ברור באיזה סטטוס משפטי הוא אושפז. כתוב שהגיע בליווי אמבולנס מביה"ח בצפת לאחר בדיקת רופא תורן ולפי הוראה של ד"ר מזרוחין, עקב מצב פסיכוטי פעיל.

האבחנה בשחרור הינה סכיזופרניה לא מאורגנת, סב – כרונית עם התפרצות (כלומר שהייתה מחלה זמן רב ועכשיו הייתה התפרצות חמורה יותר מהרגיל). כתוב שבקבלתו "בהכרה מלאה, מתמצא בכל המובנים, משתף פעולה ברצון רב, מדבר בשט(ף), דיבור ספונטני, תמיד לעניין, אינו מסוגל למסור פרטים. מצב רוח מרומם, אפקט איריטבילי ולא תואם, כעס על הוריו, גילה מחשבות שוא של רדיפה ויחס בעיקר כלפי הוריו, וכן מגלה מחשבות גדלות: "הוא יודע הכל, יודע פסיכולוגיה, הוא בעל מפעל שיש". די מרוכז בשיחה, זיכרון שמור. במחלקה : ………… היה במצב פסיכוטי פעיל, אך קיבל טיפול ברצון.

הטיפול התרופתי שקיבל כטיפול להמשך הינו מסיבי, ומתאים לחולה ממושך: לרגקטיל 100 מ"ג ליום, וליום 10 מ"ג ליום, ארטן 10 מ"ג ליום וזריקת הלידול דקנואט 100 מ"ג לחודש.

ג' המשיך מעקב תרופתי בקופ"ח לאומית, אצל ד"ר מזרוחין, שבדק אותו בצפת בפעם הראשונה. ג' סבל מבעיות בדיבור לאחר שהחל לקבל תרופות, בעיות שלא היו קיימות קודם לכן, אך ד"ר מיזרוחין טען שזה לא מתופעות לוואי של התרופות.

ב – 1995 אושפז שוב לצורך איזון תרופות, כי התרופות לא עוזרות. שינו לו את התרופות במעט, אבל גם זה לא שינה את מצבו, המשיך לישון ונגרמו לו בעיות בדיבור ובראיה.

ב – 1997 אושפז כדי להחליף את התרופות שקבל ללפונקס כי התלונן מתופעות לוואי. המליצו לו לקבל לפונקס שידוע שעושה פחות תופעות לוואי. בקבלה לאותו אשפוז כתוב שהיה בטיפולים ע"י פסיכיאטרים שונים וקיבל תרופות שונות נוגדות פסיכוזה, אבל יש עדיין תופעות לוואי. לצורך התחלת הלפונקס התחילו להוריד תרופות והכל הסתדר ונהיו פחות תופעות לוואי. בסופו של דבר לא קיבל לפונקס. במקביל כתבו בדיווחים שעוסק הרבה במצבו הגופני, ושיש לו אפקט שטוח (הם שכחו שזאת תופעת לוואי של תרופות נוגדות פסיכוזה במינון גבוה מידי לאותו חולה).

 בשנת 2000 ג' פנה לד"ר תאופיק קראקרה בכפר עראבה בגלל תופעות הלוואי שלא איפשרו לו לתפקד. הוא סבל מישנוניות, מסורבלות בדיבור, וקשיים במיקוד הראייה.

ד"ר קראקרה כתב שיש להתחיל להוריד את התרופות. שבוע אחרי הורדת התרופות ג' כבר היה מסוגל לנהוג. הוא הגיע לד"ר אבו נסרה בבריאות הנפש במגאר מבלי שסיפר לו על הגמילה שהתחיל איתו ד"ר קראקרה, התלונן וציין שיש לו בעיה, שכולם חושבים שהוא משוגע.

ד"ר אבו נסרה ענה לו: "אתה באמת משוגע", והחזיר אותו שוב אחורנית.

בשנת 2007 ג פתח עוסק מורשה מחדש אבל המשפחה שוב הלחיצה אותו, מהרגע שהוא הצליח, הם נטפלו אליו.

בשנת 2009 ג' קיבל אומץ מחדש, ופנה שוב לד"ר קראקרה שעזר לו להפסיק את התרופות בהדרגה.

בשנתיים וחצי האחרונות הוא לא מטופל בשום תרופה, מתפקד היטב במשפחה ובעבודה. כפי שציינתי בראש הדברים, פגשתי את בנו כשבא לקבל מכתב לבית המשפט במסגרת סכסוך בתוך המשפחה, ולקראת דיון שהתקיים ב7.6.11 שם נכתב ע"י בני המשפחה בכתב התביעה בין-השאר, שוב, שג' הינו חולה נפש כרוני!

 בבדיקה:

גבר שנראה כפי גילו, מעט שמן. מסודר, מגיע בזמן, המסמכים שהביא מאורגנים. יוצר ושומר קשר עין. המצב הרגשי תואם. מדבר בהתרגשות על השנים הקשות שעבר, ועל העוול שנגרם לו ולמשפחתו הגרעינית מצד אביו ושאר בני המשפחה (בשיחות עם הרופאים הם טוענים שזה ממש כך מאז ועד היום!).

מדבר בשטף, מידי פעם בולע מילים או הברות. קשה לעצור אותו, מידי פעם נזכר בסיטואציות נוספות ומנסה להסביר גם אותן. לעיתים קשה לעקוב אחר רצף הדברים, אך בס"ה עסוק בנושא לשמו הגיע, מתאר באופן מציאותי את המצב, הדבר היחיד שלא ברור הוא למה הוא רוצה לתבוע רק את הרופאים, ולא את המשפחה שגרמה לכל הסיפור. מנסה להסביר לי שזה לא מתאים לתרבות הדרוזית ולחברה ולמגזר הערבי לעשות משהו נגד המשפחה: גם אם אתה יודע שהם הזיקו לך, אתה צריך לכבד אותם ולהגן עליהם. היום הוא עומד מול כל המנהגים וכן תובע את ההורים והמשפחה.

 ללא מחשבות שווא מסוג כל שהוא, ללא מחשבות גדלות, ללא ביזאריות. ריכוז טוב, לא מוסח ע"י גורמים חיצוניים כטריקת דלות, צעקות בחוץ וכדומה. זיכרון טוב.

כשמדבר על נושאים פחות טעונים רגשית מדבר בצורה מסודרת איטית ורגועה. מצליח להסביר לי כמה עקרונות בפיסיקה עליהם שמעתי בעבר בקווים כלליים בלבד, בצורה פשוטה, כשזה רלוונטי לנושא.

 השיחות עם הרופאים המטפלים מהכפר:

 בשיחה איתי, כנ"ל, ד"ר מג'ד עסאקלה אמר מספר פעמים, חזר והדגיש שהוא, בתור רופא משפחה המתגורר בכפר ניסה לשכנע את ג' לבוא לשיחות אצלו במקום לקחת תרופות. לדברי ד"ר עסאקלה הוא מתגורר באותו כפר ומכיר את כולם, כולל את משפחת XXXX בכלל ואת ג' בפרט, ויודע שג' הינו אדם רגיל, טוב, מוכשר, ומוצלח. עבד ועובד היטב בשיש, ובני משפחתו הכניסו אותו למצוקה כלכלית כשאחד הקרובים בני גילו בערך פיזר צ'קים של ג'. הכל היה ידוע בכפר, והרופא ידע שאין בעיה רפואית, אלא רק מצוקה כלכלית, והוא צריך תמיכה רגשית. ג', מרוב שכיבד את המשפחה שלו הסכים לקחת תרופות, בתקווה שזה יעזור, אבל זה רק עשה לו תופעות לוואי, ולא עזרו כל דברי הרופא, ג' פחד להפסיק את התרופות. במשך כל השנים זה אותו דבר, וג' לא חולה, אלא מדוכא ע"י התרופות.

 בשיחה אתי ד"ר עדנאן חטיב, שהיה רופא משפחה בקופ"ח לאומית 17 שנים, ובכפר מגאר 27 שנים הביע כעס רב על הפסיכיאטרים שלא ביררו עם רופא המשפחה ועם מקומות העבודה מחוץ למשפחה לגבי תפקודו של המטופל שלהם, וקיבלו את דברי בני המשפחה ללא בדיקה, וכך קבעו אבחנה הרת גורל כל-כל סכיזופרניה.

 לדעתו ג' בריא לחלוטין והוא היה בסטרס שבני המשפחה גרמו לו כשגנבו את המפעל שלו, ואח"כ הרופאים האמינו למשפחה שהוא משוגע. המשפחה גרמה לו לחץ, ביזתה את משפחתו הגרעינית וגרמה לנזקים רגשיים חמורים לילדיו של ג'.

 לדברי ד"ר עדנאן חטיב ג' אדם בעל מערכת יחסים טובה מאד עם אשתו וילדיו, מה שסותר את האבחנה של סכיזופרניה, המשפחה שלו דפקה אותו. ד"ר חטיב לא ראה בו שום דבר חריג.

 ד"ר חטיב הסביר לג' שהתרופות מיותרות ואם יש לו לחץ נפשי מהמשפחה שממררת לו את החיים שייקח כדור הרגעה רגיל, כמו שהוא עצמו לוקח לפעמים, וזה לא יפריע לו להמשיך לתפקד. ד"ר חטיב קבל תיק מוכן עם אבחנה של סכיזופרניה, ולמרות זאת כן התחיל להוריד לו את התרופות לפי המלצות ד"ר קראקרה.

 ד"ר חטיב מתפעל מהיכולות האינטלקטואליות של ג' בתחום הפטנטים, ומזכיר לכל מי ששכח, שחולה סכיזופרניה לא מסוגל לדברים כאלה.

 דיון:

 קריאת החומר הרפואי של ג' ס' הינה מצב מביך לכל פסיכיאטר.

 הבדיקה – הפניה הראשונה לפסיכיאטר בנובמבר 1992 מציינת מצב פסיכוטי, אך ללא כל סימן מהותי בבדיקה, אלא רק לפי סיפור המשפחה. אין כל מסוכנות כלפי עצמו או סביבתו אך הוא נשלח לאשפוז כפוי על פי הוראת אשפוז, בחשד למצב פסיכוטי.

החוק דורש:

א. מצב פסיכוטי ברור; ו- ב. מסוכנות ברורה ומידית לעצמו או לסביבתו, שנובע ישירות מאותו מצב פסיכוטי.

ברור שלא זה מה שתואר.

מעבר לכך לא נמצאה עד היום הוראת האשפוז המקורית, ואין בתיק טופס חתום ע"י המאושפז של הסכמה לאשפוז. כתוב בכמה מקומות שהוא נשאר באשפוז לאחר שכנועים וכל הזמן בקש שחרורו, אבל לא החתימו אותו, אפילו אשתו בקשה לחתום על אחריותה ולשחרורו.

 כלומר האשפוז כולל ההבאה לאשפוז מביה"ח בצפת, בוצע ללא סמכות חוקית. העלו אותו לאמבולנס ולא ידע לאן לוקחים אותו, הוא שאל ושאל לאן אנו הולכים ולא קיבל מענה (הוא נחטף) למחרת בבוקר שאל חולה אחד איפה אני, וכך ידע שהוא במזרע.

 באשפוז עצמו הסתמכו על דיווחי המשפחה. כשהוא טען שהוא בעל מפעל לשיש קבעו שיש לו מחשבות גדלות, במקום לברר אולי הוא צודק ולא המשפחה. רופא המשפחה ידע שזה נכון, אבל לא טרחו לשאול ולברר אצל מישהו מחוץ לחמולה, ולכן הסיקו מסקנות מוטעות.

 לפי הדיווח היו לו מחשבות שווא נגד המשפחה. במצב כזה החולה בדרך כלל מסרב לפגוש את המבקרים, אצל ג' כל הדיווחים הינם על כך שקיבל את המבקרים בצורה חיובית.

 אף אחד לא ניסה לבדוק אולי יש לג' משהו נגד המשפחה בגלל דברים מציאותיים, למשל שפיזרו צ'קים שלו ולא שמו לב לדיווחי הצוות הסיעודי על קשר טוב בין ג' למשפחה.

 לא צוין שקיבלו את רשותו של ג' לתת מכתב או מסמך לביטוח לאומי – עניין הסודיות הרפואית של ה"חולה" כמו נשכח מלב.

 ג' מדבר היום עברית לא רעה בכלל, אך מידי פעם הוא אומר דברים שלא נשמעים הגיוניים, בגלל בעיית תחביר בעברית. ג' מדבר מהר מאד, ולפעמים בולע מילים. הוא סיפר לי שבמסגרת ניסיונותיו למצוא מקום לנוח בו לכמה ימים, כמו שהמליצה מלכה גנני, הוא נסע למלון "כלנית" בכרמיאל, ששייך לעירייה, והוא שאל על השם של המנהל בית המלון והשאיר לו פתק שכתב לו שחייב לפגוש אותו. בבוקר נפגשו וג' הסביר לו שעלולים לבוא אחריו חמולות, ואם חס וחלילה יהיה קשה, שיבין והפועלים בבית המלון כי מדובר על מצב חריג ולא מסוכן ושלא ייבהלו ולא צריך לערב משטרה (בתרבות הדרוזית אצל הדתיים בשנת 1992, יציאה למלון לא הייתה דבר מקובל). כך טענו ההורים.

הרופא בבית החולים הבין מג' שהוא חושב שבית המלון "כלנית" שייך לו (נמסר מהקרובים היה בבית מלון שטען שהוא בעל המלון ונמסר מהם שג' רוצה לפתוח חברת שיש) זה מה שמסרו ההורים, ג' מסר שכן יש לו מפעל שיש והם לא האמינו לו, ואף הביא זאת כהוכחה למצב הפסיכוטי בו ג' נמצא. הרופא כנראה לא הבין את ג' אך חשב שכן מבין את התוכן, ומפני שהניח שמדובר באדם פסיכוטי הוא לא ניסה לבדוק את ההיגיון שבדברים, אלא ראה בכך אסמכתא נוספת לפסיכוזה.

בשורה אחרי התיאור הזה הרופא כותב שג' חולה בסכיזופרניה.

מאותו שלב והלאה כבר לא הייתה שום שאלה בקשר לאבחנה.

 הדיווח הראשון היה שמדובר באירוע ראשון, אח"כ זה הפך ברישומי הרופאים להתלקחות של מצב כרוני, לא ברור איך תוך אותו אשפוז הנתונים השתנו כשבעצם כל ההיסטוריה הקודמת התקבלה ע"י אותם בני משפחה.

 האבחנה הייתה של סכיזופרניה לא מאורגנת. במצב הזה חוסר הארגון אמור להיות קיצוני ביותר, עם מילים לא קשורות אחת לשניה, והתנהגות לא תואמת גם לא בתחומי הדאגה לתחומי העזרה העצמית. אצל ג' אין שום דיווח על התנהגות כזאת, נהפוך – הוא. הוא תמיד דאג לעצמו לשמירה על לבושו ניקיונו וכדומה. ודוח וציין שהוא מוטרד לעתידו ועתיד אשתו וילדיו.

כדי לאבחן סכיזופרניה צריכים להיות סימפטומים של המחלה,  לפחות שניים מהבאים:

הזיות, מחשבות שווא (שברור שהן אכן לא נכונות), חשיבה לא מאורגנת, התנהגות קטטונית (עמידה כמו פסל מוזר שעות ארוכות, או תנועתיות יתר ללא סיבה ומטרה, לא רלוונטי במקרה של ג') או סימפטומים שליליים (לא רלוונטי במקרה של ג').

 כמו-כן צריכים להיות הפרעות תפקודיות בעבודה ביחסים הבין אישיים או בתפקודי העזרה העצמית.

 משך ההפרעה צריך להיות חצי שנה ברצף, לפחות.

 בתור התחלה אפשר לומר שהאבחנה ניתנה פחות מחודשיים מתחילת האשפוז, ואין צורך אפילו להתפלמס עם הסימנים והסימפטומים היו או לא היו.

 מעבר לכך הסימנים והסימפטומים לא היו.

 צורת האבחנה – לקיחת האנמנזה ( אנמנזה – סיפור המחלה): כמו שטען באוזניי בכעס רב, ובצדק, ד"ר עדנאן חטיב, לקתה בכשלים חמורים: האנמנזה צריך שתושמע ע"י יותר מגורם אחד, במקרה שלפנינו המשפחה נשמעה כנראה כל-כך משכנעת, ששכחו את הכלל הפשוט הזה.

 גם אם אדם נסער ומדבר בשטף, וגם אם הוא טוען שיש לו מפעל, וחייבים לו כסף, עדיין הוא בא ממקום ישוב ידוע ומפורסם, ואפשר "לרחרח" ולבדוק. הפערים בין האנמנזה ובין ההתנהלות שלו במחלקה, מול הצוות, מול המשפחה ומול החולים האחרים, היו צריכים לעורר תמיהות לגבי האבחנה.

 מעבר לשאלת האבחנה: כמות התרופות שקיבל להמשך טיפול הינה מתמיהה, בעיקר לנוכח אי המסוכנות שלו לאף אחד. בדרך כלל לאחר התפרצות ראשונה של מחלת נפש, יינתנו תרופות כרוניות רק אם הייתה מסוכנות ממשית תוך כדי התקף.

שוב, במקרה שלפנינו כתוב בפירוש שאין כל מסוכנות לעצמו או לסביבתו.

 אחת הבעיות הקשות והכאובות ביותר למטפלים בחולי הסכיזופרניה היא חוסר ההתמדה של החולים בטיפול, לאחר שאוזנו כראוי והם משוחררים מאשפוז לחיים בקהילה.

מאות רבות של קולמוסים ומזרקים נשברים מידי שנה בגלל בעיה זו, והיא בין החשובות ביצירת הנטל הכלכלי על מדינות העולם הנאור בטיפול בסכיזופרניה: חוסר ההתמדה של החולים בטיפול, בגלל תופעות לוואי קיימות או בגלל חשש שתופענה, ובגלל חוסר התובנה למחלה ולסיכון של חזרתה.

חברות התרופות עושות מאמצים לפתח זריקות ארוכות טווח עבור החולים שנתן רק לתת להם זריקה חודשית לשחרור איטי, וכך להבטיח שלפחות בחודש הקרוב לא תהיה התפרצות של המחלה.

 ג' אכן קיבל לפחות שניים מסוגי הזריקות האלה, בנוסף למינונים גבוהים של תרופות נוספות. למה? מי רצה לסמם אותו? לאיזה צורך?

 עצם היותו של ג' מתמיד בקבלת הזריקות ושאר התרופות, מפחד להפסיק טיפול למרות שרופאי הכפר הציעו לו מעקב וטיפול הרגעתי, מוציא אותו כמעט אוטומטית מגדר חולה סכיזופרניה.

ברור שזה עזר להתקפי החרדה, במקום הקסנקס שקבל מד"ר ורדי, אבל לא צריך תותח כדי להרוג זבוב.

חולי סכיזופרניה לא נקשרים למטפלים בהם, אלא כועסים עליהם מאד. ג' הראה לי תמונות שצולמו במחלקה, עם צוות האחיות (מתלמדות) אצלן מצא אוזן קשבת ברמה אנושית. הוא דיבר עליהן בחום ואמר שהן היו האור בתוך כל המצב הנורא באשפוז. באשפוז החוזר הוא שאל על המטפלים אשר טיפלו בו בכפייה ומסר להם ד"ש. זה לא חולה סכיזופרניה!

החותמת – האבחנה של מחלת הסכיזופרניה המשיך להזיק לג' במהלך כל השנים ועד לאחרונה ממש, כפי שציינתי, גם בסכסוך של כל החמולה אתו שהגיע לדיון בבית –המשפט ביוני השנה, אחד הטיעונים של המשפחה היה שג' חולה נפש, סכיזופרני כרוני, והם תומכים בו.

 הערות:

 ג' סיפר לי שפנה לכמה רופאים בבקשה לבדוק את המסמכים ולכתוב את חוות הדעת הזאת שהוא אינו חולה סכיזופרניה. רופאים שונים סרבו בנימוק שלא יכול להיות שכולם טעו.

 מי שמעתיק מחברו, ולא מקשיב ומברר בעצמו, יכול לפעמים לטעות. כשיש משפחה , מכובדת ומוכרת, גם רופא טוב יכול לטעות, ולדלג על שלבים באבחון. "אין כמו רוטינה טובה" הינו משפט זהב. גם אני ניסיתי לנהוג כך בתיק זה.

 סיכום ומסקנות:

 ג' ס' הינו אדם רגיש ורגשן, הסובל לעיתים מהתקפי חרדה ולחץ.

ג' ס' אינו סובל מסכיזופרניה.

האשפוז הראשון, מרגע הנסיעה באמבולנס מצפת הינו בלתי חוקי, ואינו עומד בדרישות החוק לטיפול בחולי נפש ה'תשנ"א-1991, ולכן דינו כחטיפה וכליאת שווא.

האבחנה של סכיזופרניה גרמה לג'ול לנזק במשך כל שנים ועד ימים אלה ממש. מבחינה רפואית מבחינה כלכלית (לא היה מסוגל לעבוד בגלל תופעות הלוואי) ומבחינה חברתית ומשפחתית – הסטיגמה.

התרופות שקיבל במשך שנים ארוכות גרמו לו לתופעות לוואי קשות, מקובלות ומוכרות אצל רבים הנוטלים אותן, גם אצל אלו שנוטלים אותן בצדק.

תופעות לוואי אלה לא אפשרו לו תפקוד נורמטיבי במשך שנים ארוכות.

חוות דעת זו ניתנת כעדות לבית המשפט.

ציית לפסיכיאטר 2

מדריך פנימיה טיפולית "קמר" בפיקוח משרד הרווחה בישוב לקיה בדרום היכה חניך בן 13

מדריך פנימיה טיפולית "קמר" בפיקוח משרד הרווחה בישוב לקיה בדרום היכה חניך בן 13

חניך פנימיה טיפולית "קמר" בישוב לקייה ברח מהפנימייה והגיע לתחנת עיירות, שם סיפר כי המדריך שלו בפנימייה הכה אותו.

חקירת המשטרה העלתה כי המדריך שהבחין בקטטה בין נערים בפנימייה סטר למתלונן והכניס אותו לחדר שם המשיך להכותו.

"הוא הכה אותי ודחף אותי לתוך חדר וסגר את הדלת".

כך סיפר נער בן ה-13 לחוקרי הנוער בתחנת עיירות, לאחר שברח ברגל מהפנימייה קמר בה למד בישוב לקייה.

רס"מ ישראל אברהם וסמ"ר משה יחזקאל חוקרי נוער תחנת עיירות, הביאו למעצרו של המדריך, גבר בן כ- 38 שנים תושב כסייפה. מהחקירה, בה לטענת המשטרה, קשר את עצמו המדריך לאירועים עלה כי באותו יום בו ברח הקטין המדריך הבחין בקטטה שהתפתחה בינו לבן נערים אחרים ובתגובה הוא סטר לו, הכניס אותו לחדר ושם החל להכות אותו, תוך שהוא אינו מאפשר לו לצאת מהחדר. לאחר שהקטין הצליח להימלט מהחדר ונס לחדרו הגיע המדריך לחדרו והמשיך להכותו עם מקל של מטאטא עד שזה נמלט ממנו.

בתום חקירה מקצועית ולאחר ביסוס התשתית הראייתית הוגש על ידי פרקליטות דרום נגד המדריך כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

מפקד תחנת עיירות, סנ"צ יניב רחמים, ציין כ :

"מדובר בתקיפה חמורה של קטין חסר ישע על ידי מבוגר שבעצם היה אחראי לשלומו ולביטחונו ואין מקומו של החשוד במערכת החינוך בכלל ובפנימיות האמורות להוות מסגרת מגנה בפרט וכי החקירה נמשכה עד למיצוי הדין עם המדריך המכה".

על פי כתב האישום שהוגש על ידי פרקליטות מחוז דרום, המדריך היכה את הילד באמצעות המקל בגבו. כתוצאה מהמכות שספג החניך הוא סבל מפציעות רבות בהם גם שטפי דם רבים שעורפו, צווארו, בכתף, בצוואר ובחזה.

פנימיית קמר שייכת למשרד הרווחה, מאיר כהן שר הרווחה, אף ביקר בפנימיה זו, פגש נערים ונערות בסיכון ואף הכין עימם ארוחת ערב.

לצערנו הרב, שוב מתגלה כי פנימיות משרד הרווחה אשר אמורות להיות מגן לקטינים – מסכנות את השוהים שם, והם חשופים לאלימות והתעללות קשה מצד חניכים.

כהן היה לשר הרווחה הראשון המבקר בפנימייה לילדים בדואים בישוב לקיה ושוחח עם הילדים: "זהו מצב לא תקין שיש רק פנימייה אחת בדרום לילדים בדואים, בשנת 2014 אסייע לפתוח פנימייה נוספת".

כהן, הדגיש: "על המדינה מוטלת אחריות לפעול לחיזוק הבדואים ולפיתרון הבעיה בנגב. מצד אחד בנחישות בנושא האדמות ומצד שני בשוויון בתנאים".

בסיכום הביקור במקום, נפגש השר ארוכות על הילדים השוהים בפנימייה ולא הסתיר את התרגשותו הרבה במהלך השיחה עימם:

"אתם ילדים אמיצים ונבונים. אני אבקר אתכם באופן ספונטאני ואהיה כמו חבר ואח גדול בשבילכם", אמר השר לילדים. כהן הבטיח למנהל הפנימייה כי יגיע לבקר מידי פעם באופן ספונטאני ויסייע בכל שיידרש לחיזוק הפנימייה בה שוהים כשישים ילדים. "זהו מצב לא תקין שיש רק פנימייה אחת בכל הדרום לאוכלוסייה הבדואית המתמודדת עם קשיים לא מעטים. בשנת 2014, אפעל לפתיחה של פנימייה נוספת."

לאור ההתעללות החמורה שעוברים הקטינים מצד מדריכים בפנימיות משרד הרווחה – טוב יעשה מאיר כהן, אם ישאיר את הילדים האלה בביתם, הסיכון של הילדים המוצאים בכפיה מביתם הינו דווקא מצד משרד הרווחה.

קישורים:

חשד להתעללות מינית חמורה בילדה בת 7 בפנימיית בית הילד שכונת גילה ירושלים – משרד הרווחה מטייח

עדי רווח ואורלי וונדה – מטפלות במעון חוסים "אילנית" של משרד הרווחה בפרדס חנה הורשעו בהתעללות קשה בילדים

משרד הרווחה מטייח התעללות בחוסה במעון – האמא: "אסור היה לי לשתוק"

משרד הרווחה מפקיר ילדים להתעללות והזנחה במעון עין השלושה – מאי 2012 – סיוט שלא נגמר. . .

אמיר שוורץ עובד סוציאלי ראשי לחוק באגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית ולחוק הכשרות המשפטיית – עבריין מורשע! בד"מ 121/13

אמיר שוורץ עובד סוציאלי ראשי לחוק באגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית ולחוק הכשרות המשפטיית – עבריין מורשע! בד"מ 121/13

אמיר שוורץ עובד סוציאלי ראשי לחוק באגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית ולחוק הכשרות המשפטית – עבריין מורשע – גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28.1.14 בקובץ PDF

הצביעות של איגוד העובדים הסוציאליים: לא הוציאו הודעת גינוי על חבר מרעיהם העבריין המורשע עו"ס אמיר שוורץ, תיק בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, בכך שביצע עבירות פליליות מזעזעות מתמשכות יותר מ- 30 שנה. שתיקת איגוד העובדים הסוציאליים מעידה יותר מכל, על דרכי הילוכם, וכי העבודה הסוציאלית הינה מלאכת טומאה מזוהמת המחללת את כבוד האדם ורומסת אותו עד עפר. לא זו אף זו: בית הדין למשמעת של עובדי המדינה לא פרסם את גזר הדין באתרו, כדי לשמור על "כבוד" המקצוע המטונף הנקרא עבודה סוציאלית.

אמיר שוורץ עובד סוציאלי, ביצע סחר בבני אדם מעל 30 שנה. הוא רמס את כבודם של חוסים, גרם לכליאת אזרחים ללא פיגור במוסדותיו, התעשר כקורח מסבלם של חוסים ולא חס ולא חמל למראה סבלם של הנתונים למרותו. במשך שנים ארוכות כתב אמיר שוורץ דברי כזב ובלע כנגד חוסים בלשון משתלחת, כאשר בחוות הדעת שנכתבו על ידו יש בהם כדי להשפיל את החוסים ולעשותם מטרה לשנאה, לבוז וללעג. בכך פגע בתדמיתם והציגם באור שלילי. בקישורים מטה תוכלו להיווכח באמור.

לפנינו דוגמא מייצגת של עובד סוציאלי שיותר מ- 30 שנה ביצע עבירות פליליות חמורות ביותר ללא יראה מאימת הדין, וגזר הדין העלוב מוכיח כי החוטא יצא נשכר.

עו"ד עופר רון שתבע את משרד הרווחה, חשף את תיבת הפנדורה, ובין היתר, חשף כי מדובר בעובד סוציאלי המתחזה בתואר דוקטור, וכי מדובר בעובד ציבור המבצע בעבודה פרטית בלא שקיבל היתר לכך ותוך שהעמיד עצמו בחשש לניגוד עניינים בפגיעה במשמעת שירות המדינה בהתנהגות בלתי הולמת עובד מדינה, כמו גם בהפרת הוראות התקשי"ר וכללי האתיקה לעובדי המדינה.

גזר הדין שניתן ביום 28 בינואר 2014, מעלה 5 סעיפי אשמה חמורים ביותר בהם הודה העובד הסוציאלי אמיר שוורץ, כשבסופו של יום הוחלט כי יפרוש משירות המדינה. גזר הדין חוטא כנגד ציבור הנפגעים ממעשיו הפליליים של אמיר שוורץ, בין היתר, הוא חוטא כנגד דודו דהן, וממחיש באופן מקומם כי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, נהג בכפפות של משי בעבריין שדרס את חוקי המדינה ברגל גסה ואין לו חרטה על מעשיו.

אמיר שוורץ לא נפגע מגזר הדין, שכן הוא ממשיך ומנהל את חברת ק.ט.ב. קהילה טיפולית בריאה בע"מ, שהוקמה על ידו לצורכי רווחים כספיים על גבם של חוסים הלוקים במוגבלויות שונות. הוא ממשיך ומנהל עשרות הוסטלים בבעלותו ועשרות חברות הקשורות בסחר בבני אדם בבעלותו.

גזר הדין:

יוסף אמיר שוורץ - גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 - גזר דין עמוד 1
יוסף אמיר שוורץ – גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 – גזר דין עמוד 1
יוסף אמיר שוורץ - גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 - גזר דין עמוד 2
יוסף אמיר שוורץ – גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 – גזר דין עמוד 2
יוסף אמיר שוורץ - גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 - גזר דין עמוד 3
יוסף אמיר שוורץ – גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 – גזר דין עמוד 3
יוסף אמיר שוורץ - גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 - גזר דין עמוד 4
יוסף אמיר שוורץ – גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 – גזר דין עמוד 4
יוסף אמיר שוורץ - גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 - גזר דין עמוד 5
יוסף אמיר שוורץ – גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 – גזר דין עמוד 5
יוסף אמיר שוורץ - גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 - גזר דין עמוד 6
יוסף אמיר שוורץ – גזר דין בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בד"מ 121/13 מיום 28/1/2014 – גזר דין עמוד 6

קישורים:

שקד מכון לפסיכולוגיה רחובות – הולכת שולל ותעתוע האזרחים ובית המשפט

שקד מכון לפסיכולוגיה רחובות – הולכת שולל ותעתוע האזרחים ובית המשפט

שקד מכון לפסיכולוגיה מתקשה להתמודד עם תוצאות תחקיר ידיעות אחרונות מיום 21.2.14  "מאבקה של אם – אמא הגישה עתירה לבית המשפט העליון נגד 'מכון שקד' לפסיכולוגיה ברחובות" המעלה כי מדובר במכון לשרלטנות ותאוות בצע, המנוהל על ידי פטרוניו משרד הרווחה, אשר הם אלו המכתיבים את חוות הדעת היוצאות תחת לוגו של המכון.

קצינות הלכלוכים סיוון צמח וענת שמואלי, הן שכירות עט שתמורת אתנן כספי כותבות דברי בלע והכפשות נגד הורים, וטוענות כי מדובר בדוח "מקיף ומקצועי".

למרבה התמיהה, מכון שקד מתעתע באזרחים ובבית המשפט וטען כי מדובר ב'מכון פרטי' – ברם נמנע מלספק מסמכים כספיים המוכיחים כי מדובר במכון הנשלט על ידי משרד הרווחה, ביודעו כי מדובר במסמכים העלולים להפלילו, מנסה עתה להוליך שולל הן הציבור והן את בית המשפט.

מכון שקד – שמניעיו ושיקוליו הזרים כבר נחשפו בכתב התחקיר, פועל גם עתה באופן המבזה את האזרחים, ומרשה לעצמו להמשיך ולהכפיש בהודעות נאצה מכתובת IP המשוייכת אליו.

קצינות הלכלוכים סיון צמח וענת שמואלי, המתיימרות בתואר פסיכולוגיות, הפגיזו בשלל תגובות מכפישות ושקריות את האם נשוא התחקיר.

כל התגובות המכפישות, נשלחו מכתובת IP 109.67.147.109 – שהיא כתובת אינטרנטית המשוייכת למכון שקד רחובות. סיון צמח וענת שמואלי מבצעות עבירות פליליות ופסולות ביודעין, ומוציאות דיבתה רעה של האם.

מסתבר כי קצינות הלכלוכים סיון צמח וענת שמואלי לוקות בפיצול אישיות חמור ולכאורה גם בבעיות המוכרות בתחום הנפשי, כפי שתיווכחו מיד לראות: פעם הן קוראות לעצמן "שילה", פעם "אנטון", פעם "שמחה" ופעם "אנטולי" וכו' וגו'. מדובר ב- 526 הודעות שיטנה ששלחו "הפסיכולוגיות" לאתר אינטרנט שחשף את דרכי המרמה והשקרים של המכון. בשלב מסוים עצרה בעלת האתר את התגובות והותירה בהמתנה "46 תגובות". להלן צילום מסך של תגובות הזבל מכון שקד לפסיכולוגיה רחובות.

הייתם מפקירים את ילדיכם 'לטיפול' במכון שקד רחובות?

שקד מכון לפסיכולוגיה - שולח הודעות נאצה מכתובת IP109.67.147.109  לאחר שנחשף בכתבת תחקיר כמכון הנשלט בידי פטרונו משרד הרווחה
שקד מכון לפסיכולוגיה – שולח הודעות נאצה מכתובת IP109.67.147.109 לאחר שנחשף בכתבת תחקיר כמכון הנשלט בידי פטרונו משרד הרווחה

קישורים: