ד"ר רפי שובלי ההסבר לשם בלקן ומזרח – חטיפת ילדי תימן בלקן ומזרח

יום מודעות בפרשת חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן – מפגש שני:

עמותת עמר"ם בשיתוף בית אחותי מקיימים מפגש שני לציון יום מודעות שנתי בפרשת ילדי תימן מזרח ובלקן.

לפני שנה נפטר הרב עוזי משולם, אחד הנאבקים להכרה וחקירה בפרשת ילדי תימן, בלקן והמזרח. מאבקו נגדע באלימות אך נשא פרי: הוא הביא להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בנושא והביא לפתחו של לב הקונצנזוס שאלות קשות בנוגע לחטיפתם של ילדים מקרב עולי תימן ורבים נוספים. חוקרים רבים הלכו בעקבותיו וגילו טפח אחר טפח טרגדיות רבות מספור, קולות שהושתקו. החלטנו לציין באופן קבוע את יום פטירתו כיום מודעות בפרשת חטיפת ילדי תימן, בלקן והמזרח (כפי שכינה את הפרשה, בנדיבות גדולה, הרב משולם) ולקיים במספר רב כלל האפשר של מקומות ערבי הרצאות, שיח ועדויות בנושא, עד ליום בו תוכר הפרשה – הווי אומר העוול הנורא הזה – באופן רשמי.

ד"ר רפי שובלי: הראשון שהתעקש על השם בלקן ומזרח, היה הרב עוזי משולם עצמו. הוא הבין שפרשת חטיפת ילדי תימן, הפכה את הבעיה של תימנים בלבד. אני נתקלתי בזה בעת שנות התשעים.

היה לנו פעיל אשכנזי שהתחתן עם תימניה והוא היה יותר תימני ממנה, היה מאוד איכפת לו, ותמיד שאלו אותו "מה לך ולתימנים?"

זה נתפס כבעיה של תימנים, והרב משולם התעקש לקרוא לכך "פרשת ילדי תימן בלקן ומזרח". הרב הוציא חוברת מודפסת על נייר כרומו של מקרה מכל מדינה מאפגניסטן ועד מרוקו, הוא עשה עבודה. הוא לא היה רק אחד שהסתובב ברחוב, הוא עשה עבודה מחקרית והביא עדויות.

הבלקן זה כל המדינות, זה יכול להיות איראן, ונדמה לי שהיה שם בולגריה ובוודאי תורכיה. יש גם מקרה וחצי של פולנים.

ד"ר רפי שובלי: כשאין לך איפה לבוא לדרוש את הצדק במערכת הממוסדת אז אין לך מה לעשות

דבר אחד שהמאבק המזרחי הזניח אותו זה ההבנה שמערכת המשפט היא חלק מאוד חשוב ממערכת הדיכוי, אולי החלק הכי חשוב. כשאין לך איפה לבוא לדרוש את הצדק במערכת הממוסדת אז אין לך מה לעשות.

לטעמי מערכת המשפט אולי אפילו יותר מושחתת מהפוליטית, אני לא מוציא את זה מכלל אפשרות. הסטטיסטיקות שפורסמו עם השנים ש- 90% מהשופטים הם אשכנזים והמצב הזה לא השתנה.

נזכרתי בפינוי כפר שלם בשנת 2007, הפינוי הראשון נקבע בערב פסח והמשטרה קראה לו "ביעור חמץ" להריסת הבתים.

אחר כך נקבע מועד לפינוי ביום השואה, ובגלל שהם ברגע האחרון נזכרו עם הקונוטציה של הגיסטאפו שאחר כך יבוא, אז הם ביטלו. זה פשוט היה מדהים לראות את ההתנהלות חסרת המעצורים והטמטום שלהם.

הרב משולם החל לעשות פעילות מאוד מסודרת בעניין היעלמות ילדי תימן, גם מחקרית וגם ציבורית. הוא פנה לחברי כנסת, אינטלקטואלים, הוא כתב,  ובשלב מסוים, הוא מצא את עצמו במין סכסוך שכנים שהפך להיות עם היחידה ללוחמה בטרור של המשטרה. הם יושבים בחוץ והוא בפנים, והם ירו לתוך הבית.

ד"ר רפי שובלי "הטרנספר שיטה ציונית – גירוש תימני כינרת"

פרשת ילדי תימן – אנטומיה של קמפיין המחאה הארוך ביותר בישראל.

אין דיכוטומיה ברורה בין דתיים לחילוניים, והייתי אומרת שהזהות התימנית לא מאפשרת ממש להיות חילוני ותימני. אתה חייב להיות מסורתי כדי שתהיה חלק מהמרחב התרבותי.

בקמפיין ילדי תימן בדור הראשון בשנות החמישים, השיח הוא אבולוציוני, מתפתח שאני הצטרפתי אליו. אני חבר מערכת וכותב מאמרים.

הביקורת התימנית משתמשת הרבה פחות בכלים תיאורטיים. אם יש תיאוריה היא חייבת לצאת קודם כל מהעובדות. צריך להכיר את העובדות ומשם לצאת אל התיאוריה. כל הארגונים של הביקורת התימנית פעלו בתוך הקהילה. הם לא היו בתל-אביב, הם היו בתוך שכונות תימניות והקהל שלהם היה "שכונה", "עיירת פיתוח". פעלנו בשכונות פריפריה ולא הגענו לתל-אביב.

העניין של הגדרת הזהות היא קודם כל תרבותית. הזהות חייבת להיות תרבותית ולאחר מכן באה פוליטיקה, מה שבעצם "אפיקים" מבטא. הדבר הזה בא לידי ביטוי באנטומיה של מאבק חברתי.

בכפר שלם כשנהרסו בתים בשנת 2007, נכתבו מאמרים על המאבק הזה והוא היה מאבק כלכלי. אנשים ישבו על אדמה קניינית שמראש לא היתה שלהם והטענה שלהם היתה שיישבו אותם באיזור ומה יקרה איתם.

ביצעו טרנספר, גירוש. אם היו בצבע אחר זה לא היה קורה. המקרה הכי בולט זה בעין כרם בירושלים, שם האשכנזים סידרו אותם והכל והתימנים נמצאים במצב של האנשים בנווה עמל כיום.

יש כאן היסטוריה של טרנספר שקדמה לנכבה.

ד"ר רפי שובלי: כשהתימנים הגיעו לארץ התנועה הציונית גנבה מהם את רכושם

פרשת ילדי תימן – אנטומיה של קמפיין המחאה הארוך ביותר בישראל.

החשבון הכלכלי – הגיע שר השיכון מאיר שטרית ואמר לתושבים שגרו בתל אביב, ורצו לתת להם כסף שיספיק להם לדירה בשדרות, הם אמרו אנחנו עובדים בתל אביב, מרכז חיינו בתל אביב, אנחנו רוצים דירה בתל-אביב. מאיר שטרית הסביר להם "שזה לא כלכלי לתת להם דירה בתל-אביב".

הם ניסו להסביר לו שיגדילו את אחוזי הבניה לקבלן ואז זה יהיה משתלם לו לתת להם דירה בתל-אביב, ואני אמרתי שאם שר השיכון רוצה לעשות חשבון כלכלי, אז שיעשה חשבון כלכלי, לא צריך לוותר בעניין.

כשהתימנים הגיעו לארץ, התנועה הציונית גנבה מהם את הבגדים הרקומים, את כתבי היד שלהם, אני לא רוצה לדבר על הילדים, את הכסף, הזהב והתכשיטים וכל היודאיקה. הם עשו בזה מכירה פרטית.

אני אמרתי אם שר השיכון רוצה לעשות חשבון כלכלי, אין בעיה. הוא צריך לתת לנו את כל תל-אביב. כשאתה מסביר למישהו את הכאב מתוך ההיסטוריה שלו, זה מעצים אותו.

צריך מאוד להתאמץ להכניס שיח כזה למיינסטרים. בשיטה הזו יש חיסרון אחד. צריך לדעת היסטוריה ולקרוא יותר מחצי עמוד בפייסבוק.

ניסחתי עצומה שלא יצאה אל הפועל להסיר את ההכרה בעניין "תל אביב העיר הלבנה" כי זה משמש להלבנת האוכלוסיה. רק שתבינו לאן הדברים הגיעו.

קישורים:

עדויות פרשת חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן – עמותת עמר"ם בשיתוף בית אחותי

משוגעים, קוראים להם, הוזי הזיות – יום המודעות בפרשת חטיפת ילדי תימן

העלמת ילדי תימן – נעמה קטיעי פעילה בעמותת עמר"ם: "הילדים נעלמו כשהם הגיעו למוסדות כמו בתי ילדים ובתי חולים – הילדים נעלמו אחרי מפגש עם הממסד"

סיפורה של משפחת סיבליה שבנם חיים נלקח לאימוץ ללא ידיעתם בדרך הערמה קשה – מתוך הספר "איפה הילד" שושי זייד

משרד הרווחה מודה: עובדות סוציאליות חטפו ילדים ממחנות עולים לתיירים ומשפחות חשוכות ילדים – מעריב 1986

כבוד הרב עוזי משולם הלך לעולמו לאחר שהורעל ע"י חורשי מזימה רעה עקב חשיפתו את פרשת חטיפת ילדי תימן. יהי זכרו ברוך!

חנה סולודקין בתה של מרינה בכנס לזכרה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בשיתוף משפחת סולודקין ועמותת ע.ל.י.ה. – לזכויות ילדים והורים

פרשת חטיפת ילדי תימן – הקשר הישראלי – תחקיר בן כספית

סיפורו של אורי וכטל שנולד כפלתיאל רדא סעד – חטיפת ילדי תימן – כלביית ויצ"ו – פשעי משרד הרווחה

ד"ר שושנה מדמוני גרבר: "פרשת ילדי תימן מזרח ובלקן" – היכן הילדים?

עדויות פרשת חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן – עמותת עמר"ם בשיתוף בית אחותי

יום מודעות בפרשת חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן –  עמותת עמר"ם בשיתוף 'בית אחותי' מקיימים מפגש שני לציון יום מודעות שנתי בפרשת ילדי תימן מזרח ובלקן.

לפני שנה נפטר הרב עוזי משולם, אחד הנאבקים להכרה וחקירה בפרשת חטיפת ילדי תימן, בלקן והמזרח. מאבקו נגדע באלימות אך נשא פרי: הוא הביא להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בנושא והביא לפתחו של לב הקונצנזוס שאלות קשות בנוגע לחטיפתם של ילדים מקרב עולי תימן ורבים נוספים. חוקרים רבים הלכו בעקבותיו וגילו טפח אחר טפח טרגדיות רבות מספור, קולות שהושתקו.

החלטנו לציין באופן קבוע את יום פטירתו כיום מודעות בפרשת ילדי תימן, בלקן והמזרח, כפי שכינה את הפרשה, בנדיבות גדולה, הרב משולם, ולקיים במספר רב כלל האפשר של מקומות ערבי הרצאות, שיח ועדויות בנושא, עד ליום בו תוכר הפרשה – הווי אומר העוול הנורא הזה – באופן רשמי.

בית תינוקות הכניסה אסורה - חטיפת ילדי תימן

בית תינוקות הכניסה אסורה – חטיפת ילדי תימן

שלומי חתוכה: חטיפת ילדי תימן – ארנון נבות (ועדת שלגי) מצא שמכינים לתינוק תעודת פטירה איך שהוא נולד

ארנון נבות מצא מסמכי פטירה חתומים ומוכנים מראש, הוא מצא ראיות לזה שהיו מנפיקים לתינוק שני תעודות. מכינים לתינוק תעודת פטירה איך שהוא נולד.
ארנון נבות שהיה בוועדת שלגי עשה טעות והוא באמת חקר. הוא לא ידע שאסור לו לגלות את הממצאים שגילה, וברגע שפרסם אותם הוא מצא את עצמו מחוץ למשטרה וללא עבודתו. כיום הוא מכחיש את הנושא.

שלומי חתוכה – עוולת חטיפת ילדי תימן – נעשו פשעים בין אזרחים ופשע אתני מובהק

עמותת עמר"ם בשיתוף אחותי, הפרשה ידועה הוכחות יש. מדובר בעוולה שקשה לתפוס אותה. מדובר בפשע אתני מובהק.

שלומי חתוכה: שוק שחור למכירת ילדים

מאמצת האשכנזיה מתארת כיצד קיבלה את התינוקת התימניה 2.400 ק"ג והיא קראה לה לאל'ה.
לאל'ה אומרת "אני לא יודעת אם אני היחידה, התימנייה היחידה בעולם שהוריי ניצולי שואה ומעפילים היו. זה המצב אצלנו בבית."
המאמצת מתארת את האימוץ כאילו היא הלכה לקנות דג במכולת.
המדהים הוא, שהילדה המאומצת חושבת שהיא התימניה היחידה בעולם.
שוק שחור למכירת ילדים.

שלומי חתוכה: חטיפת ילדי תימן – משפחה יוצאת עירק שבתם בת ה- 3 נחטפה

משפחה יוצאת עירק שבתם בת ה- 3 נחטפה.

מדובר במשפחה יוצאת עירק, האב הוצא להורג בעירק לאחר שהועשם בשיתוף פעולה עם ישראל, האמא ושלושת ילדיה עלו לארץ.
הילדים נשלחו לפנימיות, יום אחד שחזרו הבית גילו כי אחותם בת ה-3 נחטפה.

ד"ר רפי שובלי: כשאין לך איפה לבוא לדרוש את הצדק במערכת הממוסדת אז אין לך מה לעשות

דבר אחד שהמאבק המזרחי הזניח אותו זה ההבנה שמערכת המשפט היא חלק מאוד חשוב ממערכת הדיכוי, אולי החלק הכי חשוב. כשאין לך איפה לבוא לדרוש את הצדק במערכת הממוסדת אז אין לך מה לעשות.

לטעמי מערכת המשפט אולי אפילו יותר מושחתת מהפוליטית, אני לא מוציא את זה מכלל אפשרות. הסטטיסטיקות שפורסמו עם השנים ש- 90% מהשופטים הם אשכנזים והמצב הזה לא השתנה.

נזכרתי בפינוי כפר שלם בשנת 2007, הפינוי הראשון נקבע בערב פסח והמשטרה קראה לו "ביעור חמץ" להריסת הבתים.

אחר כך נקבע מועד לפינוי ביום השואה, ובגלל שהם ברגע האחרון נזכרו עם הקונוטציה של הגיסטאפו שאחר כך יבוא, אז הם ביטלו. זה פשוט היה מדהים לראות את ההתנהלות חסרת המעצורים והטמטום שלהם.

הרב משולם החל לעשות פעילות מאוד מסודרת בעניין היעלמות ילדי תימן, גם מחקרית וגם ציבורית. הוא פנה לחברי כנסת, אינטלקטואלים, הוא כתב,  ובשלב מסוים, הוא מצא את עצמו במין סכסוך שכנים שהפך להיות עם היחידה ללוחמה בטרור של המשטרה. הם יושבים בחוץ והוא בפנים, והם ירו לתוך הבית.

ד"ר רפי שובלי "הטרנספר שיטה ציונית – גירוש תימני כינרת"

פרשת ילדי תימן – אנטומיה של קמפיין המחאה הארוך ביותר בישראל.

אין דיכוטומיה ברורה בין דתיים לחילוניים, והייתי אומרת שהזהות התימנית לא מאפשרת ממש להיות חילוני ותימני. אתה חייב להיות מסורתי כדי שתהיה חלק מהמרחב התרבותי.

בקמפיין ילדי תימן בדור הראשון בשנות החמישים, השיח הוא אבולוציוני, מתפתח שאני הצטרפתי אליו. אני חבר מערכת וכותב מאמרים.

הביקורת התימנית משתמשת הרבה פחות בכלים תיאורטיים. אם יש תיאוריה היא חייבת לצאת קודם כל מהעובדות. צריך להכיר את העובדות ומשם לצאת אל התיאוריה. כל הארגונים של הביקורת התימנית פעלו בתוך הקהילה. הם לא היו בתל-אביב, הם היו בתוך שכונות תימניות והקהל שלהם היה "שכונה", "עיירת פיתוח". פעלנו בשכונות פריפריה ולא הגענו לתל-אביב.

העניין של הגדרת הזהות היא קודם כל תרבותית. הזהות חייבת להיות תרבותית ולאחר מכן באה פוליטיקה, מה שבעצם "אפיקים" מבטא. הדבר הזה בא לידי ביטוי באנטומיה של מאבק חברתי.

בכפר שלם כשנהרסו בתים בשנת 2007, נכתבו מאמרים על המאבק הזה והוא היה מאבק כלכלי. אנשים ישבו על אדמה קניינית שמראש לא היתה שלהם והטענה שלהם היתה שיישבו אותם באיזור ומה יקרה איתם.

ביצעו טרנספר, גירוש. אם היו בצבע אחר זה לא היה קורה. המקרה הכי בולט זה בעין כרם בירושלים, שם האשכנזים סידרו אותם והכל והתימנים נמצאים במצב של האנשים בנווה עמל כיום.

יש כאן היסטוריה של טרנספר שקדמה לנכבה.

ד"ר רפי שובלי: כשהתימנים הגיעו לארץ התנועה הציונית גנבה מהם את רכושם

פרשת ילדי תימן – אנטומיה של קמפיין המחאה הארוך ביותר בישראל.

החשבון הכלכלי – הגיע שר השיכון מאיר שטרית ואמר לתושבים שגרו בתל אביב, ורצו לתת להם כסף שיספיק להם לדירה בשדרות, הם אמרו אנחנו עובדים בתל אביב, מרכז חיינו בתל אביב, אנחנו רוצים דירה בתל-אביב. מאיר שטרית הסביר להם "שזה לא כלכלי לתת להם דירה בתל-אביב".

הם ניסו להסביר לו שיגדילו את אחוזי הבניה לקבלן ואז זה יהיה משתלם לו לתת להם דירה בתל-אביב, ואני אמרתי שאם שר השיכון רוצה לעשות חשבון כלכלי, אז שיעשה חשבון כלכלי, לא צריך לוותר בעניין.

כשהתימנים הגיעו לארץ, התנועה הציונית גנבה מהם את הבגדים הרקומים, את כתבי היד שלהם, אני לא רוצה לדבר על הילדים, את הכסף, הזהב והתכשיטים וכל היודאיקה. הם עשו בזה מכירה פרטית.

אני אמרתי אם שר השיכון רוצה לעשות חשבון כלכלי, אין בעיה. הוא צריך לתת לנו את כל תל-אביב. כשאתה מסביר למישהו את הכאב מתוך ההיסטוריה שלו, זה מעצים אותו.

צריך מאוד להתאמץ להכניס שיח כזה למיינסטרים. בשיטה הזו יש חיסרון אחד. צריך לדעת היסטוריה ולקרוא יותר מחצי עמוד בפייסבוק.

ניסחתי עצומה שלא יצאה אל הפועל להסיר את ההכרה בעניין "תל אביב העיר הלבנה" כי זה משמש להלבנת האוכלוסיה. רק שתבינו לאן הדברים הגיעו.

עדותו של אביב על חטיפת תינוקות מסביו – יום מודעות בפרשת ילדי תימן מזרח ובלקן 

אני בא ממשפחה תימנית שגרה בשכונת המזרח בראשון לציון. לפי מה שאני יודע, מהצד של אמא שלי משפחת כהן, בגיל 8 חודשים אמרו להם שהילדה מתה. סבא שלי הלך וממש התעקש לראות את הקבר, לראות משהו, לא נתנו לו לראות שום דבר. התעלמו ממנו. אחרי מספר חודשים, דודה שלי נעמי ודוד שלי שלמה שגם היה תינוק לקחו אותם לבית חולים באיזור רחובות, לפי מה שהבנתי. סבא שלי לא הסכים שיקחו את הילדים. הם ממש הגיעו עם טוריות לבית החולים רק כדי להוציא את הילדים משם ובאמת הצליחו להוציא את התינוקות משם.

מהצד השני של משפחת אבי, דודה שלי שושנה נחטפה, וכששושנה אמורה היתה להיות בת 18 שנים הגיע בשבילה צו לגיוס לצבא.
כולם הגיעו ממצב מאוד קשה, ולהורים אז לא היה שום תנאי להתעסק במצב הזה. הם היו עסוקים בלשרוד ביום-יום.

עדות רחל שרעבי: לקחו את אחי התינוק לבית ילדים והודיעו שאחי נפטר – ערב מודעות בפרשת חטיפת ילדי תימן

ההורים שלי עלו מתימן בשנת 1949 עם שלושה ילדים ואמא שלי ילדה את בנה הראשון בארץ ישראל 26.8.1950 שמו אברהם, סבתא שלי זכרונה לברכה היתה המיילדת. היא יילדה אותו.

הגיעו אנשים לבית של הורי ואמרו לה שהם יקחו את הילד לבית הילדים ושזה מקום בטוח ממחלות, מקור, משלגים.

אחרי מספר שבועות הודיעו לאמא שלי שהילד חולה והוא נמצא בבית חולים.

הבית חולים היה במקום מרוחק, אבל בכל זאת אמא שלי הגיעה לשם בכל ערב כדי להניק את התינוק והילד נראה בריא לחלוטין, אכל ושתה והכל היה בסדר. יום אחד היא הגיעה לשם ואמרו לה "הילד נפטר!"

היא ביקשה לשאול "למה?" ואיך, רק אתמול היא היתה שם והכל היה בסדר. אמרו לה תלכי מפה. הילד מת. היא הודיעה לאבי והוא הלך לבית החולים והוא נענה בתשובה שאין קבר, הם קברו אותו, ושיפסיק להטריד אותם. עם הכאב הזה אבא שלי הלך עד יומו האחרון ולא הפסיק לדבר עליו ורצה לדעת מה עלה בגורלו. אמא שלי בחיים ועדיין מדברת עליו.

קיבלנו תעודת פטירה מזויפת.

אמא שלי התביישה לספר שגנבו לה ילד.

קישורים:

משוגעים, קוראים להם, הוזי הזיות – יום המודעות בפרשת חטיפת ילדי תימן

העלמת ילדי תימן – נעמה קטיעי פעילה בעמותת עמר"ם: "הילדים נעלמו כשהם הגיעו למוסדות כמו בתי ילדים ובתי חולים – הילדים נעלמו אחרי מפגש עם הממסד"

סיפורה של משפחת סיבליה שבנם חיים נלקח לאימוץ ללא ידיעתם בדרך הערמה קשה – מתוך הספר "איפה הילד" שושי זייד

משרד הרווחה מודה: עובדות סוציאליות חטפו ילדים ממחנות עולים לתיירים ומשפחות חשוכות ילדים – מעריב 1986

כבוד הרב עוזי משולם הלך לעולמו לאחר שהורעל ע"י חורשי מזימה רעה עקב חשיפתו את פרשת חטיפת ילדי תימן. יהי זכרו ברוך!

חנה סולודקין בתה של מרינה בכנס לזכרה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בשיתוף משפחת סולודקין ועמותת ע.ל.י.ה. – לזכויות ילדים והורים

פרשת חטיפת ילדי תימן – הקשר הישראלי – תחקיר בן כספית

סיפורו של אורי וכטל שנולד כפלתיאל רדא סעד – חטיפת ילדי תימן – כלביית ויצ"ו – פשעי משרד הרווחה

ד"ר שושנה מדמוני גרבר: "פרשת ילדי תימן מזרח ובלקן" – היכן הילדים?

הפנים האמיתיות של הביטוח הלאומי – ההשפלה, הזלזלול והפחד שעוברים ישראלים במצוקה כדי לקבל את מה שמגיע להם

אליאב יעקב יושב בכסא גלגלים. היום הוא נכה משותק, אבל פעם הוא היה מבכירי המקצוע בתחום שלו. אדם נמרץ שהמעשים והיוזמות שלו השפיעו על אלפי אנשים ברחבי הארץ. לפני כמה שנים יעקב חלה במחלת ניוון שרירים. כל שנה חלק מהגוף שלו היה משתתק. לאט – לאט האיש המוכשר, הנמרץ הזה, עזב את העבודה שלו והפך לסיעודי.

המוסד לביטוח לאומי בולט לרעה ברשימת התלונות שאנחנו מקבלים. אנשים מתלוננים על יחס משפיל, על מבחנים פוגעניים למי שמזדקקים לשירותיו. תחקיר. מה מתרחש מאחורי הדלתות הסגורות של הוועדות הרפואיות של אנשים שצריכים לקבל את הגימלה שלהם ומהו מחיר הנפילה שהנכים כל כך מפחדים ממנו.

כל החיים שילמת דמי ביטוח לאומי אולם ברגע האמת אתה אמור למצוא את עצמך חסר זכויות מולם.

"שילמנו דמי ביטוח, אנחנו רוצים לקבל קביעה אובייקטיבית."

במחלה, בפציעה, כשאתה הכי צריך אותם לא תמיד הם יהיו שם. זה לעבור התעללות.

סיפורה שלה נועה, ילדה נכה בת 12 שנים.

ילדה נכה. שום ניסיון לא מצליח לשכנע את נועה שתעמוד על הרגליים. היא מתה מבושה, היא לא מוכנה שנראה אותה מתקשה ללכת וצולעת. אמא מדברת איתנו בחדר. את לא רוצה לשמוע מה היא אומרת?

- לא.

שירלי, אמא של נועה מסכימה להשתתף בצילומים לתחקיר כי אין לה ברירה. הילדה צריכה טיפולים ושיקום, והדברים עולים הרבה מאוד כסף. גם ככה היא אומרת, מי שמכיר אותנו יודע, וזאת לא נכות שאפשר להסתיר. כולם רואים. כולם. חוץ מהביטוח הלאומי.

שירלי מספרת:

"עכשיו אני נלחמת בהם. אני ניגשתי פעם ראשונה לביטוח לאומי כשחברה אמרה לי "תלכי עם עורך דין". אמרתי לה: לא, תעזבי, רואים את הילדה עם קביים. היה לי ברור שאני יכולה להתמודד איתם בכוחות עצמי.

הילדה עם קביים. הילדה עם סדים. נכנסנו לביטוח הלאומי, הם יושבים שם כמו איזה אלוהים, ארבעה אנשים. לא יודעת למה, והם לא מזדהים אפילו, הם לא נותנים לך את הכבוד. כמו מסחרה. נקסט, נקסט… לפני חברי הוועדה מונח תיק רפואי עב כרס. לנועה יש היסטוריה ארוכה למרות גילה הצעיר. שנים רבות עשו מספר רב של בדיקות ואבחונים, התוצאות העידו שמדובר בשיתוק מוחין עם מאפיינים לא שגרתיים.

"כמה זמן את יושבת שם? כמה זמן הם מקדישים לך?"

- שבע דקות.

"מה קורה בשבע דקות האלה?

- שואלים שאלות, מה היא עושה, מה היא לא עושה, מתי היא עושה.

שבע דקות לילדה עם היסטוריה רפואית קשה כל כך שהם מעולם לא פגשו. ואז את מקבלת מכתב, שמגיע לה 50 אחוזי נכות כללית. כך זה כתוב.

המשמעות של זה 1,000 ש"ח בחודש.

הסיפור של יעקב

יעקב חלה בניוון שרירים. במקום לחשוב על עתידו והתמודדות עם המחלה הוא מתעסק עם הפחדים שלו מהביטוח לאומי. עקבו אחרי מהביטוח לאומי. בוועדה הציגו בפני קלטת של מעקב. נהיה לי שחור משחור. כל מה שהוגש לו זו קלטת שבה הוא נראה 6 שניות צולע. הרופאים בוועדה מקבלים החלטה. הם מורידים לו את אחוזי הנכות וגם קובעים שזה לא לצמיתות, כך שהוא כל חצי שנה צריך לחזור אליהם לוועדה שוב ושוב.

המשמעות עבור יעקב טרטור ענק.

יעקב אדם שהיה מצליח ומקושר כל חייו, ועכשיו הוא נאבק מול המוסד לביטוח לאומי.

"ביטוח לאומי מסתכל על כל פונה כאל רמאי, רק אם הוא מוכיח אחרת".

חשוב להבין, למחלה של יעקב אין תרופה. מצבו צפוי רק להמשיך ולהידרדר. אחרי הוועדה יעקב פונה לבית הדין לעבודה. בית המשפט פוסק נגדו מבלי ששמע את טיעוניו, אבל הוא לא מוותר ופונה לערכאה גבוהה יותר. השופט משתכנע ומורה על קיום ועדה רפואית חדשה. כמעט שנתיים וחצי אחרי הוועדה הראשונה שנטלה ממנו חלק מזכויותיו, הוועדה החדשה מחזירה לו את רוב הדברים שנלקחו ממנו ובעיקר את הנכות הקבועה.

הם חשבו שהם נפלו על פרייר.

הבעיה הגדולה של יעקב ושל רבים מאלו שמגיעים לוועדות הרפואיות, היא שעל פניו הכל כאן בסדר. הם עבדו על פי הספר. המעקבים, הבדיקות, אלו הן תקנות העבודה הרשמיות של המוסד לביטוח לאומי, כפי שכתב דובר המוסד לביטוח לאומי, אחד התפקידים של המשרד הוא לשמור על הקופה הציבורית.

"אני זוכר שפעם אחת העורך דין של המוסד לביטוח לאומי צעק איזה משהו על הרגליים שלי, אני לא זוכר בדיוק מה, אז אמרתי לו: בוא תחליף איתי את הרגליים. תן לי את הרגליים שלך. אין לי כבר כוח אליהם. די, תנו לי, תנו לי לגמור את שארית חיי. די, די".

זה סיפור על נטישה והוא יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. המוסד לביטוח לאומי אמור להיות מעין רשת לביטחון, רשת סוציאלית לכלל אזרחי ישראל, אבל לפי העדויות שנתקלנו מפונים זו רשת עם חורים, והזעם שנתקלנו הוא עצום, ונדמה שהוא רק הולך ומתגבר עם השנים. שתי זעקות חזקות נשמעו כאן בשנים האחרונות כנגד המוסד לביטוח לאומי, ואנחנו שמענו אבל ניסינו גם להדחיק.

הראשונה היתה של שבואל סחיווסחורדר. לפני כשלוש שנים הוא בא לטקס יום הזיכרון הממלכתי. בדיוק עשר שנים לפני כן, בפיגוע במסעדת "סבארו", הוא איבד את שני הוריו ושלושה אחיו. הם נשארו חמישה אחים שנאבקו במשך שנים מול בירוקרטיה אטומה.

"הלכתי לאותה פקידת שיקום שבזמנו הבטיחה שתהיה לי אוזן קשבת, היא מסתכלת עלי אומרת לי, מה הבעיה שלך, יש לך פה, יש לך אזניים, אתה לא נכה, אתה בסדר גמור".

וכך באותו יום הזיכרון, הכאב מהזיכרון, מההשפלה והטרטור והאטימות, הביאו אותו לצעד מאוד קיצוני ולא ראוי.

"התעוררתי בבוקר יום הזיכרון, נסעתי לירושלים, שמעתי את המשפט הזה, שהיא דואגת לכל צרכינו ונמצאת איתנו יומיום, אני לא יכולתי לשאת את הצביעות הזאת."

הזעקה השנייה נאמרה במכתב.

נכתב בו כך:

"אני מאשים את מדינת ישראל, את ביבי נתניהו ושטייניץ הנבלות על ההשפלה שהאזרחים המוחלשים עוברים יום יום, שלוקחים מהעניים ונותנים לעשירים ולעובדי המדינה. אני מאשים את ביטוח לאומי שהתעללו בי במשך שנה עד שקיבלתי את הנכות. שמ- 2,300 ש"ח בחודש אני משלם מס בריאות ועוד תרופות. אין לי כסף לתרופות ולשכר דירה, ואין לי בכלל להתחיל את החודש אחרי ששילמתי מיליונים במיסים, עשיתי צבא, ועד גיל 46 עשיתי מילואים. אני לא אהיה חסר בית, ולכן אני מוחה".

לכותב המכתב קוראים משה סילמן, וביאושו הוא הצית את עצמו לפני שנתיים ברחוב קפלן בתל-אביב.

המוסד לביטוח לאומי, אותו גוף שאמור לתת לכם מענה מהרגע שנולדתם ועד ליום מותכם. הגוף שמגלגל כ- 70 מיליארד ש"ח בשנה, הגוף שאתם משלמים לו לאורך כל חייכם על פי חוק. אין כאן בחירה, לא תוכלו לקבל חברה מתחרה.

רן מלמד אומר "מתייחסים ל- 90 אחוז מהמגיעים לקבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי כאל רמאים וגנבים, במקום שזה יהיה בדיוק הפוך. תמיד יש 10 אחוזים שמנסים לרמות את המערכת, בכל דבר, אבל לא ייתכן שדווקא מי שמגיע לביטוח לאומי כדי לבקש ולקבל את מה שמגיע לו בדין, בצדק על פי חוק, אוטומטית ייחשב כמישהו שמנסה לעבוד על המערכת ובהתאם לכך יקבל את היחס."

נפגעי הביטוח הלאומי מדווחים לנו שהרושם שהם קיבלו הוא שהמוסד יעשה הכל כדי לא לשלם להם כסף. חלק מהם לא עומדים בעלבון ובהשפלה ומוותרים מראש על מה שמגיע להם.

אתי וזאנה מרותקת לכיסא גלגלים מספרת:

"זה לעבור התעללות. זה להוריד את המכנסיים, תראי לי איך את מורידה מכנסיים, תראי לי איך את אוכלת, תראי לי איך את הולכת לשירותים. אני רוצה לראות איך את מנגבת, סליחה שאני אומרת את הדברים האלה, אבל אלה הדברים שהם רוצים. נכנסים איתי לשירותים.  אחות נכנסת איתי ורוצה לראות איך אני עושה את הצרכים. דברים אינטימיים. ואני עושה את זה כי אין לי ברירה, כי אם לא תשפיל את עצמך, ולא תרסק את הכבוד העצמי שלך, לא יתנו לך כסף".

האם אין דרך אחרת, מכובדת יותר, שפויה יותר, לגבש עמדה לגבי אדם נכה שבא כבר עם תיעוד רפואי מלא?

אתי וזאנה אומרת: "אם היו בודקים בתיק אז הם היו רואים מסמכים, צילומים, אם-אר-איי, כל המכשורים שיש היום, הם עונים לצרכים שלהם. למה אנחנו צריכים לעבור את זה?"

ד"ר צאקי זיו-נר מנהל המחלקה לשיקום אורטופדי בית חולים תל השומר, אומר:

"אין מחילה להשפלה של חולה, אין מחילה לבדיקה שלא לצורך ואין מחילה לבדיקה שלא בנסיבות מכבדות.  אפשר כל בדיקה וכל מידע להשיג בבדיקה עניינית. אפשר ללבוש שני זוגות תחתונים ולבקש להוריד את הזוג העליון ולהישאר בתחתונים ולשמור על הכבוד או ללבוש תחתונים על מכנסיים ולבקש ממנו לפשוט את התחתונים. אין דבר שהוא לא פתיר."

בארה"ב ובקנדה, למשל, כדי לייתר את הסיטואציות המשפילות, הבדיקה נערכת על ידי הרופא האישי של המטופל, אותו רופא שהוא מכיר כל חייו. עם רופא כזה האדם, מן הסתם, ירגיש הרבה פחות מושפל.

אתי וזאנה אומרת: "השפלה שאיני יודעת איך לקרוא לה. אנשים בגלל זה נמנעים מלפנות לביטוח הלאומי".

הוועדה הרפואית היא שקובעת. יושבים בה רופאים מטעם הביטוח הלאומי ומזכיר ועדה. נפגעי הביטוח הלאומי שאיתם דיברתי תיארו את החוויה של הופעה בפני הוועדה הזו כטראומה קשה.

אתי וזאנה מספרת:

"אני נכנסת עם הבת שלי, ויושבים שם שלושה רופאים. הוא ביקש ממני לעלות למיטה. אמרתי לו שאני לא יכולה לבד, אני חייבת עזרה. הבת שלי באה לעזור לי, אז הוא אמר לה: אין צורך. אמרתי לו שאני לא יכולה. אז הוא אמר לי: אל תדאגי, אני תופס אותך."

אתי מבינה שהרופא תומך בה ומסייע לה לעבור למיטה, אבל אז קורה משהו בלתי צפוי.

"ואז הוא שחרר, שחרר, והייתי על הרצפה."

- הוא עזב אותך?

"הוא הלך לשבת, עזב אותי על הרצפה."

- הוא ישר הולך לשבת?

"כן".

"אני ברצפה, אני אומרת: איי, איי, זה כואב. הוא הלך לשבת. הילדה הקטנה שלי היתה צריכה להרים את אמא שלה."

- כל זה קורה, את על הרצפה, הילדה בצד, והם לא אומרים כלום?

"כלום. שום דבר."

- מה עם הילדה בכל הזמן הזה, מה היא עושה?

"היא התחילה לבכות. ואני הייתי בוכה איתה יחד. הגענו הביתה, שתינו מרוסקות. הילדה רצה מהר לאבא שלה ואז סיפרה לו שהרופא הפיל את אימא. הם לא בני אדם".

אתי מתארת את מה שזכה לכינוי "מבחן הנפילה".

מדובר במעין אלתור של רופאים בוועדות רפואיות לבדוק האם נכה הוא אכן נכה. אז הם מחזיקים אותו ואז עוזבים. אם הוא באמת נכה, הוא ייפול, אמנם זאת לא פרקטיקה רשמית, אבל זה חזר על עצמו ועורר התקוממות ענקית מצד נכים.

שלום קוטשר מנכ"ל ארגון לנכי שיתוק מוחין מספר:

"אלה סיפורים שאנשים כתבו בפורומים של נכים, שעשו להם את המבחן הזה, ושהם השתטחו על הרצפה. מבקשים מנכה, עוזרים לו לקום מהכסא, ועוזבים אותו בבת אחת בשביל שישתטח אפיים ארצה, יקבל מכה חזקה ויושפל. זה לא מכעיס? זה באמת איום ונורא. עלול להיגרם לו נזק מזה. זה לא נתפס בכלל."

אתי וזאנה אומרת: זה מה שהם עושים והרבה אנשים מוותרים על זה. אנשים מרגישים יותר מידי מושפלים.

המבחן האיום של אתי הגיע עד לכנסת. 17 עמודי הפרוטוקול של ועדת העבודה והרווחה מלמדים כי היא דנה בהתעללות בנכים, נבדקי הביטוח הלאומי בכלל ובמבחן הנפילה המשפיל בפרט. ועדת העבודה דנה בבחינה לקבוע הנחיות ברורות שימנעו ביזוי והשפלה של נכים. אתי עצמה, בסופו של היום הזה, הגיעה למיון. בטופס חדר המיון מתוארים שטפי דם וחבלות על גופה. היא גם הגישה תלונה במשטרה, שנסגרה עקב חוסר עניין לציבור.

300 אלף איש בשנה מתייצבים מול ועדות רפואיות שחורצות את גורלם. מה הסיכוי שהרופאים שיושבים בוועדות יהיו אוביקטיביים?

עו"ד רז לביא מומחה בתביעות ביטוח לאומי אומר:

"רוב הציבור אינו יודע אבל הרופא שיושב בוועדה בנכות כללית בדרג ראשון הוא רופא של המוסד לביטוח לאומי. הוא שכיר של הביטוח הלאומי. הוא מקבל שכר, תלוש שכר, מהמוסד לביטוח לאומי. כלומר, הקביעות לא אובייקטיביות מראש, בדרג ראשון."

אז בוועדה הראשונה יושב רופא שהוא שכיר של הביטוח הלאומי. אדם שמרגיש שנעשה לו עוול יכול להגיש ערר ולקבל ועדה חדשה, ובה שניים או שלושה רופאים שנחשבים חיצוניים, למרות שגם הם מקבלים את שכרם עבור השתתפות בוועדה מהביטוח הלאומי.

קישורים:

כב' השופט איתי הרמלין – פגיעה לא מידתית בזכויות יסוד חוקתיות לכבוד ולחירות מחייבת את המדינה בתשלום פיצוי – לורי שם טוב נ' מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט – פס"ד ת"ק 3758-06-14

פסק דין ת"ק 3758-06-14 לורי שם טוב נ' מדינת ישראל – "פגיעה לא מידתית בזכויות היסוד החוקתיות לכבוד ולחירות מחייבת את המדינה בתשלום פיצויים", קובץ pdf

התובעת לורי שם טוב, השתתפה ביום 18.5.14 בדיון בעניינה בבימ"ש לענייני משפחה בר"ג בפני הש' נפתלי שילה. במהלך הדיון שהתקיים בדלתיים סגורות, חשד שילה כי שם טוב מקליטה את הדיון ומצלמת אותו ואולי אף מתכוונת לפרסם את אשר הקליטה.

לאחר הדיון נעצרה שם טוב ע"י מאבטחי בית המשפט והוחזקה באיזור פתוח לקהל של בית המשפט למשך כשעתיים ועשרים דקות כשהיא אזוקה בידיה – חלק מן הזמן כשהידיים מוחזקות מאחורי הגב וחלק מן הזמן מלפנים.

בסיום פרק זמן זה הגיעו אנשי משטרת מרחב דן לביהמ"ש ולקחו את שם טוב לחקירה בתחנה.

בחקירה לא נמצאו ראיות לביסוס החשדות שהוזכרו לעיל.

שם טוב טענה כי מעצרה בוצע בחוסר סמכות ובאלימות, והיא היתה אזוקה ללא סיבה והוצגה אזוקה לעין כל במשך זמן ממושך. בגין כל אלה תבעה מהמדינה פיצוי של 5,000 ש"ח.

השופט הרמלין קבע קבע שהמאבטחת מרינה אוסיפוב, אינה אמינה, וציין בסעיף 11 לפסק הדין:

"ספקות גדולים התעוררו אצלי באשר לנוסח ההודעה על העיכוב שהשמיעה המאבטחת באוזני גב' שם טוב – האם הוזכרה רק הקלטה או גם החשד בצילום הדיון."

השופט קבע בנוסף:

"הראיות שסקרתי לעיל שכנעו אותי כי גב' שם טוב הוחזקה עצורה ואזוקה במשך כשעתיים ועשרים דקות בבית המשפט לענייני משפחה מבלי שבוצעה פעילות חקירתית כלשהי לבירור החשד נגדה, וזאת בהמתנה לשוטרי משטרת ישראל, שהוזמנו על ידי המאבטחים בטלפון כדי שיקחו אותה לחקירה. כל זאת, כאשר תחנת המשטרה נמצאת בסמוך ממש לבית המשפט.

חלק מן הזמן הייתה גב' שם טוב אזוקה כשידיה מאחורי גבה וחלק מן הזמן היו ידיה אזוקות לפני גופה.

עוד השתכנעתי גם כי משך הזמן שבו הוזחקה גב' שם טוב אזוקה בבית המשפט הוא משך הזמן הרגיל שבו מתעכב הטיפול במי שנעצרים בבית משפט זה.

השתכנעתי עוד שלמעט התנגדות פיזית לעצם אזיקתה לא נקטה גב' שם טוב לאורך האירוע כלשהו אלימות כלשהי."

השופט פסק בסעיף 18:

"החוק אינו אוסר על הקלטת דיון. כאמור לעיל, אין בכך כדי לקבוע שאמנם עברה עבירה זו, ואזכיר כי בסיום החקירה לא נמצא דבר."

כפי שעולה מפסק הדין, המאבטחים פעלו בניגוד להוראות החוק המפורשות ופגעו בצורה לא מידתית בזכויות היסוד החוקתיות של התובעת לכבוד ולחירות. עובדה זו מעידה כאלף עדים על התנהגות חסרת השליטה והרסן של מרינה אוסיפוב, מאבטחת אלימה ומסוכנת לציבור הלקוחות המגיעים לדיון בבית המשפט לענייני משפחה רמת גן. השופט פסק כי על המדינה לפצות את שם טוב בסך 2,200 ש"ח.

הפרקליטות הודיעה במהלך דיון הוכחות, כי כל פיצוי שיפסק לטובת לורי שם טוב, הם יגישו ערעור.

לורי שם טוב יוצגה על ידי משה הלוי.

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט - המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

ת"ק 3758-06-14 שם טוב נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המדינה חוייבה לשלם 2,200 ש"ח ללורי שם טוב

 קישורים:

עו"ד לא ייצג את בתיהמ"ש בתביעה קטנה – ת"ק 3758-06-14 לורי שם טוב נ' מרינה אוסיפוב ואח' | איתמר לוין, News1.co.il

משטרת רמת גן ביצעה מעצר שווא הזוי של אמא החושפת את פשעי משרד הרווחה

בית החולים הפסיכיאטרי הידוע לשימצה טירת הכרמל מבקש לשנות את שמו ל"המרכז הרפואי לבריאות הנפש מעלה הכרמל" כדי להוריד את התיוג השלילי מהמעשים הפליליים שמבוצעים בו

בית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי, הידוע לשימצה טירת הכרמל, מבקש להחליף את שמו ל"המרכז הרפואי לבריאות הנפשי מעלה הכרמל", על מנת שהתיוגים השליליים על שמו לא יהיו קיימים.

במקום לסגור את בית החולים הכושל, המדינה מפקירה את האומללים והמוחלשים בחברה הישראלית.

להלן תזכורת על "הטיפול" והיחס המזעזע שקיבלו חולי נפש מהרופאים ומהצוות המטפל:

אירנה חיימוב מהמרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל – הורשעה בבית דין למשמעת עובדי המדינה בהתעללות בחוסים, מרמה והפרת אמונים

קובלנה נגד שני פסיכיאטרים מבית החולים טירת הכרמל – מחדלים חמורים, יחס לעגני ועבירה על תקנות במהלך אשפוז פסיכיאטרי

מוסד פסיכיאטרי טירת הכרמל – תלונה על כליאת שווא, התעללות וזיוף מסמכים

דו"ח: אווירת פחד וטיפול כושל בבתי"ח פסיכיאטריים

בית חולים טירת כרמל – התעללות בחסרי ישע

בית חולים טירת הכרמל – קשר השתיקה במלוא כיעורו – חלק א'

בית חולים טירת הכרמל – קשר השתיקה במלוא כיעורו – חלק ב'

בית חולים טירת הכרמל – קשר השתיקה במלוא כיעורו – חלק ג'

המרכז הרפואי לבריאות הנפש מעלה הכרמל - בית החולים טירת הכרמל

המרכז הרפואי לבריאות הנפש מעלה הכרמל – בית החולים טירת הכרמל

ילד של אף אחד: כך מועבר יתום בין מסגרות ללא פתרון

ילד של אף אחד: כך מועבר יתום בין מסגרות ללא פתרון, דנה ויילר פולק, וואלה

אבי (שם בדוי), נער יתום בן 14 מראשון לציון, מצא עצמו בחודשים האחרונים מועבר מפנימייה לפנימייה וממסגרת למסגרת. בשל מחלוקת פנים-משרדית על מימון, אבי מופקר על ידי משרד הרווחה ומתגלגל בין מקומות זמניים כשפתרון קבוע לא נראה באופק. היום (רביעי) אמורה להתקבל החלטה בעניינו, לאחר שהועבר שוב למסגרת זמנית. אנה (שם בדוי), אם חד-הורית שהכירה את אבי לפני שנה והחליטה לקחת אותו תחת חסותה, איננה אופטימית.

ילד יתום בן 14 נע ממקום למקום

ילד יתום בן 14 נע ממקום למקום

אנה, אם לשלושה ילדים, הכירה את אבי לפני כשנה, כשהוא התחיל את שנת הלימודים בפנימייה בראשון לציון, העיר שבה הוא גם לומד. לפנימייה הועבר לאחר שהפנימייה הקודמת שבה שהה נסגרה. אנה, שמהווה עבורו קרן אור של ממש, החליטה להגיב על מודעה שבה פנו למשפחות המעוניינות לארח ילדי פנימיות.

"זה הילד שלי יותר ממה שהיה של מישהו אחר אי פעם",

אמרה אנה לוואלה! חדשות.

"הוא נכנס למשפחה ונוצר בינינו קשר חזק מאוד".

אך השתקמותו של אבי, ילד עם בעיות רגשיות מורכבות, נקטעה לאחר שבמהלך השנה הוחלט במשרד הרווחה – מסיבה שאינה ברורה – על העברתו לפנימיית "בית עומר" באשדוד, השייכת לאגף ילדים ונוער, ומרוחקת מביתה של אנה. "הפנימייה כאן הייתה אידיאלית", אמרה אנה, "כי היינו קרובים מאוד. היינו אוספים אותו לים, ולכל פעילות שעשינו. ואז, יום אחד, בלי להודיע לי, שלא לומר להתייעץ – כאילו אני כלום – הוא הועבר לפנימייה באשדוד. אם יש לו חום אני עוזבת הכול ונוסעת שעות לכל כיוון, אבל לאיש לא אכפת".

בתום שנת הלימודים הוחלט כי פנימיית "בית עומר" תיסגר גם היא בשל בעיות תקציב, ובמסיבת סוף השנה נרמז לאנה שכדאי שתיקח את אבי לביתה, "אחרת יישאר לבד ויבואו לקחת אותו". "הצוות בפנימייה היה צוות נהדר ובאמת היה אכפת לו", היא סיפרה. "מובן שלקחנו אותו, וככה חודשיים הוא שהה לסירוגין אצלנו ומעט בפנימייה, כשהם כביכול מחפשים לו מסגרת".

אך במשך חודשיים שלמים לא הצליחו במשרד הרווחה לאתר מקום חלופי לאבי. עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית הודיעו לאנה כי היות שכך הם פני הדברים, אבי יועבר למרכז שהייה זמני. אנה התנגדה לכך בתוקף. "אמרתי, 'לא עוד מקום חירום, אני אשאיר אותו אצלי ואתם תמצאו פתרון', אך איש לא התרגש".

אנה ציינה כי על אף רצונה, היא אינה מסוגלת לשכן את אבי בביתה יחד עם שלושת ילדיה. "לא נכון לו לגור אצלנו ואני לא מתפקדת היטב מול הילדים והעבודה", היא הסבירה. "יש לדאוג לאבי בצורה המיטבית. במשרד הרווחה ניסו להציע לי תשלום עבור החזקתו אצלנו, אך מעולם לא עשיתי את זה בשביל כסף ולא אעשה זאת".

העובדה כי לא נמצא מקום חלופי לאבי מקוממת במיוחד בשל העובדה שבמהלך הקיץ הציעו כמה גורמים בעיר כי הוא יועבר למסגרת פנימייה הקיימת בבית הספר "בית ארזים" בראשון לציון, שנמצא סמוך לביתה של אנה. אך במשרד הרווחה בחרו לדחות את ההצעה בטענה כי אבי שייך למסגרת של אגף ילד ונוער, ואילו פנימיית "בית ארזים" שייכת לאגף השיקום במשרד, כך שהדבר לא אפשרי. זאת, בשל מחלוקת על מימון שהייתו במקום. "זו טענה אבסורדית כי אבי זקוק לשיקום", טענה אנה. "הוא חי על תרופות ואינו יכול להיות במסגרת רגילה, הוא מכיר את המקום, אוהב את המקום, זה פשוט לא הגיוני לשלוח אותו למקומות אחרים בגלל ביורוקרטיה של המשרד".

"אבי הוא פנים ולא רק שם על נייר"

מיואשת, החליטה בשבוע שעבר אנה לעשות מעשה והודיעה למשרד הרווחה כי היא לוקחת את אבי לבית הספר עם מעט הציוד שלו, ובעצם מעבירה אותו לרשות רשויות הרווחה.

"באותו שבוע הבנתי שדוחקים אותי לפינות בעייתיות. בשלב הזה החלטתי לדבר בשפה שיבינו – איומים – בתקווה שזה יוביל למציאת פתרון. נכנסתי אתו אל המנהלת ובבכי אמרתי לה שאני עושה את זה כי אולי זו הדרך היחידה שבה משהו יזוז. בשקט אמרתי לה שאם אין מי שייקח אותו בארבע, אני מיד מגיעה".

באותו יום טלפנה מנהלת בית הספר לאנה ועדכנה אותה כי אושרו לאבי שלושה ימים במרכז קלט חירום הקיים באזור. השבוע תאזל מכסת שלושת הימים.

"עצוב, מכעיס ומקומם שלילד שאין לו נפש חיה בעולם, הרשויות מפנות את הגב בגלל מריבות ביורוקרטיות חסרות פשר", אמר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד. "פנינו ללשכת שר הרווחה מאיר כהן, ואני מקווה שלא רק שידאגו לילד שיסודר מידית במסגרת, אלא שמישהו יערוך תהליך הפקת לקחים כיצד ילד הופקר בחודשיים האחרונים ומדוע פנימיות לילדים במצוקה נסגרות השכם והערב ואיש לא מביא בחשבון משמעות לגבי נפשם של הילדים שנמצאים באותם מקומות".

"אחרי כל העבודה שעשינו אתו, היום אני איאבק לשמר ולקדם אותו, כי הברגים הקטנים במערכת באמת מסייעים בכך", סיכמה אנה. "הם יודעים שאבי הוא פנים ולא רק שם על נייר כמו אלה שם למעלה – שמבחינתם זה חפץ שאין בעיה להעביר ממקום למקום".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "השבוע תתכנס ועדת חריגים של משרד הרווחה הכוללת את השירותים השונים הרלוונטיים ותקבל החלטה בעניינו" של אבי.יצחק קדמן

ועדת חוק הנוער נזקקות ורווחה לשכת עורכי הדין – הצעת חוק הסעד (קיום ועדות וסדרי דין בהם בענייני קטינים, נזקקים, מפגרים, חולי נפש ונעדרים), תש"ע-2014

טיוטה ראשונית – הצעת חוק הסעד (קיום ועדות וסדרי דין בהם בענייני קטינים, נזקקים, מפגרים, חולי נפש ונעדרים), תש"ע-2014 – באדיבות עוה"ד אתי שליכטר – יו"ר ועדת חוק הנוער נזקקות ורווחה, ועו"ד יעקב בידור – סגן יו"ר ועדת חוק הנוער נזקקות ורווחה, קובץ pdf

עו"ד אתי שליכטר – ועדת חוק הנוער נזקקות ורווחה לשכת עורכי הדין – מטרות הייצוג

מטרות השינויי החקיקתי:

1. יצוג הולם קבוע בחוק – זכותו של לקוח הרווחה ו/או האחראי לו להיות מיוצג איננה ניתנת להתניה.

2. הפרדת סמכויות.

3. מיצוי טיפול בקהילה.

4. ניהול הוכחותa, הבאת ראיות לסתור וחקירות פק"ס בחוק.

5. ניהול תיק רווחה מסודר שמועבר לב"כ הצדדים – פקיד סעד המטפל, לרבות פקיד הסעד לסדרי דין המכין תסקיר בהתאם לצו ביהמ"ש יפעל בכפוף להוראות אלו: 

5.1 יפתח תיק ללקוח, ובו יתוייקו כל המסמכים והחומרים שנודעו לפקיד הסעד במהלך חקירתו.

5.2 תיק החקירה יהיה בהתאם לנוהל 140103, מבנה תיק חקירה, של משטרת ישראל.

5.3 כל חקירה שתיערך על ידי פקיד סעד תרשם על גבי דף חקירה.

5.4 מחיקת הכתוב תבוצע באמצעות מתחית קו דק על הכתוב בצורה שתאפשר לראות את הכתוב בו.

5.5 כל מסמך שהועבר ע"י בעל דין יתויייק וירשם בתיק.

5.6 ידיעות שיועברו שלא על ידי הלקוח ו/או האחראי לו, ירשמו בתיק על גבי טופס X בנספח א' לחוק, וירשמו באינדקס.

5.7 כל המסמכים והחומרים שבתיק הלקוח, לרבות של כל בני המשפחה המצויים בשליטת הרווחה שייעשה בהם שימוש לצורך הכנת תסקיר, יובאו לידיעת הלקוח ו/או האחראי לו, ויועברו לידיו תוך 14 ימים מדרישתם לכך.

5.8 אם לדעת פקיד הסעד, אין למסור מסמכים וחומרים המצויים בתיק הלקוח ו/או חלק מהם, ללקוח ו/או לאחראי לו, היות והמסירה תסכן את הלקוח יפנה פקיד הסעד לביהמ"ש לקבלת צו מתאים.

5.9 במצב בו פונה פקיד הסעד לבית המשפט לקבלת צו כאמור בס' 5.8 לעיל, יציג פקיד הסעד את כל המסמכים והחומרים המצויים בתיק בפני ביהמ"ש. ביהמ"ש יבדוק כל מסמך ויחליט האם יש לקבוע כי על מסמך ו/או חומרים כלשהם יש לקבוע חיסיון מפני אחד המעורבים בהליך.

5.10 בכל מצב בו יווחלט כי יש צורך בחיסיון כלפי אחד הצדדים להליך, תינתן לבאי כוחו הזכות לעיין ולקבל מסמכים וחומרים אלו, תוך התחייבויות בא הכוח לאי גילויים לצד שכלפיו קבע ביהמ"ש כי קיים צורך באי הגילוי.

עו"ד שני ליבמן, עו"ד יעקב בדור סגן יו"ר ועדת חוק הנוער, עו"ד אתי שליכטר יו"ר ועדת חוק הנוער, פרופ' ישראל צבי גילת - מלווה את הצעת חוק הסעד קיום וועדות וסדרי דין בהם בענייני קטינים , נזקקים, מפגרים, חולי נפש ונעדרים, תש"ע-2014

עו"ד שני ליבמן, עו"ד יעקב בדור סגן יו"ר ועדת חוק הנוער, עו"ד אתי שליכטר יו"ר ועדת חוק הנוער, פרופ' ישראל צבי גילת – מלווה את הצעת חוק הסעד קיום וועדות וסדרי דין בהם בענייני קטינים , נזקקים, מפגרים, חולי נפש ונעדרים, תש"ע-2014

ועדת חוק הנוער נזקקות ורווחה – הצעת חוק הסעד – מטרותיה ופרשנותה

דברי פתיחה עו"ד אתי שליכטר ופרופ' ישראל צבי גילת

ועדת חוק הנוער (נזקקות ורווחה) התכנסה ביום 7/9/14 בלשכת עורכי הדין, בהשתתפות: פרופ' ישראל צבי גילת, עו"ד אתי שליכטר – יו"ר ועדת חוק הנוער נזקקות ורווחה, עו"ד יעקב בידור – סגן יו"ר ועדה נזקקות ורווחה, עו"ד שני ליבמן, עו"ד יניב מויאל, עו"ד דנה בר נר, עו"ד תמר טסלר, עו"ד בת חן אבן מעמותת טבקה, עו"ד מאיה הרצברג אלון, עו"ד יהב פרדי, עו"ד צביה חן, עו"ד אופיר עומר, עו"ד שחר שוורץ, עו"ד רז משגב, עו"ד חני צ'רנובילסקי.

במרכז סדר היום, עומדת הצעת החוק שנכתבה על ידי חברי הוועדה, לשינוי סעיפי חוק הנוער המתירים בצורתם הנוכחית חופש פעולה בלתי סביר לעובדות הסוציאליות, עד כדי שכרון כוח של ממש, כשהן למעשה גם הרשות החוקרת גם הרשות השופטת וגם הרשות המבצעת, דבר שאינו עולה בקנה אחד לא עם מערכת המשפט וחוקיה, ולא עם המוסכמות החברתיות והמוסריות, דבר שגורם עוול לכלל האזרחים הזקוקים לשירותי הרווחה.

אנחנו בתור חברה בכלל ובתור עורכי דין בפרט, צריכים לעמוד מנגד תופעה זו ולמגר אותה מן השורש, לשם כך הוקמה ועדת חוק הנוער בלשכת עורכי הדין ולשם כך אנחנו מתכנסים לדיון בהצעת החוק שהוועדה מתכוונת להעביר.

כל עו"ד שתופעה זו מדאיגה אותו ומוכן לתת יד, להירתם, לתרום להיתרם ולשנות, מוזמן להצטרף אלינו בכלל ובפרט.

הוועדה התקיימה בנוכחות פרופ' צבי גילת.

עו"ד יניב מויאל:

בדמוקרטיה צריכה להיות הפרדת רשויות. הרשות השופטת היא עדיין הרשות השופטת, ובמקרה דנן הרשות השופטת פשוט מוותרת על תפקידה והופכת להיות חותמת גומי של הרשות המבצעת ועל זה אנחנו צריכים להילחם שהשופט יהיה שופט ולא בעצם עושה את דבריו של הרשות המבצעת. השופטים חוטאים בזה שהם חושבים שהם פקידות הרווחה. השופט לא צריך להיות פקידת רווחה. הוא צריך לחשוד בפקידת הרווחה, הוא צריך לשאול מה המניעים שלה, הוא צריך תמיד לבקר אותה עד הסוף כי היא הרשות המבצעת והיא יכולה להתעמר באזרח.

פרופ' צבי גילת: 

שופט לא יוכל אף פעם להיות לטובת הילד. השופט הוא בבואה שלך. הוא חסר הדרכה. אם תסתכל בוועדת שנבוים, אז ועדת שנבוים של יחידת הסיוע בבית המשפט לענייני משפחה קובעת שיש להדריך את השופט בעניינים של תסקירים ועניינים כאלו. פקידות הסעד התנגדו לכך וייבשו את יחידות הסיוע.

מה עושות היום יחידות הסיוע?

קישור, פישור, יישור-פישור וכישור, דהיינו הן לא עושות את תפקידן. ומי יושב שם? עורכי דין? גורמים בינלאומיים? לא. יושבים שם פקידי סעד, עובדים סוציאליים, זו הסיבה מדוע המצב הוא נורא. לשופט אין הדרכה. לפי טיוטת ועדת שנבוים היה צריך שלכל שופט יהיה לו תואר במדעי ההתנהגות. לא דווקא פסיכולוג, לא דווקא עובד סוציאלי. צריך לבדוק מה ההשכלה הלבר משפטית הקשורה למקצוע של שופטי בית משפט לענייני משפחה. הם עברו השתלמויות.

משתתפי פאנל חברי ועדת חוק הנוער נזקקות ורווחה לשכת עורכי הדין

פרופ' ישראל צבי גילת: צריך לבדוק את השכלת שופטי בית משפט לענייני משפחה

שופט לא יוכל אף פעם להיות לטובת הילד. השופט הוא בבואה שלך. הוא חסר הדרכה. אם תסתכל בוועדת שנבוים, אז ועדת שנבוים של יחידות הסיוע קובעת להדריך את השופט בעניינים של תסקירים ועניינים כאלו. פקידות הסעד התנגדו לכך וייבשו את יחידות הסיוע.

מה עושות היום יחידות הסיוע?

קישור, פישור, יישור-פישור וכישור, דהיינו הן לא עושות את תפקידן. ומי יושב שם? עורכי דין? גורמים בינלאומיים? לא. יושבים שם פקידי סעד, עובדים סוציאליים, זו הסיבה מדוע המצב הוא נורא. לשופט אין הדרכה. לפי טיוטת ועדת שנבוים היה צריך שלכל שופט יהיה לו תואר במדעי ההתנהגות. לא דווקא פסיכולוג, לא דווקא עובד סוציאלי. צריך לבדוק מה ההשכלה הלבר משפטית הקשורה למקצוע של שופטי בית משפט לענייני משפחה. הם עברו השתלמויות.

פרופ' ישראל צבי גילת: לבקש מביהמ"ש לפרסם פסקי דין בתיקי חוק ונוער

אתם יכולים להצביע על פסק דין של בית משפט לנוער, היכן הוא מפורסם? תשאלו את השופטים מבימ"ש מחוזי מדוע ערעורים על פסקי דין מבית משפט לנוער לא מתפרסמים? על עוה"ד לבקש מבית המשפט לנוער לפרסם את פסקי הדין.

עו"ד שני ליבמן מומחית בדיני משפחה וחוק ונוער טיפול והשגחה: מדוע לא מגישים בג"ץ על התכנסות ועדות החלטה?

מדוע לא מגישים בג"ץ על התכנסות ועדות החלטה של משרד הרווחה?

פרופ' ישראל צבי גילת: הצעת חוק הסעד קיום וועדות וסדרי דין

הצעת החוק היא בעצם הרחבת החוק משנת 1955, כאשר בעצם אנחנו חושבים שצריך להרחיב את ועדת החלטה גם לגבי בית המשפט לענייני משפחה ולא רק לבתי משפט לנוער. כשיש איזה שהוא דבר שקשור לטיפול בילדים שהוא מחוץ לעולם המשפט, שזה לא כסף ולא משהו שנקרא מזונות ולא החזקת ילדים, אלא ממש עניין סוציאלי, זה צריך להיות תחת המעטפת של ועדת החלטה, כמו שאתם מבינים צריכים להישמע בה דעות ולא כולן משפטיות. אנחנו רק פריזמה קטנה מהחיים. אנחנו לא מבינים בשיטות טיפול, אבל אנחנו רוצים שיהיה משפטן שיטפל באופן מושכל בועדה.

ההבדל בתפקידים בין פקידי סעד לסדרי דין, פקידי סעד לחוק הנוער ופקידי סעד לאימוץ.

פרופ' ישראל צבי גילת: פקידות סעד יודעות שהן לא בסדר

שאלתי את פקידת הסעד הראשית "האם היית רוצה שיטפלו בנכדים שלך, בדרך שאת מטפלת באחרים?" אז היא ענתה "אבל אין לנו כסף".

פקידות הסעד יודעות שהן לא בסדר.

עד לאחרונה לא היה להן מעקב אלקטרוני על ילדים שהוצאו מהבית. מה קרה עם הילד שהוציאו אותו מהבית ושמו אותו במוסד? עד לפני חצי שנה לא היה שום מעקב.

פרופ' בנבנישתי אמר לי בוא ניכנס לגינזך של משרד הרווחה ונבדוק את התיקים, אמרתי לו שזה אסור, צריך לבקש אישור מנשיא בית המשפט השלום לנוער, וקיבלתי אישור. ניגשתי לשופט שיינפלד והוא הראה לי את התיקים בלשכה שלו, שם ראיתי תיק שיש בו תיאור ושורה קצרה. הנוסח היה בערך: "ההורים מתגרשים ועל הילדים ללכת לויצ"ו".

את זה בעצם פקידות הסעד רצו למנוע, שאי אפשר יהיה לעיין בתיק. מתברר שעבדו בתיקים בהרכב חסר, מי שעבד שם זה אדם שהוא לא פקיד סעד. משרד הרווחה לא רצו להכניס עורכי דין לוועדות.

עו"ד אתי שליכטר: יש לערוך חקירות לפקידות הסעד ואז היד תהיה פחות קלה על ההדק

המטרה הראשונה של החוק היא היצוג והמטרה השניה היא שיאפשרו לנו לערוך חקירות על התסקירים של פקידות הסעד, אנחנו מגיעים לבית המשפט במצב של חוסר יכולת להתמודד עם אותו תסקיר. אנחנו רוצים להגיע למצב שפקידות הסעד תדענה שהן הולכות להיחקר על אותו תסקיר, הן הולכות להיחקר על מה שהן אומרות.

מה אנחנו רוצים לשנות? מיד יעבור עו"ד רז משגב סעיף-סעיף בהצעת החוק.

פקידות הסעד תדענה מראש שהן הולכות להיחקר על התסקיר שלהן ואז היד שלהן תהיינה פחות קלה על ההדק.

פקידות הסעד מגיעות למצב שהן אומרות "אין לנו דרך אחרת, אנחנו מיצינו את הטיפול בקהילה. אין לי את העזרה לתת לטיפול בקהילה, רק להוציא את הילד מהבית".

פרופ' צבי ישראל גילת: פרופ' שמיט לעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית, נתן את הבסיס העובדתי ואמר שבשליש מהמקרים היה אפשר לתת לילדים את התמיכה בקהילה ולא להוציא אותם מהבית.

עו"ד אתי שליכטר: פקידת הסעד אומרת לנו, כי אין להם תקציב לטפל בילד בתוך הקהילה בגלל חוסר תקציב. להוציא ילד מהסיבה הזו?

פקידות הסעד מעמידות את בית המשפט במצב או ששולחים את הילד לפנימיה או שאנחנו עוזבים את הילד.

שר הרווחה פיטר את סימונה שטינמץ מתפקידה כפק"ס ראשית — איילה מאיר מונתה במקומה

שר הרווחה מאיר כהן פיטר את סימונה שטינמץ מתפקידה כפק"ס ראשית, לאור התלונות המרובות על התנהלותה הפוגענית במיזיד בהורים וילדים, סתירות ושקרים שכתבה בתסקירים, שדרדרו את אמון הציבור במשרד הידוע לשימצה מתחת לקווים האדומים.

איילה מאיר, מונתה במקומה.

אנו מאחלים לה הצלחה ובטוחים, כי נגיע עימה להבנות בכל הנוגע לצמצום הגעת הורים למרכזי קשר, הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם ואי קביעת הסדרי ראיה בין הורים לילדיהם.

איילה מאיר פקידת סעד ראשית

איילה מאיר פקידת סעד ראשית

לסגור את משרד הרווחה ולפטר את העובדות הסוציאליות כדי לממן את מבצע צוק איתן

לסגור את משרד הרווחה ולפטר את העובדות הסוציאליות כדי לממן את מבצע צוק איתן

המלחמה בעזה עולה הרבה כסף, אבל מטרתה ברוכה, למגר את אויבי ישראל. אלא שפה בארץ יש אויב לא פחות גרוע ואכזרי, משרד הרווחה על שלל עובדיו, פקידות הסעד, העובדות הסוציאליות וכל מי שניזון מהם, מאבחנים, מטפלים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, בעלי פנימיות, עמותות אומנה, עמותות חלוקת מזון, ועוד כל מיני טפילים למיניהם. כולם ביחד עוסקים יומם ולילה בצייד אחר "לקוחות רווחה" כדי להצדיק את משכורות העתק שלהם. הגיע הזמן לסגור את הברזים, ולהפסיק לחלוב את האוכלוסייה הכי חלשה בישראל. מיליארדי שקלים יתפנו והעם יוכל לנשום אנחת רווחה.

תקציבי הרווחה זורמים לעובדי הרווחה לא לנזקקי הרווחה

כולכם מוזמנים ללשכות הרווחה החדשות כדי להבין על מה מבזבז משרד הרווחה את תקציבו: בניית לשכות מפוארות. אפילו ביישובים מבוססים שאין בהם עניים פותחים לשכות רווחה כדי להפוך את הזוגות המתגרשים מטופלי רווחה בעל כורחם. הלשכות הללו ריקות מפונים. היום כבר הסוד ידוע. אף אחד לא מעז לבקש עזרה וסעד מעובדת סוציאלית. כולם יודעים שעובדת סוציאלית או פקידת סעד גורמות רק נזק, וכאשר אחת כזו מתלבשת על החיים של האזרח, שום דבר טוב לא ייצא מזה. דינו של אותו אזרח נחרץ להיות מטופל במשך שנים ארוכות ללא שום יכולת להיחלץ מלפיתת החנק.

לכן עסוקות העובדות הסוציאליות בתרגילים חדשים היכן למצוא לקוחות חדשים בעל כורחם, ולפתוח להם תיק רווחה. הרי ככל שפותחים יותר תיקים ליותר אנשים, כך אפשר לטעון שאין מספיק תקציבים ואין מספיק תקנים.

להבים

עובדות סוציאליות תמיד רוצות עוד כסף ועוד כסף לעצמן

רק לאחרונה הוגש דו"ח ע"י תא העו"ס לסדרי דין (גירושין) ע"י עו"ס מרים שמחי הגדי לשר הרווחה מאיר כהן והמנכ"ל יוסי סילמן, בו העו"ס טוענות שעל מנת לכתוב דו"ח על משפחה אחת, למשל האם לאשר הסדרי ראייה לאבא נורמטיבי בגירושין, הן זקוקות ל 30 שעות עבודה, שזה שבוע שלם, והן מתקוממות שהדרישה לכתוב 55 דו"חות בשנה היא יותר ממספר השבועות בשנה. על כן הן מבקשות להוריד את המכסה ל- 40 דו"חות (תסקירים) בשנה למשרה מלאה.

כמו כן הן טוענות שכ"א זקוקה לגיבוי משפטי צמוד ("יש צורך בייעוץ משפטי נגיש וזמין") ולליווי של פסיכולוג צמוד ("עולה צורך משמעותי בייעוץ פסיכיאטרי זמין לעו"ס"), הן טוענות שפקידת סעד אחת לזוג הורים זה לא מספיק, ושיש להצמיד 2 פקידות סעד לכל משפחה, כי "לעבודה בצמד מול זוג הורים יש ערך מוסף כמודלינג של תקשורת".

אם לא די בכך הן טוענות שמכיוון שהן מאוימות, יש לתגבר את האבטחה סביבן, ולהוסיף להן גמול במשכורת, כי "עו"ס לחוצה היא לא אפקטיבית", וזה לטענתם פוגע באיכות התפוקה כלפי ההורים. "רמה גבוהה של לחץ גורמת לביצועים נמוכים". כמו כן הן טוענות ש"המאבק המקצועי [להעלאת השכר] ניזנח כלא היה והגיעה העת לעורר אותו". בנוסף, הן מבקשות לצמצם או לבטל בכלל את ההתייצבויות בבית המשפט כדי להיחקר על התסקירים שהן מנפקות, כדי שההורים לא יוכלו לאתגר אותן בשאלות על מה שהן כותבות. הן מבקשות "הגנה על העו"ס בתהליך חקירה או עדות במסגרתו הוא סופג לעיתים השפלה מצד ההורים ובאי כוחם". הן גם רוצות גם לקבל כסף על שעות בהן הן בכלל לא עובדות. אלו שעות "כוננות". הן רוצות הגדלה מ 32 שעות כוננות ל 99 שעות כוננות בחודש, כלומר המדינה צריכה לשלם להן גם על השעות בהן הן ישנות. איזה יופי. הלוואי על כולנו.

תאבונן לא מסתפק בזה, הן גם מבקשות משר הרווחה מאיר כהן שיוציא אותן ליותר הכשרות וקורסים בבתי מלון תחת הכותרת "התמקצעות" ו"התרעננות". מדובר בנופש על חשבון המדינה בבתי מלון שם העו"ס שומעות הרצאות כמו איך ליטוף חתולות יכול לשפר מצבה של מי שנפגעה מינית, או איך ניגון בחליל יכול לשקם ילד עבריין שגנב אוכל במכולת.

העובדות הסוציאליות מתרבות כמו סרטן גרורתי

כמעט ולא נותר תחום אחד שבו לא ניתקל בעובדת סוציאלית. העובדות הסוציאליות כבר השתלטו על תחום הגירושין והוצאת ילדים מהבית. בגירושין הן נהפכו שופטות גירושין, והשופטים בבתי המשפט למשפחה הפכו חותמת גומי שלהן. העובדות הסוציאליות הקימו 64 מרכזי קשר ברחבי הארץ, שהם מכלאות דמויות בית סוהר אליהם נשלחים אלפי ילדים בשנה כדי לראות את ההורים שלהם אחת לשעה בשבוע.

יתומי הרווחה

יתומי הרווחה

מאות מיליוני שקלים נשפכו על בניית מכלאות הניתוק הללו, הידועות לשמצה, ועלות התפעול היא מאות מיליוני שקלים בשנה. בדרך כלל אלו האבות שסובלים ומנותקים ע"י עובדות סוציאליות מרשעות שבבת אחת קורעות אבות מילדיהם, אבל לא רק אבות. 25% מהאבות הגרושים רואים את הילדים שעה בשבוע במכלאה. כך זורעות העו"ס את זרעי האומללות בקרב האבות המתגרשים, ולא פלא שרבים מהם מתאבדים.

רק לאחרונה התאבד אלון וולף עורך דין בן 40, ז"ל, אשר העו"ס במרכז הקשר בת"א החליטה לבטל לו גם את השעה השבועית עם בתו. העובדות הסוציאליות עושות רצח אופי לגברים, ומייצרות אלפי ילדים מנוכרים לאבותיהם כל שנה. התירוץ של העו"סיות סימונה שטינמץ, ניבה מילנר, רחל שרביט ואיילה מאיר, להתערבות הוא שהאבות אוטומטית חשודים בסכנה לילדים שלהם. העו"ס הישראליות הן שיאניות העולם במרכזי קשר. בישראל פי 6 עד 8 יותר הפניות למרכזי קשר מאשר כל מדינה מערבית אחרת. עו"ס בשם תמר גוזנר זייפה חוות דעת פסיכולוגית, והכניסה את אבא דניאל ארביב ז"ל למרכז קשר למשך שנתיים וחצי. כשהוא גילה שגוזנר שיקרה הוא קיבל דום לב ומת.    אלון וולף ז"ל בתמונה חודשיים לפני שהתאבד - הפגנה מול ביתה של ציפי לבני נגד ניתוק אבות גרושים מילדיהם

בתחום הוצאת ילדים מהבית לאימוץ, אומנה, פנימיות ומרכזי חירום, הפכו העו"ס הישראליות אשפיות לחטיפת ילדים, ושיאניות העולם בהוצאת ילדים מהבית. חוטפת הילדים הראשית בישראל עו"ס חנה סלוצקי ועו"ס יעל הרמל גרמו לכך שכאן יש פי 4 הוצאות ילדים מהמדינה בה יש הכי הרבה ילדים שמוצאים מהבית. בדרך כלל נפגעות נשים חד הוריות, אבל לא רק. גם זוגות נשואים נפגעים, בעיקר אם הם עניים. עובדות סוציאליות מרחרחות בכל מקום במדינה, בבתי ספר במועדוניות, בבתי חולים, והן מחפשות ילדים שאפשר לחטוף אותם למרכזי חירום שעולים למדינה 17,000 ₪ לחודש.

כל תירוץ, שמועה, סיפור, רכילות או אפילו נקמה עולה על הכתב ונהפך "תסקיר", שמתלווה לו אצטלה של "מומחיות", והילדים נחטפים מההורים לפעמים גם בלי צווי שופט. מייד מתחיל מסע שכנוע באמצעות וועדות מזרות אימה שהאימא או הזוג ימסרו את הילדים מיוזמתם לאומנה או פנימייה. אם השכנוע לא מצליח, הן מפעילות "סמכויות חירום" וחוטפות את הילדים בלוויית המשטרה לאור יום, ממש כמו בגרמניה הנאצית.

גם כאן, לא מעט נשים מאבדות את הילדים שלהן על סמך שקרים של עובדות סוציאליות. הן לא בוחלות בשום שקר. הן יכולות להדביק לכל אימא סיפורי בלהות ואימה, שאין להן כל קשר למציאות וכולם התבשלו במוחן הקודח של העו"ס. רק לאחרונה אימא יקרה, נדיה אליוכין, התאבדה כאשר לקחו לה את הילדה, וכמובן יש כאלו שמאבדות שפיות, כמו קרינה בריל אשר רצחה את ילדיה. התירוץ של העו"ס להתערבות הוא שיש להגן על הילדים מההורים שלהם.

גם על קשישים הן משתלטות. כל שמועה על קשיש או קשישה חולת אלצהיימר, לדוגמא, יכולה להביא פקידת סעד להתדפק על הדלת עם שוטרים, ולהפעיל מהלכים שיהפכו את הקשיש ל"חסוי" או "חסר ישע" תחת חסות של עמותה לאפוטרופסות, שמנוהלת כמובן ע"וסים בדימוס, כמו עו"ס זאב פרידמן ועמיתים למקצוע, אשר גוזלת כל חודש אחוזים ניכרים ממה שנשאר בחשבון הבנק של הקשיש ("דמי ניהול") והתירוץ להשתלטות הוא שיש להגן על הקשיש מעצמו או מבני משפחתו.

אלה היו רק כמה דוגמאות. בפועל העו"ס עוסקות גם בנוער עבריין, אלכוהוליסטים, הומלסים, פונדקאות, נישואי קטינים, בדיקת רקמות לממזרים, חטיפות ילדים בינלאומיות, תביעות אבהות, ניצולי שואה, שיקום נכים, וזונות. הן גם מתפקדות קצינות מבחן בתיקים פליליים שם הן מכריחות את החשודים להודות בעבירה, מטעמי "לקיחת אחריות", כדי לאשר לגברים להשתחרר בערבות, גם כשהם חפים מפשע.

פרט לאוכלוסיית הזונות שהן הפרה הקדושה של משרד הרווחה, לא תמצאו מטופל אחד או מטופלת אחת שמודה לעובדת הסוציאלית על עבודתה והתערבותה. להיפך, כל מטופלי הרווחה שונאים את העובדות הסוציאליות, ויעידו על כך הטענות של העובדים הסוציאליים, שהמטופלים כפויי טובה, שהמטופלים תוקפים אותם, מקללים אותם, שורפים להם מכוניות ולשכות רווחה, ומשמיצים אותם באינטרנט.

אז למה נזקקי הרווחה שונאים את עובדי הרווחה?

מדוע זה קורה? התשובה היא שראשית, עובדות סוציאליות הן בדרך כלל נשים עם מנת משכל עלובה, מי שלא הצליחה להתקבל לחוגים המבוקשים הולכת "ללמוד" "עבודה סוציאלית". לא פלא שהעבודה הסוציאלית נחשבת כפח האשפה של האקדמיה.

שנית, עבודה סוציאלית היא בכלל לא מקצוע, ואין שם מה "ללמוד". הסטודנטיות לעבודה סוציאלית סתם מעבירות את הזמן עד לתעודה, בחיפוש אחרי חתן. מדובר בעבודה המבוססת על ליקוט שמועות, רכילויות, העלאתם על הכתב בתוספת דמיון פרוע של העו"ס, כאשר הכול מהול ב"התרשמויות" ו"אינטואיציות".

שלישית, ורוב הציבור לא יודע את זה, עבודה סוציאלית בישראל אין פירושה "עזרה לנזקק". להיפך, עבודה סוציאלית ו"שירותי רווחה" בישראל פירושם שמירה על החברה מפני מי שנזקק לשירותי הרווחה.   במילים אחרות, העובדות הסוציאליות לא נדרשות לתרום לרווחת האזרח, כי הן בעצם שוטרות קהילתיות ללא מדים. אלו שוטרות סוציאליות, שאין להן לא מח"ש, אין להן קוד אתי, ואין שום וועדת משמעת לעו"ס. כך יש להבין איך קורה שאימא שניגשת לעובדת סוציאלית ומבקשת תמיכה כספית, אפילו כדי לקנות עגלת ילדים, ותוך חודש חודשיים מזמינים אותה לוועדה, תוקפים אותה שהיא נכשלה בהורותה, ומוציאים לה את הילדים למרכז חירום, עד שהיא תוכיח שיש לה כסף, דירה, ואמצעים כלכליים כדי להחזיר את הילדים, והילדים האלה לעולם לא חוזרים. כאמור, הטענה היא שהרווחה מגנה על הילדים מפני האימא "הרעה". מרוב "רצון להגן", ההתערבות של הרווחה היא שיוצרת את הסכנה עליה הן מתריעות.

כך למשל אבא שיבקש מעובדת סוציאלית שתעזור לו לשכנע את גרושתו להראות לו את הילדים, יגלה שלמחרת, העו"ס הלכה למשטרה והתלוננה על אותו אבא שהוא איים עליה ועל הגרושה, ושהוא עלול להזיק לילדים כדי לנקום באישה. העו"ס תעליל על הגבר שהוא התגרה מינית בזמן שרחץ את הילדים שלו (זה היה סימן ההיכר של העו"ס הראשית לסדרי דין, סימונה שטיינמץ: המצאת עלילות פדופיליות לגברים). אז, הן דוחפות אותו למרכז קשר, משפילות אותו, מעלילות עליו, כותבות עליו השמצות (שרובן ממוחזרות) ואחר כך הן מתפלאות איך קורה שנשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית בייניש חטפה נעל באף, או שאבא אחר דחף את ילדיו מהגג. מרוב "רצון להגן", ההתערבות של הרווחה היא שיוצרת את הסכנה עליה הן מתריעות.

רביעית, הפיתרון היחיד שיש לעובדים הסוציאליים להציע כל דבר זה "טיפול נפשי". נניח שמגיעה אימא ומבקשת עזרה כספית. היא לא תקבל שקל אחד, אבל יפתח לה תיק, וידרשו ממנה להשתתף לקבל "טיפולים נפשיים". כנ"ל גם אבות בגירושין, הם ישלחו לאבחון שיעלה 30,000 ₪ על חשבון ההורה, והם יידרשו לעבור "טיפול". הומלסים יידרשו לעבור "טיפול". מחוסרי עבודה יידרשו לעבור "טיפול". האזרח המצוי חושב שהמילה "טיפול" פירושה שתופרים לנזקק חבילת סיוע כלשהי. למעשה שולחים את ה"נזקק" אל מטפלים ומאבחנים למיניהם, אשר משמשים עט להשכיר, רק כדי להצדיק את המשך ההתעסקות באותו תיק, ובנקיטת הליכים נוספים, ישיבות נוספות, הגשת תלונות במשטרה, וכל מה שאפשר כדי להסלים את התיק, ולייצר עוד ועוד פרנסה (והצדקה) לעו"ס, לבעלי המקצוע, ולעמותות שעובדות איתן.

אז מי אוהב את העובדות הסוציאליות?

לאחר שקבענו ששירותי הרווחה מיותרים, והם יותר מזיקים מאשר מועילים, נותר לשאול האם יש לעובדות הסוציאליות לקוחות שבעי רצון? מסתבר שיש! משרד הרווחה שופך הון תועפות על תוכניות שיקום לזונות. המשרד משקיע משאבים לא מבוטלים במחקר ופיתוח תוכניות כיצד ללמד נשים במעגל הזנות לצאת מהזנות, ובסופו של דבר מדובר בכישלון גדול, מכיוון שאי אפשר לשכנע נשים שמרוויחות אלפי שקלים במשמרת, לעבוד בשכר מינימום. רבות מהן הן למעשה אותן ילדות שהוצאו מהבית של הוריהן לפנימייה 10-15 שנים קודם לכן. אולם מכיוון שהזונות הן פרה קדושה במשרד הרווחה, קלושים הסיכויים שעובדת סוציאלית תנסה להוציא את ילדי הזונה מהבית לפנימייה או אומנה, שכן הקריטריון העיקרי, "עוני", לא קיים. לזונה יש כסף להשקיע בילדיה, והם ייראו מטופחים ולבושים היטב. העו"ס לא תיגע בילדיה של הזונה, להבדיל מילדיהם של נשים שהם סתם עניות. אלו הם טרף קל.

אם במקרה הזונה נשואה ונמצאת בהליכי גירושין, העו"ס לעולם לא תדווח לבית המשפט שהאישה הזו היא זונה. העו"ס תשתמש בכל דרך אפשרית לשקר ולהכחיש שאותה אימא מתפרנסת במעגל הזנות. ידוע למשך על זונה מפורסמת בת"א, שעליה כתבה העו"ס אורנה אייזנר לביהמ"ש שהיא עוסקת ב"תעשיית חדרי אירוח", ושהיא בסך הכול עושה שם ספונג'ה. כל זה לווה במיטב התיאורים "אימא מיטיבה", "אימא למופת", והעו"ס אפילו ייעצו לה לרשום את הילד לבית ספר דתי "מירון" בת"א. האבא של אותו ילד לא רואה את הילד כבר 5 שנים.

מנגנון התעמולה הנושכת של העובדות הסוציאליות

כאמור, העובדות הסוציאליות הן פרזיטיות. נשם שלא הצליחו למצוא לעצמן מקצוע מכובד התורם למשק. באינטרנט ניתן לראות אותן מתגאות באין ספור ימי כיף, ימי רכיבה על סוסים, שייט על אבובים ומסיבות בלשכות הרווחה. הן מסיימות לעבוד ב 2 בצהריים, ומקבלות כסף על שעות כוננות "בלי לדפוק שעון". כדי להנציח את הפרזיטיות הזו הן מאוגדות בהסתדרות, ובעקיפין במפלגת העבודה של בוז'י הרצוג ומירב מיכאלי. ההסתדרות דואגת להן לייצוג משפטי, כדי לתבוע הורים שמפרסמים מידע על עובדות סוציאליות פושעות, וגם לתבוע כלי תקשורת במועצת העיתונות בגין "סיקור לא מאוזן".

לעובדות הסוציאליות יש יחצ"ן קבוע בעלות של 100,000 ₪ בחודש, דוד גולן יחסי ציבור, אשר מייצר פרופוגנדת שקרים בלתי פוסקת: "העו"ס עושות עבודת קודש" העו"ס חוד החנית של החברה הישראלית", "העו"ס מגנים כעל ילדים מפני הורים", "העו"ס לא מתוגמלות". למרות שתיקי הרווחה אמורים להיות חסויים, העו"ס מגלות ליחצנים שלהם פרטים אינטימיים מתיקי משפחה והיחצ"ן דוד גולן מדליף לתקשורת.

עד ממש לפני כשנה, גם כל כתבי הרווחה בישראל היו משתפ"ים של יח"צני הרווחה. כמעט ולא היו בישראל כתבי רווחה עצמאים. רובם היו מקבלים הודעות לתקשורת מיחסי הציבור של דוד גולן, ומעתיקים אותן מילה במילה ישירות לעיתונות, כאילו אלה כתבות שהם עצמם כתבו. רק לאחרונה החלו ניצנים של עיתונות חוקרת כלפי משרד הרווחה, ב"ישראל היום".

גם שר הרווחה מאיר כהן ויד ימינו העסקן הפוליטי יוסי סילמן, שהגיח משום מקום, לא טומנים ידם בצלחת. מידי פעם הם משחררים הודעות בומבסטיות כגון "המשרד יחלק מנות חמות לניצולי שואה". כאשר קוראים את האותיות הקטנות מגלים שכל ניצול שואה יקבל פעם אחת שקית מצרכים ששווייה אולי 20 ₪. העיקר שהשר קיבל את מנת התקשורת שלו כמי שמאכיל ניצולי שואה.

יחצנות שר הרווחה יחלק 4 קופסאות סרדינים לחג לעניים

יחצנות שר הרווחה יחלק 4 קופסאות סרדינים לחג לעניים

סוף דבר

התוצאות של התערבויות העובדות הסוציאליות בחברה הן הרסניות. עשרות אלפי הורים שמנותקים מילדיהם. הורים שמתאבדים. ילדים שגדלים בפנימיות שם הם נחשפים לאלימות, ריתוקים, חדרים מרופדים, משמעת, אונס ע"י צוות, סמים והפקרות מינית. בגיל 18 משרד הרווחה מתנער מהם, אבל אין להם כלום בחיים, אפילו לא בית. הם מצטרפים למעגל הפשע והזנות, וכך מתחיל דור חדש שמספק פרנסה לעובדות הסוציאליות.

מה שמדינת ישראל זקוקה לו זה סגירת לשכות הרווחה, והגדלת הקצבאות ישירות להורים. ככל שהקצבאות למשפחות יהיו גדלות יותר, כך יהיה לעובדות הסוציאליות פחות הזדמנויות להתעלק ולכפות עצמן על חיי אחרים, ולהציק, להזיק, ולזרוע הרס וחורבן.

הגיע הזמן לסגור את הברזים למשרד הרווחה. השחיתות והפרזיטיות שם הגיעו לשיאים מרקיעי שחקים. כולנו נשמח לראות את כספי הרווחה מועברים למימון עליות צוק איתן.

דוד גולן דובר איגוד העו"ס מאיים על אימהות ואומר להן "אני אגרום לכן למכור כליה. אני אגרום לכן להיות בדיאליזה כל החיים. אתן תשלמו ביוקר"

יש לי עגלה אבל אין לי ילד כי הרווחה חטפה לי אותו"

הורים עם עגלות ריקות בכיכר דיזנגוף ת"א, מוחים נגד המדיניות הפושעת של משרד הרווחה להפריד בין הורים לילדים, והוצאת ילדים בכפיה ממשמורת ההורים למוסדות הרווחה שלא לצורך.

"מי משגיח על פקידות הסעד? מנכ"ל הרווחה? יוסי סילמן שלא יודע איך להתנהל עם עצמו בחיים הפרטיים שלו, נותנים לו לנהל אלפי משפחות?

שר הרווחה מאיר כהן, שכל מה שהוא יודע להגיד "אני לא יכול להתערב בדרג המקצועי", אז בשביל מה לעזאזל אתה נמצא שם מאיר כהן? אם אתה לא יכול להתערב איזה מן שר רווחה אתה?

שר בישראל, כל פניה שהוא מקבל הוא אומר "אני לא יכול להתערב בדרג המקצועי", אבל הדרג המקצועי שלך הוא בכלל לא מקצועי.

דוד גולן דובר איגוד העובדים הסוציאליים, מעיין בתיקים של ילדים. תיקים חסויים שאסור לו להסתכל בהם, גם לא מתוקף תפקידו. אין לו שום הסמכה לכך. הוא בסך הכל דובר איגוד העובדים הסוציאליים, אבל הוא מעיין בתיקים.

הוא פונה אל האימהות שיש להן בעיה שלקחו להן את הילדים ואומר להן "אני אגרום לכן למכור כליה. אני אגרום לכן להיות בדיאליזה כל החיים. אתן תשלמו ביוקר".

על מה הן ישלמו ביוקר דוד גולן? על מה הן ישלמו ביוקר? על זה שלקחו להן את הילדים? הן שילמו יותר מידי ביוקר!

אז אני הגעתי למסקנה שהרווחה בישראל מוגנת על ידי משטרת ישראל, על ידי שר הרווחה, מנכ"ל הרווחה, דובר איגוד העובדים הסוציאליים, שהם כולם בסך הכל חבורה שכל מה שהם רוצים זה לגונן על העובדות הסוציאליות והפשעים שלהן".

דוד גולן: "שימכרו מצידי כליה כדי לשלם את הפיצויים ויהיו כל חייהם בדיאליזה. נעשה בינינו תחרות מי יקבל מהם את הכסף ראשון. אבל גם אם הפיצויים על לשון הרע יגיעו לי כשאהיה בר זקן ובבית אבות לא ארפה מהם. לא אשקוט ולא אנוח עד שהצדק יצא לאור!"

דוד גולן: "שימכרו מצידי כליה כדי לשלם את הפיצויים ויהיו כל חייהם בדיאליזה. נעשה בינינו תחרות מי יקבל מהם את הכסף ראשון. אבל גם אם הפיצויים על לשון הרע יגיעו לי כשאהיה בר זקן ובבית אבות לא ארפה מהם. לא אשקוט ולא אנוח עד שהצדק יצא לאור!"

קישורים:

האימא דנית לוין: "משנת 2002 ועד היום משרד הרווחה כותב תסקירים כשהשינוי היחידי הוא התאריך – מסרבים להחזיר את בתי אלי" – מצעד "עגלות ריקות" דיזנגוף סנטר 17/8/14

"יש לי עגלה אבל אין לי ילד כי הרווחה חטפה לי אותו"

הורים עם עגלות ריקות בכיכר דיזנגוף ת"א, מוחים נגד המדיניות הפושעת של משרד הרווחה להפריד בין הורים לילדים, והוצאת ילדים בכפיה ממשמורת ההורים למוסדות הרווחה שלא לצורך.

"יש לי עגלה אבל אין לי ילד כי הרווחה חטפה לי אותו"

דנית אמא לילדה בת 13 שנים – משרד הרווחה מונע ממנה את הזכות לאימהות – מצעד "עגלות ריקות" דיזנגוף סנטר 17/8/14

"האבא לא רוצה את הילד הגדול, למה הילד הגדול לא יהיה אצל האמא? למה? נמאס לי לראות את מרי, מוזס ואנט ככה. אני לא רוצה לראות ככה אימהות יותר.

עצוב להביא ילדים לעולם. כל יום חלמתי להביא עוד ילדים לעולם, אבל זה היה סתם חלום כנראה ולא כדאי. אין טעם להביא למדינה כזו אכזרית עוד ילדים. למה? שתקחי אותם על עצמך תשעה חודשים, תהני מכל דקה וכל רגע, ויקחו לך אותם אחר כך, בגלל שפתאום את לא כשירה?!

עם הנכות שלי אני יותר כשירה מכל אחד, שיבוא עם מיליון דולר. אני אמא. אני אוהבת את הילדה שלי ואת כל ילדי ישראל. אין לי תסקיר אחד מהרווחה שרק התאריך השתנה בו. כל התסקירים משנת 2002 כולם אותו דבר. לא השתנה ולא ישתנה לעולם. ועדת תסקירים ועוד ועדת תסקירים. מה אתם מנסים להזכיר בדיוק? שהילדה שלי סובלת? אני יודעת את זה יום-יום. גם אני סובלת. 

מדינה מתייפיפת. פקידות הסעד לא סובלות כי עוד לא לקחו להם את הילדים. אנחנו האימהות בגיהינום. לא פקידות הסעד."

דנית, אימא ללא רבב – משרד הרווחה מונע ממנה את הזכות לאימהות.

קישורים:

דנית אמא לילדה בת 13 שנים – משרד הרווחה מונע ממנה את הזכות לאימהות – מצעד "עגלות ריקות" דיזנגוף סנטר 17/8/14

"יש לי עגלה אבל אין לי ילד כי הרווחה חטפה לי אותו"

הורים עם עגלות ריקות בכיכר דיזנגוף ת"א, מוחים נגד המדיניות הפושעת של משרד הרווחה להפריד בין הורים לילדים, והוצאת ילדים בכפיה ממשמורת ההורים למוסדות הרווחה שלא לצורך.

"יש לי עגלה אבל אין לי ילד כי הרווחה חטפה לי אותו"

"יש לי עגלה אבל אין לי ילד כי הרווחה חטפה לי אותו"

"תראו לי אמא אחת שלקחו לה את הילד ויש לה פרצוף מחייך או משהו בלב שמח.

לי אישית נמאס. אני באה לתמוך בכולכם, אבל כולנו צריכים להיכנס בהם בשיניים בחמאס האלה.

כיפת ברזל? אנחנו צריכים כיפת מגן. חייבים מגן מפני הרווחה. כולנו חייבים מגן מפני הרווחה. כולם להגן על הילדים שלנו, רק להגן על הילדים היפים שלנו, שלא איתנו, בלי שום סיבה. כל האימהות הגיעו לפה עם עגלות ריקות. למה? כי אין ילדים. הילדים נלקחו. המדינה משלמת עליהם 17,000 ש"ח כדי שהילדים האלה לא יגדלו עם האמא.

תראו איזה אימהות לתפארת יש לנו כאן. אימהות, סבתות, דודים, אין כמו אימא בעולם, מה שלא תגידו. אימא אוהבת את הילדים שלה יותר מכל.

המדינה שלנו היא חמאס בעצמה, הרווחה הזו. אני מתביישת במדינה הזו. בושה לרווחה שכזו. במקום שיעזרו להורים, משפטים ומשפילים, זה גועל נפש. הילדים שלנו כולנו עם ריטאלין בטיפול פסיכיאטרי, וזה נראה להם בסדר. נראה להם שפוי שהילדים שלנו בטיפול פסיכיאטרי.

הבת שלי שתהיה בריאה נלקחה כשהיתה בכיתה א', ועכשיו היא עולה לכיתה ח' והיא נזקקת לטיפולים. הם טוענים שהיא בסדר והיא מאושרת. במה היא מאושרת? במה? שהיא לא יכולה להגיד לאמא שלה "כואב לי קשה לי, אני מתגעגעת" והרווחה תומכת. רק כסף המדינה רוצה. כסף. לא מעניין אותה מהבריאות של הילדים ומבריאות הנפש של האימהות האלה. לא כואב לי כבר על עצמי. כואב לי על האימהות האחרות יותר."

דנית, אימא ללא רבב – משרד הרווחה מונע ממנה את הזכות לאימהות.

לזכרה של האמא נדיה אליוכין ז"ל ששמה קץ לחייה לאחר ששירותי הרווחה חדרה לקחו את בתה – אל תפנו לשירותי הרווחה!

הסרטון מוקדש לזכרה של נדיה אליוכין ז"ל, אמא ששמה קץ לחייה לאחר ששירותי הרווחה חדרה לקחו את בתה.

נדיה אליוכין ז"ל, בת 39 שנים במותה.

יהי זכרה ברוך!

על האמא:

אמא מחדרה התאבדה לאחר שבתה נלקחה ממנה על ידי שירותי הרווחה חדרה

דוד גולן דובר איגוד העו"ס – החוליה המקשרת בין איגוד העובדים הסוציאליים לאינטרסים של תאגידי רווחה

אוגוסט 2014 – דוד גולן בכיר בצמרת איגוד העובדים הסוציאליים דובר האיגוד הוא גם איש עסקים הבעלים של "דוד גולן – תקשורת ואסטרטגיה".

בין לקוחותיו של "דוד גולן – תקשורת ואסטרטגיה" נמנים תאגיד האפוטרופסות "המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים", ועוד גופי רווחה מופרטים.

מדובר בניגוד עניינים חמור המהווה קרקע פוריה לשחיתות וניצול כוח השררה למטרות אפלות. 

מצד אחד - במסגרת תפקידו כדובר איגוד העו"ס דוד גולן בעל השפעה על פקידות הסעד שלהן סמכויות סטטוטוריות בבתי משפט המתנהלים בדלתיים סגורות, ללא ראיות לקביעת מקום הימצאו של קטין, קשיש, אם בביתו או במסגרת מופרטת, וכן לקביעת אפוטרופסות לאדם בגופו ורכושו ולמעשה שלילת יכולתו לשלוט בחייו.

דוגמא להשפעתו החזקה של דוד גולן על פקידות הסעד ראינו בפרשת פקידת הסעד פושטת הרגל רותם אלבז אלקובי, שבה הורה דוד גולן לרותם אלבז אלקובי באמצעות הממונה עליה בלשכת הרווחה כרמיאל שולה מנחם לפתוח בהליכים משפטיים נגד עיתונאית הסוקרת התנהלות ומינוי פקידת סעד.

מצד שני - דוד גולן הוא איש עסקים בעלים של "דוד גולן – תקשורת ואסטרטגיה" שלקוחותיו הם תאגידי רווחה שרווחיהן מבוססות על חוות הדעת של פקידות הסעד בבתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער.

בתי משפט אלו דנים בענייני נפשות בדלתיים סגורות ללא ראיות ורואים בחוות הדעת של פקידות הסעד סוף פסוק.

תאגידי הרווחה רוצים שבתי המשפט יוציאו כמה שיותר ילדים וקשישים מביתם ומשפחתם ויציבו אותם בכפייה במסגרות מופרטות של אותם התאגידים כדי להרויח יותר כסף. הוצאה בכפייה של ילד או קשיש מביתו ומשפחתו משמעה החרבת חיי המשפחה וחיי הילד/ קשיש.

יוצא שלתאגידי הרווחה יש השפעה על פקידות הסעד דרך דוד גולן, איש העסקים שהם משלמים לו כסף שייחצן אותם.

אין פלא מדוע איגוד העובדים הסוציאליים שעניינו בראש וראשונה האינטרסים של החברים באיגוד מתערב בבוטות ובגסות בענייני הוצאת ילדים וקשישים מביתם תוך שבכיריו משמיצים הורים ילדים וכל מי שמבקר את ההליך הדורסני הקיים.

התנהלות זאת הינה לקויה ביותר ואנו רואים את השפעותיה במדיניות המוסר הכפול של בכירי איגוד העובדים הסוציאליים, מצד אחד מרעילים ומשקרים בפיהם נגד הורים וילדים על התעללות והזנחה מאידך אינם אומרים מילה אחת על נושאים לטובת אותם ילדים ומשפחות כגון מימוש בחקיקה אמנת זכויות הילד מצבם העגום של הילדים בפנימיות, אומנה ואימוץ ועוד.

איגוד העובדים הסוציאליים מדיף ריח שחיתות ושיקולים אפלים ופועל למען אינטרסים של תאגידי הרווחה מהם הוא מקבל כסף דרך דוד גולן דובר הארגון איש העסקים הבעלים של "דוד גולן – תקשורת ואסטרגיה".

דוד גולן וזאב פרידמן מנכל המרכז הישראלי לאפוטרופוסות

דוד גולן וזאב פרידמן מנכל המרכז הישראלי לאפוטרופוסות

דוד גולן מבצע פניה לשולה מנחם - לא ברור מתוקף מה הוא מתערב במינויים של שר הרווחה במדינת ישראל

דוד גולן מבצע פניה לשולה מנחם – לא ברור מתוקף מה הוא מתערב במינויים של שר הרווחה במדינת ישראל

קישורים:

דוד גולן בעלים של "דוד גולן תקשורת ואסטרטגיה" דובר איגוד העו"ס מתערב במינוי פקידות סעד

יולי 2014 – מדובר בפקידת סעד לחוק הנוער רותם אלבז אלקובי מלשכת הרווחה כרמיאל אשר הוכרזה כפושטת רגל.

פקידות סעד קובעות גורלות של ילדים קשישים ומשפחות בבתי משפט המתנהלים בדלתיים סגורות וללא ראיות, כאשר השופט רואה בהמלצותיה של פקידות הסעד סוף פסוק. בנוסף פקידות הסעד מקבלות סמכויות שיפוטיות מבתי המשפט בנוגע לקביעת מקום הימצאו של קטין, קשיש, הסדרי ראיה, ועוד.
לפיכך אין זה ראוי כי פקידת סעד הנתונה ללחצים ותלות פשיטת רגל תקבע גורלות בדלתיים סגורות ללא ראיות, ע"פ סמכויות שיפוטיות הנתנות להן ע"פ הנורמות והכללים במערך פקידי סעד – בתי משפט. בשל כך בוצעה פניה ליועץ המשפטי לממשלה להעביר את רותם אלבז אלקובי מתפקידה כפקידת סעד.

בעקבות הפניה הורה דוד גולן בעלי "דוד גולן – תקשורת ואסטרטגיה" ודובר איגוד העובדים הסוציאליים למנהלת לשכת הרווחה כרמיאל שולה מנחם לערב את היועץ המשפטי של עיריית כרמיאל בעניין.
אין זה מסמכותו של דובר איגוד העו"ס להתערב במינוין של פקידות סעד או הישארותן בתפקיד, במיוחד כשהוא בעל עסק פרטי ליחצנות עמותות המקבלות הפניות מהמלצותיהן של פקידות סעד בבתי משפט.
מי שמעניק את המינוי לפקידות הסעד הוא שר הרווחה.

התערבותו של דוד גולן בתפקודה של פקידת הסעד רותם אלבז אלקובי כפושטת רגל תמוהה ומדיפה ריח שיקולים זרים ושחיתות.

מן הראוי כי איגוד העובדים הסוציאליים לא יהיה מעורב במינויים של פקידות סעד לתפקיד כזה או אחר מאחר מדובר בנושא רגיש בענייני נפשות המתנהל בדלתיים סגורות ובסמכות שר הרווחה בלבד. עניין זה חמור במיוחד לאור העובדה שדוד גולן הוא בעל עסק פרטי שלו אינטרס מובהק בקשר בין פקידות סעד ללקוחותיו כדוגמת המרכז הישראלי לאפוטרופסות.

תמוהה גם הענותה המידית של שולה מנחם לבקשתו של דוד גולן, מה שמעמיד בספק רב את היותה ראויה לשמש כאחראית על פקידות סעד בכרמיאל.

להלן פנייתו של דוד גולן לשולה מנחם בעניין מינויה של רותם אלבז אלקובי כפקידת סעד:

דוד גולן מבצע פניה לשולה מנחם - לא ברור מתוקף מה הוא מתערב במינויים של מדינת ישראל
דוד גולן מבצע פניה לשולה מנחם – לא ברור מתוקף מה הוא מתערב במינויים של מדינת ישראל

קישורים:

יש עתיד ליוסי סילמן? | אפרים הלפרין, News1.co.il

יש עתיד ליוסי סילמן? | אפרים הלפרין, News1.co.il

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-93479-00.html?t=073201

הפרסומים על יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה, יוצרים רושם מאוד לא נעים מעצרה של עיתונאית בלוגרית, על כי פרסמה פרטים מביכים על התנהלותו האישית מעלים ספק מאוד גדול במידת בגרותו הדמוקרטית, ולגבי מהות קשריו עם המשטרה, הוא הרי תת-אלוף במילואים, אין כל ספק שיש לו הרבה חברים בהרבה מקומות, ובל נשכח הוא היה גם ראש מטה השטח של מפלגת יש עתיד בבחירות האחרונות.

סילמן. דפוס התנהגות

סילמן. דפוס התנהגות

▪  ▪  ▪

כך כותבת הבלוגרית טל שניידר על הטקטיקה והאסטרטגיה של מפלגת יש עתיד בבחירות האחרונות, כאשר תא"ל מיל יוסי סילמן (מנכ"ל משרד הרווחה דהיום) הוא ראש מטה השטח שלה ואחראי ישירות על המפורט להלן (מבלי להסיר כמובן את האחריות ממנהיגי המפלגה ומראשה):

מביאים את תעמולת הבחירות אל תוך הקלפי באמצעות רמקולים – בניגוד בוטה לחוק

כך כותבת טל שניידר:

"ביש עתיד העדיפו לנתב את תקציב יום הבחירות לפעילות בחוץ ולא בתוך אתר ההצבעה. הוויתור על תקציב משקיפים, איפשר את ניתוב הכסף לדוכנים שמייצרים רעש בחוץ – תוך שיש עתיד מסתמכים באופן עקיף על העבודה של משקיפי מפלגות אחרות בנוגע לטוהר הבחירות. יש עתיד אומנם הפעילה משקיפים-מדלגים, שנכסים ויוצאים מחלק מן הקלפיות, אך לא הושיבה, את המשקיפים הקבועים. החלטה זו, אפשר לומר, הייתה בהחלט הימור גדול עבור מפלגה חסרת ניסיון".

בהמשך מתארת טל שניידר את השיטה – "על השולחן הונחו שלל חומרי קמפיין, חולצות ואבזירי יום בחירות אחרים. המתנדבים צוידו במגפונים, ציוד הגברה וייצרו סביבם אווירת הפנינג ומסיבה עם מוזיקה מאוד רועשת. לפחות עשרה מתנדבים, בראשות אמילי פרי, אכלסו את הדוכן הגדול ושוחחו עם מתלבטים בכניסה לקלפי (במרחק המותר על-פי החוק)".

החוק ברור

חוק הבחירות דרכי תעמולה קובע במפורש "לא תהא תעמולת בחירות באמצעות רמקול, פרט לשימוש ברמקול כדי להגביר קולו של נואם באסיפה המתקיימת כדין". כמסתבר מהתורה ומהמעש של מטה הבחירות של יש עתיד השיטה התבססה בעיקרה על הפרה בוטה של חוק, ביום הבחירות ובסמוך לקלפי באופן שהתעמולה אף מלווה, קרוב לודאי, את המצביע לא רק אל תוך הקלפי, אלא לרגע ההצבעה ממש.

השוטרים והפקחים עוצמים עיניים בכל הקלפיות

בכל הקלפיות יש תמיד שוטרים שחייבים לאכוף גם את חוקי הבחירות, ובכל הקלפיות יש גם פקחים, אשר אמורים לאכוף את חוקי העזר העירוניים אשר בד"כ אוסרים הפעלת רמקולים, ואלה מ"יש עתיד" עושים מה בראש שלהם, כל דאלים גבר. וזה קורה ככל הנראה בכל הארץ (כך לפחות ניתן להבין מהבלוג של שניידר). מילא שוטר אחד חבר – אבל כל הארץ? מה הולך כאן? כל הארץ?

היסוד הנפשי באיסור הפעלת רמקולים בבחירות

ומדוע אסור להפעיל רמקולים בבחירות? על אחת כמה וכמה ביום הבחירות, ועל אחת כמה וכמה וכמה באזור הקלפי?

הבחירה של אדם אמורה להיות בסופו של דבר בחירה אישית נטולת כל השפעה בלתי הוגנת, ונטולת השפעה כלל לפחות מרגע המעבר של שער הקלפי (יש מרחק המוגדר בחוק) עד עמדת ההצבעה ועד בכלל.

אך מה קורה כאשר המצביע הולך לקלפי ובאוזניו מוזיקה מפוצצת אוזניים של מפלגה מסוימת, ומה קורה כאשר כל שאר המפלגות שומרות חוק ורק מפלגה אחת חוצה בשתי רגליה את קו החוק?

מצב כזה גורם לעבירה כפולה, קודם עבירת הרמקולים, שהיא עבירה טכנית מעיקרה אך בוודאי חל איסור על הפעלת תעמולה בתוך הקלפי, ואפילו בעמדת ההצבעה, כאילו היה מקרן מול המצביע (במקרה שלנו מקרן קולי) ומציג תעמולת בחירות של יש עתיד ורק של יש עתיד בכל הקלפיות ובכל הארץ, ואין פוצה פה ומצפצף, ורשויות החוק ישנות את שנת הצהריים.


ומה קורה שראש המטה שלה, כפי שמסתבר כעת אף יכול להפעיל בשלט רחוק את המשטרה? עד כדי מעצר של חפים מפשע!!!

איך אפשר שלא לעשות אחד ועוד אחד ולהמנע מלהסיק שהריקבון כאן הוא יסודי, עמוק, אשר יש ספק אם ניתן כלל לשקם אותו, ולא נדרש כאן פשוט לזרוק ולעשות חדש?

האם גם אני צריך לצפות מרגע זה לדפיקות על הדלת ולאזיקים על הידיים?


השתלטות אלימה ובלתי חוקית על הקול הצף

והרי ברור היה בבחירות האחרונות שלקול הצף היה בהם משקל מכריע, וברור שהקול הצף הוא קהל מתלבט, ברור היום שקהל מתלבט נוח להשפעות באמצעות גימיקים, אז מה עושים? בונים תוכנית הדורכת על החוק בשתי רגליים, מכשילים צעירים, מיטב הנוער, כך שיפעילו רמקולים בניגוד לחוק, דואגים בדרכים הידועות להם בלבד שהמשטרה לא תתייחס לעבירות האלה, והופה קיבלנו עוד עשרה מנדטים.

מעולם לא הייתה הטיית בחירות כמו בבחירות האחרונות. בחירות הן לא דבר נקי, תמיד יש מנדט או שניים אשר נעים לכאן או לכאן, מתים קמים ממרבצם להצביע, הצבעות כפולות, חמולתיות, קמעות, אך לדעתי מעולם לא הגענו למה שהיה בבחירות האחרונות. מעולם לא היה לאיש האומץ והקשרים לדרוך עד כדי כך על החוק, לעשות קופת ענק של מנדטים, ולעבור את כל זה בשלום.

אין אף חרדי, לא בבית שמש ולא שום מקום אחר שהשתלט בדרכים ביריוניות על כל כך הרבה מנדטים כפי שהשתלטה מפלגת יש עתיד, באמצעות יוסי סילמן ויאיר לפיד בבחירות האחרונות.

ריבוי הקולות הצפים והבריונות הפלילית לדעתי של מפלגת יש עתיד השתלטו בשיטות שונות, לפחות זו המוצגת לעיל, על-ידי טל שיידר והבלתי חוקית בעליל, בהנהגתו ובהובלתו של ראש המטה, יוסי סילמן אשר את דפוסי התנהגותו אנו רואים כעת בפרשת התלונות והמעצר של העיתונאית/בלוגרית, ובברכתו ועידודו של ראש המפלגה לפיד.


אף פעם לא מאוחר לחקור ולהסיק מסקנות נדרשות

אני מצפה מהיועץ המשפטי לממשלה, מפרקליט המדינה, ממח"ש, מועדת הבחירות המרכזית ממבקר המדינה לבחון לעומק את מה שלא בחנו בעבר, כלומר את התרגילים השונים בהם השתמשה יש עתיד במטרה שהצליחה לה מעל ומעבר למשוער, לשים ידה על הקול הצף. ככל שהם (בכירי רשויות החוק) או מי מהם מנוגדי עניינים מסיבות כלשהן אנא יתאימו עצמם לכללי ועדת אשר, ויסמיכו אחרים לבדוק.

סרטן כזה כמו סרטן אחר (סרטן הרפז) לא נרפא מעצמו, גם הקרנות וטיפול כימי לא עוזרים, אלא כטיפול תומך לאחר החיתוך העמוק. או שחותכים או שהוא מתפשט, ולכן ראוי לחתוך מוקדם ככל האפשר, וככל שנמתין כן החיתוך יהיה עמוק יותר, תופעות הלוואי תהיינה חמורות יותר, והכאב והסבל של הטיפולים התומכים לאחר החיתוך יהיו רבים יותר.

קישורים:

מאיר כהן שר הרווחה פיברק תלונת שווא כוזבת נגד העיתונאית ענת חובב וגרם למעצרה | ענת חובב 27.9.09

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר ברדיו – תוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

יוסי סילמן מנסה להפריד ולמשול | יואב יצחק News1.co.il

נדרש מקצה שיפורים מאוד רציני בדוח סילמן | אפרים הלפרין, News1.co.il

יוסי סילמן עבריין בחסות השר | יואב יצחק | News1.co.il

זכות הפרסום של לורי שם טוב | הטור של פריצי, אברהם פריצי פריד

תחלואי עלילות משרד הרווחה: תלונה נגד משטרת מרחב דן – וונדליזם וגרימת נזק לדירת עיתונאית במהלך צו חיפוש

בלוגרית נעצרה בגלל שפרסמה פרטים אישיים על מנכ"ל משרד הרווחה | אור קשתי

כב' השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ביטל החלטה של השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער והורה על השבת קטינות להשגחת האם – עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

בתאריך 30 ביוני 2014 הוציאה השופטת טובה פרי, בימ"ש לנוער תל אביב, החלטה מעוולת והרסנית להוצאת קטינות ממשמורת אימן, בלא שהיא מקיימת דיון, ללא נימוק פשר הוצאת הקטינות מאימן הטובה והכשירה, כשהיא נוקטת בהליכי משפט בניגוד לחוק. קישור לפוסט בעניין החלטת השופטת טובה פרי, מובא בקישור, כאן:

טובה פרי שופטת בימ"ש לנוער ת"א – חריגה מסמכות והוצאת ילדות ממשמורת אימן שלא כדין

עו"ד יוסי נקר, מומחה בחוק ונוער ודיני משפחה, ייצג את האם, הגיש ערעור נגד החלטת השופטת טובה פרי בבית משפט מחוזי ת"א, תיק ע"א 1315-07 מ' נ' היועמ"ש לממשלה.

היום התקיים דיון בייצוגו של עו"ד יוסי נקר.

השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א, קיבל את ערעור עו"ד נקר, והורה על ביטול החלטת השופטת טובה פרי, תוך העלאת ביקורת נוקבת על התנהלותה והתנהגותה הבלתי תקינה של השופטת, כשהוא מתאר התנהגות שיש בה משום נכלוליות ופעולות פוגעניות בזכויות האימא ובנותיה.

עו"ד יוסי נקר, ב"כ האם, נחשב לבכיר עורכי הדין בייצוג משפחות בנושא חוק ונוער. עו"ד נקר נוהג באומץ, ולא פוחד לחשוף את שמן ואת דמותן של העובדות הסוציאליות לחוק הנוער, כולל שופטי נוער מול הציבור "בפריים טיים" כשהן פועלות בניגוד לטובת המשפחה ורווחתה. עו"ד נקר, נחשב לעו"ד פורץ דרך, מומחה בדיני משפחה עם יכולת חשיבה אנליטית להבנת הליכי המשפט, ובמילות העם: "עו"ד יוסי נקר – מומחה לשחיטת פרות קדושות".

פסק דין ע"א 1315-07-14 מ' נ' היומ"ש לממשלה, מדבר בעד עצמו. להלן קטעים נבחרים מפסק הדין:

המשיבות 3-4 (להלן: "הקטינות") הוכרזו כקטינות נזקקות ביום 28.5.13 והוצאו לגביהן צווי השגחה.

ביום 11.5.14 הוגשה בקשה להארכת צווי הנזקקות אשר היו אמורים לפוג ביום 28.5.14, לשנה נוספת.

בבקשה צוין בזו הלשון:

"ה'  ילידת 2007 תלמידת ביה"ס. מדיווח בית הספר עולה כי ה' היא ילדה חרוצה ואינטליגנטית, בעלת אוצר מילים רחב. מגיעה לבית הספר מטופחת, מסודרת עם הציוד הנדרש. האם עומדת בקשר עם בית הספר, מתוארת כאכפתית ומסורה.

ב' ילידת 2009, תלמידת גן. מדיווח הגן עולה כי הילדה מגיעה שמחה לגן, ילדה חייכנית ושמחה, המבצעת את משימות הגננת. האם מתוארת כאחראית ומסורה, המביאה אותה מדי יום לגן.

בדיון שהתקיים ביום 29.5.14 התייצבה המערערת בעצמה יחד עם הקטינות. בקשותיו של ביהמ"ש להוציא את הקטינות מהאולם לא נענו. בתום הדיון הורה ביהמ"ש על הארכת צווי הנזקקות וההשגחה לקטינות וכן הורה, כי הקטינה ה' תילקח לאבחון פסיכיאטרי.

החלטה זו כפי שניתנה איננה מנומקת.

לא מצאתי בה ולו נימוק אחד שבאמצעותו מצדיק ביהמ"ש קמא את ההחלטה בדבר הארכת צווי הנזקקות.

כל מה שמציין ביהמ"ש הוא – סירובה של האם להוציא את הקטינות מן האולם, ותו לא.

זאת ועוד, ביהמ"ש ציין בהחלטתו כי הוא הבהיר לעו"ס לחוק הנוער כי יש לפעול בהקדם להוצאת הקטינות ממשמורת האם, שכן לטעמו של ביהמ"ש "מצבן של הקטינות ילך ויתדרדר, שכן אין האם מסוגלת לספק את צרכיהן של הקטינות, אינה מסוגלת לתת לקטינות הללו בית יציב ובטוח".

ביהמ"ש לא ראה לנכון, משום מה, להסביר על בסיס מה הגיע הוא למסקנה האמורה.

בהמשך להחלטה זו ונוכח המלצת ביהמ"ש, החליט המשיב (משרד הרווחה), ביום 5.6.14, לנקוט בהליך לא שגרתי והגיש בקשה למתן צו ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער.

ביסוד הבקשה התנהגותה של המערערת בדיון ביום 29.5.14, אשר התייצבה אליו, כאמור,יחד עם הקטינות והפנייה לאותה המלצה של בית המשפט בדבר הפעולה המיידית הנדרשת להוצאתן של הקטינות.

אודה ולא אכחד כי התלבטתי קשות בכל הנוגע להחלטה שיש ליתן בערעור שלפניי. לא יכול להיות ספק כי התנהלותו של בית משפט קמא לא היתה תקינה.

מוכן אני להכיל מצב שבו בית המשפט, נוכח אשר רואות עיניו, יורה או יפנה את תשומת לב שירותי הרווחה, שהרי בעניינם של קטינים עסקינן, לנקוט בדרך כזו או אחרת. ואולם, אם ננקטה דרך זו יש לנהל את הדיון לגביה "על פי הספר".

לא יעלה על הדעת שבית המשפט, אשר אף התבקש לקבוע מועד לדיון בבקשה זו, יחליט, בפתקית, להאריך את תקופת הנתק שבין הקטינות ובין אמן לפרק זמן של 60 ימים נוספים מבלי לקיים דיון כהלכתו.

בית המשפט קמא עצמו ציין כי הוא לא נוהג ליתן החלטות בנושא של הוצאה ממשמורת מבלי לשמוע את ההורה, בענייננו המערערת.

לא היתה כל סיבה שלא לזמן את האם לדיון. התוצאה שהתקבלה מהתנהלות זו של בית המשפט שלאם, זו שהקטינות היו בהשגחתה, לא ניתן לה בכלל יומה בבית המשפט, לא ביום 5.6.14 ולא בבקשה להארכה בנושא כה גורלי וחשוב.

מצב כזה הוא אינו ראוי ואין להסכין עמו.

אוסיף ואומר, כי תמה אני על הבהילות שבה התקבלה ההחלטה בדבר הוצאתן ממשמורת של הקטינות.

לא בכדי ציטטתי מדברי העובדת הסוציאלית בבקשה להארכת צווי הנזקקות וההשגחה, מהם עולה כי לא עלתה בשלב זה בכלל האפשרות של הוצאת הקטינות מהשגחת האם.

כן לא ברור גם מדוע נקט המשיב (משרד הרווחה) בהליך לפי סעיף 12 לחוק הנוער, שהוא הליך לא שגרתי במקום לפנות לבית המשפט בהליך מסודר לשינוי של דרכי הטיפול.

נופך הבהילות שעטה את הבקשה הוא הביא לטעמי למתן החלטה תוך פגיעה בזכות בסיסית יסודית, זכות הטיעון של האם, אשר בנותיה נלקחו ממנה מבלי שקולה ישמע.

התנהלות בלתי תקינה זו מחייבת התערבות של ערכאת הערעור.

סוף דבר

אני מורה על ביטול החלטתו של בית המשפט קמא מיום 30.6.14 ועל השבת הקטינות להשגחת האם.

בשולי הדברים אוסיף ואומר כי מצופה היה גם מהמשיב (משרד הרווחה) אשר קיבל לידיו את ההחלטה מיום 30.6.14, ומותר לי לומר החלטה שהוא לא ציפה לה, שהרי הוא בעצמו ביקש לקיים דיון, לפנות לבית משפט קמא ולהפנות את תשומת לבו לכך כי יש לקיים דיון בבקשה טרם מתן החלטה.

בהתאם לבקשת עו"ד יוסי נקר, אני מתיר את פרסום פסה"ד ללא פרטים מזהים".

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם. קריאה בקובץ pdf

טובה פרי שופטת נוער ת"א - החלטה פוגענית בניגוד לטובת הילד והוצאת ילדים ממשמורת אימם שלא כדין

טובה פרי שופטת נוער ת"א – החלטה פוגענית בניגוד לטובת הילד והוצאת ילדים ממשמורת אימם שלא כדין

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א - ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה - פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א - ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה - פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א - ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה - פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א - ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה - פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א - ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה - פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

פסק דין כבוד השופט שאול שוחט בימ"ש מחוזי ת"א – ע"א 1315-07-14 מ' נגד היועמ"ש לממשלה – פסק דין המורה להשיב קטינות שהוצאו שלא כדין ממשמורת אימן ומבטל את החלטת השופטת טובה פרי מבימ"ש לנוער ת"א. עו"ד יוסי נקר ייצג את האם

קישורים:

טובה פרי שופטת בימ"ש לנוער ת"א – חריגה מסמכות והוצאת ילדות ממשמורת אימן שלא כדין

טובה פרי שופטת בימ"ש לנוער ניתקה אמא מילדיה בניגוד לחוק – השופט יהושוע גייפמן ביטל את החלטתה – ענ"א 42911-05-13

טובה פרי שופטת בימ"ש לנוער ת"א – הפגנה מול ביתה של פרי נגד חטיפות ילדים מהוריהם

שופטת נוער טובה פרי – הוצאת צו הגנה נגד אמא שלא תראה ילדיה בניגוד לחוק ולכללים

שולה מאיר עו"ס לשכת רווחה אפיקים תל אביב חטפה ילד ספרדי מהוריו כשטובה פרי שופטת נוער שותפה לפשע ומטייחת – מחאת הורים מול בית ראש הממשלה בקיסריה להשבת הילדים החטופים

אמא מחדרה התאבדה לאחר שבתה נלקחה ממנה על ידי שירותי הרווחה חדרה

בדוח עליו חתום אהוד חלק, פסיכולוג קליני, מרכז חירום לילדים בסיכון נווה מיכאל פרדס חנה, נכתב על ידו הדברים כלהלן:

"XXX בת 12, נראית כפי גילה. ילדה יפה, אסתטית ומטופחת מאוד. מבנה גוף רזה. שיער בהיר ארוך אסוף בצמה, עגילים צמודים. הגיעה לבושה בבגדים נקיים ותואמים למידותיה ולמזג האוויר. עצמאית בתפקודה היומיומי. פגישות האבחון הראשונה והשנייה התקיימו בתקופת ההרחקה של האם. נושא זה עלה בשיחה עם XXX שהביעה געגועים לאימה וחיכתה בקוצר רוח לפגוש אותה.

… ומעבר לעצב בעת שדיברה על אימה שאינה יכולה לראותה כבר קרוב לחודש… נראה כי הברית החזקה עם האם קשורה היטב בצרכי התקשרות."

בהמלצות קבע אהוד חלק:

1. מומלץ על השמה חוץ ביתית. רצוי לבחון אפשרות של משפחת אומנה מתאימה. בהיעדרה, מומלץ על השמה בפנימייה בעלת גישה טיפולית שאמונה על עבודה עם ילדים שהאפיון העיקרי הוא של בעיות ריגשיות.

2. מומלץ על השמה חינוכית בכיתה רגילה ובבית ספר רגיל.

3. טיפול פרטני לעיבוד חוויות מכבידות בקשר הורה – ילד ומצוקה הקשורה לחסך רגשי."

מן המפורסמות הוא שפקידות הסעד הן אלו שמכתיבות "למומחים" את המסקנות שיתאימו לרצונן. מומחה שלא מספק את הסחורה, דינו אחת הוא, להחליף אותו במומחה אחר שיבצע את הנדרש ממנו על ידי פקידת הסעד.

האמא מחדרה התאבדה לאחר שבתה נלקחה ממנה על ידי משרד הרווחה בצו חירום ממשמורתה.

לדברי בן זוגה של האם ז"ל, מדובר באם חד הורית והאבא של הקטינה נפטר לפני חצי שנה. והבת טופלה במסירות ואהבת אין קץ על ידי האמא ובן זוגה התומך.

בין האמא לבת התקיים ויכוח סתמי על גלישת הבת באינטרנט ברשת הפייסבוק כשבסופו האמא ניתקה את האינטרנט בבית.

הילדה סובלת מוריד רגיז על יד האף, תופעה שקיימת אצל ילדים, וכשהיא מבצעת פעולות הכרוכות במאמץ, או מתרגזת, נוזל לה דם מהאף.

במהלך הויכוח שהתקיים במרפסת הבית בין האם לבתה, נזל לילדה דם מהאף. שתי חברותיה של הבת עברו ברחוב וקראו לילדה לבוא איתן.

האמא אמרה לבתה, לכי לטייל עם חברותייך. אותן חברות התקשרו למשטרה, ואמרו שהאמא מרביצה לבת שלה, דבר שלא היה ולא נברא. הן חשבו שבכך, האמא תחבר תחבר את האינטרנט בבית בחזרה.

אלא שכעבור זמן קצר, הגיעה משטרת חדרה עם פקידת סעד לחוק הנוער לבית של האם, עצרה את האם באלימות, והוציאו צו חירום ללקיחת הילדה מהאם למרכז חירום נווה מיכאל.

הילדה צרחה בבהלה, לא הבינה מה עושים לאמא שלה.

האמא נחקרה ונעצרה בכלא קישון למשך 3 ימים והואשמה באלימות כלפי בתה, דבר שלא היה ולא נברא. במהלך החקירה הוטחו באם האשמות שקר.

מודגש:

האם ללא עבר פלילי, ללא רקע נפשי קודם, ולדברי בן זוגה, לא פנתה מיוזמתה לשירותי הרווחה, אישה עובדת כמרפאה בעיסוק עם בעלי חיים, מצאה עצמה בסיטואציה לא נורמלית בה היא מואשמת באלימות כלפי בתה היחידה.

פקידת הסעד אמרה לאם שהיא יותר לא תראה את הבת שלה.

שלושת ימי המעצר, הטחת האשמות השווא והחקירות המתישות, והאמירה של פקידת הסעד שיותר היא לא תראה את בתה, הביאו את האמא לקצה גבול היכולת שלה לספוג את הזוועה. האמא לא יכלה לשרוד בלי הבת שלה, ותלתה את עצמה ביום 24/6/14.

יום 28/6/14 הוא יום הולדתה של האם, היא היתה אמורה לחגוג 39 שנים ולחגוג עם בתה ובן זוגה את יום הולדתה.

האם התאבדה לאחר ששירותי הרווחה התערבו בחייה וגרמו לה לחנק נוראי. במקום לסייע, הטיפול של הרווחה היה אלים וברוטלי.

הילדה היא תלמידה מצטיינת ואהודה על חבריה בבית הספר, מטופחת ומושקעת והיתה משוש חייה של האם. ללא הבת האם לא שרדה.

הספד למותה של האם ע"י מוטי לייבל

מוטי לייבל נושא הספד לזכרה של האם שנטלה את חייה, לאחר שפקידת סעד שידה קלה על ההדק בתלישת ילדים מזרועות הוריהם האהובים, לקחה את בתה בצו חירום למרכז חירום נווה מיכאל.
פקידת הסעד שלחה מכתב לאמא בו כתבה שהיא לא מתכוונת להחזיר את הילדה אליה, כי היא אמא רעה.
העלילות שהעלילה העובדת הסוציאלית נגד האמא, אין להן שחר למציאות. היא כתבה שאין לאמא אוכל במקרר, בעוד שהמקרר של האמא מפוצץ באוכל, היא כתבה שהאמא צורכת סמים, בעוד שהאמא לא מעשנת ובוודאי שאינה צורכת סמים, היא טענה שהאמא לא יהודיה, בעוד שהאמא יהודיה כשרה למהדרין, ובתעודת הלידה שלה נכתב: שם משפחה קושניר שהגיעה מאוקראינה, כשלסבא קוראים דוד.
בכל מקום בעולם, בכל דת כמעט מאמינים בסופו של דבר באמת אחת ומוחלטת, שיש אלוהים אחד, ואם יש אלוהים אחד, אז כולנו ילדיו, ואם כולנו ילדיו אז תפילה לאחד בהחלט מתאימה גם לאחר.

בן זוגה של האם נדרש ע"י משרד הרווחה להסביר לבת, כיצד אמא שלה מתה

אוהד חממי לא מצליח להבין איך כל החכמולוגים וכל הפרופסורים לא טרחו להגיד לילדה איך אמא שלה נפטרה, והסתכלו עליו כדי שהוא יגיד לילדה איך אמא שלה נפטרה.
אוהד אמר לילדה: "אמא נרדמה". בזמן אמת, לא ידעתי איך להגיד לילדה איך אמא שלה נפטרה. אני לא פסיכולוג ולא ידעתי איך להסביר לילדה מה קרה. אוהד מספר שכל מסירת הידיעה לילדה בוצעה בביזיון.

אוהד חממי בן זוגה של האם ז"ל: "המשטרה עצרה אותה והשאירה את דלת הבית שלה פתוחה – הבית נבזז"

משטרת חדרה לא איפשרה לאמא לנעול את דלת דירתה, כשהם עצרו את האם – כתוצאה מכך נכנסו לדירת האם פועלים זרים שבזזו ורוקנו את הדירה מכל הרכוש שהיה בה.

מוטי לייבל פעיל חברתי – אני מאשים את הרווחה בפשעים כנגד האנושות בסחר בילדים

מוטי לייבל, עיתונאי:

האם עשתה מעשה מכיוון שהיא לא יכלה להתמודד עם הפשע הנתעב הזה של חטיפת ילדתה.

בצער רב ובלב דואב אני אומר את זה, אני מקווה מאוד שהילדה לא תתגלגל בין המוסדות, אני מקווה מאוד, ולפי מה שאני רואה, היא קיבלה ערכים על מנת לא להידרדר מוסרית. אני רוצה לנצל את המקום והזמן להעביר מסר לאותם אמהות ואבות אשר נמצאים במצב שחטפו גם להם את הילדים, וגם לאלו שיחטפו להם את הילדים בעתיד, כל עוד אנחנו לא נעצור את זה, ואנחנו עומדים לעצור את זה. הם ימשיכו לחטוף ולסחור בילדים.

במידה ואתם פוגעים בעצמכם, קודם כל המערכת ניצחה אתכם. שנית, אין, אין מי שיגן על הילדים שלכם מציפורני הרווחה. מה אתם חושבים שיעלה בגורלם לאחר שתנטשו אותם? אני קורא לכם להפסיק עם נטילת החיים שלכם, כי הילדים שלנו זקוקים לנו. הם סומכים עלינו שנבוא נציל אותם ונחלץ אותם. אז די עם זה.

מעבר לכך, אני מאשים את חברת קדישא ורבנות ישראל בהלנת המת. הם טוענים וטענו עד עכשיו שאיננה יהודיה, אולם מאידך יש את תעודת הלידה שלה שמוכיחה שהיא יהודיה.

אני מאשים את הרווחה בפשעים כנגד האנושות ובסחר בילדים.

אני מאשים את שר הרווחה מאיר כהן ואת כל שרי הרווחה מיום הקמת המדינה, מפרשת חטיפת ילדי תימן ועד עצם היום הזה. מאשים אותם בפשעים כנגד האנושות. אף אחד מהם אינו חף מפשע, כיוון שכולם ידעו.

אני מאשים את מנכ"ל הרווחה, יוסי סילמן, אשר יודע על הפשעים האלה ומעלים עין ובכך נותן יד לזה. במקום לטפל במקרים ולעזור, הוא מסתובב ומחפש איך לעשות הפרד-ומשול בין הקבוצות אשר נאבקות להפסקת ילדים מהוריהם.

אני מאשים את דובר הרווחה, דוד גולן, אשר נתן תגובה המבזה אותו ואת כל המערכת שהוא דובר עבורה.

התגובה פורסמה באינטרנט בפייסבוק של דובר הרווחה.

אני מאשים את מערכת המשפט אשר שופטיה, אם מפאת חוסר זמן, אם מפאת רשעות, אם מפאת נקמה אישית או בגלל שהם מכרים ותיקים של העובדות הסוציאליות, משמשים כחותמת גומי ומקבלים בצורה עיוורת ומבלי לרדת לשורש העניין את כל התסקירים, וביניהם גם שקריים של עובדות סוציאליות. מאידך אני רוצה לציין שאין אנו מגנים כל עובדת סוציאלית באשר היא. ישנן עובדות אשר נותנות את הלב והנשמה, ואני פונה אליהן דווקא וקורא להן לפתוח את העיניים. נכון שקשה להתפרנס היום, נכון שצריך לשמור על מקומות העבודה שלכן, אבל גם במחיר חיי הילדים? גם במחיר חיי הורים? תסתכלו מסביב, תנסו לשים לב בין מה שמספרים לכם לבין האמת. אלו דברים אחרים לגמרי.

בנימה אישית, אנחנו מספר לא קטן של הורים, אמהות ואבות אשר סובלים את סבל הרווחה וגם פעילים חברתיים, אשר לקחו על עצמם את הרצון לשנות את המעוות. זאב בודד אל מול מערכת מפלצתית כזו, אינו מסוגל להתמודד, אבל אנחנו מתאחדים, מתעצמים, נהיים קבוצה גדולה ורצינית, שביחד יהיה לנו את הכוח להמשיך ולהיאבק עד ליום הצדק שבו אנו ננצח.

נמצאים איתנו חברים יקרים אסתר מנחם המתנחלת ומגן דהרי מקבוצת לאהוב, אשר כל מה שהם עושים זה להסתובב ולעזור לאנשים ולתמוך בהם, בדיוק כמו מה שניסינו לעשות היום.

מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה) ואוהד חממי בן זוגה של נדיה אליוכין ז"ל

מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה)

מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה) ואוהד חממי בן זוגה של נדיה אליוכין ז"ל

מוטי לייבל עיתונאי (חולצה שחורה)

אוהד חממי בן זוגה של נדיה אליוכין ז"ל

עצרת תמיכה למותה של האם ז"ל

יוסי סילמן מנסה להפריד ולמשול | יואב יצחק News1.co.il

יוסי סילמן מנסה להפריד ולמשול | יואב יצחק News1.co.il

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-93686-00.html

יוסי סילמן מנסה להציל את עצמו

יוסי סילמן מנסה להציל את עצמו

מנכ"ל משרד הרווחה מנסה להשתיק את ל'. בכל מחיר. לשם כך הוא עושה מאמץ להיפגש עם אבות גרושים אומללים, בניסיון לשכנעם להתנתק מ-ל' – המובילה מאבק ציבורי נגד בכירים במשרד הרווחה ונגד פקידות סעד, שעיוולו נגדה ונגד גורמים נוספים.

▪  ▪  ▪
ברשימה שפרסמו ב-News1 ביום 21.06.14  הצבענו על מעשיו המופקרים של מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן. חשפנו עבירות פליליות שביצע נגד ל' וילדיה הקטינים – כשעשה שימוש בלתי חוקי במידע לכאורה שהובא לידיעתו, מתוקף תפקידו המקצועי והניהולי, כדי לבוא-חשבון עם ל' שחשפה בתקשורת מידע על הנהלותו הפיננסית המפוקפקת ועל עיקולים שהוצאו נגדו בגין זאת שלא שילם חובותיו.

סילמן עשה שימוש במידע לתועלתו הפרטית, למרות האיסורים בחוקים השונים: חוק בית המשפט לענייני משפחה, חוק הגנת הפרטיות וחוק הנוער.

במדינה מתוקנת היה סילמן מסולק מתפקידו, עם חשיפת מעשיו. במקום זאת, הוא זוכה לגיבוי מצד שר הרווחה, מאיר כהן, שלא מקפיד לבצע את חובותיו כשר בממשלה ולכפות, גם על הכפופים אליו, ובהם על המנכ"ל, להקפיד על שמירת החוק.

מאז החשיפות של ל' והפרסומים כאן אודותיו, מנסה סילמן להפריד ולמשול. מטרתו: למנוע סחף שלילי והצטרפות גורמים נוספים העלולים לחשוף את מעשיו המופקרים. במסגרת זו הוא מבצע "עבודת שטח" המעלה תמיהות.

סילמן יוצר קשר אישי עם פעילים מקרב האבות הגרושים, שמהם נלקחו ילדים, מבטיח לחלק מהם שייפעל למענם, ובפיו "בקשה קטנטנה": להתנתק מ-ל'.
סילמן נפגש עימם באופן בלתי רשמי בבתי קפה וגם בבתים פרטיים. סילמן מבטיח לאותם אבות אומללים להקים למענם גם הוסטלים לגברים, בתקווה שלא ישתפו פעולה עם ל'. חלק מאותם משתתפים הביעו, ובקול רם, את חוסר אמונם בו. ניסיון העבר מלמד, כי להבטחותיו של סילמן אין כיסוי. כפי שחשפנו כאן – האיש שקרן ומתנהל באופן נכלולי.
בכל מקרה: גם אם ינסה, סילמן אינו מורשה להשתמש בתקציבים של משרד הרווחה ו/או ליתן שוחד לאחרים כדי להשתיק ביקורת נגדו.

סילמן, בחושיו הטובים, יודע היטב: ל' היא מובילת המאבק נגד פקידות סעד במשרד הרווחה ונגדו אישית, בשל מעשים בלתי חוקיים שביצעו. ל' מפעילה רשת של בלוגים, באמצעותם היא מסייעת לנפגעים רבים וחושפת מעשים בלתי תקינים מצד פקידי סעד ובכירים במשרד הרווחה.

ל' לא לבד. כמה גורמים, ובהם עיתונאים ותנועת אומ"ץ, כבר מגלים עניין במעשים החמורים.
ל' לא תשקוט ולא תנוח עד שתשיג את מטרתה: השבת ילדיה שהוצאו ממנה שלא כדין, כטענתה, ועד שתביא למיצוי הדין עם אותם גורמים שעיוולו נגדה, ובהם עם סילמן.

סילמן פועל כאמור לחסימתה של ל', תוך התרת דמה והוצאת דיבה חמורה נגדה. כך לדוגמה, סילמן נפגש השבוע עם קבוצה של אבות גרושים, שבראשם עומד א' ש', והפציר בהם לנתק מגע מ-ל'. סילמן ייחס לה מעשים בלתי תקינים שלא ביצעה, והכפיש את שמה. סילמן לא הפנים, למרבה הצער, כי פעולותיו המקוממות לא יעצרו חשיפת מעשיו.

מאיר כהן לא מבצע את תפקידו

מאיר כהן לא מבצע את תפקידו

  • המשך יבוא.

קישורים:

אילנה שושן – הוצאת ילדים בכפיה על ידי הרווחה – צריך להציב מטרה איך עוקפים את משרד הרווחה

אילנה שושן – הוצאת ילדים בכפיה על ידי הרווחה – צריך להציב מטרה איך עוקפים את משרד הרווחה

כנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

בחסות עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, משפחת סולודקין, פרלמנט נשים ותנועת ש.י.ן

מינוף תקשורתי וציבורי של המאבק למען זכויות ילדים והורים

צריך להסתכל ולראות איפה השורש והבעיה ואותה לתקוף. אפשר להתלונן, עשו לנו, תכלס, אפשר לשים את הכל בתוך משפך כדי לעשות את השינוי.

עזבו את הרגשות, צריך להיות פרקטיים. צריך להציב מטרה. צריך לזוז מהרגש, צריך לעבוד מהמוח בנושא של הוצאת ילדים.

צריך לשבת מול המערכת. שילדים בהליכי גירושין לא יקראו בסיכון. תתרכזו בעיקר.

ח"כ לשעבר אורית זוארץ – כל חבר כנסת יכול להקריא כל שבוע נאום בן דקה על איזה נושא שהוא רוצה

עניין בתקשורת, אני מספרת לכם חוויה אישית. ניסיתי להעלות את הנושא של סחר בנשים וזנות על סדר היום, ואמרו לי עד שלא תעשי את זה בצורה רדיקלית, לא יקשיבו לזה. פשוט לקחתי ופרסמתי כרטיסי ביקור בשם "אורסוס סבטלנה", שמנו אותם על רכבים בתל-אביב, ואז באמת התקשורת באה וסיקרה את הפרסום, הטלפונים שקיבלתי וזה היה מאוד מעניין.

זה לא פשוט. העובדה שיש כאן 5 אנשי תקשורת וצופית גרנט שזה שישה, זה הישג לא מבוטל. במאבקים שלנו, שאין פה ואין קול ואין אף אחד שבאמת הרים את הדגל מאז שמרינה נפטרה, אנחנו צריכים לקחת את זה בשני ידיים, ולא להתחיל להיכנס לאג'נדה הפרטית שלי, מה אני חושב, זה לא מעניין. אותנו מעניין מדוע משרד הרווחה מוציא ילדים מהבית בגלל בעיות כלכליות.

צריך להשתמש בכל הכלים. להכות בכמה מישורים, כנסת.

תעשו מפגש אני אתן לכם כלים פרלמנטריים. כל חבר כנסת יכול להקריא כל שבוע נאום בן דקה על איזה נושא שהוא רוצה, זה קצת לעשות עבודת לובינג, ושכל אחד ירים דף, מכתב עם הסיפור שלך ושלך.

קישורים:

יאנה עברי תחקירנית – משרד הרווחה איים עלי כשפורסמו הכתבות והתחקירים על התנהלותם הקלוקלת

פרופ' אסתר הרצוג נושאת דברים בכנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל

יאנה עברי תחקירנית – משרד הרווחה איים עלי כשפורסמו הכתבות והתחקירים על התנהלותם הקלוקלת

יאנה עברי תחקירנית – משרד הרווחה איים עלי כשפורסמו הכתבות והתחקירים על התנהלותם הקלוקלת

כנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

בחסות עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, משפחת סולודקין, פרלמנט נשים ותנועת ש.י.ן

מינוף תקשורתי וציבורי של המאבק למען זכויות ילדים והורים

                  יאנה עברי – חלק ראשון -

יאנה עברי: במשך שנתיים וחצי הייתי כתבת תחקירים בערוץ 9, ולפני זה עבדתי בוסטי, כיום אני כתבת בערוץ 10 וערוץ 2, מהיום שאני הגעתי לתקשורת, קיבלתי טלפון ממרינה סולודקין והיא אמרה לי:

"אני מבקשת שתאמיני לי. מה שאני אספר לך, את לא תאמיני לי, אבל לפחות תני לי שעה להוכיח לך שאני צודקת". הגעתי ללשכה שלה ושם חיכו לי 5 נשים, והיא אמרה לי, לנשים האלה לקחו את הילדים והם לא עשו שום דבר".

הסתכלתי עליה במבט, שהיא הוזה, מה זאת אומרת לקחו את הילדים והן לא עשו שום דבר, הרבצתן, חנקתן, הטבעתן, השפלתן, מה עשיתן? אמרו לי: לא עשינו שום דבר. שום כלום.

אני חייבת להודות, אני לא האמנתי, אבל כעיתונאית חוקרת, אמרתי, אם הן כל כך מנסות לשכנע אותי שהן צודקות, לכל המועט, אני אבדוק, ואני ראיתי תסקירים. ראיתי תסקירים של מסוגלות הורות, ותסקירי פסיכולוגים, ודיברתי עם מומחים בעלי שם במדינת ישראל, וראיתי שהם הורים כשירים, הורים טובים. לכל אחד מאיתנו יכולים לבוא בתלונות.

בתוך המסוגלות ההורית של לדאוג לילד שלך, לאהוב אותו, לדאוג לכל הצרכים שלו, לבריאות הפיזית והנפשית שלו, להתפתחות התקינה שלו, הם עשו הכל. נכון, הבגדים לא היו יקרים וצעצועים כמעט ולא היו, כי האמא היתה צריכה לקנות לחם לפני שהיא קונה צעצועים ב-Toys-R-Us, ומאותו רגע אני חושבת שהקדשתי את העבודה העיתונאית שלי להוצאת ילדים מהבית. כשנפגשתי בפעם הראשונה עם לורי, היא אמרה לי, הכתבה לא תצא.

כשנפגשתי פעם ראשונה עם ורוניקה ברומברג, היא אמרה לי, הכתבה לא תצא. וכנפגשתי פעם ראשונה עם רבים מהקהל הזה, הם אמרו לי: הכתבה לא תצא, והכתבות יצאו.

זה אמנם לקח המון זמן. היו כתבות שצברו אבק במשך חודשים, ואני מתביישת ואני אגיד שהיו כתבות שצברו אבק גם במשך שנים, אבל בסוף הן יצאו. כנראה כי אני מספיק מטורפת ועקשנית, אבל אני כן אגיד שבקטע שהוקרן פה כשחנה סולודקין הראתה את הקטע של אמא שלה, היתה שם "חברתי הטובה" חנה סלוצקי, וכשהייתי אצלה בראיון היא הזמינה לי משטרה, והאשימה אותי שאני משתפת פעולה עם מרינה סולודקין ואני למעשה השופר שלה, ושאני מאשימה את פקידות הסעד בבצע כסף ובחטיפת ילדים, כאשר אני למעשה שאלתי אותה, האם יש איזה שהיא תועלת כספית במשרד הרווחה מהוצאת ילד מהבית, כאשר שאלתי אותה האם עולה לגדל ילד 17 אלף ש"ח, היא אמרה לי שאין לה מושג על מה אני מדברת.

היו מקרים שהצקתי שבסופו של דבר ילדים הוחזרו למשפחות, אחרי שאיימו עלי שאני בחיים לא יעבוד יותר במקצוע הזה, אויימתי על ידי חנה סלוצקי, בין היתר.

אני לא אתחיל לפרט אפילו כמה פעמים הזמינו לי משטרה בימי הצילומים, אני פשוט צריכה לנקוב את ימי הצילומים. לא היה יום צילום שלא הזמינו משטרה, אם הגענו למרכז חרום, הזמינו משטרה, אם הגעתי למשרדים של פקידות סעד בוודאי ובוודאי שהזמינו משטרה.

יאנה עברי תחקירנית – הרפש וההכפשות שמוציאים דוברות משרד הרווחה נגד אמא שקר מוחלט

                   – יאנה עברי – חלק 2 -

יאנה עברי: יש שתי בעיות. הבעיה מספר אחד זה העובדים הסוציאליים, מוצגים היום בתקשורת באור מאוד חיובי, הן מוצגות כאילו הן נשים מסכנות בשכר מינימום, נושאות על כתפיהן 300 מאות תיקים, קמות באמצע הלילה "להציל ילד בוכה" וכיוצא בזה.
מולן, יש אמא, שהדוברות של משרד הרווחה מוציא לתקשורת עליה, את כל הזבל האפשרי, ותסלחו לי על הביטוי, שאפשר להוציא על בן אדם, כי על כל אחד מאיתנו אפשר להוציא משהו רע.

עו"ד תמר טסלר: יש לי שאלה, משרד הרווחה מפר את החיסיון שנותן החוק למשפחה, והדוברות של משרד הרווחה מוציא את הפרטים האישיים?

ורד פלמן: כן.

חנה בית הלחמי: תחקירן צלצל, ואמר לי מה אמרה לו פקידת סעד הראשית בשקט-בשקט בטלפון על המרואיינת כדי להוריד אותו מהראיון.

יאנה עברי: אף פעם לא אעז לעשות את זה, אבל אם אגיד לכם שלפני ארבעה חודשים שודרה כתבה שלורי היתה הכוכבת שלה, מה פקידת סעד, ומה הדוברות של משרד הרווחה אמרו לי על לורי, לא הייתם מאמינים. דוברות משרד הרווחה מוציא רפש שכזה, כשאני יודעת שלפחות חצי מזה זה שקר מוחלט. אבל זה מה שהם אומרים. הם אומרים אם את תזמיני מישהו, כי אני ביקשתי להזמין נציג לאולפן, והם אומרים "זה בדיוק מה שאני יגיד". היא פושעת ומקומה בכלא. זה מה שהוא אמר. אז לשאלה של תמר, הקושי הוא בזה שפקידי הסעד מוצגים באור מאוד חיובי, כאנשים שעוזרות לעם חלש.

עו"ד יוסי נקר וחנה בית הלחמי – הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה ותפקידה של התקשורת

פרופ' אסתר הרצוג מודה לצופית גרנט על הפוסטים האקטיביים שלה בנושא הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם ע"י הרווחה.

עו"ד יוסי נקר: החוק הרלבנטי בעניין הוא חוק טיפול והשגחה משנת 1960. היום לפי ההגדרות, כל ילד יכול להיכנס להגדרה של ילד נזקק. בגדול החוק אומר כל ילד שנפגע או עלול להיפגע מבחינה גופנית או נפשית – הוא ילד נזקק. מי מגדיר מה זה ילד נזקק? נפגע או עלול להיפגע? ההגדרה הזו כל כך רחבה, שאנו קוראים לה "סעיף סל". אפשר להכניס להגדרה הזו את כל מה שאתה רוצה.

חנה בית הלחמי: הסיפור של שירותים בקהילה, זה ניווט תקציבים. זה הכל. יש מחיר לראש. זאת אומרת רשויות הרווחה בארץ מעדיפות לנווט את התקציבים בארץ להשמה חוץ ביתית. הכל מופרט ויש פה בעלי הון שבעצם לוחצים לקבל ילדים למוסדות שלהם. יש מחיר לראש. זאת אומרת, אם אין לי כסף לגדל את הילד שלי, אז יקחו לי את הילד, ואז יהיה תקציב של 16,350 ש"ח לחודש, כדי לגדל אותו. אם היו נותנים לי חצי מזה הייתי יכולה לגדל אותו לבד.

עו"ד יוסי נקר: כשהשר בוז'י הרצוג היה שר הרווחה בשנת 2007, הוא אמר מעל במת הכנסת לשאילתא שהגישה ח"כ שלי יחימוביץ לפי בקשה שלי. אני ביקשתי אז לדעת, מהי הסטטיסטיקה של הוצאת ילדים לפי ישובים, משום שהתחושה שלי היתה שהישובים החזקים כלכלית מוציאים יותר ילדים, ואכן זה הוכח כנכון. השר אמר, שכדי להחזיק ילד מחוץ לבית, הרשות המקומית משתתפת ב- 25% מהעלות והמדינה משתתפת ב- 75% מהעלות. ברשויות המקומיות החלשות, אין את היכולת הכספית להשתתף ב- 25% ואז התקציב עובר לרשויות המקומיות החזקות, ואז ברשויות המקומיות החזקות מוציאים יותר ילדים מהרשויות המקומיות החלשות. עכשיו, זה לא שהילד מקבל את הטיפול, כי לטפל בילד בקהילה זה יותר מהעלות של אותה 25% ולכן נוצר מצב שילד גם לא מוצא מהבית וגם לא מקבל את הטיפול מהקהילה.

סדרת הכתבות של נעמה לנסקי מישראל היום, היו כן נקודת מפנה בהתייחסות של התקשורת. לא יודע אם אתם מכירים מה זה חולה אסטמה, שהוא פתאום נושם, אז זו היתה התחושה של הרבה מאוד הורים שכל הזמן רדפו אחרי התקשורת וקיבלו זלזול וחשבו שהם מדברים שטויות, ופתאום מישהו בישראל היום נתן להם פתחון פה.

עו"ד יוסי נקר – מתי הכי הרבה משתמשים בפקידת סעד לחוק הנוער? בקיץ או לקראת הקיץ

סכסוך בתוך משפחה, אז במסגרת כל תיק משפחתי בית המשפט מכניס את פקידת הסעד לסדרי דין, וזו אמורה לדאוג להסדרי ראיה ו"לפתור" את הבעיות ביניכם, וכטבעם של התיקים האלו, כל הילדים בתיקי גירושין מוגדרים כילדים בסיכון, וכשפק"ס לסדרי דין לא מצליחה לפתור את הסכסוך, מכניסים לתמונה את פקידת הסעד לחוק הנוער, שיש לה את אותו כלי של חוק הנוער שבאמצעותו היא משתמשת.

מתי הכי הרבה משתמשים בפקידת סעד לחוק הנוער? בקיץ או לקראת הקיץ, כאשר יש מחלוקות בין הורים שלא מצליחים לפתור אותם, מערבים את הפק"ס לחוק הנוער והיא מגישה בקשה לביהמ"ש להכריז על הילדים כנזקקים, ואז קל יותר למערכת הרווחה להכתיב למשפחה איך לטפל בילדים שלהם. ובסופו של דבר, אם הילדים לא במצב טוב, אז פקידת הסעד אומרת "אולי תלכו לפסיכיאטר?", כי הפסיכיאטר הוא החבר הכי טוב של פקידת הסעד. זה מסלול להרס הילדים.

ורד פלמן כתבת בערוץ 1 – הממשק שבין הרווחה והמשטרה בנושא הוצאת ילדים מהבית והסיקור בתקשורת

התקשורת מחפשת תמיד את סף הריגוש. יש אנשים שלצערנו, הם עדיין שקופים בעיני התקשורת.

ורד פלמן כתבת ערוץ 1 – צריכים לייצר אירועים כדי שהתקשורת תפעל

סכסוך בתוך משפחה, אז במסגרת כל תיק משפחתי בית המשפט מכניס את פקידת הסעד לסדרי דין, וזו אמורה לדאוג להסדרי ראיה ו"לפתור" את הבעיות ביניכם, וכטבעם של התיקים האלו, כל הילדים בתיקי גירושין מוגדרים כילדים בסיכון, וכשפק"ס לסדרי דין לא מצליחה לפתור את הסכסוך, מכניסים לתמונה את פקידת הסעד לחוק הנוער, שיש לה את אותו כלי של חוק הנוער שבאמצעותו היא משתמשת.

מתי הכי הרבה משתמשים בפקידת סעד לחוק הנוער? בקיץ או לקראת הקיץ, כאשר יש מחלוקות בין הורים שלא מצליחים לפתור אותם, מערבים את הפק"ס לחוק הנוער והיא מגישה בקשה לביהמ"ש להכריז על הילדים כנזקקים, ואז קל יותר למערכת הרווחה להכתיב למשפחה איך לטפל בילדים שלהם. ובסופו של דבר, אם הילדים לא במצב טוב, אז פקידת הסעד אומרת "אולי תלכו לפסיכיאטר?", כי הפסיכיאטר הוא החבר הכי טוב של פקידת הסעד. זה מסלול להרס הילדים.

קישורים:

פרופ' אסתר הרצוג נושאת דברים בכנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל

פרופ' אסתר הרצוג נושאת דברים בכנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

פרופ' אסתר הרצוג נושאת דברים בכנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

אנחנו מקיימות היום כנס היום לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, ואני מבקשת רק לומר מספר מילים על מרינה שהיתה מופת לאומץ לב ויושרה, למחויבות עמוקה למען המוחלשים בחברה, בהתגייסותה חסרת הפשרות במאבק נגד הוצאת ילדים ממשפחותיהם והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה.
על רקע ההתרחשות המתמשכת של נבחרי הציבור למצוקות ילדים והורים מקבוצות מוחלשות, היתה מרינה לסמל עבור פעילות ופעילים למען צדק חברתי.
השדולה שהקימה מרינה בכנסת בשיתוף עם עמותת ע.ל.יה למען זכויות ילדים והורים, העניקה במה לקולות של ההורים הפגועים. היא ביטאה ביקורת נוקבת על מדיניות הרווחה וסוגיית הוצאת ילדים ממשפחותיהם וקידמה יוזמות חקיקה בנושא.
אני מבקשת להודות לשורה ארוכה של פעילות ופעילים שהיו מעורבים בארגון של הכנס הזה ומעורבות ומעורבים בפעילות של עמותת ע.ל.י.ה – גב' נחמה דיכנה, גב' יונת קלר שנמצאת כרגע בחו"ל, הדוברת של העמותה גב' איילה שטגמן, גב' חנה איסלר, אשר רוכברגר ועוד אנשים נוספים. הזכרתי רק כמה מהם. תודה רבה לחנה בית הלחמי שהיתה פעילה מאוד בארגון של האירוע הזה, ותודה רבה בשם העמותה לאנשים שהגיעו לפה לומר דברים לזכרה של מרינה.
נתן שרנסקי יו"ר הסוכנות היהודית, לאיילה שטגמן, לעיתונאית בילי מוסקונה לרנר שמנחה, לאורית זוארץ חה"כ לשעבר וגם לכל הדוברים שהגיעו, עו"ד יוסי נקר, צופית גרנט, נעמה לנסקי, יאנה עברי ולורד פלמן.
לפני שאזמין את מר שרנסקי לשאת דברים, אבקש שנעמוד דקת דומיה לזכרה של האמא שהתאבדה שלשום. אמא שהיא נכה, ומשרד הרווחה החליט לקחת את בתה ואמרו לה שהיא לא תראה אותה. הפרטים עדיין לא התפרסמו, וזה חלק מהבעיה, אישה שמתאבדת כי לקחו לה את הילדה למוסד והיא לא תראה אותה יותר, והדברים האלה לא מתפרסמים בתקשורת. היום אנחנו הולכים לדבר על המקום של התקשורת בעיסוק בנושא, במינוף המאבק נגד הוצאת ילדים מבתיהם ומשפחותיהם. זה הזמן לעמוד דקת דומייה לזכרה.

חנה סולודקין בתה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל נושאת דברים לזכרה של אמה בציון שנה ללכתה

בסוף שנות ה- 80 תחילת שנות ה- 90 החלה עליה הגדולה של יהדות רוסיה ומדינות בריה"מ לשעבר למדינת ישראל, ובכך החל לבוא לסיומו פרק היסטורי ארוך של חיי יהודים ברוסיה והמרחב שמסביבה. עם נחיתת מאות המטוסים על אדמת ישראל, קבוצה זו המונה למעלה ממיליון איש, לא הפכה בין לילה לישראלים. מגע גלגלי המטוסים בקרקע, סימל את ראשית סגירת פרק החיים באותו מרחב, ואינני יודעת לומר האם כאשר ראו לראשונה את הרוח שמניעה את צמרות הדקלים באזור נמל התעופה, מיד הבינו כי עתה נפתח פרק חדש של מאבק בחייהם, והוא של השתלבות ומציאת המקום שלהם בתוך החברה הישראלית.

בתוך קהילה גדולה ורבת פנים זו הגיעה גם אמא שלנו. שלי ושל לב. וכמאמר השיר, פתאום קם אדם ומרגיש שהוא נציגם וקולם של רבים. החיים שלה מקבלים תפנית, ואני שואלת את עצמי האם כל מה שהיה לפני העליה, אינו אלא הכנה לתפקיד הזה. כאשר היא נקראת אל הדגל ומצטרפת לקבוצה של מנהיגים פני הקהילה שנתן היה בין העומדים בראשה, היא יוצאת לדרך של  מאבק כמעט בכל דבר ממסדי שקיים במדינת ישראל, שאליה עלתה לפני שנים בודדות בלבד. היא נכנסה לכנסת בגיל 46 שנים, ואני חושבת חמש שנים אחרי העליה שלנו.

כבר מראשית הדרך בכנסת היא מקבלת פניות רבות מספור, תחילה מעולים ומאוחר יותר מציבורים אחרים אשר נופלים טרף קל לפגיעה ועיוות של שירותי הרווחה. המלחמה לא פוסחת גם על האספקט החינוכי והתדמיתי, בו אמא יחד עם חבריה לדרך נאבקים בתפיסות מעוותות בנוגע לעליה, ולוחמת  על ההכרה ביחודיותה  ותרומתה היחודית וההיסטורית למדינת ישראל. הכנסת הופכת למקום בו אמא מנסה להניע שינויים בכל אותם תחומים שהוזכרו.

נתן יולי שרנסקי נושא דברים לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בכנס לציון שנה למותה

אני מאוד מעריך את העבודה של עמותת ע.ל.י.ה.

אני לא מומחה בנושא, אני לא מספיק מכיר את הנושא, אבל ברגע שהזמנתם אותי לדבר על מרינה, עזבתי הכל ובאתי, כי מרינה היתה ידידה במפלגה, ידידה בפעילות ואישה יקרה מאוד לכולנו, למעשה לעם ישראל.

יש חברי כנסת חדשים, ועכשיו, אחרי שנה אפשר לראות עוד יותר, עד כמה מרינה היתה יחודית. אין לי הרבה ביקורת. אני לא ממש בפוליטיקה. נכנסו חברי כנסת חדשים, ותראו כמה אכזבות אנחנו שומעים על חברים חדשים שכאשר רצו לכנסת, רצו תמיכה והיו מעורבים בפעילות מסוימת, וברגע שהם בכנסת, אז קודם כל הם חברי כנסת, ויש להם אנשים שהם דואגים – לקרובים אליהם, אבל קודם כל הם צריכים לבדוק לפי סקר מה אנשים חושבים היום, ומה פופולרי ומה לא פופולרי. חברי הכנסת הללו מנסים לקדם את הקריירה שלהם עבור דברים שהם חשובים להם.

אצל מרינה הכל היה הפוך.

היא נכנסה לכנסת, כי זה עוד מקום שם היא יכולה להמשיך ולהיאבק עבור זכויות של אנשים שהם קהל שלה, והיא לא היתה צריכה ולא היתה מעוניינת בשום סקר מה אנשים חושבים, כי היא אחד מהם. היא חושבת מה שהם חושבים. היא המשיכה את החיים שלה ביחד איתה, בלי שום קשר אם היא בכנסת או לא. היא אמרה מה שהיא חושבת בין אם זה פופולרי או לא.

אני חייב להגיד שכיו"ר המפלגה, לעיתים קרובות היה מאוד לא נוח. אנחנו ידידים קרובים, היא סומכת עלי ואני עליה. ראש הממשלה אמר לי, איך זה יכול להיות שחברה בסיעה שלך לא מצביעה איתנו, תשכנע אותה, ואני יודע שאין לי שום אפשרות לשכנע אותה, והוא אמר לי, אבל היא קיבלה מקום בכנסת בגללך, איך זה יכול להיות שהיא לא תעשה מה שאתה אומר לה, ואני אפילו לא ניסיתי.

ומרינה פעם אמרה לי:

"תודה שאתה לא מנסה, כי אני מאוד לא רוצה לומר לך לא".

היה ברור שהיא תעשה דברים שהיא מאמינה בהם ובגלל מה שאנשים מצפים ממנה שהיא הלכה לכנסת.

מרינה היתה מאוד נאמנה לשירות שלה ולשליחות שלה למען עולים, למען ניצולי שואה, למען ילדים, למען הורים, כשכולם היו מדברים על נשים מוכות, היא הגנה על גברים מוכים.

אמרתי לה: "מה זה?"

והיא אמרה, יש לי קייס מאוד קשה, ואני מגנה עליו.

איילה שטגמן דוברת עמותת ע.ל.י.ה נושאת דברים לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

התמודדתי פעמיים לכנסת רק בגלל הנושא של הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם.

אני מודה לכם על השתתפותכם בכנס לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, לדאבון הלב. מרינה חסרה לנו, היות והעוולות והמצוקות של הילדים ומשפחותיהם עדיין לא נפתרו. מרינה ז"ל שימשה כתובת ואוזן קשבת בכנסת ישראל לכל אותן משפחות הנאבקות נגד הוצאת ילדיהם והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה. מרינה ז"ל היתה היחידה מחברות וחברי הכנסת אשר ניאותה לבקשתי, להקים שדולה בכנסת בשיתוף עם עמותת עלי"ה ולהיאבק בסוגיית הוצאת ילדים ממשפחותיהם, ובשינוי מדיניות הרווחה בנושא זה. כבר ביום המחרת לבקשתי, הודיעה לי מרינה ז"ל, שאכן תוקם שדולה בכנסת בנושא זה ואף ציינה את התאריך של ההתכנסות הראשונה של השדולה הראשונה בשיתוף עם עמותת עלי"ה, מאז הקמת השדולה הראשונה שהתקיימה במשך 5 שנים, מרינה ז"ל העניקה במה לזעקת ההורים ולכאבם, ביקרה ללא מורא ופחד בנחישות את מדיניות הרווחה וקידמה יוזמות חקיקה בנושא.

מאז שעזבה אותנו מרינה ז"ל, משמשת לנו לחברי העמותה, מודל לחיקוי והמקור ממנו אנו שואבים את הכוח ואת המוטיבציה להמשיך ולקיים את צוואתה, במאבק בשינוי מדיניות הרווחה.

עמותת עלי"ה מקווה שהמינוף התקשורתי בדעת הקהל, יסייע להביא לשינוי העוולות למען רווחת הילדים ומשפחותיהם.

אני מברכת את חבריי לעמותה ועל היוזמה הברוכה בקיום הכנס הזה.

אורית זוארץ חה"כ לשעבר נושאת דברים לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל – כנס לציון זכרה

עוני זה לא פשע. ואני חושבת שאם אנחנו מנסות לסקר את המאבק של מרינה בשינוי התודעה הציבורית גם עם העמותה וגם בעבודה הנוספת שהיא עשתה בכנסת, המיקוד היה לשנות את זווית ההסתכלות ונקודת המבט, כי לצערינו הרב אזרחים ואזרחיות בישראל משלמים מחיר מאוד כבד, בגלל שאין להם את היכולת הכלכלית, והעדר יכולת כלכלית הפך לתג של איזה שהיא עבריינית, שלא מסוגלת לגדל את הילדים שלך. הפשע הוא של מדינת ישראל, הפשע הוא של השרים, הפשע הוא של אלה שמרימים את היד ומקדמים חקיקה שפוגעת ומחלישה עוד יותר את אותן קבוצות מוחלשות. כולם יצאו בשמחה וששון  לרגל הצעת החוק 0 אחוז מע"מ. הצעת החוק הזו רק מעצימה את הפערים ואולי מחזקת את האוכלוסיות מהמעמד הביניים ומאפשרת להם להגיע לבית בקלות יתרה באופן יחסי, אבל מעצימה את הפערים ומרחיקה את אלה שאין להם עוד יותר מהבסיס הכלכלי האיתן, ואני אומרת שאם היו משקיעים את כל אותם המשאבים שמשקיעים בלהיאבק באותן נשים מוחלשות, ולצערנו הרב, רוב הקורבנות של העוני הן נשים וילדים, ומשקיעים את כל המשאבים האלה בלסייע להם, לחזק אותם, להושיט להם יד אמיתית להשתלב בתוך הקהילה שבה הם חיים, לא היינו מגיעים למצב הזה שיש כאן ממש INSENTIVE להוציא את הילדים מתוך הבית, כדי להוכיח שיש מערכת אחרת שעובדת. אז יש מערכת אחת שדורסת את המשפחות ויש מערכת אחרת שבאמת נהנית על חשבונם. את המאבק הזה אנחנו צריכות להמשיך, ואני מגוייסת. אני מתחברת לדברים שאמר מר שרנסקי לגבי מפעל ההנצחה למרינה סולודקין, חדר הנצחה, מועדון, מסגרת שתאפשר לקול הזה להמשיך להישמע. שיהיה בית לקול של מרינה. גם עבור ילדים, גם עבור נשים, גם עבור קשישים וחסרי ישע, גם עבור אלה שנפגעים מהמכות הקשות בכל מה הקשור לדיור, וזה היה אחד הדגלים הנוספים של מרינה: הדיור הציבורי.

שמעתם את הקול שלה מהדהד, בכל דיון כלכלי שכולם עמדו והתפארו  בהישגים, היא היתה קמה והיתה צועקת:

"ומה עם הדיור הציבורי?".

הדיור הציבורי הוא בדיוק המענה לאותן שכבות מוחלשות. הן לא חלשות. הן מוחלשות, שאנחנו צריכים לדאוג להן.

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל

כנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

בחסות עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, משפחת סולודקין, פרלמנט נשים ותנועת ש.י.ן

מינוף תקשורתי וציבורי של המאבק למען זכויות ילדים והורים

פאנל מומחי תקשורת: ראיון עם צופית גרנט, בילי מוסקונה לרמן, חנה בית-הלחמי, ורד פלמן, יאנה עברי, עו"ד יוסי נקר, נעמה לנסקי

צופית גרנט: זה התחיל במעורבות של סיפור מאוד ספציפי, שבאמת היום באופן מוחלט אנחנו יודעים שהנזק שהרווחה גרמו שם הוא בלתי נתפס בעליל וגם בלתי הפיך. הנזק הוא נזק נפשי קשה מאוד. היום גם אי אפשר לגשר על מה שקרה שם ואחד הדברים שאני נחשפתי אליהם במהלך התיקים שיוסי בעיקר העביר לי, גם בעקבות "אבודים" אני נחשפת להרבה מאוד מקרים נורא קשים בחברה הישראלית, ויותר ויותר נחשפתי למצוקות קשות מאוד של הורים וילדים. סיפורים קטסטרופלים, כמו אישה שמגיעה לעובדת הסוציאלית בבית הספר, אמא חד הורית שמספרת שאין לה מכונת כביסה בבית ושיש קצת בעיות כלכליות, והיום היא מתמודדת עם זה שלקחו לה את הילד. היא רואה אותו רק משבע בערב ומאיימים עליה גם על אימוץ. ילד מקסים, אישה מקסימה, טובה, חכמה.

יש משהו פרוץ בעיני בחוק. גם בבתי המשפט למשפחה וגם אצל העובדים הסוציאליים. אני מגדירה את זה כעין 'אח גדול'. נגיד עו"ס או פק"ס מתלווה למשפחה, והיא פחות מחבבת את האמא ויותר מחבבת את האבא. נגמר הסיפור של האמא. הכל עובד אישי. ואין 'אח גדול' לעסק הזה. כלומר, לכי עכשיו תתחילי להילחם בפקידת הסעד. קודם כל אנחנו מדינה לא מקצועית. אנחנו מדינה נוראה ואיומה לחלש. איומה ונוראה. ולפני ארבע שנים לא היית שומעת אותי אומרת כזה משפט. להיות חלש במדינת ישראל זה כמעט גזר דין מוות, ואם אין פה עמותות שעושות חסד עם האנשים ומביאות להם אוכל, יש פה אנשים שאין להם אוויר לנשום. דבר שני, אם אמא במצוקה שואלת אותי "לפנות לרווחה?" אז אני אומרת: קודם כל אל תפנו לרווחה, כי ברגע שהתיק יוצא לידיים שלהם, המשפחה בצרות. הילד הופך להיות לרכוש המדינה. אם שופטת למשל, מטפלת בתיק, היא יכולה ללכת עם התיק הזה שנים, ואי אפשר לפסול אותה.

אם פקידת הסעד לא סובלת את האמא או לא סובלת את האבא, נגמר להם הסיפור. הכל אישי.

הדבר הכי חשוב לעשות, זה לתקוף את התקשורת, כי התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל. כלום!

הם פחדנים. הם תבוסתניים. הם אינטרסנטיים. אנשים שיושבים בטופ של הטופ, אין להם ביצים להזיז את הגבינה לשום כיוון. הם פחדנים!

והעיתונאים הכי גדולים במדינת ישראל, הם עלובים ופחדנים לפעמים בגישה שלהם.

את יודעת כמה פעמים, אני אישית, התחננתי, כמות הליקוקים שאני מלקקת לחברי כנסת, לעיתונאים בכירים, שיעזרו לי.

עכשיו טיפלתי באיזה סיפור של איזה ילדה, אם לא הפייסבוק שלי, הבחורה הזו ילדה חרדית, שבאה מסיפור, הלכה בסך הכל לאחותה, אחרי שאבא שלה היה נוהג להכניס אותה "לשמיכה". היא היתה מוזנחת, והיתה במצב קשה. היא אמרה "רע לי בבית. אני רוצה להיות אצל אחותי", וההורים אמרו: לא. היא לא תהיה. פרנציפ. אגו, במקום לזרום, להקשיב לילדה, השתיקו אותה, השחירו את שם אחותה, והדבר הכי נורא שקרה שמו לה עובדת סוציאלית. שמונה חודשים, לקחו ילדה חרדית  טובה וסגרו אותה בקלט חרום עם נרקומניות ועם זונות. שמונה חודשים ילדה שלא יכולה להגן על עצמה בשום צורה. ילדה שלא הביאו לה אוכל כשר, ועלתה ב- 15 ק"ג, כי היא אכלה בצק כל היום. ילדה שאיבדה את האמון בעולם. אם אני לא נכנסת לתמונה, ונלחמת בחירוף נפש, עד שאני גורמת לה לעשות דבר, ולעזוב את המקום ולא לחזור גם אם היא צריכה, מצאתי דירה שהיא תתחבא בה.
עובדת סוציאלית שמו עליה, ואז הסתבר לי, שהעובדת הסוציאלית הזו במשך 10 חודשים פגשה את הילדה הזו רק פעם אחת.

איך יכול להיות דבר כזה?! אני עכשיו אישית, החלטתי להילחם באותה עובדת סוציאלית, כי אני חושבת שאין לה זכות לעבוד במקצוע.

עשרה חודשים הילדה לא יצאה מהמקום. בחגים היא היתה לבד בלי אף ילד. הילדה הזו שהצליחה לשמור גם על הדתיות שלה, שאלתי את העובדת הסוציאלית איך יכול להיות שלא באת לבקר? לא רק שהיא לא באה לבקר. אני הייתי עושה שיחות ועידה, אני הייתי מתקשרת לעובדת הסוציאלית, כדי שהיא תדבר, היא לא היתה עונה לה

הילדה היתה משאירה הודעה:

"בבקשה, אני מתחננת, תדברי איתי, אני במצוקה".

היא לא היתה עונה לה.

למחרת עוד פעם:

"בבקשה, אני מתחננת, תעני לי, אני במצוקה".

היא לא עונה לה. יום אחרי יום. טיפלתי בילדה הזו שלושה חודשים. פעם אחת היא לא חזרה אליה. פעם אחת.
לכן אני אומרת, שלתקשורת יש לה פה תפקיד מאוד מאוד מסיבי, כי אנשים הם חלשים. זה לא מספיק. יש לי פה עורך דין שנלחם בחירוף נפש ולא שוחט גם את הקורבנות. ואז מגיעים לוועדת ביקורת של אותה קבוצה, ששלוש שנים התעללה בילדה הזו, ועדת החלטה, ואתם יודעים מה הם אמרו? "אנחנו מתנצלים".

מי יחזיר לילדה הזו מגיל 13 עד גיל 16 את מה שהיא עברה?

לתקשורת יש פה תפקיד של גיוס. אנחנו פה בצו 8. התקשורת זה נהיה מצב פוליטי.

כל העונה הבאה שלי של אבודים, היא על רווחה.

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל

צופית גרנט בנושא הוצאת ילדים מהבית ע"י הרווחה – התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל

כנס לציון שנה למותה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

בחסות עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, משפחת סולודקין, פרלמנט נשים ותנועת ש.י.ן

מינוף תקשורתי וציבורי של המאבק למען זכויות ילדים והורים

פאנל מומחי תקשורת: ראיון עם צופית גרנט, בילי מוסקונה לרמן, חנה בית-הלחמי, ורד פלמן, יאנה עברי, עו"ד יוסי נקר, נעמה לנסקי

צופית גרנט: זה התחיל במעורבות של סיפור מאוד ספציפי, שבאמת היום באופן מוחלט אנחנו יודעים שהנזק שהרווחה גרמו שם הוא בלתי נתפס בעליל וגם בלתי הפיך. הנזק הוא נזק נפשי קשה מאוד. היום גם אי אפשר לגשר על מה שקרה שם ואחד הדברים שאני נחשפתי אליהם במהלך התיקים שיוסי בעיקר העביר לי, גם בעקבות "אבודים" אני נחשפת להרבה מאוד מקרים נורא קשים בחברה הישראלית, ויותר ויותר נחשפתי למצוקות קשות מאוד של הורים וילדים. סיפורים קטסטרופלים, כמו אישה שמגיעה לעובדת הסוציאלית בבית הספר, אמא חד הורית שמספרת שאין לה מכונת כביסה בבית ושיש קצת בעיות כלכליות, והיום היא מתמודדת עם זה שלקחו לה את הילד. היא רואה אותו רק משבע בערב ומאיימים עליה גם על אימוץ. ילד מקסים, אישה מקסימה, טובה, חכמה.

יש משהו פרוץ בעיני בחוק. גם בבתי המשפט למשפחה וגם אצל העובדים הסוציאליים. אני מגדירה את זה כעין 'אח גדול'. נגיד עו"ס או פק"ס מתלווה למשפחה, והיא פחות מחבבת את האמא ויותר מחבבת את האבא. נגמר הסיפור של האמא. הכל עובד אישי. ואין 'אח גדול' לעסק הזה. כלומר, לכי עכשיו תתחילי להילחם בפקידת הסעד. קודם כל אנחנו מדינה לא מקצועית. אנחנו מדינה נוראה ואיומה לחלש. איומה ונוראה. ולפני ארבע שנים לא היית שומעת אותי אומרת כזה משפט. להיות חלש במדינת ישראל זה כמעט גזר דין מוות, ואם אין פה עמותות שעושות חסד עם האנשים ומביאות להם אוכל, יש פה אנשים שאין להם אוויר לנשום. דבר שני, אם אמא במצוקה שואלת אותי "לפנות לרווחה?" אז אני אומרת: קודם כל אל תפנו לרווחה, כי ברגע שהתיק יוצא לידיים שלהם, המשפחה בצרות. הילד הופך להיות לרכוש המדינה. אם שופטת למשל, מטפלת בתיק, היא יכולה ללכת עם התיק הזה שנים, ואי אפשר לפסול אותה.

אם פקידת הסעד לא סובלת את האמא או לא סובלת את האבא, נגמר להם הסיפור. הכל אישי.

הדבר הכי חשוב לעשות, זה לתקוף את התקשורת, כי התקשורת לא עושה כלום כדי לעזור לחלשים במדינת ישראל. כלום!

הם פחדנים. הם תבוסתניים. הם אינטרסנטיים. אנשים שיושבים בטופ של הטופ, אין להם ביצים להזיז את הגבינה לשום כיוון. הם פחדנים!

והעיתונאים הכי גדולים במדינת ישראל, הם עלובים ופחדנים לפעמים בגישה שלהם.

את יודעת כמה פעמים, אני אישית, התחננתי, כמות הליקוקים שאני מלקקת לחברי כנסת, לעיתונאים בכירים, שיעזרו לי.

עכשיו טיפלתי באיזה סיפור של איזה ילדה, אם לא הפייסבוק שלי, הבחורה הזו ילדה חרדית, שבאה מסיפור, הלכה בסך הכל לאחותה, אחרי שאבא שלה היה נוהג להכניס אותה "לשמיכה". היא היתה מוזנחת, והיתה במצב קשה. היא אמרה "רע לי בבית. אני רוצה להיות אצל אחותי", וההורים אמרו: לא. היא לא תהיה. פרנציפ. אגו, במקום לזרום, להקשיב לילדה, השתיקו אותה, השחירו את שם אחותה, והדבר הכי נורא שקרה שמו לה עובדת סוציאלית. שמונה חודשים, לקחו ילדה חרדית  טובה וסגרו אותה בקלט חרום עם נרקומניות ועם זונות. שמונה חודשים ילדה שלא יכולה להגן על עצמה בשום צורה. ילדה שלא הביאו לה אוכל כשר, ועלתה ב- 15 ק"ג, כי היא אכלה בצק כל היום. ילדה שאיבדה את האמון בעולם. אם אני לא נכנסת לתמונה, ונלחמת בחירוף נפש, עד שאני גורמת לה לעשות דבר, ולעזוב את המקום ולא לחזור גם אם היא צריכה, מצאתי דירה שהיא תתחבא בה.
עובדת סוציאלית שמו עליה, ואז הסתבר לי, שהעובדת הסוציאלית הזו במשך 10 חודשים פגשה את הילדה הזו רק פעם אחת.

איך יכול להיות דבר כזה?! אני עכשיו אישית, החלטתי להילחם באותה עובדת סוציאלית, כי אני חושבת שאין לה זכות לעבוד במקצוע.

עשרה חודשים הילדה לא יצאה מהמקום. בחגים היא היתה לבד בלי אף ילד. הילדה הזו שהצליחה לשמור גם על הדתיות שלה, שאלתי את העובדת הסוציאלית איך יכול להיות שלא באת לבקר? לא רק שהיא לא באה לבקר. אני הייתי עושה שיחות ועידה, אני הייתי מתקשרת לעובדת הסוציאלית, כדי שהיא תדבר, היא לא היתה עונה לה

הילדה היתה משאירה הודעה:

"בבקשה, אני מתחננת, תדברי איתי, אני במצוקה".

היא לא היתה עונה לה.

למחרת עוד פעם:

"בבקשה, אני מתחננת, תעני לי, אני במצוקה".

היא לא עונה לה. יום אחרי יום. טיפלתי בילדה הזו שלושה חודשים. פעם אחת היא לא חזרה אליה. פעם אחת.
לכן אני אומרת, שלתקשורת יש לה פה תפקיד מאוד מאוד מסיבי, כי אנשים הם חלשים. זה לא מספיק. יש לי פה עורך דין שנלחם בחירוף נפש ולא שוחט גם את הקורבנות. ואז מגיעים לוועדת ביקורת של אותה קבוצה, ששלוש שנים התעללה בילדה הזו, ועדת החלטה, ואתם יודעים מה הם אמרו? "אנחנו מתנצלים".

מי יחזיר לילדה הזו מגיל 13 עד גיל 16 את מה שהיא עברה?

לתקשורת יש פה תפקיד של גיוס. אנחנו פה בצו 8. התקשורת זה נהיה מצב פוליטי.

כל העונה הבאה שלי של אבודים, היא על רווחה.

פרופ' אסתר הרצוג נושאת דברים לזכרה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

אנחנו מקיימות היום כנס היום לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, ואני מבקשת רק לומר מספר מילים על מרינה שהיתה מופת לאומץ לב ויושרה, למחויבות עמוקה למען המוחלשים בחברה, בהתגייסותה חסרת הפשרות במאבק נגד הוצאת ילדים ממשפחותיהם והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה.
על רקע ההתרחשות המתמשכת של נבחרי הציבור למצוקות ילדים והורים מקבוצות מוחלשות, היתה מרינה לסמל עבור פעילות ופעילים למען צדק חברתי.
השדולה שהקימה מרינה בכנסת בשיתוף עם עמותת ע.ל.יה למען זכויות ילדים והורים, העניקה במה לקולות של ההורים הפגועים. היא ביטאה ביקורת נוקבת על מדיניות הרווחה וסוגיית הוצאת ילדים ממשפחותיהם וקידמה יוזמות חקיקה בנושא.
אני מבקשת להודות לשורה ארוכה של פעילות ופעילים שהיו מעורבים בארגון של הכנס הזה ומעורבות ומעורבים בפעילות של עמותת ע.ל.י.ה – גב' נחמה דיכנה, גב' יונת קלר שנמצאת כרגע בחו"ל, הדוברת של העמותה גב' איילה שטגמן, גב' חנה איסלר, אשר רוכברגר ועוד אנשים נוספים. הזכרתי רק כמה מהם. תודה רבה לחנה בית הלחמי שהיתה פעילה מאוד בארגון של האירוע הזה, ותודה רבה בשם העמותה לאנשים שהגיעו לפה לומר דברים לזכרה של מרינה.
נתן שרנסקי יו"ר הסוכנות היהודית, לאיילה שטגמן, לעיתונאית בילי מוסקונה לרנר שמנחה, לאורית זוארץ חה"כ לשעבר וגם לכל הדוברים שהגיעו, עו"ד יוסי נקר, צופית גרנט, נעמה לנסקי, יאנה עברי ולורד פלמן.
לפני שאזמין את מר שרנסקי לשאת דברים, אבקש שנעמוד דקת דומיה לזכרה של האמא שהתאבדה שלשום. אמא שהיא נכה, ומשרד הרווחה החליט לקחת את בתה ואמרו לה שהיא לא תראה אותה. הפרטים עדיין לא התפרסמו, וזה חלק מהבעיה, אישה שמתאבדת כי לקחו לה את הילדה למוסד והיא לא תראה אותה יותר, והדברים האלה לא מתפרסמים בתקשורת. היום אנחנו הולכים לדבר על המקום של התקשורת בעיסוק בנושא, במינוף המאבק נגד הוצאת ילדים מבתיהם ומשפחותיהם. זה הזמן לעמוד דקת דומייה לזכרה.

נתן יולי שרנסקי נושא דברים לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בכנס לציון שנה למותה

אני מאוד מעריך את העבודה של עמותת ע.ל.י.ה.
אני לא מומחה בנושא, אני לא מספיק מכיר את הנושא, אבל ברגע שהזמנתם אותי לדבר על מרינה, עזבתי הכל ובאתי, כי מרינה היתה ידידה במפלגה, ידידה בפעילות ואישה יקרה מאוד לכולנו, למעשה לעם ישראל.
יש חברי כנסת חדשים, ועכשיו, אחרי שנה אפשר לראות עוד יותר, עד כמה מרינה היתה יחודית. אין לי הרבה ביקורת. אני לא ממש בפוליטיקה. נכנסו חברי כנסת חדשים, ותראו כמה אכזבות אנחנו שומעים על חברים חדשים שכאשר רצו לכנסת, רצו תמיכה והיו מעורבים בפעילות מסוימת, וברגע שהם בכנסת, אז קודם כל הם חברי כנסת, ויש להם אנשים שהם דואגים – לקרובים אליהם, אבל קודם כל הם צריכים לבדוק לפי סקר מה אנשים חושבים היום, ומה פופולרי ומה לא פופולרי. חברי הכנסת הללו מנסים לקדם את הקריירה שלהם עבור דברים שהם חשובים להם.
אצל מרינה הכל היה הפוך. היא נכנסה לכנסת, כי זה עוד מקום שם היא יכולה להמשיך ולהיאבק עבור זכויות של אנשים שהם קהל שלה, והיא לא היתה צריכה ולא היתה מעוניינת בשום סקר מה אנשים חושבים, כי היא אחד מהם. היא חושבת מה שהם חושבים. היא המשיכה את החיים שלה ביחד איתה, בלי שום קשר אם היא בכנסת או לא. היא אמרה מה שהיא חושבת בין אם זה פופולרי או לא. אני חייב להגיד שכיו"ר המפלגה, לעיתים קרובות היה מאוד לא נוח. אנחנו ידידים קרובים, היא סומכת עלי ואני עליה. ראש הממשלה אמר לי, איך זה יכול להיות שחברה בסיעה שלך לא מצביעה איתנו, תשכנע אותה, ואני יודע שאין לי שום אפשרות לשכנע אותה, והוא אמר לי, אבל היא קיבלה מקום בכנסת בגללך, איך זה יכול להיות שהיא לא תעשה מה שאתה אומר לה, ואני אפילו לא ניסיתי.
ומרינה פעם אמרה לי: "תודה שאתה לא מנסה, כי אני מאוד לא רוצה לומר לך לא".
היה ברור שהיא תעשה דברים שהיא מאמינה בהם ובגלל מה שאנשים מצפים ממנה שהיא הלכה לכנסת. מרינה היתה מאוד נאמנה לשירות שלה ולשליחות שלה למען עולים, למען ניצולי שואה, למען ילדים, למען הורים, כשכולם היו מדברים על נשים מוכות, היא הגנה על גברים מוכים.
אמרתי לה: "מה זה?"
והיא אמרה, יש לי קייס מאוד קשה, ואני מגנה עליו.

איילה שטגמן דוברת עמותת ע.ל.י.ה נושאת דברים לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל

התמודדתי פעמיים לכנסת רק בגלל הנושא של הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם.
אני מודה לכם על השתתפותכם בכנס לזכרה של ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, לדאבון הלב. מרינה חסרה לנו, היות והעוולות והמצוקות של הילדים ומשפחותיהם עדיין לא נפתרו. מרינה ז"ל שימשה כתובת ואוזן קשבת בכנסת ישראל לכל אותן משפחות הנאבקות נגד הוצאת ילדיהם והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה. מרינה ז"ל היתה היחידה מחברות וחברי הכנסת אשר ניאותה לבקשתי, להקים שדולה בכנסת בשיתוף עם עמותת עלי"ה ולהיאבק בסוגיית הוצאת ילדים ממשפחותיהם, ובשינוי מדיניות הרווחה בנושא זה. כבר ביום המחרת לבקשתי, הודיעה לי מרינה ז"ל, שאכן תוקם שדולה בכנסת בנושא זה ואף ציינה את התאריך של ההתכנסות הראשונה של השדולה הראשונה בשיתוף עם עמותת עלי"ה, מאז הקמת השדולה הראשונה שהתקיימה במשך 5 שנים, מרינה ז"ל העניקה במה לזעקת ההורים ולכאבם, ביקרה ללא מורא ופחד בנחישות את מדיניות הרווחה וקידמה יוזמות חקיקה בנושא.
מאז שעזבה אותנו מרינה ז"ל, משמשת לנו לחברי העמותה, מודל לחיקוי והמקור ממנו אנו שואבים את הכוח ואת המוטיבציה להמשיך ולקיים את צוואתה, במאבק בשינוי מדיניות הרווחה.
עמותת עלי"ה מקווה שהמינוף התקשורתי בדעת הקהל, יסייע להביא לשינוי העוולות למען רווחת הילדים ומשפחותיהם.
אני מברכת את חבריי לעמותה ועל היוזמה הברוכה בקיום הכנס הזה.

אורית זוארץ חה"כ לשעבר נושאת דברים לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל – כנס לציון זכרה

עוני זה לא פשע. ואני חושבת שאם אנחנו מנסות לסקר את המאבק של מרינה בשינוי התודעה הציבורית גם עם העמותה וגם בעבודה הנוספת שהיא עשתה בכנסת, המיקוד היה לשנות את זווית ההסתכלות ונקודת המבט, כי לצערינו הרב אזרחים ואזרחיות בישראל משלמים מחיר מאוד כבד, בגלל שאין להם את היכולת הכלכלית, והעדר יכולת כלכלית הפך לתג של איזה שהיא עבריינית, שלא מסוגלת לגדל את הילדים שלך. הפשע הוא של מדינת ישראל, הפשע הוא של השרים, הפשע הוא של אלה שמרימים את היד ומקדמים חקיקה שפוגעת ומחלישה עוד יותר את אותן קבוצות מוחלשות. כולם יצאו בשמחה וששון  לרגל הצעת החוק 0 אחוז מע"מ. הצעת החוק הזו רק מעצימה את הפערים ואולי מחזקת את האוכלוסיות מהמעמד הביניים ומאפשרת להם להגיע לבית בקלות יתרה באופן יחסי, אבל מעצימה את הפערים ומרחיקה את אלה שאין להם עוד יותר מהבסיס הכלכלי האיתן, ואני אומרת שאם היו משקיעים את כל אותם המשאבים שמשקיעים בלהיאבק באותן נשים מוחלשות, ולצערנו הרב, רוב הקורבנות של העוני הן נשים וילדים, ומשקיעים את כל המשאבים האלה בלסייע להם, לחזק אותם, להושיט להם יד אמיתית להשתלב בתוך הקהילה שבה הם חיים, לא היינו מגיעים למצב הזה שיש כאן ממש INSENTIVE להוציא את הילדים מתוך הבית, כדי להוכיח שיש מערכת אחרת שעובדת. אז יש מערכת אחת שדורסת את המשפחות ויש מערכת אחרת שבאמת נהנית על חשבונם. את המאבק הזה אנחנו צריכות להמשיך, ואני מגוייסת. אני מתחברת לדברים שאמר מר שרנסקי לגבי מפעל ההנצחה למרינה סולודקין, חדר הנצחה, מועדון, מסגרת שתאפשר לקול הזה להמשיך להישמע. שיהיה בית לקול של מרינה. גם עבור ילדים, גם עבור נשים, גם עבור קשישים וחסרי ישע, גם עבור אלה שנפגעים מהמכות הקשות בכל מה הקשור לדיור, וזה היה אחד הדגלים הנוספים של מרינה: הדיור הציבורי.
שמעתם את הקול שלה מהדהד, בכל דיון כלכלי שכולם עמדו והתפארו  בהישגים, היא היתה קמה והיתה צועקת: "ומה עם הדיור הציבורי?".
הדיור הציבורי הוא בדיוק המענה לאותן שכבות מוחלשות. הן לא חלשות. הן מוחלשות, שאנחנו צריכים לדאוג להן.

חנה סולודקין בתה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין ז"ל נושאת דברים לזכרה של אמה בציון שנה ללכתה

בסוף שנות ה- 80 תחילת שנות ה- 90 החלה עליה הגדולה של יהדות רוסיה ומדינות בריה"מ לשעבר למדינת ישראל, ובכך החל לבוא לסיומו פרק היסטורי ארוך של חיי יהודים ברוסיה והמרחב שמסביבה. עם נחיתת מאות המטוסים על אדמת ישראל, קבוצה זו המונה למעלה ממיליון איש, לא הפכה בין לילה לישראלים. מגע גלגלי המטוסים בקרקע, סימל את ראשית סגירת פרק החיים באותו מרחב, ואינני יודעת לומר האם כאשר ראו לראשונה את הרוח שמניעה את צמרות הדקלים באזור נמל התעופה, מיד הבינו כי עתה נפתח פרק חדש של מאבק בחייהם, והוא של השתלבות ומציאת המקום שלהם בתוך החברה הישראלית. בתוך קהילה גדולה ורבת פנים זו הגיעה גם אמא שלנו. שלי ושל לב. וכמאמר השיר, פתאום קם אדם ומרגיש שהוא נציגם וקולם של רבים. החיים שלה מקבלים תפנית, ואני שואלת את עצמי האם כל מה שהיה לפני העליה, אינו אלא הכנה לתפקיד הזה. כאשר היא נקראת אל הדגל ומצטרפת לקבוצה של מנהיגים פני הקהילה שנתן היה בין העומדים בראשה, היא יוצאת לדרך של  מאבק כמעט בכל דבר ממסדי שקיים במדינת ישראל, שאליה עלתה לפני שנים בודדות בלבד. היא נכנסה לכנסת בגיל 46 שנים, ואני חושבת חמש שנים אחרי העליה שלנו.
כבר מראשית הדרך בכנסת היא מקבלת פניות רבות מספור, תחילה מעולים ומאוחר יותר מציבורים אחרים אשר נופלים טרף קל לפגיעה ועיוות של שירותי הרווחה. המלחמה לא פוסחת גם על האספקט החינוכי והתדמיתי, בו אמא יחד עם חבריה לדרך נאבקים בתפיסות מעוותות בנוגע לעליה, ולוחמת  על ההכרה ביחודיותה  ותרומתה היחודית וההיסטורית למדינת ישראל. הכנסת הופכת למקום בו אמא מנסה להניע שינויים בכל אותם תחומים שהוזכרו.

נדרש מקצה שיפורים מאוד רציני בדוח סילמן | אפרים הלפרין, News1.co.il

נדרש מקצה שיפורים מאוד רציני בדוח סילמן | אפרים הלפרין, News1.co.il

הוצאת ילד. הרס המשפחה

נדרש שינוי קיצוני בהרכב הוועדה, והחזרת הדוח לוועדה המחודשת בהרכבה המחודש שיהיה מאוזן, וייתן הזדמנות לעורר אמון בו.

השערורייה האחרונה עם מנכ"ל משרד הרווחה, הפנתה את תשומת לבי לטיוטת דוח ועדת סילמן מחודש פברואר 2014. דוח סילמן עוסק גם בפעילותן של פקידות הסעד המוציאות ילדים מחזקת הוריהם הוא מסמך מעניין, אך מאוד חסר, ורצוי מאוד שהשר יחזירו ליו"ר הוועדה לצורך ביצוע מקצה שיפורים רציני, כולל מקצה שיפורים מהיסוד בהרכב הוועדה.

הוצאת ילד מהבית היא החלטה שאיש מאתנו לא היה רוצה להיות חלק ממנה, ולכן כאשר מתכנס צוות מומחים על-מנת לדון בנושא ולהמליץ על שינויים לשנים רבות קדימה, חובת שיקול הדעת היא כפולה ומכופלת. קריאה את דוח סילמן (דוח הוועדה לבחינת מדיניות המשרד בנושא הוצאה של ילדים למסגרות חוץ ביתיות ונושא הסדרי ראייה דוח הביניים מפברואר 2014) בעין לא מקצועית (יו"ר הוועדה איננו מקצועי וודאי יקבל בשמחה ביקורת של מבקר לא מקצועי) מעלה נקודות המעידות על חשיבה ועל רצינות, אך מעלה גם נקודות תמוהות החייבות מקצה שיפורים, חלקו משמעותי, אשר מאפילות לדעתי על נקודות האור.

הרכב הוועדה

הרוב המכריע של חברי הוועדה הוא פקידי רווחה, ועובדי מדינה. בדף הפתיחה של הדוח קיימת רשימת שמות אשר מלבד המנכ"ל, יו"ר הוועדה לא מפורט תפקידם.

נדרשת עבודה סיזיפית שם על-מנת להבין שהוועדה הזו, הן המקהלה והן המנצח, רובם המכריע הם עובדי משרד הרווחה ו/או פקידים ברשות המבצעת, עין ביקורתית על הרכב הוועדה תראה את רוב הרכב הוועדה כתזמורת בצורת המניעה את הפה, אך הקול נשמע מאיזה תקליט ישן ושרוט.

במצב כזה של טענות קשות נגד הרשות המבצעת, אין כל אפשרות שהגורמים המחליטים יהיו ברובם המכריע פקידים הדנים בפועל בעצמם או בחבריהם, ולפחות חייבים יו"ר מחוץ למערכת עם חברים במערכת או לחלופין מצב הפוך.

עם כזה הרכב, ועם הסתרת התפקיד של חברי הוועדה מדף הפתיחה שלה (בין אם נעשתה בשוגג או במזיד), ואפילו הדוח היה פאר היצירה הריהו מעורר מיידית תחושת התקוממות וחוסר אמון, תחושות של עבודה מאוד מאוד חד-צדדית שכל מטרתה הוא לגבות את התנהגות המערכת נשוא עבודת הוועדה.

נראה כאילו מינו כאן את החתול על-מנת לשמור על החלב, ולכן נדרש שינוי קיצוני בהרכב הוועדה, והחזרת הדוח לוועדה המחודשת בהרכבה המחודש שיהיה מאוזן, וייתן הזדמנות לעורר אמון בו.

המרגליות האחרונות שנוטפות מפי המנכ"ל בדף הפייסבוק שלו, וממלאות את האינטרנט, מגדילות מאוד את החשש שלוועדה הזו לא היה בפועל יו"ר, כי מי שניהל את הוועדה הם אותם גורמים שמנהלים את המשרד, וכל תפקידו של המנכ"ל הן בוועדה והן במשרד הוא לומר את המלה האחרונה, "כן", או "כמבוקש".

ואולי זה הכיוון הדרוש לוועדה, מינוי יו"ר מקצועי מן האקדמיה או מומחה ארצי/עולמי בתחום, ולא תא"ל במילואים אשר היה באותה מידה יכול גם להיות מנכ"ל משרד הבריאות (לולא הקפידו שם על מומחיות בחום העיסוק לתפקיד מנכ"ל) על אחת כמה וכמה הדבר נדרש כעת, כאשר יוסי סילמן מראה בדרכו הייחודית, ללקוחות של משרדו מיהו בעל הבית.

אין הסבר מדוע יש כאלה שמונו כחברים ולא מופעים ברשימת המסיימים כחברי הוועדה.

עיון בגוף הדוח מציג את מכתב המינוי שנשלח לחברי הוועדה, שם כן מצויינים תפקידיהם. עם זאת השוואת הרשימות אלה שמונו מול אלה שסיימו, מגלה פער. כל ועדה שהייתה רגישה לאוזן והעין הציבורית ועוסקת בעניין כה רגיש, הייתה מסבירה ברחל בתך הקטנה מהן הסיבות לפער האם מדובר באנשים שיצאו לגמלאות והוחלפו על-ידי אחרים, או שמא היו פרישות מהוועדה מסיבות אחרות כלשהן.

בהעדר ציון מדויק של השמות והתפקידים של אלה שנפלו בדרך, והעדר הסבר מפורט לסיבות, מעלה חשש מוצדק לפרישות של מחאה מסיבות כלשהן ועל כך חייבת הוועדה הסברים.

התעלמות מדוח סלונים


בשנת 2008 הוגש לשר הרווחה, יצחק הרצוג, דוח ועדת הפרופסור ורד סלונים נבו מאוניברסיטת ב"ש, דוח צוות בדיקה בנושא: עבודתן של פקידות הסעד לסדרי דין דוח הרבה יותר ממוקד עם ACTION ITEMS הרבה יותר ברורים ומובהקים, ההרכב של ועדת סלונים היה דומה להרכב של ועדת סילמן (מבחינת בעלי התפקידים של חברי הוועדה) אך עשיר יותר לטעמי בנציגי רשויות מקומיות וכמובן לוועדת סלונים הייתה יו"ר על הנייר ובפועל, מה שכאמור לא היה לוועדת סילמן (אומר "הן" ומגבה ראשי, שאין זה כלל תחום התמחותו, הוא יו"ר ועדה רק על הנייר).

ועדת סלונים המליצה על כלים וכללים אשר יטייבו באורח משמעותי את הליך קבלת ההחלטות של מערך הרווחה ופקידות הסעד בהיבטים שהיו במוקד עבות הוועדה, טרם נזקקים הצדדים לסיוע משפטי, והרבה טרם מגיעים להחלטות שיפוטיות (למעט החלטות חרום קצובות בזמן), על מתן מעמד לבוחנים חיצוניים למערכת בכל היבטי המסוגלות ההורית, על איזון מראש, של הערכות והמסקנות לגבי המסוגלות ההורית, ניתוח האלטרנטיבות, וצמצומן או הצעת מכלול מהן / כמה מהן המיטיבים עם הילד, טרם ההגעה להכרעות שיפוטיות.

ועדת סלונים ממליצה העשרה של הצוות מחליט, הכללה של גורמים חיצוניים בלתי תלויים בו, שילוב ההורים והילדים באיסוף הנתונים המביאים להחלטה, מעשירים את החלופות פותחים את הראש, מאפשרים סיעור מוחות פחות טעון ואמוציונאלי, עם הרבה יותר פתיחות, מה שודאי יביא את הדיון בבית המשפט לדיון הרבה יותר עשיר, פורה, פחות טעון, עם מעורבות הרבה יותר עמוקה של בית המשפט בניתוח הנתונים, במינוי מומחים להשלמתם, בשיתוף הורים, גם אם יש להם מגבלות כלשהן בתהליך ובתוצאתו, ובמקביל בהורדת האחריות הבלתי אפשרית המוטלת על כתפי פקידות הסעד, שעודף סמכויותיהן, וחסר איזונן על-ידי גורמים נוספים הן הכשל העיקרי בפעולתן.

דוח סלונים התקבל על-ידי השר (הרצוג), מדובר להבנתי הבלתי מקצועית במסמך לתפארת, אך אינו מוזכר כלל ועיקר בדוח סילמן (לעומת זאת 4 דוחות אחרים לדעתי פחות עדכניים ולכן פחות רלוונטיים – מוזכרים) וכאשר בא תיקונצ'יק ב' לאחר ש"שילמנו" כל כך הרבה לתיקונצי'ק א' ואישרנו את חוות דעתו, חלה עלינו חובה לבחון בעין ענקית את ההמלצות של תקונצי'ק א', לרדת שוב לעומקן, ולהבין כיצד על-אף שחלפו מעט שנים, ההמלצות המאד רציניות של תיקונצ'יק א' לא מיושמות, ואף לא הוזכרו כלל בדוח של תיקונצ'יק ב' כאילו לא קיימות כלל.

וכאן עוסקים אנו בגורל אדם, הרחקת אם או אב מילדיהם, הרחקת ילדים מהוריהם, אנו עוסקים עם אנשים הנתונים בסערת רגשות, וכזו התעלמות מכזה מסמך איכותי מעוררת שיאי שיאם של חוסר אמון, ומשליכה בעצם את חוות דעתו של תיקונצ'יק ב' לפח הזבל של ההיסטוריה, גם אם יש בו טוב.

דוח סילמן ללא דוח סלונים הוא חמור בלי אתון

דוח סילמן מצר על שני תהליכים שהתגלגלו ככדור שלג עקב החלטות קודמות של המערכת -

1) ערוב תחומים בין "טיפול והערכה" ובין "טובת הילד" לרמה שניטשטשו הגבולות בין מצבים אותם יש לשקם במסגרת תוך ביתיות, לבין מצבים הדורשים שיקום או קורת גג במסגרת חוץ ביתית

2) סעיף 19 לחוק האפוטרופסות המאפשר לשופטים לזרוק בפועל את ההחלטה השיפוטית על כתפי פקידת הסעד באמצעות תסקיר המעוגן בחוק והמאפשר בפועל לשופט להפעיל ראש קטן ולהתכסת"ח באותו תסקיר, הדוח מעיד על עליה ניכרת בשימוש בכלי הזה, כי הוא נוח לשופטים, הוא בסמכותם, אך ככל שניתן להבין הוא לקוי, כלומר נוגד את טובת הילד, ומסתבר שאפילו שופטים הם עיוורים לגבי עצמם וניהול ההליך על ידם, לפחות חלקם, כל לפחות ניתן להסיק מן הדוח.

לשורש השורשים של היבטים אלה ולהיבטים אחרים, אף הם כבדי משקל מתייחסת כבר ועדת סלונים, ומציעה פתרונות מעשיים, פתרונות מניעתיים, פתרונות שיישומם העיקרי הוא לפני ההגעה להכרעה שיפוטית, האם הפתרונות שלה שגויים? היכן הם שגויים? איך נדע, דוח סילמן לא מזכיר כלל את דוח סלונים.

בריחה מאחריות של עובדים סוציאליים – המדינה אשמה

דוח סילמן מצר גם על בריחה של עובדים סוציאליים מקבלת אחריות, הדגש לדעתי בדוח סילמן הוא שגוי כי הוא מתמקד באלימות לכאורה לה חשופים העוסי"ם, אך אני יכול לומר לכם מתוך נגיעה משפחתית בתחום, שעוס"ים (אלה שאני מכיר לפחות) עושים מלאכתם נאמנה, לא חוששים מאלימות, בכל מקצוע יש סיכונים, גם במקצוע העו"ס, החשש הגדול הוא החשש להגיע לידי החלטה שגויה, למסקנה שגויה, החשש הוא לגרימת נזק תוך כדי השקעת מאמץ בל יתואר לעזור, וזו הסיבה לכן שהתור של העובדות בסוציאליות ההופכות לפקידות סעד אינו גדול, ולכן שחיקתן של פקידות הסעד כה גדולה, כי מדינת ישראל על כל מנגנוניה מפקירה את פקידות הסעד, מפקירה אותם על-ידי מתן עודף סמכויות, בהעדר כל גורם אחר המוכן לשאת באחריות, ודוח סלונים יד ביד עם דוח סילמן נותנים מענה ולו חלקי לבעיה בעוד שדוח סילמן בפני עצמו רחוק מאוד מלתת מענה.

מי שמתנהג באלימות כלפי פקידות הסעד אלה אינם ההורים או אינם בעיקר ההורים שלילדים מורחקים, זוהי מדינת ישראל בכך שהיא מממנת מספר כה מועט של פקידות סעד, בכך שהיא לא מחייבת ומממנת תחלופה חיונית בתפקיד הכל כך שוחק הזה (השלב המוגדר כ"הוצאה לפועל" אשר ועדת סלונים ממליצה להגבלת כהונה בו של שנה אחת), בכך שהיא מטילה על כתפיהן את כל האחריות אשר החוק, במקור, רצה להפיל על מגוון דיסציפלינות בעיקר השופטים.

האויב של פקידת הסעד הוא עודף הסמכויות שלה, המלווה בעודף ניכר של אחריות, כי כל שותפיה האחרים של פקידת הסעד, משחקים ראש סיכה ובורחים מאחריות, ואפילו כאשר ההורים מבקשים לקחת אחריות, אפילו לכאורה, מדירים אותם, ממדרים אותם, מייאשים אותם, אוטמים את האוזניים מולם – וועדת סלונים נותנת דעתה לצורך בשינוי גם שם, מדובר הרי בילדים שלהם, ובטובת הילדים שלהם, אשר עדיפותה הראשונה, לכל הדעות היא המסגרת המשפחתית השלמה ככל הניתן.

תוספת לשני הדוחות – ניסיון בין לאומי

דומני ששני הדוחות לוקים בחוסר ההתייחסות שלהם לצורך חיוני להקמתו של כלי מינוף פתרונות לבעיות האקוטיות של הנושאים בהם עסקו הוועדות, והוא מחקר מתמשך בין לאומי, וקשר שוטף עם האקדמיה, לאיתור הזדמנויות וסיכונים בתחום האמור ובהתבסס על ניסיון בין לאומי הן מעשי והן תיאורטי.

בכל פינה בעולם, החל באפריקה הענייה והנידחת וכלה בעשירות שבמדינות העולם, קיימת התמודדות עם הבעיות האלה, קצת יותר בהצלחה או קצת פחות, ואין שום סיבה לשלם את מלוא שכר הלימוד בכל פינה בעולם, אנו חייבים בצוות מקצועי המשלב את פקידי המשרד ומומחים מהאקדמיה, אשר ישאב אל תוכו את מה שקורה בעולם בתחום, ויהיה גורם סולל דרך בהתאמת ההצלחות אלינו, ובמניעת כניסה לפתרונות שכשלו כבר במקומות אחרים.

אלימות מילולית של פקידי רווחה, גם הבכירים – נוגדת את יסודות עבודת רשויות הרווחה

קחו את כל אלה, ועיינו בהתבטאויותיו של מנכ"ל הנכבד של משרד הרווחה המציפות כעת את האינטרנט, בעקבות הפרסום הרב המלווה את המעצר של בלוגרית אשר לדעתה מערך הרווחה ובראשו המנכ"ל מתנכל לה, אשר כל חטאה הוא בכך שפרסמה מידע על כבוד המנכ"ל ירום הודו, ותבינו שראויה החלפתו המיידית של מנכ"ל משרד הרווחה באדם שיכול להוציא את המשרד מקשייו המתגברים ולא אחד שיביא להתחפרות ולשקיעה עקב מתן גיבוי לכל הדורש תיקון במשרד, בסגנון ההגנה הטובה ביותר מפני הציבור היא תקיפה רבתי של הציבור.

קישורים:

יוסי סילמן עבריין בחסות השר | יואב יצחק | News1.co.il

יוסי סילמן בלחץ | יואב יצחק | News1.co.il

זכות הפרסום של לורי שם טוב | הטור של פריצי, אברהם פריצי פריד

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר ברדיו – תוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

ועדת סילמן (דוח סילמן המלא) – מעט מידי, מאוחר מידי ומטוייח הרבה

יוסי סילמן עבריין בחסות השר | יואב יצחק | News1.co.il

יוסי סילמן עבריין בחסות השר | יואב יצחק | News1.co.il

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-93474-00.html

מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, ביצע שוב ושוב עבירות על החוק. באופן סדרתי. בתגובה לחשיפות מצד ל' על עיקולים שהוטלו על חשבונותיו, פצח סילמן בהכפשה חמורה של ל' תוך ניצול מעמדו ומידע אליו נחשף כמנכ"ל ופרסם שוב ושוב מידע חסוי על ילדיה הקטינים.

יוסי סילמן עבריין סדרתי

יוסי סילמן עבריין סדרתי

מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, הצליח תוך זמן קצר, בשורה של פעולות שביצע, לחשוף את דמותו האמיתית: פרחח, מניפולטור, שקרן, אלים, בריון, איש גס רוח, עבריין סידרתי. חמור מכך – דמותו של סילמן מתגלית כשל ברנש קטן וחסר עכבות, שלא נמנע מפגיעה באינטרסים האישיים של ל' ושל ילדיה הקטינים, וזאת בתגובה ישירה לחשיפות מצד ל' ברשת האינטרנט (המחזיקה בתעודת עיתונאי) על מעלליו ועל עיקולים שהוטלו על חשבונותיו האישיים, מצד כמה גורמים. כל זאת תוך ניצול לרעה של מעמדו המקצועי, לצרכיו האישיים, ושימוש במידע אליו נחשף בתוקף תפקידו כמנכ"ל משרד הרווחה.

ל' אינה היחידה הסובלת ממעשיו של סילמן. פעילים נוספים הנזקקים לשירותי משרד הרווחה, בראשו הוא עומד, מכונים על-ידי סילמן ומקורביו: "חוליגנים", וזוכים ליחס "בהתאם": התקפות באמצעות רשת הפייסבוק, הודעות דוברות מטונפות, וגם – כנקמה, שימוש במערכת בית המשפט כדי לשלול מהם את זכויותיהם כהורים.

מאיר כהן שר הרווחה גיבוי בנידוד לתפקידו הממלכתי

מאיר כהן שר הרווחה גיבוי בנידוד לתפקידו הממלכתי

א. השר מאיר כהן נמנע מביצוע חובתו

יוסי סילמן ביצע, כפי שנפרט להלן, שורה ארוכה של פעולות פליליות כדי להכות ב-ל', שנודעה בביקורתה החריפה נגד פקידות הסעד במשרד הרווחה, וגם נגדו. סילמן הגביר את פעילותו נגדה לאחר שחשפה את מעלליו, כאמור, והתחמקותו הסדרתית מתשלום חובותיו. החשיפות, שנעשו מצד ל' בחמש כתבות נפרדות ברשת האינטרנט, כללו מידע ומסמכים על עיקולים שהוטלו על חשבונותיו של סילמן, לרבות: מצד עיריית רמת השרון, עיריית הרצליה, עיריית כפר סבא, כביש 6, רשם החברות ואפילו מצד וועד הבית. התחמקותו המביכה מתשלום חובותיו נעשתה למרות שהוזהר שוב ושוב.

במקום להשיב עניינית למידע המביך שנחשף על מעשיו הפיננסיים המכוערים, פצח סילמן בשורה של פעולות, כאמור, כדי לפגוע ב-ל'. סילמן זוכה, אגב, לגיבוי ולחסות מצד שר הרווחה מאיר כהן, שנמנע, למרבה הצער, מביצוע חובתו הממלכתית כשר במשרד כה-רגיש. במקום לערוך בירור ענייני ולהסיק את המסקנות המתבקשות, ולהשעות את יוסי סילמן מתפקידו, מתנהל מאיר כהן באופן פחדני ורופס, ונמנע מעשיית צדק ומתיקון העוולות שנעשו נגד ל'.

יודגש כאן: למרבה הצער, השר מאיר כהן מיטב לדבר "יפה", ולנסוך בשומעיו תקוות-שווא, אך בפועל הוא נרתע מאכיפת מרותו וסמכויותיו על-פי דין על מנהלים ופקידים, שסרחו ועיוולו, הכפופים אליו מתוקף תפקידו כשר במשרד הרווחה.

ב. סדרה של פרסומים עברייניים

6.05.14 פרסם סילמן סטטוס ברשת הפייסבוק וכנקמה על החשיפות מצד ל' בענייניו הפיננסיים המוזרים כתב כדלהלן: אין לי כוונה להתערב במקרה של ל' [וכאן ציין את שמה המלא, י.י.]. שירותי הרווחה הצילו את ילדיה של ל' [שוב, בפרסום צויין שמה המלא, י.י.] ואני מחזק את ידיהם".

2) ביום 26.05.14, ובהתייחסות ישירה לפרסומים מצד ל' על התנהלותו הפיננסית המופקרת, פרסם סילמן סטטוס באתר פייסבוק ובו כתב כדלהלן: "אז חברים אחסוך מכם ולא אספר מי זאת, אך מדיניות משרד הרווחה לגבי הגנה על ילדים בסיכון לא תשתנה ותפקידנו להגן על ילדים בסכנה למרות איומים כאלה ואחרים…"

3) ביום 18.06.14 פרסם סילמן פוסט משתלח ופוגעני, מלא דברי בלע ולשון הרע ובאופן חריג ובוטה במיוחד, המתיר את דמה של ל'. לא נחזור כאן על ההשמצות ועל הלשון המאיימת שבה השתמש גם נגד הח"מ, "שהעז" לפרסם מידע על מעשיו. בתגובה לפרסום הגיב גם דובר איגוד העובדים הסוציאליים, דוד גולן. הוא עודד את סילמן לפצוח במלחמה כללית נגד ל', גם בדרך של הגשת תביעות ותלונות למשטרת ישראל, עד שזו תידרש למכור אפילו כליה, כדבריו, למימון ההליכים המשפטיים ופסקי הדין – כאשר תחויב בדין, כביכול, וגם אם תצטרך לחיות בשארית חייה עם דיאליזה. על תגובתו של דוד גולן עשה סילמן "לייק". אכן, נראה כי סילמן אהב את הלשון שליחכה את ישבנו.

4) סילמן לא נמנע משימוש במשטרת ישראל ובמערכת בית המשפט ומניצול מעמדו כדי לפגוע ב-ל', כתגובה ישירה לחשיפות דבר העיקולים שהוטלו על חשבונותיו האישיים ואי-הסדרים בענייניו הפיננסיים. סילמן ניצל זאת להגשת תלונה על הטרדה מאיימת, כביכול, ועל פגיעה, כביכול, בפרטיותו. סילמן ביקש לפתוח נגדה בחקירה פלילית. ואכן, מבוקשו ניתן לו: ביום 15.05.14 הגיעו לביתה שלושה שוטרים, ביצעו חיפוש בביתה והובילו אותה לחקירה במתקן משטרתי.

זעקותיה כי היא הקורבן למעלליו של סילמן וכי היא ביצעה את הפרסומים מתוקף היותה עיתונאית, לא הועילו.

בעיצומה של החקירה המוזמנת הוצאה ל' על-ידי החוקר למרפסת המתקן המשטרתי, ושם הציע לה החוקר:

"אנחנו מדברים בארבע עיניים, זה לא נכנס לפרוטוקול, תסירי את הפרסומים ותוכלי ללכת. את סתם מסתבכת…".

החוקר אמר עוד, בחקירה:

"יוסי סילמן אומר שהמסמכים שפרסמת מזויפים. מה יש לך להגיד על-כך?".

ל' השיבה:

"אם הוא טוען שהם מזויפים שיגיש תביעת לשון הרע לבית המשפט, ושם אדרוש ממנו בצו גילוי מסמכים להוכיח את טענותיו".

ל' שוחררה, בו-יום, בעקבות דרישתו של בא-כוחה, עו"ד פנחס פישלר, ולאחר שצוות החקירה המיוחד שהוקם, אוי לבושה, נוכח כי היא אינה מסכנת את שלום הציבור…

5) ביום 18.06.14 התראיין סילמן לתוכנית הרדיו של שי ודרור ברשת 103FM ושם כינה שוב את ל' כאישה הזויה, מתחזה לעיתונאית, וציין: "לקחו לה את הילדים לאחר בדיקה".

6) ביום 19.06.14 התראיין סילמן לתוכנית הרדיו בגל"צ "מה בוער", בהגשת רינו צרור. סילמן הוזמן להגיב על הטענות נגדו, בדבר השימוש שעשה במשטרת ישראל תוך ניצול מעמדו ותפקידו כמנכ"ל משרד ממשלתי, כדי להתנקם ב-ל'. אלא שבמקום להשיב לגופו של עניין, לא נמנע סילמן, גם הפעם, מניצול מעמדו ומידע אליו נחשף בתוקף תפקידו כמנכ"ל משרד הרווחה, ואמר, בשידור חי: "אותה עיתונאית כביכול ל' [סילמן נקב כאן בשמה המלא, י.י.]. ל' [גם כאן נקב בשמה המלא, י.י.] ידועה לנו כבר חמש שנים בעקבות סכסוך גירושין קשה והחלטה להוציא את הילדים למשמורת האבא…".

ג. מדוע לא יושעה יוסי סילמן

הצבענו לעיל על ששה מקרים בהם ביצע יוסי סילמן עבירות על חוקי המדינה: פגיעה בפרטיות של ל' וילדיה הקטינים – תוך הפרת איסור פרסום של עניין התלוי ועומד בבית המשפט לענייני משפחה, הפרת חובת הסודיות, הפרת אמונים, ניצול לרעה של כוח המשרה, הוצאת לשון הרע, הימנעות מכוונת מתיקון עוולות שבוצעו נגדה על-ידי פקידות סעד (למרות הצהרותיו הברורות בפני הח"מ כי הוא יודע היטב על העוול והבטחותיו לטפל בזאת), ועוד ועוד ועוד.

המקרים עליהם הצבענו לעיל, מלמדים: יוסי סילמן מנצל לרעה, וביודעין, את מעמדו ותפקידו כדי לבוא-חשבון עם ל' שחשפה את מעשיו הפיננסיים הבעייתיים; או למצער – כי סילמן אינו שולט עוד במעשיו ו/או אינו מבין מה הוא עושה. בשני המקרים, בין אם מדובר בעבריין סדרתי, כאמור לעיל, ובין אם מדובר באדם שמוחו מכווץ ביחס למידות גופו וביחס לנדרש ממנכ"ל, עולה השאלה: מדוע לא יפעל שר הרווחה מאיר כהן, ולאלתר, כדי להשעות את יוסי סילמן מתפקידו כמנכ"ל משרד הרווחה.

  • המשך יבוא.

קישורים:

יוסי סילמן בלחץ | יואב יצחק | News1.co.il

זכות הפרסום של לורי שם טוב | הטור של פריצי, אברהם פריצי פריד

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר ברדיו – תוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר ברדיו – תוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר ברדיו – תוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה נתפס משקר בתוכנית "מה בוער", גלי צה"ל, רינו צרור

19 ביוני 2014

מנכ"ל משרד הרווחה, נזעק לפרסומים בפייסבוק נגד בלוגרית שחשפה את חובותיו הבלתי מוסדרים לרשויות המדינה השונות. וכך פרסם בתאריך 18/5/14 בפייסבוק:

"חחחח. חובות כמה סיפורי עלי בבא ו- 40 השודדים".

סילמן סטטוס לעגני בפייסבוק. מכחיש את החובות שלו - שהתבררו כנכונים

סילמן סטטוס לעגני בפייסבוק. מכחיש את החובות שלו – שהתבררו כנכונים

לאחר שהועלו הפרסומים המאמתים את החובות של מנכ"ל משרד הרווחה שם נחשף כי יוסי סילמן חייב ל-:

רשם החברות סך 12,024 ש"ח – לא שולם

עירית הרצליה  – חוב בסך 1,139 ש"ח

עירית כפר סבא – חוב בסך 667 ש"ח

עירית רמת השרון – חוב בסך 1,362 ש"ח

ועד הבית – חוב בסך 1,680 ש"ח – שולם לאחר חשיפת העיתונאית

כביש  6 – חוב בסך 4,571 ש"ח

יוסי סילמן חוב לרשם החברות 12024 שח

יוסי סילמן חוב לרשם החברות 12024 שח

יוסי סילמן - חוב לעירית הרצליה 1113 שחיוסי סילמן חוב לעירית כפר סבא בסך 667 שחיוסי סילמן חוב לעירית רמת השרון 1362 שחיוסי סילמן חוב לכביש 6 בסך 4571 שחיוסי סילמן חוב לועד הבית 1680 שח

מנכ"ל משרד הרווחה גרם למעצר שווא של העיתונאית לורי שם טוב, בטענה של הפרת הפרטיות, אלא שמדובר בעובד ציבור החייב לרשויות המדינה סכומים ניכרים, אותם הוא סירב לשלם.
בעקבות פרסומי העיתונאית שולמו חלק מהחובות.

יוסי סילמן הכחיש בתחילת הכתבה את החובות, טען כי מדובר בחוב חניה מלפני 4 שנים, אלא שכשעומת עם יתר החובות החל מגמגם וטען שהוא במגעים להסדרת החוב….

אלו פניו של עובד הציבור יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה. שקרן. פורע חוק, פרסם ברשת הפייסבוק פרטים אישיים על האמא לורי שם טוב וילדיה, ועשה שימוש במידע שהובא בפניו מתוקף תפקידו לצרכיו האישיים ונגישותו למידע שהובא לידיעתו במסגרת תפקידו, כדי לבוא חשבון עם האמאר ולפרסם ברבים, ברשת הפייסבוק, פרטים סודיים בדבר ילדיה.

פרסום מקומם ובלתי חוקי בוצע על ידי המנכ"ל בתגובה לחשיפה על אודות מעשיו המביכים שפורסמו על ידי העיתונאית.

קישורים:

זכות הפרסום של לורי שם טוב | הטור של פריצי, אברהם פריצי פריד

תחלואי עלילות משרד הרווחה: תלונה נגד משטרת מרחב דן – וונדליזם וגרימת נזק לדירת עיתונאית במהלך צו חיפוש

מאבק בין בלתי שווים – מדינה נגד אמא

יוסי סילמן בלחץ | יואב יצחק | News1.co.il

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – הולך ומסתבך: חשבונותיו מעוקלים לטובת עירית כפר סבא, עירית רמת השרון ועירית נתניה – כעת הוא בסכנת עיקול מעירית הרצליה – כתבה חמישית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה ביצע עיסקה בלתי מדווחת לרשויות המס עם בית העסק לאומנות 'קסטל משה' בסך 48,500 ש"ח — כתבה רביעית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מבול הלוואות מבנקים שונים על שמו ועל שמות חברות בבעלותו – כתבה שלישית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה הסתבך עם העיריות שעיקלו לו את חשבונות הבנק – כתבה שנייה בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה טובע בחובות — כתבה ראשונה בסדרה

יוסי סילמן – נעדר כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות היעד שאותן אמור משרדו לשרת

התראת שוטרים אלימים: איציק גלר, שי גביראל, ג'ימי חורני – עבריינים במדים!

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מאיים על אמא בתביעת השתקה – תוכנית "מה בוער" עם רינו צרור – בהשתתפות עו"ד פיני פישלר והבלוגרית לורי שם טוב

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מאיים על אמא בתביעת השתקה – תוכנית "מה בוער" עם רינו צרור – בהשתתפות עו"ד פיני פישלר והבלוגרית לורי שם טוב

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מאיים על אמא בתביעת השתקה – תוכנית "מה בוער" עם רינו צרור – בהשתתפות עו"ד פיני פישלר והבלוגרית לורי שם טוב

תמלול התוכנית:

תוכנית "מה בוער", רדיו גלי צה"ל, מגיש רינו צרור

מרואיינים:

פיני פישלר, עורך דין

לורי שם טוב, בלוגרית

יוסי סילמן מנכ"ל

רינו: ואנחנו עם תמר ירושלמי כתבתנו לענייני עבודה ורווחה. בוקר טוב.

תמר:  בוקר טוב רינו

רינו: ועל הפרק סיפור משוגע לחלוטין שבו בלוגרית כותבת אינפורמציה על מנכ"ל במשרד ממשלתי, מפרסמת את הדברים, ובעקבות הפרסומים האלה רעש מהומה ובקצה הפרסומים היא נעצרת. אנחנו מדברים על הבלוגרית לורי שם טוב ועל המנכ"ל יוסי סילמן, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה.

תמר:  נכון רינו. אז הבלוגרית לורי שם טוב, חשוב קודם כל להבין במי מדובר. מדובר באישה שלפני 5 שנים בית המשפט הוציא את ילדיה מהבית והעביר אותם לאבא. היא מפעילה רשת שלמה של בלוגים ואתרים שבהם היא תוקפת את משרד הרווחה, בשבועות האחרונים היא מפרסמת סידרת פוסטים מעין תחקירים נגד מנכ"ל של משרד הרווחה יוסי סילמן וביום ראשון היא נעצרה על ידי המשטרה, נערכה סריקה בבית שלה…

רינו:  שניה, שניה, שניה… בואי ניתן רגע עוד פעם את הפרטים, מתי היא מפרסמת, מתי היא נעצרת.

תמר:  בשבועות האחרונים יש סדרה של פרסומים שלה ושל שותף שלה, וביום ראשון מגיעה משטרה לבית שלה ואומרת לה "גבירתי את באה איתנו לחקירה", הם אוזקים אותה ורואים את זה בסרטון ולוקחים אותה לחדר החקירות, ושם אומרים לה את מה שהמנכ"ל אמר להם והוא: "את גונבת דואר מהמנכ"ל את גונבת ומפרסמת את החומרים האישיים שלו ובוא נדבר רגע על החומרים האלה בקצרה. ראשית היא טוענת היא מראה כל מיני צווים לפני עיקול שהועברו למנכ"ל, על חובות שלו, על זה שהוא לא שילם דוחות חניה, אנחנו מדברים כאן על חובות של 700 שקל, 2000 שקל, דברים כאלו, חובות משנת 2009 של עירית רמת השרון, הרצליה, הוא כבר שילם אותם, אבל היא אומרת מדובר בבן אדם שמסרב לשלם חובות, וסוגיה אפילו יותר מורכבת שהיא מציפה, שסילמן מחזיק בחברה, היא טוענת שהוא מחזיק בה גם היום, הוא אומר זו בכלל לא חברה, אלא עוסק מורשה ואני כבר לא מחזיק בה, אבל לאותה חברה יש חוב של 12 אלף שקלים, גם היום אנחנו ביררנו את זה עם משרד המשפטים, גם היום, חוב של 12 אלף שקלים, של מנכ"ל משרד הרווחה על כך שהוא לא משלם את החוב של העוסק מורשה או של החברה, הבלוגרית הזו שהיא אם שלקחו לה את הילדים מהבית…

רינו:  אז זה חוב, רק שניה אחת תמר, תמר, תהיי איתי, החוב הזה של 12 אלף שקלים הוא חוב אמיתי.

תמר:  זה מה שמשרד המשפטים מוסרים לנו.

רינו:  כן, משרד המשפטים מאשר לך את קיומו של החוב וזה המספר הכי גבוה? כל הדיווחים האחרים מדברים על 700 שקל כאן 500 שקל כאן, דוחות חניה וכולי וכולי, זה לא מגיע למספרים גבוהים

תמר:  יש דיווח על העברה כספית, יש שני מספרים גדולים, אחד זה דיבור על 50 אלף שקלים שהמנכ"ל מסביר שהוא פשוט מכר את הרכב שלו, וסכום אחר זה 90 אלף שקל הלוואה, אבל אלו לא חובות.

רינו:  לא חובות, וזה גם עניינים אישיים, אני גם לא רואה כאן אמממ, אז בעצם במה היא מאשימה אותו, אם נשים בצד רגע את הסיבה שבגללה היא פועלת. מה היא האשמה המדויקת שמנכ"ל משרד הרווחה לא משלם חובות?

תמר:  נכון, נכון שמנכ"ל משרד הרווחה פשוט לא משלם חובות, אבל כל הדבר הזה, אם קוראים את הפוסטים בבלוג זה לא עניינית הבן אדם לא משלם את הכספים זה חלק ממסכת הרבה יותר רחבה של האשמות שהיא מאשימה אותו ועוד גורמים רבים במשרד הרווחה, שהם מוציאים את הילדים מההורים שלהם, שהם מתאכזרים, זו ממש מלחמה שלמה שהיא מנהלת נגד גורמי הרווחה וביום ראשון היא נעצרת אחרי שהמנכ"ל מגיש נגדה תלונה, והיא, כאן עכשיו יש חוסר הבנה או חוסר בהירות בנוגע לתנאי השחרור שלה. היא אומרת אמרו לי…

רינו:  רגע, שניה, שניה. בואי נלך אחד אחד לתנאי השחרור ואנחנו נגיע צעד-צעד, איתנו עורך הדין פיני פישלר, בוקר טוב עו"ד פישלר.

עו"ד פישלר:בוקר טוב רינו, בוקר טוב למאזינים.

רינו:            אתה מייצג את לורי שם טוב, אתה עצמך גם חבר המועצה המייעצת של עמותת אומ"ץ, אבל אנחנו מתעסקים כעת בעצם בכובע הפרקליט שלך.

עו"ד פישלר:כן.

רינו:            מה בעצם קרה שם?

עו"ד פישלר:מדובר בפרשה הזויה בלשון המעטה, שבעקבות תלונה שהגיש מנכ"ל משרד הרווחה, נדהמתי לקבל טלפון מלורי שם טוב ברגע מעצרה, בעת שנעשה חיפוש אצלה בדירה, ואותו חוקר משטרה, הם היו שלושה כמדומני, שאמר לי שהוקם צח"מ, צוות חקירה מיוחד בעקבות פרשה במרכאות של מאבק לגיטימי, שמנהלת לורי שם טוב כנגד מנכ"ל משרד הרווחה, כנגד רשויות שונות, בעניין ילדיה, בעניין פוסטים שהיא מפרסמת, בעניין חופש הביטוי.

רינו:            אבל על מה סיבת המעצר? אני לא מצליח להבין מדוע היא נעצרה בסוף-בסוף.

עו"ד פישלר:אני אגיד לך, אני אגיד לך מה דווח לי על סיבת המעצר. או יותר נכון עילת המעצר. עילת המעצר שדווח לי בטלפון, חשד לכאורה, שהגברת לורי שם טוב גנבה לכאורה, מתיבות מתיבת הדואר של המנכ"ל מסמכים מסויימים, לכאורה.

רינו:            מתיבת הדואר הפרטית?

עו"ד פישלר:מתיבת הדואר כנראה בבית הפרטי שלו.

רינו:            עכשיו זה אחרי, רק בעקבות התלונה, או שזה אחרי שהם התחקו אחרי מעשיה והגיעו לחשד סביר שמדובר בגניבה?

עו"ד פישלר:לא. זה בעקבות התלונה. כנראה שעלה חשד מטעמו של מנכ"ל משרד הרווחה שהדברים שמפורסמים על ידי לורי שם טוב, בפייסבוק, הם תוצאי אותה גניבה לכאורה מתיבת הדואר, ועל כך הוקם צח"מ. צוות חקירה מיוחד, כאילו מדובר בפרשת של רצח, לא עלינו, ואני חושב שהדברים האלה הגיעו למימדים מפלצתיים, מפלצתיים ממש.

רינו:            עכשיו, בין היתר, בין היתר, הבנתי שהמשטרה דרשה מהבלוגרית למחוק פוסטים שהיא כתבה.

עו"ד פישלר:ארבעה פוסטים.

רינו:            אכן דרשה. ארבעה פוסטים שהיא כתבה.

עו"ד פישלר:כתנאי לשחרורה, על פי הלקוחה שלי, הלא אני לא יכול לשבת בעת חקירה. אני מדווח על ידי הלקוחה. על ידי הגברת לורי שם טוב. שני תנאים הציבו לה בתנאי השחרור. אחד, שתסיר ארבעה פוסטים ועל כך היא תשוחרר, ותנאי נוסף שלא ברור לי עד לרגע זה מהיכן מקור הסמכות של אותם אנשי משטרה, הוא התנאי שלא לפרסם מהלך 30 ימים שום פוסט בעניינו של המנכ"ל.

רינו:            מה אתה אומר?

עו"ד פישלר:כן. אני פניתי לאנשי. כן.

רינו:            לא מצליח להבין את.. מהיכן?

עו"ד פישלר:לא. לא יפה רינו. רינו אף פעם אל תגיד שבמדינת ישראל אתה לא מצליח להבין כי אפשר לומר הכל, אני פניתי למשטרת ישראל. בכתב וביקשתי לדעת מדוע לקוחה שלי לא היתה זכאית לקבל לידיה ברגע שחרורה עותק מתנאי השחרור, ומדוע אני לא מקבל בפקס עותק מתנאי השחרור, ומה מקור הסמכות לשחרר אותה בתנאים כאלה. הרי זה לא צו בית משפט. קצין משטרה לא יכול על פי החוק, חוק סדר הדין הפלילי, לתת הגבלה כזו או להטיל הגבלה כזו לפי סעיף 42, אבל אני מחכה עד לרגע זה לתשובה שלא הגיעה. למה לא הגיעה?

רינו:            בוא, בוא.

עו"ד פישלר:אין תשובה כזו.

רינו:            בוא נהיה הוגנים עם מנכ"ל משרד הרווחה סילמן, העובדה שהמשטרה דורשת מהלקוחה שלך לורי את מה שהיא דורשת, היא לא ממש בעיה שלו.

עו"ד פישלר:עוד פעם, אני מסביר שוב. זכותו של מר סילמן לגשת לבית משפט ולתבוע כל תביעה אזרחית לעניין הפוסטים, אי אפשר לחייב עיתונאית בכלל, את לורי שם טוב בפרט, להסיר פוסטים.

רינו:            נכון.

עו"ד פישלר:אם אני מחר שולח, כותב פוסט מסוים, אז רינו צרור יכול ללכת לבית המשפט, קודם כל יכול לכתוב לי בכתב ולהתריע, אדוני דע לך שאם אתה לא תסיר את הפוסט תוך 24 שעות אתה תהיה צפוי לתביעה. אחד. שתיים, היה ולא הסרתי את התביעה. את הפוסט, או קיי, לא הסרתי, זכותו של רינו צרור ואחרים לגשת לבית המשפט ולתבוע. זה הדרך שאני מכיר. אני לא מכיר דברים אחרים. אני מצטער. אגב, אני מבין שמר סילמן יעלה על הקו, שלחה לי הלקוחה שלי, לורי, פוסט שיוסי סילמן פרסם ב- 24 השעות האחרונות, מזעזע. עם ביטויים כמו ברנשים, וביטויים כמו על איזה עיתונאי מוביל! אני לא רוצה להגיד את שמו. מוביל, שהוא מכנה אותו עיתונאי קטן. הוא מכנה את השר שלו. את השר מאיר כהן "ברנש קשוח" מאיר. אני מקריא, אני הסתכלתי במילון, במילון השפה העברית מה זה ברנש. ברנש זה אדם לא מוכר, ברנש זה כינוי מסתייג לאדם ידוע. אני לא מבין מדוע מנכ"ל משרד חשוב כמו משרד רווחה, מעלה פוסטים לעניין הגברת לורי שם טוב, על מאבק אישי ביניהם שאינו רלבנטי לידיעה של אף אחד, עם עלבונות, עם הכפשות, הוא אומר גם שגורמים גנבו לו דברי דואר, הוא לא אומר לורי שם טוב. אז אני בספק אם הוא אמר במשטרה שגורמים. יכול להיות שאם גורמים גנבו לו זה אנשים אחרים, זה לאו דווקא לורי שם טוב.

רינו:            כן.

עו"ד פישלר:אני רואה את הפוסט, אני קורא, אני מזועזע.

רינו:            עורך הדין פיני פישלר, תישאר איתנו לפי שעה, כי אתה יודע, אנחנו במין סיפור מתמשך, לורי שם טוב בוקר טוב.

לורי:           בוקר טוב.

רינו:            מה את חושבת קורה בין…

לורי:           נתחיל בכך….

רינו:            לא. לא. לא נתחיל. אני שואל שאלה, כי יש לנו כאן בסך הכל, אנחנו קיבלנו את כל הפרטים.

לורי:           אבל חשוב קודם כל להבין הכתבת ירושלמי מטעה. היא טועה ומטעה. מי שהוציא לי את הילדים זה משרד הרווחה ב- 6.1.2009 משרד הרווחה, פקידת סעד עם צו חירום, באה ולקחה את הילדים שלי מבית הספר וגן הילדים, שלא מפאת ביצוע עבירה. נגדי אין, לא עומד ולא תלוי כתב אישום. כל אותן תלונות הכזב של פקידת הסעד שלקחה ממני את ילדיי נסגרו מחוסר אשמה פלילית.

רינו:            אבל לורי, לורי. אנחנו לא נוגעים בכלל כרגע בנושא הזה.

לורי:           אני הבנתי. פשוט היה חשוב להבהיר את הנושא.

רינו:            שניה, שניה אחת. אני רק רוצה לשאול שאלה אחת. מנכ"ל משרד הרווחה מאשים אותך בגניבת האינפורמציה שאת מספרת עליו, האם.

לורי:           לא דובים ולא יער. מדובר.

רינו:            או קיי.

לורי:           מדובר במנכ"ל מפר חוק.

רינו:            לא. לא. לא. את צריכה להיות, תישארי איתי. תעני לי רק על השאלה שלי. האופן שבו את מגיעה לאינפורמציה הזו.

לורי:           אני קיבלתי דואר באמצעות, אני מקבלת מיילים. אני מקבלת מידע כמו שאני מקבלת כל מידע אחר, באמצעות המייל. לי נשלחים קבצים ואני מפרסמת אותם ראשונה. נתחיל בכך שלא מדובר בסכומים של חמש אלף שקל. האדם הזה חייב במשך חודשים ארוכים רודפים אחריו מכביש 6, הוא חייב שם חמשת אלפים שש מאות שקל, האדם הזה הוא צובר חובות סדרתי, אני באופן אישי קיבלתי ממשרד עורכי דין מפורסם וידוע מאוד שממש התראה אחרונה לפני עיקולים. זאת אומרת הם אנשים אובדי עצות. האדם הזה חייב חוב לוועד הבית במשך חודשים ארוכים מסרב לשלם. אלמלא הפרסומים אצלי, החובות האלה לא היו משולמים, מדובר באדם. אני עיתונאית ובמסגרת התפקיד שלי יש לי רשתות שעוסקים בכל מיני נושאים, בין היתר, אני אף עוסקת בסיקור משרד הרווחה. מנכ"ל משרד הרווחה.

רינו:            כן. קיבלתי. אנחנו קיבלנו את הכל.

לורי:           מנכ"ל משרד הרווחה מפרסם נגדי, מפרסם נגדי דברים בניגוד לחוק,

רינו:            קיבלנו, כרגע לורי שם טוב

לורי:           הוא מפרסם דברים הנוגעים למשפחתי, שאסור לו. הוא עובר כאן על החוק. מי שמפר ועובר כאן על החוק זה יוסי סילמן.

רינו:            לורי, תודה רבה, אנחנו רוצים לעבור ליוסי סילמן. אנחנו עכשיו עם מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן, בוקר טוב.

סילמן:         בוקר טוב רינו ובוקר טוב לכל המאזינים.

רינו:            שמעת את הדברים מתחילתם ועד סופם. תגובתך.

סילמן:         שמעתי את הדברים ואת המנגינה. חה חה. אבל;

רינו:            המנגינה לא משהו האמת.

סילמן:         לא, לא משהו. חה חה, באמת לא.

רינו:            כן. בוא תסביר לי, תן לי.

סילמן:         אני אתן את הקונטקסט הכללי.

רינו:            שניה, לפני כן תן לי את ההתייחסות המיידית שלך לכל הדבר הזה, לפעילות המשטרה, למעצר.

סילמן:         זה מה שאני הולך, מאה אחוז, חשוב לי אבל לתת את הקונטקסט בכל זאת, של אותה עיתונאית כביכול לורי שם טוב. לורי ידועה לנו כבר חמש שנים בעקבות סכסוך גירושין קשה והחלטה להוציא את הילדים למשמורת האבא, ובאמת מהלך חמש שנים יש פה תופעה של רדיפה קשה מאוד אחרי העובדים הסוציאליים, אלימות פיזית, אלימות מילולית. אני מזמין אותך להיכנס ל..

[הוא לא מספר שבמשך 5 שנים משרד הרווחה לא מאפשר לאם כל קשר עם ילדיה]

רינו:            אני פשוט, זה לא נכון שניכנס            לנושא הזה, כי מדובר.

סילמן:         רגע, שניה, לא זה חשוב.

רינו:            מדובר בילדים, ואני יכול להבין לחלוטין את הדרישה שלה.

סילמן:         אני מבין, רינו בוא;

רינו:            אז בוא נעבור, הרי גם איתה לא ישבתי על הנושא הזה.

סילמן:         רינו, דקה רגע, תשמע, אני שנכנסתי לתפקיד החלטתי לטפל אישית בתפוד הלוהט הזה שאף אחד לא רצה לטפל בו, נפגשתי עם לורי עשרות שעות בניסיון, באמת אני מבין מצוקה של אמא לא יעזור כלום, בניסיון לפתור את הבעיה וזה לא הלך בנסיבות שאני לא רוצה כרגע להיכנס אליהם. אני גם מאמין בזכות חופש הביטוי עד גבול מסויים, כשמפרסמים תמונות של עובדים סוציאליים כשהם לבושים במדי נאצים

רינו:            אז תגיש תביעה.

סילמן:         זה מה שעשיתי. עכשיו תראה, לא, תן לי להסביר את הקונטקסט.

רינו:            אבל אתה מסביר את הקונטקסט שלוש דקות, ואני רוצה לדעת, האם הנתונים שלורי מפרסמת נכונים או לא?

סילמן:         ממש לא. אלף, תראה, אני הגשתי תביעה, כי בהחלט אני חש מאויים, כאשר גונבים לך מסמכים מתיבת הדואר, מפרסמים את החשבון הבנק שלך את המספר, עם כל הכבוד, אני עובד ציבור אבל אף אחד לא חייב לדעת מה מספר החשבון שלי, הדבר השני לגופו של עניין, אם באמת היה דוחות חניה ארבע שנים, תאמין לי, עם העקוב אחרי בדואר לא הגיע, איך שזה הגיע זה מיד שולם, כל השאר זה קשקוש, זה אפילו כשהגשתי את התלונה הסברתי למשטרה, החמישים אלף שהועבר אלי זה רכב פרטי שמכרתי, אפשר לראות שחור על גבי עיתון שמה את העברת הבעלות באותו יום.

רינו:            אבל יש 12 אלף שקל שמשרד המשפטים מאשר כחוב.

סילמן:       לא, לא. זה לא חוב.

רינו:            מה, לא? עובדה. זה לא – לא.

סילמן:         הלו?

רינו:            כן. אנחנו איתך, זה לא, לא, זה כן.

סילמן:         כן, כן. אני מסביר, אני מסביר. ה- 12 אלף שקל זה אגרה על חברה. אני הקמתי חברה של "סילמן יוסי אחזקות בע"מ" והקפאתי אותה אחרי חודש.

[שימו לב לתחילת הראיון בו מצטטת תמר ירושלמי את מנכ"ל משרד הרווחה שם טען סילמן כי מדובר בעוסק מורשה ושהחוב שריר וקיים ולא שולם. מחיר אגרת חברה הוא 1,200 ₪! ולא 12,000 ₪!]

רינו:            ולא שילמת. את האגרה.

סילמן:         וביקשתי ממשרד המשפטים לעצור את התשלומים היות והחברה לא פעילה, כרגע אני באמת ממציא להם את המסמכים על מנת שיבינו שהחברה למעשה לא היתה פעילה.

רינו:            נו, אז הנתונים נכונים, אז יש חוב של 12 אלף שקל. למה להגיד לא נכון?

סילמן:       אני לא אומר שלא. לא. לא אמרתי שלא.

רינו:            אתה ביטלת את כל האינפורמציה ככה בהינף של יד אחת והאינפורמציה היא מדויקת.

סילמן:         לא. נשמה, יש שמה פרסומים שאני מקים חברות פיקטיביות ושאני מבצע עיסקאות שלא מדווחות למס הכנסה

רינו:            אבל אני שאלתי על החובות, בוא תהיה איתי.

סילמן:         אמרתי, כל החוב מדובר על דוח חניה ששולם, לגבי החוב של האה… של האגרה, זה בבירור, ובמידה והם יחליטו במשרד המשפטים שאני צריך לשלם, אני ישלם. אני אדם פרטי, ואני עושה את הבירור שלי מול משרד המשפטים בתיאום איתם. במידה ויוחלט שלמרות שהחברה לא היתה פעילה ואני צריך לשלם, אני ישלם. זכותי המלאה לנהל איתם דיון.

רינו:            עכשיו, אתה דרשת מהמשטרה לדרוש את הסרת הפוסטים האלה?

סילמן:         ממש לא. תראה. אני ניגשתי למשטרה. אלף, אני רוצה להגיד שזה, אני לא מדבר על הרמה האישית שלי. אם זה היה מדובר על יוסי סילמן הייתי מתעלם מזה. אני כן חש מייצג פה קבוצה שמותקפת ברמה הקשה. השר ואני נחושים לטפל בתופעה הזו, ויש גיבוי מלא של השר. אני הגשתי תלונה למשטרה, על זה שאני חש מאויים ונעשים שימוש במסמכים שנגנבו.

רינו:            וההתנהגות של המשטרה מקובלת עליך, יוסי סילמן?

סילמן:         לא יודע. תשמע, אני לא מעורב בחקירה, זה לא מעניין אותי. זה מעניין אותי אבל אני לא מעורב. מה שהמשטרה עושה, זה העבודה המקצועית שלה לחלוטין.

רינו:            כן, אבל אתה מנכ"ל משרד הרווחה, אם.

סילמן:         אני לא יכול להתערב להם בחקירה.

רינו:            אתה לא מתערב בחקירה, אתה מגיב. אם הם אומרים לה להוריד את הפוסטים,

סילמן:         אני לא רוצה להגיב על זה, אני לא רוצה להגיב על זה.

רינו:            למה?

סילמן:         אני לא.

רינו:            למה? זה אתה, זה עניינים שכתובים, זה בדיוק הנושא שלנו.

סילמן:         לא. אני הייתי, חשתי חובה להגיש תלונה במשטרה על פגיעה בפרטיות שלי ועל זה שאני חש מאויים ונעשו ונעשה שימוש במסמכים גנובים. מעבר לזה, אני כבר לא מתערב, המשטרה תעשה את שלה, ואני מקווה. ואני מקווה שזה ישמש דוגמא לגבול של חופש הביטוי, אי אפשר להסכים למצב שעובדים סוציאליים, דרך אגב, זה לא רק.

רינו:            נכון, אבל גם אי אפשר להסכים למצב שמשטרת ישראל תוריד פוסטים של מישהו שכותב אותם, עוד לא היה דבר כזה.

סילמן:         לא יודע, נשמה. אני לא יודע.

רינו:            מה זה אני לא יודע? הנה הנקודה, המשפט אני לא יודע.

סילמן:         אני לא נכנס, אני לא נכנס לעניין המשטרתי.

רינו:            אתה לא נכנס, כי אתה לא רוצה להיכנס, אבל אתה אמור להיכנס לפחות לפי דעתי, כי גם, הגם שמדובר במקרה שלך ואתה מרגיש פה מאוד פגוע, אפשר לראות שהמשטרה עושה כאן מהלכים מעבר לסטנדרט.

סילמן:         אני לא יודע מה הסטנדרט.

רינו:            אתה יודע בדיוק מנכ"ל, יוסי סילמן, מה אתה אומר לי אני לא יודע? מי כמוך יודע?

סילמן:         דרך אגב בשנה האחרונה נכנסתי לתפקיד ציבורי, לא היה לי מושג בכלל על היקף התופעה, אני חייב להגיד שזה חוויה מעצבת מבחינתי.

רינו:            כן.

סילמן:         מבחינתי.

רינו:            חוויה כואבת אני חייב להגיד לך. לא הייתי מחפש את העיצוב שלך דווקא עכשיו.

סילמן:         למה המשטרה דרשה ממנה, אין לי מושג. אתה יודע מה, אני כן אתן לך הצהרה. אתה יודע מה, למען חופש הביטוי, אני מצהיר פה, שאין לי בעיה שהפוסטים ישארו ויפרסמו אבל, אבל, זכותי המלאה כאדם פרטי לתבוע לשון הרע ולהעמיד את הדברים על דיוקם.

רינו:            לא רק כאדם פרטי. גם כמנכ"ל משרד הרווחה אתה יכול לתבוע את התביעה.

סילמן:         אתה שואל אותי רינו, כן, שהבלוגים ישארו, אין לי בעיה איתם.

רינו:            קיבלנו. יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה. תודה רבה לך על הדברים. תמר ירושלמי, תגובה, ככה במהירות הבזק.

תמר:           אנחנו פנינו למשטרה רק להבהיר, שמה שהם אומרים שתנאי השחרור זה ערבות ושלורי לא תפנה למנכ"ל במשך 30 ימים, שום דבר על הסרת הפוסטים. לא ברור בדיוק מהם תנאי הערבות והתגובה שמסרו לנו באשר לטענות שלה, שהחשודה פרסמה מסמכים פרטיים שאינם מותרים לפרסום על פי חוק, גם אם מדובר באיש ציבור, והעונש הקבוע בחוק הוא חמש שנים. הוזהרה, שוחררה.

רינו:            תודה לעו"ד פישלר, לורי שם טוב וליוסי סילמן.

מ

קישורים:

מאבק בין בלתי שווים – מדינה נגד אמא

יוסי סילמן בלחץ | יואב יצחק | News1.co.il

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – הולך ומסתבך: חשבונותיו מעוקלים לטובת עירית כפר סבא, עירית רמת השרון ועירית נתניה – כעת הוא בסכנת עיקול מעירית הרצליה – כתבה חמישית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה ביצע עיסקה בלתי מדווחת לרשויות המס עם בית העסק לאומנות 'קסטל משה' בסך 48,500 ש"ח — כתבה רביעית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מבול הלוואות מבנקים שונים על שמו ועל שמות חברות בבעלותו – כתבה שלישית בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה הסתבך עם העיריות שעיקלו לו את חשבונות הבנק – כתבה שנייה בסדרה

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה טובע בחובות — כתבה ראשונה בסדרה

יוסי סילמן – נעדר כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות היעד שאותן אמור משרדו לשרת

התראת שוטרים אלימים: איציק גלר, שי גביראל, ג'ימי חורני – עבריינים במדים!

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה עשה שימוש פסול ונפסד במשרתו תוך שימוש לרעה בכוח המשרה וניצול התפקיד לרעה על מנת לסתום פיות ולהלך אימים על עיתונאית / מוטי לייבל

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה עשה שימוש פסול ונפסד במשרתו תוך שימוש לרעה בכוח המשרה וניצול התפקיד לרעה על מנת לסתום פיות ולהלך אימים על עיתונאית / מוטי לייבל

במהלך חודש מאי 2014 חשפו העיתונאים מוטי לייבל ולורי שם טוב סקופים עיתונאיים נגד יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה, בהם נחשף מידע על עיקולים שהוטלו על המנכ"ל סילמן בשל חובות בלתי מוסדרים לעיריית כפר סבא, עיריית רמת השרון, עיריית הרצליה, משרד עוה"ד, כביש 6, ועד הבית. החובות נצברו לאורך תקופה ארוכה ויוסי סילמן סירב לשלם את חובותיו.

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה - תמונות הזויות של מנכל משרד הרווחה ההזוי - במקום לטפל בילדים ובהורים נפגעי משרדו - הוא עסוק בתנועות גוף הזויות

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – תמונות הזויות של מנכל משרד הרווחה ההזוי – במקום לטפל בילדים ובהורים נפגעי משרדו – הוא עסוק בתנועות גוף הזויות

להלן קישורים לסקופים שפורסמו:

בתגובה לחשיפות הנ"ל, שפורסמו על בסיס עיתונאי ומכוח תפקיד עיתונאי, עשה המנכ"ל שימוש נלוז ומופקר בתפקידו, ופרסם באתר הפייסבוק סטטוס נגד האם לורי שם טוב וילדיה. הפרסום ע"י מנכ"ל משרד הרווחה מהווה עבירה חמורה. שכן, על פי החוק – נאסר על עובד מדינה לעשות שימוש במידע המובא בפניו, מתוקף תפקידו, לצרכיו האישיים, קל וחומר כאשר מדובר במנכ"ל משרד הרווחה, האמור לשמור בסודיות פרטים בעניין קטינים ומצבם האישי.

למעלה מכל ספק: חומרת הפרסום בפייסבוק של יוסי סילמן עולה מחמת זאת שהפרסום בוצע על ידי מנכ"ל משר הרווחה, בכבודו ובעצמו. ילדי הם הוצגו והוגדרו ברשת הפייסבוק כילדים ביסכון על ידי מנכ"ל משרד הרווחה, האמור לגונן עליהם ולשמור על פרטיותם. רק כדי לסבר את עיני הקורא, יוער, כי ילדיה של האם אינם ילדים בסיכון.

אתמול, 15/6/14, גרם יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה למעצר שווא של העיתונאית לורי שם טוב, תוך שהוא נותן הוראה למשטרת מרחב דן לבצע תנאי שחרור בערובה בניגוד לחוק.

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה עשה שימוש פסול ונפסד במשרתו, תוך שימוש לרעה בכוח המשרה וניצול התפקיד לרעה, הכל על מנת לסתום פיות ולהלך אימים נגד עיתונאים בניגוד חמור לחוק.

להלן מכתבו של עו"ד פנחס (פיני) פישלר למשטרת מרחב דן:

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

 

 

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין - מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן - לורי שם טוב - מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה - וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות - בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) - דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

פנחס (פיני) פישלר, עורך דין – מכתב תלונה לרפ"ק אבי אוחיון, סנ"ץ משה מועלם קצין אח"ם מרחב דן – לורי שם טוב – מעצר שווא וגרם נזקים, איזוק שלא לצורך והשגה – וכן דרישה לבחינת תנאי שחרור בערובה על ידי קצין אח"ם וראש משרד החקירות – בהיעדר סמכות להצבת תנאים תמוהים (254669/14) – דרישה לגנוז את התיק בעילת 'חוסר אשמה'

קישורים: