אבני בן צבי מנותק שנתיים מבנותיו בגלל מערכת רווחה שקרנית הגורמת לעיוות ואסונות

במסגרת פרויקט "עושים שכונה לפקידת הסעד", התייצבנו בערב יום חמישי 21/5/15 מול ביתה של פק"ס ראשית רקפת עצמון בראש העין.

אבני בן צבי: חשבתי שלפקידת סעד יש אינטילגנציה, היא סיימה אוניברסיטה כמוני, אבל אני מרגיש שפקידת הסעד היא יותר מדפ"רית והפסיכומרטי בקושי 400. הטמטום של המערכת שנקראת מערכת שירותי הרווחה מחוז תל אביב, מדובר במערכת של שקרנים. לא רק רקפת עצמון יושבת שם, ניבה מילנר, עדנה גרוס, פקידות סעד שקרניות לחלוטין, שמשקרות, כותבות שקרים, בוועדת החלטה שהוקלטה בה השתתפתי עם העיתונאי מוטי לייבל, כתבה רקפת עצמון שהתנהגתי באלימות, כאשר ההקלטה הושמעה לך.

שקרנים כמוכם גורמים לעיוות ואסונות. אנשים התאבדו בגלל המדיניות של משרד הרווחה פתח-תקווה. במהלך השנה הזו קברנו 7 חברים כשאת אחראית לכך.

במשך שנתיים אני לא רואה את הבנות שלי כתוצאה מעלילות כזב. גם עורכי הדין שלי יניב מויאל, אחיקם גריידי, אבישי גריידי, עורכי דין מפורסמים מהליגה הראשונה כתבו לך, ואת לא מתייחסת. לא רק שאת לא מתייחסת, כשאת מרימה את שפופרת הטלפון ושומעת את הקול שלי, את מנתקת את שיחת הטלפון. האם בן אדם אקדמאי, נשיא רוטרי, מהנדס במקצועו, נחשב בעינייך כעבריין? למה אני לא רואה את הבנות שלי במשך שנתיים? בגלל טמטום של מערכת, בגלל שקרים של פקידות סעד, שטוענות שאני מפגין מול הבית שלהם, כאשר אני בכלל בגרמניה. כנראה שאתן הוזות או שאת חזית באיזה שהיא טרנפורמציה, שאני גם נמצא מול הבית שלך, כאשר אני נמצא בכלל בחו"ל. שקרנים כמוכם גורמים להורים נורמטיביים להתכנס, להיות מרירים, לשנוא את מדינת ישראל, להפגין כעס וטינה כלפי המערכת. בואי נראה אותך עומדת, כאשר ינתקו אותך מהילדים שלך במשך שנתיים, ותושיטי את הלחי השנייה שלך או את הישבן שלך המדושן מרוב כסף, על זה שאתם גונבים ילדים וסוחרים בילדים, ודברים אלו הוכחו בבית המשפט.

http://wp.me/p4HleX-fp

מעניין שכל פקידת סעד גרה בוילה מפוארת. מהיכן הכסף גברתי?

למה אתם לא עונים למכתבים?

האם אתם חושבים שהתפקידים שלכם חסינים בעיני החוק ואתם יכולים לעשות ככל העולה על דעתכם? לצפצף על מערכת המשפט הישראלית, לבזות בתי משפט, לגרום לילדים לניסיונות אובדניים, לגרום לילדים לקחת כדורים פסיכיאטריים, כי אתם מנתקים ילדים מהורים.

מה שיש לי להגיד לך, שאני בתור נכה צה"ל, לו הייתי יודע לפני 30 שנה כשנפצעתי 4 פעמים למען מדינת ישראל שמטומטמים כמוכם, ואני מדגיש את המילה מטומטמים, ואני אצטרך לעמוד מול שופטת מטומטמת ולחזות בשקרים של פקידות הסעד שאת אחראית עליהן שמשקרות במצח נחושה, והשופטת מאמינה לשקרים שלהם, ואני צריך להוכיח את האבהות שלי, כאשר את יודעת בוודאות שאני גידלתי את הבנות שלי לבד ואת מכירה אותי באופן אישי. נמאס לי משקרנים כמוך. מקומכם בכלא, ואני מדגיש את זה, שיתביישו הילדים שלך שאת מנתקת ילדים מאבות ואימהות. את צריכה להתבייש בעצמך במשרד שאת מייצגת ובתפקיד שאת נושאת.

עושים שכונה לפקידת הסעד הראשית רקפת עצמון שניתקה את האמא לורי שם טוב מילדיה במשך 6 שנים

במסגרת פרויקט "עושים שכונה לפקידת הסעד", התייצבנו בערב יום חמישי 21/5/15 מול ביתה של פק"ס ראשית רקפת עצמון בראש העין.

העיתונאי מוטי לייבל: ערב טוב לדיירי רחוב עודד. הגענו לפה הערב לספר לכם על שכנה אחת שלכם, לשכנה הזו קוראים רקפת עצמון, היא פקידת סעד ראשית לסדרי דין וזה אומר שהגברת אחראית בכל מדינת ישראל על הסדרי ראיה בין ילדים להורים שלהם. רקפת עצמון עומדת בבתי משפט ומשקרת במצח נחושה. היא לא נותנת לאמא לורי שם טוב לראות את הילדים שלה במשך 6 שנים.

מי מכם השכנים של רקפת עצמון, היה מוכן לא לראות את הילדים שלו במשך שש שנים? אף אחד? אז גם לורי לא מוכנה לזה, אבל מה? רקפת עצמון שלחה את לורי שם טוב למבדקים פסיכיאטריים כשהיא אומרת לה שאם הכל יהיה בסדר, היא תתן לה לראות את הילדים שלה, אבל מה? לורי עברה את כל המבדקים של הפסיכיאטריים אבל את משקרת בבית המשפט ולא נותנת ללורי לראות את הילדים שלה, אז מסתבר שפקידת סעד ראשית במשרד הרווחה היא מעל החוק, כי השופט נפתלי שילה הורה חד משמעית לרקפת עצמון לעשות כל שביכולתה לתת ללורי את הילדים שלה, אבל רקפת החליטה לפעול נגד החלטת השופט, היא מצפצפת על פסק הדין של השופט והיא מצפצפת על בתי המשפט של מדינת ישראל.

העיתונאי מוטי לייבל: הפק"ס הראשית רקפת עצמון שולחת הורים למרכזי קשר לראות את הילדים שלהם בתוך כלוב

דיירי רח' עודד, יש לכם שכנה שקוראים לה רקפת עצמון, היא עובדת משרד הרווחה, פקידת סעד ראשית לסדרי דין, אמורה לתת להורים לראות את הילדים שלהם. בפועל, כל מה שהיא עושה זה אחד מהשניים:
או לנתק את הילדים לגמרי, או לשלוח אותם למרכזי קשר. מרכז קשר זה כלוב קטן שבו אבא או אמא רואים את הילד.

מרכז קשר התפקיד היחידי שלו במדינת ישראל זה לקבל כספים מהממשלה לעיריות. כל מרכזי הקשר שייכים לעיריות (רשות מקומית), כל שעת פגישה בין הורה לילד עולים מעל 600 ש"ח פלוס מע"מ. תשאלו למה פלוס מע"מ, כי על סחורה צריך לשלם מסים. אז גם על הילדים שלנו משלמים מע"מ.

רקפת עצמון, את ישנה טוב בלילה כשאת מנתקת ילדים מההורים שלהם, כי ההורים לא ישנים טוב בלילה. את צריכה להתבייש או להתפטר כמו סימונה שטינמץ הקודמת שלך, אז תתפטרי אם את לא מסוגלת להיות לטובת הילדים. רקפת עצמון פקידת סעד במשרד הרווחה מצפצפת על החלטת שופט. היא מצפצפת על החלטות של מדינת ישראל.

נחמה דר פעילה חברתית שואלת את רקפת עצמון: מי את שתשללי מההורים את הזכות הטבעית לגדל את הילדים שלהם?

נחמה דר: רקפת  עצמון, את אמא? אני גם אמא וגם סתבא. אני יודעת מה זה להיות אמא. את באמת יודעת מה זה להיות אמא? אם את יודעת מה זה להיות אמא, איך את מסוגלת להרחיק ילדים מהאימהות שלהם? איך את מסוגלת להרחיק ילדים מהאבות שלהם? איך את מסוגלת לתת לילד לגדול בלי אבא או אמא?

איך את מסוגלת לגרום ללורי שש שנים להילחם על הילדים שלה? שש שנים ארורות שבהם היא לא רואה את הילדים. את יכולה להסביר לי את התופעה הזו? ולא רק שאתם לא נותנים לה לראות את הילדים שלה, אתם מגדילים לעשות, אתם לא מרשים לה להילחם עליהם. אסור לה במדינת היהודים להילחם על הילדים שלה. כבר יש תביעות על לשון הרע, אתם מחפשים אותה בפינה פה ובפינה שם. תחזירו לה את הילדים. תפסיקו לקחת ילדים.

הילדים הם לא שלכם. הילדים הם לא סחורה, תפסיקו לעשות כסף על הילדים שלנו. תחזירו את כל הילדים הביתה. וגם ילדים שצריכים באמת להוציא אותם מהבית, עדיין יש להם זכות מלאה לראות את ההורים שלהם, ולא משנה מי ההורים שלהם, מה ההורים שלהם. מי את שתשללי מהם את הזכות הטבעית הזו? מי את שתשללי מילד את ההורים שלו? באיזה זכות יש לך? תסבירי לי את התופעה הארורה הזו, איך אפשר לקחת ילד מהורים? איזה מן לב יש לך? הכסף לא יכול לענות על הכל, תאמיני לי. בסופו של דבר כולם ישלמו את המחיר. כולם. יש בית דין, אם אין למטה, יש למעלה. ואת ואני נהיה שם, ואני אהיה שם להעיד, מי את ומה את, וכמה כאב את גורמת. ואת תשלמי על זה בסופו של דבר. זו הבטחה. אני אפילו לא אומרת 'בלי נדר', כי את תשלמי. כל מי שעושה כל כך הרבה רע, בסופו של דבר ישלם. אני מבטיחה, ובע"ה שאני גם אזכה לראות את זה פה.

העיתונאי מוטי לייבל – מחאה נגד רקפת עצמון פק"ס ראשית במשרד הרווחה ניתקה אמא במשך שש שנים מילדיה

העיתונאי מוטי לייבל: נערוך תהלוכה קטנה, כדי שלא רק אלה שמסביב לבית של רקפת עצמון ידעו מה היא עושה, כדי שכל השכונה תדע מה היא עושה.

השכנה שלכם שקוראים לה רקפת עצמון, היא פקידת סעד ראשית במשרד הרווחה. התפקיד שלה לתת להורים לראות את הילדים שלהם, אבל רקפת עצמון עושה בדיוק ההיפך! מנתקת את האמא לורי שם טוב מהילדים שלה כבר שש שנים. למה? לרקפת עצמון יש מנטרה אחת לשקר בבתי משפט ולא לתת להורים לראות את הילדים שלהם. אנחנו באנו להגיד לכם שהשכנה שלכם רקפת עצמון, לא נותנת להורים לראות את הילדים שלהם.

מבחינתי, זה הופך את רקפת עצמון לפושעת בחסות משרד הרווחה שגם ככה בנוי כולו מחבורת פושעים וחוטפי ילדים.

רקפת עצמון לא נותנת להורים לראות את הילדים שלהם בחסות משרד הרווחה, השכנה שלכם רקפת עצמון חוטפת ילדים מההורים שלהם, היא עומדת בבתי משפט ומשקרת ומעלילה על הורים שהם לא כשירים. אין לה בושה.

רקפת עצמון, כמה את יכולה להתעלל בהורים? האם מישהו מכם היה מוכן שינתקו אותו מהילדים שלו למשך שש שנים?

רקפת עצמון ניתקה ילדים מאמא שלהם במשך שש שנים!!!

שש שנים רקפת החוטפת עצמון לא נותנת לאמא לורי שם טוב לראות את הילדים שלה.

ועכשיו שיר:

רקפת רקפת ילדים היא חוטפת

לא נותנת להורים לראות ילדים

רקפת החוטפת ילדים היא חוטפת

בחסות משרד הרווחה.

העיתונאי מוטי לייבל קורא לפקידת הסעד רקפת עצמון להשיב לאבא מומי אברג'ל את בתו החטופה

העיתונאי מוטי לייבל: האבא מומי אברג'ל, לא רואה את הילדה שלו. מסתבר שמי שמושך בחוטים, זו הגב' רקפת עצמון.

מומי מתגעגע לילדה שלו, אבל רקפת לא תתן לו לראות את הילדה שלו, היא צריכה למלא את המוסדות.

סתיו הילדה של מומי בוכה, היא מבקשת את אבא מומי, אבל רקפת החוטפת חושבת שצריך למלא את המוסדות ושצריך לשים את הילדים במצב פסיכיאטרי.

כשנותנים לילד תרופות פסיכיאטריות ולוקחים אותו לפסיכיאטר, הילד מתויג כנכה בביטוח לאומי, ואז מה שעושים במשרד הרווחה, עמותות והמוסדות, דורשים מביטוח לאומי דמי נכות על הילד ולוקחים את זה לכיס שלהם.

רקפת החוטפת באנו לדרוש ממך, להפסיק לנתק ילדים מההורים שלהם.

קישורים:

אבני בן צבי מנותק שנתיים מבנותיו בגלל מערכת רווחה שקרנית הגורמת לעיוות ואסונות

חיים כץ שר רווחה עילג אנטי חברתי. איך תיראה תקופת כהונתו כשר רווחה לאזרחי המדינה? רע מאוד!

חיים כץ, שר רווחה עילג מציג את בורותו בציבור (שגיאות הכתיב במקור ולאחר שביצע עריכה). במקום לכתוב אתארח, שר הרווחה כותב יתארח.

"שבוע טוב , עוד כמה דקות יתארח בתוכנית המטה המרכזי.מוזמנים לצפות"

חיים כץ שר הרווחה - סטטוס בפייסבוק עתיר שגיאות כתיב לאחר עריכה

חיים כץ שר הרווחה – סטטוס בפייסבוק עתיר שגיאות כתיב לאחר עריכה

אז איך תיראה תקופת כהונתו של חיים כץ כשר רווחה? רע מאוד! מדובר בשר בלתי חברתי שהעביר 11 חוקים אנטי חברתיים. ביום האחרון לפיזורה של הכנסת הקודמת, העביר במחטף 5 חוקים אנטי חברתיים, שביניהם:

שר רווחה לא יוכל לבטל החלטה של פקידת סעד;

חיים כץ מנע את חוק מינוי אומבודסמן על עובדים סוציאליים – תלונות הציבור על עובדים סוציאליים – דאג שההצבעה תהיה נגד מינוי נציב תלונות ציבור על עו"סיות.

הוא העביר חוק אלימות באינטרנט, קרי פרסומים פוגעניים נגד עובדים סוציאליים.

כל העובדות הסוציאליות שנכחו בכנסת עמדו ומחאו לחיים כץ כפיים בקהל, כשליצדו וילמה מאור. בושה!

בחירת חיים כץ כשר הרווחה היא לעג לציבור שבחר בביבי נתניהו, שכן חיים כץ כיהן כיו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, ולא זכור אפילו בדבר אחד טוב שעשה למען הציבור. מדובר בעסקן פוליטי הדואג לעובדים הסוציאליים במקום לרווחת הציבור. היכולת של חיים כץ להתעמק בציבור נפגעי משרד הרווחה נדונה מראש לכישלון בשל קשריו הסימביוטיים עם העו"ס.

חיים כץ מאמין שעדיף לילדים לגדול בפנימיות מאשר אצל הורים עניים, כי הורים עניים אינם יכולים להעניק לילדיהם את התנאים לגדול ולהתפתח. עובדים סוציאליים בישראל יוצאים לבתי ספר, מגרשי משחקים וכל מיני מקומות בהם ישנם ילדים על מנת לאתר ילדים שאפשר להוציא אותם מהוריהם ולשלוח אותם לפנימיות. משרד הרווחה משלם כ 4,000 $ על כל ילד מידי חודש בפנימייה. זוהי תעשייה של עלוקות חמדניות אשר ניזונים מאספקה טרייה של ילדים לפנימיות. את הילדים האלה מאתרים בעיקר בקרב מהגרים אתיופים או רוסיים. העובד הסוציאלי מאתר ילדים, שואל אותם שאלות, ואז תופר תיק להורים שהילד בסיכון. כאשר ילד נמצא בסיכון, העובד הסוציאלי פונה לבית המשפט ומבקש במעמד צד אחד לשלוח משטרה להורים כדי לחטוף מהם את הילדים בכוח.

חיים כץ מזדהה עם השיטה של הוצאת ילדים מהבית.

חיים כץ צילום נועם מושקוביץ

רקפת עצמון עו"ס עבריינית – ביזתה פסק דין שופט לקביעת הסדרי ראיה בין אמא לילדיה תמ"ש 47888-11-11

השקרנית רקפת עצמון מתיימרת בתואר עו"ס ראשית לסדרי דין, ביזתה את פסק הדין של השופט נפתלי שילה, הקובעת כי האם תוכל לראות את ילדיה במרכז קשר.

מדובר באמא לורי שם טוב, שילדיה נחטפו ממנה לפני 6 שנים על ידי פקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי, לאחר שגרושה הגיש נגדה 28 תלונות כוזבות, שכולן נסגרו מחוסר אשמה פלילית.

קישור לפוסט עם סגירת התלונות הכוזבות בקישור כאן:

מאבק בין בלתי שווים – מדינה נגד אמא

לאחר 6 שנות דיונים מתישים ומייגעים, בהם הוכיחה האם כי ילדיה נחטפו בעוולה ונגזלו ממנה שלא כדין על ידי פקידות הסעד, השופט נפתלי שילה, הידוע כחותמת גומי של פקידות הסעד, הוציא פסק דין בחודש מרץ 2015 בו הוא מורה לפקידת הסעד לקבוע הסדרי ראיה במרכז קשר בין האמא לבנה.

אלא שרקפת עצמון פקידת הסעד, שיקרה בתסקיר שהוציאה, והמשיכה באותה סאגה מתישה ומייגעת למנוע מהאמא לראות את ילדיה ומילדיה של האם את הזכות לגדול עם אמא שלהם, ושיקרה כי הילד לא עבר אבחונים, בתמונה למטה תוכלו לראות שהילדים עברו איבחונים כנדרש. הילדים ואמם עברו אבחונים במשך 9 חודשים אצל הפסיכיאטרית המומחית ד"ר טלי וישנה, שקבעה שמשרד הרווחה טירפד את הקשר בין האם לילדיה וגרם לאמא וילדיה נזקים בלתי הפיכים, ולכן היא ממליצה על חידוש קשר מיידי, הכולל הוצאת הבן הבכור ממשמורת האב.

הילד הבכור אכן הוצא ממשמורת האב והוא נמצא בפנימיית משרד הרווחה. הילד הקטן בן 11 שנים נמצא אצל אביו, והוא מוסת ומנוכר.

פקידת הסעד לא טרחה להתקשר לאם או לברר אם השקרים שמסר האב נכונים. היא ציטטה היישר מפיו ולא עשתה שום מאמץ לחידוש הקשר וזו התוצאה.

לאמא יש פסק דין ביד שלא שווה מאום, והיא לא יכולה לראות את ילדיה.

האמא לא מתכוונת להמשיך בטרטורים של בית המשפט ופקידות הסעד, והיא מביאה היישר את העוול שנגרם לה לביקורת הציבור.

רקפת עצמון התנהגות מופקרת ופרזיטית המהווה קרקע פוריה לעושק, גזל ושחיתות

רקפת עצמון התנהגות מופקרת ופרזיטית המהווה קרקע פוריה לעושק, גזל ושחיתות

פסק דין נפתלי שילהפסק דין נפתלי שילהפסק דין נפתלי שילה

תסקיר הצוררת רקפת עצמון

תסקיר הצוררת רקפת עצמון

הילדים עברו איבחון אצל טלי וישנה - רקפת עצמון פקידת הסעד משקרת את השופט בלי בושה

הילדים עברו איבחון אצל טלי וישנה – רקפת עצמון פקידת הסעד משקרת את השופט בלי בושה

הילדים עברו איבחון אצל טלי וישנה - רקפת עצמון פקידת הסעד משקרת את השופט בלי בושה

הילדים עברו איבחון אצל טלי וישנה – רקפת עצמון פקידת הסעד משקרת את השופט בלי בושה

קישורים:

נפתלי שילה מתלבט – תמ"ש 47888-11-11 – כבודו נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה כבודו מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה – כך במשך שנים כבודו מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'

"הן סומנו". תאומות הועברו לאימוץ בלי אישור בית המשפט – ברווחה הסתירו חוות דעת במשך חודשים. השופט דניאל טפרברג: שירותי הרווחה אחראים למחדלים צריך בדק בית

ההורים לא אישרו, בית המשפט לא אישר – אבל התאומות הועברו למשפחת אומנה. האב ערבי – והן נמסרו למשפחה יהודית דתית. ברווחה הסתירו חוות דעת במשך חודשים. השופט: "שירותי הרווחה אחראים למחדלים. צריך בדק בית". סיפור אחד שהגיע לידי ynet חושף צוהר לכשלי האימוץ

עומרי אפרים, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4657150,00.html

"נער הייתי וגם זקנתי ולא זכור כזה שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד, הן של האב והן של הקטינות. לשירותי הרווחה יש חלק נכבד ביצירת המצב הנוכחי באמצעות מחדלים ומעשים שנעשו". 

כך תיאר בית המשפט לענייני משפחה את ההתנהלות של שירותי הרווחה מול אב פלסטיני ואם יהודייה פגועת נפש, בניסיון להוציא מידיהם את בנותיהם התאומות בנות החמש ולמסור אותן לאימוץ.

אב התנגד למסירת התאומות לאימוץ

אב התנגד למסירת התאומות לאימוץ

 ח' (35), פלסטיני בעל היתר שהייה ועבודה בישראל זה שנים ארוכות, נלחם על הזכות לגדל את בנותיו שלו ושל בת זוגו היהודייה. הבנות הועברו זמן קצר לאחר לידתן, עוד כשהיו בבית חולים, למשפחת אומנה בהליך המכונה "אומנה עם אופק של אימוץ", בעקבות מחלות נפש כרוניות של האם.

 לאחר הלידה נלקחו הבנות למשפחת אומנה דתית יהודית, אף שאביהן ערבי. על הכשלים והמחדלים של שירותי הרווחה בהליך זה לא חסך השופט דניאל טפרברג ביקורת. בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דנו בעתירת המדינה, שביקשה להשלים את הליך האימוץ, וקיבלו את עמדת ההורים.

בפסק דין מקיף ויוצא דופן בחומרתו הבוחן את סוגיית האימוץ בישראל, נחשפה תמונת מצב מבהילה של כשלי הרשויות בהוצאת ילדים מחזקת הוריהם.

"נסיבות תיק זה הן מהמורכבות ביותר שבית המשפט עסק בהן",

כתב טפרברג בפתח החלטתו.

"נער הייתי וגם זקנתי ולא זכור לבית משפט זה שטיפל במקרה כזה שבו ההתרשמות היא למרבה הצער של שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד הן של האב והן של הקטינות. אין ספק כי לשירותי הרווחה יש חלק נכבד ביצירת המצב הנוכחי באמצעות מחדלים ומעשים שנעשו. מצופה ונדרש כי שירותי הרווחה יערכו בדק בית מקיף ויפיקו לקחים".  

בית המשפט: להשיב התאומות לאביהן 

"ביקשתי את התאומות כבר כשנולדו ועוד לפני שהן נמסרו לאומנה. בכל יום הייתי איתן בבית החולים אבל ברווחה התנגדו בגלל סיבות לא ענייניות ולא אפשרו לי לגדל את בנותיי. אני לא מבין איך ומדוע החליטו שם לקחת אותן ממני ולמסור אותן לאימוץ",

סיפר ח', האב.

"אף אחד לא הסביר שמדובר באומנה למטרות אימוץ, הובטח לי שזה עניין זמני ושהבנות יחזרו אליי. הכוונה שלי הייתה שהן יקבלו בית בטוח רק עד שאוכל לעמוד על הרגליים ולגדל אותן בבית משלי", הסביר.

בני הזוג נפרדו לפני כמה שנים, ומאז נישא ח' לישראלית אחרת ואף נולדה לו בת נוספת. אך הוא התנגד למסור את בנותיו לאימוץ, וכך גם אמן. מאז לידתן פנה לרשויות הרווחה ולבתי משפט כדי לקבל משמורת עליהן ולגדלן בעצמו. הוא שמר על קשר רציף עמן והקפיד להיפגש איתן בבית החולים ובהמשך במרכז קשר ומחוצה לו.

 לאחר שהבנות הועברו למשפחת אומנה עתר משרד הרווחה במרס 2013 לבית המשפט בבקשה להכריז על התאומות "בנות אימוץ". למרות חוות דעת שהגיש מומחה שמינה בית המשפט ולפיה יש להשיב את התאומות לאביהן בכפוף להסדרת מעמדו בישראל, נותרו השתיים בחזקת הורי האומנה.

 באמצעות עורכי הדין עמיקם הדר וחדווה שפירא הביע ח' התנגדות נחרצת לבקשה לאמצן ודרש להעביר את המשמורת עליהן לידיו. עם זאת, בשל טובת הבנות והמורכבות שנוצרה עקב הימשכות ההליכים המשפטיים, הסכים ח' להשאירן במשפחת האומנה בתנאי שיוכל להמשיך ולהיפגש עמן באופן אינטנסיבי וקבוע.

האם הביולוגית התנגדה גם היא למסירת הבנות לאימוץ וביקשה להעבירן למשמורתו של ח' כדי שתוכל להחלים ממחלתה, לשקם את חייה ולשוב ולגדלן.

הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה בשאלת האימוץ התקיימו לאחר הליכים קודמים שהתקיימו בבית המשפט לנוער בשאלת הוצאת הילדים מחזקת הוריהם הביולוגיים. כך התארכו מאוד ההליכים המשפטיים ובבית המשפט לענייני משפחה הם התארכו שוב לאחר שרשויות הרווחה הטילו ספק – שהוסר רק לאחר בדיקה מקיפה ופסיקה משפטית אחרת – לגבי אבהותו של ח'.

בין היתר הדיונים התארכו גם בעקבות ניסיון גישור שלא צלח בין האב לרשויות הרווחה ובשל מחלוקות שהתגלעו לגבי "מסוגלותו ההורית" של ח', בין המומחה שמינה בית המשפט ובין חוות הדעת שהגישו שירותי הרווחה. בנוסף נדחו הדיונים עד להסדרת מעמדו של ח' בישראל. בעקבות העיכובים הללו טען ח' כי אין הוא צריך "לשלם" על הקשיים והעיכובים שגרמו הרשויות, והביאו לכך שמשך הזמן שבו שהו בנותיו בחזקת משפחת האומנה התארך מאוד. טענה זו, בדומה לכל טענותיו האחרות של ח', התקבלה במלואה בבית המשפט.

 "הדל שבהורים טוב מהחזק שבמאמצים"

בפסק הדין ציטט השופט טפרברג פסקי דין קודמים בסוגיית האימוץ, וקבע:

"לכל אדם זכות יסוד לגדל את ילדו גם אם מבחינה אובייקטיבית ייטב לילד אצל אחרים. זוהי זכות חוקתית טבעית וראשונית בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם. אין המדינה רשאית לשבור את התא המשפחתי וליטול מאדם את ילדיו על מנת להיטיב עמם".

עוד מציין טפרברג את פסק דינו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, שכתב כי:

"בהעדר חשש לפגיעה בילד, הדל שבהורים הוא טוב בעיני הילד מן החזק והשופע שבמאמצים".

 עוד קבע כי אמן הביולוגית של התאומות עונה על העילות הנדרשות על פי חוק האימוץ, לפיהן "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין".

 השופט הדגיש כי בשל מצבה הנפשי הבלתי יציב של האם לא יתקיים כל קשר בינה ובין בנותיה, למעט מכתבים שהמליצו כי האם תכתוב והם יועברו לתיק האימוץ, כדי שבנותיה יוכלו לקרוא לאחר התבגרותן.

"אין ספק שהאם אוהבת את הקטינות. האם לא ויתרה עליהן מרצונה ולא נטשה אותן. האם חפצה בקטינות בכל נפשה ומאודה וסבלה רב מכך שהקטינות אינן גדלות בחיקה", כתב.

בעניינו של ח' ציין השופט כי מדובר ב"אב בעל מסוגלות הורית שהולכת ומשתפרת ככל שעובר הזמן", ואף ציין: "התרשמתי כי הוא מונע מטובת הקטינות, מבין את טובתן וצורכיהן. הפגישות עם האב מיטיבות עם הקטינות".

 לבסוף קבע טפרברג כי:

"חרף הקשיים ששירותי הרווחה הערימו לפני האב, הוא מוצא את הכוחות לשים את צורכי הקטינות לפני רצונו וזכותו לגדלן. לדעת בית המשפט אין מסוגלות הורית גבוהה מזו", ובניגוד לחוות הדעת של שירותי הרווחה שגרמו להרחקת בנותיו ממנו, הדגיש השופט: "לאב הבנה בפועל של מצבים מורכבים ויכולת להתמודד עמם".

 "אופק אימוץ" בלי שום אישור משפטי

טפרברג מתח ביקורת חריפה על רשויות הרווחה: "לאב מעולם לא ניתנה הזדמנות על ידי שירותי הרווחה להוכיח את טענתו כי הוא מסוגל לגדל את הקטינות. הוא מעולם לא ויתר עליהן ולא הסכים לאימוצן. האב מילא כל דרישה של שירותי הרווחה". עוד ציין השופט כי "לא הובאה כל ראיה לקיומו של קשר 'הפכפך' (בין האב לאם) כטענת המבקש (משרד הרווחה)". בהמשך פסק: "אינני מקבל את טענת המבקש כי האב התעלם מהתנהגותה הפסיכוטית של האם בעבר. האב עבר להתגורר עם האם לקראת הלידה כדי לסייע ולעזור לה. האב לא נטש ולא נעלם חרף מצבה הקשה".

 פסק הדין אף מלמד כי שירותי הרווחה "הזמינו" חוות דעת חיצונית בניגוד להסכמתו של בית המשפט ובהמשך הסתירו את תוצאותיה במשך חודשים ארוכים. ביחס להוצאת הילדים הראשונית פוסק השופט טפרברג כי "התרשמות בית המשפט היא כי לו היו שירותי הרווחה נוהגים כנדרש וכמצופה, אין זה בלתי נמנע כי לא היינו עומדים היום היכן שאנו עומדים במסגרת פסק דין זה".

 הוא הצביע על שורה של כשלים חמורים נוספים ובהם הההחלטה הראשונית כי הבנות יימסרו למשפחת אומנה עם "אופק של אימוץ" מבלי שהתקבל לכך כל אישור של בית משפט כנדרש בחוק ומבלי שנבחנה מסוגלותו ההורית של האב. "הוצאת הבנות מחזקת הוריהם נעשתה להתרשמות בית המשפט ללא הסכמה מלאה ומדעת של ההורים", נכתב.

 השופט התרשם "שעולה חשש של ממש כי הקטינות 'סומנו' כמיועדות לאימוץ עוד בטרם הייתה תשתית כלשהי כדי לתמוך בכך. התנהלות זו מטילה צל כבד על כל התנהלות המבקש לאחר מכן, ועולה חשש כי הייתה מגמתית".

בית המשפט קיבל את עמדת האב שאמר כי הבין שהאומנה היא זמנית בלבד: "התנהלות שירותי הרווחה הייתה בלתי מידתית ובטרם התבררה התמונה או שמוצו אפשרויות טיפול והשמה חלופיות. האב, האם והקטינות היו צריכים להיות במרכז מעייניהם של שירותי הרווחה, והרושם הוא שבמקרה הזה התהפכו היוצרות, והמשפחה האומנת זכתה למקום זה בשוגג".

 בית המשפט מתח ביקורת גם על החלטת שירותי הרווחה להעביר את הקטינות למשפחה יהודית דתית אף שמדובר באב ערבי: "בנסיבות אלה היה מצופה שהשמתן של הקטינות תהא אצל משפחה ערבית ישראלית או לפחות משפחה יהודית לא דתית". בפסק הדין מאשים השופט כי שירותי הרווחה לא עשו די להציע עזרה וסיוע לאב. "לא נעשה כל ניסיון מטעם שירותי הרווחה לנסות ולשקם את התא המשפחתי… התנהלות שירותי הרווחה אינה עולה בקנה אחד עם התחייבות מדינת ישראל כחברה באמנת זכויות הילד". הוא אף האשים את רשויות הרווחה ב"הצגה מגמתית של העובדות" בדיונים המשפטיים.

פסק הדין קבע כי בשל טובת התאומות, הצורך לשמור על יציבות בחייהן והסכמתו של האב הביולוגי, יתגוררו השתיים אצל משפחת האומנה במסגרת "אומנה ארוכת טווח והמשך הקשר האינטנסיבי עם אביהן". מפגשיהם השבועיים יוארכו וההחלטות על עתידם יתקבלו בשיתוף שני הזוגות. השופט הזהיר לבסוף כי אם משפחת האומנה תדחה את החלטתו, יועברו הבנות לחזקתו המלאה של ח' בהליך הדרגתי.

 "אנחנו שמחים על פסק הדין המיוחד הזה. האב היה ראוי לצדק ובית המשפט אמר את דברו", מסרו ל-ynet עורכי הדין עמיקם הדר וחדווה שפירא, פרקליטיו של ח'. "בית המשפט מצא סוף סוף לנכון להעמיד את גורמי הרווחה על טעותם בצורה ברורה. הגיע הזמן ששירותי הרווחה לא יחשבו שכל החכמה והצדק בידיהם, אלא שיש גם צדדים וגורמים נוספים שגם להם ואצלם יש לעתים היגיון, צדק ויושרה".

בלוף משכורות הרעב של העובדות הסוציאליות: מינימום 7,052 ש"ח + שעות נוספות + כוננויות + דמי הבראה + דמי חופשה + דמי מחלה + נסיעות + חגים + דמי פיטורין + פנסיה = 17,000 ש"ח

אפריל 2015. עו"ס צפרא דוויק מתגאה בפני קרציותיה העובדות הסוציאליות. הן בוכות שלא משלמים להן מספיק. הן כל הזמן בימי כיף, העשרות, מסיבות יום הולדת זו לזו, או ממליטות ילדים ומקבלות משכורת בלי לעבוד. אבל, את המשכורות שלהן לא לא מפרסמות, למעט מקרים נדירים, למשל הפעם צפרא דוויק רוצה להתגאות בהישגיה. היא מפרסמת כמובן את משכורות המינימום. היא לא מפרסמת כמה כסף היא גוזלת מהמדינה. למשל, מנהל לשכת רווחה בכל עיר ומועצה מרוויח בין 30,000 ש"ח לחודש עד 45,000 ש"ח. גיא עפארי מפתח תקווה מקבל 42,000 ש"ח.

ניבה מילנר מקורזלת השיער ביום כיף עם חבר מרעותיה הסוציאליות

ניבה מילנר מקורזלת השיער ביום כיף עם חבר מרעותיה הסוציאליות

אז קבלו את נתוני הפתיחה:

תנאי שכר מינימליים של עובד סוציאלי בעמותות ובספקי שירותים, מתוך חוקי המגן של מדינת ישראל, מעודכנים לשנת 2014. שכר מינימום הינו 7,052.63 ש״ח לחודש למשרה שלמה, וצמוד לשכר העובדים הסוציאליים בהסכם הקיבוצי. השכר משולם על פי אחוזי המשרה ולא על פי שעות. הרכיבים המפורטים בהמשך לא ייכללו בתוך שכר מינימום זה. זהו הבסיס המינימלי החוקי שהן לוקחות.

בנוסף, שעות נוספות. על השעתיים הנוספות הראשונות צריך המעסיק לשלם  125% לכל שעה, ומהשעה השלישית ואילך – 150%. שעות נוספות מחושבות רק על פי אותו יום ואינן ניתנות לקיזוז. לדוגמה: אם ביום א׳ אני עובד מהשעה 08.00 ועד השעה 19.00, והמעסיק שלי מציע לי לצאת למחרת בשעה 13.00 במקום בשעה 16.00 ולקזז את השעות – הסידור אינו תופס.

  1. דמי הבראה:  שנה ראשונה – 5 ימי הבראה, שנה שנייה עד שנה שלישית ־ 6 ימי הבראה, שנה רביעית עד שנה עשירית – 7 ימי הבראה, שנה 11 עד שנה 15- 8 ימי הבראה, שנה 16 עד שנה 19- 9 ימי הבראה, שנה 20 ואילך – 10 ימי הבראה (מקסימום).  ערך יום הבראה במגזר ספקי השירותים ובמגזר העסקי הינו 423 ש״ח ליום, נכון ליוני 2013.
  2. דמי חופשה:  מספר ימי החופשה המגיעים לעובד, לפי שנת עבודה אצל מעביד אחד או בצירוף שנות העבודה במקום עבודה אחר, הוא כדלקמן: בכל אחת מארבע השנים הראשונות –  14 יום, בשנה החמישית ־ 16 יום, בשנה השישית- 18 יום, בשנה השביעית 21 יום, מהשנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה נוספת, עד לחופשה של 28 יום.הוצאות נסיעה מהבית לעבודה:  על פי צו הרחבה. הסכום המקסימלי המעודכן לדמי נסיעה (מינואר 2014) הינו 26.40 ש״ח לכל יום עבודה.

ימי מחלה:  יום וחצי מחלה בתשלום בגין כל חודש עבודה, עד למקסימום של 90 ימי מחלה.  גובה דמי המחלה: עבור יום המחלה הראשון אין משולמים דמי מחלה. עבור יום המחלה השני והשלישי משולמים (החל מאפריל 2011) דמי מחלה בגובה 50% מהשכר הרגיל, ועבור יום המחלה הרביעי ואילך – דמי המחלה הם בגובה השכר הרגיל.

הודעה מוקדמת (פיטורין): עובד בשכר חודשי זכאי להודעה מוקדמת לפני פיטורין: בששת חודשי העבודה הראשונים – יום הודעה מוקדמת לכל חודש; בחודשים 12-7- 2.5 ימי הודעה מוקדמת לכל חודש (שאליהם מצרפים את ששת הימים של חצי השנה הראשונה). זכותו של המעסיק לדרוש מן העובד לעבוד בכל ימי ההודעה המוקדמת. אם הוא רוצה לפטרו לפני כן, עליו לשלם לו בגינם.

  1. חובת שימוע: מעסיק הרוצה לפטר עובד, נדרש להודיע לו בכתב על כוונתו לזמנו לשימוע. לאחר השימוע, באם החליט לפטר את העובד, עליו להוציא מכתב פיטורין על פי חוק. אם קיבלתם הזמנה לשימוע, אנא פנו מיידית ליו״ר המחוז, להתייעצות.

ימי חג:  עובד שעבד לפחות שלושה חודשים במקום עבודה זכאי לתשלום מלא עבור ימי החג המוכרים (שני ימים בראש השנה, יום כיפור, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח, חג השבועות), אלא אם הם חלים בשבת.

פנסיה:  על פי צו ההרחבה במשק, החל ב־1 בינואר 2014 המעסיק חייב על פי חוק להפריש משכר העובד לפנסיה 17.5%, הכוללים: הפרשות מעסיק ־ 6% גמל + 6% פיצויים; ניכוי מהעובד – % 5.5. עובד שאין ברשותו פנסיה ממקום עבודה קודם – תחל חובת ההפקדה לגביו לאחר שישה חודשי עבודה.  עובד שיש ברשותו פנסיה ממקום עבודה קודם – תחל חובת ההפקדה לגביו לאחר שלושה חודשים או בתום שנת המס, לפי המוקדם, רטרואקטיבית מתחילת עבודתו.

שכר המינימום של עובדים סוציאליים 7052 שח לא כולל הטבות

השופטת אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – העדפה של גורמים חזקים על מול אזרח מוחלש – דחתה תביעת פיצוי של זוג שביתו נסדק ברעידת אדמה כשהיא ממציאה תירוצים בשביל חברת הביטוח – ת"א 21070-04

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ, קובץ pdf

בני הזוג גילבוע תבעו את חברת הביטוח "הראל", לפצותם בגין נזק שנגרם לדירתם כתוצאה מרעידת אדמה שפקדה את ישראל ביום 11/2/2004 מכוח פוליסה לביטוח מקיף בניינים שרכשו מהראל, המכסה את הנזקים שנגרמים מרעידות אדמה.

השופטת אילת דגן, בכל פסיקותיה, ללא יוצא מן הכלל, אם הנתבעים או התובעים הם תאגידים, כמו עיריה, מועצה, חברות ביטוח או גופים חזקים – היא תפסוק באורח קבע לטובת הגוף החזק ויהי מה. בשיא הניבזיות היא פעלה במשוא פנים וקבעה, כי אם חברת הביטוח הראל הייתה  יודעת שהבניין תוכנן ונבנה עם חוסר יכולת טבועה מלידתו לעמוד ברעידות אדמה, לא הייתה מוכנה להעניק את הביטוח".

לא קיבלנו כל אינדיקציה מדוע אילת דגן לא קבעה כי חברת הביטוח הראל, תחזיר למבוטחים את הכסף  ששילמו עבור ביטוח הבית שלהם כל השנים, אם לפי ההיגיון של השופטת הבניין לא עמד כל השנים בסטנדרטים המתאימים, אלא פסקה כי בני הזוג לא זכאים למאום.

בקיצור, הנה הצדק המעוות של אילת דגן במלוא התגלמותו: הרי בני הזוג לא ידעו שהבית אותו קנו אינו עומד בסטנדרטים שלא מזכים אותם לתגמול במקרה של רעידת אדמה, ועובדה היא כי במשך כל השנים בני הזוג ביטחו את דירתם בחברת הביטוח הראל עבור ביטוח רעידות אדמה. במקום להעניש את "הראל" על שחלבה מהם במשך שנים כספים לא להם, השופטת אילת דגן הענישה את בני הזוג. מדובר בפסק דין לא ראוי.

ויודגש חברת הביטוח הראל ידועה בחוסר ניקיון הכפיים שלה כלפי המבוטחים. הם יודעים לגבות כספים, אולם כשהם צריכים לשלם אין סיכוי לאזרח שיקבל מהם אגורה ולא בכדי. ראו את פסק הדין המעוול והמעוות של אילת דגן המסביר כיצד חברות הביטוח ממשיכות בסחטנותם בעידוד שופטים כדוגמת אילת דגן.

אילת דגן. קיבלה תגמולים מחברת הביטוח כדי לדחות תובענה נגד אזרחים

אילת דגן. קיבלה תגמולים מחברת הביטוח כדי לדחות תובענה נגד אזרחים

לקריאת הכתבה מגלובס:

היגיון מוזר משופטת השלום בחיפה, אילת דגן, שדחתה בקשת פיצוי של זוג שביתו נסדק ברעידת אדמה: אין ספק כי אם הייתה חברת הביטוח הראל יודעת שהבית תוכנן ונבנה עם חוסר יכולת טבועה מלידתו לעמוד ברעידות אדמה, לא הייתה מוכנה להעניק את הביטוח"

בפסק דין שניתן היום (א') בבית המשפט השלום בחיפה דחתה השופטת אילת דגן תביעה משפטית של בני-זוג, שעתרו לחייב את חברת הביטוח הראל לפצותם בגין נזק שנגרם לדירתם ברמת-ישי, לטענתם, כתוצאה מרעידת אדמה שפקדה את ישראל ב-11 בפברואר 2004.

בני-הזוג רכשו מהראל פוליסה לביטוח מקיף בניינים, וביקשו לממשה לאחר שרעידת אדמה בעוצמה של 5.1 בסולם ריכטר פערה סדקים בקירות ביתם, בסלון, במטבח ובחדרי השינה, כמו גם סדק בכלונס הדרום-מזרחי.

אלא שבית המשפט בחיפה קבע כי "הנזק ברובו המכריע נגרם בשל כשל תכנוני וביצועי שנתן אותותיו עוד קודם לכן והוחמר ככל הנראה ברעידת האדמה, והיה צפוי להחמיר בעתיד גם אלמלא אירעה הרעידה".

כמו כן, השופטת קבעה כי "המבטחת (הראל) יכולה להתבסס על ההנחה כי הבית נבנה לפי תקני הבנייה והתקן הרלוונטי לעניין רעידות אדמה, ואין עליה חובה, בעורכה ביטוח מבנה לצרכי משכנתא הנערך במאות אלפי דירות, לבדוק את תוכניות הקונסטרוקציה… בהסכמת המבטחת לבטח בביטוח מבנים אינה מקופלת הסכמה לבטח נזקים שאירעו כתוצאה מרשלנות בתכנון ו/או בניית הבית".

השופטת דגן קבעה כי חלק מהסדקים הקונסטרוקטיבים בדירת התובעים נפערו ברעידת האדמה. אולם, "התשתית הראייתית לא מצביעה על סיבה יחידה להיווצרות הסדקים אלא על שילוב סיבות שהכשל הראשוני, בבחינת אם כל חטאת, הוא בתכנון והביצוע, והוא הבסיס לו. בלעדיו לא היה נגרם נזק בכלל, או הנזק הגבוה הנטען והנזקים שנתגלו היו צפויים להתרחש בעתיד גם ללא רעידת אדמה".

עוד ציינה השופטת כי בתים אחרים בסביבה לא ניזוקו ברעידת האדמה, דבר האומר, לטענתה, דרשני. "העובדה שהבית השכן (שהינו חלק ממבנה דו-משפחתי שתוכנן על-ידי אותו מהנדס ונבנה באותה עת על-ידי אותו קבלן) לא ניזוק ברעידת האדמה – בעוד שבית התובעים ניזוק, מהווה את ההוכחה האולטימטיבית כי לא הרעידה היתה הסיבה הקרובה לנזק אלא הכשל הביצועי-תכנוני".

בכך, קובעת השופטת, במקרה הנידון התובעים לא הוכיחו כי התקיים מקרה הביטוח. במלים אחרות: גם כאשר דירה נסדקת ישירות מרעידת אדמה, לחברות הביטוח יש דרך מילוט נאה – להוכיח כי הבית ניזוק בגלל כשלים בתכנון והיה ניזוק בכל מקרה בעתיד…

"אין ספק", מסכמת השופטת, "כי אם היתה המבטחת (הראל) יודעת כי הבית תוכנן ונבנה מלכתחילה עם חוסר יכולת טבועה מלידתו לעמוד ברעידות אדמה, מחמת חוסר עמידה בסטנדרטים שבחוקי הבנייה ותקני הבנייה הקובעים במועדים הרלוונטיים – היא לא היתה מוכנה להעניק את הביטוח". (ת.א. 20170-04).

אילת דגן: היגיון מוזר משופטת שלום חיפה

אילת דגן: היגיון מוזר משופטת שלום חיפה

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה - ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה - ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה - ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה - ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה - ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה - ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה - ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה - ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה - ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה - ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה - ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין אילת דגן ביהמ"ש שלום חיפה – ת"א 20170-04 אירית ואברהם גלבוע נגד הראל חב' לביטוח בע"מ

הג'יהאד של העובדים הסוציאליים נגד הדמוקרטיה וחופש הביטוי

הג'יהאד של העובדים הסוציאליים - חטפנו להם את הילדים, וכעת נשחט את ההורים. נשחט את ההורים העניים שפרסמו נגדנו, כפי שהג'יהדיסטים שחטו את הקריקטוריסטים של צ'רלי הבדו. בחסות בית המשפט הישראלי, חותמת הגומי שלנו, העניים שפגענו בהם ימכרו כליה כדי לשלם לנו בשל הקריקטורות שפרסמו עלינו - מרחץ הדמים של העובדים הסוציאליים

הג'יהאד של העובדים הסוציאליים – חטפנו להם את הילדים, וכעת נשחט את ההורים. נשחט את ההורים העניים שפרסמו נגדנו, כפי שהג'יהדיסטים שחטו את הקריקטוריסטים של צ'רלי הבדו. בחסות בית המשפט הישראלי, חותמת הגומי שלנו, העניים שפגענו בהם ימכרו כליה כדי לשלם לנו בשל הקריקטורות שפרסמו עלינו – מרחץ הדמים של העובדים הסוציאליים

השופטת שפרה גליק: "אני חולה, אני מקווה שאתם תידבקו. זה יוריד לי קצת מהלחץ שיש לי" – חדשות ערוץ 2

חדשות ערוץ 2, גיא פלג כתב משפט:

השופטת שפרה גליק מביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב, נתפסה כבר בעבר באמירה בעייתית כשאמרה לעורכת דין שטענה בפניה "אני אעלה אותך על טיל", עכשיו, היא כנראה מסתבכת באמירה בעייתית נוספת: "אני חולה, מקווה שתידבקו".

גיא פלג: מדובר באותה עורכת דין, באותו תיק שאנחנו כמובן לא ניכנס לפרטיו, אבל השופטת הקליטה את הדיון ואת חילופי הדברים. בין השופטת לבין אותן עורכות דין. בואו נשמע את הדברים.

השופטת שפרה גליק: "אין לי זמן, אני יושבת כאן עם חום".

עו"ד 1: אני רואה".

עו"ד 2: "אנחנו נתחלק מצוין בזמן ואנחנו לא נבזבז דקה ויש לי כדורים נגד חום".

עו"ד 1: "קודם כל תרגישי טוב".

השופטת שפרה גליק: "אני מקווה שאתם תידבקו, זה יוריד לי קצת מהלחץ שיש לי".

גיא פלג: אנחנו שומעים בהקלטה שהגיעה לידינו שהשופטת נשמעת אומרת: "מקווה שתידבקו מהחום שלי, מהמחלה שלי". צריך לומר שבפרוטוקול קוראים אותו אחרת, כתוב "אני מקווה שלא תידבקו", אבל אלו שמסרו לנו את ההקלטה עומדים על זה שזו הקלטה אותנטית.

ההקלטה הזו יחד עם תלונה חריפה הועברו להנהלת בתי המשפט ומבקר המדינה. בין היתר ההקלטה הזו הגיעה לח"כ אילן גילאון, והוא שאמר לנו "ההקלטה מעידה על התנהלותה של השופטת. חובה לשמור שהצדק יישמר וייעשה גם מאחורי הדלתיים הסגורות" .

מהנהלת בתי המשפט מוסרים לנו את התגובה הבאה:

"יש פרוטוקול המדבר בעד עצמו ואינו תואם את ההקלטה אשר יכול ושובשה. מדובר בקלטת שהוקלטה ללא אישור בית המשפט לענייני משפחה, אשר הדיונים בו מתנהלים בדלתיים אסורות ואסורים בפרסום". משכך טוענים, ההקלטה אסורה לשידור.

שופטת שפרה גליק לעורכות דין: "אני מקווה שאתן תידבקו"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4643534,00.html

על-פי הקלטה שהושמעה בערוץ 2 אמרה השופטת שפרה גליק לעורכות דין: "אין לי זמן, אני יושבת כאן עם חום". לאחר שהציעו לה סיוע, נשמעה השופטת אומרת: "אני מקווה שאתן תידבקו". הנהלת בתי המשפט: "היא אמרה אני מקווה שאתן לא תידבקו"

"אני מקווה שאתם תידבקו, זה יוריד קצת מהלחץ שיש לי", כך אמרה שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, שפרה גליק, לעורכת דין במהלך דיון. כך פרסם הערב (יום ד') גיא פלג בערוץ 2.

 על-פי הקלטה שהושמעה בערוץ 2 אמרה השופטת גליק: "אין לי זמן, אני יושבת כאן עם חום". אחת מעורכות הדין שהיו באולם אמרה: "אנחנו נתחלק מצוין בזמן ואחנו לא נבזבז דקה ויש לי כדורים נגד חום". עורכת הדין השנייה הוסיפה: "קודם כל… תרגישי טוב". השופטת גליק השיבה לאן: "אני מקווה שאתן תידבקו, זה יוריד קצת מהלחץ שיש לי".

 בפרוטוקול הדיון הדברים לא מופיעים, אלא נכתב שם: "אני מקווה שלא תידבקו". בעקבות המקרה הועברו תלונות למבקר המדינה ולהנהלת בית המשפט.

 מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה לערוץ 2: "יש פרוטוקול המדבר בעד עצמו ואינו תואם את ההקלטה, אשר יכול ושובשה. מדובר בקלטת שהוקלטה בניגוד לדין וללא אישור בית המשפט לענייני משפחה, אשר הדיונים בו מתנהלים בדלתיים סגורות ואסורים בפרסום". בהנהלת בתי המשפט הוסיפו כי ההקלטה אסורה לשידור.

מירי אופריכטר סגן מנהלת מחלקה לשירותים חברתיים לשכת רווחה קדימה צורן בהתקף אמוק נגד אב גרוש

עו"ס מירי אופריכטר, עושה דין לעצמה וכופה את עמדותיה הן על בית הדין הרבני והן על האבא וילדיו. במקביל היא פועלת להכפשת האב, ומעלה טענות וקביעות שקריות, שלא היו ולא נבראו. אלמלא האב הקליט את השיחה עם פקידת הסעד, סביר להניח שהיה נמצא מאחורי סורג ובריח, שכן האב עובד כמאבטח בשגרירות, נושא כלי נשק, ופקידת הסעד בתלונתה הכוזבת טענה כי האב איים, התנהג בתוקפנות ובריונות. ההקלטה מוכיחה ההיפך.

האב ביקש לצלם את תיק הרווחה שנמצא במחלקה לשירותים חברתיים בלשכת רווחה קדימה צורן, על פי צו של בית הדין הרבני נתניה. במשך כחודשיים האב נדחה בלך-ושוב, וצו בית הדין אינו מתקיים. משדרש האב לשוחח עם מנהלת מחלקת הרווחה, פעלה אופריכטר באופן דורסני ופוגעני וגרמה לנזקים לאב.

משטרת ישראל לא נקטה בהליכים פליליים כלפי אופריכטר. דומה כי אופריכטר השילה מעל עצמה את מחסומי הבושה תוך העלאת טענות מטענות שונות שאין להן כל אחיזה במציאות. ולו רק משום חומרת הדברים בדברי הכזב של פקידת הסעד, הטקטיקה שבה נוהגת פקידת הסעד, להשתולל, להתפרע ולהעליל על אב שהגיע לשוחח עם מנהלת לשכת רווחה – אסור שיקרה במדינת ישראל. פקידת הסעד פעלה בכוחניות ובריונות.

אופריכטר מאבדת שליטה וצורחת בהתקף אמוק נגד האב כי הוא תוקפני. הקשיבו לשיחה ותשמעו מי התוקפני.

**

עדכון: אופריכטר הגישה תלונה על הסרטון ביוטיוב – מדובר בפסיכופאטית ש"מהטיפול" שלה נגרם למשפחה נזק בל ישוער. חובה להקשיב להקלטה.

מירי אופריכטר הפסיכית

תמלול:

מירי אופריכטר סגנית מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים: אם זה להתלונן עלי אני יעביר את זה, אם זה הסיבות: ההחלטה שהגיעה מבית הדין, אז אני מטפלת בהן.

אבא: בכל הסוגיות אני רוצה לדבר עם המנהלת. אני רוצה לדבר עם המנהלת שלך, לא איתך. עם המנהלת שלך. זה הכל.

לא ביקשתי את השמיים. רוצה לדבר עם המנהלת.

פק"ס: אתה מה זה מעליב אותי. מה זה מעצבן אותי.

אבא: אני לא רוצה להעליב אותך. אני פניתי אלייך?

פק"ס: לא יודעת על מה.

אבא: אני לא פניתי אלייך. את זאת שפנתה אלי. אני לא רוצה להעליב אותך, אני רוצה לדבר עם המנהלת שלך. זה הדבר הכי מינימלי שיש.

פק"ס: אנחנו סיימנו את השיחה, ואני מציעה לך לשוחח עם ראש הממשלה באותו מעמד. מה דעתך?

אבא: למה?

פק"ס: ככה! כי אתה אזרח וזכותך לדבר עם ראש הממשלה.

אבא: זכותי לדבר עם המנהלת שלך. את לא ראש ממשלה ואני רוצה לדבר עם המנהלת שלך.

פק"ס: לא איתי. בגישה הזו, תחשוב אם הגישה שלך משרתת אותך.

אבא: אני רוצה לדבר עם המנהלת שלך, מתי אני אקבל תשובה בעניין?

פק"ס: אני לא עובדת אצלך! אתה מדבר איתי מול הפנים ומתחצף!

אבא: אני לא מתחצף. מי המנהלת שלך?

פק"ס: אני המנהלת [צועקת]. אני אתלונן עליך. אתה חצוף שאין כדוגמתך. תתבייש לך. עוזרים לך. לא, לא, תעצור אותי, נותנים לך, אני מטפלת בך שנתיים, כל העולם.

אבא: מי המנהלת שלך, אני יכול לדעת?

מי המנהלת שלה? אסור לה לגרש אותי.

פק"ס [צורחת באמוק]: החוצה!!! אני מבקשת להזמין משטרה מיד! הבן אדם הגיע, הוא תוקפני, הוא מאיים, הוא חצוף, הוא מאשים. אתה חצוף. אתה חצוף. אתה מאשים במה שאתה אשם בעצמך, כל הגישה שלך, כל התוקפנות שלך, כל האשמות שלך.

אבא: השיחה מוקלטת.

וכך זה התחיל . . .

לאבא יש צו של בית הדין הרבני המורה ללשכת הרווחה לצלם לו את תיק הרווחה. האבא ממתין במשך חודש וחצי לקבל זימון לצילום התיק, אולם הפקידות במשרד הרווחה מתעלמות מבקשותיו החוזרות ונשנות של האב.

האב נכנס ללשכת הרווחה ומבקש לצלם את תיק הרווחה.

פק"ס [מנסה לעורר תחושת אשמה אצל האב, למרות שמדובר בחרטוטולוגיה]: תביא בחשבון שמישהי סובלת בגללך עכשיו.

אתה מטופל יחידי שלנו? בגללך עזבתי אותה בחדר, על מצפונך.

האב: חודש וחצי אני רודף אחריכם. את במיוחד לא נותנת לי תשובה.

פק"ס: אתה במיוחד משקר ואין מישהי אחת שתגיד שאתה אומר אמת.

אבא: אל תגידי לי אתה משקר, כי אני לא אומר לך שאת משקרת ומתעלמת מהמכתבים שלי.

פקידת הסעד מורחת את האב: התיק אצל יפה. כל החומר אצל יפה…

 מה הלחץ? הדיון שלך נגמר כבר.

אבא: אין כל לחץ. אני רוצה תשובות. זה הכל.

פק"ס: יום ראשון יפה נמצאת. יפה יוצרת איתך קשר. יפה יוצרת איתך את המועד, בהתאם להחלטת בית משפט, מה שבית המשפט ביקש חומר מצולם מהתיק, תבקש את כל החומר. . .

נועה גרוסמן שופטת מטורללת חסרת הבנה בדיני לשון הרע: 130,000 ש"ח פיצוי לפק"ס אתי דור דוברובסקי שקראו לה "העו"ס הנאצית"

פסק דין חדש מפרי עיטה של השופטת נועה גרוסמן מעורר חלחלה בכל מי שמבין משהו בדיני לשון הרע. 24514-10-09 , השופטת נועה גרוסמן לא ראויה לגלימתה, ופסק הדין בו מדובר רק מבזה את השופטת שחתומה עליו בקרב כל קהילת עוה"ד שמבינים בנושא.

השופטת גרוסמן יצאה מגדרה כדי לפצות עובדת סוציאלית מגבעתיים, אתי דור דוברובינסקי (ידועה גם כאסתר דור), אשר בשעות היום עסקה בחטיפת ילדים מנשים נורמטיביות במשכורת מעיריית גבעתיים, ואחרי הצהריים עשתה השלמת פרנסה במשרדיה הפרטיים של העו"ד הגנבת ירדנה נילמן, אשר ברחה לגווטמלה, ולאחר שחזרה הורשעה במעילה עשרות מיליוני ש"ח מכספי חסויים ונשלחה לנווה תרצה.  אותה אתי דור דוברובינסקי עבדה אצל ירדנה נילמן ועזרה לה לגנוב עשרות מיליונים של שקלים מכספי חסויים.

ובכן, יום בהיר אחד לפני כמה שנים, לקחה הגברת אתי דור דובריבינסקי מעטפה מפוצצת שקלים מבעלה של אחת הנשים בגבעתיים, ומבלי להסס חתמה על צו חירום להוצאת שני ילדים מחזקת אימם.  משטרת גבעתיים הזניקה ניידות ובאירוע ברוטלי, תוך פריצת דלתות, ניתלשו הילדים מחיק אימם והועברו למרכז חירום של משרד הרווחה, שם מאופסנים ילדים בעלות של 17,000 ש"ח לחודש.  מעשה זה התרחש בישראל, בשנת 2009, ואיננו שונה במהותו ממשפחות יהודיות שחיו בגטאות, והיודנראט היה צריך למלא קרונות של משולחים לעבודה משחררת, אז היו באים לתוך הבתים תולשים ילדים ומעלים אותם על הקרונות כדי למלא מכסות של טרנספורטים.  לאור הדמיון הרב במעשיה של אתי דור בישראל 2009 לאיסוף יהודים לצורך טרנספורטים בוורשה של 1940-1941 או בודפשט של 1944, תיאורי המעשים שהועלו באינטרנט לא לוו במילה "נאצית" כלפי אתי דור.

על כך חשה אתי דור דוברוביסקי ששמה הטוב פגוע, והיא פנתה לאיגוד העובדים הסוציאלים (מטעם ההסתדרות, זהו איננו איגוד ממשלתי) כדי לתבוע פיצויים על עלבונה.  האיגוד שכר את שירותי משרדו של צ'ארלי בוזגלו, שם עובדת גם אהובה יששכר, אחת העו"ד הידועות המייצגות נשים בדיני משפחה, כך שאתי דור לא הוציאה אגורה שחוקה מכיסה.  גם האיגוד תבע בלשון הרע פיצויים גם בשם האיגוד.

התיק הגיע אל השופטת נועה גרוסמן והיה במעקב צמוד של מיכאל שפיצר מנהל הנהלת בתי המשפט, אשר שלח לשופטת מיילים בדואר הפנימי, והבהיר לה שהמערכת מצפה שהשופטת תיכנס בנתבעים, וכך היה.  אכן, השופטת כחיילת ממושמעת, ניהלה את המשפט ביד רמה.  איפשרה לתובעת אתי דור להשמיע את כל מה שהיא רוצה, אבל כאשר הנתבעים ביקשו לזמן עדים ולהביא ראיות, השופטת פשוט לא הירשתה להם.

אתי דור לא הוכיחה דבר וחצי דבר לגבי הנזק.  היא לא הביאה שום ראיות מי נחשף לפרסומים שקראו לה לטענתה "נאצית", מה היקף התפוצה, האם ירד שכרה, האם מישהו לגלג עליה, האם היא פוטרה, האם צחקו עליה בגלל הפרסום.  שום דבר.

עמדתו של צ'ארלי בוזגלו שחקן שמש, הייתה פשוטה:  החוק אומר שאפשר לתבוע בלי להוכיח נזק, ולכן לא צריך מבחינתו אפילו להראות שהיה נזק בכלל, ולמרבה הפלא השופטת נועה גרוסמן קיבלה את העמדה הזו, למרות שהפסיקה בנושא היא אחרת לגמרי.  כל הפסיקות בנושא דורשות מכל מי שבא וטוען שהוא קורבן של לשון הרע, לפרט ולהוכיח את היקף הנזק, היקף הפרסום והחשיפה, ומה בדיוק קרה לה שהזיק לה.  במקרה כגון דא, יכול להיות שדווקא בגלל הפרסום, עלה קרנה של אותה עו"ס בקרב חברותיה למקצוע, שהיא דווקא קיבלה שבחים מחברותיה למקצוע, ושאפילו קידמו אותה ואף הגדילו לה את השכר, שכן במסדרונות הרווחה מקובל שמי שזוכה לפרסום כחיית טרף נטולת מעצורים, היא אכן אחת שעושה מלאכתה נאמנה, וככל שחוטפים יותר ילדים, ממי שלא צריך, כך העו"ס זוכה ליותר מעמד ויותר כבוד.

ראו למשל את הבוסית של אתי דור דוברובינסקי, חנה סלוצקי.  היא הרי אדריכלית חטיפות הילדים בישראל.  בשנות הקריירה שלה חטפה מעל 200,000 ילדים מהוריהם (לפי חישוב של 10,000 ילדים בשנה), ומה לא כתבו עליה?:  שהיא ערפדה, נאצית כוחנית, מלאך המוות, וראה זה פלא, ככל שכתבו עליה יותר דברים שליליים כך חנה סלוצקי הפכה יותר פופולרית ב"קהילות הידע".  היא מוזמנת לכנסים של לשכת עורכי הדין, הירצתה בכנס של יוניסף, היא מסתחבקת עם שופטות נוער באירועים של עמותות האומנה והפנימיות, וגם לטלוויזיה מזמינים אותה.  יוצא שדווקא הפרסום שלכאורה נראה שלילי הוא זה שמעלה את קרנה של התובעת בקרב חברותיה שעוסקות באותה מלאכה:  צייד ילדים.

מכיון שאתי דור דוברבינסקי דבקה בעמדה שהיא לא צריכה לפרט מה הוא הנזק שלה, השופטת לא הירשתה לתובעים לחקור אותה שאולי בכלל לא רק שלא נגרם נזק, אלא שאולי היא דווקא התעשרה והעלו לה את המשכורת עקב הפרסומים, ושדווקא המוניטין שלה גדל, ולא קטן.

אצל כולם אין כפל מבצעים?  אצל נועה גרוסמן יש!!! 

בסופו של דבר קבעה אותה נועה גרוסמן שמגיע לאתי דור דוברוביסקי פיצוי של 50,000 ש"ח בגין לשון הרע, ופיצוי של 50,000 ש"ח בגין הפרת הפרטיות, אלא שזה בדיוק מה שהצחיק את כל עוה"ד העוסקים בלשון הרע.  כולם יודעים שהכלל הוא שאין כפל מבצעים.  כלומר, אם המעשה הוא אחד, הפיצוי הוא גם אחד ולא שניים.

במילים אחרות, נניח שמישהו הפר חוזה וניתן לתבוע גם בעילה של הפרת חוזה, סיכול חוזה, הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת הזהירות, התרשלות, ועשיית עושר ולא במשפט, האם בית המשפט ייתן פיצוי לפי מספר העילות, כלומר יכולת העו"ד לנסח את אותה עוולה שתתאים לכל מיני עילות שונות שדרכן ניתן לתבוע? ברור שלא.  אבל זה בדיוק מה שעשתה השופטת נועה גרוסמן, והיא אפילו לא טרחה להביא תקדים אחד התומך בעמדתה שעל עוולה של לשון הרע ניתן לקבל פיצוי גם בלשון הרע וגם כאילו זו הפרת פרטיות שאיננה לשון הרע.

ובכלל אם נבדוק את תוכן הפרסומים נראה שבכלל לא מדובר בלשון הרע.  הביטוי נאצית, וגם שאר הביטויים המיוחסים לאותה פק"ס ניבזית, כגון חוטפת ילדים או "מוזרעת בהזרעת זרע", הם גידופים, וכבר נקבע שעוולת לשון הרע לא נועדה לפצות בגין גידופים.  לשם כך יש חוק פלילי והוא העלבת עובד ציבור, ושם אותה "עובדת ציבור" יכולה לקבל את הסעד הראוי.  נראה שהשופטת גרוסמן התבלבלה בין תכנים של לשון הרע לבין תכנים של העלבות.  העניין הוא שבמקרה זה, כל המיוחס לאתי דור דוברבינסקי הוא אמת לאמיתה.  היא באמת חוטפת ילדים.  היא באמת נבלה נאלחת שמתנהגת כמו הנאצים, או היודנרראט.  מכיון שהיא בחרה להעמיד את מעשיה לביקורת בית המשפט, על השופטת היה לאפשר לנתבעים להוכיח את הגנת אמת דיברתי, שכן הגנה זו היא גולת הכותרת של עילת לשון הרע:  האם הפרסום הוא אמת או שקר, ולא האם הפרסום הוא מעליב או לא מעליב.

בתיק זה הוגש ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע ע"א 43083-03-15.

בתמונה:  השופטת המבוזה נועה גרוסמן, ביזתה עצמה בפסק זין בזוי שכתבה

בקיצור השופטת נועה גרוסמן ביזתה את עצמה.  הפכה עצמה כלי שרת בידי אינטרסנטים שמטרתם להשתיק ביקורת ציבורית, להשתיק את מחאת ההורים הנאנקים תחת משטר הקלגסות של הפרזיטיות הסוציאליות, והציון שמגיע לה הוא אפס.  אפס בהבנת החוק, אפס ביכולת שיפוטית ואפס בתור בן אדם.

להלן הכתבה בווינט, שהעובדים הסוציאלים דאגו לפרסם:

כינתה עובדת סוציאלית אתי דור דוברובינסקי "נאצית" – ונתבעה

אם שילדיה נלקחו ממנה פרסמה ברשת השמצות כלפי עובדת "רווחה" אתי דור דוברובינסקי. בית המשפט קבע שחופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והיא תשלם 100 אלף שקל
 אישה שילדיה נחטפו על ידי הרווחה ביקשה להתנקם בעובדת הסוציאלית שליוותה את המשפחה ופרסמה תגובות באתרים שונים באינטרנט שבמסגרתן כינתה אותה "חוטפת ילדים" ו"נאצית". העובדת הסוציאלית הגישה נגדה תביעה על לשון הרע בבית משפט השלום בתל אביב ולאחרונה זכתה לפיצוי של 100 אלף שקל.  הפרשה החלה לפני כמה שנים, כאשר במסגרת תפקידה כפקידת סעד החליטה עובדת סוציאלית אתי דור דוברובינסקי על הוצאת שני ילדים מחזקת אמם (לאחר שהעו"ס קיבלה שוחד). בסמוך לאחר מכן החלה האם לפרסם נאצות כלפי העובדת, בין השאר באתר "התנועה למען עתיד ילדינו", המשמש (כך לפי האתר) פלטפורמה להורים "הנרדפים" על ידי רשויות הרווחה.

בין השאר היא כתבה שבתה של העובדת הסוציאלית נולדה מתרומת זרע, הזמינה גולשים להפגין מול ביתה, תוך ציון כתובתה, והעלתה סרטונים התוקפים את רשויות הרווחה. בתביעה נטען כי האם הפיצה עלונים בתיבות דואר ועל גבי מכוניות בשכונת מגוריה של העובדת הסוציאלית, שבהם היא הוגדרה רווקה בת 50 שחוטפת ילדים ומזניחה את בתה.

בתביעה, שהוגשה נגד התנועה, היו"ר שלה והאם, עתרו התובעת לפיצוי של 200 אלף שקל על הפצת לשון הרע ופגיעה בפרטיות.  האם טענה מנגד שעמדה על זכותה למחות ולהתבטא בחופשיות, ושהתביעה הוגשה כדי לנסות להשתיק אותה ואת מלחמתה בעוול שנעשה לה. היא הוסיפה כי הפרסומים חוסים תחת הגנת החוק מאחר שמסופרת בהם רק האמת ויש בהם עניין לציבור. הם גם פורסמו בתום לב, ומובעת בהם דעתה האישית על דברים שחוותה על בשרה. בנוסף, היא טענה שהיא עיתונאית ולכן הייתה זו חובתה המוסרית לפרסמם.

"חופש הביטוי אינו חופש הביזוי"

בפסק דין, הנפרש על פני 47 עמודים, קבעה סגנית הנשיא השופטת נועה גרוסמן כי אין כל ספק שמדובר בפרסומים פוגעניים שמהווים לשון הרע. היא דחתה את טענות האם וקבעה כי בהתחשב בשלל הכינויים המעליבים שבהם השתמשה, היא לא זכאית ליהנות מההגנות שבחוק לשון הרע.  כך, למשל, לא ניתן לקבוע שכינוי התובעת "נאצית" או "שקרנית עם קבלות" או השתלחות באגודת העו"סים כוללים אמת עובדתית כלשהי או מהווים הבעת דעה לגיטימית.

עוד הסבירה השופטת שלדברי העלבון הללו אין כל ערך ציבורי וברור שהם לא פורסמו בתום לב, אלא מתוך כוונה לפגוע בעובדות סוציאליות ולהשחיר את שמן. היא הבהירה ש"חופש הביטוי אינו חופש הביזוי", ופרסומים בעלי כוונה רעה אינם חוסים תחת כנפיו.   בסיכומו של עניין נמצאו האם והעמותה אחראיות לפרסום לשון הרע ולפגיעה בפרטיות העובדת הסוציאלית, שתזכה לפיצוי של 100 אלף שקל. עם זאת, מאחר שהחוק לא מאפשר לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק לתאגיד – אגודה העובדות הסוציאליות לא תזכה לפיצוי. הנתבעים יישאו בהוצאות משפט של 20 אלף שקל.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4639341,00.html

שפרה גליק שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה ת"א איימה על אמא: "אני אעלה אותך על טיל"

נציב תלונות הציבור על שופטים קבע כי תלונה נגד השופטת שפרה גליק נמצאה מוצדקת לאחר שאיימה על אמא במהלך דיון "אני אעלה אותך על טיל".

רשת ב', הכל דיבורים עם עדי מאירי ובני טייטלבאום

האמא: הילד שלי לא ילד רגיל. הוא ילד נכה. האמירה שאמרה השופטת זה רק קצה הקרחון על כל מה שעשתה לי השופטת. מדובר בהתנהגות שנמשכה לאורך שנים, כשאני רק יושבת בדיון ומנסה לשמור על קור רוח לנוכח איך שהיא מדברת איתי. הדיונים מתנהלים בעצם כשהיא לא מדברת. היא רק צורחת, רק מכה על שולחנות, זה נראה כמו חשיפת שיניים וגלגול עיניים. אין שום אמפטיה לזה שמדובר פה בהליכים, לא כסף, לא רכוש. מדובר פה רק על לדאוג לטיפולים של ילד עם צרכים מיוחדים. באותו דיון הייתה סוגייה של מה קורה לילד עם הוא משלשל בבית הספר, מי אמור לבוא לקחת אותו ואז השופטת אמרה, אם לילד בורח שלשול ממכנסיו בבית הספר, הוא יישאר עם השלשול כל היום.

זו רק דוגמא קטנה לדברים שהשופטת אומרת.

שפרה גליק ברגעים אופייניים אוחזת כוסית משקה ביד. כשהיא לא משתכרת, היא מאיימת על אימהות בדיון בדלתיים סגורות: "אני אעלה אותך על טיל", חורקת שיניים ומגלגלת עיניים. השם יעזור

שפרה גליק ברגעים אופייניים אוחזת כוסית משקה ביד. כשהיא לא משתכרת, היא מאיימת על אימהות בדיון בדלתיים סגורות: "אני אעלה אותך על טיל", חורקת שיניים ומגלגלת עיניים. השם יעזור

היא צורחת על עורכת הדין שלי שהיא לא ממלאת את תפקידה כראוי. אני מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי. היא קבלה על זה שהיא מייצגת אותי טוב מידי, כי זה רק הסיוע המשפטי, ואיך היא מגלה בכלל אמפטיה ללקוחה שלה. בעצם מה שהיא אומרת לעורכת הדין 'את רק מהסיוע המשפטי, אל תעשי את העבודה שלך יותר מידי ביסודיות'.

השופטת שללה את קצבת הנכות של הבן שלי במשך 5 חמש שנים. היא סירבה לדון בנכות שלו. מעבר לזה, הבאתי חוות דעת מרופא מומחה וביקשתי טיפולי הידרותרפיה לילד שלי והיא עד היום לא נתנה החלטה.

ביקשתי שיעור פסנתר לילד שלי. הוא ניגן מגיל 3.5 שנים. היא סירבה לתת החלטות עד היום.
בדיון כשכל הצדדים יצאו למסדרון לדון בזה, היא יצאה גם כן וחרקה שיניים ואמרה "אני מציעה לכם לקבל את העצה שלי". שום התנצלות  ומעבר לזה תבעתי את הנהלת בתי המשפט בתור המעסיקים שלה. לא יתכן שהנהלת בית המשפט תעסיק שופטים שרק מתנגחים במתדיינים שלא מחפשים תוצאות.

אליעזר ריבלין הנתל"ש בתשובה ששלח לאם על התלונה עם איומיה של השופטת גליק טען כי בנסיבות אין מקום לאמירה כזו. היא רשמה שאיחרתי לדיון וישבתי בשולחן עורכי הדין, שזה דרך אגב לא נכון. התיישבתי לרגע כי עורכת הדין ביקשה זאת, וזה היה התירוץ שלה לדבר בשפת השוק שהיא נקטה בה. היא נקטה בעוד הרבה מילים שלא יכולתי לכתוב אותם, כמו "תסתמי את הפה", שלא נרשמו על ידה בפרוטוקול וכשאני הגשתי תלונות לנציבות הם מקבלים תמיד את העמדה שלה. ארבעה דיונים שנקבעו אצלה בוטלו.

עד היום היא מנהלת את התיק שלי למרות שהיא נתבעה, ולא משנה מה קורה נגדה. יש עליה המון תלונות והיא עדיין שם. כאילו כלום, עולם כמנהגו נוהג. היא קונסת אותי על כל בקשה שאני מבקשת עבור הילד שלי היא קונסת אותי על אלפי שקלים. הגעתי למצב של פשיטת רגל. רק בגללה הגעתי למצב שאני נעזרת בסיוע משפטי. אני לא מקבלת קצבת נכות על הילד שלי ואני ממשיכה לקבל הוצאות ממנה כל הזמן. ביקשתי לפסול אותה והיא לא הסכימה לפסול את עצמה. כשביקשתי מגרוניס שיעביר ממנה את התיק הוא לא הסכים ובדיון שהגיעה בפניה היא התגאתה בזה שגרוניס סילק את הבקשה. נותנים להם גב והם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם.

לא יכול להיות שאין שום ביקורת על מערכת השיפוט. כששופטת אומרת דברים כאלה אף אחד לא מציינת את שמה. לדוגמא, מזכירה שהיא קראה לה "פרחה וטמבלית", ולא הוסקו המסקנות. הדלתיים הסגורות נועדו בשבילנו, לא בשביל להסתיר התנהגויות של שופטים שמנצלים את החסינות שלהם וגם את הדלתיים הסגורות, ואחר כך כשמגישים עליהם תלונות ומבקשים לפסול אותם הם משתמשים עדיין בחסינות שלהם.

עדי מאירי, אותם שופטים בודדים אלו הם פוגעים באמון הציבור.

הרגולטור נציבות תלונות על השופטים לא מבצע את תפקידו. מתוך 794 תלונות שהגישו אנשים, רק 55 נמצאו מוצדקות. נראה לי הפער מוגזם.

אילן גילאון, אני נזעם ואצור קשר עם האמא. אלמד את הפרטים. המקרה הזה נוגע ללבי. התעללות שיטתית באמא לילד עם צרכים מיוחדים לאורך המון זמן. זה פוגע באמון הציבור במערכת המשפט.

קישורים:

שפרה גליק שופטת בימ"ש לענייני משפחה רמת גן נתבעת בקליפורניה על ידי אם בגין טרור שיפוטי – הדיון נקבע בקליפורניה ל- 5 נובמבר 2014

שפרה גליק שופטת סירבה לקבל הודעה על מות מתדיין; הסיבה: אי-תשלום אגרה – שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה – וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה ■ ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה

השופטת שפרה גליק למזכירה: טמבלית, אל תדברי כמו פרחה – נציב התלונות על השופטים קיבל את גרסת עובדת מזכירות בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שסיפרה על יחס משפיל. השופטת גליק: ביטוי לא מתאים, לא התכוונתי להעליב

השופטת שפרה גליק מבית המשפט למשפחה ברמת גן מעודדת אם להמשיך ולמנוע מהאב כל קשר לילדים

השופטת שפרה גליק: אידיוטית או מתחזה ככזו? – האתר של קימקא

שפרה גליק שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה ת"א איימה על אמא: "אני אעלה אותך על טיל"

נציב תלונות הציבור על שופטים קבע כי תלונה נגד השופטת שפרה גליק נמצאה מוצדקת לאחר שאיימה על אמא במהלך דיון "אני אעלה אותך על טיל".

רשת ב', הכל דיבורים עם עדי מאירי ובני טייטלבאום

האמא: הילד שלי לא ילד רגיל. הוא ילד נכה. האמירה שאמרה השופטת זה רק קצה הקרחון על כל מה שעשתה לי השופטת. מדובר בהתנהגות שנמשכה לאורך שנים, כשאני רק יושבת בדיון ומנסה לשמור על קור רוח לנוכח איך שהיא מדברת איתי. הדיונים מתנהלים בעצם כשהיא לא מדברת. היא רק צורחת, רק מכה על שולחנות, זה נראה כמו חשיפת שיניים וגלגול עיניים. אין שום אמפטיה לזה שמדובר פה בהליכים, לא כסף, לא רכוש. מדובר פה רק על לדאוג לטיפולים של ילד עם צרכים מיוחדים. באותו דיון הייתה סוגייה של מה קורה לילד עם הוא משלשל בבית הספר, מי אמור לבוא לקחת אותו ואז השופטת אמרה, אם לילד בורח שלשול ממכנסיו בבית הספר, הוא יישאר עם השלשול כל היום.

זו רק דוגמא קטנה לדברים שהשופטת אומרת.

שפרה גליק ברגעים אופייניים אוחזת כוסית משקה ביד. כשהיא לא משתכרת, היא מאיימת על אימהות בדיון בדלתיים סגורות: "אני אעלה אותך על טיל", חורקת שיניים ומגלגלת עיניים. השם יעזור

שפרה גליק ברגעים אופייניים אוחזת כוסית משקה ביד. כשהיא לא משתכרת, היא מאיימת על אימהות בדיון בדלתיים סגורות: "אני אעלה אותך על טיל", חורקת שיניים ומגלגלת עיניים. השם יעזור

היא צורחת על עורכת הדין שלי שהיא לא ממלאת את תפקידה כראוי. אני מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי. היא קבלה על זה שהיא מייצגת אותי טוב מידי, כי זה רק הסיוע המשפטי, ואיך היא מגלה בכלל אמפטיה ללקוחה שלה. בעצם מה שהיא אומרת לעורכת הדין 'את רק מהסיוע המשפטי, אל תעשי את העבודה שלך יותר מידי ביסודיות'.

השופטת שללה את קצבת הנכות של הבן שלי במשך 5 חמש שנים. היא סירבה לדון בנכות שלו. מעבר לזה, הבאתי חוות דעת מרופא מומחה וביקשתי טיפולי הידרותרפיה לילד שלי והיא עד היום לא נתנה החלטה.

ביקשתי שיעור פסנתר לילד שלי. הוא ניגן מגיל 3.5 שנים. היא סירבה לתת החלטות עד היום.
בדיון כשכל הצדדים יצאו למסדרון לדון בזה, היא יצאה גם כן וחרקה שיניים ואמרה "אני מציעה לכם לקבל את העצה שלי". שום התנצלות  ומעבר לזה תבעתי את הנהלת בתי המשפט בתור המעסיקים שלה. לא יתכן שהנהלת בית המשפט תעסיק שופטים שרק מתנגחים במתדיינים שלא מחפשים תוצאות.

אליעזר ריבלין הנתל"ש בתשובה ששלח לאם על התלונה עם איומיה של השופטת גליק טען כי בנסיבות אין מקום לאמירה כזו. היא רשמה שאיחרתי לדיון וישבתי בשולחן עורכי הדין, שזה דרך אגב לא נכון. התיישבתי לרגע כי עורכת הדין ביקשה זאת, וזה היה התירוץ שלה לדבר בשפת השוק שהיא נקטה בה. היא נקטה בעוד הרבה מילים שלא יכולתי לכתוב אותם, כמו "תסתמי את הפה", שלא נרשמו על ידה בפרוטוקול וכשאני הגשתי תלונות לנציבות הם מקבלים תמיד את העמדה שלה. ארבעה דיונים שנקבעו אצלה בוטלו.

עד היום היא מנהלת את התיק שלי למרות שהיא נתבעה, ולא משנה מה קורה נגדה. יש עליה המון תלונות והיא עדיין שם. כאילו כלום, עולם כמנהגו נוהג. היא קונסת אותי על כל בקשה שאני מבקשת עבור הילד שלי היא קונסת אותי על אלפי שקלים. הגעתי למצב של פשיטת רגל. רק בגללה הגעתי למצב שאני נעזרת בסיוע משפטי. אני לא מקבלת קצבת נכות על הילד שלי ואני ממשיכה לקבל הוצאות ממנה כל הזמן. ביקשתי לפסול אותה והיא לא הסכימה לפסול את עצמה. כשביקשתי מגרוניס שיעביר ממנה את התיק הוא לא הסכים ובדיון שהגיעה בפניה היא התגאתה בזה שגרוניס סילק את הבקשה. נותנים להם גב והם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם.

לא יכול להיות שאין שום ביקורת על מערכת השיפוט. כששופטת אומרת דברים כאלה אף אחד לא מציינת את שמה. לדוגמא, מזכירה שהיא קראה לה "פרחה וטמבלית", ולא הוסקו המסקנות. הדלתיים הסגורות נועדו בשבילנו, לא בשביל להסתיר התנהגויות של שופטים שמנצלים את החסינות שלהם וגם את הדלתיים הסגורות, ואחר כך כשמגישים עליהם תלונות ומבקשים לפסול אותם הם משתמשים עדיין בחסינות שלהם.

עדי מאירי, אותם שופטים בודדים אלו הם פוגעים באמון הציבור.

הרגולטור נציבות תלונות על השופטים לא מבצע את תפקידו. מתוך 794 תלונות שהגישו אנשים, רק 55 נמצאו מוצדקות. נראה לי הפער מוגזם.

אילן גילאון, אני נזעם ואצור קשר עם האמא. אלמד את הפרטים. המקרה הזה נוגע ללבי. התעללות שיטתית באמא לילד עם צרכים מיוחדים לאורך המון זמן. זה פוגע באמון הציבור במערכת המשפט.

קישורים:

שפרה גליק שופטת בימ"ש לענייני משפחה רמת גן נתבעת בקליפורניה על ידי אם בגין טרור שיפוטי – הדיון נקבע בקליפורניה ל- 5 נובמבר 2014

שפרה גליק שופטת סירבה לקבל הודעה על מות מתדיין; הסיבה: אי-תשלום אגרה – שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה – וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה ■ ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה

השופטת שפרה גליק למזכירה: טמבלית, אל תדברי כמו פרחה – נציב התלונות על השופטים קיבל את גרסת עובדת מזכירות בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שסיפרה על יחס משפיל. השופטת גליק: ביטוי לא מתאים, לא התכוונתי להעליב

השופטת שפרה גליק מבית המשפט למשפחה ברמת גן מעודדת אם להמשיך ולמנוע מהאב כל קשר לילדים

השופטת שפרה גליק: אידיוטית או מתחזה ככזו? – האתר של קימקא

תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי "פנימיית רננים זכרון יעקב – מה קורה בבית הזה" ישראל היום – שישבת מרץ 2015

תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי "מה קורה בבית הזה" ישראל היום , שישבת , מרץ 2015

לשפר או לסגור

בתור חניך לשעבר, שלמד בפנימיית רננים לפני כשלוש שנים, הזדעזעתי לקרוא את הכתבה ואני זוכר שחוויתי חלק מהדברים שהועלו בה. הרבה פעמים קרה לי ששלחתי בגדים לכביסה בפנימייה והם נעלמו, ואני זוכר גם את התופעה שחניכים נאלצים לגרוב גרביים שאינם אחידים. האוכל בפנימייה הזאת בתקופתי היה מתחת לכל ביקורת, והגישו ברוב ימות השבוע מנות קרב. אציין עוד כי פעמים רבות הייתי עד לחניכים לא קלים בלשון המעטה, אשר נוהגים באלימות כלפי חניכים אחרים בפנימייה ואף כלפי אנשי צוות אחרים. הייתי מצפה ממוסד, שמרוויח סכום מכובד עבור כל חניך המתחנך בו, להסיק מסקנות כדי שלחניכים שבאים אליו מרחוק יהיה טוב יותר לחיות בו. לנוכח המקרים שצוינו בכתבה, ראוי שהנהלת הפנימייה תשפר את תנאי המוסד מהיסוד, ואם התנאים עבור החניכים לא ישופרו – ראוי שהממשלה תחליט על סגירתו. לירון 

עבודת קודש 

כתבתה של נעמה לנסקי, "מה קורה בבית הזה," היא המשך לעבודת הקודש – אם ננקוט מושגים האהובים על העובדים הסוציאליים – שהיא עושה זה זמן, בתחקיריה על התנהלות מערכת הרווחה בישראל ועל השלכותיה על האוכלוסייה שבקרבה היא פועלת. הכתבה האחרונה היתה אולי החשובה שבכתבותיה, מפני שהיא הביאה את זעקתם של החוסים לתודעת הציבור, שמעדיף לא לדעת מה קורה בבתים האלה. כתבה זו המחישה באופן חריף וחד עד כמה "טובת הילד" היא בחזקת אמירה צינית, שמאחוריה מדיניות אטומה וחסרת לב. למרות הסקפטיות הגוברת שלי, לאחר קרוב ל- 25 שנים של מעורבות בנושא הוצאת ילדים מבתיהם והעברתם לאימוץ, למרכזי חירום, למשפחות אומנה או למוסדות הרווחה, כשהמצב הולך ומחמיר, כתבות כמו זו מעוררות בי בכל פעם תקווה שאולי סוף סוף משהו ישתנה במערך הרווחה. אלא שראיתי לאורך השנים איך מצליחים פקידי הרווחה להרחיק עיתונאים מהעיסוק בנושא בדרכים שונות. פרופ' אסתר הרצוג

 הלוואי שמשהו ישתנה 

בדרך כלל משתמשים במייל של כתבים כדי להביא לידיעתם סיפור, אבל החלטתי לכתוב לך על הכתבה שעסקה במוסד רננים וזה מחריד, מזעזע וכל מילה חמורה אחרת תהיה במקומה כדי לתאר את מה שהרגשתי כשקראתי את העדויות הקשות שהבאת בכתבה. זו עיתונות חוקרת שמבקרת את מה שנעשה מתחת לרדאר. אף פעם לא באמת הבנתי את משמעות המושג "נוער בסיכון," אבל אחרי שהיתה לי הזכות לדבר מולם אני יודע את האמת שמאחורי ההגדרות. הם קודם כל ילדים עם חלומות, עם רצון לקבל את מה שכל אדם רוצה לקבל – וזה מקומם בעולם. הכתבה הזו פקחה לי את העיניים, הלוואי שמשהו ישתנה בעזרתה. אורי

תגובות

3

קישורים:

הזנחה והתעללות בפנימיית רננים בזכרון יעקב: עד היום לא השתחררתי ממה שעבר עלי בפנימייה הזאת – נעמה לנסקי "ישראל היום"

פנימיית רננים בזכרון יעקב מזניחה קטין חסר ישע במשך 3 חודשים – האמא זועקת "הצילו את בני"

האם עו"ד עודד רומנו יועץ משפטי מועצה אזורית קרית טבעון מסית לרצח ומה מסתיר ראש המועצה דוד אריאלי מהעיתונות?

מרץ 2015 – ישיבה הזויה במועצה אזורית קרית טבעון בנוכחות דוד אריאלי ראש המועצה, היועץ המשפטי עו"ד עודד רומנו ואחרים. ברקע פרסום מזעזע על עו"ס רבקה גרפינקל, עו"ס טל אלפנדרי ועו"ס דקלה איילון מלשכת רווחה קרית טבעון איימו על אמא שאם לא תחתום על הסכם טיפול כפייתי בבנה – יוציאו את בנה למוסד הרווחה. ת2

מה דוד אריאלי מסתיר מהעיתונות?

במועצה קרית טבעון לא אהבו את החשיפה בגלל ש"המועצה עוברת תהליכים מורכבים ולא רוצים להגיע איתם לעיתון" כדברי ראש המועצה דוד אריאלי.

עו"ד עודד רומנו לא נשאר חייב והסית בפיו נגד החושפים: "מי שכותב כך על שירותי הרווחה דמו בראשו".

חבר מועצה חן וייסמן אף הצהיר בתחילה: "אנו לוחמי חירות והצדק".

נשאלת השאלה אם מועצה אזורית קרית טבעון הם "לוחמי חירות וצדק" מה יש לראש המועצה דוד אריאלי להסתיר מהעיתונות ומדוע אמר עו"ד עודד רומנו שדמו בראשו של מי שכותב על רשויות הרווחה במועצה כדוגמת הפרסום?

להלן הקטע ההזוי מישיבת המועצה:

ת1

לשכת הרווחה קרית טבעון – טופס החתמה לאמא לטיפול בכפייה בבנה בסמים פסיכיאטריים:

ת1

פרוטוקול מועצה מקומית קריית טבעון

פרוטוקול מועצה מקומית קריית טבעון

פרוטוקול מועצה מקומית קריית טבעון3

קישורים:

עו"ס רבקה גרפינקל, עו"ס טל אלפנדרי ועו"ס דקלה איילון מלשכת רווחה קרית טבעון איימו על אמא שאם לא תחתום על הסכם טיפול כפייתי בבנה – יוציאו את בנה למוסד הרווחה

תגובת העיתונאית לורי שם טוב על תגובת עו"ד עודד רומנו – הטעה את ביהמ"ש, ביהמ"ש שלום חיפה ת"א 62678-01-15, קובץ pdf

אליעזר ריבלין נציב תלונות הציבור על שופטים דחה תלונה נגד שמואל מלמד שופט ביהמ"ש שלום תל אביב בשל תגית "שמואל מלמד שופט רשלן"

נגד שמואל מלמד שופט ביהמ"ש שלום תל אביב, הוגשה תלונה לנתל"ש על הוצאת צו חיפוש לקוי לביתה של עיתונאית מבלי לציין על גבי הצו מספר תיק, מהות החשד והעילה, מי הופיע בפני השופט והוזהר כחוק והבין את האזהרה ואימת את תוכן הבקשה.

קישור לתלונה בקישור כאן:

תלונה נגד השופט שמואל מלמד ביהמ"ש שלום תל אביב – חתום על צו חיפוש מבלי שצויין עליו מספר תיק ומהות החשד והעילה למתן הצו

בימים אלו התקבלה תשובת אליעזר ריבלין מהנתל"ש, בו הינו כותב כי הוא דוחה את התלונה מאחר ופורסמה באינטרנט באתרים למיניהם. מדובר בתירוץ מופרך ומטוייח המעיד על חששם הגדול ביותר של שופטים – פרסום רשלנותם בפרהסיה,שנתונה לביקורת ציבורית על מעשיהם ורשלנותם.

תפקיד הנתל"ש לבדוק תלונה ללא מורא וללא משוא פנים ובוודאי שאין לנציב סמכות למנוע מאזרח שנפגע על ידי שופט לפרסם את העוול שנגרם לו. קוראים להליך זה פומביות ההליך. שופט רשלן הוא שופט שלא כותב את הפרטים הבסיסיים בצו חיפוש שהוציא נגד אזרח כמו: ציון מספר תיק, מהות החשד והעילה למתן צו. במקרה דנידן שמואל מלמד, שם את חותמת הגומי שלו וחרץ את דין האזרח בלי להפעיל שום שיקול דעת או מחשבה על האזרח שלגביו חתם על הצו. במצב נתון זה, חובתו של האזרח להזהיר את הציבור מפני השופט, שנהג ברשלנות, כי אם הוא פעל ברשלנות פושעת זו כלפי אותו אזרח, מן הסתם הוא ינהג כך כלפי אזרחים אחרים.

אליעזר ריבלין חצה זה מכבר את 80 השנים, ויש לתהות אם תשובתו המטוייחת ניתנה תחת היותו נתון בסניליות או דמנציה מתקדמת. כך או כך, הטרחן הקשיש המייגע עשה את שלו והגיע הזמן להחליף אותו, שילך הביתה, ויתן לצעירים להתפרנס. מוסד נציב תלונות הציבור על שופטים צריך ריפרש דחוף.

מצ"ב תגובת הנתל"ש ותגובת העיתונאית על טיוח הנתל"ש.

תשובת אליעזר ריבלין טייחן נציב תלונות הציבור על שופטים – תלונה על שמואל מלמד שופט רשלן, קובץ pdf

תגובה לנתל"ש – שמואל מלמד שופט רשלן, קובץ pdf

תגובהמלמד הרמאי0001מלמד הרמאי0002

נפתלי שילה מתלבט – תמ"ש 47888-11-11 – כבודו נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה כבודו מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה – כך במשך שנים כבודו מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'

נפתלי שילה מתלבט

יואב יצחק, http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-100601-00.html

תמ"ש 47888-11-11 – כבודו נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה כבודו מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה – כך במשך שנים כבודו מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'

בית המשפט לענייני משפחה הוא אחד הגדולים והעיקריים במערכת המשפט. מאות אלפי בעלי דין נזקקים לערכאה זו כמעט מדי שנה. אין מדובר רק במשפטי גירושין, משמורת ילדים, מזונות וכל מה שמתלווה לכך, אלא גם במשפטים על כסף גדול באמת: סכסוכי ירושה, עימותים בין בני משפחה על רכוש עצום, כולל מניות שליטה בחברות ציבוריות וכו'.

אלא מה? מכיוון שבית המשפט לענייני משפחה מתנהל על-פי חוק בדלתיים סגורות, מצליחים גורמים רבים, ובהם שופטים, לעשות בין כתליו כאוות נפשם. המחוקק, שביקש למנוע, ובצדק, חיטוט מיותר בריבם האישי של בני זוג, המבקשים להתגרש, לשמור על פרטיותם ולהגן על קטינים, ובצדק, כאמור, לא נזהר מיצירת מסגרת משפטית חסינה יחסית מביקורת ציבורית-עיתונאית, שתאפשר ניצול לרעה של "דלתיים סגורות" כדי למנוע מידע קריטי על עוולות גדולות והליכים משפטיים המתנהלים באופן הנוגד את יסודות המשפט בישראל.

דוגמה רעה להתנהלות בלתי תקינה באה לידי ביטוי בתמ"ש 47888-11-11 "המתנהל" בפני השופט נפתלי שילה. הח"מ מכיר תיק זה מקרוב ומלווה את בעלת הדין, הזועקת בכאב גדול בדרישה לקבל את ילדיה שנגזלו ממנה. לעוולה נגדה שותפים פקידות סעד, הנהלת משרד הרווחה וגם בית המשפט.

כתבנו "מתנהל", שכן למרבה הצער, נראה כי נכון לומר שהתיק "תלוי ועומד" בפני כבודו וכי לכבודו יש המון המון זמן. כבודו שכח, כנראה, את תפקידו או שמא הוא נעדר יכולת ניהול וכושר שיפוטי: לנהל את התיק, לברר את העובדות, לשפוט ולחתוך עניינים תוך זמן סביר. שהרי לא בכדי נבצר ממנו לקבל הכרעה כדבעי.

למרבה הצער, במקום להכריע בסכסוך המובא בפניו, משמש כבודו כ"סלקטור" לבקשות, תגובות, חוות דעת וכו' וכו'. במשך כארבע שנים כבודו סוחב החלטות, מתלבט שוב ושוב ולא מקבל הכרעה בשאלה העיקרית העומדת על הפרק: דרישת בעלת הדין לקבל את ילדיה, למשמורתה. כבודו נמנע מהכרעות למרות הכזבים הרבים המובאים בפניו מצד בעל הדין, ולמרות האיומים הגלויים והסמויים מצד אותו בעל דין, ועל-אף מידע מטעה ו/או מסולף המוצג בפיו שוב ושוב מצד פקידות הסעד, שאותן הוכיחה בעל הדין ונגדן פעלה כדי להביא למיצוי הדין נגדן.

כבודו לא מגיע להחלטות, למרות חוות דעת שהוא מקבל, שוב ושוב, לפי הזמנתו. כבודו לא מתעורר לשמור אפילו על כבוד בית המשפט וכבודו הוא, כאשר הוא נוכח, שוב ושוב, כי פקידות הסעד מצפצפות עליו, פשוטו כמשמעו, ולא מקיימות צווים פשוטים שהוא מוציא. כבודו לא נוקט בהליכים של בזיון בית המשפט, למרות שפקידים בכירים במשרד הרווחה מסכלים, שוב ושוב, החלטות שיפוטיות שהוציא תחת ידיו.

כבודו מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ושוב תשובה לתגובה, וחוזר חלילה – כך במשך כארבע שנים. כבודו מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים וכו' וכו' וכו' וכו'. כבודו שכח, כנראה, מה תפקידו, ו/או טרם הפנים את מחויבותו: לשפוט, לעשות צדק, לסיים את המשפט בהקדם, בטרם יאבדו הקטינים עוד ועוד שנים ויגיעו לבחרותם בלא שייזכו לאהבת אם.

קישור לכתבה בקובץ pdf

נפתלי שילה מתלבט

הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה – שחר ליפשיץ – הספר במלואו בקובץ PDF

שחר ליפשיץ – הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה, הספר במלואו בקובץ pdf

שחר ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה

שחר ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה

ח"כ אורלי לוי אבקסיס ומאיר כהן שר הרווחה לשעבר – המקדמים הצעת חוק להוצאת ילדים מהוריהם ללא הגבלה – זה הנושא החברתי הבוער

היזהרו מח"כ אורלי לוי אבקסיס - מקדמת הצעת חוק להוצאת ילדים מהוריהם למוסדות הרווחה

היזהרו מח"כ אורלי לוי אבקסיס – מקדמת הצעת חוק להוצאת ילדים מהוריהם למוסדות הרווחה

בתמונה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בפגישה עם מנכ"ל עמותה שעוסקת בילדים שמוצאים מביתם.

חברת הכנסת "החברתית" מקדמת הצעת חוק שעמותת 'אפשר' יזמה, להוצאת עוד ועוד ילדים מביתם – ללא הגבלה – וללא התחשבות במכסות מגבילות.

ח"כ אורלי לוי אבקסיס ה"חברתית" לכאורה לא מקדמת חלילה חוק לצמצום וקיצוץ המכסות ובתקציב הזה לסייע למשפחות מתקשות בקהילה, אלא רוצה ולהוסיף ולהגדיל את מספר הילדים שמוצאים מביתם ולהעצים את האסון החברתי הזה!

כמו כן קידמה ותמכה אורלי לוי בהצעת חוק האומנה השערורייתי שגם הוא יביא להוצאת יותר ילדים לאומנה ופגיעה בזכויות הטבעיות והאופטרופסות של ההורים הביולוגים.

ח"כ אורלי לוי אבקסיס תמכה ודחפה פתיחת עוד מרכזי חירום חדשים.

ח"כ אורלי לוי אבקסיס תמכה בקידום הקמת 12 "מרכזי הגנה" בכל הארץ בעלות של מיליונים רבים שיתופעלו ע"י עמותת "אפשר", מרכזי ההגנה הרבים האלו שיהיו בהם צוותים של בעלי מקצוע לא יעמדו בשממונם ובטלים ממעש, יוכלו לבדוק בהם אלפי ילדים על "חשדות" ו"שמועות".

בבחירות הקרובות 17/03/2015 – אל תצביעו עבור אורלי לוי אבקסיס!

הנושא הבוער החברתי הוא להציל משפחות מהתערבות טוטליטרית של העובדות הסוציאליות ופקידות הסעד ממשרד הרווחה.

המשפחה זה החברה.

מאיר כהן הוא אחד מהשרים הלא חברתיים הגדולים שיש, בהיותו שר רווחה, הוא העביר כספי עתק לכנסים מיותרים של העובדים הסוציאליים וסכומי עתק למרכזי ההגנה שזו שערוריה.

אורלי לוי ומאיר כהן חיברו בין ראשי הרשויות המקומיות במדינה, כך שאחד מגבה את השני. זה כל כך לא שקול נגד ההורים, כל כך אכזרי. אסור שעניין זה יעבור על סדר היום.

יוקר המחיה, זה נכון ומצוין, אבל כשאין לך ילד לא איכפת לך כמה מילקי עולה, כשהילד שלך בפנימיה.

לא יתכן שתקציב הרווחה ילך להרס משפחות. לא יתכן!

וזה המקצוע של אורלי לוי אבקסיס, היא מחלקת התקציבים לעמותות במקום למשפחות.

עו"ס אתי דור דוברובינסקי עבדה במערכת מקבילה כפק"ס לחוק הנוער בעיריית גבעתיים שם הוציאה ילדים מהוריהם והעבירה אותם לחסות ירדנה נילמן עבודתה השניה

אתי דור דוברובינסקי עו"ס לחוק הנוער מלשכת רווחה גבעתיים, עבדה במערכת מקבילה והיתה מעורבת במעשים בלתי תקינים ובלתי כשרים שאותם ביצעה, במקביל, תוך כדי עבודתה כפקידת סעד.

אתי דור עובדת ציבור עבדה במשרד הרווחה עיריית גבעתיים כעובדת סוציאלית לחוק הנוער והוציאה ילדים ממשמורת הוריהם. את הילדים שהיא הוציאה מהוריהם היא העבירה לחסותה של ירדנה נילמן שרותי אפוטרופוסות בע"מ, אצלה היא עבדה בעבודה מקבילה כהשלמת הכנסה.

הראיות שיוצגו להלן מלמדות על אופן התנהלותה הקלוקל של אתי דור – בתקופה ש"טיפלה" בלורי שם טוב כעובדת סוציאלית – שפעלה תוך ניגוד עניינים בעבודה פרטית באופן שנוגד את חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963.

אתי דור

אתי דור

מעדותה של אתי דור ביום 10.12.08 במשטרת ישראל עולה, כי היא נתנה ידה להפעלת "מערכת מקבילה" לשירותים שהיא עצמה סיפקה במסגרת תפקידה במשרד הרווחה.

"לקוחות" המערכת המקבילה, בהם אנשים קשיי יום וחסויים, הובאו/גויסו מלשכת הרווחה תוך ניגוד עניינים בולט ובלתי חוקי.

המשטרה בדקה ומצאה, כי בוצעו עוולות ועבירות פליליות נגד חלק מאותם לקוחות. אתי דור נטלה חלק בניהול ובטיפול באותם לקוחות, שהושגו כאמור ואף גויסו תוך ניצול מעמד ו/או קשרים של אתי דור בלשכות הרווחה.

חוק שירות המדינה קובע איסור לעבוד בעבודה פרטית:

"עובד המדינה הממלא תפקיד מטעם המדינה ומקבל את שכרו מאוצר המדינה, חייב להקדיש את כל תשומת לבו למילוי התפקיד שנתמנה לו. לכן, אין עובד רשאי לעסוק בכל עבודה פרטית מחוץ לתפקידו.

אי מילוי הוראות אלו בעניין עבודה פרטית ועבודה נוספת היא עבירה על חוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963".

אתי דור עבדה במסגרת פרטית כהשלמת הכנסה באופן שנוגד את החוק וכך העידה פקידת הסעד ביום 10/12/08:

"אני עובדת סוציאלית. עבדתי בחברת ירדנה נילמן שרותי אפוטרופוסות בע"מ מספטמבר 2006 ועד 30/11/08.

הגעתי לעבוד אצל ירדנה דרך עובדת ברווחה בעיריית גבעתיים עובדת איתי קולגה, פקידת סעד לסדרי דין שהכירה את ירדנה במסגרת תפקידה, היות שהפנתה אליה חסויים באמצעות פנייה לבית משפט והמלצה עליה.

היא ידעה שאני מחפשת עבודה חלקית נוספת להשלמת הכנסה והיא שמעה שירדנה מחפשת עובדת סוציאלית במשרה חלקית והיא עשתה את הקשר ביננו.

אצל ירדנה במסגרת עבודתי כעובדת סוציאלית הייתי אמונה על החלק הטיפולי בעיקר במסגרת הטיפול בקטינים לאור הרקע המקצועי שלי.

תפקידי כלל קשר מול גורמי הרווחה, הפנימיות ושאר הגורמים הפנימיים, ביקור וקשר אצל החסויים, בניית תוכניות טיפול בעניינם ופיקוח שהם יקוימו.

אני עבדתי בחברה של ירדנה נילמן בימי שלישי ובימי שישי."

פקידת סעד שעובדת ב-2 עבודות מקבילות, אחת כעובדת ציבור בשירות המדינה והשניה כעובדת פרטית ובשני התפקידים הללו היא עוסקת עם אותם גורמים ובאותה עבודה זהה: לוקחת ילדים מההורים שלהם ומעבירה אותם לחסות עבודתה השניה.

אתי דור לא ביקשה וגם לא קיבלה היתר מהמדינה לעבודה נוספת "השלמת הכנסה", וגם אם הייתה פונה לבקש היתר לעבודה נוספת בקשתה הייתה נדחית מאחר ומדובר בניגוד עניינים מובהק.

בהמשך מעידה אתי דור:

"אני עבדתי מחוץ למשרד במרבית הזמן. נסיעות בפנימיות, ביקורים, פגישות בגורמים קהילתיים. פעם בכמה שבועות הייתי מגיעה למשרד של ירדנה לצורך עבודות משרדיות כמו: כתיבת מכתבים לגורמים טיפוליים וטלפוניים.

סוכם שאני פונה למרב בכל הבקשות המשרדיות וגם בעניינים הכספיים.

אני הייתי מעלה בפני מרב את הצרכים של החסויים הקטינים מבחינת הוצאות כספיות במסגרת ההוצאות השוטפות כמו ביגוד, הנהלה, תשלום לבית ספר חריג, הוצאות שוטפות מעבר למה שהפנימייה הייתה נותנת.

מרב הייתה אומרת לי אם יש כסף לקטין וכמה והייתה מעבירה אלי את הכסף במזומן במעטפת הפקדה של בנק.

הייתה כותבת לי את שם החסוי והסכום ואני הייתי מעבירה את זה או לפנימייה או רוכשת באופן ישיר את מצרכי החסוי ומעבירה לה את החשבונית.

כדוגמא במפגשים שעשיתי עם קטינה בשם הילה xx בחולון, בארומה בחולון, הייתי נופשת איתה משלמת מכיסי עבור דברים שקניתי עבורה, את הקבלות העברתי למרב והיא החזירה לי את הכספים."

כל מילה מיותרת. אתי דור שימשה כבלדרית של העברת כספים בתוך מעטפות בין התאגידים באופן תמוה ביותר. למרות שהעניין נחשף לפני 7 שנים בעדויות השונות של אתי דור במשטרה ובתי משפט. היא עובדת עד היום בעבודות אלו במשרד הרווחה ובעבודה מקבילה וממשיכה במעשיה.

ממשיכה ומעידה אתי דור:

"אין לי מושג כמה כסף יש בחשבונות של חסויים בהם טיפלתי. אני רק העליתי צורך לקבל כספים. ידעתי באופן כללי מה מקורות ההכנסה של החסויים."

אתי דור פעלה בחוסר מקצועיות מובהק בעניינה של לורי שם טוב, כשעבדה במסרת פרטית תמורת שלמונים, מבלי לגלות זאת למשרד הרווחה או שירות המדינה. העובדות הנ"ל מלמדות כי אתי דור פעלה באופן בלתי חוקי, תוך ניגוד עניינים ובכל מקרה – העובדות מלמדות כי מחמת מעשיה של אתי דור אין לה שם טוב. לורי שם טוב שייחסה לאתי דור שיקולים זרים והודעות כוזבות כנגדה במשטרה – צדקה.

עוד העידה אתי דור:

"התחלתי לשמוע שמועות שירדנה מואשמת בגניבות ובשלב מסוים שמעתי שאסור היה לירדנה לגעת בכספים של החסויים.

בשלב מסוים החלטתי על דעת עצמי והגעתי למשרד שהיה נטוש, הרמתי טלפונים ללשכות הרווחה והודעתי להם שאני לא יכולה לתת את השירות הנדרש לחסויים שבטיפולי מבחינה טיפולית ושיפנו לבקש מינוי של אפוטרופוס אחר, אין לי גישה לכספים ואני לא יכולה לתת להם."

אתי דור הסתירה פרשה זו מבית המשפט לענייני משפחה ומבית משפט שלום.

ובהמשך היא מעידה:

"לפני כחודש הועבר לי סכום חלקי לבנק עבור שכר של חודש אוקטובר.

פתאום מצאתי סכום בחשבון, אף אחד לא הודיע לי דבר, קיבלתי פחות מהסכום שהייתי אמורה לקבל. מספר החשבון שלי 460516/90 סניף לאומי גבעתיים 857 ע"ש אתי דור."

ולסיום, אתי דור פונה לעורך הדין המייצג את ירדנה נילמן שעשקה את החסויים ורוקנה להם את חשבונות הבנק שלהם וכך היא כותבת לו כשההדגשה במקור:

"אבקש להשאיר את שמי חסוי מפני כל פרסום (כולל פרוטוקול) וזאת מסיבות אישיות שלא קשורות לנדון".

מדוע אתי דור מבקשת להשאיר את שמה חסוי? ממה יש לה לחשוש? האם פחדה שבנציבות שירות המדינה ידעו שהיא עובדת שלא כדין בעבודה נוספת עליה לא קיבלה היתר? או שמא חששה שיעשו ביקורת בחשבון הבנק שלה?

אתי דור משבחת את ירדנה נילמן וכותבת עליה שהיא מסורה ובטיפול שלה היא שימשה תחליף ל"הורה". זה מעיד על המוסר של אתי דור ושל הגנבה, שנתפסה בגניבת 7,256,377 ש"ח ובמילים שבע מיליון מאתיים חמישים ושש אלף שלוש מאות שבעים ושבעה ש"ח, שרוקנה בשיטתיות את כל החשבונות של החסויים האומללים, שהואשמה בגניבה בידי מורשה (ריבוי עבירות), זיוף בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), שימוש במסמך מזויף (ריבוי עבירות).

בפרוטוקול הדיון בתיק ת"פ 46535-03-10 מיום 20/12/2010 הגיש ב"כ ירדנה נילמן את מכתבה של אתי דור כעדות אופי חיובית לנאשמת, עמ' 24 לפרוטוקול שורות 24-26, והמכתב מסומן נ/4.

אתי דור טענה בתביעת לשון הרע שהגישה:

"מדובר בפגיעה חמורה בעובדי ציבור שעושים מלאכתלם נאמנה, באחריות, ובמקצועיות בהתאם לחוק ולהחלטות בתי המשפט הנכבדים!"

כשקוראים את הדברים הללו, לאור עדותה של אתי דור ומכתבה בו היא מגנה על גנבה עבריינית מורשעת, לא נותר אלא לתהות על אובדן המוסר ואובדן הערכים במשרד הרווחה.

אתי דור היא עובדת סוציאלית לחוק הנוער בעלת סמכויות שיפוטיות כגון: הוצאת צווי חירום להוצאת ילדים מביתם ומשפחתם ללא אישור שופט. בתי משפט רואים את דבריה כסוף פסוק. אתי דור קובעת את מקום הימצאם של הילדים שהוציאה מביתם. עובדת זו עבדה בעבודה מקבילה אצל העבריינית המורשעת ירדנה נילמן, אשר הורשעה בגזילת כספי חסויים שהופנו אליה על ידי אתי דור. התנהלותה של אתי דור מדיפה שחיתות ופשיעה מאורגנת של רשויות הרווחה ותאגידי האפוטרופוסות, פנימיות ומרכזי חירום.

ברשות המערכת כל עדויות העובדים הסוציאליים שעבדו בעבודה מקבילה והעידו על כך במשטרה. הנ"ל יתפרסמו בנפרד.

לקריאת כתב האישום החמור נגד ירדנה נילמן הקליקו כאן:

כתב אישום – ביהמ"ש מחוזי בתל אביב ת"פ 46555-03-10 מדינת ישראל נגד ירדנה נילמן, קובץ pdf

ירדנה נילמן קנתה בית פרטי בפוריה עילית שחלק מהקמתו מומנה באמצעות כספי חסויים שנגנבו, לקריאת מספר מסמכים על הגניבות, קובץ pdf

אתי דור דוברובינסקי מכהנת כיום כעו"ס לחוק הנוער בלשכת רווחה רמת-גן.

עו"ס אתי דור עובדת כפקידת סעד לחוק הנוער בלשכת רווחה גבעתיים ובעבודה מקבילה אצל ירדנה נילמן - עדות אתי דור במשטרה

עו"ס אתי דור עובדת כפקידת סעד לחוק הנוער בלשכת רווחה גבעתיים ובעבודה מקבילה אצל ירדנה נילמן – עדות אתי דור במשטרה

עו"ס אתי דור עובדת כפקידת סעד לחוק הנוער בלשכת רווחה גבעתיים ובעבודה מקבילה אצל ירדנה נילמן - עדות אתי דור במשטרה

עו"ס אתי דור עובדת כפקידת סעד לחוק הנוער בלשכת רווחה גבעתיים ובעבודה מקבילה אצל ירדנה נילמן – עדות אתי דור במשטרה

עו"ס אתי דור עובדת כפקידת סעד לחוק הנוער בלשכת רווחה גבעתיים ובעבודה מקבילה אצל ירדנה נילמן - עדות אתי דור במשטרה

עו"ס אתי דור עובדת כפקידת סעד לחוק הנוער בלשכת רווחה גבעתיים ובעבודה מקבילה אצל ירדנה נילמן – עדות אתי דור במשטרה

מכתב אתי דור עו"ס לחוק הנוער לעורך דינה של ירדנה נילמן - אתי דור מבקשת להשאיר את שמה חסוי מפני כל פרסום כולל פרוטוקול

מכתב אתי דור עו"ס לחוק הנוער לעורך דינה של ירדנה נילמן – אתי דור מבקשת להשאיר את שמה חסוי מפני כל פרסום כולל פרוטוקול

17,000 גוונים של רוע בחסות פקידות הסעד ועמותות לילדים בסיכון וכל מי שמרוויח מהסחר בהוצאת ילדים מביתם

17,000 גוונים של רוע בחסות: פקידות הסעד, עמותות לילדים בסיכון וכל מי שמרוויח מהסחר בהוצאת ילדים מהבית

17,000 גוונים של רוע בחסות: פקידות הסעד, עמותות לילדים בסיכון וכל מי שמרוויח מהסחר בהוצאת ילדים מהבית

17,000 גוונים של רוע!

17,000 גוונים של אכזריות!

17,000 גוונים של טראומות!

17,000 גוונים של עוולות!

17,000 גוונים של פשע!

17,000 גוונים של שקרים בתסקירים של עובדות סוציאליות!

17,000 פרקטיקות של עינויים למשפחות!

17,000 שיטות של איומים והפחדות!

17,000 גוונים של הולכת שולל!

17,000 סוגי התעללות בהשמה החוץ ביתית!

17,000 גוונים של חותמות גומי במערכת המשפט!

17,000 ש"ח סיבות להוצאת ילדים מהבית!

***********************************************

17,000 שקלים בסחר "חוקי" בילדים והוצאתם מהמשפחה!

***********************************************
מאת:

עובדות סוציאליות

פקידות סעד

השירות לילד (אימוץ)

מערכת המשפט

עמותות לילדים בסיכון

עמותת אור שלום

מת"ב

אל"י

מרכזי קשר

מרכזי הגנה

מכון חרוב

מכוני איבחון

המועצה לשלום הילד – יצחק קדמן

קרן רש"י

קרן לין שוסטרמן

ועוד…

מחירון משרד הרווחה מרכזי חירום תעריפי החזקת ילדים מחוץ לבית

זהירות שוטר שקרן! שלומי מנשה רפ"ק ר' לשכת חקירות מרחב דן נתפס בשקר גס במכתב לאזרח

שלומי מנשה רפ"ק ר' לשכת חקירות מרחב דן נתפס משקר בגלוי.

תרבות השקר כל כך מוטמעת בד.נ.א של השוטרים, שהם לא מסוגלים לומר מילה אחת אמת. הם משקרים בדוחות שהם מעבירים לבית המשפט, משקרים בעדותם ומשקרים לציבור. פיהם מפיק שקרים ברמה של שקר לכל הברה שיוצאת מפיהם.

השוטרים גנבו את מפתח הבית מכיס מכנסיה של העיתונאית ואזקו את העיתונאית בתוך ביתה. הם הגיעו בטענה שהם מחפשים חומרים הקשורים לעבריין יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה, וכמובן שלא מצאו כלום.

כפי שתוכלו לראות השקרן שלומי מנשה כתב במכתב שהעד מטעמה של העיתונאית אמר שהוא יגיע מתי שיחפוץ.

מדובר בשקר, העד אמר שהוא יגיע תוך 20 דקות חצי שעה עד שעה. הקשיבו להקלטה בסרטון שצולמה על ידי השוטרים וגם נחתכה ונערכה על ידם.

השקרן שלומי מנשה כתב שהחיפוש בוצע על פי צו ביהמ"ש לאחר שהשופט חתם על הצו כדין.

מדובר בשקר, נציב תלונות הציבור על שופטים קבע כי מדובר בצו חיפוש לקוי. בקישור כאן: http://wp.me/pxMec-2ix

מה גם שבמהלך החיפוש לא נתפס דבר שזה שקר גס וחמור מאוד. לא יאומן ששוטר במשטרת ישראל משקר במכתב מתחילתו ועד סופו.

ולסיום: לרפ"ק שיש לו נגיעה בתיק, אין בכלל סמכות לענות על תלונה מהציבור. הסמכות נתונה לתלונות הציבור.

 מכתב תלונה שהוגש על מכתבו של השוטר השקרן

לכבוד נציבות תלונות הציבור – עו"ד משה חגי
עו"ד חגי הנכבד,
הנדון: רפ"ק שלומי מנשה – בירור לקוי של תלונתי לית"צ על השוטרים שביצעו חיפוש בביתי

1. בימים אלו הגיע לידי תגובתו של רפ"ק שלומי מנשה על תלונתי נגד שוטרי מרחב דן שביצעו חיפוש בדירתי.

2. בתלונה ניטען כי השוטרים ביצעו חיפוש בדירה בצו חיפוש לקוי ללא מספר, וללא ציון מהות החשד והעילה למתן הצו. עוד ניטען כי השוטרים החלו בחיפוש ללא עדים כמתחייב בצו ובסדר דין פלילי מעצר וחיפוש, ולא המתינו לבואם של עדים תוך 20 דקות עד שעה.

3. בתלונה הסתמכה על בדיקת נציב תלונות הציבור על שופטים שקבע כי "במקרה הנדון לא מולא הצו כנדרש" (סעיף 5 בהחלטת הנציב). עוד הסתמכה התלונה על דוחות הפעולה של השוטרים שבו הם כותבים כי העדים הודיעו כי יגיעו תוך 20 דקות עד שעה. (מסומנים בקו תחתי אדום בדוחות פעולת השוטרים). בנוסף קיים קטע סרטון וידאו שנגזר מסרטון המשטרה שבו רס"מ שי גבריאל מקבל אישור להתחיל בחיפוש למרות שמסר כי העד יגיע תוך כשעה.להלן קטע מדו"ח פעולת השוטרים לעניין תשובתי להגעתי לחיפוש:רס"מ שי גבריאל בדוח הפעולה: "…לבסוף יצרה קשר עם בחור בשם משה וגם אמר כי יגיע בסביבות ה- 20 דקות חצי שעה אולי שעה  לדירה. הסברתי לו כי אני מוכן להמתין זמן סביר כי כבר לפני זה המתנו זמן רב…"

רס"ר ג'ימי חוראני: "… משה אמר לו אני אגיע מתי שצריך להגיע עוד 20 דקות חצי שעה ואפילו שעה, השוטר שי אמר לו אני יכול להמתין עד 20 דקות…"

4. רפ"ק מנשה בתגובתו לתלונה טוען כי "כבוד השופט חתם על הצו כדין" בניגוד להחלטת נציב תלונות הציבור על שופטים ואינו מנמק. עוד טוען רפ"ק מנשה כי העד (אנכי) השיב לשוטרים כי יגיע לחיפוש מתי שיחפוץ בניגוד לדוחות הפעולה של השוטרים שכתבו כי השבתי שאגיע תוך 20 דקות עד שעה.

5. הבירור הלקוי של רפ"ק שלומי מנשה פוגע לא רק בהחלטת הנציב מבלי לנמק, אלא גם באמינות דוחות הפעולה של השוטרים. התנהלותו של רפ"ק מנשה הנה כחוטא ומחטיא, לא רק שביצע בירור לקוי לא מנומק ופוגע באמינות הנציבות והשוטרים, אלא משית נורמות התנהלות פסולות לביצוע חיפוש ובירור תלונות.

5. אבקשך לבדוק התנהלותו של רפ"ק מנשה ולדרוש מית"צ שוטרים לבצע בירור מכובד ואמין.

6. לטיפולך ועדכונך אודה.

משה שלם

שלומי מנשה שוטר שקרן משטרת מרחב דן - ממציא יש מאין

שלומי מנשה שוטר שקרן משטרת מרחב דן – ממציא יש מאין

זהירות שוטר שקרן!!! שלומי מנשה רפ"ק ר' לשכת חקירות מרחב דן נתפס משקר

מתוך דוח הפעולה של השוטר רס"מ שי גבריאל - שוחח עם העד שאמר לו שיגיע תוך 20 דקות עד חצי שעה

מתוך דוח הפעולה של השוטר רס"מ שי גבריאל – שוחח עם העד שאמר לו שיגיע תוך 20 דקות עד חצי שעה

"איפשרתי לה ליצור קשר עם אדם נוסף אשר אינני זוכר את שמו אך גם זה לא יכול להגיע. לבסוף יצרה קשר עם בחור בשם משה וגם אמר כי יגיע בסביבות ה- 20 דקות חצי שעה אולי שעה  לדירה. הסברתי לו כי אני מוכן להמתין זמן סביר כי כבר לפני זה המתנו זמן רב מחוץ לדלת וגם בדירה בזמן שולרי דיברה בטלפון בניסיון להשיג עדים, הצעתי לה להביא שכנים או משהו אחר מטעמה, אך זו סרבה. עדכנתי את רמ"ח הבילוש גיל הדס בכל הפרטים והנ"ל אמר לי לא להמתין ולהתחיל את החיפוש בדירה…"

השקרים של השוטר שלומי מנשה – כתב שהצו ניתן כדין, למרות שהוא אוחז בידיו את מכתב נציב תלונות הציבור על שופטים הקובע כי צו החיפוש אינו תקין!

דנה אמיר צו חיפוש לקוי

דנה אמיר צו חיפוש לקוי

דנה אמיר צו חיפוש לקוי

דנה אמיר צו חיפוש לקוי

דנה אמיר צו חיפוש לקוי

דנה אמיר צו חיפוש לקוי

קישורים:

תחלואי עלילות משרד הרווחה: תלונה נגד משטרת מרחב דן – וונדליזם וגרימת נזק לדירת עיתונאית במהלך צו חיפוש

אלימות שוטרים פנים אמיתיות נענע 10 תחקיר משה הרוש הפנים המכוערות של אלימות שוטרים

פנים אמיתיות תחקיר אמנון לוי – אלימות שוטרים

פברואר 2015

כרמן אלמקייס היא פעילה חברתית. היא מספרת שבאחת ההפגנות שהשתתפה חטפה מכות רצח מהשוטרים וגם הוטרדה מינית. כרמן היא לא טיפוס שישתוק. חבולה ומוכה היא הגיעה לוועדה למעמד האישה בכנסת וסיפרה על מה שעברה עליה. "שוטר שרוצה לשתק אישה" היא אומרת לנו, "יתפוס אותה בחזה. זו הדרך הבדוקה לנטרל נשים".

אחרי כרמן באה מתנחלת שסיפרה שגם לה קרה בדיוק אותו הדבר, ואחרי המתנחלת הגיעה אישה בדואית שסיפרה שגם בה פגעו שוטרים בדרך דומה.  בחזה.  לאט לאט התברר שנשים שונות במגזר הישראלי מדווחות על אותה חוויה קשה.

"מה הסיפור שלהם?" שואלת כרמן, "מלמדים אותם את זה בבית הספר לשוטרים?"

אלימות שוטרים פנים אמיתיות.

הסרט הקשה מאוד לצפיה שתראו מיד מתאר נורמה אלימה מאוד של המשטרה, מכות, סטירות, אגרופים, בעיטות וכן, גם הטרדות מיניות. השוטרים לא מרביצים לכולם באותה מידה. יש קבוצות בחברה שנמצאות על הכוונת של המשטרה, שקל להרביץ להם בלי לשלם את המחיר. מי הקבוצות האלה? מה קורה כשמגישים תלונה נגד שוטר? בכמה תלונות מח"ש טיפלה? כמה מהן היא סגרה בלי כתב אישום וכמה מהן היא סגרה בלי חקירה?

הפנים המכוערות של אלימות שוטרים. כתבתו של משה הרוש.

האתיופים והחרדים הם הקבוצות שסופגות הכי הרבה מכות מהמשטרה.

משרד הרווחה הביוב של המדינה – חוטפים ילדים ולא יודעים כמה ילדים הוצאו מביתם

פברואר 2015 – פרופ' אשר בן אריה מנכ"ל מכון חרוב ומרצה בבית ספר לעבודה סוציאלית האוניברסיטה העברית מציג: רשויות הרווחה הביוב החברתי של המדינה.

"אנחנו שולחים אנשים שהם נכנסים לבוץ ולביוב החברתי של מדינת ישראל בשבילנו. לכל המקומות שכולנו אוטמים את האף ומסתכלים הצידה כי עולה מהם ריח לא טוב" – בן אריה מתייחס לאזרחים, כמוני וכמוך כאל ביוב של המדינה והם – העובדים הסוציאליים, האליטה והפטרונים שעושים לנו טובה שהם משתינים לכיוון שלנו.

מדובר בהתנהלות מזוהמת של רשויות הרווחה במדינת ישראל התולשות ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות ומפקירות אותם במוסדות, אומנה ואימוצים להזנחה אונס והתעללות.
התנהלותם של רשויות הרווחה מזכירה מי שופכין המזהמים כל הנקרה בדרכם.

פקידת סעד ראשית חוה לוי האחראית מערכתית על הוצאת ילדים מהבית ע"פ חוק הנוער אינה יודעת כמה כמה ילדים יש במסגרות חוץ ביתיות ומה מצבם.

צפרא דוויק יו"ר איגוד העו"ס זורקת מספרים של אלפי ילדים המוצאים מבתיהם "בין 5,900 ל- 7,000 היא משיבה למראיין כלאחר יד.

דוד גולן דובר איגוד העו"ס מוציא אצבע משולשת, ויוסי סילמן מרעיל בפיו נגד אמהות ומשתשמש במעמדו להכפיש תוך הפצת מידע חסוי ברשת.

שופט אמינוף מנסה להגן על מאמץ שהפך ילדה מאומצת לשפחת מין במשך 12 שנה מאז היתה בת 6 שהופקרה לאימוץ ע"י משרד הרווחה.

פנימיית ארזים של משרד הרווחה הזנחה פושעת של ילדים בחוסים בפנימיה.

חוה לוי פקידת סעד ארצית לחוק הנוער לא יודעת כמה ילדים הוצאו לאומנה ומחוץ לבתיהם

עו"ד יוסי נקר מומחה חוק ונוער מכתב לשירות למען הילד לפתיחת תיק אימוץ שבוצע במרמה והשבת הקטינות לאימן

עו"ד יוסי נקר, מומחה חוק ונוער, פנה (10/2/15) לשירות למען הילד, בדרישה לפתיחת תיק אימוץ של קטינות שהוצאו מאימן במרמה, בניגוד לרצונה, כשעורכת הדין מטעם הסיוע המשפטי ייצגה את האינטרסים של משרד הרווחה, לא יידעה את האם על קיומו של הדיון וגרמה לשליחת שלושת בנותיה לאימוץ סגור.

דרישתו של עו"ד נקר, לפתיחת תיק האימוץ, נובעת מהעובדה שהאם מעולם לא ויתרה על בנותיה, היא הצליחה לאתר היכן נמצאות בנותיה, האימא איתרה את המאמצת (קשישה צולעת), והיא לא מתכוונת לוותר על בנותיה עד אשר ישובו אליה בחזרה.

איך היית מרגישה אם היו לוקחים את הילד שלך ממך

האם ניהלה הליך גירושין קשה מבן זוגה לשעבר, ובמסגרת הליך הגירושין, ויתר הגרוש על בנותיו וחתם על אימוצן, כדי לפטור אותו מתשלום מזונות. האמא לא ויתרה על בנותיה, וניהלה הליך מורכב עם שני חזיתות, אחד מול הגרוש וחזית שנייה מול פקידות הסעד האימתניות שרצו את שלושת בנותיה לאימוץ סגור לצורכי הסחר של משרד הרווחה. במסגרת זו, משרד הרווחה פעל בהונאה, כשהוא תופר, ממש כך, חוות דעת מוזמנת מטעם מכון שקד, ששיקרו והונו את בית המשפט ולמעשה חוות הדעת נכתבה על ידי פקידות הסעד.

להלן מכתבו של עו"ד נקר, מתוך הפייסבוק שלו.

10 פברואר 2015

לכבוד
השירות למען הילד
שד' ירושלים 22,
יפו-תל אביב 681-6501 03

א.נ.,

הנדון: בנותיה של XXXXX ת"ז XXXZX – אמ"צ XXX, אמ"צ XXXX

בשם שולחתי גב' XXXX, הנני לפנות אליכם כדלקמן:

1. בנותיה של שולחתי אומצו בהחלטת בית המשפט למשפחה במחוז תל אביב, לפני כשנה, כאשר שולחתי טוענת שלא מסרה הסכמה לאימוץ, בעוד שבסיכומי באת כוחה דאז נמסר כי שולחתי מסכימה לאימוץ.

2. יצוין כי בדו"ח מכון שקד נמסר כי שולחתי מתנגדת לאימוץ. עוד יצוין כי בבקשה להבהרת החלטה, שהוגשה לאחר פסק הדין מטעם נציגת היועמ"ש, גם נאמר כי שולחתי "מעונינת למעשה בחזרת הקטינות אליה".

3. בין לבין הגיע לשולחתי מידע היכן נמצאות בנותיה והיא צופה בהן מדי פעם מרחוק.

4. גם אם המשפחות המאמצות תברחנה לירח שולחתי תאתר את מיקום בנותיה.

5. גם אם תוציאו "מלאן תלפים" של צווי בית משפט ואיומים של משטרת (ניצבי) ישראל, דבר לא ימנע משולחתי לראות את בנותיה.

6. בנסיבות אלו, הנני לפנות אליכם לאפשר בהסכמה את מפגשי שולחתי עם בנותיה, קרי לפתוח את האימוץ.

7. מעשה זה יהיה ראוי ונכון, ועלול למנוע מפגישה בלתי מבוקרת של הבנות עם שולחתי, דבר שמן הסתם גם אתם תרצו למנוע וזאת לאור העובדה כי נציגת היועמ"ש עצמה כתבה כי חשיפת הקטינות לאם תגרום ללא ספק לנזק כבד להן ותפגע, לטענתה, במטרת הליך האימוץ.

8. אמתין 14 יום לתשובתכם. ככל שתקשיחו לבכם, תשאו אתם בתוצאות.

9. אציין כי רק אתמול סיפרה לי עורכת דין המשמשת כאפוטרופוס לדין, ומשתפת פעולה עם הרווחה באופן מלא, כי במקרה אחר אתם עודדתם את כניסתה של האם הביולוגית לחיי המאומץ לאחר קריסת האימוץ.

בברכה,

יוסי נקר, עו"ד

העתק: מנכ"ל משרד הרווחה

אנו מאחלים לאמא ולעורך דין יוסי נקר, הצלחה גדולה ופתיחת שערי שמיים למען האם ובנותיה ושיזכו להתאחד במהרה. נשמח לדווח בשורות טובות.

פרויקט 'עושים שכונה' לאתי דור דוברובינסקי פקידת סעד חוטפת ילדים מלשכת רווחה רמת גן

במסגרת פרויקט "עושים שכונה' לפקידת הסעד חוטפת הילדים מלשכת רווחה רמת גן.

ערב טוב לדיירי גבעתיים. ערב טוב לדיירי הרחוב. אני נמצא פה הערב לספר לכם על פקידת הסעד שקוראים לה אתי דור דוברובינסקי.

אתי דור מוציאה ילדים מההורים שלהם, מנתקת אותם ושולחת אותם למוסדות.

אתי דור דוברובינסקי הוציאה שני ילדים בני 4 ו- 6 מאמא שלהם ושלחה אותם למוסד סגור.

אתי דור דוברובינסקי איזה לב יש לך לחטוף ילדים מאמא שלהם? את חייבת להתפטר מתפקידך!

פקידת הסעד ניזונה מתסקירי שקר, בהן היא וחבר מרעיה מלכלכות על ההורים, ללא מורא הביקורת, כי הכול בדלתיים סגורות, והן מפליגות כדי הדמיון הטובה. אם לעו"ס במדינת ישראל מותר לשקר, מותר להמציא, ומה שנכתב הופך לאמת, כי העו"ס כתבה את זה והיא מעולם לא נחקרה על שקריה, לכן אם לעו"ס משירותי הרווחה מותר, אז גם השופט מתיר את דמם של האבות.

עו"ס אתי דור דוברובינסקי היתה מעורבת בסיפור של עו"ס שולה ורדי אשר חטפה בבית המשפט ילקוט שנזרק לה על הראש. הסיבה: השופטת החליטה שלא להוציא את הילדים מהבית, ואז העו"ס, שולה ורדי, הוציאה פנקס צווים, וחתמה על צוו הוצאה מהבית מול השופטת, ואמרה לשופטת שיש לה זכות כעו"ס להוציא צו חירום אדמיניסטרטיבי, גם אם השופטת לא מאשרת לה חותמת גומי. בגין תמיכת עו"ס זו בשולה ורדי החלטנו להזהיר את הציבור מפני הטינופת.

כידועהעבודה הסוציאלית הוא "מקצוע"לפרזיטיות. נשים רעות שלא יכלו להתקבל לשום פקולטה ששווה משהו, בגלל ציונים נמוכים, ומנת משכל זעומה. נשים כמוה עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור. בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מהורים, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות של בהמה, ניבזיות, נרקיסיסטיות. מדובר בכלבות שטניות שמתאים להן לשמש כסוהרות.

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק "הורים שכולים לילדים חיים":

https://www.facebook.com/groups/BringOurKidsBack/?fref=ts

העיתונאי מוטי לייבל נמצא בפייסבוק:

https://www.facebook.com/moti.leybel?fref=ts

עו"ד סוזי עוזסיני ארניה מרצה במשפט פלילי בשיטת צעד אחר צעד: ניהול תיקי אלמ"ב (אלימות במשפחה) הלכה למעשה

עו"ד סוזי עוזסיני ארניה 

מרצה בנושא ניהול תיקי אלמ"ב (אלימות במשפחה) – הלכה למעשה

הכנס יתקיים ביום רביעי 18/2/15

בבית התנועה הקיבוצית – רחוב ליאונרדו דה וינצ'י 13 תל אביב

בין השעות 17:00 – 20:00

בין הנושאים בהרצאה:

  • דגשים בטיפול שלב מעצר הימים (תסקירי ימים והערכות פסיכיאטריות).

  • דגשים בטיפול בשלב המעצר עד תום הליכים (חלופות טיפוליות, שלב כתב האישום).

  • התנהלות מול שירות המבחן – תסקיר בשלב המעצרים ותסקיר לעונש.

  • שיתוף פעולה עם עורכי הדין המייצגים בהליכי גירושין ומשפחה.

  • עמדת תביעות וניהול מו"מ – דגשים לעניין תיקון כתב האישום.

  • תלונות שווא וחקירות נגדיות של המתלוננות.

  • ענישה – טיעון לעונש, ענישה טיפולית וחרגיה ממתחם משיקולי שיקום משפחתי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד אלמוג גפני בטל': 050-8773980 או במייל almogg@tabar.org.il

הזמנה להרצאת עו"ד סוזי עוז-סיני ארניה מומחית במשפט פלילי בנושא ניהול תיקי אלמ"ב (אלימות במשפחה) - הלכה למעשה, ביום 18/2/15 בית התנועה הקיבוצית - רח' ליאונרדו דה וינצ'י 13 תל אביב בין השעות 17:00-20:00

הזמנה להרצאת עו"ד סוזי עוז-סיני ארניה מומחית במשפט פלילי בנושא ניהול תיקי אלמ"ב (אלימות במשפחה) – הלכה למעשה, ביום 18/2/15 בית התנועה הקיבוצית – רח' ליאונרדו דה וינצ'י 13 תל אביב בין השעות 17:00-20:00

* סוזי עוזסיני ארניה, עורכת דין פלילית, ממשרד ד"ר חיים ישגב ושות', משרד עורכי דין.

לשמיעת הרצאה קודמת של עו"ד סוזי עוזסיני ארניה מיום 29/1/15 בקישור למטה:

עו"ד סוזי עוזסיני ארניה הרצאה לגליזציה של סמים קלים הלכה למעשה – משפט פלילי בשיטת צעד אחר צעד

מיקי חיימוביץ מציגה מרכז הגנה להוצאת הילד מהבית

מוזמנים לצפות על מרכזי ההגנה בסרטון בקישור כאן:

פברואר 2015 – "המערכת" עם מיקי חימוביץ מציגים מרכז הגנה לילד.

מרכז ההגנה הוא מרכז המורכב מעובדים סוציאליים, פרקליט, שוטרת קבועה במקום, רופא משפטי, ועוד מאבחנים שתפקידם להוציא חוות דעת לשופט להוצאת הילד מהבית בהליך מהיר ללא ראיות ובדלתיים סגורות. מרכז ההגנה מנוהל ע"י עובדת סוציאלית ללא הסמכה משפטית, עובד ללא סדרי דין או פרוטוקול, ופועל על פי "דיווחים" וחות דעת דעת ללא בסיס ראייתי.

מרכז ההגנה מטפל בהוצאתת ילדים מביתם ומשפחתם לסחר במוסדות הרווחה ואינו מטפל בהתעללות ואונס ילדים במוסדות שמרד הרווחה, אומנה או אימוץ.

האמא ל': "ליאורה שרעבי עובדת סוציאלית חטפה לי את התינוק כשהיה בן שבוע ימים וקבעה שאין לי מסוגלות הורית. כשילדתי לפני חצי שנה את התינוקת השנייה שלי ליאורה הגיעה לביה"ח עם צו חירום וסל-קל לקחת לי את התינוקת"

"משרד הרווחה חטף לי את הילד לפני 4 שנים כשהיה תינוק בן שבוע ימים.

העובדת סוציאלית קבעה שאין לי מסוגלות הורית. בן זוגי לא נבדק.

היא שלחה אותי לד"ר גוטליב ממכון שינוי. הוא פגש אותי מספר דקות, שוחח ארוכות עם העו"ס ואמר לי ללכת. אחר כך ראיתי שבחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט הוא כתב שאין לי מסוגלות הורית.

אמא שלי ביקשה לגדל את הנכד שלה, והוא קבע שגם לאמא שלי אין כישורים הוריים. הוא כתב 'הסבתא מצלמת את הנכד שלה במרכז קשר, ומאחר והיא צילמה את הנכד במקום לשחק איתו, אין לה יכולת רגשית לאהוב את הילד ולכן היא לא מתאימה לגדל אותו'.

כשילדתי לפני חצי שנה חודשים את התינוקת השנייה שלי העובדת הסוציאלית הגיעה לביה"ח עם משטרה, עובדות סוציאליות נוספות, צו חירום וסל-קל, לקחת לי את התינוקת מבית החולים. יום אחרי הלידה.

היא כתבה בצו חירום שכבר לקחו לי ילד אחד לפני 4 שנים ולכן אין לי מסוגלות הורית".

האמא ל' פוגשת את בתה התינוקת, פעם בשבוע, ביום חמישי במרכז קשר מרוחק מביתם מספר שעות נסיעה

האמא ל' פוגשת את בתה התינוקת, פעם בשבוע, ביום חמישי במרכז קשר מרוחק מביתם מספר שעות נסיעה

ל', אישה עדינה בת 34, מספרת כמעט בלחש, את סיפור חטיפת ילדיה. היא מספרת ברצף, חוששת שנפסיק את פרץ דבריה.

— איך הכל התחיל?

"לפני 4 שנים, הייתי בהיריון מתקדם עם הבן הבכור שלי. אני ו- ש' התגוררנו בשכירות בדירה בלוד, ואז בן זוגי ש' אמר לי 'לכי למשרד הרווחה, תבקשי שיתנו לנו דירת עמידר'. לא רציתי ללכת. זכרתי שאבא שלי ז"ל אמר לי לפני 9 שנים, שאסור לפנות למשרד הרווחה, שהם לא עוזרים לאנשים, אבל ש' לחץ עלי לפנות למשרד הרווחה. הוא אמר שהם יתנו לנו דירת עמידר, כי אנו עומדים בתנאי זכאות.

ניגשתי למשרד הרווחה, קיבלה אותי עו"ס ליאורה שרעבי. היא הסתכלה על הבטן שלי, שאלה אותי מתי אני צריכה ללדת. אמרתי לה שאני בחודש השביעי. היא שאלה אותי איך בעלי מתייחס אלי, איך מערכת היחסים שלנו, האם בעלי אלים אלי. עניתי לה שבן זוגי מתייחס אלי מצויין ושמערכת היחסים שלנו טובה ושבאתי בשביל לקבל סיוע לדירת עמידר, שבן זוגי הפנה אותי למשרד הרווחה. זה לא עניין אותה. היא אמרה לי, תבואי מחר עם בעלך לוועדת החלטה בלשכת הרווחה בלוד, ואנחנו נעזור לכם.

מ' בן 4 שנים, תמונה שצולמה במרכז קשר

מ' בן 4 שנים, תמונה שצולמה במרכז קשר

חזרתי הביתה. למחרת הגעתי עם בן זוגי ש' ללשכת הרווחה בלוד, כמו שנקבע בשעת הצהריים. עו"ס ליאורה שרעבי, הנחתה את הוועדה. פגשנו עוד מספר עובדות סוציאליות שישבו בשולחן. בן זוגי לחש לי באוזן 'תני לי לדבר. אני יודע מה להגיד להן'.

העובדת הסוציאלית התחילה לדבר, היא אמרה שהם התכנסו לדיון חירום מעכשיו לעכשיו, מאחר ואני עומדת ללדת בקרוב וצריך להפעיל אמצעי חירום על הוולד. לא הבנתי מה שהיא אומרת, רק ידעתי שמדברים על התינוק שלי ואלו דברים לא לטובתו. הן כולן היו עוינות אלינו. נשים שלא מכירות אותנו, שפעם ראשונה רואות אותנו הביטו בנו במשטמה. הם דיברו בשפה שלא הצלחתי להבין אותה. לא איפשרו לנו לדבר. אני ובן זוגי ש' הבטנו בהם המומים, לא הבנו מה קורה שם. הם לא דיברו על מתן סיוע, לא דיברו על עזרה. הם דיברו על התינוק שלי, שעוד לא נולד, איך הן לוקחות אותו ממני".

בעלה של ל' מתערב: "הן אמרו לנו, 'תנו לנו את ברכת הדרך לקבל את הוולד'. הייתי בשוק, כאילו מה זה 'ברכת הדרך', השתגעתן? התינוק הבכור שלי עוד לא נולד, ואלו רוצות לקחת לי אותו, חושבות שאשתי פונדקאית שלהן, שאשתי מחזיקה להן את התינוק בשבילן. אמרתי להן שיחלמו על זה. שבכלל לא הגענו לדבר על התינוק אלא על בית, אבל איפה, הן היו נעולות לקבל תינוק שעוד לא נולד".

ל' ממשיכה: "קמנו, אני ו- ש' אמר שאנחנו מוותרים על העזרה של הרווחה. בן זוגי ש' אמר, פנינו אליכם בשביל לקבל סיוע בדירת עמידר, אבל אני מבין שאתם לא מתכוונים בכלל לעזור. אני אמרתי שאבא שלי אמר שאסור לפנות למשרד הרווחה וחבל שלא הקשבתי לו. הלכנו.

מרגע שיצאנו, פקידת הסעד ליאורה שרעבי, לא הרפתה ממני. היא התקשרה אלי בלי סוף, היא אמרה שהיא מקיימת ועדת החלטה נוספת ושהתינוק שלי הוא ילד בסיכון. לא התייחסתי אליה. היא היתה ממש עלוקה, אז ביקשתי מאמא שלי שתוריד אותה ממני, אבל העובדת הסוציאלית לא הרפתה. היא ננעלה עלי ועל בעלי. החליטה החלטות על התינוק שלי שעוד לא נולד.

היא הגיעה אלי בהפתעה לביקור בית עם עובדת סוציאלית נוספת. הם מיררו לנו את החיים."

— לא חשבת שיקחו לך את הילד מבית החולים כשתלדי אותו?

"לא. לא עלה בדעתי.

— איך זה יכול להיות שלא חשבת על זה?

"לא חשבתי לרגע שיקחו לי את התינוק. גם ש' לא האמין שמישהו יכול לקחת מאיתנו את התינוק".

— ומה קרה אז?

"ילדתי את התינוק שלי, בריא ושלם. בן זוגי ש' היה צמוד אלי. היינו מאושרים וגם אמא שלי היתה מאושרת מאוד. לא עזבנו אותו לרגע. תינוק בריא ומתוק. אמא שלי אמרה שכאשתחרר מבית החולים, שאגור בינתיים בבית שלה, כדי שהיא תעזור לי. היא גרה ממש קרוב אלי, וזה היה לי טבעי. הבית שלה היה ערוך לתינוק שלי.

אמא שלי קנתה לתינוק עריסה, שידה, בגדים ראשונים, טיטולים וכל מה שהתינוק צריך. הרגשנו כמו בחלום. היינו מאושרים. הנקתי את מ'.

כעבור שבוע ימים הגיעה העובדת הסוציאלית ליאורה שרעבי עם משטרה, ואמרה שהיא באה לקחת את מ' התינוק. היא הגיעה עם צו חירום. קראנו את הצו. היה כתוב בו שאין לנו מסוגלות הורית, ושאנחנו הורים אלימים ומסוכנים.

— העובדת הסוציאלית ביקרה בבית של אמא שלך? איך היא ידעה שאין לכם מסוגלות הורית?

אף אחד לא ביקר אותנו בבית של אמא שלי. בן זוגי ש', החזיק את התינוק ולא רצה לתת לפקידת הסעד את התינוק. היא אמרה לשוטר שיעצור את בן בעלי. אני הייתי המומה. מאובנת. לא יכולתי להגיב. הגוף שלי נכנס לשוק טוטלי. בן זוגי ש' החזיק את התינוק חזק עליו, ולא עזב אותו. הוא נבהל מאוד. אמר שהוא לא נותן את התינוק. היה בלאגן שלם, צעקות. העובדת הסוציאלית התחילה להשתולל ואמרה לשוטר 'תעצור אותו, הוא תוקף אותי', כי בעלי סירב למסור לה את התינוק.

בעלי הסתובב עם הגב לעובדת הסוציאלית כשהוא אוחז בתינוק עליו, והעו"ס אמרה לשוטר שבעלי בעט לה בפנים. השוטר אמר שגם אם הוא היה ברוס לי הוא לא היה מגיע לה לפנים, כי הוא אוחז בתינוק.

בעלי נבהל מאוד, ופחד שהתינוק יפגע. אמא שלי קראה לשכנים שיבואו לעזור לה ודודה שלי הגיעה ולקחה מבעלי את התינוק. בעלי ואני רעדנו מבהלה.

פקידת הסעד ליאורה שרעבי, חטפה את התינוק מדודה שלנו. השוטרים עצרו אותי ואת בעלי ולקחו אותנו לתחנת המשטרה שם מסרו לנו צו הרחקה מהעיר לוד. אמרו לנו שאסור לנו להיות בלוד למשך 10 ימים ושעלינו לעזוב את העיר ולנסוע לטבריה, שם מתגורר אחיו של ש'".

–ומה עשיתם עם התינוק?

"בעלי אמר שהוא לא עוזב בלי התינוק שלו, שהוא דורש אותו, שהעובדת הסוציאלית חטפה אותו, והמשטרה אמרה שנפנה לבית המשפט, כי פקידת הסעד הוציאה צו חירום ושהתינוק במשמורת של המדינה. היינו אובדי עצות. אנחנו אנשים פשוטים. המשטרה מאיימת עלינו שיכניסו אותנו לכלא בלי שעברנו עבירה פלילית. נסענו לטבריה, וכל הדרך בעלי מתקשר לכל מי שהוא מכיר, מבקש שיעזרו לנו.

כעבור 10 ימים חזרנו מטבריה וניגשנו לפקידת הסעד ליאורה שרעבי, דרשנו את הילד שלנו, ומכאן החלה מסכת טרטורים. נפתח לתינוק שלנו תיק אימוץ בבית משפט לנוער, פנינו לשירות ש.י.ל שנתנו לנו עורך דין ללא תשלום, וניהלנו הליכים משפטיים מייגעים. התינוק שלנו לא חזר הביתה. פקידת הסעד ליאורה שרעבי, הפכה את חיינו לגיהינום. היא הביאה את ד"ר גוטליב מומחה מטעמה, שקבע שלי ולבעלי אין מסוגלות הורית, שאנחנו לא רואים את צרכי הילד. התינוק נלקח מאיתנו לאחר שבוע ימים שהיה אצלנו, אז איך אין לנו מסוגלות הורית? לא איפשרו לנו להוכיח את המסוגלות ההורית שלנו.

כעבור שלוש שנים ויותר נכנסתי להיריון. החלטנו שלא לספר לרווחה שאני בהיריון. פחדתי שיקחו לי שוב את התינוק אם ידעו שאני בהיריון, אבל הייתי מגיעה למרכז הקשר כל שבוע כדי לראות את הבן שלי, ושם דיווחו לפקידת הסעד ליאורה שרעבי שאני בהיריון. היא שוב כוננה ועדת החלטה, והודיעה לנו מראש שהיא תיקח לנו את התינוקת.

אמרתי לה, שאני מבצעת מעקב היריון, ושאין כל סיבה לקחת לנו את התינוקת, שהיא מתפתחת היטב ושאנחנו מבקשים לתת לנו הזדמנות להוכיח את ההורות שלנו, אמרתי לה שאני רוצה להיות אמא.

ביום 17 באוגוסט 2014 בשעה 11:48 ילדתי את התינוקת שלי. היא נולדה מושלמת ובריאה. הנקתי אותה ישר לאחר הלידה. בעלי היה לצדי וגם אמא שלי. היינו מאושרים.

למחרת בבוקר מוקדם, הגיעה פקידת הסעד ליאורה שרעבי מלווה במשטרה ו- 2 עובדות סוציאליות נוספות רעות לוריא ומירי כנען מור. התינוקת שלי היתה בחדר התינוקות. פקידת הסעד הגיעה למיטתי ונתנה לי צו חירום ואמרה שהיא לוקחת את התינוקת שלי. בעלי התקשר מיד לעורך הדין של המדינה. עורך הדין הצליח להוציא צו מניעה שאסור לפקידת הסעד לקחת את התינוקת שלי מבית החולים, וכך במשך חודש ימים נשארנו התינוקת שלי ואני במחלקת יולדות. מנהלת מחלקת יולדות אמרה שאני אמא מעולה. מנהלת המחלקה אמרה 'שהלוואי וכל האימהות יהיו כמוני', כי לא עזבתי לשניה את התינוקת שלי. כל זמן שנתנו לי להיות איתה הייתי לתינוקת שלי. כעבור חודש העורך דין של המדינה ביקש שיתנו לי להיות עם התינוקת שלי בבית שבתי לוי, שם יש מחלקה המותאמת לאימהות וילדים, אולם פקידת הסעד סירבה.

היא אמרה שהתינוקת שלי מיועדת לאימוץ.

פקידת הסעד פתחה תיק אימוץ ביום שהתינוקת שלי נולדה. היא כתבה בדוח שלה שבגלל שהוחלט לפני 4 שנים שאין לי מסוגלות הורית, אז באופן אוטומטי אין לי מסוגלות הורית לגדל בכלל ילדים.

אפילו לא נתנו לי הזדמנות להוכיח שאני אמא טובה. אני אוהבת את התינוקת שלי.

פעם בשבוע אני הולכת לראות את התינוקת שלי במרכז קשר. התינוקת שלי מחייכת ושמחה כשהיא רואה אותי, ואני, הלב שלי נשבר, כשאני יודעת שהיא לא גדלה איתי. אני חוזרת הביתה מפורקת לחלוטין ומתקשה לתפקד אחרי הפגישה.

אני רוצה את שני הילדים שלי.

פקידת הסעד פנתה לבית המשפט ואסרה עלי לצלם את הילדים שלי, מאחר והם מיועדים לאימוץ סגור, והיא חוששת שאשתמש בתמונות שיזהו את הילדים שלי וכך אחבל בהליך האימוץ, והשופטת רבקה מקייס, אישרה את הבקשה של פקידת הסעד.

אני לא מצליחה להבין, כיצד במדינת ישראל, מפקיעים בכזו קלות ילדים מההורים שלהם. זה יותר גרוע מסחר בילדים. זו שואת ההורים. בשביל משרד הרווחה, אני פונדקאית. הם לקחו את הילדים שלי ואני בכלל לא מעניינת אותם. הקלות שבה לקחו לי את הילדים מזעזעת. הם תפרו נגדנו חוות דעת שיתאימו להוצאת הילדים מאיתנו, כשהם קובעים שאין לנו מסוגלות הורית. מדובר בשקרים. אפילו לא נתנו לנו הזדמנות להוכיח שאנחנו הורים טובים. ביקשנו שאמא שלי תאמץ את הילדים שלי, אבל המומחה של משרד הרווחה אמר שגם לאמא שלי אין מסוגלות הורית, כי כשהיא הגיעה למרכז הקשר לראות את הילד שלי, אז היא צילמה אותו, והמומחה ד"ר דניאל גוטליב, כתב עליה שהיא צילמה את הילד במקום לשחק איתו, עובדה המעידה על חוסר כשירותה להורות. כך הם סגרו עלינו. אנחנו לא מוותרים, והגשנו תצהיר שבו אנו דורשים להחזיר לנו את הילדים."

הבית של ל' ו- ש' מאורגן לקלוט את הילדים שלהם. יש להם דירה קטנה ומסודרת. כל שחסר להם אלו הילדים שלהם.

ההורים נותקו מהילדים שלהם, כשניתנו עליהם חוות דעת על פי חומר שהוגש על ידי העובדת הסוציאלית כביכול על סמך חוות דעת של המומחים שלא בדקו את האינטרקציה של ההורים עם הילדים שלהם. נשאלת השאלה, למה יש צורך בבית המשפט, אם פקידת הסעד כבר החליטה מראש את שהחליטה והחלטתה בוצעה כפסק דין סופי. בית המשפט מבזבז את כספי המדינה שכן השופט חותמת גומי. גורלה של המשפחה נחרץ בוועדת ההחלטה, עוד בטרם האמא ילדה את התינוקות שלה. מדובר בטרגדיה של משפחה עניה שעמדה מול מפלצת נוראית משרד הרווחה.

עד לרגע פרסום כתבה זו, לא התקבלה תגובת משרד הרווחה.

החלטת השופט מבזה את כבוד המשפחה ומאיינת את המסוגלות הורית של האבא. מהחלטת השופט ניתן לראות שלא היתה שום סיבה לקחת מהאמא את הילדים שלה.

לא פורט מדוע האבא לא יוכל לגדל את ילדיו. השופט הסתמך באופן עיוור על המלצות משרד הרווחה.

צו חירום 17/8/14 - התינוקת נחטפה "לשם הגנה"

צו חירום 17/8/14 – התינוקת נחטפה "לשם הגנה"

צו חירום 17/8/14 - התינוקת נחטפה "לשם הגנה"

צו חירום 17/8/14 – התינוקת נחטפה "לשם הגנה"

החלטה

החלטה

החלטת השופט צבי שרצקי

החלטת השופט צבי שרצקי

החלטת השופט צבי שרצקי

החלטת השופט צבי שרצקי

החלטת השופט צבי שרצקי

החלטת השופט צבי שרצקי

החלטת השופט צבי שרצקי

החלטת השופט צבי שרצקי

הדס אביטל טפילה סוציאלית לחוק הנוער כופה טיפולים אינסופיים נגד אמא ובנה ומנציחה את הנזקקות

ההקלטה שלפניכם מעבר להיותה מחרידה, היא ממחישה את הדורסנות והעוצמה שיש בידיה של פקידת הסעד לרסק משפחה.

הקלטה מתוך וועדת החלטה בלשכת רווחה פתח-תקווה. הקשיבו להדס אביטל טפילה סוציאלית לחוק הנוער, כיצד היא מתעמרת ומתעללת באמא גרושה וילדיה.

הדס אביטל חטפה לאמא את הילד הבכור שלה לפנימיה טיפולית רננים, שם הילד עובר התעללויות, אלימות, ידו נשברה, הוא הוכה בכל חלקי גופו על ידי מדריך, ונזקק לאשפוז בבית חולים, כשחזר לפנימיה הוכה שוב פעם על ידי צוות המדריכים, והאם הגישה 5 תלונות נגד הפוגעים. במקום להוציא את הילד מהמקום המתעלל, פקידת הסעד מאשימה את האמא שהיא אינה מתפקדת.

כבר שנים שפק"ס הדס אביטל מתעללת באימהות גרושות. שוב ושוב עולות תלונות על לשכת הרווחה פתח תקווה. מדובר בשנים על גבי שנים של התעללות, ניתוק ילדים מהוריהם, בהמתיות טוטלית, התאכזרות קרנפית, וחזירות כספית, והכל באישורו ועידודו של מנכ"ל משרד הרווחה.

הדס אביטל  מזרע עמלק חוננה ביכולת לשקר על ימין ועל שמאל בלי למצמץ.  השקרנית הזו רק רואה אמא חלשה, מייד היא ניגשת למשטרת ישראל ולהתלונן על איומים שלא היו והכול למען הפרדת ההאמא מילדיה וחטיפת ילדיה למוסדות הפדופיליה של הרווחה. מיד בתום ועדת ההחלטה היא דאגה למעצר האמא על ידי משטרת פתח תקווה כשהיא מגישה נגד האמא תלונה כוזבת על איומים, אלימות והתפרעות. הקשיבו להקלטה ותשמעו מי מאיים ומי מתפרע. בוודאי שזו אינה האם האומללה שבמשך שנים נלחמת על זכותה לגדל את ילדיה ולא מצליחה להתפטר מהעלוקה הסוציאלית, טפילה שלא רק שלא מסייעת לה. נהפוך הוא: הדס אביטל הפכה את חייה של האם לגיהינום, כשהיא אינה מאפשרת לאמא לעבוד ולהתפרנס בכבוד.

בתיק שהתנהל בביהמ"ש פתח-תקווה, השופטת מימון שעשוע כתבה עליה:

"לגבי הגב' הדס אביטל אינני בטוחה שהתנהלותה של העו"ס היתה ראויה ובהתאם לנהלים, לא היתה פניה של בית המשפט לעו"ס להגיש דוח או תסקיר כלשהו, והיא גם לא הוזמנה על ידי בית המשפט להעיד. בכל זאת, מצאה לנכון להגיש "דוח סוציאלי" לבקשתה של התובעת ובאת כוחה, מתוך ידיעה שהדוח הזה נועד לשימוש בהליכים המתנהלים בין התובעת [והבעל]".   

בתביעה אחרת, גבר גרוש תבע אותה בגין מעשיה הנפשעים, ובתיק אחר היא העידה לטובת האישה שהיא ראתה את הגבר עם פטיש, ובכלל לא היה פטיש.  בתיק אחר הסבירה הדס אביטל מדוע האישה נזכרה מאוחר מאוד להתלונן (והשיהוי הוא כי הדס אביטל המציאה את כל העלילה):

"התעכבה עם הגשת התלונה למשטרה כיוון שלא רצתה להתסיס את הנאשם".

הורים יקרים: אל תסכימו שהדס אביטל הזו תרשום עליכם תסקיר או תטפל בכם.  הדפיסו פוסט זה ושילחו אותו בפקס יום יום לעיריית פתח-תקווה, כדי שיואילו לפטר את הדס אביטל.

עו"ס ניבזית זו לא מביאה שום תועלת למשפחה או לילדים.

כידוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. הדס אביטל עברה חינוך מחדש, שהחברה זקוקה לה לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהיא יודעת יותר טוב מהאימא מה הצרכים שלה.

בשם עבודת הקודש הזו היא ניתקה את הילד מאמו, משקרת בכל הזדמנות, טופלת עלילות על נשים חלשות ולוקחת מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך.

מקצוע עבודה סוציאלית פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה.

להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן.

מי שמגיע לעובדת סוציאלית בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות של בהמה, ניבזיות, נרקיסיסטיות. מדובר בכלבות שטניות שמתאים להן לשמש כסוהרות.

ד"ר טלי תמרין עו"ד: מרכזי הגנת הילד זה בית משפט שדה מרכז להתעללות בילדים

ד"ר טלי תמרין עו"ד מרכזי הגנה זו מפלצת חדשה ומאוד מטופחת, שהיא מכילה בתוכה: גם חוקר, עובד סוציאלי, גם עובד סוציאלי לחוק הנוער, שזו דמות יותר סמכותית, פסיכולוג ורופא, שעושים אבחוני בזק האם ילד עבר התעללות מכל סוג.

אם הילד עבר התעללות, הם הקימו בתים מפוארים.

המכרזים של משרד הרווחה מתקיימים בצורה מאוד מוזרה: החוק אוסר לקבל 2 הצעות מול משרד ממשלתי אחד, זה חוק המכרזים. הגיעו 2 מכרזים: אחד כולל את כל הארץ והשני את נשר, חיפה, נצרת, אשקלון, המון ערים, וזה גוף אחד. גוף שמוכר על ידי רשויות הרווחה שנותן הכשרה לכל המומחים בתחום חדש ביותר, שקוראים לו: התעללות.

לא הייתי מגזימה אילו לא הייתי מגדירה אותו כמומחיות בהתעללות במשפחות.

האנשים האלה אינם נפגשים עם הילדים. הם נותנים חוות דעתם על פי חומר שמוגש על ידי עובדת סוציאלית. מי ממיין את החומר? ומי ישמע את הצד השני אחרי שגוף כל כך מכובד כבר איבחן את הילד וקבע את חוות דעתו בהשתתפות חוקר בהשתתפות מומחים, ומה בכלל הצורך בבתי משפט? זה בזבוז כספי המדינה. אפשר לחרוץ את גורלו של הילד במשפט שדה כזה מאולתר, ואנחנו יושבים כאן ודנים על הפגמים והליקויים במערכת, למרות שמולנו הוקמה מפלצת ברחבי הארץ. זה משהו נורא, כי מערכת בתי המשפט לא תוכל להתמודד מולה. אין לשופט שום כלי לבדוק אף עובדה. אם זה במינוי בית המשפט הופיע מולו מומחה, ואם זה מומחה מטעם רשות הרווחה זה אותו מקור מימון. זה גוף פרטי שהוא מחובר למקום מימון, שזה דבר מאוד לגיטימי אך לא שוויוני. זה בלתי חוקי אבל זו המציאות של המשפחות המוחלשות, מפוחדות, עומדות מול טרגדיה.

הערך של המשפחה נשכח.

תקציב רשות הרווחה הוא תקציב שלישי בגודלו במדינה, כ- 6 מיליארד ש"ח שמיועדים לרמיסת זכויותיו של האזרח.

פרופ' אסתר הרצוג: מדיניות משרד הרווחה אלימות בירוקרטית וטובת הקטין – בית המשפט עובד בשיתוף פעולה מאוד הדוק, מאוד קרוב עם מערכת הרווחה, ולמעשה הוא בפועל משמש כחותמת גומי של המלצות פקידות הסעד

הסרטון הועתק מערוץ 12 דקות ביוטיוב, אשר שודר בשנת 2012.

מדיניות הרווחה בסוגיית ילדים בסיכון או השמה חוץ ביתית של ילדים שמוגדרים כילדים, תינוקות, בני נוער בסיכון.

המדיניות העוסקת בבני נוער בסיכון היא מדיניות שמוציאה את הילדים מהמשפחות מהקהילות, מבתי הספר ושמה אותם במסגרות נפרדות, מסגרות סגורות והתהליך הזה עובר דרך בית המשפט, מקבל את אישור בית המשפט והתוצאות שלו הן הרות אסון, לילד, למשפחה ולחברה כולה.

אני הגעתי לנושא הזה בעיקר מתוך פעילות פמיניסטית חברתית, כאשר היו אלי פניות ממשפחות, כאשר רוב הפניות הגיעו אלי ממשפחות חד הוריות שעמדו בראשן נשים, אימהות, שמחלקות הרווחה המקומיות ביקשו להוציא את הילדים שלהן מחזקתן בטענות שונות, בין השאר שאין להן מסוגלות הורית, טענות כמו שהן חונקות את הילדים מתוך סימביוזה מה שנקרא, ועוד שורה של טענות אלו ואחרות, שמצדיקות בעיני פקידות הסעד, בעיקר פקידות, את ההוצאה של הילדים לטובתן, כדי "להציל" אותם מהמסגרת בבית מטיפול כושל, טיפול מזניח של האם או של ההורים.

הפעילות שלי מתרחשת למעלה מ- 20 שנה, ובמהלך השנים הללו ליוויתי מקרים שהם בעיני הם מאוד קשים, בלתי נתפסים, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה אנושית ולא מבחינה מקצועית משום בחינה שהיא. העובדות הן כאלה שהמחקרים אומרים גם בארץ ויותר ויותר בחו"ל, שהוצאה של ילדים מהבית למוסדות נכשלת כשלון חרוץ. העדויות, ההוכחות, הנתונים הם מאוד מאוד קשים, והנתונים הקשים התוצאות , ההשלכות הם לטווח רחוק, מבחינת הסיכויים, ההזדמנויות של הילד שהוא יגדל, מבחינת תעסוקה, מבחינת השכלה, מבחינת השתלבות תעסוקתית וזה במקרה הטוב, כי במקרה הפחות טוב, הטיפול המוסדי בילדים הוא הגעה לשולי החברה ובמקרים הפחות טובים, זה למעשה הדרדרות לעולם העבריינות והפשע, ואנחנו באמת יכולים לראות שבתי הסוהר מלאים באקס חניכי מוסדות. רוב האסירים הם עם עבר של מוסדות. אז המשמעות של הטיפול המוסדי הזה הוא משמעות מאוד קשה עבור הילד כאמור, עבור המשפחה ועבור החברה כולה במובן הזה שכולנו משלמים מחירים מאוד כבדים לאורך זמן שהילדים הללו מגיעים לשולי החברה ולפשיעה ועבריינות.

העלויות הם עלויות מאוד גבוהות במדיניות הזו, כי למעשה להוציא ילד מהבית ולהחזיק אותו במוסד זה דורש השקעה מאוד מאוד גבוהה בסדר גודל של  בין 7000 ש"ח ל- 12000 ש"ח (כיום 17,100 ש"ח לחודש) לילד במוסד וצאו וחשבו מה אפשר לעשות בכסף הזה אם היו נותנים אותו למשפחה, כשברוב המקרים מדובר במשפחות דלות אמצעים, משפחות מאוד חלשות בעיקר כלכלית ואם היו נותנים את הכסף הזה לשירותים בתוך הקהילה, בתי ספר, מתנ"סים, שירותים כאלה ואחרים שבאמת יכולים להוות אלטרנטיבה לחסך כזה או אחר שנאמר קיים בבית.

השאלה היא למה המציאות הזו מתקיימת, מתאפשרת ומשתמרת ולא רק זה היא גם הולכת ומתרחבת לאורך השנים. אני עוקבת אחרי התהליך הזה לאורך כעשרים שנה ואני רואה והדברים הולכים ומחריפים, גם מבחינת החקיקה, גם מבחינת האמצעים והסמכויות וגם מבחינת התקציבים ומספרי המוסדות שהולכים ונפתחים כל הזמן, גם סוגי המוסדות. אם היה פעם מדובר במוסד רגיל, מוסד רווחה רגיל אז היום מדובר במוסדות חירום, מרכזי חירום והווריאציות בהחלט מרתקות מבחינת היצירתיות של המערכת.

אז מדובר פה בעצם במדיניות שהיא לא מדיניות רווחה בפועל, למרות שהיא נקראת כך וכולנו רוצים ורוצות לחשוב שזו מדיניות רווחה.

למעשה אני טוענת שמדובר פה בבירוקרטית רווחה. למעשה יש פה מנגנונים מאוד מאוד גדולים וכבדים שהולכים ומתרחבים כאמור והם כולם יוצאים נשכרים מכך, שילדים הופכים להיות משאב בידי המערכת, ככה שהמנגנונים הם אלה שמתרפדים, המרופדים בתקציבים הגדולים ובוודאי שהתקציבים הללו לא מגיעים למשפחות ולא לילדים, וזה כמובן ההיפך הגמור מהתפיסה של מדינת רווחה, שרוצה לראות את המשאבים הציבוריים ככל האפשר בקרב האזרחים.

אני רוצה להביא דוגמא או שניים איך הדברים קורים בפועל, ואני רוצה לסבר את אוזניכם שלאורך השנים ליוויתי ילדים ומשפחות, והדברים לצערי, הייתי אומרת כמעט לייאושי, כי אני לא רואה שיפור, הם מאוד מאוד קשים ובלתי מובנים.

דוגמא אחת היא נערה, ילדה שעברה פגיעה מינית במועדון, ופקידת הסעד ולשכת הרווחה המקומית החליטה שהאמא לא מסוגלת להגן עליה מספיק, ולכן החליטה שצריך להוציא אותה מהבית מחזקתה של האמא שהיתה אם חד הורית, וחסרת משאבים, והמשמעות של חוסר משאבים היא שאי אפשר לקחת עורך דין כדי למנוע או להפסיק את התהליך, ופקידת הסעד המליצה לבית המשפט להוציא את הילדה למרכז חירום למסגרת של הרווחה.

הילדה הוצאה מהבית, כשהיתה בת 12, והאם במעט המשאבים שיש לה או אין לה התחילה מאבק משפטי מאוד קשה והגיעה גם לבית המשפט העליון ובין השאר היא העידה שהילדה לא רק שהיא סובלת בתוך המוסד אלא עוברת התעללות על ידי המדריכים ועל ידי ילדים אחרים והיא בורחת מהמוסד, כי מי שנמצא במקום נעול ואין לו אפשרות לצאת משום ברשות אז המחאה שלו היא בבריחה וילדים בורחים ממוסדות הרבה מאוד, ובמאמר מוסגר אני אומר, כי כשהם בורחים אז גם פותחים להם תיק במשטרה, אז למעשה הם מנועים מכל דרך של מחאה ופעולה כלשהי שתביא לשינוי המצב שלהם והוצאתם. בקיצור, בית המשפט העליון החליטה השופטת עדנה ארבל שמאחר והמכון שקיבל על עצמו לתת חוות דעת אמר "נכון, הילדה סובלת, לא טוב לה. המצב שלה מידרדר, אבל האמא שלה לא מסוגלת לכחת עליה אחריות", למרות שהאמא לפי חוות דעתו של פרופ' זומר שהוא בעל שם עולמי בטיפול, חוות הדעת שלו היתה שהאמא מסוגלת לטפל בילדה, והילדה זקוקה לקשר עם האמא ורוצה לחזור הביתה, ושום דבר לא עזר.

עדנה ארבל מסתמכת על חוות הדעת של מכון שלם שעובד עם הרווחה, קיבלה את חוות הדעת שהילדה צריכה להישאר במוסד, ונראה מה יהיה בעוד חצי שנה.

המצב שלה הולך ומידרדר.

הסיפור הזה הוא קטן וכמוהו יש, כמו שאמרתי, עוד מאות סיפורים והתהליך הזה שבו אפשר להוציא ילדים קטנים, ממש בגיל של חודשים או כמה שנים, להוציא אותם למרכזי חירום, להוציא אותם מהורים מוחלשים באופן חד משמעי, או בני נוער, המציאות הזו והתופעה הזו מתאפיינת בכמה מאפיינים.

בין השאר, בזכות העובדה שבית המשפט עובד בשיתוף פעולה מאוד הדוק, מאוד קרוב עם מערכת הרווחה, ולמעשה הוא בפועל משמש כחותמת גומי של המלצות פקידות הסעד של מערכת הסעד.

גם המשטרה כמובן היא חלק מהמערכת. היא מאפשרת לממש, להוציא לפועל את ההחלטות, ואנחנו נתקלות הרבה פעמים במצבים שבהם המשטרה באה ולוקחת באופן מאוד מאוד אלים בליווי של פקידות סעד ילדים אם זה באמצע הלילה, מגן הילדים, לעיני ילדים אחרים. אלו סיטואציות קורעות לב ואין מישהו שימנע את הדבר. אין אפשרות למנוע את הדבר, כי אנחנו מדברות פה על שיתוף של גורמי שלטון מאוד מאוד חזקים עם סמכויות מרחיקות לכת, וכמו שאמרתי הסמכויות הללו הולכות ומתרבות, בין השאר חובת הדיווח שעברה בחוק לא לפני הרבה שנים והיא הופכת את כולנו למשת"פים של מערכת הרווחה, כי כולנו מצווים להלשין על אמא או שכנה ששמענו שהיא אולי מכה את הילד או מורה שחייבת לדווח שהילד נראה לה קצת מוזנח והמציאות הזו מייצרת מצב שהוא אסון לילדים, אסון למשפחות ואסון לחברה כולה.

מהי האלטרנטיבה למוסדות הללו?

אגב, לא אמרתי אבל מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית.

אז האלטרנטיבה היא פשוטה וגם משרד הרווחה מודע לה והוא גם פרסם על זה תוכנית שנקראת: "עם הפנים לקהילה", והדברים נאמרים במפורש שהמדיניות העדיפה הנכונה היא להשאיר את הילדים בקהילה ולשתף שירותים בתוך הקהילה, אז משרד הרווחה יודע היטב מה צריך לעשות.

אבל מה? האינטרסים כידוע גוברים על שיקולים אחרים. האינטרסים של כל המערכות הפרופוסיונליות, הפקידות, כל המערכת שמחזיקה את המוסדות הללו ביום, אתם יודעים שכל המוסדות הופרטו, אז מדובר פה ברווחים כלכליים, אז מדובר פה במצב שהוא בלתי נסבל, שאני עומדת פה לפניכם ואין תקווה. אם ציפינו שהתקשורת תהיה כלי שיכול לשנות, יכול להתריע, למרבה מפח הנפש, גם התקשורת חסומה, משום שאם אנו חוזרים לעובדה שיש פה סמכויות דמיוניות של מערכות שלטון, אז מערכת הרווחה יכולה להשתיק את התקשורת כשהיא מנסה לפרסם את הדברים, כמו שקרה למשל, כאשר מירב בטיטו שפרסמה כתבה מאוד קשה כשהיא חשפה את מה שקורה, ולמחרת שר הרווחה יצחק הרצוג הרים טלפון לעורך העיתון נתן לו על הראש, והכתבה הבאה של מירב בטיטו לא התפרסמה.

פרופ' אסתר הרצוג: משפחה עם קושי צריכה לפחד מהרווחה כי פשוט יקחו להם את הילדים

פרופ' אסתר הרצוג יו"ר עמותת עלי"ה – עמותה לזכויות ילדים והורים – ראיון עם צביה רדיו צפון 104.5 fm

http://www.alia.co.il

מוצ"ש, 7 פברואר 2015 יח' שבט תשע"ה.

— ערב טוב ושבוע טוב לפרופ' אסתר הרצוג יו"ר עמותת עלי"ה לזכויות ילדים והורים. מהי עמותת עלי"ה?

עמותת עלי"ה זו עמותה שקמה לפעול בנושא של מדיניות משרד הרווחה בנושא של הוצאת ילדים מהבית. אנחנו, לאורך שנים רואים מקרים מאוד חמורים וקשים שנגרמים כתוצאה מהמדיניות הנוהגת של הוצאת ילדים והשמתם במוסדות.

מוסדות של הרווחה שרובם ככולם מופרטים. ההשלכות הן מאוד מאוד קשות מבחינת הילדים, מבחינת המשפחות.

אנחנו טוענים שהמדיניות הנכונה היא להשקיע את המשאבים הללו בקהילה, בשירותים בתוך הקהילה, במשפחות ולא במוסדות שמי שיוצא נשכר מהם, מכל התקציבים ומכל השירותים הללו, אם אפשר לקרוא לזה כך, אלו מנגנוני הרווחה, הפקידים.

— אני רוצה להגיד לך שאני פוגש אנשים מעמותות שבאות לטפל במשפחות, והם אומרים: תשמע, משפחות מפחדות לגשת אלינו, כי ברגע שהם יגשו דרך הרווחה, פשוט יקחו להם את הילדים. כלומר, משפחה עם קושי צריכה לפחד ממשרד הרווחה שצריך לסייע למסכנים ועניים, שר הרווחה שיושב על הכיסא ומחמם אותו . משפחה צריכה לפחד שמא תבוא עובדת סוציאלית ותיקח להם את הילד, איפה הגענו?

זה נכון. אין ספק שהכתובת העיקרית היא של משפחות מוחלשות, ברוב רובם של המקרים מדובר במשפחות חד הוריות שעומדות בראשן אימהות, הן באמת נמצאות במצב מאוד פגיע, חלש, אפשר בקלות יחסית לקחת להן את הילדים. אין להן כסף לעורכי דין יקרים, אין להן אפשרות ליצור קשרים אפקטיביים שימנעו את זה, ועצם העמידה החברתית, המעמד החברתי המוחלש שלהן, הוא כבר מסמן אותן, הופך אותן למטרה קלה יחסית לקחת מהן את הילדים.

— מה שאת אומרת, שכשעושים בדיקות למסוגלות הורית שבהם יש המלצות למשמורת של הורה כזה או אחר, ו/או עם דרכי טיפול ו/או הוצאת הילדים, ובעצם מה שאת אומרת שבית המשפט בארסנל הזה הוא חותמת גומי על אותו תסקיר, מוציא את הילדים, ולא מאפשר להם להתפטר ובעצם לא מטפל אלא שם אותם באיזה שהיא משפחת אומנה לצורך העניין או באיזה שהוא מוסד.

כן. זה נכון. בואי נאמר שבשביל להוציא את הילדים מחזקת ההורים, את צריכה גם על מה לבסס את זה על איזה שהיא טענה שיש בעיה. יש באמת מקרים שיש פגיעה בילדים, אבל אלה הם המקרים המאוד מעטים באופן יחסי. אם את תקראי את המאמר של ורד סלונים נבו ולנדס, שהם חוקרים בכירים בעבודה סוציאלית, הם טוענים שמכל הילדים שמוצאים מהבית למשפחות אומנה ולמוסדות, רק 5% נפגעו באופן משמעותי, פיזי ומינית. למעשה כל שאר המקרים מוגדרים כילדים מוזנחים או כל מיני הגדרות כאלה מאוד מעורפלות שלתוכם אפשר להכניס הכל.

אני זוכרת מקרה שאני הייתי מעורבת. אני פעילה בנושא למעלה מעשרים שנה. אני פעילה בנושא משנות ה- 90. אני זוכרת מקרה, הדוגמאות רבות מאוד והורים יכולים לתת לכם דוגמאות נוספות, המקרה שאני ליוויתי אותו הוא מקרה של אמא חד הורית שיש לה שני ילדים, ילדה בת 10 וילד בן 5. טענו נגד האמא שהיא ללא מסוגלות הורית, מזניחה את הילדים ולא מתפקדת מספיק טוב כהורה, ובחוות הדעת נאמר שבסלון, הכלב יושב על הספה ובסלון יש מזרון, והאמא נותנת לילד סנדויץ' עם נקניק או חומוס, שהוא לא אוכל מתאים לילדים.

המזרון שהיה בסלון, האמא קנתה לילדה שהיא תוכל להתעמל. הילדה היתה אלופה בטרמפולינה, משפחה של עולים לרוסיה. האמא היתה מורה לספורט ברוסיה ופה בארץ היא עבדה כמנקה בתים. זאת אחת הדוגמאות. יש אינספור דוגמאות באיזה צורה שרירותית, ובקלות מדהימה אפשר לתאר את האימהות, את ההורים, כחסרי מסוגלות הורית.

אין אגב שום הגדרה ממש מדויקת, אמינה, מה שאנחנו קוראים לה "מדעית", עליה ניתן לטעון, למעט פגיעה ממשית פיזית וכולי.

— למה החוק לא אומר לנו?

מה שקבע השופט חיים פורת, בראשית שנות התשעים, הוא קבע שורה של קריטריונים על פיהם מגדירים ומתארים הזנחה או חוסר מסוגלות הורית או אי תפקוד הורי וכיו"ב ונאחזים בזה. אין מאחורי זה שום דבר שהוא דבר ממשי, דבר מדעי, דבר בדוק, דבר מוחלט.

כמו שאמרתי, על הרצף הזה אפשר להכניס גם את הילדים שלך, גם את הילדים של אחרים ושלי. אצלי זה נכדים. אפשר בקלות להגדיר כל אחד כמזניחים.

השופט כהן קבע שצריך להוציא ילדים של אמא כי היא קרייריסטית. למה? כי היא לא משקיעה מספיק זמן בילדים. אינסוף למה שניתן לטעון נגד הורים כמזניחים, ובלתי מתפקדים בנושא של ילדים.

— עלה לשידור בשעה הקודמת פסיכולוג קליני, מנכ"ל מכון מסוגלות הורית, והוא אמר "תראו, הבדיקות האלו מאוד מורכבות. זה לא משהו שרירותי. יש תצפית, יש תסקירים. אנחנו יושבים ובוחנים כל ילד עם ההורה הזה ועם ההורה הזה, ועושים פה איזה שהוא בדיקה. זה לא משהו שרירותי שמקבלים החלטה. עושים בדיקות יסודיות". אני טוענת שהיעילות של הבדיקות הללו היא בלתי הגיונית בעליל, אבל עושים בדיקות.

תראי, עם כל הכבוד לפסיכולוגים כאלה ואחרים, חלקם עובדים עם המערכת, ורוצים להמשיך לעבוד איתה ולקבל עבודה ולשמור על יחסים טובים, כולל מכונים שבודקים מסוגלות הורית.

— בגלל המחירים הגבוהים שהם גובים, הם פוחדים שכל העולם ידע שהם לוקחים מחירים על כלום בעצם.

זכותם להתפרנס.

— תתפרנס אבל אל תעשוק.

חלק מהבעיה היא זה המחירים והכסף, ועובדה שהמערכת מאלצת הורים, וכמו שאמרתי רבים מאוד מהמקרים הם הורים חלשים, דלי משאבים, שהמערכת מאלצת אותם להיכנס להוצאות. המערכת מחייבת אותם לשאת אותם וגם לשלם עבורם. זו בעיה אחת, אבל הבעיה שאני טוענת שאין בסיס לניתוחים הללו.

תכניס הורה למן מבחן מסוגלות הורית כזו, כשהוא נמצא במבחן, כשלך יש את כל הביטחון, ואתה יושב מולו, אתה איש המקצוע, והוא נזקק "מטופל", אתה יכול להגיד עליו הכל.

אין לי ספק שהם עושים את הבדיקות מכל הכיוונים, אבל אין אפשרות לקבוע באופן ברור, מוחלט ובוודאי לא מדעי. מה זה אי מסוגלות הורית? יש הורים נפלאים. היה אצלי ילד באומנה שלוש וחצי שנים. אמא שלו היתה עיוורת. לקחו אותו ממנה באחת הטענות של אי מסוגלות. היא היתה אמא מופלאה. הילד הזה היה כל עולמה. היא היתה חד הורית. היא גידלה את הילד מאז שהוא נולד לבד. אז מה זה אי מסוגלות הורית? גם שם היו כל מיני חוות דעת, והוציאו אותו ושמו אותו בכל מיני מוסדות, והפכו אותו לילד מוסדות.

— בעקבות ועדת סילמן שבעצם מאפשרת היום גם לערער על בדיקות כאלו. מה את אומרת על ועדה שהוקמה בגלל הנושא של מסוגלות הורית?

הוועדה הזו הוקמה בגלל האפקטיביות של הפעילות ברשתות החברתיות.

אני מורידה את הכובע. אני פעילה מראשית שנות התשעים בנושא הזה, וכמה שאני השקעתי זמן וליווי של הורים, וכתיבה, ומה שאת לא רוצה, ומלא מלא זמן, אני לא חושבת שזה שקול לאפקטיביות של הפעילות ברשתות החברתיות בשנתיים – שלוש האחרונות, עם כל הרעש. אגב, אני מסתייגת מחלק מהם, מאלה שהם אגרסיביים ומתבטאים בצורה שאני מסתייגת מהם, אבל האפקטיביות של הרשתות החברתיות היא באמת בלתי רגילה.

אז עכשיו, פתאום כשההתקפות האלו הפכו להיות יותר ויותר מאיימות על הדימוי, וכמו שאמרתם בהתחלה, שאנשים יודעים שהם לא צריכים ואסור להם להתקרב בכלל ללשכות הרווחה, אז הם צריכים לשפר את התדמית, אז הם צריכים לעשות פעולות מיוחדות כדי להציל את התדמית החבולה שלהם בעיני הציבור. זה מה שראינו בגדול אצל מיקי חיימוביץ, ביום חמישי אחרון זה פשוט היה מדהים.

— המשרד שלהם מקבל תקציב להפחיד את ההורים, במקום לעזור לאוכלוסיות החלשות.

נכון.

— אני רוצה להגיד לך שהיום, אפילו ראשי רשויות בעצמם הופכים עולמות כדי שמשפחות לא יגיעו לרווחה ויקחו להם את הילדים, וזה נורא ואיום.

מהי טובת הילד?

מה זה משרד העבודה והרווחה, אם הוא לא עושה לא עבודה ולא רווחה? שישלחו את השר הביתה, ויחלקו את הכסף הזה באמת למשפחות שצריכות.

אני כתבתי על הסוגיה הזו בשנת 1996, כתבתי מאמר בכתב עט שנקרא "תיאוריה וביקורת", מאמר אקדמי, ושם עשיתי הבחנה בין מדינת הרווחה לבירוקרטית הרווחה. אנחנו נוהגים להתפאר בזה שאנחנו מדינת רווחה, ולהבנתי אנחנו לא מדינת רווחה אלא בירוקרטית הרווחה.

בבירוקרטית הרווחה התקציבים לא מגיעים למטופלים לנזקקים, לחלשים או מה שתקראו לזה, הם מגיעים לארגונים, הם מגיעים למערכות הבירוקרטיות, למנגנונים, לכל אלה. להחזיק את המנגנונים, לנפח אותם, להוסיף עוד תקנים ובמקרה של משרד הרווחה, להוסיף עוד ועוד מוסדות. זה חוק. כמעט הייתי אומרת חוק הטבע. ארגונים פועלים לשם עצמם. ארגונים לא פועלים לשם הקליינטים.

אז בוודאי שמשרד הרווחה יכול להשתמש באידיאולוגיית מאוד יפה ונעלה וכולי וכולי, אבל אין בין האידיאולוגיה לבין מה שקורה בפועל שום דבר, לא בגלל שהאנשים הם רעים, אני לא טוענת שהבעיה שלנו זה אנשים רעים. הבעיה שלנו שיש מערכת שהיא רוצה את ליטרת הבשר שלה. היא מתנהגת כמו ארגון בירוקרטי קלאסי. אז אנחנו צריכים לראות איך לשנות את השיטה, כמו שלמשל עשו בתחום אחר.

הנושא מאוד חשוב וגם העמותה מאוד חשובה. תודה רבה לפרופ' אסתר הרצוג ואנו נמשיך ונדון בנושא זה בהרחבה.

כת העובדים הסוציאליים הביוב של המדינה – מחאת הורים להפסקת פשעי משרד הרווחה

כידוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. העובדות הסוציאליות עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור. בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאימוץ, אומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמ,פרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות של בהמה, ניבזיות, נרקיסיסטיות. מדובר בשטניות סדיסטיות במיוחד שמתאים להן לשמש כסוהרות. כל מה שמעניין אותן זה רק כסף ועוד כסף. לאחרונה פנו העובדות הסוציאליות לביהמ"ש לקבל צו להסרת פרסומים מאתרי האינטרנט החושפים את פשעיהן נגד האנושות. בקשת צו כזה כמוהו כצו להורות למשה להוציא מים מן הסלע.

במסגרת מסע היחצנות של העובדים הסוציאליים, המשולם והממומן על ידי מסי הציבור, שכרו איגוד הביוב הסוציאלי את שירותיה של המוקיונית מיקי חיימוביץ'. הנ"ל מסרה נתונים כוזבים ושקריים לציבור, מתוך מחשבה (מוטעית) כי הציבור אוכל את כל הלוקשים שמוכרים לו בטלוויזיה.

קישור לתוכנית כאן:

השקרים של מיקי חיימוביץ' מופיעים כסדר הופעתם בתוכנית:

שקר מס' 1: חיימוביץ טוענת כי יש 3,000 ילדים בסיכון בעוד שבאתר משרד הרווחה  מופיע כי יש 330,000 ילדים בסיכון.

שקר מס' 2: העובדים הסוציאליים "אמונים" רק להוצאת הילדים מהבית ומפקירים את הילדים להזנחה והתעללות במסגרות משרד הרווחה.

שקר מס' 3: העובדת הסוציאלית מציגה את הילדים וההורים בפני בית המשפט, המאבחנים והמטפלים, העו"סית גם קובעת את הסדרי הראיה ובתי המשפט רואים המלצות העו"ס כסוף פסוק.
הליך הוצאת הילד מהבית מתנהל ללא סדרי דין, בדלתיים סגורות ללא ראיות. בתי המשפט רואים המלצות העו"ס כסוף פסוק.
בית לין מרכז הגנה – הליך מהיר בעל סמכויות סטטוטוריות לסחר בילדים במחשכים ללא ראיות.

שקר מס' 4: מרכז הגנה – מערכת משומנת של עו"סים, מאבחנים, פרקליטים, חוקרי ילדים ושוטרים המדברים בשפה אחת ודברים אחדים לתלישת הילד מהבית.

שקר מס' 5: לפי חוק הנוער לעו"ס סמכויות גם אם היא סבורה, כי שלומו הנפשי או הגופני של הילד עלול להיפגע מכל סיבה שהיא. העובדת הסוציאלית יכולה למעשה לקבל סמכויות על כל ילד במדינה.

שקר מס' 6: העובדות הסוציאליות אינן מקבלות אחריות לעולם. לא ידוע על עו"סית לחוק שהועמדה לדין משמעתי במסגרת תפקידה.
ישיבה במרכז הגנה – בית משפט שדה במחשכים, ללא סדרי דין, ללא פרוטוקול, ללא ראיות. גורל הילד מוכרע ללא הוריו.
אף שופט או בעל דין לא יוכל לערער על בעלי מקצוע של מרכז הגנה שתאמו ביניהם את ההליך השיפוטי.

שקר מס' 7: העובדים הסוציאליים קובעים לעצמם הגדרות חדשות במחשכים מהי הזנחה והתעללות בנוסף לחוק העונשין.

שקר מס' 8: הילד מוצא בכפייה מביתו ע"פי שיקול דעתו של העובד הסוציאלי ולא על פי הליך ממוסד ואובייקטיבי.
התיק ברווחה הוא לכל החיים.

עילת ההוצאה: בעיות רגשיות לא ניתן למדידה באמצעים אובייקטיביים.

שקר מס' 9: העובדת הסוציאלית מרעילה בפיה נגד ההורים לפני הפגישה ללא מתן אפשרות להורים להשיב.

עו"ס אלונה לוי נכשלה לטפל בקהילה לכל ה- 4 ילדים של האם בכתבה.

שקר מס' 10: בגלל כשלונה של פק"ס אלונה לוי, הילדים נתלשו מביתם עקב "בעיות רגשיות".

שקר מס' 11: עובדות סוציאליות תמיד באות לביקורי בית בזוגות או שלשות או עם משטרה.

שקר מס' 12: תלישת ילדים מהבית גורמת להורים לאבד מקום עבודתם ופרנסתם.

שקר מס' 13: שאלות מכשילות. אם האמא תשיב שהיא כועסת הרי זה לא טוב, ואם היא לא כועסת הרי זה אפטיות נוכח הוצאת הילדים מהבית.

שקר מס' 14: ההורים חייבים להסכים, אחרת יתוייגו שאינם משתפים פעולה ואז לא יקבלו חזרה ילדיהם.

שקר מס' 15: הילדים 6 שנים בפנימיה, מדוע העו"סית מאשימה את ההורים שהם לא מצליחים לתת?

עו"ס אלונה לוי תלשה את הילדים מהבית מבלי שההורים זומנו לבית המשפט.

כמו לפני הפגישה ובבית המשפט, גם בסוף הפגישה, העו"סית אלונה לוי תמשיך להרעיל מפיה נגד ההורים, מבלי לתת להם אפשרות להשיב.

עו"ס אלונה לוי המציאה תיאוריה חדשה ופנטזיונרית: "ילדה פגועה", אמא שגידלה 4 ילדים עד שלוי תלשה אותם מהבית לאכלס פנימיה.

העיתונאי והתחקירן מוטי לייבל, ארגן בתגובה מחאה מול משרדי רשת, ברחוב הברזל 13 תל אביב.

הקשיבו לדבריה הכואבים של האם אילנה ביסמוט, ותשפטו מי הביוב של המדינה.

אילנה ביסמוט: אני לא ביוב. אני בן אדם שקוף. תעצרו את העוול של חטיפת הילדים

"באתי לדבר בתור אמא, בתור אישה מוכה, שלא מגיע לי שהרווחה ישבו עלי וימררו את חיי במשך 5 (חמש!) שנים. לא עשיתי שום דבר רע, חוץ מלהיות פגועה. הגרוש שלי יושב היום בבית הסוהר על מה שהוא עשה לי, והטענה שלכם, שאם לא יכולתי להגן על עצמי, איך אוכל להגן על הילדים שלי?

זה משפט כואב ומרסק. לא עשיתי מעולם שום דבר רע. לא ישבתי בבית סוהר, אבל אתם רציתם לשלוח אותי למקום שאנשים ישבו בבית סוהר, בגלל שעישנתי קנאביס שרופא רשם לי אותו, רופא אמר לי לעשן כי הייתי במצב של אנורקסיה. הייתי בתת תזונה. הייתי כל הזמן רועדת, לא ישנה. הרופא אמר לי לקחת, ואתם שמתם אותי במקום שלא היה מגיע לי להיות בו. אני שמרתי על הילדים שלי. יש לי שני ילדים בבית אבל את הגדול איבדתי, ואני לא יכולה לקחת אותו לרופא. חודשיים לא לוקחים את הילד לרופא, איך קורה דבר כזה, שאמא לא יכולה לקחת את הילד שלה לרופא? אמרו לי שאם אני אעז לא להחזיר את הילד למוסד, יקחו לי את שני הילדים הקטנים שלי.

איזה אמא נורמלית לא תיפול על הדברים האלו, שאם אני לא אקח את הילד שלי לפסיכולוג, אחרי שלקחתם את הילד הגדול, והוציאו על הילד הגדול צו מסוכנות, שהוא ילד טוב. לא היה מגיע לו. הרווחה רוצה לקחת את הקטנים שיעברו את זה גם. לא מגיע להם. תעצרו את העוול שקורה. אתם לא קראתם לאף אחד מאיתנו. מה איתנו? אני לא ביוב. אני בן אדם. בן אדם שקוף, אבל בן אדם. אין לי כסף להילחם במערכת המושחתת והמגעילה הזאת."

אלי קמר מהנדס בכיר: העובדים הסוציאליים חוששים מחשיפת השחיתויות שלהם

לי יש 600 (שש מאות!) ימים של ערבים רעים. שש מאות ימים שאני לא רואה את הבן שלי. ערוץ 2, אתם נוכלים ומושחתים. זו לא הפעם הראשונה שאתם לא מביאים את הצד שמנגד. אני שואל, מה קרה היום? מה העיתוי? יכול להיות שהרווחה, שהאדמה בוערת תחת רגלם של העובדים הסוציאליים? הם יודעים שהשחיתויות שלהם הולכים להיחשף? הם בפחד נוראי שיום הדין קרב ובא, ואז הם מגייסים אותכם בערוץ 2, שאתם שייכים לטייקונים, אתם מגייסים את הציבור שלא סובל מהרווחה, מגייסים את הציבור שיאמין ללוקשים של הרווחה. האנשים שיושבים בבתי קפה, צריכים להבין שזה יגיע גם אליהם יום אחד. זה יכול לקרות לכל אחד שיושב בבית קפה.

שלוש שנים ישבתי בשקט, כיבדתי את בית המשפט, כיבדתי את הרווחה, הלכתי לפי מה שאמרו לי. אני רואה שקרים, עדויות שקר, תצהירי כזב, אז מה אתם רוצים? שמוטי לייבל לא יצא החוצה? אז למי נפנה? בתי משפט אטומים. משטרה לא מתייחסת לעדויות שקר. עשיתם כתבה מגמתית. למה לא הבאתם את מוטי לייבל או אלי דניאל?

ניב עמית טייס בחיל האוויר: משרד הרווחה הוא מפעל השפד"ן לטיהור מי השופכין של המדינה

מיקי חיימוביץ', חברת רשת, ערוץ 2, אתם נותנים במה לכת פקידות השטן. אנחנו באנו לכאן להראות לכם מי הם הביוב של המדינה. אנחנו כאן מהנדסים, עורכי דין, רופאים, וטייסים, העידית שבעידית. לנו אתם קוראים הביוב של המדינה? אתם מפעל השפד"ן, לטיהור מי השופכין של המדינה. איך אתם מעזים להעלות תוכנית כזו ולא לתת לנו להשמיע את מה שיש לנו להשמיע. באתם להיות סניגורו של השטן. תתביישו!

מוטי לייבל: הוקמה ועדה בינמשרדית לטיפול בתופעה ושמה מוטי לייבל

יהודה וינשטיין היועמ"ש של משרד הרווחה שהחליט שהוא פותח ועדה בינמשרדית לתופעה שנקראת מוטי לייבל, אבל אני רוצה לתקן אתכם. התופעה לא נקראת מוטי לייבל. התופעה נקראת: "הורים שכולים לילדים חיים", התופעה נקראת "זעקת האימהות", התופעה נקראת "ילד ושם", התופעה נקראת עוד הרבה הרבה אתרים אחרים. אנחנו אלפים. אתם תפילו את מוטי, יש פה אלפים שיבואו במקומי. אתם לא תצליחו להשתיק אותנו לעד. מיקי חיימוביץ', כל מה ששמעת פה הערב, זה שכולם מתביישים בך!

אלי דניאל: הילדים של היום הם הקורבנות של מחר – אזרחים הם לא ביוב!

שאלה קטנה לפקידות הסעד, מה ההרגשה בשנת 2014 לשבת בבית החולים (אני יודע שאנו בשנת 2015, אבל אני מכיר את המקרה משנת 2014) שפקידת סעד יושבת במחלקת יולדות מחכה שהאמא תלד, כדי שהיא תיקח לאם את הילד. איך ההרגשה לשבת מחוץ לחדר ולחטוף את הילד היישר מהרחם של האמא היישר למוסד הרווחה. איך יכול להיות שאותו גוף שאחראי להוצאת הילד מהבית זה הגוף שמספק ילדים לאומנה, אימוץ ופנימיות?

איך יכול להיות שגוף שאמור להיות יעיל, כל הזמן צריך עוד ועוד תקנים? איך זה יכול להיות שיש יותר ויותר נזקקים? הרי בלי נזקקים משרד הרווחה לא קיים. כל אחד מהאנשים פה שמסתובבים פה ברחוב, יכול להיות קורבן של המערכת המעוותת הזו.

המערכת הזו מרסקת משפחות, דואגת להפרדת ילדים מהורים, של האבא מהאמא, של האמא מהילד, של הילד מהאב.

מערכת שדואגת למלא פנימיות כי יש מכסה שנתית שצריך למלא, דברים שהציבור לא יודע ואנו נחשוף אותם. איך יתכן שמשרד הרווחה יושב באותו חדר כששר בישראל (ח"כ נסים זאב) אומר "לא להתקרב לרווחה! אתם תבקשו סיוע, תקבלו עגלה יקחו לכם את הילד".

איך ההרגשה ללכת לבית הספר לקחת ילד קטן עם שני שוטרים ולזרוק אותו באיזה מוסד, וברגע שהוא משתולל, כי הוא לא מבין למה הפרידו אותו מהוריו, מתחילים להלעיט אותו בתרופות פסיכיאטריות, ומאותו רגע הוא הופך להיות נזקק לעתיד. הילדים של היום הם הקורבנות של מחר.

אזרחים הם לא ביוב!

אפרת רחל אברג'ל סבתא של סתיו זועקת להשבת נכדתה שנחטפה על ידי משרד הרווחה למרכז קלט חסוי

האזינו לסבתא הזועקת למיקי חיימוביץ האטומה לעזור לה להשיב את נכדתה סתיו אליה. מיקי לא יצאה לאף אחד מההורים.

אני סבתא של סתיו. את סתיו קיבלנו בגיל 4 (ארבע שנים). אתם טרטרתם אותנו מביהמ"ש העליון לביהמ"ש המחוזי וקיבלנו את סתיו. משרד הרווחה לא נותן לנו מנוח. הבן שלי (מומי) לא עבריין. אין לו עבר פלילי. לא היה בבית סוהר. לקחתם את הבת שלו סתיו, והכנסתם לו תיקים שטותיים. סתיו נכדתי אמרה לי ביום שישי: "סבתא, הם אמרו לי שאם אגיד משהו, הם יקחו את אבא לבית הסוהר לכל החיים". סתיו כיום בת 13 שנים התחילה לעשות פיפי במיטה. אלו לא עובדים סוציאליים, אלו אנשי דאע"ש האמיתיים. אני מבקשת מכם תעזרו לכל המשפחות. אתם חוטפים ילדים על לא עוול בכפיהם. אני מתחננת אם מישהו רואה את הסרט מיום שלישי איך סתיו צורחת "אבא", והעובדים הסוציאליים מושכים את סתיו למונית והבן שלי רדף אחרי המונית, וסתיו צורחת "אבא, אבא".

זוועה כזו, אפילו ד"ר מנגלה לא יכול היה לרקוח. משרד הרווחה גורם לעוולות שהדעת אינה יכולה לשאת. היגון של הסבתא נותר ללא מענה, שכן היא חזרה לדירתה הריקה ללא בשורה.

מיקי חיימוביץ המפוטמת, נותרה ספונה במשרדה המפואר ברחוב הברזל 13 רמת החייל תל אביב, אינה שועה לקול בכייה של אפרת רחל אברג'ל, סבתא של סתיו, המחבקת את בנה מומי אביה של סתיו.

רבקה ויטנברג, בלוגרית: לא נעבור בשתיקה על הכינויים של ההורים כביוב של המדינה

אנחנו לא נעבור בשתיקה על הכינויים של ההורים כביוב של המדינה. כדור הארץ הוא עגול. פעם את למעלה, פעם את למטה. תמיד יש איזה תכונה שצצה יום אחד, והאמת תצוץ יום אחד וזה יהיה לך מאוד כואב.

אורנה הירשפלד חוטפת הילדים ביב שופכין של המדינה

אורנה הירשפלד חוטפת הילדים ביב שופכין של המדינה

אשר בן אריה הביוב של המדינה

אשר בן אריה הביוב של המדינה

אורי שמואלי הביוב של המדינה

אורי שמואלי הביוב של המדינה

יצחק קדמן שותק כמו דג

יצחק קדמן שותק כמו דג

רונית צור היא הביוב של המדינה

רונית צור היא הביוב של המדינה

כת העובדים הסוציאליים הביוב של המדינה – מחאת הורים להפסקת פשעי משרד הרווחה

כידוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. העובדות הסוציאליות עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור. בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאימוץ, אומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמ,פרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות של בהמה, ניבזיות, נרקיסיסטיות. מדובר בשטניות סדיסטיות במיוחד שמתאים להן לשמש כסוהרות. כל מה שמעניין אותן זה רק כסף ועוד כסף. לאחרונה פנו העובדות הסוציאליות לביהמ"ש לקבל צו להסרת פרסומים מאתרי האינטרנט החושפים את פשעיהן נגד האנושות. בקשת צו כזה כמוהו כצו להורות למשה להוציא מים מן הסלע.

במסגרת מסע היחצנות של העובדים הסוציאליים, המשולם והממומן על ידי מסי הציבור, שכרו איגוד הביוב הסוציאלי את שירותיה של המוקיונית מיקי חיימוביץ'. הנ"ל מסרה נתונים כוזבים ושקריים לציבור, מתוך מחשבה (מוטעית) כי הציבור אוכל את כל הלוקשים שמוכרים לו בטלוויזיה.

קישור לתוכנית כאן:

השקרים של מיקי חיימוביץ' מופיעים כסדר הופעתם בתוכנית:

שקר מס' 1: חיימוביץ טוענת כי יש 3,000 ילדים בסיכון בעוד שבאתר משרד הרווחה  מופיע כי יש 330,000 ילדים בסיכון.

שקר מס' 2: העובדים הסוציאליים "אמונים" רק להוצאת הילדים מהבית ומפקירים את הילדים להזנחה והתעללות במסגרות משרד הרווחה.

שקר מס' 3: העובדת הסוציאלית מציגה את הילדים וההורים בפני בית המשפט, המאבחנים והמטפלים, העו"סית גם קובעת את הסדרי הראיה ובתי המשפט רואים המלצות העו"ס כסוף פסוק.
הליך הוצאת הילד מהבית מתנהל ללא סדרי דין, בדלתיים סגורות ללא ראיות. בתי המשפט רואים המלצות העו"ס כסוף פסוק.
בית לין מרכז הגנה – הליך מהיר בעל סמכויות סטטוטוריות לסחר בילדים במחשכים ללא ראיות.

שקר מס' 4: מרכז הגנה – מערכת משומנת של עו"סים, מאבחנים, פרקליטים, חוקרי ילדים ושוטרים המדברים בשפה אחת ודברים אחדים לתלישת הילד מהבית.

שקר מס' 5: לפי חוק הנוער לעו"ס סמכויות גם אם היא סבורה, כי שלומו הנפשי או הגופני של הילד עלול להיפגע מכל סיבה שהיא. העובדת הסוציאלית יכולה למעשה לקבל סמכויות על כל ילד במדינה.

שקר מס' 6: העובדות הסוציאליות אינן מקבלות אחריות לעולם. לא ידוע על עו"סית לחוק שהועמדה לדין משמעתי במסגרת תפקידה.
ישיבה במרכז הגנה – בית משפט שדה במחשכים, ללא סדרי דין, ללא פרוטוקול, ללא ראיות. גורל הילד מוכרע ללא הוריו.
אף שופט או בעל דין לא יוכל לערער על בעלי מקצוע של מרכז הגנה שתאמו ביניהם את ההליך השיפוטי.

שקר מס' 7: העובדים הסוציאליים קובעים לעצמם הגדרות חדשות במחשכים מהי הזנחה והתעללות בנוסף לחוק העונשין.

שקר מס' 8: הילד מוצא בכפייה מביתו ע"פי שיקול דעתו של העובד הסוציאלי ולא על פי הליך ממוסד ואובייקטיבי.
התיק ברווחה הוא לכל החיים.

עילת ההוצאה: בעיות רגשיות לא ניתן למדידה באמצעים אובייקטיביים.

שקר מס' 9: העובדת הסוציאלית מרעילה בפיה נגד ההורים לפני הפגישה ללא מתן אפשרות להורים להשיב.

עו"ס אלונה לוי נכשלה לטפל בקהילה לכל ה- 4 ילדים של האם בכתבה.

שקר מס' 10: בגלל כשלונה של פק"ס אלונה לוי, הילדים נתלשו מביתם עקב "בעיות רגשיות".

שקר מס' 11: עובדות סוציאליות תמיד באות לביקורי בית בזוגות או שלשות או עם משטרה.

שקר מס' 12: תלישת ילדים מהבית גורמת להורים לאבד מקום עבודתם ופרנסתם.

שקר מס' 13: שאלות מכשילות. אם האמא תשיב שהיא כועסת הרי זה לא טוב, ואם היא לא כועסת הרי זה אפטיות נוכח הוצאת הילדים מהבית.

שקר מס' 14: ההורים חייבים להסכים, אחרת יתוייגו שאינם משתפים פעולה ואז לא יקבלו חזרה ילדיהם.

שקר מס' 15: הילדים 6 שנים בפנימיה, מדוע העו"סית מאשימה את ההורים שהם לא מצליחים לתת?

עו"ס אלונה לוי תלשה את הילדים מהבית מבלי שההורים זומנו לבית המשפט.

כמו לפני הפגישה ובבית המשפט, גם בסוף הפגישה, העו"סית אלונה לוי תמשיך להרעיל מפיה נגד ההורים, מבלי לתת להם אפשרות להשיב.

עו"ס אלונה לוי המציאה תיאוריה חדשה ופנטזיונרית: "ילדה פגועה", אמא שגידלה 4 ילדים עד שלוי תלשה אותם מהבית לאכלס פנימיה.

העיתונאי והתחקירן מוטי לייבל, ארגן בתגובה מחאה מול משרדי רשת, ברחוב הברזל 13 תל אביב.

הקשיבו לדבריה הכואבים של האם אילנה ביסמוט, ותשפטו מי הביוב של המדינה.

אילנה ביסמוט: אני לא ביוב. אני בן אדם שקוף. תעצרו את העוול של חטיפת הילדים

"באתי לדבר בתור אמא, בתור אישה מוכה, שלא מגיע לי שהרווחה ישבו עלי וימררו את חיי במשך 5 (חמש!) שנים. לא עשיתי שום דבר רע, חוץ מלהיות פגועה. הגרוש שלי יושב היום בבית הסוהר על מה שהוא עשה לי, והטענה שלכם, שאם לא יכולתי להגן על עצמי, איך אוכל להגן על הילדים שלי?

זה משפט כואב ומרסק. לא עשיתי מעולם שום דבר רע. לא ישבתי בבית סוהר, אבל אתם רציתם לשלוח אותי למקום שאנשים ישבו בבית סוהר, בגלל שעישנתי קנאביס שרופא רשם לי אותו, רופא אמר לי לעשן כי הייתי במצב של אנורקסיה. הייתי בתת תזונה. הייתי כל הזמן רועדת, לא ישנה. הרופא אמר לי לקחת, ואתם שמתם אותי במקום שלא היה מגיע לי להיות בו. אני שמרתי על הילדים שלי. יש לי שני ילדים בבית אבל את הגדול איבדתי, ואני לא יכולה לקחת אותו לרופא. חודשיים לא לוקחים את הילד לרופא, איך קורה דבר כזה, שאמא לא יכולה לקחת את הילד שלה לרופא? אמרו לי שאם אני אעז לא להחזיר את הילד למוסד, יקחו לי את שני הילדים הקטנים שלי.

איזה אמא נורמלית לא תיפול על הדברים האלו, שאם אני לא אקח את הילד שלי לפסיכולוג, אחרי שלקחתם את הילד הגדול, והוציאו על הילד הגדול צו מסוכנות, שהוא ילד טוב. לא היה מגיע לו. הרווחה רוצה לקחת את הקטנים שיעברו את זה גם. לא מגיע להם. תעצרו את העוול שקורה. אתם לא קראתם לאף אחד מאיתנו. מה איתנו? אני לא ביוב. אני בן אדם. בן אדם שקוף, אבל בן אדם. אין לי כסף להילחם במערכת המושחתת והמגעילה הזאת."

אלי קמר מהנדס בכיר: העובדים הסוציאליים חוששים מחשיפת השחיתויות שלהם

לי יש 600 (שש מאות!) ימים של ערבים רעים. שש מאות ימים שאני לא רואה את הבן שלי. ערוץ 2, אתם נוכלים ומושחתים. זו לא הפעם הראשונה שאתם לא מביאים את הצד שמנגד. אני שואל, מה קרה היום? מה העיתוי? יכול להיות שהרווחה, שהאדמה בוערת תחת רגלם של העובדים הסוציאליים? הם יודעים שהשחיתויות שלהם הולכים להיחשף? הם בפחד נוראי שיום הדין קרב ובא, ואז הם מגייסים אותכם בערוץ 2, שאתם שייכים לטייקונים, אתם מגייסים את הציבור שלא סובל מהרווחה, מגייסים את הציבור שיאמין ללוקשים של הרווחה. האנשים שיושבים בבתי קפה, צריכים להבין שזה יגיע גם אליהם יום אחד. זה יכול לקרות לכל אחד שיושב בבית קפה.

שלוש שנים ישבתי בשקט, כיבדתי את בית המשפט, כיבדתי את הרווחה, הלכתי לפי מה שאמרו לי. אני רואה שקרים, עדויות שקר, תצהירי כזב, אז מה אתם רוצים? שמוטי לייבל לא יצא החוצה? אז למי נפנה? בתי משפט אטומים. משטרה לא מתייחסת לעדויות שקר. עשיתם כתבה מגמתית. למה לא הבאתם את מוטי לייבל או אלי דניאל?

ניב עמית טייס בחיל האוויר: משרד הרווחה הוא מפעל השפד"ן לטיהור מי השופכין של המדינה

מיקי חיימוביץ', חברת רשת, ערוץ 2, אתם נותנים במה לכת פקידות השטן. אנחנו באנו לכאן להראות לכם מי הם הביוב של המדינה. אנחנו כאן מהנדסים, עורכי דין, רופאים, וטייסים, העידית שבעידית. לנו אתם קוראים הביוב של המדינה? אתם מפעל השפד"ן, לטיהור מי השופכין של המדינה. איך אתם מעזים להעלות תוכנית כזו ולא לתת לנו להשמיע את מה שיש לנו להשמיע. באתם להיות סניגורו של השטן. תתביישו!

מוטי לייבל: הוקמה ועדה בינמשרדית לטיפול בתופעה ושמה מוטי לייבל

יהודה וינשטיין היועמ"ש של משרד הרווחה שהחליט שהוא פותח ועדה בינמשרדית לתופעה שנקראת מוטי לייבל, אבל אני רוצה לתקן אתכם. התופעה לא נקראת מוטי לייבל. התופעה נקראת: "הורים שכולים לילדים חיים", התופעה נקראת "זעקת האימהות", התופעה נקראת "ילד ושם", התופעה נקראת עוד הרבה הרבה אתרים אחרים. אנחנו אלפים. אתם תפילו את מוטי, יש פה אלפים שיבואו במקומי. אתם לא תצליחו להשתיק אותנו לעד. מיקי חיימוביץ', כל מה ששמעת פה הערב, זה שכולם מתביישים בך!

אלי דניאל: הילדים של היום הם הקורבנות של מחר – אזרחים הם לא ביוב!

שאלה קטנה לפקידות הסעד, מה ההרגשה בשנת 2014 לשבת בבית החולים (אני יודע שאנו בשנת 2015, אבל אני מכיר את המקרה משנת 2014) שפקידת סעד יושבת במחלקת יולדות מחכה שהאמא תלד, כדי שהיא תיקח לאם את הילד. איך ההרגשה לשבת מחוץ לחדר ולחטוף את הילד היישר מהרחם של האמא היישר למוסד הרווחה. איך יכול להיות שאותו גוף שאחראי להוצאת הילד מהבית זה הגוף שמספק ילדים לאומנה, אימוץ ופנימיות?

איך יכול להיות שגוף שאמור להיות יעיל, כל הזמן צריך עוד ועוד תקנים? איך זה יכול להיות שיש יותר ויותר נזקקים? הרי בלי נזקקים משרד הרווחה לא קיים. כל אחד מהאנשים פה שמסתובבים פה ברחוב, יכול להיות קורבן של המערכת המעוותת הזו.

המערכת הזו מרסקת משפחות, דואגת להפרדת ילדים מהורים, של האבא מהאמא, של האמא מהילד, של הילד מהאב.

מערכת שדואגת למלא פנימיות כי יש מכסה שנתית שצריך למלא, דברים שהציבור לא יודע ואנו נחשוף אותם. איך יתכן שמשרד הרווחה יושב באותו חדר כששר בישראל (ח"כ נסים זאב) אומר "לא להתקרב לרווחה! אתם תבקשו סיוע, תקבלו עגלה יקחו לכם את הילד".

איך ההרגשה ללכת לבית הספר לקחת ילד קטן עם שני שוטרים ולזרוק אותו באיזה מוסד, וברגע שהוא משתולל, כי הוא לא מבין למה הפרידו אותו מהוריו, מתחילים להלעיט אותו בתרופות פסיכיאטריות, ומאותו רגע הוא הופך להיות נזקק לעתיד. הילדים של היום הם הקורבנות של מחר.

אזרחים הם לא ביוב!

אפרת רחל אברג'ל סבתא של סתיו זועקת להשבת נכדתה שנחטפה על ידי משרד הרווחה למרכז קלט חסוי

האזינו לסבתא הזועקת למיקי חיימוביץ האטומה לעזור לה להשיב את נכדתה סתיו אליה. מיקי לא יצאה לאף אחד מההורים.

אני סבתא של סתיו. את סתיו קיבלנו בגיל 4 (ארבע שנים). אתם טרטרתם אותנו מביהמ"ש העליון לביהמ"ש המחוזי וקיבלנו את סתיו. משרד הרווחה לא נותן לנו מנוח. הבן שלי (מומי) לא עבריין. אין לו עבר פלילי. לא היה בבית סוהר. לקחתם את הבת שלו סתיו, והכנסתם לו תיקים שטותיים. סתיו נכדתי אמרה לי ביום שישי: "סבתא, הם אמרו לי שאם אגיד משהו, הם יקחו את אבא לבית הסוהר לכל החיים". סתיו כיום בת 13 שנים התחילה לעשות פיפי במיטה. אלו לא עובדים סוציאליים, אלו אנשי דאע"ש האמיתיים. אני מבקשת מכם תעזרו לכל המשפחות. אתם חוטפים ילדים על לא עוול בכפיהם. אני מתחננת אם מישהו רואה את הסרט מיום שלישי איך סתיו צורחת "אבא", והעובדים הסוציאליים מושכים את סתיו למונית והבן שלי רדף אחרי המונית, וסתיו צורחת "אבא, אבא".

זוועה כזו, אפילו ד"ר מנגלה לא יכול היה לרקוח. משרד הרווחה גורם לעוולות שהדעת אינה יכולה לשאת. היגון של הסבתא נותר ללא מענה, שכן היא חזרה לדירתה הריקה ללא בשורה.

מיקי חיימוביץ המפוטמת, נותרה ספונה במשרדה המפואר ברחוב הברזל 13 רמת החייל תל אביב, אינה שועה לקול בכייה של אפרת רחל אברג'ל, סבתא של סתיו, המחבקת את בנה מומי אביה של סתיו.

רבקה ויטנברג, בלוגרית: לא נעבור בשתיקה על הכינויים של ההורים כביוב של המדינה

אנחנו לא נעבור בשתיקה על הכינויים של ההורים כביוב של המדינה. כדור הארץ הוא עגול. פעם את למעלה, פעם את למטה. תמיד יש איזה תכונה שצצה יום אחד, והאמת תצוץ יום אחד וזה יהיה לך מאוד כואב.

אורנה הירשפלד חוטפת הילדים ביב שופכין של המדינה

אורנה הירשפלד חוטפת הילדים ביב שופכין של המדינה

אשר בן אריה הביוב של המדינה

אשר בן אריה הביוב של המדינה

אורי שמואלי הביוב של המדינה

אורי שמואלי הביוב של המדינה

יצחק קדמן שותק כמו דג

יצחק קדמן שותק כמו דג

רונית צור היא הביוב של המדינה

רונית צור היא הביוב של המדינה

המערכת עם מוטי לייבל – אנו לא ביוב אנחנו הורים שקופים

"המערכת" עם מוטי לייבל – אנו לא ביוב אנחנו הורים שקופים – חלק ראשון.

5/2/15 בקמפיין העובדים הסוציאליים הם קראו ל"מטופלי" משרד הרווחה "הביוב של המדינה".

העובדים הסוציאליים מובילים קמפיין יחצני, לשנות את תדמיתם מחוטפי ילדים ל"מצילי האומה", ובמסגרת זו שכרו את שירותיה של מיקי חיימוביץ, שלא טרחה לראיין הורים נפגעי טרור משרד הרווחה.

בתוכנית של העיתונאי מוטי לייבל, הוא נותן פתחון פה ובמה להורים נפגעי טרור משרד הרווחה. הורים שקופים שהעובדים הסוציאליים חטפו מהם את ילדיהם, תוך השמצות ועלילות איומות והפכו את ההורים לשקופים.

המערכת, בהנחייתו של מוטי לייבל, היא תוכנית לא ערוכה, בה מדברים ההורים אחד אחרי השני, ומספרים את סיפורם הכואב.

פרופ' אסתר הרצוג אומרת: מדיניות רווחה בנושא של ילדים ונוער בסיכון – המדיניות היא של השתלטות המדינה על ילדים והשמה שלהם במוסדות תוך פסילת המשפחות, החלשת המשפחות והעברת הילדים לחסות המדינה.

יש פה מגוון של אינטרסים שהמערכת המוסדית משרתת: ישנו מספר עצום של אנשים שמתפרנסים על הגב של הילדים והמשפחות.

אפילו יותר מזה. אני אצטט במונחים של תעשיה שלמה, של הרבה מאוד מוסדות. אנו מדברים בערך על עשרת אלפים ילדים שנמצאים במוסדות ובמשפחות אומנה, אנשים שמטפלים ועובדים, מערכת שלמה של תרומות, גיוס כספים.

יש מוסדות כדי שהם ישרתו את האינטרסים הכלכליים, אתה צריך להזין אותם, שיהיו שם כל הזמן ילדים.
בניתוח ארגוני קר, זו תעשיה שלמה שפועלת לצרכיה ומגדילה מספר עובדים. הם גדלים, מתרחבים, משיגים תקציבים לעצמם.

הילדים נלקחים ממשפחות מאוד מוחלשות.

אנחנו מדברים על מערכות שלטוניות שפועלות במשותף: בתי משפט – רווחה. העובדים של משרד הרווחה מגיעים לבתי המשפט ביום-יום ויש להם קשרי עבודה שוטפים יום יומיים עם השופטים שהם מכירים אותם.
יש עניין של אינטרס משותף, סימביוזה. נוח למערכת המשפט לתת גיבוי גורף לחוות הדעת והמלצות של פקידי הסעד – ופקידי הסעד, נוח להם לומר: "זה לא אנחנו, זה השופטים מחליטים"….

טיעון לא מוסרי לקחת דוגמאות קשות וקיצוניות, ולעשות מזה מקרה שמלמד על הכלל. זה מה שמערכות הרווחה עושות לעיתים קרובות. אי אפשר לקחת את המקרה יוצא הדופן למקרה שמעיד על הכלל.
מחקרים באקדמיה מראים (סלונים נבו, לנדס) שהסיכון הממשי לילדים שמוצאים מהוריהם הוא 5 אחוז בלבד.

חלק ראשון בהשתתפות:

מוטי לייבל, עיתונאי ותחקירן.

רבקה ויטנברג, בלוגרית ופעילה חברתית.

דניאלה הרשטאג, אמא של דייגו.

נחמה דר, פעילה חברתית.

ג'ואל בן סימון, אמא.

אילנה ביסמוט, אמא.

המערכת עם מוטי לייבל עיתונאי תחקירן - קמפיין נפגעי חטיפות ילדים על ידי פושעים סוציאליים הביוב של המדינה

המערכת עם מוטי לייבל עיתונאי תחקירן – קמפיין נפגעי חטיפות ילדים על ידי פושעים סוציאליים הביוב של המדינה

מרי גולד אמא של תאומות חטופות שעברו אונס ופגיעה מינית במרכז חירום ויצו הדסים

מרי גולד אמא של תאומות חטופות שעברו אונס ופגיעה מינית במרכז חירום ויצו הדסים

DSC_0037

המערכת עם מוטי לייבל עיתונאי ותחקירן

המערכת עם מוטי לייבל עיתונאי ותחקירן

נחמה דר פעילה חברתית, אילנה ביסמוט אמא, אלי קמר מהנדס אבא המנותק מבנו בפשע חמור

נחמה דר פעילה חברתית, אילנה ביסמוט אמא, אלי קמר מהנדס אבא המנותק מבנו בפשע חמור

DSC_0058

רבקה ויטנברג בלוגרית ופעילה חברתית, מתביישת במיקי חיימוביץ המאפשרת במה לעובדים סוציאליים הקוראים למטופליהם "הביוב של המדינה"

רבקה ויטנברג בלוגרית ופעילה חברתית, מתביישת במיקי חיימוביץ המאפשרת במה לעובדים סוציאליים הקוראים למטופליהם "הביוב של המדינה"

אנט סבתא לתאומות חטופות "אנחנו לא הביוב של המדינה!"

אנט סבתא לתאומות חטופות "אנחנו לא הביוב של המדינה!"

נחמה דר ועפרה ענקרי, פעילות חברתיות נגד קמפיין הכיעור של משרד הרווחה הקורא למטופלי הרווחה "הביוב של המדינה"

נחמה דר ועפרה ענקרי, פעילות חברתיות נגד קמפיין הכיעור של משרד הרווחה הקורא למטופלי הרווחה "הביוב של המדינה"

עינת ארדמן רט עובדת סוציאלית בת 42 מחולון נעצרה בחשד כי ניהלה חשבונות בנק סודיים זרים בסניפים השווייצרים של UBS ויוליוס בר וכן חשבון המתנהל בארה"ב בבנק אוף אמריקה – החזיקה מיליון דולר בחשבונות בחו"ל

נעצרה עינת ארדמן רט עובדת סוציאלית שהחזיקה מיליון דולר בחשבונות בחו"ל

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001004776#fromelement=hp_morearticles

מעצרים נוספים בפרשת בנק UBS: שופט בית משפט השלום בחיפה, ערן קוטון, אישר היום (ד') את בקשת רשות המסים להאריך בשנית את מעצרה של חשודה נוספת בפרשת הבנק השווייצרי – עינת ארדמן-רט, עובדת סוציאלית בת 42 מחולון – שנעצרה בחשד כי ניהלה חשבונות בנק לא מדווחים בהיקף של כמיליון דולר, אותם החזיקה בלפחות 3 חשבונות בנק זרים נפרדים שנוהלו בסניפים השווייצרים של הבנקים UBS ויוליוס בר, וכן חשבון המתנהל בארה"ב בבנק אוף אמריקה.

לפי רשות המסים, במהלך חיפוש שנערך בביתה של ארדמן-רט נתפסו גם מסמכים הקושרים אותה לקבלת כספים בהיקף של מאות אלפי דולרים מנאמנויות הרשומות במדינות הידועות כמקלטי מס – ואדוז ופנמה – לחשבונות בנק בחו"ל שנוהלו על שמה.

גם בעלה, גיא ארדמן, נחקר בחשד כי השמיט הכנסות ולא דיווח על חשבון בנק המתנהל בבנק אוף אמריקה, ולאחר שהודה, שוחרר היום בערבות.

ארדמן-רט נעצרה לפני מספר ימים כחלק מחקירה בפרשייה מסועפת לחשיפת אזרחים ישראלים המחזיקים בחשבונות בנק ונדל"ן בחו"ל, עליהם – בניגוד לחוק – לא דיווחו לרשות המסים, וזאת במטרה לחמוק בתשלום מס בהיקפים של מאות מיליוני דולרים.

שמה של ארדמן-רט נמצא ברישומיו של הבנקאי הישראלי רוני אליאס מבנק UBS שבשווייץ, שנעצר לפני כחצי שנה בחשד שסייע לאזרחים ישראלים להסתיר את עקבותיהם בניהול חשבונות סודיים אלה.

בבקשה להארכת מעצרה שהוגשה לבית המשפט נכתב כי ארדמן-רט פעלה להסתיר ולטשטש את הקשר שלה הן לנאמנויות במקלטי המס והן לחשבונות הבנק בחו"ל, וכן כי נמנעה מלתת הסבר לממצאים שנתגלו ובחרה לשמור על זכות השתיקה בחקירתה הראשונית.

היום הוארך מעצרה ביום נוסף, ובהמשך היא תשוחרר בערבות של 450 אלף שקל למעצר-בית מלא, וזאת על מנת למנוע אפשרות של שיבוש ראיות ותיאום גרסאות עם מעורבים אחרים.

נוסף לה, אתמול (ג') גם נעצרו ושוחררו בערבות שני חשודים נוספים פרשת הבנק השווייצרי: יוליאן יואל גרוסברג, תושב אבן-יהודה בן 69, בעליה ומנהלה של חברת אלרם הנדסה וטכנולוגיות; ויוסף בית יוסף, תושב תל-אביב בן 54, העוסק בתיווך נדל"ן ובבניית אתרי אינטרנט.

שניהם חשודים כי החזיקו כחצי מיליון דולר כל אחד בחשבון בלתי מדווח ב-UBS בשווייץ, וכי נהגו להיפגש בחשאי עם הבנקאי רוני אליאס במלון פאר בתל-אביב על מנת לקבל מידע ולהעביר הוראות לניהול חשבונו, במטרה להסתיר את היותם בעלי חשבון בבנק. לגרוסברג קיים חשבון בנק נוסף בלתי מדווח, המתנהל בארה"ב.

  בכך עלה מספר הנחקרים בפרשה זו ל-32.

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה מתחסד ומוצא זמן לפרסם פוסטים בפייסבוק: "מרגיש זעם ובושה להיות מנהלם של העובדים הסוציאליים"

מנכ"ל משרד הרווחה במקום לטפל בעובדות הסוציאליות הטרוריסטיות של משרדו, "מטפל" בהן באמצעות סטטוסים מטופשים בפייסבוק שלו, וכך כתב לעו"ס אמש 27.1.15 (שעה 24:00 לערך):

"ערב טוב חברים

במשרד הרווחה ישנם עובדים מצויינים, אבל הערב אני מודה אני מרגיש זעם ובושה להיות מנהלם של חלק מהם.

יוסי"

יוסי סילמן: "ערב טוב חברים במשרד הרווחה ישנם עובדים מצויינים , אבל הערב אני מודה אני מרגיש זעם ובושה להיות מנהלם של חלק מהם. יוסי", סטטוס של מנכ"ל משרד הרווחה 27/1/15 משעה 24:00

יוסי סילמן: "ערב טוב חברים במשרד הרווחה ישנם עובדים מצויינים , אבל הערב אני מודה אני מרגיש זעם ובושה להיות מנהלם של חלק מהם. יוסי", סטטוס של מנכ"ל משרד הרווחה 27/1/15 משעה 24:00

התנהלותו התמוהה של מנכ"ל משרד הרווחה, היא בהמשך ישיר לדבריו נגד העו"ס שנאמרו בוועדת הכנסת ביום 19/11/2014 בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת אותה יזם ח"כ חיים כץ, אז תקף את העו"ס עליהן הוא ממונה בחריפות: "העו"סיות לא יעילות ואין צורך בהוספת תקנים לעובדות סוציאליות נוספות".

את דבריו ניתן לשמוע בקישור כאן:

העו"סיות, ח"כ מיכל בירן וחיים כץ דורשים מיוסי סילמן אלפי תקנים לעו"ס.

סילמן לא התבייש לענות להן שהבעיה היא בהן. העו"ס לא יעילות, ואין להן סל כלים לרווחת המטופלים.

"אם אין לעו"סיות סל כלים, מה יעשו עם כל התקנים שהן מבקשות?", שואל בצדק סילמן.

סילמן אומר לעו"ס שצריך לפתח סל כלים, סל שירותים לרווחת האזרח, ואין צורך בצבא שלם של פקידות סעד, כי גם אם הוא ייתן להן עוד 1,000 תקנים, לא ייצא מזה כלום, זה לא יקדם את צמצום העוני, וזה לא יקדם שום דבר.

"לא כל דבר זה תקנים".

אומר סילמן ומוסיף:

"אין אף מדינה שבה מודדים את תפוקת העו"סיות לפי מספר התיקים שיש להן".

סילמן אומר שלמעשה העו"ס מייצרות תיקים להתעסק בהם, כדי לטעון שהן עמוסות ולדרוש עוד תקנים, שזה בדיוק מה שפעילים חברתיים טענו במשך שנים.

סילמן שואל את העו"סיות:

"כאשר מודדים מספרית את מספר התיקים, לא בודקים כמה תיקים הם אינטנסיביים, וכמה תיקים באמת מצריכים טיפול של רווחה".

למעשה, סילמן טוען שאם יהיה סל שירותים, כלומר יתנו כסף למשפחה נזקקת, אז פשוט אותה משפחה תצא מהסטטיסטיקה של תיקים בטיפול עו"ס, ולכן אין צורך בעוד תקנים של עו"סיות.

שימו לב כיצד יוסי סילמן לא מפחד לומר לאולם מלא בעו"סיות שמתחרמנות מהמחשבה על שכר ותקנים, שהן לא יעילות, ולמעשה רובן מיותרות. שימו לב לטענתו של סילמן לעו"סיות:

"אתן צוברות תיקים, רק כדי לדרוש עוד תקנים".

שזה בדיוק מה שאנחנו אמרנו במשך שנים.

כדוגמא לחוסר היעילות של העו"סיות הביא סילמן את העו"סיות העוסקות בגירושין, שהן משאירות תיקים פתוחים 5 שנים, ובהרבה מקרים גם 10 ואף יותר שנים, רק כדי ליצור מצג שווא של עומס.

"פקידות הסעד לא צריכות להיות בייביסיטר של הורים מתגרשים במשך 5 שנים ויותר. הגיע הזמן לבטל את סע' 19 לחוק הכשרות שמאפשר לשופטים להטיל את מלאכת השיפוט על העו"סיות".

כך אומר סילמן כיום, אבל למעשה גם זה לא חדש. זה הופיע בדוח ועדת סילמן אבל הוא לא קידם זאת לחקיקה, וגם לא להנחיות תע"ס מחייבות.

הצביעות וההתחסדות של יוסי סילמן, באה שוב לידי ביטוי בסטטוסים מטופשים ומיותרים, הפוגעים באזרחי המדינה. אם אתה מתבייש בעובדות הסוציאליות – הפיתרון אחד הוא: תפטר אותן!

תפטר את פקידות הסעד העברייניות שנוקטות באלימות כלפי הורים וילדיהם.

או שתתפטר בעצמך, בדיוק כמו שר הרווחה המפוטר מאיר כהן. השקרים הבוטים שלך וההגנה הטוטלית שלך על פקידות סעד שסרחו, הגדישו את הסאה.

בתקופתך חלה החמרה והידרדרות קשה במצב העוני במדינה.

כשלת כישלון חרוץ לאבחן את בעיית העוני והאשמת את העניים בעוניים;

  1. איימת על אמא שאם היא רוצה שילדה החטוף יוחזר אליה, אסור לה לפרסם בפייסבוק;
  2. לא יישמת את מסקנות הוועדה שאתה עמדת בראשה;
  3. לא הגנת על אימהות שפקידות הסעד איימו על חטיפת התינוק מרחמן;
  4. לא נקטת באמצעים נגד פקידות סעד המגישות תלונות שווא כוזבות במשטרה נגד הורים;
  5. סירבת להקים נציבות ביקורת על עובדות סוציאליות שסרחו בתפקידן;
  6. לא טיפלת בתלונת עו"ד יוסי נקר מומחה חוק ונוער שהלין בחריפות נגד פקידת סעד מלשכת רווחה פתח-תקווה;
  7. בתקופת מלחמת צוק איתן כתבת סטטוסים בריוניים בפייסבוק במקום להרגיע את המצב;
  8. גיבית את דובר משרד הרווחה שאיים על הורים: "אני אגרום לכן למכור כליה. אני אגרום לכן להיות בדיאליזה כל החיים. אתן תשלמו ביוקר";
  9. גרמת למעצר שווא של העיתונאית כתבת הרווחה לורי שם טוב;
  10. אתה אחראי על התאבדות אמא חד הורית מחדרה שבתה נחטפה ממנה;
  11. התנהלת בעבריינות כשחשפת בפייסבוק פרטים אישיים על ילדיה של עיתונאית והתראיינת לתוכנית רדיו וחזרת שוב על מעשיך העברייניים;
  12. בזבזת 700 אלף ש"ח! על יועצי תקשורת במקום להשקיע את הכסף על משפחות עניות;
  13. מבקר המדינה קבע כי הפקרת ילדים לאי בטחון תזונתי ורעב;
  14. יוסי סילמן – נעדר כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות היעד שאותן אמור משרדו לשרת

מנינו רשימה חלקית של כשליך המוכחים כדבעי.

אז תתפטר. כשלת בתפקידך. אתה לא מסוגל להתמודד מול העובדות הסוציאליות שבזות לך בפרהסיה, הן כותבות נגדך בגלוי סטטוסים באתרי התקשורת ובעמודי הפייסבוק שלהן. העבודה שלך מתבצעת בפייסבוק. זו בדיחה.

טוב תעשה, אם תשמור מעט על כבודך העצמי ותשמש דוגמא לעובדות הסוציאליות, ותתפטר מתפקידך.

קישורים:

השופט אלון גביזון ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע – ביקורת חריפה נגד פקידת הסעד מוטה מגדרית: "מצופה מעו"ס לסדרי דין אשר מציינת בתסקירה טענות של הורה אחד תדאג לפרט בתסקירה את תשובת ההורה האחר לטענות אלה וכי התסקיר ייערך בצורה אובייקטיבית באופן שישקף את טענות שני הצדדים – תמ"ש 9601-07-14

החלטה השופט אלון גביזון – ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע תמ"ש 9601-07-14, פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים בו תתייחס לטענות האב כנגד טענות האם, קובץ pdf

סוף סוף שופט בישראל שאיננו חושש לומר לפקידת סעד: "פרזיטית! את רשלנית, שקרנית ואי אפשר להשתמש בתסקיר שלך". טוב לא ממש במילים אלו, אבל לכך בדיוק התכוון השופט הנהדר אלון גביזון בהחלטתו מיום 1.1.15 הפותחת את שנת המשפט לטובה ומי יתן ויפוטרו כל פקידות הסעד.

לפנינו החלטה בעניין דרישת אישה לצמצם את הסדרי הראיה בין האבא לבנם הקטן בן 4.5 שנים, למנוע מהילד ללון בבית אביו בכל סוף שבוע שלישי – הסדר אשר נקבע במסגרת הסכם שקיבל תוקף פסק דין ביום 10.7.13 לפני שנה וחצי.

כבר בהתחלה מבהיר השופט את דעתו על בקשתה של האישה וכותב כי הוא דחה את בקשתה מאחר ואינה מכבדת אחר החלטות שיפוטיות, והורה לפקידת הסעד להגיש תסקיר בעניינו של הקטין כדי שתהיה לו תמונה מלאה.

על פי החלטת השופט, לא ברור מדוע בית המשפט איננו שומע ראיות ללא פקידת הסעד. מיותרותו המובהקת של "מקצוע" העבודה הסוציאלית, ונזקיו המהותיים והרבים כל-כך, הם בתחום יחסי זוגות בינם לבין עצמם, ובין כל אחד מהם לבין ילדיהם. בתחום זה העובדים הסוציאליים נוטים לפתרונות של "זבנג וגמרנו",  אשר טיבם וטבעם, מעצם היותם "זבנג", הם: העצמת אחת (בדרך-כלל) האם אגב גריסתו לחלוטין של האבא, כאשר הנזקים לילדי בני הזוג נתפשים בעיני העו"ס – כ"רע הכרחי" או ה"רע במיעוטו".

פקידת הסעד הגישה תסקיר מגמתי ששיקף את טענות האם בלבד מבלי שהתייחס לטענות האב, ועל כך חטפה פקידת הסעד קיטונות של רותחין מהשופט שקבע כי תסקיר פקידת הסעד מסתמך אך ורק על אמירותיה של האם ללא שהעו"ס שוחחה או ביררה את טענות האם עם האב.

"בתסקירה מיום 7.12.14 ציינה העו"ס לסדרי דין כי לטענת האם בבית האב מתגורר האב יחדיו עם אמו ואחיו הצעיר אשר סובל מבעיות נפשיות והתמכרות לסמים.

התסקיר שותק בכל הקשור לתשובתו של האב ביחס לטענתה זו של האם.

במהלך הדיון היום ולשאלת בית המשפט אישרה העו"ס לסדרי דין כי לא ביקשה מהאב את התייחסותו לטענת האם כמפורט לעיל.

יצויין כי בדיון שהתקיים בפני ביום 24.12.14 טען הנתבע כי אחיו לא מתגורר קבע בבית האם וכי אינו סובל מבעיות נפשיות ואף לא מבעיות סמים."

השופט ממשיך ומתאר את פגמי התסקיר שהגישה העו"ס, כשגולת התסקיר היא העדר התייחסות טוטאלית של העו"ס לתגובת האב. כלומר, העו"ס כלל לא ביקשה את התייחסות האב על ההאשמות הקשות שהטיחה האם נגד האב, והגישה תסקיר המבוסס על דברי האם בלבד, כאילו מדובר בטענות נכונות, וכך נכתב:

"עוד בתסקירה מיום 7.12.14 ציינה העו"ס לסדרי דין כי לטענת האם ולפני כשנתיים אירע אירוע קטטה בין האב ובין אחיו וזאת בנוכחות הקטין – אירוע אשר הסתיים בדקירתו של האב על ידי אחיו.

התסקיר שותק בכל הקשור לתשובתו של האב ביחס לטענתה זו של האם.

במהלך הדיון היום ולשאלת בית המשפט אישרה העו"ס לסדרי דין כי לא ביקשה מהאב את התייחסותו לטענת האם כמפורט לעיל.

יצויין כי בדיון שהתקיים ביום 24.12.14 טען האב כי מיד עם פרוץ הסכסוך בינו ובין אחיו דאג לשלום הקטין בכך שבנו הבגיר הוציא את הקטין מהבית ובאופן שהקטין כלל לא היה עד לקטטה שפרצה בין האחים."

והשופט ממשיך ומרחיב:

"עוד אציין ואומר כי מיד לאחר שהעו"ס מפרטת בתסקירה את טענותיה של האם כלפי האב, היא מציינת בתסקיר כי: "לפי דוגמאות שהאם הביאה בפני הח"מ עולה כי לאב הבנה מצומצמת בעניין הצרכים ההתפתחותיים והרגשיים של הקטין…"

כלומר העו"ס לסדרי דין הגיעה למסקנותיה בדבר חוסר ההבנה של האב בדבר צרכיו של הקטין בשים לב לטענותיה של האם – טענות אשר לגביהן לא דאגה כלל לקבל את תשובות האב."

לאורך כל ההחלטה, מתייחס השופט גביזון לכשליה החמורים של פקידת הסעד שפעלה באופן מוטה וחד צדדי נגד האב, כבסיום ההחלטה הוא דורש ממנה להגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים, ואף קובע: "מצופה מהעו"ס כי תערוך ביקור בית נוסף בבית האב, תשמע את תשובות האב לטענות האם ותביאם לידי ביטוי בתסקירה".

מקצוע העבודה הסוציאלית פשט את הרגל והוא מיותר לחלוטין.  כל כסף שיש באוצר המדינה למען רווחה טוב ייעשה אם יינתן ישירות לנזקקים כתלושי סעד או תוספות לקצבאות המל"ל.  את הפקולטות הבזויות להוראת עבודה סוציאלית יש לסגור.  אין בהן צורך.  לא צריך לחטוף ילדים מהורים עניים כי במחצית או שליש הכסף אפשר לשקם את ההורים עצמם.  כמו כן הפקולטות האלה נהפכו מוקדי שנאה מגדרית, כפי שאנו רואים בתסקיר שלפנינו כלפי הגבר, ומשם יוצאים מאמרים וכתבי שיטנה שטניים נגד הורים.

גם בדיני אישות אין כל צורך בפקידות סעד ועובדים סוציאליים.

כל עוד בני הזוג חיים במסגרת זוגית, הם נוהגים לשתף ביניהם פעולה לביסוסה, קידומה, העצמתה, פיתוחה והעשרתה של המסגרת המשפחתית אותה הקימו אגב שימור זוגיותם. הגבר, ברובם המכריע של המקרים, הוא המפרנס העיקרי. אולם, כאשר היחסים נשברים, באה פקידת הסעד, כותבת תסקיר, ושומטת שטיח מתחת לרגליו של מי מן הצדדים, תוך התעלמות גורפת מכל היגיון של אחד מההורים בבניית המשפחה עד כה.

למקרא ההחלטה של השופט גביזון, אנו רואים את חלקן של העובדות הסוציאליות שהוא המכריע במתן משמורת על ילדים והסדרי ראיה.  הן אלו שעל פיהן יקום וייפול דבר למרות שלמראית העין הן כאילו  רק "ממליצות".

ונסיים, כידוע מקצוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. נשים כמו העו"ס בהחלטה עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור. בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות של בהמה, ניבזיות, נרקיסיסטיות.

החלטה השופט אלון גביזון - ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע תמ"ש 9601-07-14, פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים בו תתייחס לטענות האב כנגד טענות האם

החלטה השופט אלון גביזון – ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע תמ"ש 9601-07-14, פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים בו תתייחס לטענות האב כנגד טענות האם

החלטה השופט אלון גביזון - ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע תמ"ש 9601-07-14, פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים בו תתייחס לטענות האב כנגד טענות האם

החלטה השופט אלון גביזון – ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע תמ"ש 9601-07-14, פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים בו תתייחס לטענות האב כנגד טענות האם

החלטה השופט אלון גביזון - ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע תמ"ש 9601-07-14, פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים בו תתייחס לטענות האב כנגד טענות האם

החלטה השופט אלון גביזון – ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע תמ"ש 9601-07-14, פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים בו תתייחס לטענות האב כנגד טענות האם

החלטה השופט אלון גביזון - ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע תמ"ש 9601-07-14, פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים בו תתייחס לטענות האב כנגד טענות האם

החלטה השופט אלון גביזון – ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע תמ"ש 9601-07-14, פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים בו תתייחס לטענות האב כנגד טענות האם

החלטה השופט אלון גביזון - ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע תמ"ש 9601-07-14, פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים בו תתייחס לטענות האב כנגד טענות האם

החלטה השופט אלון גביזון – ביהמ"ש לענייני משפחה באר שבע תמ"ש 9601-07-14, פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים תוך 10 ימים בו תתייחס לטענות האב כנגד טענות האם

"פתאום שוב יש לי ילד" – סיפורה של אם שמשרד הרווחה החזיר את בנה שחטף ממנה

"פתאום יש לי ילד" – סיפורה של אם שמשרד הרווחה החזיר את בנה שחטף ממנה, קובץ pdf

"פתאום שוב יש לי ילד" – סיפורה של אם שמשרד הרווחה החזיר את בנה שחטף ממנה, נעמה לנסקי, ישראל היום, צילומים: יהושע יוסף, ינואר 2015

"בלילה הראשון שלו בבית הוא נרדם לידי, ולא הייתי מסוגלת לישון. בהיתי בו, הקשבתי לנשימות שלו, אמרתי לעצמי שוב ושוב: הוא איתי". במשך שלוש שנים ניהלה אביגיל מאבק עיקש בהחלטת גורמי הרווחה להוציא מידיה את בנה הקטן. שנה אחרי שחשפנו כאן את סיפורה, היא סוף-סוף הצליחה.

אביגיל עמדה והתבוננה בבנה בן החמש משחק בצעצועים על השטיח בסלון, ולא האמינה. הוא זימזם לעצמו שיר, הניף דרקון ירוק באוויר, ואז הרים אליה את עיניו הכהות וקרא: "אמא, בואי לשחק איתי." היא המשיכה לעמוד שם לכמה רגעים, לא בטוחה אם מדובר בעוד חלום שלה. אבל אז התעשתה והזכירה לעצמה שהוא באמת חזר. הוא כאן. הוא שוב שלה.

אביגיל ובנה

שלוש שנים בנה של אביגיל (28) לא היה שלה. יותר ממחצית חייו. הוא נלקח ממנה כשהיה בן שנתיים, בצו חירום של רשויות הרווחה. שלוש פקידות סעד, מלוות בשלושה שוטרים, הגיעו אל דירתה ולקחו אותו, מותירים אותה בוכה ואילמת. במשך חודשים ארוכים שהה במרכז חירום: אגף סגור במוסד פנימייתי, שמשמש תחנת מעבר זמנית. אחר כך הועבר למשפחת אומנה באזור ירושלים.

אביגיל (שם בדוי),  שהמשיכה להתגורר במרכז הארץ, ראתה אותו בפיקוח גורמי רווחה, למשך שעה עד שעתיים בשבוע. אך לא תמיד: היו תקופות שבהן לא פגשה אותו שבועות ואף חודשים. כשהוא שהה במרכז החירום לא איפשרו לה לבקר אותו, למעט פעמים בודדות, ולאחר שהועבר לאומנה, המפגשים הקצרים בפיקוח בוטלו פעמים רבות, ולמשך תקופות ממושכות.

לפני שנה חשפנו כאן את סיפורה של אביגיל, בתחקיר על רשויות הרווחה. מרגע פרסום התחקיר החל מאבק סוער להשבת הילד אל אמו. החודש זה קרה. "בלילה הראשון בבית הוא נרדם לידי, ואני לא הייתי מסוגלת לישון," היא מספרת. "בהיתי בו, הקשבתי לנשימות שלו, אמרתי לעצמי שוב ושוב: הוא בבית. זהו, זה נגמר. בעצם, כמעט נגמר."

היא אומרת כמעט, כי היא יודעת שעוד דרך ארוכה לפניהם. יש להם עוד הרבה פערים לסגור, וקרעים לאחות. "מדי פעם, כשהיינו נפגשים, הוא היה שואל אותי, 'למה גירשת אותי מהבית'? היתה לו הרגשה שלא רציתי אותו. ואני הייתי עונה לו: 'אמא נלחמת כדי להחזיר אותך אליה.'

"הוא ידע שאני הולכת להפגנות, שנפגשתי עם חברים של ראש הממשלה, כלומר עם חברי כנסת. הוא ידע שהמון אנשים נלחמים איתי כדי שהוא יחזור הביתה."

— למה הוא נלקח ממך?

"הייתי ילדה בת 23 כשילדתי אותו. אם חד-הורית, שעברה חיים קשים. פניתי לרווחה כשהוא היה בן עשרה חודשים כדי לבקש סיוע לממן בשבילו את הגן. סיפרתי להם שאני מתמודדת עם קשיים, שאני לבד, שאני ענייה, למרות שלילד לא חסר כלום. הוא היה ילד מטופח, מאושר. תמיד היה ילד טוב.

"הם סייעו לי במימון הגן, אבל מהר מאוד הבהירו לי שהכוונה היא לקחת אותו ממני. יכלו לדאוג לסומכת שתלווה אותי, לעובדת סוציאלית שתדריך אותי. לגורם שיבהיר לי מה הבעיות שלי ואיך אפשר לטפל בהן. זה לא קרה. הם אמרו לי שאין להם אפשרות."

"כשמשפחה מתקשה לתפקד, יש מספיק דרכים תומכות שיכולות לסייע לה להפוך בחזרה למשפחה מתפקדת, רק שאין לזה תקציב," טוענת יועצת התקשורת חנה בית הלחמי, שליוותה את אביגיל בשלבים קריטיים של המאבק להשבת בנה. "אבל להוצאת ילדים מהבית – לזה יש כסף."

לדברי בית הלחמי, "כשילד מוצא למרכז חירום או לאומנה, משרד הרווחה מקצה לטיפול המערכתי בו אלפי שקלים לחודש. התקציב החודשי למרכז חירום, למשל, הוא 16-כ אלף שקלים לחודש. אבל כשהוא מוחזר לאמו, פתאום אין שקל כדי לסייע לה להתארגן. התקציבים צבועים בצבע אחד, של הוצאה מהבית, כמעט ללא אלטרנטיבות. אין תקציב לשיקום משפחות."

"בשנה הראשונה אחרי שהוא נלקח ממני לא תיפקדתי," אומרת אביגיל.

"זאת היתה שנה של אבל והלם, של דמעות בעיניים. הייתי מחוקה. "בשנה השנייה החלטתי שאני מתחילה להילחם, אבל לא ידעתי איך. לא היה לי ליווי משפטי ראוי, וחשבתי שצריך להתנהל מול הרשויות בכוח."

לאחר חשיפת סיפורה ב"שישבת" החלה אביגיל בפעילות נמרצת בפייסבוק, ומאבקה קיבל תנופה אדירה. ציבור עצום הביע את תמיכתו בה; בפייסבוק קמו קבוצות שקראו להחזרת בנה, אלפים חתמו על עצומה בעד החזרת הילד, סטטוסים חריפים הועלו ללא הרף, גורמי הרווחה הוצפו בפניות, ובשטח התקיימו הפגנות. "ההתגייסות היתה מדהימה," מספרת אביגיל, וניכר בה שהיא עדיין מתרגשת.

"בכל שעה הייתי מאשרת שלושים בקשות חברות בפייסבוק. אנשים לא הפסיקו לפנות אלי, לשנות את תמונת הפרופיל שלהם לתמונת המאבק שלי. נוצר סביבי גרעין של פעילים, פעילות וארגונים חברתיים, שנתנו לי חיבוק מדהים ומלווים אותי עד היום."

מה גרם למאבק הזה להצליח, לעומת המון מאבקים אחרים של הורים שלא מצליחים לזכות שוב בילדיהם?

"אולי העובדה שמשלב מסוים לא הפסקתי להפיץ את הסיפור שלי. סיפרתי אותו לכל מי שהיה מוכן לשמוע – לנהג המונית, למוכר בשוק, לאנשים שעמדו לידי ברמזור רוב האימהות במצב שבו אני הייתי לא מדברות על מה שקרה להן. הן חוששות או מתביישות, ובנוסף, כל ההליכים מתנהלים בשקט, בדלתיים סגורות, בחיסיון, בלי ביקורת".

אני מכירה לא מעט אימהות שהרימו ידיים. זה כואב מאוד. הן ויתרו כי הבינו שאין להן סיכוי. מי יקשיב להן? מאיפה ייקחו את הכוחות להילחם? אני יודעת כמה תעצומות נפש צריך כדי להתרומם. כשכל הזמן מרחף מעלייך המסר שאת לא כשירה, את בסוף עלולה להאמין בזה בעצמך. בלאו הכי את ענייה, חדהורית, והחיים נתנו לך סטירות בלי סוף.

"אני למדתי, גם בזכות האנשים הקרובים שהקיפו אותי, שמול הרשויות אסור להראות רגשות. אסור לקלל ולאבד את הראש, למרות שאת במצוקה מטורפת ולמרות שאת נמצאת על הקצה, מיואשת וזועמת. למרות שנותנים לך את התחושה שלא מגיע לך לגדל את הילד שלך, שאת לא ראויה לו. אז לא תצעקי? לא תתחרפני? יש תחושה גרועה יותר מזאת בעולם?

בהדרגה למדתי להיות שקולה, מחושבת, לתכנן עשרים צעדים קדימה, לעמוד איתנה מול האשמות מרושעות שמטיחים בך. אנשים עזרו לי להבין שזאת הדרך הנכונה להתנהל, והזכרתי לעצמי שאני כל הזמן מייצגת את עצמי ואת הילד שלי, ושהכל חייב להיעשות בצורה מכובדת. מצד שני, אסור לך גם להיות חלשה, לוותר או להתרפס."

בשנה שעברה, אחרי שנתיים שבנה לא היה איתה, עודכנה אביגיל שנשקלת האפשרות שהוא יאומץ על ידי משפחת האומנה שלו. "זה גרם לי לשקוע לתוך מרה שחורה. בכיתי בלי הפסקה. אבל אחרי יום וחצי הרמתי את עצמי ואמרתי, אני יוצאת למלחמה בפול גז. הילד הזה הוא הדבר הכי חשוב לי בחיים, אין לי כלום חוץ ממנו, אז אין לי מה להפסיד. אני לא מוותרת. הפכתי ללביאה טורפת. הבנתי שאני נמצאת שנייה לפני סוף הסיפור, שאני הולכת לאבד אותו. כי אין ילד שחוזר מאימוץ."

המאבק עלה מדרגה, ושר הרווחה דאז, מאיר כהן, הוצף בגל של פניות.

בתגובה הוא פירסם בדף הפייסבוק שלו פוסט תגובה, שבו כתב:

"ראשית אדגיש כי בוודאי איני יכול להיות אטום כלפי הפניות בנושא. ואכן, ערכתי בירור מעמיק, יסודי ובלתי תלוי, כפי שאני יודע לעשות. נכון, כששומעים צד אחד, ובמקרה זה הצד של האם, קשה שלא להזדהות עימה. אבל, והאבל הוא מאוד משמעותי, לא כך הם פני הדברים. מכל המקרים הקשים שאליהם נדרשתי, לא היה מקרה שבו התנהלות הרווחה היתה מוצדקת כל כך."

הפוסט של כהן הקפיץ את כל מי שהיה מעורב בסיפורה של אביגיל.

כפי שהודגש בתחקיר "שישבת," לא נערך דיון הוכחות בעניינה, כך שלא ניתנה לה ההזדמנות להציג את גירסתה, וצעדיה מול הרשויות הוצרו.

"אני לא מבינה איך שר הרווחה טען שעשה בירור יסודי ובלתי תלוי, בלי שהוא שמע את הצד שלי," היא אומרת.

"המקרה הזה אינו חריג," אומר עו"ד יוסי נקר, שייצג את אביגיל בשנה האחרונה של מאבקה.

"ילדים רבים מוכרזים כנזקקים (כלומר, החסות עליהם נלקחת מהוריהם ומועברת לרשויות הרווחה) הנ"ל בלי שמאפשרים להוריהם למצות את זכותם להילחם על הילדים ולנהל הליך ראיות. בשנים הרבות שאני עוסק בתחום לא נתקלתי בהליך אחד שבו הסיוע המשפטי ניהל הליכי הוכחות.

כך, למעשה, לא ניתנת להורה האפשרות להשמיע את הצד שלו ולנסות להוכיח שמה שטוענים נגדו שגוי."

נקר ובית הלחמי, ועימם נחמה דיכנה, מנכ"ל עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים, שליוותה את אביגיל מתחילת הדרך, פנו אל שר הרווחה כדי להבין איך ערך "בירור מעמיק" בלי ששוחח כלל עם אביגיל.

לאחר כמה שבועות זומנו כולם לפגישה עם מנכ"ל משרד הרווחה. הפגישה הזאת הפכה לצומת מכריע במאבק. היא הסתיימה בהחלטה שבנה של אביגיל יוחזר אליה בתוך שנה – "בתנאי שהיא תמצה תהליכים טיפוליים שנמצאה בהם, תשכיר דירה לבדה," והבקשה המדהימה מכל: "שהיא תדומם את מאבקה ברשתות החברתיות", מספרת בית הלחמי.

"אני חושבת שהם הבינו שלא מדובר כבר בילדה בת 25 ענייה ומוחלשת, אלא באישה שהצליחה לגייס דעת קהל והמון אנשים חזקים שנלחמים לצידה", אומרת אביגיל.

"לדעתי הם פשוט הבינו שלא יוכלו להעלים את המאבק הזה. למרות שהיה לי קשה, הסכמתי לשתוק, אם זה מה שיעזור להחזרת הבן שלי."

אביגיל ובנה

"את עזרת לאמא שלי להילחם"? שואל אותי בנה של אביגיל, ומתחיל לשחק בהמוני הצעצועים שקיבל בתרומה מכל תומכיה של אמו. הוא ילד שחור שיער, ערני, סקרן ונבון, עם צחוק מתגלגל וחיוך גדול. "אני ואמא נישאר יחד מעכשיו ועד שנהיה זקנים," הוא מסביר לי.

"אמא כבר תהיה סבתא, ולי יהיה זקן ארוך כמו לאבא." האבא שהוא מדבר עליו הוא אב האומנה שלו, שהוא אדם דתי, והקשר איתו התנתק לאחר שהילד שב לחיות עם אמו. "הוא צריך להתרגל להרבה מאוד דברים," אומרת אביגיל ומלטפת את ראשו. "לבית חדש, לגן חדש, לסביבה חדשה. לפעמים הוא מתגעגע אל משפחת האומנה שלו. הם היו משפחה גדולה, חוץ ממנו היו בבית עוד שני ילדים, ופה אנחנו רק שנינו. אני, בניגוד אליהם, לא יכולה לקנות לו את כל מה שהוא רוצה.

"אבל אני חושבת שלילדים יש יכולות מופלאות להסתגל. לי קשה יותר מאשר לו. אני עדיין כועסת ושומרת טינה. אני לוקחת את הזמן להסתגל ולהתאקלם, אבל זוכרת שהבטחתי לעצמי שזה לא נגמר. ברגע שהחיים שלנו יחזרו לשיגרה, אני מתכוונת לפרסם ספרון עבור אימהות שנמצאות במצב שבו הייתי.

אני חולמת להשלים בגרויות, ללמוד משפטים ולייצג אימהות כמוני."

— את מלווה עכשיו על ידי גורמי רווחה?

"מהרגע שהילד הוחזר אלי, לא יזמו שום קשר איתי."

בינתיים אביגיל מתרגלת מחדש לאימהות.

"שלוש שנים חייתי לבד – ופתאום שוב יש לי ילד," היא צוחקת.

"כשאני הולכת להתקלח, אני מפחדת מאוד. כל כמה שניות אני סוגרת את הברז וקוראת לו, בודקת שהכל בסדר איתו. האימהות היתה כל כך חסרה לי". וגם גיליתי את העוצמות שלי. אדם לא יודע כמה הוא חזק עד שהוא נופל לתוך תהום וצריך לטפס ממנה החוצה. עדיין, יותר כיף לי מאשר קשה. למזלי, גם יש לי במי להיעזר הקפתי את עצמי באנשים טובים.

"מבחינת החיבור בינינו, זה כאילו לא נמחקו לנו כל השנים האלה יחד. עוד כשהוא היה בבטן הרגשתי שיש בינינו חיבור מיוחד, וכשלקחו לי אותו ידעתי שהחיבור הזה יחזיר אותנו להיות יחד. הוא מקשיב לי, מחזיר לי אהבה, אומר לי שהוא רוצה להיות איתי, שלא אעזוב אותו. ואני מבטיחה לו שתמיד אשמור עליו. ואז הוא שותק, ורק מניח את היד שלו על הלחי שלי ומסתכל עלי. ואני כל כך אוהבת את זה."

naamal@israelhayom.co.il

תגובת משרד הרווחה – "הגנו על שלומו של הילד" ממשרד הרווחה נמסר: "מקומו הטבעי של הילד הוא בחיק משפחתו, ועל הוריו מוטלת האחריות לגידולו ולשמירת ביטחונו. משרד הרווחה, מתוקף חוק הנוער, מתערב במצבים שבהם הילד נתון לסיכון מיידי, וגם אז הוא מנסה להשאיר את הילד בחיק משפחתו, במסגרת תוכנית טיפולית עם המשפחה. "לאם הוצע סיוע פעמים רבות, אך היא סירבה לשתף פעולה. למרות סירובה, שירותי הרווחה המשיכו בניסיונותיהם הרבים לסייע לה, ונערכו תשע ועדות לתוכניות טיפול – אך האם בחרה להמשיך ולהתנגד לכל קשר טיפולי עם הרווחה.

"במצבים שבהם יש סיכון לילד ואין לקיחת אחריות מצד המשפחה, משרד הרווחה נאלץ להוציא את הילד מהבית מתוקף חוק, כדי להגן על שלומו הנפשי והגופני של הילד. במסגרת תוכנית טיפול שביצעו העובדים הסוציאליים עם האם במהלך השנה האחרונה, הוכיחה האם שהיא לוקחת אחריות מלאה על גידול ילדה, ומשכך, אנו רואים בתוכנית זאת הצלחה ומברכים על כך. "לעניין דיון ההוכחות: האם הסכימה להליך הנזקקות בבית המשפט, ולכן התייתר דיון ההוכחות. כשעורך דינה ניסה לערער על כך, ערעורו לא התקבל. כשעורך הדין פנה לביהמ"ש העליון, החלה כבר תוכנית הטיפול עם האם, ועורך הדין הסכים להשהות את הערעור. נדגיש כי כל ההליך נעשה בהסכמת עורך דינה ובהידברות מלאה עימו ועם האם.

"הבקשה להפסקת הפעילות התקשורתית של האם ברשתות החברתיות נבעה מהעובדה שהאם חשפה פרטים על בנה, ובכך עברה על החוק. חשיפה זו נעשתה כשבנה היה תחת צו חוק הנוער".

"הטענה כי שירותי הרווחה לא בקשר עם האם אינה נכונה. שירותי הרווחה מלווים את האם ומסייעים לה בכל צרכיה, ואף הציעו לה הצעות סיוע רבות ומגוונות. למרות מגוון ההצעות, האם מקשה על הסיוע ואינה משתפת פעולה."

עופרה שיף ואורנה הירשפלד פקידות סעד לאימוץ – ביהמ"ש שלום ת"א לאחר שהשמיצו הורים שגנבו מהן את ילדיהן

עופרה שיף ואורנה הירשפלד סוחרות בילדים. גונבות ילדים מאימהות עניות, לצרכי סחר בילדים והעברתם למוסדות ופנימיות הרווחה ולתעשיית האימוץ, שם הילדים עוברים אונס, התעללות ואין מושיע.

השיטה של סוחרות הילדים היתה מאז קום המדינה ונותרה גם היום: השמצת ההורים ותיוגם כחולי נפש, חסרי כשירות, מסוממים, אלימים, בעוד שהמציאות הפוכה לגמרי. מדובר בהורים טובים וכשירים, שפנו בתום לב למשרד הרווחה בקבלת סיוע, ומצאו את עצמם כנרדפי משרד הרווחה. מצאו עצמם ללא סיוע וללא הילדים.

מדינת ישראל חוטפת ילדים מאז קום המדינה מהורים מוחלשים ואין מושיע. התקשורת מגוייסת למען משרד הרווחה ומקבלת כסף עבור פרסום ויחצ"נות.

הישמרו משירותי הרווחה! לפקידת סעד יש סמכות לקחת לכם את הילדים.

אורנה הירשפלד פקידת סעד לאימוץ גנבה 3 ילדים מאם טובה וכשירה במרמה והונאה

אורנה הירשפלד פקידת סעד לאימוץ גנבה 3 ילדים מאם טובה וכשירה במרמה והונאה