"בשם טובת הילד" פרויקט הגמר של ענבל גרינברג ואולגה רז מכללת ספיר

פרופ' אסתר הרצוג: יש סטירה מאוד בולטת בין השיח על אמהות ועל טובת הילד לבין המדיניות, כי בפעול האישה היא למעשה רחם. היא עושה ילדים ואחר כך את הילדים האלה אפשר לקחת לה בקלות רבה.

נורית חכים [ועדת הילד, כנסת]: מתקשרת אלי עו"סית ממספר חסום בשעה שלוש וחצי בצהריים, מודיעה לי שיש חשד להתעללות בבית שלי בילד. לקחו אותו למקום חסוי, המידע מסווג, וסוגרת לי את הטלפון.

ח"כ אורלי לוי: הוציאו לך ילד עם מוגבלויות, עם פיגור.

נורית חכים: בלי שבחיים היא באה אלי הביתה לביקור, בלי שבחיים ראה אותי, מי שחתומה כאן. חתומות פה אולי עשר פקידות סעד ולא מכירות אותי, בחיים לא ראו אותי. אני אמא שלוש עשרה שנה, חד הורית לילדים שלי, אף אחד לא יכול לערער על הגידול והחינוך שלי. אני רוצה לתת תמונה כללית על כל המערכת, מדינה שלמה מול בן אדם אחד.

ענבל גרינברג [במאית]: לפני שנה וחצי פנתה נורית חכים, אם חד הורית לשני ילדים, לשירותי הרווחה בבקשה לסיוע כספי עבור הטיפול בבנה הסובל מפיגור שכלי. לפני שישה חודשים הודיעה לה פקידת הסעד על ההחלטה כי אינה מסוגלת לגדל את ילדיה. שני הילדים הוצאו בצו חירום מהבית, ולנורית אף אחד לא נתן הסבר מדוע.

נורית חכים: לאיזה ברוך כלכלי הם הכניסו אותי כדי לצאת מהבור הזה שהם הכניסו אותי, וכל הזמן הזה אף אחת מהן לא מתקשרת, לא באה, לא בודקת, כלום. אף אחת מהן לא נוטלת אחריות לבוא ולאסוף את השברים שהיא השאירה מאחוריה.

לורי שם טוב [מחאת עגלות ריקות, כיכר דיזנגוף]: כל אימא ואימא שנמצאת כאן, כל הורה עתידי, הילדים שלכם הם לא שלכם. משרד הרווחה יכול בכל רגע נתון לבוא ולקחת מכם את הילדים.

ענבל גרינברג [במאית]: חמש שנים נאבקת לורי שם טוב, גרושה ואם לשני ילדים, להשיב לחיקה את ילדיה שלקחו ממנה שירותי הרווחה. שני הילדים הוצאו מבית הספר ומגן הילדים והועברו למקום חסוי. וללורי, שהתנגדה בכוח, נאסר להיפרד מהם.

הקלטת פקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי: אני חושבת, שאנחנו צריכים להוציא את הילדים מהבית.

[המשך הקלטה]: לורי: אני לא מוכנה, תיראי כמה מכתבים כתבתי, אני מתחננת לעזרה! תעזרו לי, תעזרו לי, שום דבר לא קיבלתי מלשכת הרווחה, שום טיפול, אני כאמא מתחננת כבן אדם, הם כל העולם שלי, אין לי כלום בלעדי הילדים שלי".

לורי שם טוב: הייתי בהליכי גירושין קשים מהגרוש. הגרוש הגיש נגדי עשרות תלונות שווא כוזבות במשטרה שאני אימא מזניחה, מתעללת בילדים. קבעו לי וועדת החלטה בלשכת רווחה גבעתיים, הילדים שלי היו אז בני ארבע ושש. "אנחנו מוציאים עכשיו את הילדים באמצעות צו חירום". המשטרה באו עם הבן שלי, עם אורם, והוא היה פה והילד אוחז ולא מרפה מהשער.

ענבל גרינברג [במאית]: ההחלטה על הוצאת ילדים מהבית בכפייה, העלתה לא מכבר מחלוקות בעניין הפגיעה בהורים וזכויותיהם. אף שישראל הצטרפה לאמנה הבין-לאומית לזכויות הילד, המדגישה את חובתה של המדינה להכיר בהורים כבעלי הזכות הראשונית על ילדיהם, עדיין החוק הישראלי מאפשר למנוע מהורים להיות שותפים בתהליכי קבלת ההחלטות על גורל ילדיהם.

ד"ר מילי מאסס, לשעבר מומחית לבדיקת מסוגלות הורית: הייתה וועדה שתפקידה היה ליישם את האמנה לזכויות הילד לחוק הישראלי, והוועדה הזאת קבעה שלא נכון לדבר על זכויות. שזכויות הוא מאבק כוחני ולכן מדובר על אחראיות של ההורים, אבל כן מדובר על זכויות הילד וזה אחרת ממה שמנוסח באמנה, כי באמנה כן מדובר על זכויות הורים.

מפגש אימהות עם פרופ' אסתר הרצוג. ענבל גרינברג [במאית]: לפני עשרים שנה התחילה פרופסור אסתר הרצוג את המאבק נגד המנגנון של הוצאת ילדים מהבית ומאז ליוותה מאות נשים ששירותי הרווחה לקחו מהן את ילדיהן.

פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותה לזכויות ילדים והורים: אני רואה במהלך השנים את ההתדרדרות במצב. ההתדרדרות בכל מיני כיוונים. גם בחקיקה שנהיית יותר ויותר דרקונית, גם במוסדות שהולכים ומתרבים ויש יותר ויותר סוגים של מוסדות.

רחל חמיאס, מחאת עגלות ריקות, ככר דיזנגוף: אנחנו רחם להשכרה של מדינת ישראל.

ענבל גרינברג [במאית]: כשהיה בן שלוש הוצא מהבית בנה הצעיר של רחל, לאחר שפנתה לרווחה לקבלת סיוע.

רחל חמיאס: באתי לקבל עזרה יותר בחוגים, בהסעות, בגן, דברים שאני לא יכולה, שידי לא משגת, כי אני עובדת, ועם כל זה שאני עובדת, אף פעם אני לא מצליחה לשלם את כל הדברים האלה. ונכנסתי למבוי סתום כי בעצם במקום לעזור, הם פשוט החלישו אותי כלכלית. עכשיו אני צריכה לשלם מסוגלות הורית, פסיכיאטרים, אבחונים לילד, אבחונים לי כדי להראות שאני בחורה נורמטיבית בסך הכל. אין לי שום כלים להחזיר את הילד שלי הביתה וזה המצב הכי הכי חמור שיכול להיות לבן אדם.

ענבל גרינברג [במאית]: יותר מעשרת אלפים ילדים מנותקים בכל שנה מהוריהם על ידי שירותי הרווחה. בשנה האחרונה, שני שלישים מהם נלקחו מאימהות במשפחות חד הוריות. מצב כלכלי קשה או סכסוך חריף עם הגרוש הובילו במקרים רבים להחלטה שהאימהות אינן מסוגלות לגדל את ילדיהן. כמו רחל, אימהות רבות חשות כי במקום לסייע להן ולהבטיח את רווחת הילד בתוך המשפחה, המדינה מענישה אותן בגזילת הדבר היקר להן מכל, במהלך שלכאורה נועד להגן על הילד.

חנה בן עמי, שופטת בדימוס, לשעבר מנהלת ביהמ"ש המשפחה בירושלים: ראשית, גורמים נזק לילד, אבל גם האמא ברגע שהיה לה איזה סיכוי לבנות את עצמה, עם הילד ועם וכשצריך תמיכה אז עם תמיכה, ברגע שלקחו היא מתדרדרת. לאף אחד זה לא חשוב?

ענבל גרינברג [במאית]: מעל מאה ושלושים אלף אימהות במשפחות חד הוריות חיות היום בישראל. שלושים אחוז מהן מתחת לקו העוני. כשאחת ההגדרות לילד בסיכון היא העדר תנאי מחייה בסיסיים לילד, המרחק בין משפחה חד הורית להזנחה, הוא לעיתים קצר מאוד.

רחל גלעד וולנר, עובדת סוציאלית, מנהלת מרכז לאמהות חד הוריות: תחשבו על אמא חד הורית שצריכה לשלם שכר דירה, שיוצאת לעבודה, שעושה שתי עבודות, חוזרת הביתה, שהיא רק חושבת שמנתקים לה את החשמל, שכל רגע מגיעה אליה הוצאה לפועל.

לורי שם טוב: אני גרתי בדירה קטנה, בדירת חדר וחצי. שני הילדים שלי היו בחדר אחד ואני במרפסת. אני ישנתי במרפסת, אפילו מיטה לא הייתה לי. בעיני הפקידות סעד, אני לא איפשרתי להם את התנאים המינימאליים. בעיני הילדים שלי היו מאושרים.

חנה בן עמי, שופטת בדימוס, לשעבר מנהלת ביהמ"ש המשפחה בירושלים: כל פעם התפארו בפני שלהורים המאמצים יש מחשב בבית, והם יתנו חדר לילד. אז זה נורא חשוב מחשב ונורא חשוב חדר, אבל ילד צריך עוד דברים. והוא בעיקר צריך חום, והוא צריך אהבה והוא צריך קשר, ואת זה פקידות הסעד שכחו.

ענבל גרינברג, במאית: אז איך הפכה בישראל התפיסה של הוצאת ילד מהבית כפתרון הטוב ביותר להגנה על הילד? כדי להבין זאת צריך לחזור אחורה לרעיון הציוני.

ד"ר מילי מאסס, לשעבר מומחית לבדיקת מסוגלות הורית: בזמנו שכנעו הורים לשלוח את הילדים בלעדיהם לארץ, וגם כשהגיעו העולים החדשים בשנות המדינה הראשונות, שכנעו את ההורים שיותר טוב שישלחו אותם לקיבוצים, לפנימיות, שיקבלו את החינוך הישראלי הרצוי. אני חושבת שהאידיאולוגיה הזאת מאוד משפיעה בעיקר בהתייחסות לאוכלוסיות מוחלשות, מפני שאנחנו כביכול יכולים לתת לילדים האלה יותר, מה שלא נכון. ברוב המקרים לא נכון. והרבה פעמים, טובת הילד משמעה הדרת ההורים. אפילו לא מתן חלופה יותר טובה, קודם כל להרחיק אותו מההורים.

פרופ' אסתר הרצוג: למעשה יש פה תופעה שהיא לא רק מוגבלת לקבוצות החלשות, אלא היא מתפשטת, מתרחבת לכל הקבוצות, ואז המשמעות היא שיש פה שליטה על כל האוכלוסייה, והשליטה על האוכלוסייה היא באמצעות הכוח להגדיר מה זאת אימהות טובה, מה זאת הורות טובה. אצל מי נמצא הכוח הזה?

ענבל גרינברג [במאית]: לפי חוק הכשרות המשפטית, רשאי בית המשפט להטיל את ההכרעה על ענייני האפוטרופוסות על מי שימצא לנכון. בפועל, כמעט בכל המקרים מוטלת ההכרעה על פקידי הסעד לחוק הנוער.

חנה בן עמי, שופטת בדימוס, לשעבר מנהלת ביהמ"ש המשפחה בירושלים: לשופטים יש נטייה לקבל עמדות של מי שנראה ניטראלי לכאורה, ומי שבעצם תפקידו לתת… יש היום יש סעיף בחוק שמאפשר לפקידות הסעד לקבוע, לא רק… שהשופט יכול להגיד לפקיד סעד, אתה תקבע, היכן יימצא הילד. אז אם שופט אומר, יש אדם שהוא מומחה, שיעשה, לי יש גם ככה ערימות גדולות של עבודה, תנו לי להתמקד במה שאני חייבת לעשות.

לורי שם טוב: עומדות שם אימהות שלא מבינות מה נפל עליהן. הן בטוחות שבית משפט יושיע אותן, שום כלום, זאת אלימות, אלימות בירוקרטית.

ענבל גרינברג [במאית]: בשנים האחרונות נשמעים יותר ויותר קולותיהן של אימהות המרגישות חסרות אונים מול פקידי הסעד האמונים לקבוע את גורלן. כדי להבין מדוע, צריך להבין כיצד פועלת השיטה. פקידת הסעד מאתרת ילד בסיכון. אם היא סבורה שהילד נמצא בסכנה, היא רשאית להוציא את הילד מהבית לשבעה ימים, ללא צורך לקבל על כך אישור מבית המשפט. את ההחלטה על מקום חסותו של הילד היא זו שתקבע, והיא זו שגם תגדיר את זמן ומקום המפגש שלו עם הוריו. כעבור ארבעה ימים פונה פקידת הסעד לבית המשפט לקבלת צו ביניים, המאשר להאריך את שהייתו של הילד מחוץ לבית לשלושים יום. את צו הביניים, מאשר השופט מבלי ששמע את ההורה ואת הילד ומבלי שהציגה לפניו פקידת הסעד ראיות או הוכחות כלשהן בעניין הנדון. עם קבלת צו הביניים, מעבירה פקידת הסעד את התיק לוועדת תכנון, טיפול והערכה, שם נקבע אם המשך הטיפול בקטין יהיה בקהילה או במסגרת חוץ ביתית. נוכחות ההורה בדיון, נקבעת על פי החלטת פקידת הסעד. אם החליטה הוועדה על הוצאתו של הילד מהבית, מזומן ההורה לבית המשפט לענייני משפחה, שם נקבעת סופית ההחלטה על אופן המשך הטיפול בקטין. הורה שאינו יכול לשלם בעבור עורך דין זכאי לסעד משפטי מהמדינה. אך בפועל, הורים רבים אינם מודעים לזכויותיהם המשפטיות ומגיעים לדיון לבדם. עד לשלב זה, פקידת הסעד אינה מאפשרת להורה לעיין בפרוטוקולים ובתסקירים שיוצגו לשופט.  דבר זה מותיר את ההורה חסר אונים מול רשימה ארוכה של האשמות נגדו שמעולם לא נחשף אליהן קודם לכן.

אמא: הם עשו בית משפט בלעדינו, בית משפט אמר טוב, אם יש כל כך הרבה תלונות, מאיזה משוגע, הם לא בדקו, אז כנראה שכדאי לקחת את הילד. לקחו לי אותו מהנקה. יש שתי משפחות אומנה, חילקו אותם, חצי-חצי. הם אומרים בפירוש אנחנו לא ניתן לך לגור לידם, אנחנו נחלק אותם מצפון עד דרום ככה. אני השכרתי דירה מעליהם בשביל לשמוע כל מילה, להגן עליה. כל הזמן היא בורחת אליי. אני גם מנסה כל פעם לבקש שהיא תישן אצלי,  אולי היום היא תישן אצלי, אולי היא תישן אצלי, כל פעם אני מבקשת.

פרופ' אסתר הרצוג: נכחתי בעצמי בכמה ישיבות כאלה, ואני מוכרחה לומר שאני שלא הייתי, לא עמדתי בסכנת אובדן האימהות שלי, ואובדן הילדים, אני עמדתי שם בתחושה של חוסר אונים מוחלט ושל השפלה.

חנה בן עמי, שופטת בדימוס, לשעבר מנהלת ביהמ"ש המשפחה בירושלים: אני חושבת שזה גם אינטרס של הציבור שלאישה יהיה טוב, ואישה שלוקחים ממנה ילד אי אפשר לצפות שיהיה לה טוב.

ענבל גרינברג [במאית]: דוח ועדת סילמן ביולי 2014 כלל שורה ארוכה של המלצות לשינוי המדיניות של הוצאת ילדים מהבית, כמו מינוי ועדת ערר בעבור ההורים, ביטול סעיף 19 שימנע את העברת סמכות ההכרעה לידי העובדים הסוציאליים והקמת תוכנית שיקום למשפחות מזניחות. המלצות אלו, זהות לאלו שהומלצו בדוח וועדת גילת ב- 2002. ועדיין, איש לא יישם אותם.

לורי שם טוב: מעולם לא הציעו לי עזרה, לא אמרו לי לקחנו לך את הילדים, אז בואי תשקמי את עצמך. לא. הם ברגע שהם לקחו לי את הילדים, הפסקתי לעניין אותם.

ד"ר מילי מאסס: ברוב ארצות המערב צריך לתת עזרה להורים מולידים גם אחרי שהילד הלך לאימוץ, אצלנו הורים מולידים, גמרנו, הולדתם את הילד גמרתם את התפקיד שלכם.

ענבל גרינברג [במאית]: על פי הנתונים שפרסם משרד הרווחה, בישראל חיים שבעים וחמישה אלף ילדים במסגרות חוץ ביתיות. מתוכם שישים אלף בפנימיות שכפופות למשרד החינוך, ורק חמישה עשר אלף במסגרות הרווחה לילדים בסיכון. מה שלכאורה הופך את ישראל לשנייה בעולם בשיעור הוצאת ילדים מהבית למסגרות רווחה. אך בפועל, קרוב לשמונה עשר אלף מהילדים בפנימיות שכפופות למשרד החינוך, הגיעו לשם בשל מחסור במכסות במוסדות הרווחה. בשורה התחתונה, קרוב לשלושים אלף ילדים המוגדרים בסיכון חיים במסגרות חוץ ביתיות. שנים עשר ילדים לכל אלף ילדים, מה שהופך את ישראל לשיאנית בעולם בהוצאת ילדים מהבית.

שיעור הוצאת ילדים מהבית במדינת ישראל

שיעור הוצאת ילדים מהבית במדינת ישראל

ד"ר מילי מאסס: אנחנו רוצים להציל את הילד, לא רוצים להציל את היחסים שלו עם הוריו.

לורי שם טוב: אם הייתי יודעת שאני אחווה כזה כאב, אם הייתי יודעת שככה אני ארגיש חנק, שככה אני אסבול, לא הייתי נכנסת להיריון. לא הייתי רוצה את החיים האלה, זה סבל, זה סבל לא נורמלי. זה שכול, הילדים שלי חיים והם לא איתי.

סכנת נפשות בחופי טבריה: עובדים סוציאלים יוצאים לצייד נערים ונערות המועמדים לחטיפת ילדים: ההורים מוזהרים ממתחם "מתחברים לנוער בחופים"

עוד כתבת יחצנות מחרידה של משרד הרווחה עולה לאינטרנט בחסות Ynet. הפעם כתבת הזבל אתי דור נחום מסלפת מציאות ומשבחת את העובדים הסוציאלים המשועממים היוצאים לצוד נערים ונערות לתעשיית חטיפות הילדים, ותעשיית הטיפולים הפסיכו-סוציאלים. מספרת הכתבת אתי דור נחום, שעובדות סוציאליות יוצאות לחופי טבריה, מתנחמדות לנערים והנערות בלי שההורים לידם, לפעמים כאשר הנערים שתויים, מגרות את הילדים הללו לחשוף סודות פרטיים ומשפחתיים, וכל זאת כאילו למטרה נעלה של הצלת הילדים מפני סיכון והזנחה. המטרה האמיתית היא לייצר תעסוקה לעובדות הסוציאליות. ילדים פטפטניים, לפעמים קצת שתויים, מדובבים ע"י עו"סיות לגלות להן סודות, כל זאת תחת הבטחות שקר, שהעו"ס "תעזור".

למחרת מגיעה העו"ס למשרד פותחת תיקי נזקקות, מקלידה את כל הדברים ששמעה מהילדים השתויים, ומתחילה לעבוד. מחליטה את מי לחטוף למעון. מזמנת הורים לחקירות, מקלידה לתוך המערכת שקרים ורכילויות, ומנפחת את מצבת התיקים. מזמינה משטרה להורים.

אחר כך העו"סיות האלה סופרות את מספרי התיקים שפתחו, הולכות ומייללות שיש להן יותר מידי תיקים, שהן כורעות תחת העומס, ושצריך להקטין להן את מספר התיקים, כדי שאפשר יהיה לקלוט אלפי סטודנטיות לעבודה סוציאלית, שצריך לדאוג גם להן לתעסוקה.

ראו איך הכתבת מפריחה שקרי תעמולה אופייניים: "המתחם הוקם במטרה למנוע מצבי סיכון בקרב בני נוער, הפושטים על החופים ומוקדי הבילוי ההמוניים בחופשת הקיץ. כאן, על שפת האגם הלאומי, הרחק מעיני הההורים והמבוגרים, הם בודקים את גבולות האסור והמותר. הם באים והולכים מהמתחם, חלקם מכינים לעצמם שתייה, אחרים מפתחים שיחה עם המדריכים.  "אתם יכולים להטעין את הטלפונים ולשתות קפה", מציעה להם אחת מחברות הצוות. היא לא כופה עליהם ולא דורשת דבר. זה אחד הכללים כאן, ליצור דיאלוג משמעותי בלי שיפוט".

ככה מפתות העו"סיות את הנערים והנערות שיוצאים לבילוי עם קפה והטענת מכשירי טלפון, והזמנה לשיחה ולדיאלוג "בלי שיפוט". אלא שכמובן שיש שיפוט. כל מה שמספרים לעובדת סוציאלית הוא תחת חובת דיווח. הדיאלוגים הללו אינם חסויים. הכל מדווח ישירות למחלקת הרווחה. כך מועלים באמון הילדים הללו, מספרים להם שקרים ותופרים להם תיקים שיחבלו בעתידם, ויגרמו להוריהם התרוששות כלכלית, כשיצטרכו לקחת עורכי דין.

לתעלול הזה המציאו מילה חדשה בעברית: "יישוג":  "ערב סטנדרטי בחוף מתחיל בשיחת פתיחה של הצוות, ואחריה יוצאת משלחת לאיתור ואיסוף בני הנוער. בשפה המקצועית זה נקרא "יישוג" (searching). "מניסיוננו, יכול מאוד להיות שבתחילת הערב הרבה חבר'ה לא רוצים להגיע, אבל מאוחר יותר נראה אותם במתחם", אומרת אחת המדריכות. "לרוב מגיעים לכאן עשרות בני נוער בלילה, עד כדי כך שאין מקום לשבת", מספר חבר מועצת העיר, רפאל טרבלסי, הממונה על הרווחה והנוער בעירייה.

יישוג פירושו פעילות יזומה לייצר פרנסה לפקידות סעד. אנחנו לא ממש בטוחים שהפעילות הזו חוקית, לדבר עם קטינים מתחת לגיל 18 ללא הוריהם ולסחוט מהם מידע שעלול להפליל אותם או את הוריהם בתעלולי שווא ומצגי שווא.

אותו רפאל טרבלסי, שמשכורתו היא רק 40,000 ש"ח בחודש מספר: "אם אכן קיימות בעיות כאלה הם מופנים, בהסכמה משותפת עמם, לעובד סוציאלי במאהל, שממשיך בטיפול". השאלה היא האם מיידעים את הקטינים האלה לסכנות שבהמשך טיפול? למשל, לסכנה שלמחרת מוציאה העו"ס צו חירום להוצאת נערה למעון מסילה?, לסכנה שההורים עלולים לחטוף כתב אישום?

רפאל טרבלסי משקר במצח נחושה שמדובר "בהסכמה משותפת" זו הסכמה מאולצת.  הנערים והנערות האלה לא מקבלים גילוי נאות מה העו"ס זוממות, ושבכלל יש חובת דיווח, ושיש סכנות עצומות בכל מגע עם עו"ס: "אם אכן קיימות בעיות כאלה הם מופנים, בהסכמה משותפת עמם, לעובד סוציאלי במאהל, שממשיך בטיפול". מישהו ביקש מהם לטפל?

וזו הכתבה:  

בלי סמים, בלי אלכוהול: מתחם הבילוי הבטוח

עשרות בני נוער מגיעים לחוף שקמים בכנרת בכל ערב בימי הקיץ לבילוי לילי, תחת עיניהם הפקוחות של מדריכים ועובדים סוציאליים, שנשארים איתם עד אור הבוקר. כללי ההתנהגות קשיחים: בלי מוסיקה, בלי סיגריות ובלבוש מלא. כתבת 'ידיעות טבריה' יצאה לסיור לילי במתחם "מתחברים לנוער בחופים"

אתי דור נחום, פורסם: 19.08.15, 07:50

סכנות הסמים, אמצעי מניעה, מחלות מין, טיפים לגיל ההתבגרות – דפי הסברה כאלה ואחרים המונחים על שולחן, לצד ערכה להכנת שתייה חמה ועמדות טעינה לטלפונים ניידים, מקבלים את פני הבאים למתחם 'מתחברים לנוער בחופים' בחוף שקמים בכנרת.  המתחם הוקם במטרה למנוע מצבי סיכון בקרב בני נוער, הפושטים על החופים ומוקדי הבילוי ההמוניים בחופשת הקיץ. כאן, על שפת האגם הלאומי, הרחק מעיני הההורים והמבוגרים, הם בודקים את גבולות האסור והמותר. הם באים והולכים מהמתחם, חלקם מכינים לעצמם שתייה, אחרים מפתחים שיחה עם המדריכים.

"אתם יכולים להטעין את הטלפונים ולשתות קפה", מציעה להם אחת מחברות הצוות. היא לא כופה עליהם ולא דורשת דבר. זה אחד הכללים כאן, ליצור דיאלוג משמעותי בלי שיפוט.

לשיחה מצטרפת מנהלת התוכנית בטבריה, אלין פרנצמן ספקטור (30), שלדעתה נוער בסיכון היה מאז ומתמיד, רק שלא היינו פתוחים אליו.

"אנחנו מגיעים לזירה שבה בני הנוער באים לנפוש", היא אומרת. "יש כאלה שבאים להתפרק ויש כאלה שמגיעים עד הקצה. המטרה שלנו היא לאפשר קשר פתוח וחופשי, שלא כבול למסגרת של בית הספר או למשפחה. יש פה הרבה חבר'ה טובים שהכול בסדר איתם, ויש כאלה שבודקים את הגבולות. המתחם פתוח לכולם".

לדברי איציק פורטל (44), מנהל מחלקת הנוער והצעירים בעירייה, 95 אחוז מהנוער מגיע לחופים דווקא מבחוץ – בעוד שהטבריינים מעדיפים להישאר בעיר, שבה פועלות תוכניות דומות. "בטבריה יש אמנם 45 אלף תושבים, אבל בקיץ אנחנו חצי מיליון איש", הוא אומר.  ואכן, סיור לילי שנערך במקום ביום שני השבוע מגלה עשרות בני נוער הצמאים לאוזן קשבת, לאמפתיה ולנחמה, שהם מקבלים תוך משחק שש-בש עם מדריכים ועובדים סוציאליים, הנשארים איתם עד אור הבוקר ואם צריך, מוודאים שהקיאו את שאריות האלכוהול ששתו, ואפילו מרדימים אותם לישון.

מחפשים דרך

חמישה מתחמים כאלה נפתחו בארץ לפני כשלושה שבועות, שניים מהם באזור טבריה – בחוף שקמים ובחוף לבנון, שנמצא בצד השני של הכנרת. הרעיון מאחורי המיזם, בחסות המדינה והעירייה, הוא איתור בני נוער במצבי סיכון באזורי הבילוי הליליים וליווי שלהם בידי אנשי מקצוע.  ערב סטנדרטי בחוף מתחיל בשיחת פתיחה של הצוות, ואחריה יוצאת משלחת לאיתור ואיסוף בני הנוער. בשפה המקצועית זה נקרא "יישוג" (searching). "מניסיוננו, יכול מאוד להיות שבתחילת הערב הרבה חבר'ה לא רוצים להגיע, אבל מאוחר יותר נראה אותם במתחם", אומרת אחת המדריכות.

"לרוב מגיעים לכאן עשרות בני נוער בלילה, עד כדי כך שאין מקום לשבת", מספר חבר מועצת העיר, רפאל טרבלסי, הממונה על הרווחה והנוער בעירייה.

"הימים החלשים יותר הם ראשון וחמישי. תפקיד הצוותים הוא לברר סוגיות אישיות שונות בשיחות עומק עם בני הנוער. הצוות מנסה לאתר בעיות כמו שימוש בחומרים ממכרים, מיניות בגיל מוקדם, קשר לקוי ומתמשך עם ההורים ונשירה מוקדמת מבית הספר.

אם אכן קיימות בעיות כאלה הם מופנים, בהסכמה משותפת עמם, לעובד סוציאלי במאהל, שממשיך בטיפול.

"לפני שבוע וחצי, לדוגמה, הגיעה לכאן חבורה של צעירים שרצו להשתכר. הם הביאו איתם בקבוקי ערק ואחרי שסיימו חצי בקבוק, הם נשפכו. היו כמה שתויים שהיינו צריכים לקלח אותם, לתת להם להקיא ולהרדים אותם, כי אם הם היו שותים עוד כוס, זה עלול היה להסתיים אחרת.

"אני יכול לומר שבאופן כללי הצלנו פה חיים של אנשים, חד-משמעית".

מה עושים עם נער שמגלה, למשל, שהוא מעשן סמים?

ספקטור: "יש לנו נהלים ברורים. אם עולים דברים שמחייבים דיווח, אנחנו פועלים על פי החוק. בקטגוריה הזאת נכללים, למשל, פגיעה בקטין או פגיעה של קטין בקטין אחר. אם אני מנהלת שיחה וחושדת שהנער במצוקה או בסיכון לשימוש בסמים, אני מפנה אותו לעובד סוציאלי".

מנהל המתחם, נאור כהן (44), שמלמד הוראה מתקנת במרכז חינוך טכנולוגי בטבריה, מספר על נער ששוטט שבוע ימים לבדו בקרבת החוף. "הוריו הגרושים הקימו לעצמם משפחות והוא נשאר אבוד בעולם", הוא מספר.

"חמישה ימים דאגנו לו במה שרק שאפשר. הוא ילד אומלל. הוא יושב לי בראש חזק. הם נמצאים בגיל שאם אחד מהם יבחר בנתיב הלא-נכון, עד גיל 30 הוא יחפש איפה לעשות פרסה".

סוגרים פערים

באחת הפינות של המתחם משוחח צעיר עם עובדת סוציאלית, ואגב משחק משותף חולק איתה את סודותיו, שיטופלו בהמשך על ידי גורמי רווחה בעירו, בהסכמתו המלאה.  בשולחן אחר יושבים צעירים אחרים ומדברים תוך ציות לחוקי המקום – בלי להקים רעש ובלי סיגריות. לפתע שולף אחד מהם כיפה שחורה ומניח אותה על ראשו. טרבלסי לא מופתע.  "בסוף הערב הם יוצאים מכאן עם החליפות והכובעים, אבל כאן הם מרשים לעצמם להסיר אותם", הוא אומר. "יש ביניהם גם בנים של ראשי ישיבות. בבתי הספר הממלכתיים מסבירים לנוער על אלימות ועל הגבולות של יחסי מין מותרים ואסורים. לנוער החרדי, לעומת זאת, אין הסברה. הם חוטפים כאן הלם תרבות".

טרבלסי מינה רכז מיוחד לאוכלוסייה החרדית, בשל הצורך להעניק הסברה נכונה. בפועל מתברר שאם ניגש אליהם חובש כיפה כמותם, את חלקם זה דווקא מרתיע.  עודד זרקא (30), עובד סוציאלי במתחם, האחראי על המשך הקשר עם גורמים ברשות שבה גרים הנערים, לא מתפלא שדווקא מדריכים חילונים מצליחים לפצח את הנוער החרדי.

"כשבאים לנערים בענווה", הוא אומר, "הם רואים שיש נשמה שמבקשת לעזור, בלי לשפוט או להכניס את האמונות והתפיסות שלה. יש לנו גם נוער חרדי שמעוניין במסגרת חילונית, אבל ההורים לא מסכימים ואנחנו מנסים לתווך. כשיש רצון טוב, מגשרים על כל הפערים".

לדברי זרקא, לרבים מהנערים אין מוסד לימודי שיקלוט אותם לקראת שנת הלימודים הבאה, אם בשל פליטתם מהמערכת, או כי להוריהם אין מוטיבציה למצוא מסגרת.

מה קורה אם הם לא רוצים עזרה?

"אני מאמין שלכל אדם יש זכות להגדרה עצמית. אם הוא לא מעוניין לקבל סיוע, צריך להציג לו את המחיר שהוא עלול לשלם ואת האפשרויות שהמדינה נותנת לו, אבל הוא חייב לרצות בכך.

היה לנו ילד שנפלט בתפר שבין ישיבה קטנה לגדולה. יצרנו קשר עם המשפחה, כיוונו אותו ללימודים מקצועיים במסגרת חרדית ואכן, מבחינתנו, הוא עלה על דרך המלך".

פורטל מלווה את תוכנית 'עיר ללא אלימות' כבר עשר שנים, ומודה שלפני פתיחת המתחם היו באזור יותר מקרי אלימות ושתיית אלכוהול.

"קיבלנו דיווח ממנהלת הכנרת, האחראית על החוף, שמאז שאנחנו כאן – יש פחות פניות למשטרה", הוא אומר.

"עצם זה שמדריכי נוער בסיכון ועובדים סוציאליים נמצאים כאן, מפחית את מפלס האלימות. כיום, אם מישהו מזמין משטרה – זה אנחנו, למקרים שהתערבותה נדרשת".

פורטל תולה את הפתיחות וגילוי הלב של בני הנוער באווירה במקום. "בני הנוער צמאים לדבר ולפרוק, אבל אין להם למי", הוא מסביר.

"הם יושבים באוויר הפתוח, במקום אסתטי עם פינות ישיבה ומחצלות, לא כמו חדר מורים או משרדי רווחה, ודווקא אז שופכים את הלב. מקום מואר מפחית משמעותית את אירועי האלימות. זאת הסיבה שכל המגרשים בטבריה מוארים".

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4691277,00.html

בתמונה: צוות חטיפות ילדים ע"י עוסיות מטבריה.

טיוח דוח ועדת ישראל צבי גילת כאספקלריה לשחיתות סחר בילדים ופשעים נגד האנושות במשרד הרווחה

אוגוסט 2015 – מאפייני השחיתות, סחר בילדים ופשעים נגד האנושות של צמרת משרד הרווחה, בעלי תפקידים באותו תפקיד עשרות שנים כגון היועצת המשפטית של המשרד בתיה ארטמן, אורנה הירשפלד פקידת אימוץ ראשית, חנה סלוצקי פקידת סעד ראשית לנוער, ועוד. מאפיין נוסף של פשעי צמרת משרד הרווחה היא אי קיום מסקנות הוועדות לקבע את פשעיהם נגד החברה בישראל, כלומר הוועדה היא מריחה לזרות חול בעיני הציבור.
להלן דו"ח ועדת גילת.

דין-וחשבון של וועדת ייעוץ לקביעת סמכות "ועדות החלטה" ודרך התנהלותן מול פקידי הסעד למיניהם (ועדת גילת) מוגש אל הרב שלמה בניזרי, ח"כ שר העבודה והרווחה

ע"י עו"ס עו"ד שמעון תאג'ורי, מרכז הוועדה
ירושלים, כסליו תשס"ג, נובמבר 2002

רשימת חברי הוועדה:

ד"ר ישראל צבי גילת, יושב-ראש הוועדה
ד"ר ז'ק אייזנברג
פרופ' רמי בנבנישתי
ד"ר משה ברבי
עו"ד שושנה גלס
מר עמוס דניאל
פרופ' אסתר הרצוג
עו"ס מרדכי (מוטי) וינטר
ד"ר אהרן יורק
עו"ד יעקב (קובי) סגל
עו"ס צבי סלנט
עו"ס אסתר (אתי) פרץ
פרופ' אבנר חי שאקי
עו"ס עו"ד שמעון תאג'ורי – מרכז הוועדה
————————————————————————————————————————
בס"ד
לכבוד הרב שלמה בניזרי, ח"כ
שר העבודה והרווחה
כב' השר,
הריני מתכבד להגיש לך דין וחשבון הוועדה לקביעת סמכות "ועדות החלטה" ודרך התנהלותן מול פקידי הסעד למיניהן. הדו"ח מכיל בראש ובראשונה, את מסקנות הוועדה, מהן על דעת כל חברי הוועדה ומהן על דעת הרוב. במקרים של חילוקי דעות הובאו מסקנות המיעוט בנפרד תוך ציון ואזכור של שמות התומכים בדעת הרוב והתומכים בדעות המיעוט.
ביום 27.1.2002 הוצאת, כב' השר, כתב מינוי לחברי הוועדה, ארבע-עשר במספרם והם (לפי סדר א-ב):
  1. ז'אק אייזנברג, ד"ר, מומחה בפסיכיאטריה; פסיכיאטריה של ילדים ונוער. מנהל מרפאת בריאות הנפש צפון ירושלים, בבית החולים הרצוג בירושלים.
  2. רמי בנבנישתי, פרופ', בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש ברוואלד האוניברסיטה העברית בירושלים
  3. משה ברבי, ד"ר, סטאטיסטיקן, מרצה בכיר למתימטיקה ולחקר ביצועים בבית הספר לכלכלה ולמינהל עסקים, אוניברסיטת בר-אילן. יועץ סטאטיסטי למספר חברות ציבוריות בארץ. בעבר מרצה בכיר באוניברסיטת Nanterre, פריז, צרפת (1972-1967)
  4. ישראל צבי גילת, ד"ר, מרצה בכיר בבית הספר למשפטים ולמנהל עסקים במכללה האקדמית נתניה. בית הספר לעבודה סוציאלית אוניברסיטת בר-אילן (2000-1994) בית הספר לחינוך אוניברסיטת בר-אילן; בית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון;.
  5. שושנה גלס, עורכת-דין, משרד עו"ד גלס תל-אביב, מכהנת מזכ"ל לשכת עורכי-הדין; יו"ר ועדת אתיקה לשכת עורכי הדין. משמשת כסגן יושב-ראש ועד מחוז תל-אביב
  6. עמוס דניאל, יועץ מיוחד לשר בענייני רווחה.
  7. אסתר הרצוג, ד"ר, ראש החוג למדעי החברה, המכללה האקדמית בית ברל. חוקרת עמיתה במרכז Center for Cross-Cultural Research on Women in Queen Elizabeth House, אוקספורד, בריטניה
  8. מרדכי (מוטי) וינטר, ראש האגף לילד ונוער באגף לשירותים חברתיים ואישיים, משרד העבודה והרווחה
  9. אהרן יורק, ד"ר, מרצה בכיר, בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן. כיהן בעבר כמנהל בית הספר שם (1997-1994); כיהן כיו"ר מועצת העובדים הסוציאליים בישראל (1998-1997).
  10. יעקב (קובי) סגל, עורך-דין, משרד עו"ד סגל, רמת-גן ועיתונאי.
  11. צבי סלנט, עובד סוציאלי; פקיד סעד מחוזי לסדרי-דין בשנים 1995-1965 במחוזות ירושלים והדרום; סגן הנאמן הציבורי לענייני צדקה, 1975-1965; מרכז האגודה לשיקום האסיר והעבריין בישראל, 1985-1970.
  12. אסתר (אתי) פרץ, עובדת סוציאלית, יושבת-ראש איגוד העובדים הסוציאליים בישראל .
  13. אבנר חי שאקי, פרופ', הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב; פרופ' אורח School of Law, York University, בטורונטו, קנדה. לשעבר, חבר-כנסת במשך תשע-עשרה שנה; סגן שר החינוך (1973-1969) ושר לענייני דתות (1992-1988).
  14. שמעון תאג'ורי, עובד סוציאלי,
תוכנו של כתב המינוי שהובא לכל חבר בוועדה סוגנן כדלהלן:
"הריני למנותך כחבר בוועדה לבדיקת פעולות וועדות ההחלטה. הובא לידיעתי מאת אנשי מקצוע, משפטנים, וכן ממחקרים שנעשו בנושא זה כי פעולת הוועדות הינה מתוך הוראות המצויות בחוזר מנכ"ל ולא מתוקף חוק או תקנות.
כ"כ נטען כי במקרים מסוימים, ולא מעטים, אין תהליך שימוע להורים החפצים בכך, לא נמסר להם מידע מלא ונשללת מהם האפשרות להגיש ערר. בנוסף, נטען כי פקידי הסעד אמורים להגיש תסקירים המכילים המלצות לבתי המשפט, פקידי הסעד אינם מהווים מקשה אחת וכל אחד פועל במסגרת הרשאתו, הוועדה מסמיכה פקיד סעד אחד בלבד להגיש את תסקירו ולהמליץ המלצותיו, דבר הפוגם בהליכי ההערכה של בתי המשפט.
לפיכך אבקשכם לבדוק את פעולות הוועדות ולהמליץ בפניי תוך 3 חודשים מתוקף המינוי לגבי דרכים מומלצות לעבודת הוועדות תוך מזעור הפגיעה בילדים ובמשפחות.
בראש הוועדה יעמוד ד"ר ישראל צבי גילת, ירכזה עו"ס שמעון תאג'ורי
בברכה,
(-)
הרב שלמה בניזרי
שר העבודה והרווחה"

מאז תחילת פברואר 2002 הוועדה ישבה כמליאה 26 ישיבות שכל אחת נמשכה בממוצע שלוש וחצי שעות. מלבד זאת התקיימו דיונים על בסיס פרטני בין חברי הוועדה עצמם וכן בין חברי הוועדה לגופים אחרים. (אזכיר רק את הישיבה עם ועדת הקליטה של הכנסת בה הוזמנו רבים מחברי הוועדה על-ידי מר צבי הנדל, ח"כ, יושב-ראש הוועדה הנ"ל). ישיבות הוועדה תועדו בפרוטוקולים. מהישיבה השנייה הואיל המשרד שבראשותך להקציב לוועדה הקלטה ותמלול. סך כל עמודי הפרוטוקול של דיוני הוועדה הם 2852 עמודים בערך.

לפני הוועדה הונח כבר בתחילת עבודתה מחקר על ועדות ההחלטה בישראל שבוצע ביוזמת משרד העבודה והרווחה ונערך ע"י גב' טלל דולב, פרופ' רמי בנבנישתי ומר אמנון טימר שהוגש כבר במאי 2001 (בסיוון, תשס"א). המחקר מאיר היבטים חשובים רבים מנקודות זווית שונות שהוועדה, שאנו חברים בה, עסקה בהן רבות.
בנוסף ניהלה הוועדה ישיבות. ברוב הישיבות שהתקיימו במליאת הוועדה הופיעו מומחים מן האקדמיה, ראשי מחלקות מאגף שירותים חברתיים ואישיים שבמשרד העבודה והרווחה וכן ממונים במערך שירותי רווחה בתחום הילדים בסיכון של עיריות תל-אביב וירושלים שהאירו את עניינה של הוועדה מנקודות מבט שונות. הדיונים בישיבות אלו עסקו בתפקידן של וועדות ההחלטה ושל פקידי הסעד מולן. הדיונים נסובו באופן עקרוני לגופם של תפקידים ולגופם של הליכים בהם מעורבים קטינים ומשפחותיהם, אך לא דנו בהם בגופם של אירועים ואנשים שעניינם נידון במסגרת שירותי הרווחה, ובוודאי לא השיגו על ההחלטות השיפוטיות שניתנו בהם. בנוסף לא דנה הוועדה בשאלת תפקודם האישי של בעלי התפקידים המעורבים ב"וועדות ההחלטה" ושל פקידי הסעד הנוגעים לנושא הוועדה .
אביא את רשימת העדים המומחים, לפי סדר הופעתם בוועדה:
  1. עו"ד בתיה ארטמן, סגן בכיר ליועץ המשפטי של שר העבודה והרווחה
  2. ד"ר מאלי מאסס, מרצה בכירה (בדימ.) בית הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים
  3. כב' השופט (בדימ.) אלי שרון, לשעבר סגן נשיא בתי המשפט השלום לנוער
  4. ד"ר שבתאי נוי, פסיכולוג קליני וחינוכי, מומחה בטראומה נפשית
  5. גב' דינה שלום, מפקחת ארצית על תחום הקהילה בשירות הילד והנוער
  6. גב' שלווה לייבוביץ, מפקחת ארצית לאומנה, שירות ילד ונוער ומרכזת השמה ארצית
  7. גב' מרים פבר, פקידת סעד ראשית לחוק הנוער
  8. גב' טלל דולב, מנהלת מחקר בתחום ילדים ונוער, מכון ברוקדייל
  9. גב' אלה בלאס, מנהלת השירות למען הילד, פקידת סעד ראשית לחוק אימוץ ילדים
  10. גב' אורנה הירשפלד, פקידת סעד ארצית לחוק אימוץ ילדים
  11. כב' השופט אברהם שיינפלד, נשיא בתי המשפט השלום לנוער
  12. גב' חנה סלוצקי, פקידת סעד ארצית לחוק הנוער
  13. פרופ' עמנואל מארקס, פרופ' (אמר.), המחלקה לסוציולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב, חתן פרס ישראל
  14. גב' אורית מוסל, מרכזת נושא חוק הנוער, מינהל השירותים החברתיים עיריית תל-אביב יפו
  15. גב' ברוריה כץ, מנהלת תחום ילד ונוער ומשפחה במינהל השירותים החברתיים עיריית תל-אביב יפו
  16. גב' עדנה שטרית, יו"ר תא פקידי הסעד לחוק הנוער באיגוד העובדים הסוציאליים. מדריכה ומרכזת פקידי סעד לחוק הנוער, עיריית נס-ציונה
  17. גב' צפורה לפלר, מנהלת המחלקה לילד ונוער, עיריית ירושלים
  18. גב' רות מטות, פקידת סעד עירונית לחוק הנוער, מנהלת היחידה לילד בסיכון במחלקת ילד נוער ומשפחה, עיריית ירושלים.
  19. גב' רונית צור, פקידת סעד ראשית לחוק הסעד סדרי דין
  20. גב' יעל הרמל, מנהלת המחלקה לרווחת הפרט והמשפחה, לשעבר פקידת סעד ראשית לחוק הסעד סדרי-דין
  21. מר חיים פוזנר, מנהל המחלקה לשירותים חברתיים ואישיים
  22. כב' ח"כ הרב שלמה בניזרי, שר העבודה והרווחה.
אביא ראשית את מסקנות הוועדה:


א. קריאה אל הנהלת משרד הרווחה על בניית "אמנת שירות" עם צוותי הלשכות לשירותים חברתיים וארגוני ציבור חברתיים העוסקים בקטינים ובמשפחותיהם (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

לאחר ששמעה הוועדה את המומחים שהופיעו בפניה ואת אנשי שירותי הרווחה העוסקים בטיפול בקטינים נזקקים או המצויים בסיכון נוכחה הוועדה לדעת כי בין אנשי שירותי הרווחה קיים רצון כן ואמיץ להפוך את ההליכים המורכבים והחשובים כשלעצמם, לבהירים יותר ול"שקופים" יותר ולשם כך מעונינים הם לשתף את המשפחות ואת הקטינים עצמם יותר ויותר בהליכים שבהם נידון עניינו של קטין שכזה. בייחוד במקרים שבהם עולה אפשרות שהקטין, בכורח הנסיבות, יוצא מביתו, לא יבוצעו החלטות שכאלה אלא רק לאחר שהמשפחה – קרי האב והאם ביחד ולחוד, שותפו בלבטים ואף נשאלו לדעתם. מלבד זאת, הוועדה נוכחה לדעת כי אנשי שירותי הרווחה מכירים בזכותה הבסיסית של המשפחה להחזיק את בנה או בתה ברשותה ולעצב בעצמה את אישיותם ואת אופיים, ואף במקרים בהם נאלצו שירותי הרווחה להמליץ בפני הערכאות המוסמכות להרחיק את הקטין ממשפחתו, יש מקום להגיש למשפחה כל סיוע פסיכולוגי או נפשי אחר מתוך הבטחה לדיון חוזר שייערך בהגינות לשם החזרת הקטין לחיקה.
בכפוף להמלצות הוועדה שתובאנה להלן, קוראת הוועדה לבניית "אמנת שירות" שמטרתה ליצור גשר של אימון בין אנשי שירותי הרווחה העוסקים בטיפול בקטינים נזקקים או המצויים בסיכון לבין המשפחות שבנם נמצא בסיכון, וקוראת לה ליישם את ההצעה שהועלתה כבר על-ידם ולהכריז כבר בשנה הקרובה על בנייה של "אמנת שירות" של ההנהלה וכל אנשי שירותי הרווחה כלפי הקטינים הנזקקים ומשפחותיהם. אמנה זו תושתת על עקרונות של "טובת הילד" ו"זכויות הילד" מזה וחיזוק התא המשפחתי ברוח "כבוד האדם וחירותו" כפי שבאים לביטוי באמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הנהלת המשרד תחייב את מחוזות לפעול ברוח "אמנת השירות" תוך שנה מיום פרסומה, וכל לשכה לשירותים חברתיים תפעל לפתיחת ערוצי הידברות בין מנהל המחלקה לשירותים חברתיים, פקידי הסעד המקומיים, מרכזי וועדות החלטה


ב. כינונה של "ועדה לתוכניות טיפול" במקום "וועדת החלטה" ועיגון מעמדה בחקיקה 
(לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה ממליצה לנכון להמיר את השם "ועדות החלטה" בשם שמשקף את תוכנה המדויק כמו "ועדות לתוכניות טיפול" (להלן: וות"ט) וכדומה, ולעגן את מעמדן בחקיקה. בראש הות"ט יעמוד מרכז הועדה. אף תפקידו יעוגן בחיקוק. הוועדה תעסוק בהצגת תוכניות טיפול אלטרנטיביות לגבי הקטין הנטען להיות בסיכון ולפני משפחתו – לפי מתודות הטיפול הקיימות כיום ולפי המתודות המתחדשות מפעם לפעם שייקבעו על-ידי וועדה מדעית מפקחת, כאמור להלן בסעיף יט – ותקבע בהחלטה את התוכנית הנראית לפי שיקול דעתם של רוב חבריה, בהתאם.
סמכויותיה של הוות"ט וסמכות מרכז הוות"ט יעוגנו בתחילה, בתקנות בנות פועל תחיקתי ולאחר מכן ישקול השר לערוך מהלך חקיקתי בכנסת. הוות"ט ידונו בכל טיפול של ילדים ונוער בסיכון עד לגיל הבגירות המשפטית, (היינו – 18) ואולי עד לגיל 21. אין במה שייאמר כדי להפחית מסמכותם של בתי המשפט מתוקף הוראות חוק הפיקוח על המעונות, תשכ"ה1965-.


ג. סמכויותיה של "וועדת תוכניות הטיפול" (וות"ט) באשר לקטין ולמשפחתו 
(לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

ייקבע כי לא יתקיים כל דיון בוות"ט ללא נוכחותם של הקטין ומשפחתו, ולא יוצגו תוכניות טיפול אלא רק בנוכחותם של הקטין ומשפחתו. במקרים בהם יראה מרכז הוועדה כי יש לקיים דיון שלא בנוכחותם של הקטין או משפחתו, יודיע בכתב על כך למשפחה, לכל המאוחר 72 שעות לפני מועד כינוס הוות"ט, וינמק את החלטתו. בסוף הודעתו יציין במפורש את זכותה של משפחת הקטין לערור על החלטתו בפני וועדת ערר, במועד ובדרך הקבועה להלן בסעיף יט. עד לסיום הדיון בוועדת הערר אם יוגש, או עד איבוד זכות הערר, הכל לפי המוקדם יותר, יוקפא כל הליך בעניינו של קטין בוות"ט. אין במה שנאמר לפגום בסמכות פקיד הסעד להוציא צו חירום במשך זמן זה, לפי המתווה להלן בסעיף יז.
"המשפחה" "משפחת הקטין" "משפחתו" יוגדרו בראש ובראשונה הורי הקטין, באין הורים, קרובי משפחת האב או האם המחזיקים בו בפועל, באין קרובים כאמור, יהיו אלו לפי סדר שנקבע בסעיף 10(2) לחוק הירושה, תשכ"ה1965- ובלבד שיהיה בעל כשרות מלאה כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב1962-.


ד. הטלתה של חובת תרשומת וגילויה כלפי הקטין ומשפחתו
(לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

לאור פניות הציבור לוועדה ולאור התלונות שנשמעו בפניה, וכן מעדויותיהם של המומחים, נראה כי רצוי שההליך המתקיים בוות"ט יהיה שקוף יותר וכי לשם כך תוטל כעניין שבחובה תרשומת מדויקת של עיקרי הדברים הנאמרים שם. יש לרשום אפוא את זמני התכנסותן של הות"ט, משכן של ישיבות הוות"ט וכן את רשימת הנוכחים בכל אחת מישיבות הוות"ט. מלבד ההחלטה של הוות"ט שתנומק, יש להביא את עיקר דבריהם של כל אחד מחברי הוות"ט והמומחים המופיעים בפניה בנפרד ובמדויק. יש להביא את ההערכות הנשמעות שם ואת התגובות להערכות אלו מן הקטינים וכן ממשפחותיהם או מנציגיהם במשמעות סעיף ז להלן. מרכז הוות"ט יהיה אחראי לתרשומת ויוכל לבצע בעצמו או להטילה על כוח עזר ככל שימצא לנכון. מומלץ כי השר יורה לממן באופן מיוחד אמצעי ניאות לתרשומת (עד להמצאת סעיף תקציבי מיוחד). לאחר כתיבת הפרוטוקול יש להמציא עותק מיוחד למשפחת הקטין שעניינו נידון לחתימתם. במקרים של אי-הסכמה על תוכנו של הפרוטוקול מצד המשפחה, תהיה המשפחה רשאית בעצמה או באמצעות נציגה להגיש את השגותיה בכתב. השגותיה בכתב יצורפו לפרוטוקול דיוני הוות"ט ויהוו חלק בלתי נפרד ממנו. במקרה שתוכניות הטיפול שיציעו חברי הוות"ט יהיו מגובות בהערכות נלוות או בכל מסמך שהוא יובאו אף הם לידיעת המשפחות לפחות 72 שעות לפני התכנס הוות"ט בעניינה, יצורפו לפרוטוקול דיוני הוות"ט ויהיו אף הם חלק בלתי נפרד מהם.
במקרים בהם קיים חשש שעקב גילוי המידע יבולע לקטין לדעת מרכז הוועדה, יודיע הוא בכתב למשפחה ולקטין על החלטתו, וינמקה בהתאם ויציין בכתב את זכותם לערור על החלטתו בפני וועדת הערר. המשפחה או הקטין יהיו רשאים לערור על החלטה זו במועד ובדרך שנקבעו בסעיף יט. עד להחלטתה של וועדת הערר, או עד לאיבוד זכותה של המשפחה לערור, הכל לפי המוקדם יותר, יוקפא כל הליך בעניינו של קטין בוות"ט.


ה. הרכבה המוצע של ה"וועדה לתוכניות טיפול"
(לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

ראוי להקים צוות קבוע לוות"ט. ההרכב יהיה קבוע ויכלול מלבד מרכז הוות"ט, מספר פונקציות חיוניות, כמו העובד-הסוציאלי המטפל בילד ובהוריו, ביחד ולחוד; ראש הצוות השכונתי שבו מקום מגוריו הקבוע של הקטין; נציג בריאות הציבור (אחות ציבורית, רופא פנימי); נציג בריאות הנפש (פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ילדים); נציג מערכת החינוך (רצוי מאותו זרם חינוכי שההורים מייעדים את בנם אליו). בכל מקרה שהפנייה בעניינו של הקטין אינה נעשית על-פי פניית המשפחה, ראוי לקבוע שלא יתקיים דיון בעניינם בוות"ט מבלי שיהא נוכח פקיד הסעד לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך1960- העשוי להביא את עניינו של הקטין לבית המשפט. נוכחותם של שאר חברי הוות"ט תידרש רק כאשר יראה מרכז הוות"ט לנכון מטעמים שיירשמו או שמי ממשפחת הקטין שעניינו נידון יבקש זאת בכתב. משפחת הקטין תהא רשאית לפי בקשה מיוחדת ממרכז הוות"ט כי בעניינה ישותפו גם העובדים הסוציאליים במחלקה לשירותים חברתיים שהקטין ומשפחתו היו מטופלים אצלם בעבר. מרכז הוועדה ימסור תשובתו בכתב.
במקרים בהם ההורים מבקשים לפסול או להחליף את חברי הוות"ט, כולם או מקצתם, בשל מוטות או בשל מתן הזדמנות שניה, יפנו הם אל מרכז הוות"ט, והלה ייתן את החלטתו בתחילת ישיבת הוות"ט. ההחלטה תירשם בפרוטוקול בתחילת הישיבה. הפרוטוקול יימסר לידיה של המשפחה או הנציג מטעמה על-ידי מרכז הוועדה תוך ציון זכותה של המשפחה להגיש ערר על החלטתו בפני וועדת הערר. המשפחה תוכל לערור על החלטה זו לוועדת הערר במועד ובדרך שנקבעו בסעיף ט. עד לסיום הערר או עד לאיבוד זכותה של המשפחה לערור, הכל לפי המוקדם יותר, יוקפא כל הליך בווות"ט בעניינו של הקטין.


ו. קביעתו של פרוטוקול ה"וועדה לתוכניות טיפול" כראיה משפטית 
(לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

ייקבע בחיקוק כי במקרה שפקיד הסעד יידרש לבית המשפט השלום לנוער בעניינו של הקטין יצרף לתסקירו את פרוטוקול הוות"ט על כל נספחיו. בפני השופט יעמוד פרוטוקול הדיונים. ייקבע בהוראה מיוחדת כי עמידתו של פקיד הסעד בפני בית המשפט תפטור מן הצורך להביא לדיון את חברי הוות"ט או מחברי נספחיו של פרוטוקול הוות"ט. יובהר, כי אין בצירוף התסקיר משום הודייה, מצידו של פקיד הסעד, בנכונות העובדות שעליהן מושתתות מסקנות הוות"ט וכי פקיד הסעד רשאי לפי שיקול דעתו להציג בתסקירו עמדה מתנגדת למסקנות הוות"ט.

ז. קביעת זכותו של הקטין ושל משפחתו ליציגות מטעמם  (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

חברי הוועדה מרגישים כי רבות מן התלונות שהגיעו לוועדה ממשפחות קטינים באו מהרגשה של עליבותם של המתלוננים בפני וועדות ההחלטה. בנוסף, כי המעמד בעיניהם היה לא ידידותי ובשעת מצוקה גדולה. חלק מהם טענו ש"אולצו", בלשונם, על-ידי המטפלים בהם וכן על-ידי חברי וועדות ההחלטה להסכים לדרך הטיפול וכי במצבים כתיקונם לא היו ניאותים לכך. מבלי לפסוק בשאלת נכונותן של העובדות הנילונות ממליצה הוועדה לחייב בתקנות את נוכחותם של הקטין ומשפחתו במשך כל ישיבות הוות"ט בעניינם. כמו כן לאפשר ליווי נציג מטעם המשפחה בדיוני הוות"ט וכן אם יידרש הדבר לדעת מרכז הוועדה, לאפשר נוכחות נציגו של הקטין בנפרד. הוועדה ממליצה שהיציגות לא תהיה משפטית של עורכי-דין אלא של כל אדם שהמשפחה או הקטין יחפצו בהם. רצוי כי תיערך רשימה על-ידי לשכות הרווחה של עובדים סוציאליים מחוץ למערכת שירותי הרווחה המקומית, אשר יהיו נכונים, בהתנדבות או בשכר, ללוות את המשפחות או את הקטינים, בנפרד, במסגרת הדיונים בוות"ט.
במקרים מיוחדים רשאי מרכז הוועדה, אם יראה לנכון, להודיע בכתב על סירובו לאפשר למשפחת הקטין להיות מיוצגת על-ידי נציג מטעמם, ולנמק את החלטתו בכתב. מרכז הוועדה יציין בהודעתו על זכותה של המשפחה לערור על החלטתו בפני וועדת הערר. המשפחה תוכל לערור לוועדת הערר במועד ובדרך שנקבעו להלן בסעיף ט. עד לקבלת ההחלטה בוועדת הערר או עד לאיבוד זכותה של המשפחה לערור, הכל לפי המוקדם יותר, לא יתקיים כל דיון בעניינו של הקטין.
יש לפתח תהליכי עבודה לשם הכנה טובה של המשפחה והילד לקראת הדיון בעניינם בבית המשפט לנוער, ולשם הליווי שלהם בדיון, כך שיוכלו להשתתף בו בדרך הראויה.
הוועדה ממליצה לשר להקים מטה פעולה שמטרתו תהא להבטיח התארגנות מקצועית ומנהלית ומתן המשאבים הנדרשים כדי שמשפחות וילדים יקבלו סיוע, ליווי וייצוג בעת הופעתם בפני בית המשפט השלום לנוער.

ח. הצגתה של תוכנית טיפול אלטרנטיבית על-ידי המשפחה – זכות מהותית  (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה ממליצה כי במסגרת תוכניות הטיפול תהא משפחת הקטין רשאית להגיש הצעה לתוכנית אלטרנטיבית מטעמה, בעצמה או באמצעות נציגה, ובתנאי שתהא נוכחת בישיבות הוות"ט בעניינו של הקטין. המשפחה תהא רשאית להיעזר במומחים בתחום בריאות הנפש והחינוך רק בתנאי שיופיעו המומחים עצמם לישיבות הוות"ט לאחר שיוזמנו אליה זמן סביר מראש. חברי הוות"ט ידונו במסגרת דיוניהם בהצעה ובנימוקיה ובמקרה של אי-הסכמה ינמקו זאת בכתב.

ט. כינונה של "וועדת ערר" על "וועדת תוכניות טיפול" (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה ממליצה כי תכונן וועדת ערר על הוות"ט, כפי שקיימת וועדת ערר בחוקים אחרים, דוגמת חוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט1969- או חוק חינוך מיוחד, תשמ"ח1988-. בוועדת הערר יהיו חברים: משפטן הכשיר להתמנות שופט בית משפט מחוזי, שיעמוד בראש וועדת הערר; נציג ציבור שאינו עובד בשירות הציבורי. המינויים יהיו על-ידי השר בהיוועצות עם יושב-ראש מועצת העובדים הסוציאליים; פקיד סעד לפי חוק הנוער במעמד של פקיד סעד מחוזי. וועדת הערר תשב תוך 14 יום מיום הגשת הערר ותהיה רשאית, במקרה הצורך, להורות על החזרתו של העניין הנידון לוות"ט לדיון נוסף בליווי הוראות לשמיעה נוספת או להבאת ראיה נוספת.
וועדת הערר תהא מוסמכת להורות על עיכוב כל טיפול שהומלץ על-ידי הוות"ט לשם הוצאת הקטין מביתו על-פי צו בית המשפט עד לקבלת החלטה בוועדת הערר. גם בוועדת ערר זו תהיה חובת תרשומת וייצוג כפי שמומלצים בוות"ט.
ליושב ראש וועדת הערר תהא סמכות עודפת לתת סעדים זמניים לפי שיקול דעתו וכן לנהל דיונים מקדמיים במותב יחידי בין המשפחה למרכזי הוועדה.
יודגש כי וועדת הערר לא תוכל לדון לגופו של עניין. תפקידה יהיה אך ורק להחליט אם יש מקום לדיון חוזר בוועדת ההחלטה, ומה יהיו השינויים בתהליך הנדרשים לאור הערר.
אין בסעיף זה כדי לגרוע מכוחו של פקיד הסעד לפעול לפי צו-חירום, כפי שיפורט להלן בסעיף יח.
הוועדה ממליצה כי במסגרת הנהלים ייקבע כי הערר לוועדות הערר יוגש דרך מנהל לשכת הרווחה של אזור מגוריו של הקטין תוך חמישה ימים מיום שקיבלו הודעה בכתב מטעם מרכז הוועדה בעניינם. הערר יוגש בכתב בחתימת המשפחה או בחתימת נציגיהם.

י. עילות הערר המיוחדות על "וועדת תוכניות טיפול" (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

מנגנון זה של "וועדת ערר" מיועד לאפשר למשפחות ולילדים החשים שתהליכי העבודה בוועדה (למשל הרכבה, או מניעת השתתפות המשפחה והילד בדיון), או החלטותיה לא היו ראויים. הוועדה ממליצה להורות בתקנות כי בין עילות הערר תהיה בקשה לפסילה או להחלפה של חברי הות"ט, כולם או מקצתם, בשל טענה של מוטות ההרכב וכן בשל טענה למתן הזדמנות שניה עקב שינוי במידע או בנסיבות. בשם אותה עילה יוכלו חברי וועדת הערר, אם ימצאו לנכון, להורות על החלפתו של חבר ות"ט, באדם בעל סמכות או בעל מעמד מקביל. עילת ערר זו תוכל להיות מוגשת מיידית, על-ידי המשפחה או הקטין או על-ידי נציגם, עוד לפני החלטתם של חברי הוות"ט. הערר יוגש במועד ובדרך שנקבעו בסעיף ז לעיל.

יא. כינונה של "וועדת תוכניות טיפול עליונה" (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה ממליצה על כינונה "וועדת תוכניות טיפול עליונה" במקום "וועדת החלטה ארצית", בהרכב של מנהל שירות ילד ונוער, המפקח הארצי בקהילה ובמקרה שמדובר בהתנגדות הורים להוצאת קטין מרשותם תשב פקידת הסעד הראשית לחוק הנוער. וכן אדם התופס עמדה מקצועית נכבדה או אקדמית בתחום העבודה הסוציאלית שאינו מעובדי המשרד, לפי מינוי תקופתי על-ידי השר בהיוועצות עם יושב-ראש מועצת העובדים הסוציאליים. ועדת הערר העליונה תשב בעילות מסוימות על וועדות הערר. העילות ייקבעו בהמשך לפי ניסיון החיים אך בכל מקרה שאחד מחברי וועדת הערר יראה לנכון כי הדבר ראוי להתברר בוועדת הערר העליונה תדון וועדת הערר העליונה בנידון. הוועדה תסתייע במרכז וועדה שירכז את דיוני הוועדה ויקבע את סדר ישיבותיה. מרכז הוועדה יהיה אחראי על תרשומת הדיונים והפצתם לגורמים הנוגעים לעניין. כאמור, חובת תרשומת תחול גם על ועדת הערר העליונה.
"וועדת תוכניות טיפול עליונה" תתכנס גם באותם המקרים החריגים ויוצאי הדופן, שבהן "וועדות תוכניות טיפול" המקומיות מתקשות, לדעת מרכז הוועדה, לקבל החלטה, ומבקשות דיון ברמה הגבוהה ביותר. במקרים חריגים אלו תקבל "וועדת תוכניות הטיפול העליונה" את זכות הטיפול וההחלטה רק בכפוף לשמירת זכויותיהם וטענותיהם של הקטינים והמשפחות שעניינם נידון ב"וועדת תוכניות טיפול" המפנית.

יב. הטמעתם של ההליכים החדשים בין אנשי שירותי הרווחה והנזקקים  (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה ממליצה כי הוראות אלה יתפרסמו כחוק, אך גם ינוסחו בנוסח שווה לכל נפש, בשפות שונות ויודפסו. המידע הכתוב יישלח בדואר או יימסר במפגש הראשון של המשפחה עם שירותי הרווחה. הוועדה ממליצה כי הנהלת המשרד תיזום מפגשים בין אנשי שירותי הרווחה הנוגעים לטיפול בקטין ובמשפחתו בהם יבוארו השינויים המחויבים.
מומלץ כי המשרד ייזום הכנת תשדירי שירות וחומר הסברה להורים וילדים אודות עבודתן של ועדות החלטה וכן המסגרות הקהילתיות וחוץ-ביתיות הקימות במערכת. דגש מיוחד יינתן בחומר ההסברה לגבי זכויות הורים וילדים לקבלת טיפול .

יג. כינונה של "נציבות קבילות" בראשה יעמוד "נציב קבילות" (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה ממליצה כי בנוסף להליכים הרגילים שתוארו יוקם מוסד של "נציבות קבילות". בראשה יעמוד שופט בית משפט השלום לנוער בדימוס או אדם בעל עמדה ציבורית בכירה (שלא היה במערכת שירותי הרווחה). המינוי יהיה על-ידי שר העבודה והרווחה בהיוועצות עם יושב/ת ראש מועצת העובדים הסוציאליים. ולצידו יכהנו כיועצים עובד סוציאלי נציג השר ועובד מתחום שירות הילד והנוער. במקרה של תלונה שתוגש ישירות ל"נציבות הקבילות" או בהפניה מלשכת השר, המנכ"ל, היועץ המשפטי של משרד, או מכל גורם שלטוני שהוא, יעביר נציב הקבילות את התלונה עם החומר המצטבר לתגובתם של הנילונים וכן לתגובתה של פקידת הסעד הראשית בעניינם. תגובתם של הנילונים תבוא לעיונו של נציב הקבילות טרם משלוחם למתלוננים. רק בחתימת קיום של נציב הקבילות תישלח התשובה למתלוננים. נציב הקבילות יהיה רשאי להמליץ לשר, בחוות דעתו לפתוח בהליכי בירור משמעתיים כנגד נילונים העובדים במערכת שירותי הרווחה.
הוועדה ממליצה לקבוע מנגנוני תלונה ברורים, ונגישים על פקידי סעד, חברי וות"ט, וחברי וועדת תוכניות טיפול עליונה שיהיו נגישים לא רק באשר לקבילותיהם של קטינים שעניינם נידון, למשפחותיהם ולנציגיהם, אלא גם לקבילותיהם של ארגונים וולונטריים שיוכלו לקבול על תופעה כללית ולא רק על מקרים פרטיים. מומלץ לקבוע מנגנון ברור וידוע של התייחסות להערות בית משפט באשר להתנהלותם של פקידי סעד מסוימים.
הוועדה ממליצה שהסדר זה של נציב קבילות יהיה כללי לכל עובדי שירותי הרווחה בכל אגפי משרד הרווחה וכי כל תלונה על עבודתם של פקידי סעד ואנשי המקצוע המעורבים בנושא של הוצאת ילדים מהבית (כגון על תהליכים לא סבירים, פגיעה באתיקה, התרשלות וכד'), תתברר באותם הליכים ומגנונים שינהגו לגבי כלל העובדים המקצועיים במשרד הרווחה.
נציב קבילות זה יוסמך לבקש בעצמו, או באמצעות הנציבות, לעיין בכל חומר הנדרש לחקירותיו ולא תעלה כנגד דרישתו כל טענה שהיא לחוסר סמכות בשל טענה: של "סודיות", "חיסיון", "דלתיים סגורות".

יד. כינונה של מחלקת רישום ותיעוד בראשה יעמוד ארכיבר (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

בהמשך ממליצה הוועדה לכונן מחלקת רישום ותיעוד שתרכז את כל הנתונים של דיוני וות"ט בהן הוחלט על הוצאתו של ילד מן הבית על-ידי צו שיפוטי, החלטות של סידור חוץ ביתי וכן רשימה מלאה של צווי החירום על נסיבותיהם. החומר יסווג ויהיה חסוי רק לשר, לנציבות הקבילות, למנהל שירות הילד והנוער, לפקידי הסעד הראשיים ולמפקחים הארציים. גם העתקן של תלונות שהגיעו לנציב הקבילות ותגובת הנילונים תרוכז במשמורת מחלקת הרישום והתיעוד. הוועדה ממליצה להטיל את חובת האיסוף והתיעוד בחוק על בעל תפקיד מקרב עובדי המחלקה לשירותים חברתיים ואישיים, שימונה מינוי מיוחד על-ידי השר להיות הארכיבר ויהיה אחראי על-פי דין לרישום ולתיעוד לפי שיטה וסדר שייקבעו.

טו. הטלת חובת מעקב תכופה על ה"וועדה לתוכניות טיפול" ומדיניות ה"חוזה הטיפולי" (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה רשמה לפניה את רצונם של העוסקים בשירותי הרווחה, לשפר ולתאם את תפקידם עם העמדות הרווחות בין אנשי המקצוע והציבור הרחב באשר לדרך הטיפול בילדים ובנוער הנמצא בסיכון. לפי מה ששמעה הוועדה בדיוניה מן המומחים שהופיעו בפניה מתוך מערך שירותי הרווחה, מדיניות הרווחה המוצהרת היא לצמצם את הוצאתם של קטינים מחוץ למשפחתם עד כמה שאפשר וכן – במקרים שהייתה הוצאת הקטין – את משך זמנה, תוך תמיכה וליווי של המשפחה והקטין בתוכה. הוועדה ממליצה כי המעקב השוטף אחר המשפחות שבנם הקטין נמצא בסיכון, או למצער הוצא מביתו יהא כל ששה חודשים ולא אחת לשנה, כפי שנהוג היום. בנוסף, יהא פקיד הסעד, המטפל בעניינו של הקטין, מחויב להוציא דוחו"ת תקופתיים כל שלושה חודשים.
עד לקבלת החלטה מעשית בעניין הוועדה ממליצה לתרגם באופן מיידי וללא כל עכבה מדיניות זו בהצעה ל"חוזה טיפולי" במשפחה. באמצעות "חוזה טיפולי" זה גם משפחה שאינה משלימה עם הוצאת ילדה מן הבית תזכה היא והקטין לתמיכה טיפולית, על-ידי עובד סוציאלי או איש מקצועי טיפולי אחר, בתנאי שתתמיד בו. המשפחה שתבחר בתמיכה הטיפולית, תופנה על-ידי מרכז הוות"ט לגורם המתאים בלשכות הרווחה, ובאם אין הדבר אפשרי מחוצה לה. בכל מקרה תוכל המשפחה, בהודעה מראש למרכז הוות"ט, לפנות בכוחות עצמה לתמיכה טיפולית על חשבונה מחוץ לשירותי הרווחה. תוכנית הטיפול תבוא לידיעת מרכז הוות"ט ותוך 6 חודשים תתכנס הוות"ט שנית לדון בעניינה של הקטין ומשפחתו. הדיונים יתקיימו במתכונת המוצעת הרגילה של הוות"ט. באם תראה הוות"ט כי אין המשפחה מסוגלת עדיין להשיב את הילד אל קרבה מבלי לסכנו תנמק זאת כנדרש ותביא את דיוניה והכרעתה בכתב לידיעתה של המשפחה, וכן לידיעת פקידת הסעד הראשית. אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע בהליכי הוצאת צו חירום על-ידי פקידי הסעד כאמור להלן בסעיף יז.

טז. התנאים בהם יפתחו שירותי הרווחה בהליכים לשם "הכרזת ילד כבר-אימוץ" (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה מודעת להליכים המיוחדים של הכרזת ילד כבר-אימוץ במקרה של התנגדות ההורים ועל-כן ממליצה כי לא יתקיים דיון באפשרות של הכרזת ילד כבר-אימוץ אלא רק בדיון בוות"ט ולא ייפתח כל הליך אלא רק אחר שהוות"ט תנמק בכתב מדוע יש להוציא את הקטין לאימוץ ולא להסתפק בפתרונות של הליכי הוצאה חוץ-ביתיים רגילים. בישיבות וות"ט אלו תהיה חובת נוכחות לפקיד הסעד חוק הנוער ובנוסף, גם לפקיד סעד לפי חוק האימוץ, תשמ"א1981- ודבריהם יובאו בפרוטוקול.

יז. עיגון מעמדה של "וועדה לתוכניות טיפול" בהליכי האימוץ  (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

ברוח העדויות ששמעה הוועדה מפקידי הסעד הראשיים והארציים, ממליצה הוועדה כי ייערך תיקון בחיקוק, בו יינתן מעמד רשמי לוות"ט באשר להחלטה להוציא קטינים מן הבית על-מנת להכריזם כבני-אימוץ וייקבע באופן מוחלט בתקנה כי בכל מקרה שאין ההורים מסכימים למסור את ילדם מאימוץ, לא ייזום פקיד הסעד הראשי לעניין חוק האימוץ, תשמ"א1981- כל צעד לקראת הכרזת ילד כבר-אימוץ, עד להכרעה בנידון של הות"ט.

יח. התנאים להפעלת צווי חירום מכוח סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך – 1960 (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה מודעת למצבים אפשריים בהם יהיה צורך דחוף להפעיל צווי חירום מכוח סעיף 11 לחוק הנוער. עם זאת הוועדה רשמה לעצמה את הודעתה של פקידת הסעד הראשית לפי חוק הנוער, כי גם כאשר הוצא ילד בחירום יוכל להיפגש עם הוריו תוך 48 שעות. לפי הצעתו של נשיא בית המשפט השלום לנוער, יש להטיל מגבלה על משכם של צווי החירום. צו החירום שיוצא יימשך עד 7 ימים, אך משפחת הקטין שבנה הוצא בצו חירום לא תהיה מנועה מלהיפגש עם הקטין מעבר ל48- שעות מיום הוצאתו בצו. באם תהיה מניעה, לפי דעתו של פקיד הסעד נוער, בשל נסיבות מיוחדות מעבר ל48- השעות, יהיה מחויב הוא לפנות לבית המשפט השלום לנוער ולבקש צו במעמד צד אחד. הבקשה למתן צו שכזה תלווה בתצהיר (ולא רק תסקיר) מטעמו של פקיד הסעד עצמו, או העובד הסוציאלי שטיפל בקטין הנידון על העובדות שיש בהן כדי להצדיק בקשה זו. עותק מכל צו חירום מטעמו של פקיד הסעד, וכן עותק מכל כתבי בי-דין בעניין צווי החירום יישלח אל האחראי על הרישום.

יט. התנאים להפעלת צו חירום לפי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ, תשמ"א -1981 (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

כמו כן ממליצה הוועדה, לאחר ששמעה את פקידי הסעד הראשיים הנוגעים בדבר, כי הוצאת צו חירום לפי ס' 12(ג) לחוק האימוץ, תשמ"א1981- תתבצע רק לאחר חתימת הסכמתה של פקידת סעד ארצית לפי חוק הנוער אשר תנמק בתצהיר מדוע אין לנקוט בצווי חירום מכוח ס' 11 לחוק הנוער.

כ. כינונה של מועצה מדעית והעמדתו של "ראש מועצה מדעית" בראשה (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה ממליצה להקים מועצה מדעית למכלול שירותי הרווחה בו יהיו שותפים מלאים נציגי הגופים המקצועיים המרכזיים של הרשויות השונות כמו ראשי המחלקות של אגף השירותים החברתיים והאישיים (פקידי סעד ראשיים, מנהלי מדורים: השירות לילד ונוער והשירות למען הילד). בראשות הוועדה המדעית יעמוד איש מדע מובהק מתחום העבודה הסוציאלית שיהיה יועץ מדעי לשר בתחום פיתוח שירותי הרווחה. ראש המועצה המדעית ימונה על-ידי השר בהמלצת יושב-ראש מועצת העובדים הסוציאליים. המועצה המדעית תהיה כפופה ישירות לשר ותהיה אחראית, באופן שיטתי ומתמיד, לליבונן של סוגיות מקצועיות שונות שייעלו על הפרק וכן על מדיניות מרכזית בנושאי הרווחה כמו סוגיות זכויות ההורים מול ילדיהם המצויים בסיכון. תיזום לפתח ידע מקצועי תקף, ולתרגם אותו ל'תורת טיפול' וכללי עבודה מחייבים. המועצה המדעית תיזום עריכת מחקרים שונים בתחומי עבודת המשרד בייחוד באלה שחשיבותם הציבורית עולה על הפרק בסדר היום הציבורי.
החלטותיה של המועצה המדעית תהיינה המלצות בלבד לשר ולמנהלי האגפים והמדורים בפועל.
המועצה המדעית תיזום בעקבות הדיונים והמחקרים "תורות" מדעיות לנושאים השונים בתחומי טיפולו של משרד הרווחה. ה"תורות" המדעיות תהווינה תשתית להוצאת הנחיות מקצועיות על ידי ראשי האגפים ומנהלי המדורים לכלל העובדים הסוציאליים שבתחום אחריותם.
המועצה המדעית תהא רשאית לערוך מחקרי שטח ולשם כך תוקנה לה סמכות לקבל כל נתון מרישומיהן של וועדות תוכניות הטיפול, וועדות הערר, וועדת הערר העליונה. תסקירים של פקידי הסעד ופרוטוקול הדיונים של בתי המשפט השלום לנוער. המועצה המדעית תהא מוסמכת לתשאל את פקידי הסעד, מרכזי הוות"ט וכל עובד בלשכות הרווחה הנראה בעיניה כיכול לתרום למטרתה. המועצה המדעית אף תוסמך ליזום מחקרי שדה בנפרד או עם גופים אחרים בתחום לשכות הבריאות, החינוך ואף עם מערכת בתי המשפט השלום לנוער ובתי המשפט לענייני משפחה. ואף תקבל את תקציב מחקרה ישירות מאגפי המחקר. המועצה המדעית תוציא לשר דוחו"ת שנתיים על היקף פעילותה וכן דוחו"ת עונתיים לפי הזמנה מפורשת מן השר או המנכ"ל. המועצה המדעית תפקח ותדאג למחשובם של שירותי הרווחה ולשדרוגם מעת לעת.
המלצותיה של המועצה המדעית ייקבעו כמחייבות רק בהסכמת כל חברי המועצה המדעית או בהסכמת השר הממונה. ההחלטה שתתקבל כאמור תחייב גם את הרשויות המקומיות עצמן. לשם כך ממליצה הוועדה לעגן את מעמדן של המועצה המדעית בתקנות ואת הרכבה ב"ילקוט פרסומים".

כא. כינונה של "לשכת המדען הראשי"  (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה ממליצה כי המועצה המדעית תיעזר ב"מדען ראשי" שימונה על-ידי השר בהמלצת ראש המועצה המדעית. מומלץ להקים לשכת מדען ראשי, במתכונת דומה למשרדי ממשלה אחרים. לשכה זו, והמדען הראשי שיעמוד בראשה, יקדמו את המחקר ופיתוח הידע בתחומי העבודה של משרד העבודה והרווחה.
המדען הראשי יהיה אחראי בפועל על עריכתם של המחקרים וקיבוץ הנתונים המתנהלים ועריכתם לשם הוצאת דוחו"ת שנתיים ועונתיים. המדען הראשי יהיה עובד המשרד, חבר מן המניין במועצה המדעית ויהיה כפוף לראש המועצה המדעית.

כב. ההיבטים המהותיים של הטיפול בקטינים המצויים בסיכון שלא נידונו בוועדה (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה רוצה להבליט את המלצתם של החוקרים: דולב, בנבנישתי וטימר (2001, עמ' 97) שיש לכלול בהגדרת תפקידם של הוות"ט ושל מרכזיהן היבט של מעקב. בהנחיית המועצה המדעית יש לדון בקביעת נהלים למעקב שיטתי ומתועד על ביצוע החלטות וות"ט, וכן בהתווית השתלמויות והכשרה לפי תוכנית לימודים מפורטת שתתווה הוועדה רואה חשיבות רבה במעקב, שאינה נופלת מחשיבותן של אבחנה והתערבות, ואינה משלימה עם המציאות בה אין כל מעקב נעשה עקב חוסר משאבים ומודעות שאינה מספקת. המועצה המדעית לכשתיכונן תעסוק בכל ההמלצות המהותיות שיובאו להלן.
הוועדה ממליצה שעם הקמתה של המועצה המדעית, תדון מיידית בקביעת תקינה של רכזי הוועדות, דהיינו נוסחה לקביעת תקנים של מרכזי וות"ט בהתאם לגודלה של האוכלוסייה הנזקקת. הוועדה ממליצה שהמועצה המדעית תיתן דעתה, בנוסף, לקביעת אחוזי המשרה של מרכזי הוועדות לפי נתוני היישוב.
הוועדה לא דנה בהיבטים המהותיים של הטיפול בקטינים המצויים בסיכון כשלעצמם, מתוך אמונה כי המועצה המדעית היא לכשתכונן היא המנגנון הראוי ביותר לקבוע את דרכי הטיפול הניאותים בשל קביעותו ובשל הרכבו הבכיר. הוועדה ממליצה אפוא למועצה המדעית לכשתיכונן לדון בכל אחת מן הנקודות הבאות:
  1. מומלץ לאתר ולקבוע 'קווים אדומים' וסייגים שימנעו מצב של פגיעה קשה בילדים עקב הרצון להימנע מלהוציאם מביתם.
  2. מומלץ על בחינה מושכלת, מדי שנה, של חלוקת משאבים שתאזן יותר ויותר בין האופציות בקהילה לעומת האופציות של הוצאה למסגרות חוץ ביתיות. המועצה המדעית תיזום מחקרי שטח בנידון כדי לתאום את האידיאולוגיה המדגישה את חשיבות שמירת הילד במשפחה למציאות המתחדשת.
  3. מומלץ להגביר במידה משמעותית את הפעילות המחקרית שמטרתה להעריך את דרכי קבלת ההחלטות של פקידי סעד, ולבנות תשתית אמפירית להחלטות בעתיד.
  4. מומלץ כי תיערך עבודה מקצועית-מדעית שתכליתה לבחון את האפשרות ליצור 'הנחיות מחייבות לפרקטיקה' ((practice guidelines בתחום זה.
  5. מומלץ לאמץ את ההמלצות באשר לשיפור תהליך הדיון בוועדות כפי שמופיעות בדו"ח המחקר של טלל, בנבנישתי וטימר (עמוד 96).
  6. מומלץ לתת הדעת לקביעת פרמטרים ראויים לשם תיעוד הליכים בתיקם של משפחות וילדים.
  7. מומלץ לחזק את אמצעי התקשורת בין המטה לשדה ואת ההדרכה והלמידה המשותפת.
  8. מומלץ לפתח תהליכי בקרת איכות שיופעלו באופן שיטתי ובלתי תלוי בתלונות ספציפיות.
  9. מומלץ לפתח כלי מבחן של 'ועדת בדיקה מקצועית'.
  10. מומלץ לקבוע עיצוב מודל לניהול המידע בכל הקשור לילדים בסיכון ומשפחותיהם, ועל פיתוח תוכנה וכלים לגישה ולניהול מידע זה בכל הרמות.
  11. מומלץ לערוך מחקר מדעי בלתי תלוי שיתאר ויעריך היבטים מרכזיים בתהליכי העבודה והתוצאות של עבודת פקידי הסעד.
  12. מומלץ לבחון את האפשרות לשינויים בתקנים כדי להקל על העומס.
  13. מומלץ לבדוק את הגדרות התפקיד (וביצוע התפקידים בפועל) של פקידי הסעד, במטרה למקד אותם בתחומי פעילות הייחודיים להם.
  14. מומלץ להכין נהלים מחייבים באשר לדרכי היידוע, שיתוף הפעולה וחלוקת סמכויות בין פקידי הסעד לחוק הנוער ובין פקידי הסעד לסדרי דין.
  15. מומלץ לחזק את תהליכי העבודה המקצועיים, ההתארגנות המינהלית והקצאת המשאבים לשם הגברת ההשתתפות של הורים ושל ילדים בוועדות החלטה.
  16. מומלץ לקבוע כי הכלל הוא שהורים משתתפים בועדות החלטה וכן, שכל הילדים שעניינם נדון בפני הועדה ישתתפו לפי מידת יכולתם.
  17. מומלץ לבחון את האפשרות ליצור מוסד של 'ידיד המשפחה' ו'ידיד הילד'.
  18. מומלץ לבחון מעת לעת את כל ההיבטים המקצועיים הנוגעים למתח שבין שמירה על פרטיות המשפחה והילד לבין הצורך בדיון רב-מקצועי הנשען על כל המידע הרלבנטי.
  19. מומלץ לקבוע את תפקודם של פקידי הסעד לחוק הנוער מול העובדים הסוציאליים הכוללניים.

כג. נקיטת צעדים בעניינם של פקידי הסעד (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה ממליצה כי ישונה שמם של פקידי הסעד לחוק הנוער לעובדים-סוציאליים להגנת ילדים או לחילופין עובד להגנת הילד. מומלץ כי השר יטיל באופן מיידי על צוות מקצועי מצומצם בשיתוף עם מועצת העובדים הסוציאלית לקבוע היקפי מעמסה לפקידי הסעד בלשכות.
הוועדה ממליצה כי המשרד יטיל על צוות מקצועי מצומצם בשיתוף עם מועצת העובדים הסוציאליים לקבוע תיאורי תפקיד מפורטים והיקפי מעמסה לפקידי סעד.
הוועדה ממליצה כי פקידת סעד ראשית לחוק הנוער תפרסם בהקדם קודקס כללי עבודה לעבודתו של פקיד הסעד לחוק נוער. הקודקס יהיה כפוף לדיוניה ולהמלצותיה של המועצה המדעית. המועצה המדעית תיעזר גם באנשי מקצוע בכירים מתחומים שונים שייבחנו את מערך כללי ההתנהגות הניאותים.
הוועדה ממליצה להכין ולפרסם נהלים מחייבים באשר לדרכי היידוע, שיתוף הפעולה וחלוקת סמכויות בין פקידי הסעד לחוק הנוער ובין פקידי הסעד לסדרי דין.
הוועדה ממליצה לשמר ולהגביר את יחסי שיתוף הפעולה בין הועדה לתוכניות טיפול לבין פקידי הסעד. יצוין, כאמור לעיל, כי אין בהמלצה זו כדי לגרוע משיקול הדעת העצמאי והאוטונומיה המוקנים לפקיד הסעד מתוקף החוק.
הוועדה ממליצה להקים "חדר מצב" ארצי בניהולה של פקידת סעד ראשית לחוק הנוער. לחדר מצב זה יגיעו כל דיווחי החירום וצווי החירום בזמן אמת. ויפותחו בו טכניקות חדשניות להתערבויות בשעת חירום. מעקב מיוחד ייערך על צווים אלו. כמו כן, תפותחנה טכניקות התערבות מיוחדות לטיפול בשעת חירום במקרים קשים במיוחד. "חדר המצב הארצי" יכלול אמצעים מחשוביים ומנהליים שיאפשרו למטה לקבל ולעבד מידע ומתן מענים בזמן אמת מחד ויכולת מעקב אחר כלל הדיווחים לצורכי גיבוש מדיניות ותכנון לפיתוח מענים חדשים.

כד. פעולת מטה מיידית של שירותי הרווחה בתחום הטיפול בנושאי הוועדה (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה שמעה במסגרת ישיבותיה כי במצב הנוכחי, ייתכנו מקרים שילדים בסיכון יוצאו מן הבית בלית ברירה, היינו, בהעדר פתרונות קהילתיים מיידיים, וכן בשל הפניית מרבית המשאבים לפתרונות חוץ-ביתיים. הוועדה שמעה מפי המומחים השונים שהופיעו בפניה וכן מחבר הוועדה מר מוטי וינטר על רצונו של האגף לקבוע חלוקת משאבים מאוזנת יותר בין האופציות בקהילה לעומת האופציות של הוצאה למסגרות חוץ ביתיות. או כאלטרנטיבה אפשרית, פתיחת אופציות גמישות לניוד משאבים בתוך הרשות המקומית, כדי לאפשר ביטוי בשטח של האידיאולוגיה המדגישה את חשיבות שמירת הילד במשפחה.
הוועדה ממליצה לשר להקים מיידית וועדה מיוחדת של ריאורגניזציה בהרכבה של מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער, נציג השר, רואה-חשבון חיצוני שתמסור דין-וחשבון לשר על העלויות האמיתיות של מוסדות חוץ ביתיים במצבן כיום, ועל ההערכה המסתברת באם יוגדל נתח הפתרונות של ילדים בסיכון בתוך הקהילה.
כמעט כל ההצעות הנ"ל מחייבות העמדת משאבים נוספים לצורך יישומם. על מכאן שעל הנהלת המשרד לחשוף את כל הנתונים לביקורת מקיפה וגם ציבורית, שהרי ללא העמדת משאבים אלו לא ייכון דבר וכל המלצותינו ייעלמו כלא היו.
מומלץ, שתעשה פעולת מטה, שמטרתה תהייה להגדיר כללים מחייבים להערכה ולפעולה (clinical guidelines and assessment checklists). כללים אלו ישקפו את מיטב הידע המקצועי ויסייעו לעובדים לפעול בדרכים היעילות ביותר. מומלץ לפתח תהליכים של בקרת איכות, שיופעלו באופן שיטתי ובלתי תלוי בתלונות ספציפיות.
מומלץ לקבוע מנגנון ברור וידוע של התייחסות להערות בית משפט באשר להתנהלותם של פקידי סעד מסוימים.
מומלץ לחזק ולקדם את הכלי הקיים של 'ועדת בדיקה מקצועית'. ועדה זו תופעל כעניין מתמיד בהם, נראה לכאורה, לא רק כאשר נתגלה כשל משמעותי בפעולת המערכת בעניינם של ילד ומשפחתו. חשוב שועדה זו תכלול גם אנשי מקצוע מחוץ למערכת ותסייע בלמידה ובהפקת לקחים מקצועיים.
מומלץ לקדם את נושא המחשוב כדרך לשפר את העבודה המקצועית של העוסקים ברווחת הילד. מומלץ לפעול לשם עיצוב דגם לניהול המידע בכל הקשור לילדים בסיכון ומשפחותיהם, ועל פיתוח תוכנה וכלים לגישה ולניהול מידע זה בכל הרמות.
מומלץ לפתח שירותים והתערבויות, שמטרתם לסייע בהחזרת ילדים הנמצאים במסגרת חוץ ביתית לחיק משפחתם.
מומלץ לקדם את הפיתוח של מסגרות חוץ ביתיות ואת הפיקוח עליהם, כדי להבטיח, שילדים שהוצאו מחוץ לביתם יקבלו את המירב כדי להבטיח את שלומם וטובתם.

כה. קריאה לארגון מחדש של החינוך וההכשרה בתחום הטיפול בקטין בסיכון ובמשפחתו (לא בוצע נכון ל- אוגוסט 2015)

הוועדה ממליצה לקדם תהליכי הכשרה של העובדים הסוציאליים המטפלים בילדים ובמשפחותיהם. הכשרה זו צריכה להגביר את יכולתם לשתף הורים וילדים בתהליכי קבלת החלטות, תוך מתן דגש לגישה רב תרבותית מכבדת, ולזכויות הילד והמשפחה.

הוועדה ממליצה להכשיר את מרכזי הועדות לתוכניות טיפול ואת חבריהם הקבועים לפעולתם המקצועית בועדות.

הוועדה ממליצה לקיים תהליכי למידה משותפת של חברי ועדות ההחלטה על ידי ניתוח הניסיון המצטבר שלהם.

הוועדה ממליצה לערב מוסדות אקדמיים בתחום העבודה הסוציאלית בתהליכי ההכשרה ופיתוח הידע.

אין הוועדה רואה עצמה מוסמכת, מתוקף המנדט שניתן לה, להמליץ על תכנים ספציפיים, ובוודאי שאין היא יכולה להמליץ מבלי לערוך מחקר משווה מקיף עם הנעשה בארצות רווחה אחרות. ההערה היחידה היא כי רצוי שקורסי ההכשרה וההשתלמות יהיו מבוארים יותר עם מערכי השתלמות (סילבי) מפורטים יותר.

אולי רצוי שתרגום המאמרים מחו"ל ייעשו לא כבדרך אגב על-ידי פקידי סעד עצמם, מחוזיים או ארציים, אלא על-ידי מתרגמים מומחים שמלאכתם בכך ותלווה בפיקוח מדעי אוניברסיטאי. הוועדה ממליצה כי במסגרת לימודי החקיקה הנדרשת לפקידי הסעד תיערך רוויזיה ללימוד מובנה של האוריינטציה המשפטית (דיני ראיות, סדרי דין, עקרונות חוקתיים, דיני משפחה דתיים ואזרחיים) ולא לימוד מכני של חיקוקים בלבד.

דוח ועדת ישראל צבי גילת: קביעת סמכות ועדת החלטה או ועדת טיפול ודרך התנהלותן מול העובדים הסוציאליים למיניהם

דין וחשבון של וועדת ייעוץ לקביעת סמכות "ועדות החלטה" ודרך התנהלותן מול פקידי הסעד למיניהם
מוגש אל
הרב שלמה בניזרי, ח"כ שר העבודה והרווחה
ע"י עו"ס תאג'ורי שמעון, מרכז הוועדה
ירושלים, כסליו תשס"ג, נובמבר 2002

רשימת חברי הוועדה

ד"ר ישראל צבי גילת, יושב-ראש הוועדה
ד"ר ז'ק אייזנברג
פרופ' רמי בנבנישתי
ד"ר משה ברבי
עו"ד שושנה גלס
מר עמוס דני
פרופ' אסתר הרצוג
עו"ס מרדכי (מוטי) וינטר
ד"ר אהרן יורק
עו"ד יעקב (קובי) סגל
עו"ס צבי סלנט
עו"ס אסתר (אתי) פרץ
פרופ' אבנר חי שאקי
עו"ס עו"ד שמעון תאג'ורי – מרכז הוועדה
————————————————————————————————————————
בס"ד
לכבוד הרב שלמה בניזרי, ח"כ
שר העבודה והרווחה
כב' השר,
הריני מתכבד להגיש לך דין-וחשבון הוועדה לקביעת סמכות "ועדות החלטה" ודרך התנהלותן מול פקידי הסעד למיניהן. הדו"ח מכיל בראש ובראשונה, את מסקנות הוועדה, מהן על דעת כל חברי הוועדה ומהן על דעת הרוב. במקרים של חילוקי דעות הובאו מסקנות המיעוט בנפרד תוך ציון ואזכור של שמות התומכים בדעת הרוב והתומכים בדעות המיעוט.
ביום 27.1.2002 הוצאת, כב' השר, כתב מינוי לחברי הוועדה, ארבע-עשר במספרם והם (לפי סדר א-ב):
  1. ז'אק אייזנברג, ד"ר, מומחה בפסיכיאטריה; פסיכיאטריה של ילדים ונוער. מנהל מרפאת בריאות הנפש צפון ירושלים, בבית החולים הרצוג בירושלים.
  2. רמי בנבנישתי, פרופ', בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש ברוואלד האוניברסיטה העברית בירושלים
  3. משה ברבי, ד"ר, סטאטיסטיקן, מרצה בכיר למתימטיקה ולחקר ביצועים בבית הספר לכלכלה ולמינהל עסקים, אוניברסיטת בר-אילן. יועץ סטאטיסטי למספר חברות ציבוריות בארץ. בעבר מרצה בכיר באוניברסיטת Nanterre, פריז, צרפת (1972-1967)
  4. ישראל צבי גילת, ד"ר, מרצה בכיר בבית הספר למשפטים ולמנהל עסקים במכללה האקדמית נתניה. בית הספר לעבודה סוציאלית אוניברסיטת בר-אילן (2000-1994) בית הספר לחינוך אוניברסיטת בר-אילן; בית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון;.
  5. שושנה גלס, עורכת-דין, משרד עו"ד גלס תל-אביב, מכהנת מזכ"ל לשכת עורכי-הדין; יו"ר ועדת אתיקה לשכת עורכי הדין. משמשת כסגן יושב-ראש ועד מחוז תל-אביב
  6. עמוס דניאל, יועץ מיוחד לשר בענייני רווחה.
  7. אסתר הרצוג, ד"ר, ראש החוג למדעי החברה, המכללה האקדמית בית ברל. חוקרת עמיתה במרכז Center for Cross-Cultural Research on Women in Queen Elizabeth House, אוקספורד, בריטניה
  8. מרדכי (מוטי) וינטר, ראש האגף לילד ונוער באגף לשירותים חברתיים ואישיים, משרד העבודה והרווחה
  9. אהרן יורק, ד"ר, מרצה בכיר, בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן. כיהן בעבר כמנהל בית הספר שם (1997-1994); כיהן כיו"ר מועצת העובדים הסוציאליים בישראל (1998-1997).
  10. יעקב (קובי) סגל, עורך-דין, משרד עו"ד סגל, רמת-גן ועיתונאי.
  11. צבי סלנט, עובד סוציאלי; פקיד סעד מחוזי לסדרי-דין בשנים 1995-1965 במחוזות ירושלים והדרום; סגן הנאמן הציבורי לענייני צדקה, 1975-1965; מרכז האגודה לשיקום האסיר והעבריין בישראל, 1985-1970.
  12. אסתר (אתי) פרץ, עובדת סוציאלית, יושבת-ראש איגוד העובדים הסוציאליים בישראל .
  13. אבנר חי שאקי, פרופ', הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב; פרופ' אורח School of Law, York University, בטורונטו, קנדה. לשעבר, חבר-כנסת במשך תשע-עשרה שנה; סגן שר החינוך (1973-1969) ושר לענייני דתות (1992-1988).
  14. שמעון תאג'ורי, עובד סוציאלי,
תוכנו של כתב המינוי שהובא לכל חבר בוועדה סוגנן כדלהלן:
"הריני למנותך כחבר בוועדה לבדיקת פעולות וועדות ההחלטה. הובא לידיעתי מאת אנשי מקצוע, משפטנים, וכן ממחקרים שנעשו בנושא זה כי פעולת הוועדות הינה מתוך הוראות המצויות בחוזר מנכ"ל ולא מתוקף חוק או תקנות.
כ"כ נטען כי במקרים מסוימים, ולא מעטים, אין תהליך שימוע להורים החפצים בכך, לא נמסר להם מידע מלא ונשללת מהם האפשרות להגיש ערר. בנוסף, נטען כי פקידי הסעד אמורים להגיש תסקירים המכילים המלצות לבתי המשפט, פקידי הסעד אינם מהווים מקשה אחת וכל אחד פועל במסגרת הרשאתו, הוועדה מסמיכה פקיד סעד אחד בלבד להגיש את תסקירו ולהמליץ המלצותיו, דבר הפוגם בהליכי ההערכה של בתי המשפט.
לפיכך אבקשכם לבדוק את פעולות הוועדות ולהמליץ בפניי תוך 3 חודשים מתוקף המינוי לגבי דרכים מומלצות לעבודת הוועדות תוך מזעור הפגיעה בילדים ובמשפחות.
בראש הוועדה יעמוד ד"ר ישראל צבי גילת, ירכזה עו"ס שמעון תאג'ורי
בברכה,
(-)
הרב שלמה בניזרי
שר העבודה והרווחה"
מאז תחילת פברואר 2002 הוועדה ישבה כמליאה 26 ישיבות שכל אחת נמשכה בממוצע שלוש וחצי שעות. מלבד זאת התקיימו דיונים על בסיס פרטני בין חברי הוועדה עצמם וכן בין חברי הוועדה לגופים אחרים. (אזכיר רק את הישיבה עם ועדת הקליטה של הכנסת בה הוזמנו רבים מחברי הוועדה על-ידי מר צבי הנדל, ח"כ, יושב-ראש הוועדה הנ"ל). ישיבות הוועדה תועדו בפרוטוקולים. מהישיבה השנייה הואיל המשרד שבראשותך להקציב לוועדה הקלטה ותמלול. סך כל עמודי הפרוטוקול של דיוני הוועדה הם 2852 עמודים בערך.
לפני הוועדה הונח כבר בתחילת עבודתה מחקר על ועדות ההחלטה בישראל שבוצע ביוזמת משרד העבודה והרווחה ונערך ע"י גב' טלל דולב, פרופ' רמי בנבנישתי ומר אמנון טימר שהוגש כבר במאי 2001 (בסיוון, תשס"א). המחקר מאיר היבטים חשובים רבים מנקודות זווית שונות שהוועדה, שאנו חברים בה, עסקה בהן רבות.
בנוסף ניהלה הוועדה ישיבות. ברוב הישיבות שהתקיימו במליאת הוועדה הופיעו מומחים מן האקדמיה, ראשי מחלקות מאגף שירותים חברתיים ואישיים שבמשרד העבודה והרווחה וכן ממונים במערך שירותי רווחה בתחום הילדים בסיכון של עיריות תל-אביב וירושלים שהאירו את עניינה של הוועדה מנקודות מבט שונות. הדיונים בישיבות אלו עסקו בתפקידן של וועדות ההחלטה ושל פקידי הסעד מולן. הדיונים נסובו באופן עקרוני לגופם של תפקידים ולגופם של הליכים בהם מעורבים קטינים ומשפחותיהם, אך לא דנו בהם בגופם של אירועים ואנשים שעניינם נידון במסגרת שירותי הרווחה, ובוודאי לא השיגו על ההחלטות השיפוטיות שניתנו בהם. בנוסף לא דנה הוועדה בשאלת תפקודם האישי של בעלי התפקידים המעורבים ב"וועדות ההחלטה" ושל פקידי הסעד הנוגעים לנושא הוועדה .
אביא את רשימת העדים המומחים, לפי סדר הופעתם בוועדה:
  1. עו"ד בתיה ארטמן, סגן בכיר ליועץ המשפטי של שר העבודה והרווחה
  2. ד"ר מאלי מאסס, מרצה בכירה (בדימ.) בית הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים
  3. כב' השופט (בדימ.) אלי שרון, לשעבר סגן נשיא בתי המשפט השלום לנוער
  4. ד"ר שבתאי נוי, פסיכולוג קליני וחינוכי, מומחה בטראומה נפשית
  5. גב' דינה שלום, מפקחת ארצית על תחום הקהילה בשירות הילד והנוער
  6. גב' שלווה לייבוביץ, מפקחת ארצית לאומנה, שירות ילד ונוער ומרכזת השמה ארצית
  7. גב' מרים פבר, פקידת סעד ראשית לחוק הנוער
  8. גב' טלל דולב, מנהלת מחקר בתחום ילדים ונוער, מכון ברוקדייל
  9. גב' אלה בלאס, מנהלת השירות למען הילד, פקידת סעד ראשית לחוק אימוץ ילדים
  10. גב' אורנה הירשפלד, פקידת סעד ארצית לחוק אימוץ ילדים
  11. כב' השופט אברהם שיינפלד, נשיא בתי המשפט השלום לנוער
  12. גב' חנה סלוצקי, פקידת סעד ארצית לחוק הנוער
  13. פרופ' עמנואל מארקס, פרופ' (אמר.), המחלקה לסוציולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב, חתן פרס ישראל
  14. גב' אורית מוסל, מרכזת נושא חוק הנוער, מינהל השירותים החברתיים עיריית תל-אביב יפו
  15. גב' ברוריה כץ, מנהלת תחום ילד ונוער ומשפחה במינהל השירותים החברתיים עיריית תל-אביב יפו
  16. גב' עדנה שטרית, יו"ר תא פקידי הסעד לחוק הנוער באיגוד העובדים הסוציאליים. מדריכה ומרכזת פקידי סעד לחוק הנוער, עיריית נס-ציונה
  17. גב' צפורה לפלר, מנהלת המחלקה לילד ונוער, עיריית ירושלים
  18. גב' רות מטות, פקידת סעד עירונית לחוק הנוער, מנהלת היחידה לילד בסיכון במחלקת ילד נוער ומשפחה, עיריית ירושלים.
  19. גב' רונית צור, פקידת סעד ראשית לחוק הסעד סדרי דין
  20. גב' יעל הרמל, מנהלת המחלקה לרווחת הפרט והמשפחה, לשעבר פקידת סעד ראשית לחוק הסעד סדרי-דין
  21. מר חיים פוזנר, מנהל המחלקה לשירותים חברתיים ואישיים
  22. כב' ח"כ הרב שלמה בניזרי, שר העבודה והרווחה.
אביא ראשית את מסקנות הוועדה:

א. קריאה אל הנהלת משרד הרווחה על בניית "אמנת שירות" עם צוותי הלשכות לשירותים חברתיים וארגוני ציבור חברתיים העוסקים בקטינים ובמשפחותיהם

לאחר ששמעה הוועדה את המומחים שהופיעו בפניה ואת אנשי שירותי הרווחה העוסקים בטיפול בקטינים נזקקים או המצויים בסיכון נוכחה הוועדה לדעת כי בין אנשי שירותי הרווחה קיים רצון כן ואמיץ להפוך את ההליכים המורכבים והחשובים כשלעצמם, לבהירים יותר ול"שקופים" יותר ולשם כך מעונינים הם לשתף את המשפחות ואת הקטינים עצמם יותר ויותר בהליכים שבהם נידון עניינו של קטין שכזה. בייחוד במקרים שבהם עולה אפשרות שהקטין, בכורח הנסיבות, יוצא מביתו, לא יבוצעו החלטות שכאלה אלא רק לאחר שהמשפחה – קרי האב והאם ביחד ולחוד, שותפו בלבטים ואף נשאלו לדעתם. מלבד זאת, הוועדה נוכחה לדעת כי אנשי שירותי הרווחה מכירים בזכותה הבסיסית של המשפחה להחזיק את בנה או בתה ברשותה ולעצב בעצמה את אישיותם ואת אופיים, ואף במקרים בהם נאלצו שירותי הרווחה להמליץ בפני הערכאות המוסמכות להרחיק את הקטין ממשפחתו, יש מקום להגיש למשפחה כל סיוע פסיכולוגי או נפשי אחר מתוך הבטחה לדיון חוזר שייערך בהגינות לשם החזרת הקטין לחיקה.
בכפוף להמלצות הוועדה שתובאנה להלן, קוראת הוועדה לבניית "אמנת שירות" שמטרתה ליצור גשר של אימון בין אנשי שירותי הרווחה העוסקים בטיפול בקטינים נזקקים או המצויים בסיכון לבין המשפחות שבנם נמצא בסיכון, וקוראת לה ליישם את ההצעה שהועלתה כבר על-ידם ולהכריז כבר בשנה הקרובה על בנייה של "אמנת שירות" של ההנהלה וכל אנשי שירותי הרווחה כלפי הקטינים הנזקקים ומשפחותיהם. אמנה זו תושתת על עקרונות של "טובת הילד" ו"זכויות הילד" מזה וחיזוק התא המשפחתי ברוח "כבוד האדם וחירותו" כפי שבאים לביטוי באמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הנהלת המשרד תחייב את מחוזות לפעול ברוח "אמנת השירות" תוך שנה מיום פרסומה, וכל לשכה לשירותים חברתיים תפעל לפתיחת ערוצי הידברות בין מנהל המחלקה לשירותים חברתיים, פקידי הסעד המקומיים, מרכזי וועדות החלטה

ב. כינונה של "ועדה לתוכניות טיפול" במקום "וועדת החלטה" ועיגון מעמדה בחקיקה

הוועדה ממליצה לנכון להמיר את השם "ועדות החלטה" בשם שמשקף את תוכנה המדויק כמו "ועדות לתוכניות טיפול" (להלן: וות"ט) וכדומה, ולעגן את מעמדן בחקיקה. בראש הות"ט יעמוד מרכז הועדה. אף תפקידו יעוגן בחיקוק. הוועדה תעסוק בהצגת תוכניות טיפול אלטרנטיביות לגבי הקטין הנטען להיות בסיכון ולפני משפחתו – לפי מתודות הטיפול הקיימות כיום ולפי המתודות המתחדשות מפעם לפעם שייקבעו על-ידי וועדה מדעית מפקחת, כאמור להלן בסעיף יט – ותקבע בהחלטה את התוכנית הנראית לפי שיקול דעתם של רוב חבריה, בהתאם.
סמכויותיה של הוות"ט וסמכות מרכז הוות"ט יעוגנו בתחילה, בתקנות בנות פועל תחיקתי ולאחר מכן ישקול השר לערוך מהלך חקיקתי בכנסת. הוות"ט ידונו בכל טיפול של ילדים ונוער בסיכון עד לגיל הבגירות המשפטית, (היינו – 18) ואולי עד לגיל 21. אין במה שייאמר כדי להפחית מסמכותם של בתי המשפט מתוקף הוראות חוק הפיקוח על המעונות, תשכ"ה1965-.

ג. סמכויותיה של "וועדת תוכניות הטיפול" (וות"ט) באשר לקטין ולמשפחתו

ייקבע כי לא יתקיים כל דיון בוות"ט ללא נוכחותם של הקטין ומשפחתו, ולא יוצגו תוכניות טיפול אלא רק בנוכחותם של הקטין ומשפחתו. במקרים בהם יראה מרכז הוועדה כי יש לקיים דיון שלא בנוכחותם של הקטין או משפחתו, יודיע בכתב על כך למשפחה, לכל המאוחר 72 שעות לפני מועד כינוס הוות"ט, וינמק את החלטתו. בסוף הודעתו יציין במפורש את זכותה של משפחת הקטין לערור על החלטתו בפני וועדת ערר, במועד ובדרך הקבועה להלן בסעיף יט. עד לסיום הדיון בוועדת הערר אם יוגש, או עד איבוד זכות הערר, הכל לפי המוקדם יותר, יוקפא כל הליך בעניינו של קטין בוות"ט. אין במה שנאמר לפגום בסמכות פקיד הסעד להוציא צו חירום במשך זמן זה, לפי המתווה להלן בסעיף יז.
"המשפחה" "משפחת הקטין" "משפחתו" יוגדרו בראש ובראשונה הורי הקטין, באין הורים, קרובי משפחת האב או האם המחזיקים בו בפועל, באין קרובים כאמור, יהיו אלו לפי סדר שנקבע בסעיף 10(2) לחוק הירושה, תשכ"ה1965- ובלבד שיהיה בעל כשרות מלאה כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב1962-.

ד. הטלתה של חובת תרשומת וגילויה כלפי הקטין ומשפחתו

לאור פניות הציבור לוועדה ולאור התלונות שנשמעו בפניה, וכן מעדויותיהם של המומחים, נראה כי רצוי שההליך המתקיים בוות"ט יהיה שקוף יותר וכי לשם כך תוטל כעניין שבחובה תרשומת מדויקת של עיקרי הדברים הנאמרים שם. יש לרשום אפוא את זמני התכנסותן של הות"ט, משכן של ישיבות הוות"ט וכן את רשימת הנוכחים בכל אחת מישיבות הוות"ט. מלבד ההחלטה של הוות"ט שתנומק, יש להביא את עיקר דבריהם של כל אחד מחברי הוות"ט והמומחים המופיעים בפניה בנפרד ובמדויק. יש להביא את ההערכות הנשמעות שם ואת התגובות להערכות אלו מן הקטינים וכן ממשפחותיהם או מנציגיהם במשמעות סעיף ז להלן. מרכז הוות"ט יהיה אחראי לתרשומת ויוכל לבצע בעצמו או להטילה על כוח עזר ככל שימצא לנכון. מומלץ כי השר יורה לממן באופן מיוחד אמצעי ניאות לתרשומת (עד להמצאת סעיף תקציבי מיוחד). לאחר כתיבת הפרוטוקול יש להמציא עותק מיוחד למשפחת הקטין שעניינו נידון לחתימתם. במקרים של אי-הסכמה על תוכנו של הפרוטוקול מצד המשפחה, תהיה המשפחה רשאית בעצמה או באמצעות נציגה להגיש את השגותיה בכתב. השגותיה בכתב יצורפו לפרוטוקול דיוני הוות"ט ויהוו חלק בלתי נפרד ממנו. במקרה שתוכניות הטיפול שיציעו חברי הוות"ט יהיו מגובות בהערכות נלוות או בכל מסמך שהוא יובאו אף הם לידיעת המשפחות לפחות 72 שעות לפני התכנס הוות"ט בעניינה, יצורפו לפרוטוקול דיוני הוות"ט ויהיו אף הם חלק בלתי נפרד מהם.
במקרים בהם קיים חשש שעקב גילוי המידע יבולע לקטין לדעת מרכז הוועדה, יודיע הוא בכתב למשפחה ולקטין על החלטתו, וינמקה בהתאם ויציין בכתב את זכותם לערור על החלטתו בפני וועדת הערר. המשפחה או הקטין יהיו רשאים לערור על החלטה זו במועד ובדרך שנקבעו בסעיף יט. עד להחלטתה של וועדת הערר, או עד לאיבוד זכותה של המשפחה לערור, הכל לפי המוקדם יותר, יוקפא כל הליך בעניינו של קטין בוות"ט.

ה. הרכבה המוצע של ה"וועדה לתוכניות טיפול"

ראוי להקים צוות קבוע לוות"ט. ההרכב יהיה קבוע ויכלול מלבד מרכז הוות"ט, מספר פונקציות חיוניות, כמו העובד-הסוציאלי המטפל בילד ובהוריו, ביחד ולחוד; ראש הצוות השכונתי שבו מקום מגוריו הקבוע של הקטין; נציג בריאות הציבור (אחות ציבורית, רופא פנימי); נציג בריאות הנפש (פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ילדים); נציג מערכת החינוך (רצוי מאותו זרם חינוכי שההורים מייעדים את בנם אליו). בכל מקרה שהפנייה בעניינו של הקטין אינה נעשית על-פי פניית המשפחה, ראוי לקבוע שלא יתקיים דיון בעניינם בוות"ט מבלי שיהא נוכח פקיד הסעד לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך1960- העשוי להביא את עניינו של הקטין לבית המשפט. נוכחותם של שאר חברי הוות"ט תידרש רק כאשר יראה מרכז הוות"ט לנכון מטעמים שיירשמו או שמי ממשפחת הקטין שעניינו נידון יבקש זאת בכתב. משפחת הקטין תהא רשאית לפי בקשה מיוחדת ממרכז הוות"ט כי בעניינה ישותפו גם העובדים הסוציאליים במחלקה לשירותים חברתיים שהקטין ומשפחתו היו מטופלים אצלם בעבר. מרכז הוועדה ימסור תשובתו בכתב.
במקרים בהם ההורים מבקשים לפסול או להחליף את חברי הוות"ט, כולם או מקצתם, בשל מוטות או בשל מתן הזדמנות שניה, יפנו הם אל מרכז הוות"ט, והלה ייתן את החלטתו בתחילת ישיבת הוות"ט. ההחלטה תירשם בפרוטוקול בתחילת הישיבה. הפרוטוקול יימסר לידיה של המשפחה או הנציג מטעמה על-ידי מרכז הוועדה תוך ציון זכותה של המשפחה להגיש ערר על החלטתו בפני וועדת הערר. המשפחה תוכל לערור על החלטה זו לוועדת הערר במועד ובדרך שנקבעו בסעיף ט. עד לסיום הערר או עד לאיבוד זכותה של המשפחה לערור, הכל לפי המוקדם יותר, יוקפא כל הליך בווות"ט בעניינו של הקטין.

ו. קביעתו של פרוטוקול ה"וועדה לתוכניות טיפול" כראיה משפטית

ייקבע בחיקוק כי במקרה שפקיד הסעד יידרש לבית המשפט השלום לנוער בעניינו של הקטין יצרף לתסקירו את פרוטוקול הוות"ט על כל נספחיו. בפני השופט יעמוד פרוטוקול הדיונים. ייקבע בהוראה מיוחדת כי עמידתו של פקיד הסעד בפני בית המשפט תפטור מן הצורך להביא לדיון את חברי הוות"ט או מחברי נספחיו של פרוטוקול הוות"ט. יובהר, כי אין בצירוף התסקיר משום הודייה, מצידו של פקיד הסעד, בנכונות העובדות שעליהן מושתתות מסקנות הוות"ט וכי פקיד הסעד רשאי לפי שיקול דעתו להציג בתסקירו עמדה מתנגדת למסקנות הוות"ט.

ז. קביעת זכותו של הקטין ושל משפחתו ליציגות מטעמם

חברי הוועדה מרגישים כי רבות מן התלונות שהגיעו לוועדה ממשפחות קטינים באו מהרגשה של עליבותם של המתלוננים בפני וועדות ההחלטה. בנוסף, כי המעמד בעיניהם היה לא ידידותי ובשעת מצוקה גדולה. חלק מהם טענו ש"אולצו", בלשונם, על-ידי המטפלים בהם וכן על-ידי חברי וועדות ההחלטה להסכים לדרך הטיפול וכי במצבים כתיקונם לא היו ניאותים לכך. מבלי לפסוק בשאלת נכונותן של העובדות הנילונות ממליצה הוועדה לחייב בתקנות את נוכחותם של הקטין ומשפחתו במשך כל ישיבות הוות"ט בעניינם. כמו כן לאפשר ליווי נציג מטעם המשפחה בדיוני הוות"ט וכן אם יידרש הדבר לדעת מרכז הוועדה, לאפשר נוכחות נציגו של הקטין בנפרד. הוועדה ממליצה שהיציגות לא תהיה משפטית של עורכי-דין אלא של כל אדם שהמשפחה או הקטין יחפצו בהם. רצוי כי תיערך רשימה על-ידי לשכות הרווחה של עובדים סוציאליים מחוץ למערכת שירותי הרווחה המקומית, אשר יהיו נכונים, בהתנדבות או בשכר, ללוות את המשפחות או את הקטינים, בנפרד, במסגרת הדיונים בוות"ט.
במקרים מיוחדים רשאי מרכז הוועדה, אם יראה לנכון, להודיע בכתב על סירובו לאפשר למשפחת הקטין להיות מיוצגת על-ידי נציג מטעמם, ולנמק את החלטתו בכתב. מרכז הוועדה יציין בהודעתו על זכותה של המשפחה לערור על החלטתו בפני וועדת הערר. המשפחה תוכל לערור לוועדת הערר במועד ובדרך שנקבעו להלן בסעיף ט. עד לקבלת ההחלטה בוועדת הערר או עד לאיבוד זכותה של המשפחה לערור, הכל לפי המוקדם יותר, לא יתקיים כל דיון בעניינו של הקטין.
יש לפתח תהליכי עבודה לשם הכנה טובה של המשפחה והילד לקראת הדיון בעניינם בבית המשפט לנוער, ולשם הליווי שלהם בדיון, כך שיוכלו להשתתף בו בדרך הראויה.
הוועדה ממליצה לשר להקים מטה פעולה שמטרתו תהא להבטיח התארגנות מקצועית ומנהלית ומתן המשאבים הנדרשים כדי שמשפחות וילדים יקבלו סיוע, ליווי וייצוג בעת הופעתם בפני בית המשפט השלום לנוער.

ח. הצגתה של תוכנית טיפול אלטרנטיבית על-ידי המשפחה – זכות מהותית

הוועדה ממליצה כי במסגרת תוכניות הטיפול תהא משפחת הקטין רשאית להגיש הצעה לתוכנית אלטרנטיבית מטעמה, בעצמה או באמצעות נציגה, ובתנאי שתהא נוכחת בישיבות הוות"ט בעניינו של הקטין. המשפחה תהא רשאית להיעזר במומחים בתחום בריאות הנפש והחינוך רק בתנאי שיופיעו המומחים עצמם לישיבות הוות"ט לאחר שיוזמנו אליה זמן סביר מראש. חברי הוות"ט ידונו במסגרת דיוניהם בהצעה ובנימוקיה ובמקרה של אי-הסכמה ינמקו זאת בכתב.

ט. כינונה של "וועדת ערר" על "וועדת תוכניות טיפול"

הוועדה ממליצה כי תכונן וועדת ערר על הוות"ט, כפי שקיימת וועדת ערר בחוקים אחרים, דוגמת חוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט1969- או חוק חינוך מיוחד, תשמ"ח1988-. בוועדת הערר יהיו חברים: משפטן הכשיר להתמנות שופט בית משפט מחוזי, שיעמוד בראש וועדת הערר; נציג ציבור שאינו עובד בשירות הציבורי. המינויים יהיו על-ידי השר בהיוועצות עם יושב-ראש מועצת העובדים הסוציאליים; פקיד סעד לפי חוק הנוער במעמד של פקיד סעד מחוזי. וועדת הערר תשב תוך 14 יום מיום הגשת הערר ותהיה רשאית, במקרה הצורך, להורות על החזרתו של העניין הנידון לוות"ט לדיון נוסף בליווי הוראות לשמיעה נוספת או להבאת ראיה נוספת.
וועדת הערר תהא מוסמכת להורות על עיכוב כל טיפול שהומלץ על-ידי הוות"ט לשם הוצאת הקטין מביתו על-פי צו בית המשפט עד לקבלת החלטה בוועדת הערר. גם בוועדת ערר זו תהיה חובת תרשומת וייצוג כפי שמומלצים בוות"ט.
ליושב ראש וועדת הערר תהא סמכות עודפת לתת סעדים זמניים לפי שיקול דעתו וכן לנהל דיונים מקדמיים במותב יחידי בין המשפחה למרכזי הוועדה.
יודגש כי וועדת הערר לא תוכל לדון לגופו של עניין. תפקידה יהיה אך ורק להחליט אם יש מקום לדיון חוזר בוועדת ההחלטה, ומה יהיו השינויים בתהליך הנדרשים לאור הערר.
אין בסעיף זה כדי לגרוע מכוחו של פקיד הסעד לפעול לפי צו-חירום, כפי שיפורט להלן בסעיף יח.
הוועדה ממליצה כי במסגרת הנהלים ייקבע כי הערר לוועדות הערר יוגש דרך מנהל לשכת הרווחה של אזור מגוריו של הקטין תוך חמישה ימים מיום שקיבלו הודעה בכתב מטעם מרכז הוועדה בעניינם. הערר יוגש בכתב בחתימת המשפחה או בחתימת נציגיהם.

י. עילות הערר המיוחדות על "וועדת תוכניות טיפול"

מנגנון זה של "וועדת ערר" מיועד לאפשר למשפחות ולילדים החשים שתהליכי העבודה בוועדה (למשל הרכבה, או מניעת השתתפות המשפחה והילד בדיון), או החלטותיה לא היו ראויים. הוועדה ממליצה להורות בתקנות כי בין עילות הערר תהיה בקשה לפסילה או להחלפה של חברי הות"ט, כולם או מקצתם, בשל טענה של מוטות ההרכב וכן בשל טענה למתן הזדמנות שניה עקב שינוי במידע או בנסיבות. בשם אותה עילה יוכלו חברי וועדת הערר, אם ימצאו לנכון, להורות על החלפתו של חבר ות"ט, באדם בעל סמכות או בעל מעמד מקביל. עילת ערר זו תוכל להיות מוגשת מיידית, על-ידי המשפחה או הקטין או על-ידי נציגם, עוד לפני החלטתם של חברי הוות"ט. הערר יוגש במועד ובדרך שנקבעו בסעיף ז לעיל.

יא. כינונה של "וועדת תוכניות טיפול עליונה"

הוועדה ממליצה על כינונה "וועדת תוכניות טיפול עליונה" במקום "וועדת החלטה ארצית", בהרכב של מנהל שירות ילד ונוער, המפקח הארצי בקהילה ובמקרה שמדובר בהתנגדות הורים להוצאת קטין מרשותם תשב פקידת הסעד הראשית לחוק הנוער. וכן אדם התופס עמדה מקצועית נכבדה או אקדמית בתחום העבודה הסוציאלית שאינו מעובדי המשרד, לפי מינוי תקופתי על-ידי השר בהיוועצות עם יושב-ראש מועצת העובדים הסוציאליים. ועדת הערר העליונה תשב בעילות מסוימות על וועדות הערר. העילות ייקבעו בהמשך לפי ניסיון החיים אך בכל מקרה שאחד מחברי וועדת הערר יראה לנכון כי הדבר ראוי להתברר בוועדת הערר העליונה תדון וועדת הערר העליונה בנידון. הוועדה תסתייע במרכז וועדה שירכז את דיוני הוועדה ויקבע את סדר ישיבותיה. מרכז הוועדה יהיה אחראי על תרשומת הדיונים והפצתם לגורמים הנוגעים לעניין. כאמור, חובת תרשומת תחול גם על ועדת הערר העליונה.
"וועדת תוכניות טיפול עליונה" תתכנס גם באותם המקרים החריגים ויוצאי הדופן, שבהן "וועדות תוכניות טיפול" המקומיות מתקשות, לדעת מרכז הוועדה, לקבל החלטה, ומבקשות דיון ברמה הגבוהה ביותר. במקרים חריגים אלו תקבל "וועדת תוכניות הטיפול העליונה" את זכות הטיפול וההחלטה רק בכפוף לשמירת זכויותיהם וטענותיהם של הקטינים והמשפחות שעניינם נידון ב"וועדת תוכניות טיפול" המפנית.

יב. הטמעתם של ההליכים החדשים בין אנשי שירותי הרווחה והנזקקים

הוועדה ממליצה כי הוראות אלה יתפרסמו כחוק, אך גם ינוסחו בנוסח שווה לכל נפש, בשפות שונות ויודפסו. המידע הכתוב יישלח בדואר או יימסר במפגש הראשון של המשפחה עם שירותי הרווחה. הוועדה ממליצה כי הנהלת המשרד תיזום מפגשים בין אנשי שירותי הרווחה הנוגעים לטיפול בקטין ובמשפחתו בהם יבוארו השינויים המחויבים.
מומלץ כי המשרד ייזום הכנת תשדירי שירות וחומר הסברה להורים וילדים אודות עבודתן של ועדות החלטה וכן המסגרות הקהילתיות וחוץ-ביתיות הקימות במערכת. דגש מיוחד יינתן בחומר ההסברה לגבי זכויות הורים וילדים לקבלת טיפול .

יג. כינונה של "נציבות קבילות" בראשה יעמוד "נציב קבילות".

הוועדה ממליצה כי בנוסף להליכים הרגילים שתוארו יוקם מוסד של "נציבות קבילות". בראשה יעמוד שופט בית משפט השלום לנוער בדימוס או אדם בעל עמדה ציבורית בכירה (שלא היה במערכת שירותי הרווחה). המינוי יהיה על-ידי שר העבודה והרווחה בהיוועצות עם יושב/ת ראש מועצת העובדים הסוציאליים. ולצידו יכהנו כיועצים עובד סוציאלי נציג השר ועובד מתחום שירות הילד והנוער. במקרה של תלונה שתוגש ישירות ל"נציבות הקבילות" או בהפניה מלשכת השר, המנכ"ל, היועץ המשפטי של משרד, או מכל גורם שלטוני שהוא, יעביר נציב הקבילות את התלונה עם החומר המצטבר לתגובתם של הנילונים וכן לתגובתה של פקידת הסעד הראשית בעניינם. תגובתם של הנילונים תבוא לעיונו של נציב הקבילות טרם משלוחם למתלוננים. רק בחתימת קיום של נציב הקבילות תישלח התשובה למתלוננים. נציב הקבילות יהיה רשאי להמליץ לשר, בחוות דעתו לפתוח בהליכי בירור משמעתיים כנגד נילונים העובדים במערכת שירותי הרווחה.
הוועדה ממליצה לקבוע מנגנוני תלונה ברורים, ונגישים על פקידי סעד, חברי וות"ט, וחברי וועדת תוכניות טיפול עליונה שיהיו נגישים לא רק באשר לקבילותיהם של קטינים שעניינם נידון, למשפחותיהם ולנציגיהם, אלא גם לקבילותיהם של ארגונים וולונטריים שיוכלו לקבול על תופעה כללית ולא רק על מקרים פרטיים. מומלץ לקבוע מנגנון ברור וידוע של התייחסות להערות בית משפט באשר להתנהלותם של פקידי סעד מסוימים.
הוועדה ממליצה שהסדר זה של נציב קבילות יהיה כללי לכל עובדי שירותי הרווחה בכל אגפי משרד הרווחה וכי כל תלונה על עבודתם של פקידי סעד ואנשי המקצוע המעורבים בנושא של הוצאת ילדים מהבית (כגון על תהליכים לא סבירים, פגיעה באתיקה, התרשלות וכד'), תתברר באותם הליכים ומגנונים שינהגו לגבי כלל העובדים המקצועיים במשרד הרווחה.
נציב קבילות זה יוסמך לבקש בעצמו, או באמצעות הנציבות, לעיין בכל חומר הנדרש לחקירותיו ולא תעלה כנגד דרישתו כל טענה שהיא לחוסר סמכות בשל טענה: של "סודיות", "חיסיון", "דלתיים סגורות".

יד. כינונה של מחלקת רישום ותיעוד בראשה יעמוד ארכיבר

בהמשך ממליצה הוועדה לכונן מחלקת רישום ותיעוד שתרכז את כל הנתונים של דיוני וות"ט בהן הוחלט על הוצאתו של ילד מן הבית על-ידי צו שיפוטי, החלטות של סידור חוץ ביתי וכן רשימה מלאה של צווי החירום על נסיבותיהם. החומר יסווג ויהיה חסוי רק לשר, לנציבות הקבילות, למנהל שירות הילד והנוער, לפקידי הסעד הראשיים ולמפקחים הארציים. גם העתקן של תלונות שהגיעו לנציב הקבילות ותגובת הנילונים תרוכז במשמורת מחלקת הרישום והתיעוד. הוועדה ממליצה להטיל את חובת האיסוף והתיעוד בחוק על בעל תפקיד מקרב עובדי המחלקה לשירותים חברתיים ואישיים, שימונה מינוי מיוחד על-ידי השר להיות הארכיבר ויהיה אחראי על-פי דין לרישום ולתיעוד לפי שיטה וסדר שייקבעו.

טו. הטלת חובת מעקב תכופה על ה"וועדה לתוכניות טיפול" ומדיניות ה"חוזה הטיפולי"

הוועדה רשמה לפניה את רצונם של העוסקים בשירותי הרווחה, לשפר ולתאם את תפקידם עם העמדות הרווחות בין אנשי המקצוע והציבור הרחב באשר לדרך הטיפול בילדים ובנוער הנמצא בסיכון. לפי מה ששמעה הוועדה בדיוניה מן המומחים שהופיעו בפניה מתוך מערך שירותי הרווחה, מדיניות הרווחה המוצהרת היא לצמצם את הוצאתם של קטינים מחוץ למשפחתם עד כמה שאפשר וכן – במקרים שהייתה הוצאת הקטין – את משך זמנה, תוך תמיכה וליווי של המשפחה והקטין בתוכה. הוועדה ממליצה כי המעקב השוטף אחר המשפחות שבנם הקטין נמצא בסיכון, או למצער הוצא מביתו יהא כל ששה חודשים ולא אחת לשנה, כפי שנהוג היום. בנוסף, יהא פקיד הסעד, המטפל בעניינו של הקטין, מחויב להוציא דוחו"ת תקופתיים כל שלושה חודשים.
עד לקבלת החלטה מעשית בעניין הוועדה ממליצה לתרגם באופן מיידי וללא כל עכבה מדיניות זו בהצעה ל"חוזה טיפולי" במשפחה. באמצעות "חוזה טיפולי" זה גם משפחה שאינה משלימה עם הוצאת ילדה מן הבית תזכה היא והקטין לתמיכה טיפולית, על-ידי עובד סוציאלי או איש מקצועי טיפולי אחר, בתנאי שתתמיד בו. המשפחה שתבחר בתמיכה הטיפולית, תופנה על-ידי מרכז הוות"ט לגורם המתאים בלשכות הרווחה, ובאם אין הדבר אפשרי מחוצה לה. בכל מקרה תוכל המשפחה, בהודעה מראש למרכז הוות"ט, לפנות בכוחות עצמה לתמיכה טיפולית על חשבונה מחוץ לשירותי הרווחה. תוכנית הטיפול תבוא לידיעת מרכז הוות"ט ותוך 6 חודשים תתכנס הוות"ט שנית לדון בעניינה של הקטין ומשפחתו. הדיונים יתקיימו במתכונת המוצעת הרגילה של הוות"ט. באם תראה הוות"ט כי אין המשפחה מסוגלת עדיין להשיב את הילד אל קרבה מבלי לסכנו תנמק זאת כנדרש ותביא את דיוניה והכרעתה בכתב לידיעתה של המשפחה, וכן לידיעת פקידת הסעד הראשית. אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע בהליכי הוצאת צו חירום על-ידי פקידי הסעד כאמור להלן בסעיף יז.

טז. התנאים בהם יפתחו שירותי הרווחה בהליכים לשם "הכרזת ילד כבר אימוץ"

הוועדה מודעת להליכים המיוחדים של הכרזת ילד כבר אימוץ במקרה של התנגדות ההורים ועל-כן ממליצה כי לא יתקיים דיון באפשרות של הכרזת ילד כבר-אימוץ אלא רק בדיון בוות"ט ולא ייפתח כל הליך אלא רק אחר שהוות"ט תנמק בכתב מדוע יש להוציא את הקטין לאימוץ ולא להסתפק בפתרונות של הליכי הוצאה חוץ-ביתיים רגילים. בישיבות וות"ט אלו תהיה חובת נוכחות לפקיד הסעד חוק הנוער ובנוסף, גם לפקיד סעד לפי חוק האימוץ, תשמ"א1981- ודבריהם יובאו בפרוטוקול.

יז. עיגון מעמדה של "וועדה לתוכניות טיפול" בהליכי האימוץ

ברוח העדויות ששמעה הוועדה מפקידי הסעד הראשיים והארציים, ממליצה הוועדה כי ייערך תיקון בחיקוק, בו יינתן מעמד רשמי לוות"ט באשר להחלטה להוציא קטינים מן הבית על-מנת להכריזם כבני-אימוץ וייקבע באופן מוחלט בתקנה כי בכל מקרה שאין ההורים מסכימים למסור את ילדם מאימוץ, לא ייזום פקיד הסעד הראשי לעניין חוק האימוץ, תשמ"א1981- כל צעד לקראת הכרזת ילד כבר-אימוץ, עד להכרעה בנידון של הות"ט.

יח. התנאים להפעלת צווי חירום מכוח סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך 1960

הוועדה מודעת למצבים אפשריים בהם יהיה צורך דחוף להפעיל צווי חירום מכוח סעיף 11 לחוק הנוער. עם זאת הוועדה רשמה לעצמה את הודעתה של פקידת הסעד הראשית לפי חוק הנוער, כי גם כאשר הוצא ילד בחירום יוכל להיפגש עם הוריו תוך 48 שעות. לפי הצעתו של נשיא בית המשפט השלום לנוער, יש להטיל מגבלה על משכם של צווי החירום. צו החירום שיוצא יימשך עד 7 ימים, אך משפחת הקטין שבנה הוצא בצו חירום לא תהיה מנועה מלהיפגש עם הקטין מעבר ל48- שעות מיום הוצאתו בצו. באם תהיה מניעה, לפי דעתו של פקיד הסעד נוער, בשל נסיבות מיוחדות מעבר ל48- השעות, יהיה מחויב הוא לפנות לבית המשפט השלום לנוער ולבקש צו במעמד צד אחד. הבקשה למתן צו שכזה תלווה בתצהיר (ולא רק תסקיר) מטעמו של פקיד הסעד עצמו, או העובד הסוציאלי שטיפל בקטין הנידון על העובדות שיש בהן כדי להצדיק בקשה זו. עותק מכל צו חירום מטעמו של פקיד הסעד, וכן עותק מכל כתבי בי-דין בעניין צווי החירום יישלח אל האחראי על הרישום.

יט. התנאים להפעלת צו חירום לפי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ, תשמ"א 1981

כמו כן ממליצה הוועדה, לאחר ששמעה את פקידי הסעד הראשיים הנוגעים בדבר, כי הוצאת צו חירום לפי ס' 12(ג) לחוק האימוץ, תשמ"א1981 תתבצע רק לאחר חתימת הסכמתה של פקידת סעד ארצית לפי חוק הנוער אשר תנמק בתצהיר מדוע אין לנקוט בצווי חירום מכוח ס' 11 לחוק הנוער.

כ. כינונה של מועצה מדעית והעמדתו של "ראש מועצה מדעית" בראשה

הוועדה ממליצה להקים מועצה מדעית למכלול שירותי הרווחה בו יהיו שותפים מלאים נציגי הגופים המקצועיים המרכזיים של הרשויות השונות כמו ראשי המחלקות של אגף השירותים החברתיים והאישיים (פקידי סעד ראשיים, מנהלי מדורים: השירות לילד ונוער והשירות למען הילד). בראשות הוועדה המדעית יעמוד איש מדע מובהק מתחום העבודה הסוציאלית שיהיה יועץ מדעי לשר בתחום פיתוח שירותי הרווחה. ראש המועצה המדעית ימונה על-ידי השר בהמלצת יושב-ראש מועצת העובדים הסוציאליים. המועצה המדעית תהיה כפופה ישירות לשר ותהיה אחראית, באופן שיטתי ומתמיד, לליבונן של סוגיות מקצועיות שונות שייעלו על הפרק וכן על מדיניות מרכזית בנושאי הרווחה כמו סוגיות זכויות ההורים מול ילדיהם המצויים בסיכון. תיזום לפתח ידע מקצועי תקף, ולתרגם אותו ל'תורת טיפול' וכללי עבודה מחייבים. המועצה המדעית תיזום עריכת מחקרים שונים בתחומי עבודת המשרד בייחוד באלה שחשיבותם הציבורית עולה על הפרק בסדר היום הציבורי.
החלטותיה של המועצה המדעית תהיינה המלצות בלבד לשר ולמנהלי האגפים והמדורים בפועל.
המועצה המדעית תיזום בעקבות הדיונים והמחקרים "תורות" מדעיות לנושאים השונים בתחומי טיפולו של משרד הרווחה. ה"תורות" המדעיות תהווינה תשתית להוצאת הנחיות מקצועיות על ידי ראשי האגפים ומנהלי המדורים לכלל העובדים הסוציאליים שבתחום אחריותם.
המועצה המדעית תהא רשאית לערוך מחקרי שטח ולשם כך תוקנה לה סמכות לקבל כל נתון מרישומיהן של וועדות תוכניות הטיפול, וועדות הערר, וועדת הערר העליונה. תסקירים של פקידי הסעד ופרוטוקול הדיונים של בתי המשפט השלום לנוער. המועצה המדעית תהא מוסמכת לתשאל את פקידי הסעד, מרכזי הוות"ט וכל עובד בלשכות הרווחה הנראה בעיניה כיכול לתרום למטרתה. המועצה המדעית אף תוסמך ליזום מחקרי שדה בנפרד או עם גופים אחרים בתחום לשכות הבריאות, החינוך ואף עם מערכת בתי המשפט השלום לנוער ובתי המשפט לענייני משפחה. ואף תקבל את תקציב מחקרה ישירות מאגפי המחקר. המועצה המדעית תוציא לשר דוחו"ת שנתיים על היקף פעילותה וכן דוחו"ת עונתיים לפי הזמנה מפורשת מן השר או המנכ"ל. המועצה המדעית תפקח ותדאג למחשובם של שירותי הרווחה ולשדרוגם מעת לעת.
המלצותיה של המועצה המדעית ייקבעו כמחייבות רק בהסכמת כל חברי המועצה המדעית או בהסכמת השר הממונה. ההחלטה שתתקבל כאמור תחייב גם את הרשויות המקומיות עצמן. לשם כך ממליצה הוועדה לעגן את מעמדן של המועצה המדעית בתקנות ואת הרכבה ב"ילקוט פרסומים".

כא. כינונה של "לשכת המדען הראשי"

הוועדה ממליצה כי המועצה המדעית תיעזר ב"מדען ראשי" שימונה על-ידי השר בהמלצת ראש המועצה המדעית. מומלץ להקים לשכת מדען ראשי, במתכונת דומה למשרדי ממשלה אחרים. לשכה זו, והמדען הראשי שיעמוד בראשה, יקדמו את המחקר ופיתוח הידע בתחומי העבודה של משרד העבודה והרווחה.
המדען הראשי יהיה אחראי בפועל על עריכתם של המחקרים וקיבוץ הנתונים המתנהלים ועריכתם לשם הוצאת דוחו"ת שנתיים ועונתיים. המדען הראשי יהיה עובד המשרד, חבר מן המניין במועצה המדעית ויהיה כפוף לראש המועצה המדעית.

כב. ההיבטים המהותיים של הטיפול בקטינים המצויים בסיכון שלא נידונו בוועדה

הוועדה רוצה להבליט את המלצתם של החוקרים: דולב, בנבנישתי וטימר (2001, עמ' 97) שיש לכלול בהגדרת תפקידם של הוות"ט ושל מרכזיהן היבט של מעקב. בהנחיית המועצה המדעית יש לדון בקביעת נהלים למעקב שיטתי ומתועד על ביצוע החלטות וות"ט, וכן בהתווית השתלמויות והכשרה לפי תוכנית לימודים מפורטת שתתווה הוועדה רואה חשיבות רבה במעקב, שאינה נופלת מחשיבותן של אבחנה והתערבות, ואינה משלימה עם המציאות בה אין כל מעקב נעשה עקב חוסר משאבים ומודעות שאינה מספקת. המועצה המדעית לכשתיכונן תעסוק בכל ההמלצות המהותיות שיובאו להלן.
הוועדה ממליצה שעם הקמתה של המועצה המדעית, תדון מיידית בקביעת תקינה של רכזי הוועדות, דהיינו נוסחה לקביעת תקנים של מרכזי וות"ט בהתאם לגודלה של האוכלוסייה הנזקקת. הוועדה ממליצה שהמועצה המדעית תיתן דעתה, בנוסף, לקביעת אחוזי המשרה של מרכזי הוועדות לפי נתוני היישוב.
הוועדה לא דנה בהיבטים המהותיים של הטיפול בקטינים המצויים בסיכון כשלעצמם, מתוך אמונה כי המועצה המדעית היא לכשתכונן היא המנגנון הראוי ביותר לקבוע את דרכי הטיפול הניאותים בשל קביעותו ובשל הרכבו הבכיר. הוועדה ממליצה אפוא למועצה המדעית לכשתיכונן לדון בכל אחת מן הנקודות הבאות:
  1. מומלץ לאתר ולקבוע 'קווים אדומים' וסייגים שימנעו מצב של פגיעה קשה בילדים עקב הרצון להימנע מלהוציאם מביתם.
  2. מומלץ על בחינה מושכלת, מדי שנה, של חלוקת משאבים שתאזן יותר ויותר בין האופציות בקהילה לעומת האופציות של הוצאה למסגרות חוץ ביתיות. המועצה המדעית תיזום מחקרי שטח בנידון כדי לתאום את האידיאולוגיה המדגישה את חשיבות שמירת הילד במשפחה למציאות המתחדשת.
  3. מומלץ להגביר במידה משמעותית את הפעילות המחקרית שמטרתה להעריך את דרכי קבלת ההחלטות של פקידי סעד, ולבנות תשתית אמפירית להחלטות בעתיד.
  4. מומלץ כי תיערך עבודה מקצועית-מדעית שתכליתה לבחון את האפשרות ליצור 'הנחיות מחייבות לפרקטיקה' ((practice guidelines בתחום זה.
  5. מומלץ לאמץ את ההמלצות באשר לשיפור תהליך הדיון בוועדות כפי שמופיעות בדו"ח המחקר של טלל, בנבנישתי וטימר (עמוד 96).
  6. מומלץ לתת הדעת לקביעת פרמטרים ראויים לשם תיעוד הליכים בתיקם של משפחות וילדים.
  7. מומלץ לחזק את אמצעי התקשורת בין המטה לשדה ואת ההדרכה והלמידה המשותפת.
  8. מומלץ לפתח תהליכי בקרת איכות שיופעלו באופן שיטתי ובלתי תלוי בתלונות ספציפיות.
  9. מומלץ לפתח כלי מבחן של 'ועדת בדיקה מקצועית'.
  10. מומלץ לקבוע עיצוב מודל לניהול המידע בכל הקשור לילדים בסיכון ומשפחותיהם, ועל פיתוח תוכנה וכלים לגישה ולניהול מידע זה בכל הרמות.
  11. מומלץ לערוך מחקר מדעי בלתי תלוי שיתאר ויעריך היבטים מרכזיים בתהליכי העבודה והתוצאות של עבודת פקידי הסעד.
  12. מומלץ לבחון את האפשרות לשינויים בתקנים כדי להקל על העומס.
  13. מומלץ לבדוק את הגדרות התפקיד (וביצוע התפקידים בפועל) של פקידי הסעד, במטרה למקד אותם בתחומי פעילות הייחודיים להם.
  14. מומלץ להכין נהלים מחייבים באשר לדרכי היידוע, שיתוף הפעולה וחלוקת סמכויות בין פקידי הסעד לחוק הנוער ובין פקידי הסעד לסדרי דין.
  15. מומלץ לחזק את תהליכי העבודה המקצועיים, ההתארגנות המינהלית והקצאת המשאבים לשם הגברת ההשתתפות של הורים ושל ילדים בוועדות החלטה.
  16. מומלץ לקבוע כי הכלל הוא שהורים משתתפים בועדות החלטה וכן, שכל הילדים שעניינם נדון בפני הועדה ישתתפו לפי מידת יכולתם.
  17. מומלץ לבחון את האפשרות ליצור מוסד של 'ידיד המשפחה' ו'ידיד הילד'.
  18. מומלץ לבחון מעת לעת את כל ההיבטים המקצועיים הנוגעים למתח שבין שמירה על פרטיות המשפחה והילד לבין הצורך בדיון רב-מקצועי הנשען על כל המידע הרלבנטי.
  19. מומלץ לקבוע את תפקודם של פקידי הסעד לחוק הנוער מול העובדים הסוציאליים הכוללניים.

כג. נקיטת צעדים בעניינם של פקידי הסעד

הוועדה ממליצה כי ישונה שמם של פקידי הסעד לחוק הנוער לעובדים-סוציאליים להגנת ילדים או לחילופין עובד להגנת הילד. מומלץ כי השר יטיל באופן מיידי על צוות מקצועי מצומצם בשיתוף עם מועצת העובדים הסוציאלית לקבוע היקפי מעמסה לפקידי הסעד בלשכות.
הוועדה ממליצה כי המשרד יטיל על צוות מקצועי מצומצם בשיתוף עם מועצת העובדים הסוציאליים לקבוע תיאורי תפקיד מפורטים והיקפי מעמסה לפקידי סעד.
הוועדה ממליצה כי פקידת סעד ראשית לחוק הנוער תפרסם בהקדם קודקס כללי עבודה לעבודתו של פקיד הסעד לחוק נוער. הקודקס יהיה כפוף לדיוניה ולהמלצותיה של המועצה המדעית. המועצה המדעית תיעזר גם באנשי מקצוע בכירים מתחומים שונים שייבחנו את מערך כללי ההתנהגות הניאותים.
הוועדה ממליצה להכין ולפרסם נהלים מחייבים באשר לדרכי היידוע, שיתוף הפעולה וחלוקת סמכויות בין פקידי הסעד לחוק הנוער ובין פקידי הסעד לסדרי דין.
הוועדה ממליצה לשמר ולהגביר את יחסי שיתוף הפעולה בין הועדה לתוכניות טיפול לבין פקידי הסעד. יצוין, כאמור לעיל, כי אין בהמלצה זו כדי לגרוע משיקול הדעת העצמאי והאוטונומיה המוקנים לפקיד הסעד מתוקף החוק.
הוועדה ממליצה להקים "חדר מצב" ארצי בניהולה של פקידת סעד ראשית לחוק הנוער. לחדר מצב זה יגיעו כל דיווחי החירום וצווי החירום בזמן אמת. ויפותחו בו טכניקות חדשניות להתערבויות בשעת חירום. מעקב מיוחד ייערך על צווים אלו. כמו כן, תפותחנה טכניקות התערבות מיוחדות לטיפול בשעת חירום במקרים קשים במיוחד. "חדר המצב הארצי" יכלול אמצעים מחשוביים ומנהליים שיאפשרו למטה לקבל ולעבד מידע ומתן מענים בזמן אמת מחד ויכולת מעקב אחר כלל הדיווחים לצורכי גיבוש מדיניות ותכנון לפיתוח מענים חדשים.

כד. פעולת מטה מיידית של שירותי הרווחה בתחום הטיפול בנושאי הוועדה

הוועדה שמעה במסגרת ישיבותיה כי במצב הנוכחי, ייתכנו מקרים שילדים בסיכון יוצאו מן הבית בלית ברירה, היינו, בהעדר פתרונות קהילתיים מיידיים, וכן בשל הפניית מרבית המשאבים לפתרונות חוץ-ביתיים. הוועדה שמעה מפי המומחים השונים שהופיעו בפניה וכן מחבר הוועדה מר מוטי וינטר על רצונו של האגף לקבוע חלוקת משאבים מאוזנת יותר בין האופציות בקהילה לעומת האופציות של הוצאה למסגרות חוץ ביתיות. או כאלטרנטיבה אפשרית, פתיחת אופציות גמישות לניוד משאבים בתוך הרשות המקומית, כדי לאפשר ביטוי בשטח של האידיאולוגיה המדגישה את חשיבות שמירת הילד במשפחה.
הוועדה ממליצה לשר להקים מיידית וועדה מיוחדת של ריאורגניזציה בהרכבה של מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער, נציג השר, רואה-חשבון חיצוני שתמסור דין-וחשבון לשר על העלויות האמיתיות של מוסדות חוץ ביתיים במצבן כיום, ועל ההערכה המסתברת באם יוגדל נתח הפתרונות של ילדים בסיכון בתוך הקהילה.
כמעט כל ההצעות הנ"ל מחייבות העמדת משאבים נוספים לצורך יישומם. על מכאן שעל הנהלת המשרד לחשוף את כל הנתונים לביקורת מקיפה וגם ציבורית, שהרי ללא העמדת משאבים אלו לא ייכון דבר וכל המלצותינו ייעלמו כלא היו.
מומלץ, שתעשה פעולת מטה, שמטרתה תהייה להגדיר כללים מחייבים להערכה ולפעולה (clinical guidelines and assessment checklists). כללים אלו ישקפו את מיטב הידע המקצועי ויסייעו לעובדים לפעול בדרכים היעילות ביותר. מומלץ לפתח תהליכים של בקרת איכות, שיופעלו באופן שיטתי ובלתי תלוי בתלונות ספציפיות.
מומלץ לקבוע מנגנון ברור וידוע של התייחסות להערות בית משפט באשר להתנהלותם של פקידי סעד מסוימים.
מומלץ לחזק ולקדם את הכלי הקיים של 'ועדת בדיקה מקצועית'. ועדה זו תופעל כעניין מתמיד בהם, נראה לכאורה, לא רק כאשר נתגלה כשל משמעותי בפעולת המערכת בעניינם של ילד ומשפחתו. חשוב שועדה זו תכלול גם אנשי מקצוע מחוץ למערכת ותסייע בלמידה ובהפקת לקחים מקצועיים.
מומלץ לקדם את נושא המחשוב כדרך לשפר את העבודה המקצועית של העוסקים ברווחת הילד. מומלץ לפעול לשם עיצוב דגם לניהול המידע בכל הקשור לילדים בסיכון ומשפחותיהם, ועל פיתוח תוכנה וכלים לגישה ולניהול מידע זה בכל הרמות.
מומלץ לפתח שירותים והתערבויות, שמטרתם לסייע בהחזרת ילדים הנמצאים במסגרת חוץ ביתית לחיק משפחתם.
מומלץ לקדם את הפיתוח של מסגרות חוץ ביתיות ואת הפיקוח עליהם, כדי להבטיח, שילדים שהוצאו מחוץ לביתם יקבלו את המירב כדי להבטיח את שלומם וטובתם.

כה. קריאה לארגון מחדש של החינוך וההכשרה בתחום הטיפול בקטין בסיכון ובמשפחתו

הוועדה ממליצה לקדם תהליכי הכשרה של העובדים הסוציאליים המטפלים בילדים ובמשפחותיהם. הכשרה זו צריכה להגביר את יכולתם לשתף הורים וילדים בתהליכי קבלת החלטות, תוך מתן דגש לגישה רב תרבותית מכבדת, ולזכויות הילד והמשפחה.

הוועדה ממליצה להכשיר את מרכזי הועדות לתוכניות טיפול ואת חבריהם הקבועים לפעולתם המקצועית בועדות.

הוועדה ממליצה לקיים תהליכי למידה משותפת של חברי ועדות ההחלטה על ידי ניתוח הניסיון המצטבר שלהם.

הוועדה ממליצה לערב מוסדות אקדמיים בתחום העבודה הסוציאלית בתהליכי ההכשרה ופיתוח הידע.

אין הוועדה רואה עצמה מוסמכת, מתוקף המנדט שניתן לה, להמליץ על תכנים ספציפיים, ובוודאי שאין היא יכולה להמליץ מבלי לערוך מחקר משווה מקיף עם הנעשה בארצות רווחה אחרות. ההערה היחידה היא כי רצוי שקורסי ההכשרה וההשתלמות יהיו מבוארים יותר עם מערכי השתלמות (סילבי) מפורטים יותר.

אולי רצוי שתרגום המאמרים מחו"ל ייעשו לא כבדרך אגב על-ידי פקידי סעד עצמם, מחוזיים או ארציים, אלא על-ידי מתרגמים מומחים שמלאכתם בכך ותלווה בפיקוח מדעי אוניברסיטאי. הוועדה ממליצה כי במסגרת לימודי החקיקה הנדרשת לפקידי הסעד תיערך רוויזיה ללימוד מובנה של האוריינטציה המשפטית (דיני ראיות, סדרי דין, עקרונות חוקתיים, דיני משפחה דתיים ואזרחיים) ולא לימוד מכני של חיקוקים בלבד.

הצצה לתעשיית האומנה סחר בילדים: "אור שלום" 62.5 מיליון ש"ח מתוכם 28 מיליון ש"ח משכורות בכירים לטיפול ב 1,300 ילדים: 550 עובדים 150 מתנדבים

אומנה הפכה מילה כל כך פופולרית לאחרונה. המון מאמרי יח"צ נכתבים על תעשיית האומנה, כאשר כולם מדגישים שיש ילדים בסיכון, אבל לא אומרים לנו איזה סיכון, ושההורים בישראל מסוכנים לילדיהם, ושמחפשים משפחות מתנדבות "לארח" ילדים בסיכון?  אפילו "אורלי וגיא" לא יכלו לעמוד בפיתוי ולקחו להם ילד שחור כצעצוע ממוצא אריתראי. מי עומד מאחורי ההסתה הפרועה הזו שנועדה לחטוף ילדים מהוריהם ולהעביר אותם למשפחות אומנה? אור שלום. וזה הכול בגלל כסף!!

מה אור שלום אומרת על עצמה? 

אור שלום- למען ילדים ונוער בסיכון בע"מ (חל"צ), מספר: 510852981. אור שלום טוענת שהיא ארגון ללא מטרות רווח שמקים ומפעיל בתים לילדים שהוצאו מביתם בגלל התעללות, עזובה ומצוקה קשה, וכן מגוון תכניות למען ילדים בסיכון בקהילה. "הארגון נחשב לארגון הגדול ביותר במדינת ישראל המטפל בילדים במסגרות ביתיות. "אור שלום" נותן פתרונות טיפוליים, חינוכיים ומענה לצרכיהם של ילדים ונוער שהוצאו מבתיהם בגלל התעללויות קשות או הזנחה נוראית. ילדים אלה פגיעים במיוחד, היות ונפגעו על ידי בני משפחותיהם- אנשים שהיו אמורים להגן עליהם והילדים היו אמורים להיות מסוגלים לסמוך עליהם. מאז 1980 "אור שלום" פועלת לשבור את מעגל האלימות ולסייע לילדים להחזיר את האמונה בעצמם,בסביבתם ובעולם המבוגרים. "אור שלום" מטפלת ב- 1300 ילדים, מגיל 0 ועד גיל 22 במגוון תוכניות ומסגרות המעניקות טיפול יחידני המותאם לצרכי הילד בכל רגע נתון. כל ילד זוכה לתשומת לב מרבית, טיפול איכותי ומערך שלם של טיפול והעשרה שיסייעו לו לפרוח". כך טוענת לאה גולן, המנכ"לית.

הביטו בנתונים: 62.5 מיליון ש"ח בשנה ל- 1,300 ילדים

אז הביטו בנתונים: בחל"צ הזו זורמים לא פחות מ 62.5 מיליון ש"ח בשנה! כל זה בשביל לטפל ב- 1,300 ילדים. בעצם ממשפחה ממוצעת נחטפים 3-4 ולפעמים גם 6 ו- 8 ילדים בבת אחת. פירושו של דבר 48,000 ש"ח על כל ילד שזורם לאור שלום בשנה (4,000 לחודש). ומה עושה אור שלום עם הכסף? 28 מיליון ש"ח הולכים למשכורות! עוד 3 מיליון ש"ח הולכים לאדמיניסטרציה.

כלומר 45% מהכסף הולך למשכורות של המנגנון, ולא מדובר על השכר של משפחות האומנה. מדובר על השכר של העובדים וההנהלה. משפחות האומנה הטיפוליות מקבלות רק כ- 5 מיליון ש"ח. בל נשכח שאור שלום מקבלת עבודה בחינם מבנות השירות הלאומי שהמדינה מקציבה לעמותה זו.  כך זורקים פירורים למשפחות האומנה, והבהמות המפוטמות בהנהלה זוללות את הכסף.

שימו לב שיותר מ 8.5 מיליון ש"ח מגחיע מתרומות שנאספות בחו"ל. לצורך זה מפעילים את כל הטריקים הידועים: מצלצלים ילדים בוכים, מספרים לאמריקאים שבגלל צוק איתן הילדים בטראומה מהסירנות, אז הם צריכים יותר טיפולים. אומרים להם שצריך לסייד, וצריך צעצועים. אבל לאן הולך רוב הכסף הזה? 2.25 מיליון ש"ח משולם למגייסי התרומות. כן 2 מיליון ורבע ש"ח משולמים למגייסי תרומות שמביאים 8.5 מיליון ש"ח (26%). זהו יחס לא נורמלי של עלויות גיוס כספים. מי שרוב הכסף זורם אליו הוא טיפוס בשם מייקל פישר שמייצר עלוני הסברה בכיינים וסרטים של ילדים בוכים.

מייקל פישר מספר שההצלחה נמדדת בשיעור ה"מסירה" לצה"ל, כלומר כמה מבוגריהם נמסרו לצה"ל: 70% מתגייסים לצה"ל או שירות לאומי והשאר 30% לטענתו משובצים בעבודות או בקורסים להכשרה של משרד העבודה. אבל האם באמת בזה נמדדת ההצלחה? למה ההצלחה לא נמדדת בשיעור החזרת הילדים למשפחות שמהם נחטפו? במילים אחרות למה המיליונים האלה לא מנותבים אל המשפחות מהן נחטפים הילדים?

ומה לגבי הנתון ש- 1,300 ילדים מטופלים באור שלום?

אז ככה 20 משפחתונים טיפוליים, עם זוג צעיר שבדרך כלל הם בוגרי אור שלום בעצמם שמשחקים בכאילו אבא ואמא חלופיים לקבוצת ילדים חטופים, 2 מעונות נעולים "רעות" לבנים ובית גולדשמיט לבנות, 600 משפחות אומנה ובהם 840 ילדים חטופים, 65 בתי אומנה טיפולית עם 130  ילדים עם צרכים מיוחדים, ומעון לילדים שעברו את גיל 18 ואין להם איפה לגור. על זה מבזבזת המדינה 62.5 מיליון ש"ח, שמתוכו רבע הולך למשכורות של ההנהלה והעובדים. יש להניח שכמו בכל עמותה שכזו, בהנהלה לוקחים כ- 300-400 אלף ש"ח משכורת לשנה, והשאר מקבלים 4-5 אלף ש"ח לחודש.

כמה עובדים יש באור שלום, לא כולל את ההורים האומנים? 550 עובדים ו- 150 מתנדבים

זו התשובה:

6

עכשיו נבקש להבין, איך על 1,300 ילדים יושב מנגנון המורכב מ- 550 עובדים, בעיקר עו"סים ופסיכולוגים, 150 מתנדבים, פלוס בנות שירות לאומי חינמיות שאנחנו לא יודעים כמה כאלה יש, וכל אלה "מטפלים" ב- 1,300 ילדים? למעשה על כל 2 ילדים יש עובד אחד שגובה משרה מלאה. במילים אחרות, על כל ילד באור שלום, יש עובד אחד שלוקח הביתה חצי משרה.

נניח שאור שלום חטפו 2 ילדים מאמא אחת, האם לא היה יותר פשוט לשים את העובד הזה במשכורת מלאה אצל האמא בבית במשרה מלאה? ואז לא צריך להתבזות בחו"ל להוציא כסף מאמריקאים, ולא צריך תעמולה ולובינג הרסני על כמות הילדים בסיכון. לפי החישוב הזה, כל ילד באומנה מקבל חצי יום מלא של טיפולי עו"ס ופסיכולוגים "אחד על אחד". האם הילדים הללו הם ספוג שיכול לסבול את כמויות הטיפולים הללו?

סודיות חשאיות וכספים המוסתרים בויסקונסין

אור שלום לא מפרטת בפומבי את המשכורות של בעלי השכר הגבוה. למרות זאת הם עדיין מקבלים תו ניהול תקין. לאור שלום יש מנגנון שמנוני של העלמת כספים בויסקונסין. שם מחביאים בעלי המשכורות הבכירים סכומי עתק. אלה שמות מקבלי השכר הגדולים: לאה גולן מנכ"לית, רון גרפילד סמנכ"ל כספים, מיכאל פישר סמנ"כל משאבים, חמוטל גורדון שמיר מנהלת מעונות משפחתיים, איריס ליברמן פסיכולוגית ראשית, מרים אילוז עו"ס ראשית ורחל צמח מנהלת מבואה.

בתמונה, הזוהמה במלוא עליבותה: לאה גולן המנכ"לית

leah

מעורבים אחרים בחגיגת המשכורות על הילדים: חיים פיינגולד מנכ"ל שפרש, ענת דונוביץ, מנהלת אומנות, רון גרפילד מתרים כספים. אורן פלוטקין הוא יו"ר הדירקטריון. אודי נחתומי הוא חבר שלו. שלי בן אליעזר עובדת סוציאלית בבית הבוגרים, ענבר אבירם עובדת סוציאלית בבית גולדשמידט – מכלאת הבנות.   

5

בתמונה חיים פיינגולד, הפסיכולג הראשי האחראי למדיניות ניתוק ההורים מילדהם באמצעי שטיפת מוח אינטנסיבית.

3

9,000 ש"ח בחודש עלות הטיפולים הפסיכולגים והפסיכו-סוציאלים לילד אחד!!!!

שימו לב איך אור שלום מציגה לתורמים בחו"ל את הצורך בתרומות.  זו טבלה המוצגת לעלויות קיטנה לילדים במצב חירום, כלומר חטופים טריים.  :

1

החישוב למעלה הוא דוגמא לעלויות 21 יום בקייטנת קיץ לילדים חטופים זה מקרוב: ילד אחד עולה 7,770 ש"ח ל- 21 יום או 11,000 ש"ח לחודש. עלות האפסון בחדר עם אוכל היא 1,150 ש"ח ל- 21 יום או 1,600 ש"ח בחודש. מה שמחריד הוא עלות הטיפולים הפסיכיים והפסיכיאטריים ע"י עו"סים ופסיכולוגים לילד אחד ל- 21 יום 6,250 ש"ח, או 9,000 ש"ח בחודש.

עכשיו הסבירו לנו, מה כבר יש לטפל בילדים בעלויות של 9,000 ש"ח בחודש? כמה טיפולים הם מקבלים? מה האפקטיביות של זה? איך ילד בן 7 או ילדה בת 12 אמורה לספוג בחודש אחד 9,000 ש"ח של טיפולים פסיכולוגיים ולא להתפוצץ??? אחרי כזו קייטנה מי הילד או הילדה שלא ירצה לברוח משם?

היחס בין העלויות של האיפסון הפיסי של הילדים החטופים לעלויות הטיפולים הפסיכו-סוציאלים הוא 1:6.  נראה בעליל שהפסיכולוגים והעו"סים מצאו להם בור בלי תחתית, ילדים שתוייגו בסיכון, ולכן מפציצים אותם ב"טיפולים", כי "צריך שיקום".

בתמונה מימין: אליס ביטון, אם בית באחד ממשפחתוני אור שלום בדרום הארץ. משמאל עופרה מנצור, עוד אם בית במשפחתון של אור שלום.

2

0001

0001 0002 0003 0004 0005 0006 0007 0008 0009 0010 0011 0012 0013 0014 0015 0016 0017 0018 0019 0020

,

כך נראה מכתב לתורמים האמריקאים:

0001 0002

קרן גבאי סוהרת ילדים במחנה אור שלום באר שבע: מחפיצה את תמונות ילדיה כדי להדיח אמריקאים לסייע בתעשיית חטיפות הילדים

תעשיית חטיפת הילדים של ארגון הסחר בילדים "אור שלום" יודעת לנצל היטב את בוגרי מחנות הריכוז לצורכי מסחטות דמעות, כדי להוציא מתורמים אמריקאים הרבה כסף. הפעם התנדבה אחת בשם קרן גבאי להציג את הילדים שלה לצורכי סחיטת תרומות מאמריקאים.

קרן גבאי כעת בת 28. התחתנה בגיל 22 עם אחד בשם עידן וביחד הם מנהלים את מחנה הריכוז של אור שלום בבאר שבע. גם קרן וגם עידן הם ילדים שבעצמם הוצאו מחזקת ילדיהם והושמו באומנה. הגיעו לגיל 18 ולא היה אף אחד בעולם ללוות אותם, כי הם נותקו בברוטליות מהמשפחות הביולוגיות. לשני אלה יש 2 ילדים בני 2 ו 4, והם הסכימו לפרסם את התמונות של הילדים שלהם עצמם בעמודי ההתרמה של אור שלום באנגלית.

שניהם משמשים זוג הורים לילדים שנחטפים מהבית בבאר שבע. כאילו שהכספים הזורמים באור שלום ממשרד הרווחה אינם מספיקים, על מנת להתרים אמריקאים צריך לספר להם כמה שהילדים מסכנים, כמה שהם בוכים, שהם מגיעים למרכז הריכוז, וקרן רוצה לחבק אותם, אבל הם מסרבים לה. היא מספרת שזו עדות לכך שהם הגיעו ממשפחות טראומטיות ולכן הילדים שנחטפו לא רוצים שתיגע בהם. למעשה כמובן שהילדים לא רוצים שמישהו זר יגע בהם, הם בוכים כי הם רוצים הבייתה, ולא מבינים למה הם צריכים להתמסר לליטופים של קרן גבאי. מה הם פודלים??? אבל קרן לא מבינה את זה.

דווקא אחת שנחטפה מהוריה, וכנראה שהיא בעצמה כעת שונאת את הוריה וחושבת שהם הזניחו אותה, לא מסוגלת להבין מה היא מעוללת לילדים החטופים של אור שלום שהיא מאכלסת, ומשמשת להם "הורה" חדש. זוהי תסמונת קלאסית של אסירה שנהפכת סוהרת. קרן גבאי ובעלה יודעים היטב שכאשר נחטפים ילדים לאומנה, הם מנותקים לחלוטין מהוריהם. הילדים עוברים סדרות חינוך בלתי פוסקות ששם מכניסים בהם רעל נגד ההורים, ובדרך כלל מביאים לבאר שבע ילדים מהצפון, ולצפון ילדים מבאר שבע, כדי שההורים יתייאשו ולא יוכלו להגיע לבקר בגלל המרחק הרב, העלויות והזמן בנסיעות.

ועוד תמונה שנועדה לסחוט כסף מאמריקה. לילדים החמודים האלה שבתמונה כנראה שיש סבא וסבתא בישראל אשר מנוכרים מהם לחלוטין. כנראה שכאשר הילדים הללו שואלים את קרן גבאי על הסבא והסבתא, היא אומרת להם שהם היו אנשים רעים שהתאכזרו אליה, וסביר להניח שהסבא והסבתא אפילו לא הוזמנו לברית.

כך הרווחה שולטת על חיי חטופיה. הנחטפים הופכים סייענים לחטיפות ילדים, והם עושים זאת באטימות ובברוטליות, בדיוק כפי שעשו להם.

:

https://www.jnf.co.uk/one-big-family/

לראיון המלא עם קרן גבאי כולל התמונות של ילדיה:

One big family: JNF UK speaks with Orr Shalom

Keren is 28. Six years ago she married Idan, now 33. Together they run an Orr Shalom house in Be’er Sheva, home to their two biological children and the ten children referred to them by the organisation. The children in the pictures are Keren’s own.

Orr Shalom cares for around 1,400 Israeli children in a variety of homes and institutions. The organisation’s flagship initiative is its network of 21 Family Group Homes, of which three are located in Be’er Sheva.

Family Group Homes provide a stable environment for children aged six to 18 who have been removed from their birth families owing to neglect, abuse or tragedy. Each home is run by a married couple who raise the children entrusted to them alongside their own biological families.

JNF UK is helping Orr Shalom renovate and refurbish the three Family Group Homes in Be’er Sheva, replacing old appliances and repairing wear and tear.

We spoke with Keren earlier this week and asked her about her work with Orr Shalom.

“We have two wonderful boys of our own – the older is four and the younger is two. We care for another ten Orr Shalom children ranging in age from seven to 16-and-a-half. We feel like one big family.”

“I was born and grew up in Tel Aviv and Idan was born and grew up in Be’er Sheva. I met Idan when I finished my service in the IDF. At that time I was studying education and was looking for a job as a teacher. I started work in one of the Orr Shalom homes in Be’er Sheva and was there for a year. I fell in love with the children and with the house mother – I was so touched to see how much she cared for the children.”

“I decided that I also wanted to follow her example and look after children at risk. At the time my husband was a counsellor in a dormitory and he would come and visit me in the home, he also fell in love with Orr Shalom.”

“We decided that we wanted to take on this project for our life together and become house parents.”

“Some children come because they have suffered abuse from their biological parents and there are some children who have been neglected by their parents and did not have even their most basic needs taken care of.”

“Many of the children who come to live with us don’t know how to do basic things like how to eat with a knife and fork or shower themselves.”

“Sometimes kids come to us who don’t know how to accept a hug and don’t understand why we want to hold them or ask them how they are feeling. We teach the kids about love. We teach them that not every adult wants to hurt them. We need them to learn that adults can be people who can help and support them and that we are with them through both the good and the painful times, we show them that we will never give up on them.”

“As a house mother I have to create good experiences for the children. When a child who initially hated contact comes and gives me a hug, these are the moments that give me strength to continue in my job. Sometimes one of the children has a nightmare and comes to me in the middle of the night to be comforted, I sit next to them and sing to them until they fall asleep. This is an amazing feeling – a child is sleeping better because of me.”

“Every child arrives with their own past and traumas. Some of the children have had very difficult stories and yet we try as much as possible to treat them as normal kids. They go to regular schools and take part in after-school activities. We provide therapy to help them deal with past traumas. My personal challenge is to find the balance between relating to them as normal children while remaining aware that each child carries with him his own difficult past.”

“Sometimes we get children aged ten, say, who have never celebrated a birthday. We hold a party for them and invite their biological family and friends, we bake a cake together and organize a party. They are so excited. This excitement is contagious and there’s rarely a dry eye in the house.”

“It’s important to know that apart from the highlights and the difficulties there is also the routine of daily life – in our home every meal is like a meal you have on chag – we all sit around a large table – children and staff together and talk about each child’s day and laugh over the different things that have happened. We listen to music together, play gets, watch TV, dance and sing. There’s a lot of energy in the house.”

דניאלה הרשאג שהופרדה מבנה בגלל משרד הרווחה: "העובדת הסוציאלית שולה מאיר כתבה נגדי דוח נוראי" – רדיו 103 FM

דייגו, בנה של דניאלה נחטף ממנה על ידי שולה מאר עו"ס מלשכת רווחה תל אביב. האזינו לשקרים של משרד הרווחה. הם טוענים שכל החלטותיהם ניתנות על סמך בית המשפט, בעוד שההיפך הוא הנכון. בית המשפט ממנה אותן כזרוע שיפוטית שלו, ומה שהן אומרות זה מה שמבוצע בפועל. נוח מאוד לעובדות הסוציאליות לומר "זה לא אנחנו, זה השופט", ואילו השופט טוען "הסתמכתי על תסקירי פקידת הסעד".

כל התסקירים של פקידת הסעד זה אוסף שקרים בלתי מבוססים, כשלא ניתן לחקור את פקידת הסעד על ההשמצות והשקרים שלה. למה? היכנסו לקישור בפוסט למטה ותבינו למה.

יצחק עמית קווים לדמותו של שופט סוציופאט אנטי חברתי שונא ילדים והורים ופטיש אאוגני: "על פקידת הסעד כזרוע שיפוטית" – בע"מ 4746/13

עו"ס אתי דור דוברובינסקי חולירע שלא ברא השטן מלשכת רווחה רמת גן תפרה תיק לאמא מגבעתיים כדי לחטוף ממנה את בתה – ת"פ 17807-12-14 מדינת ישראל נ' אלינור פרץ

אתי דור דוברובינסקי עו"ס נבלה לחוק הנוער, חטפה ילדה מאימא חד הורית בגבעתיים, נגדה כתבה תסקירים שקריים ומכפישים, כשהיא כותבת על בתה שהיא מוזנחת ולא לבושה בבגדים מתאימים. במקום לסייע לאמא ולביתה בכסף ובגדים, היא חטפה את הבת של האם בצו חירום ודאגה שיעצרו את האם, כשבמקביל הגישה נגדה תלונה כוזבת במשטרה על שהאמא צעקה עליה והיא חשה מאויימת.

אותנו מפתיע כיצד עו"ס אתי דוברובינסקי, שטיפלה במשפחה של אלינור פרץ, לא התפטרה מהטיפול בתיק לאחר שחטפה את ביתה והגישה נגדה במקביל תלונה כוזבת במשטרה. אם היא חשה מאויימת מהאם, מדוע לא התפטרה מהתיק עד עתה? זה רק מוכיח כמה שקרנית פקידת הסעד חוטפת הילדים הזו.

אתי דור דוברובינסקי מתיימרת לקבוע שיש לה כלים מקצועיים לזהות קטינה במצוקה וקטינה בסיכון. כאשר נחשף השקר שלה, היא דאגה לקבוע פגישה עם האם בלשכת רווחה ברמת גן ובמקביל הגישה נגד האם תלונה כוזבת במשטרה כשהיא מעלילה על האם עלילות שווא.

במקרה שלפנינו אתי דור בהמה השוקלת כ- 130 ק"ג פלוס או יותר, ואילו האם, היא בחורה עדינה בת 34 שנים השוקלת 48 ק"ג. נראה לכם היגיוני שאמא צעירה ועדינה הנזקקת לשירותי הרווחה, תתקוף את הבהמה הגסה אתי דור שגורלה של הילדה תלוי בידיה? התשובה ברורה. לא. אתי דור חכמה על אמא חלשה ונטפלה אליה כדי להרוס את חייה, מה שצלח בידה בסופו של דבר. האמא נמלטת כעת, לאחר שהבינה שאין לה סיכויים לצאת מהמשפט כשידה על העליונה, ואילו אתי דור ניתקה את הילדה מאימא שלה לצמיתות.

במקום לנסות לעזור לאמא ולבתה, אתי דור נתנה לאמא את הפתרון היחידי שהרווחה נותנת לאימהות חד הוריות: לקחת את הילדה למוסד סגור ולהעליל נגד האמא שהיא אלימה ומסוכנת. הציבור כבר לא אוכל את הלוקשים הללו, מה גם שאתי דור ידועה כמושחתת שמקבלת שוחד, ושעבדה בעבודה מקבילה ביחד עם ירדנה נילמן, כשהיא מוציאה ילדים מלשכת רווחה גבעתיים ושולחת אותם לאפוטרופוסות של ירדנה נילמן חברתה העבריינית המורשעת.

אתי דור דוברובינסקי היא עו"ס זקנה רווקה שהביאה את הבת שלה מבנק הזרע, כי אף אחד לא רצה לזיין את הכוס הדלוח שלה. את הבת שלה שי דוברובינסקי, היא מזניחה, והילדה שלה נצפתה חוצה כבישים סואנים בדרך השלום באור אדום כשהיא ממלמלת לעצמה הברות בלתי ברורות וכששיערות ראשה מלאות כינים וכל המראה הסמרטוטי של הילדה זועק הזנחה. אז אותה עו"ס בהמה מפוטמת שהיא עצמה מוזנחת היא זו שקובעת מי תגדל את הילדים שלה ומי לא? שהבהמה המפוטמת תטפל בעצמה קודם, ואחר כך תטיף לאימהות אחרות איך לגדל את הילדים שלהן.

אתי דור דוברובינסקי ידועה בתפירת תיקים נגד אימהות מוחלשות. בעיר גבעתיים העיפו אותה קיבינימאט לאחר שהתגלתה כלא אמינה, קונספירטיבית ושקרנית אולטימטיבית, ואילו בעיר רמת גן, שם כל פקידות הסעד זהות לה, היא מצאה את מקומה הטבעי, והיא חוטפת ילדים באין מפריע. הנבלה הסדיסטית הזו לא מפסיקה להזיק לאימהות וילדיהן ולמלא את מוסדות הטינופת בילדים חטופים.

אנו מאחלים לאתי דור דוברובינסקי שהבת שלה תגיע לאחד מהמוסדות הפסיכיאטריים אליהם היא חוטפת ילדים, וזה יקרה בקרוב מאוד. האיחולים שלנו תמיד מתגשמים. עכשיו לנבלה תהיה סיבה להגיש תלונה כוזבת נוספת למשטרה על שאיחלו לבת שלה להגיע לאשפוז פסיכיאטרי.

כתב האישום השקרי הוגש ע"י המתחנגל צוריאל שגב, הידוע כרב שגל שקרן ורמאי בדיוק מאותו החומר ממנו קורצה הטינופת אתי דור. אנו מאחלים לו איחולים לבביים שתצמח לו פטריה על הזין ושהוא ידביק את אתי דור חברתו הבהמה שצריך סכין מצ'טה להגיע לחור הפעור לרווחה שלה.

כתב אישום נגד אלינור פרץ על תלונה שהגישה אתי דור, קובץ pdf

כתב אישום נגד אלינור פרץ על תלונה שהגישה אתי דור

כתב אישום נגד אלינור פרץ על תלונה שהגישה אתי דור

Document-page-002 Document-page-003(2) Document-page-004

שתי אימהות שובתות רעב מול בית ראש הממשלה: "השיבו לנו את ילדינו" – סחר בילדים במשרד הרווחה

בנה של דניאלה הוצא מביתה משום שלא הספיקה לרשום אותו לבית הספר, והתאומות של מרי נלקחו לפנימייה "לצורך אבחונים". עד שיפגשו את ילדיהן, שובתות השתיים רעב מול ביתו של נתניהו ודורשות לקבל תשובות. "הגילויים יזעזעו את המערכת"

דנה ויילר פולק, http://news.walla.co.il/item/2881790

"סחר בילדים המתרחש בחסות החוק". הרסג' וקולינס (צילום: נועם מוסקוביץ)

"סחר בילדים המתרחש בחסות החוק". הרסג' וקולינס (צילום: נועם מוסקוביץ)

"ראיתי אותו ביום שבת והוא צעק לי מהחלון, זו הפעם היחידה שראיתי אותו בחצי השנה האחרונה", כך סיפרה דניאלה הרשטג, אם חד-הורית השובתת רעב מאז תחילת השבוע מול בית ראש הממשלה בנימין נתניהו בירושלים, בשל הוצאת בנה מחזקתה על ידי שירותי הרווחה. יחד עמה שובתת מרי גולד קולינס, אם חד-הורית לתאומות. השתיים מוחות על מה שהן מגדירות "סחר בילדים המתרחש בחסות החוק", במסגרתו, כך הן טוענות, מוציאה המדינה ילדים מביתם ללא סיבה, שמה אותם בפנימיות ומסכנת את שלומם.

בנה של דניאלה הוצא מביתו לפני שנה וחצי כשהיה בן עשר. מאז נאבקת אמו על השבתו הביתה. "לטענתם, הוא לא הלך לבית ספר וזה הספיק להם על מנת להוציא אותו לפנימייה", היא סיפרה. "אבל האמת היא שרציתי לרשום אותו לבית ספר לאמנות, ומשלא התקבל כי אין לי קשרים, ניסיתי לרשום אותו לבית ספר רגיל, אך שום בית ספר כבר לא הסכים לקבלו", תיארה הרשטג, את האירועים שהובילו למצב העגום. אך הרשטג לא ויתרה ופנתה במכתבים לכל מי שהיה יכול לסייע לה. עד כה, היא זכתה להתעלמות.

"זה ממש פשע מאורגן ולנו אין מה לעשות מול זה" (צילום: נועם מושקוביץ)

"זה ממש פשע מאורגן ולנו אין מה לעשות מול זה" (צילום: נועם מושקוביץ)

שירותי הרווחה שהוציאו את בנה של הרשטג מביתו התבססו על דוח פסיכיאטרי, שלטענת הרשטג הינו "דוח פיקטיבי", שכן הפסיכיאטר החתום עליו מעולם לא פגש את בנה. "אני טוענת טענות ואיש לא מקשיב", אמרה. "יש להם אנשי מקצוע שיכתבו מה שהם רוצים ושופטים שיחתמו על מה שהם רוצים, זה ממש פשע מאורגן ולנו אין מה לעשות מול זה".

בנוסף, כך טוענת הרשטג, בפנימייה שאליה נלקח בנה, הוא קיבל תרופות פסיכיאטריות באישור שופטת, על אף שהיא עצמה אסרה על כך. גם אותה, לדבריה, ניסו להציג כלא-יציבה. "העובדת הסוציאלית טענה טענות שקריות לגביי בבית המשפט ואיש לא שואל שאלות. רק הורסים לי את החיים".

"פרשת 'ילדי תימן' בחסות החוק"

ביום שבת האחרון ראתה דניאלה את בנה מרחוק, כששהה בחופשה אצל סבו וצעק לה כמה מלים מהחלון. באותו רגע כואב החליטה דניאלה שהיא חייבת לפעול על מנת להשיב את בנה לחזקתה. "הוא אמר שפגעו בו, אז החלטתי שאין לי ברירה, ובתחילת השבוע התייצבתי פה כדי להגיד לראש הממשלה 'תחזיר לי את בני והפסק את הסחר בילדים שמתחולל כאן מתחת לאף של לכולם'. מה שקורה כאן זה פרשת 'ילדי תימן' בחסות החוק. חייבים לבדוק לעומק את מה שקורה פה והגילויים יזעזעו את המערכת".

לצידה של הרשטג יושבת עופרה ענקרי, שמלווה את השתיים, וקולינס, שהגיעה למקום עם אמה. קולינס היא אם חד-הורית לתאומות בנות עשר שהוצאו מביתן בנווה צדק בתל אביב לפני שנה. "עד עכשיו לא ממש ברור לי למה הוציאו אותן מהבית, כשהטענה הייתה לביצוע אבחונים, אך אלו מעולם לא בוצעו", אמרה.

ההיכרות של קולינס עם שירותי הרווחה החלה כשביקשה סיוע של סטודנטית שתשהה עם הבנות יום בשבוע אחרי לימודיהן בבית הספר הדמוקרטי בעיר. "הם סייעו לי אך יום אחד הפסיקו את עבודת הסטודנטית וחודש לאחר מכן הוציאו את הבנות לפנימייה", היא תארה את המקרה. "זה היה יום מטורף כשלא האמנתי למה שקורה. ניסיתי לדבר, לברר, אבל אין עם מי לדבר".

כיום שוהות הבנות בפנימייה, שם הן מבלות יחד לזמן מוגבל מאוד, ואימן עדיין לא מבינה מדוע בנותיה לא בבית. "אף אחד לא מדבר או מסביר בזמן שמתנהל פה סחר בילדים", קבעה קולינס. "מדינה שחתומה על אמנה נגד סחר בבני אדם סוחרת בילדיה שלה על מנת למלא מקומות ולגלגל כספים. מדובר בדיני נפשות ועל המדינה יהיה לתת את הדין".

לפניות לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.co.il

קישורים:

עו"ס רונית יצחקי לשכת רווחה פתח תקווה רוצה לשלוח ילדה בת 5.5 לאימוץ סגור למרות שאמא שלה כשירה לגדל אותה

עזרו לרויטל סלם להחזיר את הבת שלה שירה, בת 5.5 שנים. משרד הרווחה רוצה לשלוח את הילדה שלה לאימוץ, בעוד שהאמא כשירה ונלחמת על הבת שלה ללא הפוגה.

רויטל סלם נמצאת בפייסבוק ravital salm

רויטל סלם, היא אמא של שירה בת 5.5 שנים.

בתה נלקחה ממנה כשהייתה בת חודשיים וחצי, עקב הליך גירושין שניהלה מבן זוגה לשעבר, שדרש לשלוח את הילדה לאימוץ, כדי לא לשלם מזונות.

מאז ועד היום האמא מנהלת מאבק סיזיפי להשיב את בתה אליה. עד כה, ללא הצלחה.

האם התביישה לספר את סיפורה בציבור, אולם בימים אלו הודיעו לה כי הבת שלה נשלחת לאימוץ סגור, והיא לא תראה אותה יותר.
רויטל מבקשת לשתף את הסרטון ולעזור לה להחזיר את שירה אליה.

חשוב לציין, האמא דלת אמצעים ואת כל משכורתה ורכושה עד היום, השקיעה כדי להחזיר את הבת שלה.

רויטל פונה לציבור כדי שיעזור לה להחזיר את הבת שלה לחיקה.

שירה סלם הבת של רויטל - משרד הרווחה רוצה לשלוח אותה לאימוץ סגור למרות שאמא שלה יכולה לגדל אותה והיא כשירה לגדל אותה

שירה סלם הבת של רויטל – משרד הרווחה רוצה לשלוח אותה לאימוץ סגור למרות שאמא שלה יכולה לגדל אותה והיא כשירה לגדל אותה

הבת של רויטל סלם3 הבת של רויטל סלם4  הבת של רויטל סלם6

ענת בן חור רוקח מנהלת מרכז חירום ויצ"ו הדסים אבן יהודה מונעת מאמא לשוחח עם ילדיה – האזינו

הזוועות מויצ"ו הדסים חוטפי הילדים, שביצעו פשעים נוראיים עם חטיפת ילדי תימן בשנות החמישים, ממשיכים ביתר שאת בשנת 2015.

האזינו לשיחה קורעת לב של אמא, שילדיה נקרעו ממנה באכזריות לצורך "אבחונים" במרכז חירום ויצ"ו הדסים.

ילדיה הקטינים בני 9 ו- 11 שנים שוהים במעצר מינהלי שלושה וחצי חודשים, ודומה כי משרד הרווחה שכח שהוא צריך להחזיר את הילדים הללו להורים שלהם.

לאחר שחטפו את הילדים, מונעים רשויות הרווחה מההורים לראות את הילדים שלהם וגם מונעים מהם קשר טלפוני.

חסכנו מכם את זמן ההמתנה של האמא על קו הטלפון לשוחח עם ילדיה. כותבת שורות אלו, הזדעזעה עמוקות מהתשובות הלקוניות של עו"ס מרכז חירום, המזלזלת באמא ובילדיה.

מתי מישהו יתעורר ויפסיק את הזוועות הללו של ניתוק ילדים מהורים?

רכז חירום ויצ"ו הדסים אבן יהודה, מחזיק בכפייה שני קטינים בני 11 ו- 13 שנים שנחטפו מהוריהם, אנשים טובים, עובדים וכשירים.

שימו לב לשיטת משרד הרווחה – הפרד ומשול. לא מאפשרים להורים לבקר את הילדים שלהם במרכז החירום, וחמור מכל, לא מאפשרים להם לדבר עם הילדים שלהם.

הילדים נכנסו למצב נפשי קשה עם חטיפתם וניתוקם מהוריהם. הנזק שנגרם לילדים בניתוקם מביתם ומשפחתם עולה על כל תועלת באבחון מטופש של משרד הרווחה, אותו ניתן לבצע בתוך הקהילה.

שלושה וחצי חודשים הילדים הללו מנותקים מהוריהם. היעלה על הדעת שמשרד הרווחה יגנוב ילדים מהמשפחות שלהם לצורך אבחונים למשך שלושה וחצי חודשים?

איפה חברי הכנסת? מדוע לא מפסיקים את הזוועה של חטיפות ילדים מהוריהם בשנת 2015.

להלן מכתב שהגיע לעיתונאי מוטי לייבל, מהקטין השוהה בכפייה במרכז חירום המעיד על מצבו המידרדר כתוצאה מניתוקו ממשפחתו ומביתו.

כך הוא כותב על מרכז החירום ויצ"ו הדסים:

"הבני זונות לקחו לי את החדר. לקחו לי את החיים. לקחו לי את הכל וזרקו אותי לזבל.

אני כבר משתגע ונמאס לי לחיות בחדר בסתר [הילד נמצא בחדר בידוד].

נמאס מאחיזות. ונמאס מבני זונות. נמאס מהמנהלת שלי המפגרת [עו"ס המתעללת בילדים: ענת בן חור רוקח].

וואלק, כולם פה חבוטים ואף אחד לא שמח. אם בא לנו בלאגן אז בעל הבית השתגע. המדריכים דפוקים אחי."

מכתב של הילד

עובדת סוציאלית לחוק הנוער מלשכת רווחה ירושלים חטפה 2 ילדים מאימם באישון לילה בליווי שוטרים – צינור לילה

פקידת סעד לחוק הנוער מלשכת רווחה ירושלים חטפה את שני ילדיה של האם חן אדרי באישון לילה.

פקידת הסעד הגיעה עם צו חירום ב- 24:00 בלילה כשהיא מלווה בשוטרים, וחטפה את שני הילדים הקטנים ממיטתם בעודם ישנים.

לאחר שהאמא חשפה את סיפורה ברשת הפייסבוק, לשכת רווחה ירושלים הוציאה תגובה שקרית בה היא מכחישה את מעורבותה בחטיפת ילדיה של חן ואומרת שזה בית משפט החליט… מדובר בשקר!!!!

כיצד יש לפקידת הסעד את התעוזה להוציא תגובה כתובה בה היא טוענת "לא היינו מעורבים בהליך"???? לא רק שהם אלו שחטפו את הילדים מהמיטות שלהם, הם אלו שהעבירו בסופו של דבר את הילדים לאביהם שנקט לדברי האם באלימות כלפיה.

פקידת הסעד היא אוטוריטה של בית המשפט, היא זו שמחליטה על הוצאת הילדים מהבית. היא זו שפנתה לבית המשפט לאשר את הליך חטיפת ילדיה של חן אדרי.

שימו לב גם לחוצפה של פקידת הסעד "המשפחה מוכרת לרווחה", על משקל המשפחה מוכרת למשטרה. כל מי שמתגרש מוצא עצמו מוכר לרווחה. עובדות סוציאליות הן סרטן בחברה הישראלית וצריך להעיף את הגרורות השקרניות הללו מחוץ לחוק.

המשטרה אף היא זרוע ביצועית של משרד הרווחה, וליוותה את פקידת הסעד שהוציאה את צו החירום.

יתרה מכך, בית המשפט רואה בפקידת הסעד אלוהים ועל פי הלכת עמית מביהמ"ש העליון, אין לחקור פקידת סעד על התסקירים שלה.

זוועה שכזו מתרחשת במדינת ישראל שמתנהלת כמו מדינת עולם שלישי. הוצאת הילדים מהאמא נועדה להרוס את הילדים, לגרום להם להלם מניתוקם מאימם, מה שיחייב את הילדים שיקום ארוך טווח על הנזקים שגרמו משרד הרווחה.

ניתוק ילדים מאימם גורם יותר נזק מאשר הנזק אותו מנסות הפקידות למנוע וזו תוצאה שחוזרת על עצמה יותר מידי. ילדים מגיל 8 עד 16 מבקשים למות וזאת במסגרת טיפולים של פקידות סעד. חשבון נפש אף אחד לא עושה. דמם של הילדים הללו על ידם של חברי כנסת ושרים שהעניקו כוחות בלתי מוגבלים בידי פקידים שהכשרתם אפס ביחסי אנוש.

נותנים לבטטות מפוטמות עם תואר במדעי הזבל מפקולטות האשפה ל"מדעי" העבודה הסוציאלית להחליט על גורלות של ילדים ובני נוער. בפגישה של חצי שעה הן חורצות גורלות, ותמיד מי שנופל בידיים שלהן לא ייצא מהן בלי כלום. הוא יקבל תיק, הוא יצטרך להגיע לפגישות, טיפולים, הדרכות, יהיה לו רישום פלילי והעתיד שלו ידפק.  טעות קטנה אחת, והופ! העתיד נגוז… מרוב "רצון טוב" של קצינות המבחן הסוציאליות, המטופלים שלהן פשוט רוצים למות. איזה עולם נפלא..

עו"ס ליאורה שרעבי לשכת רווחה לוד – מבזה צו שיפוטי המורה על החזרת ילד לאלתר וללא תנאים להוריו

חדשות השבת – אוגוסט 2015 – עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה לוד לרבות עו"סית לחוק הנוער ליאורה שרעבי פיתחו שיטות "סוציאליות" לתלוש ילדים מביתם ומשפחתם למשך חודשים למוסדות כליאה בתואנות שווא כגון: "אבחון רגשי".

לאחר תלישת הילד מביתו ומשםחתו העו"סיות מטרטרות ומשפילות את ההורים העושים כל מאמץ להחזיר הילד לביתו ומשפחתו. העו"סיות מסממות את הילדים במוסדות הרווחה להוזיל עלות החזקתם.

העו"סיות מבזות צוים שיפוטיים המורים להחזרת הילד לאלתר ללא תנאי להוריו, ופועלות במחשכים הרחק מהביקורת הציבורית.

עו"ס ליאורה שרעבי לשכת רווחה לוד – מבזה צו שיפוטי המורה על החזרת ילד לאלתר וללא תנאים להוריו

חדשות השבת – אוגוסט 2015 – עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה לוד לרבות עו"סית לחוק הנוער ליאורה שרעבי פיתחו שיטות "סוציאליות" לתלוש ילדים מביתם ומשפחתם למשך חודשים למוסדות כליאה בתואנות שווא כגון: "אבחון רגשי".

לאחר תלישת הילד מביתו ומשםחתו העו"סיות מטרטרות ומשפילות את ההורים העושים כל מאמץ להחזיר הילד לביתו ומשפחתו. העו"סיות מסממות את הילדים במוסדות הרווחה להוזיל עלות החזקתם.

העו"סיות מבזות צוים שיפוטיים המורים להחזרת הילד לאלתר ללא תנאי להוריו, ופועלות במחשכים הרחק מהביקורת הציבורית.

תחקיר נעם ברקן: מאחורי דלתיים סגורות – ב- 3 השנים האחרונות הוגשו למשטרה לא פחות מ- 35 דיווחים על חשד למגע מיני ומעשים מגונים במטופלות בבתי חולים פסיכיאטריים

תחקיר נעם ברקן: מאחורי דלתיים סגורות – ב- 3 השנים האחרונות הוגשו למשטרה לא פחות מ- 35 דיווחים על חשד למגע מיני ומעשים מגונים במטופלות בבתי חולים פסיכיאטריים, כתבה בקובץ pdf

חשיפה: בשלוש השנים האחרונות הוגשו למשטרה לא פחות מ- 35 דיווחים על חשד למגע מיני ומעשים מגונים במטופלות בבתי חולים פסיכיאטריים. על פי ההערכות, במציאות המספר הזה גבוה בהרבה, כי חלק מהנפגעות מתקשות להתלונן – ולאחרות פשוט לא מאמינים.

תחקיר נעם ברקן מגלה: איך קורה שדווקא הנשים שהכי זקוקות להגנה, בתוכן כאלו שכבר חוו תקיפות מיניות בעברן – הופכות לקורבנות דווקא במקום שבו הן צריכות להיות הכי מוגנות?

נעם ברקן, איור: רות גוילי

זה קורה הרחק מעין הציבור, במחלקות האשפוז הפסיכיאטרי, אליהן מגיעות נשים במצב נפשי מעורער, לעיתים בזמן התקף פסיכוטי, לפעמים לאחר ניסיון התאבדות. אבל דווקא במקום שאמור לטפל בהן ולעזור להן להשתקם, הן מותקפות. מאחורי הדלתות הסגורות של מחלקות האשפוז הפסיכיאטרי, במקום הכי מוסתר ומורחק מעין הציבור, מאושפזים גברים, נשים וילדים במצבים הקשים והחלשים ביותר. המאושפזים במחלקות הסגורות סובלים פעמים רבות מכושר שיפוט לקוי.

לחלקם יש תפיסת מציאות מעוותת, חלקם נאבקים בדחף המוות ובקושי נאחזים בחיים ולא אחת הם מסוכנים לעצמם או לסביבתם, ורובם מצויים תחת השפעת תרופות פסיכיאטריות חזקות. התרופות האלה, כמו גם המצב המאני של חלקם, מעוררים בהם לעיתים דחפים מיניים חזקים ובלתי נשלטים.

לשיעור גבוה מבין הנשים המאושפזות יש רקע של פגיעה מינית בעברן, וחלקן נוטות ליפול שוב ושוב קורבן לאלימות מינית, ללא יכולת להתנגד או לשמור על עצמן. בלא מעט בתי חולים פסיכיאטריים בישראל מאושפזים במצב הזה יחד נשים וגברים, נערות ונערים – ללא הפרדה מגדרית.

לבקשת "ידיעות אחרונות" נמסר ממשרד הבריאות, כי בשלוש השנים האחרונות אירעו 35 מקרים של חשד לכאורה למגע מיני או מעשה מגונה בין מטופלים שדווחו למשטרה, ושני מקרים של הטרדה מינית של מטופלים על ידי מטפל. מדובר בדיווח שהתקבל משישה מתוך שמונה בתי חולים פסיכיאטריים של משרד הבריאות בישראל.

מאחורי המספרים מסתתרת מציאות עגומה וכואבת, שבה מרבית התיקים ייסגרו כנראה עוד לפני שייפתחו, שכן המטופלים, הפוגעים לכאורה, אינם כשירים לעמוד לדין בשל מצבם הנפשי. גם המטופלות או המטופלים הנפגעים מתקשים בדרך כלל למסור עדות קוהרנטית שניתן להסתמך עליה. ואם לא די בכל זה, מומחים בתחום מבהירים שזהו כנראה רק קצה הקרחון, שכן לטענתם מרבית המקרים כלל אינם מדווחים, וחלקם מושתקים בטרם הדיווח הרשמי. כך היה במקרה של אביגיל (שם בדוי). היום היא בת 25, סטודנטית באוניברסיטה שבונה את חייה מחדש. אבל כשזה קרה לה, היא אומרת, התרסקה. בגיל 16 היא אושפזה באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ כשהיא סובלת מפוסט טראומה בעקבות התעללות מינית שעברה בילדות ולאחר כמה ניסיונות התאבדות.

במחלקת הנוער, היא נזכרת, הרגישה שמצבה משתפר, אך כשהועברה למחלקת המבוגרים, מצבה לדבריה רק החמיר:

"יש שם שיעמום גדול שמוביל מטופלים לעשות כל מיני דברים. יש שם מטופלים שהסתובבו כל היום עם היד בתחתונים. מגיעים לשם אנשים במצבים נפשיים קשים מאוד.

באחד הימים שם כיביתי על עצמי סיגריה, ומישהו מהמטופלים ראה וסיפר לצוות והחליטו לקשור אותי. על הסיגריה הזו הייתי קשורה יותר מ- 24 שעות ברציפות וקיבלתי זריקות. חדר הקשירה הוא החדר השנוא על כל מטופל. בשביל לעשות צרכים משאירים סיר מתחת למיטה, את שוכבת עליה קשורה ועם בגדים – הם נרטבים וזו השפלה איומה.

כשאת צריכה לאכול נכנסת לחדר אחות ומאכילה אותך. כשיצאתי משם לא יכולתי לקפל את הרגליים. שתי אחיות גררו אותי לחדר ונזרקתי על המיטה, מותשת פיזית ותחת השפעת הזריקות.

אחרי כמה דקות אחד המטופלים, אדם מבוגר שהיה במאניה, נכנס לחדר שלי והתחיל לגעת בי. ממש נשכב עלי והתחיל ללטף אותי בכל הגוף. לא הייתי במצב פיזי שיכולתי לצעוק, לדחוף או להדוף אותו, הזריקות הפילו אותי.

כמה דקות אחר כך נכנס מטופל אחר לחדר, ראה את זה ומשך אותו ממני. כמה שעות אחר כך נכנסתי להתקלח וראיתי 'היקי' ענקי בצוואר. ניגשתי לאחות ואמרתי לה את שם המטופל שנגע בי. היא אמרה לי: 'די אביגיל, מספיק להמציא. את עשית את זה לעצמך', והמשיכה ללכת.

התחושה הזאת של חוסר האמון, מלווה אותך לכל אורך החוויה האשפוזית. תמיד יוצאים מנקודת הנחה שאת משקרת. גם לא הייתה לי שום דרך להוכיח את זה. וגם אם היו מאמינים לי, מה היו עושים לו? הוא היה מאני".

אביגיל, אושפזה בגיל 16: "אמרתי לאחות שהמטופל נגע בי. היא אמרה לי: 'מספיק להמציא. את עשית את זה לעצמך'. תמיד יוצאים מנקודת הנחה שאת משקרת. וגם אם היו מאמנים לי, מה היו עושים לו? הוא היה במאניה

אביגיל, אושפזה בגיל 16: "אמרתי לאחות שהמטופל נגע בי. היא אמרה לי: 'מספיק להמציא. את עשית את זה לעצמך'. תמיד יוצאים מנקודת הנחה שאת משקרת. וגם אם היו מאמנים לי, מה היו עושים לו? הוא היה במאניה

האותיות הקטנות

בשנת 1991, לפני לא פחות מ- 24 שנים הוגש למשרד הבריאות דוח ועדת שרשבסקי, שדן בנושא ההגנה על חולי נפש מאושפזים מפני תקיפה וניצול מיני. בבדיקת הוועדה נמצא ש"יש מקרים של פגיעה וניצול מיני בחולי נפש מאושפזים", וכי "היו מקרים של הריונות ולידות אצל חולות נפש, כשהכניסה להיריון התרחשה במהלך השהות במחלקה פסיכיאטרית וכתוצאה מזה בוצעה לפעמים הפסקת היריון". עוד נכתב בדוח, כי "יחסי מין לא מבוקרים שאירעו במהלך אשפוז פסיכיאטרי הביאו לפעמים לפירוק משפחות. לא כל האירועים מובאים לידיעת מנהלי בתי החולים".

בדוח צויין כי עד שנות ה- 60 הייתה הפרדה מגדרית מלאה במחלקות הפסיכיאטריות, אך מאוחר יותר התפתחה נטייה לעבור למחלקות מעורבות, מתוך תפיסה מקצועית שלפיה "במחלקה מעורבת הנשים והגברים אינם מזניחים את עצמם עקב נוכחות בני המין השני", וכי לנוכחות הנשים יש השפעה מרסנת על אלימות הגברים.

עם זאת ציין הדוח ש"פגיעה מינית בחולה נפש מאושפז עלולה להוות מכה קשה ביותר ואף לגרום לבעיות נפשיות, הזקוקות לעיתים לטיפול נוסף". הדוח העלה את השאלה: "האם מוצדק לאשפז חולה במחלקה מעורבת כאשר הוא עלול להיפגע פגיעה קשה, אם כי חלק מהחולים האחרים עשויים להפיק תועלת מאשפוזו איתם?", התשובה החד משמעית הייתה שלילית:

"מידת ההגנה הנדרשת כדי למנוע פגיעה מינית בחולי נפש מאושפזים מחייבת קיום מחלקות נפרדות חד מיניות",

קבעו חברי הוועדה בסיכום הדוח. אך למרות ההמלצה החד משמעית, בבתי חולים רבים לא בוצעה הפרדה מגדרית.

במאי 2013 מינה מנכ"ל משרד הבריאות דאז, רוני גמזו, ועדה נוספת לבדיקת הנושא. ועדת קרון המליצה לערוך בדיקת עמדות בקרב מתאשפזים מעל גיל 18 בנוגע להעדפתם ביחס להפרדה מגדרית, לאסוף נתונים שיטתיים על תופעות שעלולות להיות מושפעות מאשפוז מעורב, להבטיח אפשרות לאשפוז במחלקות נפרדות במקרים שדורשים זאת, ולפרוש מחלקות נפרדות באופן שיאפשר נגישות גיאוגרפית סבירה. עוד המליצה הוועדה כי במקרים של אשפוז מרצון, המהווים 70 אחוז מכלל האשפוזים הפסיכיאטריים, תינתן לחולים האפשרות להתאשפז במחלקות נפרדות בהתאם לבקשתם.

במשרד הבריאות החליטו לאמץ את ההמלצות, והיום אכן קיימת פרישה של מחלקות נפרדות מגדרית בבתי החולים באר שבע, איתנים, אברבנאל, באר יעקב, לב השרון, מעלה הכרמל, מזור ותל השומר, אף שמחלקות הקטינים בארבעה מבתי החולים האלה לא נפרדות.

בבתי החולים הפסיכיאטריים שער מנשה, שלוותה וגהה אין הפרדה מגדרית כלל.

במרבית המרכזים לבריאות הנפש קיימת הפרדה מגדרית, מחלקת אשפוז לנשים ומחלקת אשפוז לגברים או אגפים נפרדים, אומרים היום במשרד הבריאות ומציינים כי הוחלט גם לאפשר לחולים המתאשפזים מרצון לבחור במחלקה נפרדת, החלטה שאף עוגנה בנוהל משרד הבריאות: "בחירת מקום אשפוז בבריאות הנפש", מנובמבר 2014.

הבעיה, כרגיל, טמונה באותיות הקטנות, שכן הנוהל עצמו מסייג וקובע כי אדם אכן יוכל לבחור איפה להתאשפז, בתנאי שהתפוסה בבית החולים הנבחר אינה עולה על 95 אחוז. אלא שעל פי נתוני אתר משרד הבריאות, המתעדכנים אחת לשבוע, ברוב רובם של בתי החולים הפסיכיאטריים התפוסה עולה על 100 אחוז ותפוסה של פחות מ- 95 אחוז קיימת לעיתים רחוקות, אם בכלל. כך למשל, נכון לשעת ירידת העיתון לדפוס, רק בבית חולים אחד מתוך שמונה שבהם יש הפרדה מגדרית, נרשמה תפוסה של פחות מ- 95 אחוז. בבתי החולים הפסיכיאטריים האחרים המאפשרים הפרדה, נרשמו תפוסות של 101 אחוז, 111 אחוז, ואפילו 121 אחוזי תפוסה.

אם מוסיפים לכך את העובדה שהחולים והחולות לא תמיד מודעים לזכותם לבחור היכן יתאשפזו וכי גם שיעורי תפוסה נמוכים בבית החולים אינם מבטיחים מקום פנוי במחלקת הנשים – מבינים שאפשרות הבחירה המדוברת נראית אולי יפה על הנייר, אך בפועל לא תמיד קיימת.

חשוב להבין שגם במחלקות נפרדות היו לא מעט תלונות על מגע מיני של גבר עם גבר או של אישה עם אישה, כך שלא נכון להגיד שהפרדה תפתור את הבעיה, אומר ד"ר יהודה ברוך, לשעבר מנהל בית החולים אברבנאל ובכיר במשרד הבריאות. עם זאת, תפקידו של הצוות הוא להגן על החולים וזה תפקיד מורכב כי בהגדרה אסור לנו לשים מצלמות, לא בחדרים ולא בשירותים או במקלחות. מדובר באנשים החולים ביותר בתחום הפסיכיאטריה, במאושפזים במחלקות הסגורות. הם זכאים לשמירה מפני אובדנות, מפני תוקפנות שאינה מינית. אנחנו צריכים לשמור על כבודם ועל ההיגיינה שלהם. הבעיה המרכזית היא בעיה של תקינה. כשיש מצוקות צוות ויש שלושה עובדים בערב ושניים בלילה על 34 – 35 חולים, מספיק שאחות אחת מכינה אוכל, אחת מחלקת תרופות והשלישית מקלחת, ואין מי שישמור.

— מה היחס למאושפזות שהן נפגעות תקיפה מינית?

כשאנחנו יודעים מראש שיש מישהי עם פגיעה מינית בעברה, אנחנו לוקחים אותה לשיחה ואומרים לה שאם יש בעיה שתודיע לנו. אנחנו לא נעניש את הבן אדם, אבל נשמור עלייך. צריך לזכור שגם החולה השני עושה זאת לפעמים מחוסר שיפוט, והבעיה היא שגם מצד הקורבן יכול להיות חוסר שיפוט ורק בהמשך היא תחוש שהיא קורבן, כך שהיא לא תתלונן מיד או בכלל. כשחולה מספרת אנחנו מאמינים לה, אבל צריך לזכור שגם הצד השני חולה. שני הצדדים מאושפזים במחלקה סגורה וכמעט בהגדרה בלתי כשירים לעמוד לדין על מעשיהם, לכן אין פה מקום לענישה, יש מקום להפריד ולטפל.

במקרים נדירים, כשהתוקף אינו פסיכוטי אלא סובל מהפרעת אישיות, אנחנו מתערבים ומערבים משטרה. אבל אלה המקרים היותר נדירים.

לדברי ר', אשת צוות באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ, לעיתים נדרש הצוות להגן על הנשים מפני עצמן. במחלקוט מעורבבות ודאי שקורים דברים, לכן חייבת להיות מחלקה עם הפרדה, היא אומרת. אצלנו יש גם מחלקה מעורבת וגם מחלקות נפרדות, וכשיש מאושפזת חסרת שיפוט, מעבירים אותה להפרדה. ישנם גם גברים וגם נשים במצבים האלה, וכשהצוות רואה שהם מחפשים מין, צרי להפריד ביניהם. הנשים חשופות גם לאלימות מצד גברים וגם למין ללא שליטה. יש לי, למשל, מטופלת עם מגבלה שכלית-התפתחותית שמתפשטת כל הזמן ואני צריכה להלביש אותה. היא לא שולטת בזה.

— ומה קורה במחלקות הילדים?

יש מחלקה מעורבת. אי אפשר לשים לב 24 שעות ביממה. יש מצלמות, אבל לא בחדרים וזה לא קל לשבת ולהשגיח. יש שירותים, יש חדרי מגורים שבהם זה יכול להתפקשש.

אב של מטופלת: בבית החולים אמרו לנו בדרך אגב שבתנו קיימה יחסי מין עם מטופל אחר ושלא ברור אם זה היה בהסכמה. הוא היה בן 50 והיא בת 19, ואמרו שהיא פיתתה אותו. האשימו אותה. כשהיא חוותה התקף נוסף, ביקשנו לאשפז אותה במחלקה נפרדת, אבל אמרו שאין מקום

אב של מטופלת: בבית החולים אמרו לנו בדרך אגב שבתנו קיימה יחסי מין עם מטופל אחר ושלא ברור אם זה היה בהסכמה. הוא היה בן 50 והיא בת 19, ואמרו שהיא פיתתה אותו. האשימו אותה. כשהיא חוותה התקף נוסף, ביקשנו לאשפז אותה במחלקה נפרדת, אבל אמרו שאין מקום

לא סיפרו לנו כלום

אלא שעבור המטופלת ומשפחתה, מדובר בהרבה יותר מסתם "פקשוש". בשבוע שעבר הגישה עו"ד רוני אלוני סדובניק, תביעה נזיקית נגד בית חולים גהה, בגין אונס שבוצע על פי הנטען בין כתליו בצעירה שהיא מייצגת.

לפני כשבע שנים, כשמיה (שם בדוי) חוותה התקף פסיכוזה, הוריה הגיעו איתה לחדר המיון בבית חולים קרוב למקום מגוריהם, ומשם היא הועברה לאשפוז במחלקה הסגורה של גהה, שאליה הייתה משויכת גיאוגרפית. לרוע מזלה, לא הייתה בה מחלקה נפרדת לנשים.

לפני שנפרדו ממיה, מספר האב: "היא הייתה במצב מאני, שמחה ואושר והמון אנרגיות". כשפגשו אותה למחרת, הוא אומר, היא כבר הייתה כבויה. "למחרת אשתי באה לבקר. הפסיכולוג קרא לה ואמר שהוא מציע להעביר את מיה למחלקה סגורה בבית חולים אחר, שם יש מחלקה נפרדת לנשים, כי יש למיה התנהגות מינית 'חסרת שיפוט'. כשאשתי ראתה אותה, מיה הייתה שפופה ומנותקת. ראו עליה שמשהו מאוד רע קרה לה, אבל בבית החולים לא סיפרו לנו כלום".

למחרת, נטען בכתב התביעה, הועברה מיה לבית חולים כללי, ושבועיים מאוחר יותר החלה להתלונן על כאבים באיבר מינה. הוריה התעקשו שתיבדק על ידי גיניקולוג, אך לדבריהם נתקלו בשלב הראשון בסירוב. רק כשהתעקשו בשנית להוציא אותה לבדיקה, נכתב בתביעה, נאמר להם שבתם "קיימה יחסי מין עם מטופל אחר בעת אשפוזה, וכי לא ברור אם יחסי המין היו בהסכמה", וכי על כן הוחלט להעבירה לבית החולים שבו היא נמצאת. "אמרו לנו את זה בדרך אגב", אומר האב בכעס. גם הבדיקה הגניקולוגית, נכתב בתביעה, בוצעה רק לאחר התעקשות ההורים.

בכתב התביעה נטען שבזמן שמיה שהתה בחדר העישון, ניגש אליה אחד החולים "הוריד את מכנסיה ואת תחתוניה, אנס אותה בניגוד להסכמתה והכל נעשה בנוכחותם של חולים אחרים ובחדר מרכזי במחלקה".

וכך התובעת, כותבת עו"ד אלוני-סדובניק, "אשר אושפזה במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי בשל מצב פסיכוטי במטרה להגן עליה, הופקרה על ידי אותם אלה שהיו צריכים להגן עליה, אותם אלה אשר היו צריכים לפקח עליה פיקוח הדוק, וכתוצאה מכך נאנסה בחדר מרכזי במחלקה מבלי שאיש טרח להתערב ו/או להגן עליה בכל צורה ואופן".

לאחר שחרורה של מיה מבית החולים, נכתב בתביעה, פנו ההורים לפסיכיאטר המחוזי, עידכנו אותו במה שאירע בגהה, וביקשו שאם תחול הידרדרות במצבה והיא תזדקק לאשפוז נוסף, יאפשרו לה להתאשפז בבית חולים שיש בו מחלקה נפרדת לנשים."לאחר בירור תלונתם", נכתב בכתב התביעה "הודיע הפסיכיאטר המחוזי להורים כי אכן התובעת קיימה יחסי מין עם מטופל אחר בעת אשפוזה בגהה (ואף) הוסיף ואמר כי יחסי המין נעשו בהסכמה, וכי התובעת היא שפיתתה את החולה".

"המטופל ההוא היה בן 50 והיא בת 19, ואמרו לנו שהיא פיתתה אותו, שהייתה לה התנהגות מינית חסרת רסן. האשימו אותה. זה מאוד מקומם", מספר האב בכאב.

"לאחר כמה חודשים היא חוותה התקף נוסף וביקשנו לאשפז אותה במחלקה נפרדת לנשים, אבל אמרו לנו שאין מקום".

— ומה עשיתם?

"העברנו אותה הביתה, למרות שהיא היתה במצב מסוכן, במצב שבו היא תוקפנית, במצב שהיא יכולה לקפוץ מהחלון. היינו בלחץ אימים. לא תיפקדנו, היינו במצב נפשי רעוע ולא ידענו למי לפנות. עשינו כמיטב הבנתנו והרגשנו שהמערכת מתנערת מאיתנו. סיכנו את עצמנו ואותה, אבל לא יכולתי לחשוב על אפשרות להחזיר אותה למקום שבו היא נאנסה ועלולה להיאנס שוב.

"פשוט הרסו לה ולנו את החיים. הפקדנו את האוצר הכי גדול שלנו כדי שישמרו עליו – ובמקום זה פגעו, הסתירו ולאחר שזה נחשף, האשימו אותה. לא קיבלנו התייחסות. היום אנחנו מבינים את המשמעות של התקיפה המינית שהיא עברה. חשבנו שאחרי שנה – שנתיים הסיפור יישכח, אבל עם השנים הטראומה תופסת יותר ויותר נפח".

מבית החולים גהה נמסר בתגובה, כי "בית החולים מנוע ממתן התייחסות לאמור, לאור חובתו לשמור על כבודה ופרטיותה של התובעת ולאור החיסיון הרפואי החל עליו בכל הקשור לאשפוזה. התביעה התקבלה בבית החולים לפני זמן קצר. עמדתו המפורטת של בית החולים תימסר במסגרת ההגנה המשפטית ולאחר שיהיה סיפק בידו לבדוק את הטענות המופיעות בכתב התביעה לעומקן ולמסור את העובדות לאשורן.

"עם זאת", הוסיפו בבית החולים "בשלב ראשוני זה ניתן כבר לומר כי קיים ספק רב אם האירוע הקשה המתואר בכתב התביעה אכן התרחש במציאות, מאחר שטענות התובעת אינן מתיישבות עם המסמכים הרפואיים שבידי בית החולים והעובדות הידועות לצוות הרפואי".

עו"ד רוני אלוני-סדובניק: היום בחלק מהמוסדות יש מחלקות נפרדות, אבל זו לא ברירת מחדל ולא תמיד מסבירים למטופלות שהן יכולות לבחור. במחלקות הנוער והילדים אין הפרדה כלל ומאושפזים בני 12-18 יחד. איך ילדה בכיתה ו' יכולה להיות עם נער בגיל צבא? ומה אם הוא פסיכוטי ובלי גבולות?

עו"ד רוני אלוני-סדובניק: היום בחלק מהמוסדות יש מחלקות נפרדות, אבל זו לא ברירת מחדל ולא תמיד מסבירים למטופלות שהן יכולות לבחור. במחלקות הנוער והילדים אין הפרדה כלל ומאושפזים בני 12-18 יחד. איך ילדה בכיתה ו' יכולה להיות עם נער בגיל צבא? ומה אם הוא פסיכוטי ובלי גבולות?

כמו סם אונס

עו"ד רוני אלוני סדובניק, שנאבקת על יישום הפרדה מגדרית בבתי חולים פסיכיאטריים זה חמש שנים, אומרת שבשנים האחרונות חל שינוי "ובכמה מהמוסדות יש מחלקות נפרדות לנשים, אבל הבעיה היא שזו לא ברירת מחדל ולא תמיד מסבירים למטופלות שנכנסות לאשפוז שהן יכולות לבחור במחלקה נפרדת. מאשפזים נערים ונערות בני 12-18 יחד. איך ילדה בכיתה ו' יכולה להיות עם נער בגיל צבא? ומה אם אותו נער הוא פסיכוטי ובלי גבולות?"

אחת הבעיות הקשות, אומרת אלוני-סדובניק, היא הקושי להוכיח את האירוע.

"בחמש השנים האחרונות נתקלתי בשמונה מקרים, אבל רק בשניים מהם היו לי ראיות. מאוד קשה להוכיח את עצם התרחשות האירוע מאחר שגם הפוגע בלתי כשיר לעמוד לדין, וגם הנפגעות הרבה פעמים סובלות מדמיונות ואף אחד לא מאמין להן".

ימית (שם בדוי), שאושפזה במחלקה פתוחה מעורבת באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים הממשלתיים, מתקשה בעצמה לזכור את האירוע שלדבריה חוותה. "הייתי במצב נפשי רעוע ואובדני", היא מספרת. "הכניסו אותי בערב, נתנו לי זריקה וזרקו אותי באיזה חדר. התעוררתי בבוקר מידיים שנוגעות בי. זה היה מזעזע. אני לא יודעת מה עשו לי, הרגשתי כמו עם סם אונס. היו שם כמה חולים שנגעו, אני אפילו לא יודעת כמה. הייתי מאוד מטושטשת. אני יודעת שנגעו בי ופתחו לי את הפיג'מה, אבל אין לי מושג מה בדיוק קרה. היום זו פשוט תקופה רעה שנמחקה לי מהזיכרון. לדעתי, המחלקות צריכות להיות מופרדות וחייב להיות פיקוח".

באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית אומרים כי מדי שנה מתקבלים דיווחים על פגיעה או ניצול מיני במהלך אשפוזים פסיכיאטריים. "נשים שמגיעות לאשפוזים פסיכיאטריים נמצאות בסיכון גבוה ביותר לפגיעה מינית, בין אם הגיעו עקב היסטוריה של פגיעה מינית ובין אם מסיבות אחרות", אומרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית העמותה.

"ידוע ממחקרים כי יותר מ- 50 אחוז מהמאושפזות הן בעלות רקע של פגיעה מינית בעברן, ולכן על הצוותים הרפואיים בבתי החולים הפסיכיאטריים לעבור הכשרות ייעודיות בנושא ולגלות ערנות מיוחדת בשמירה על המטופלות. עמותת מרכזי הסיוע ועמותת 'בזכות' פועלים בשנתיים האחרונות בשיתוף משרד הבריאות כדי לפתח הכשרות ייעודיות לצוותים העוסקים בבריאות הנפש, בדגש על בתי החולים הפסיכיאטריים".

גם ח"כ מיכל רוזין, לשעבר מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע, נאבקת שנים בעד הפרדה מגדרית ולמען הקמת יחידת אשפוז ייעודית לנפגעות תקיפה מינית.

"נכון שהפרדה מגדרית לא פותרת לחלוטין את הבעיה", היא אומרת, "אבל מה שקורה הרבה פעמים, בעיקר עם נפגעות, זה שכשהן נמצאות במצב קשה נפשית הן משחזרות את הפגיעה. כמו שיש להן צורך לפגוע בעצמן, לחתוך את עצמן ולנסות להתאבד – יש להן צורך לשחזר פגיעה מינית וגברים מנצלים את זה. לשים נשים במצב המאוד מוחלש הזה עם גברים אחרים בתהליך שיקומי זה אבסורד. זו המערכת עצמה שפוגעת בהן. ובאיזה תירוץ? שיידעו להתמודד עם גברים? קודם הן צריכות לשקם את עצמן".

לדברי חנה קהת, לשעבר מנכ"לית עמותת "קולך" והיום פעילה למען נשים, חשוב שתהיה הפרדה מגדרית בבתי החולים.

"אחוז גבוה מאוד מהמאושפזות במחלקות הפסיכיאטריות הן נפגעות תקיפה מינית שסובלות מפוסט טראומה והן מאוד סובלות כשהן מגיעות למרפאות ולמחלקות. עבורן כל גבר שמתקרב זה טריגר, גם לשהות עם אח שמשגיח, כך שגם בצוות צריכה להיות הפרדה מגדרית, בעיקר מול מאושפזות פוסט טראומיות. הרבה פעמים נשים כאלה סובלות מניתוקים, ואם הן עוברות פגיעה חוזרת במחלקות מעורבות – הן לא יכולות להגיב.

צריך לזכור שאל המחלקות הפסיכיאטריות מגיעים גם עברייני מין, כך שלא יכול להיות מפגש הרה אסון יותר מזה. היום נפגעת שרוצה לשהות במחלקה נפרדת צריכה לנדוד, כי יש מעט מאוד מחלקות נפרדות ואין טיפול מותאם לנפגעות תקיפה מינית.

העובדה שאין מקום ייחודי לנשים שמאושפזות על פוסט טראומה מתקיפה מינית זו שערוריה בפני עצמה".

בעמותת "בזכות", המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, נאבקים שנים רבות כדי שמאושפזים יוכלו לבחור באיזה בית חולים להתאשפז. "לכל אדם באשפוז פסיכיאטרי הזכות לביטחון אישי ולפרטיות,, אומרת עו"ד שרון פרימור מהארגון.

"נשים מדווחות על תחושת חשיפה, פגיעות וחוסר ביטחון בסיסי כאשר נכפה עליהן לחלוק את מרחב המגורים עם גברים. אלה הם נתונים המגובים במחקרים מהעולם. באוסטרליה, למשל, 45 אחוז מהנשים דיווחו כי נפלו קורבן לפגיעות מיניות מצד מטופלים אחרים במהלך האשפוז.יש לעשות כל מאמץ כדי להבטיח את זכותן של מטופלות אלה לכבוד, ביטחון אישי ופרטיות וזוהי חובתו של משרד הבריאות למזער ככל הניתן את הסיכוי לפגיעה. בהתאם לכך, יש להקפיד לא לשבץ נשים וגברים יחד, בפרטי באזורי השינה, המקלחות והשירותים, ויש להבטיח לכל אישה המעוניינת בכך מחלקת שינה נפרדת לנשים בלבד".

בלתי מוגנות באשפוז פסיכיאטרי

הכירו את נתי אלימלך "נער הפוסטר" של עמותת אור שלום המתמחה בחטיפת ילדים מהורים חלשים – הפקה של אריק רוזנטל

קבלו את נתי אלימך, נער הפוסטר של עמותת אור שלום המתמחה בחטיפת ילדים ממשפחות חלשות. בגיל 13 אימו התאבדה. קפצה למותה. הוא נלקח ע"י שלטונות הרווחה ונמסר לטיפול עמותת אור שלום, עמותה המתמחה בחטיפת ילדים מבית הוריהם.

הבעלים של עמותת אור שלום עושים הון תועפות מתעשיית חטיפת הילדים. לבעלים של עמותת אור שלום אין שום בעיה לחפש תורמים בארה"ב כדי לקחת את התרומות ולשלשל אותן לכיסם העמוק. הילדים נמסרים למשפחתונים של אומנה. כיום נתי אלימלך משתתף בסרטוני התעמולה של אחת מהעמותות הבזויות והסרטניות ביותר במדינת ישראל, ומעודד את הציבור לחטוף ילדים מהורים.

נתי אלימלך כנראה לא פתח את תיק הרווחה. כנראה הוא לא הלך לבית המשפט לנוער לבדוק איך איימו על האמא שלו למסור אותו לידי אור שלום. למה היא באמת התאבדה. אולי אימו התאבדה בגלל שרצו לחטוף אותו ממנה. כנראה לא הלך למשטרה לדלות משם את המידע על חייו לפני שעמותת אור שלום שמה את טלפיה עליו. היום נתי אלימך לא מסוגל להבין את אימו. בעמותת אור שלום חשפו אותו לימים, שבועות חודשים ושנים שלמים של טיפולים רגשיים שכולם נועדו לחקוק במוחו נרטיב של מציאות מדומה, שהאמא שלו לא הייתה בסדר כי היא התאבדה ונטשה אותו, שהאמא שלו הייתה אמא גרועה כי לא יכלה להאכיל אותו, וכנראה לא יכלה לעמוד בתשלומי שכר הדירה.

ברווחה במקום לעזור לאימא בדיור ובכסף כדי להאכיל אותו, ניסו לחטוף אותו ממנה. בסוף הצליחו.  כיום הוא מאמין שאימו שלו הייתה אמא רעה, אחרי שנים של שטיפת מוח. מסכן.

מילא שאמא שלו התאבדה בגלל שרצו לחטוף אותו ממנה. כיום הוא מזדהה עם החוטפים ומבזה את זכרונה של אימו. אבל מה שמכעיס אותנו זה שהבחור משתתף בסרטוני פרופוגנדה ארסית, מבית היוצר של התעמולה האאוגנית, ותומך בחטיפת ילדים שיש להם הורים בחיים!!!! נתי אלימלך לא מבין שאלה שהוא חושב שהצילו אותו, הם אלה שלא עזרו לאמא שלו, כי מבחינתם הוא סחורה שממלאת להם מכסות, ומייצרת הצדקה למשכורות העתק. אז מילא שאם כבר האמא התאבדה, מצאו לו פיתרון, אבל למה לבוא ולעודד חטיפת ילדים מהורים חיים? היה לו רע בחיים, אז הוא רוצה שגם לאחרים יהיה רע?

נקווה שהבחור יתפכח, ישוחח עם הורי הילדים החטופים המאכלסים את מתקני הזוועה של אור שלום. אולי אחר כך יתפכח. בחור מסכן. אין מה לומר. חראם עליו. כפרה.

התמונה הזו לא לקוחה מכתבה חדשותית, אלא מתוך סרטון תעמולה של אור שלום, בהפקת אריק רוזנטל מ רוזנטל תקשורת – ייעוץ תקשורתי, דוברות, יחסי ציבור

נתי אלימלך משתתף בסרטוני תעמולה לחטיפת ילדים

חנה שנק וגיא אנוש מאשימים את משרד הרווחה בגזעניות נגד ילדים מזרחיים. עו"ס יקותיאל צבע: האינטואיציה של העו"סיות מובילה ליותר חטיפות ילדים מעדות המזרח

5.8.2015 – הכתב המתחנגל מהארץ, אור קשתי, פרסם כי על פי מחקר, העו"ס לחוק הנוער גזעניות נגד הורים מזרחיים, ונוטות יותר לחטוף ילדים לפנימיות מהורים מזרחיים. הכלבה הבכירה במשרד הרווחה חוה לוי טענה שהמחקר "לא בדק את מנגנון קבלת ההחלטות". כאילו שאפשר לבדוק את מנגנון קבלת ההחלטות במשרד שהחשאיות בו היא ערך עליון, ואפילו הכור האטומי בדימונה פחות חשאי ממנו.

הסבר אחר לגזענות נתן יקותיאל צבע, כלבלב מצחין במשרד הרווחה. הוא טוען שהעובדים הסוציאלים עובדים לפי האינטואיציה, ולא על פי מדיניות כוללת.  פירושו של דבר, שלעו"ס יש הגנה לגזענות: "זו האינטואיציה שלי". התשובות של משרד הרווחה לכל התעלולים שלהם פשוט מצחיקות.  יקותיאל צבע הוא מנהל האגף מוביל את תהליכי המחקר, התכנון וההכשרה של משרד הרווחה ועוסק באיסוף, יצירה והפצה של מידע וידע בתחומי מדיניות, מחקר והפעלה של שירותיו.  בקיצור: חוקר אינטואיציות במשכורת של 60,000 ש"ח בחודש.

מה שחסר לנו במחקר של חנה שנק ומר גיא אנוש, הוא כמה מהעו"סיות הללו הן מזרחיות בעצמן. האם העו"סיות מעדות המזרח סובלות מתדמית עצמית נחותה, שהן חושבות שאמא מעדות המזרח, כמוה ממש, היא קנדידטית טובה יותר, על פי האינטואיציה כמובן, לחטיפת ילדיה.

http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2698426

בתמונה: מנהל אגף המחקר של משרד הרווחה למעשה מודה שהעבודה שלו מיותרת כי העובדות הסוציאליות פועלות לפי אינטואציה, ולכן אין מה לחקור. יקותיאל צבע. טינופת אוכל חינם.

Untitled2

מחקר: עובדי רווחה דירגו ילדים ממוצא מזרחי בסיכון גבוה יותר

לפי המחקר שנערך באוניברסיטת חיפה, ילדים מזרחים וחרדים מדורגים בסיכון גבוה יותר במשפחה מאשכנזים וחילונים. בכירי משרד הרווחה דנו בתופעה: "הנתונים מצערים מאוד"

עובדים סוציאליים שהתבקשו להעריך את רמת הסיכון הנשקף לילדים במשפחה, דירגו ילדים ממשפחות מזרחיות וחרדיות ברמת סיכון גבוהה יותר מילדים במשפחות אשכנזיות וחילוניות. בכל המקרים המאפיינים היו דומים: הורים נשואים, תיאור לא ברור של סיכון לילדים, ומשפחה מרקע סוציו־אקונומי נמוך. "ניכרת התייחסות שונה באופן מובהק אל ילדים ממוצא מזרחי לעומת ילדים ממוצא מערבי", כתבה עורכת המחקר, חנה שנק. "הקשה זהירה ממדגם זה לאוכלוסיית מטופלי הרווחה עשויה להצביע על התערבות הרת אסון בהחלטות גורליות כהערכת סיכון והוצאה חוץ־ביתית". שאלת אופן קבלת ההחלטות על ידי עובדים סוציאליים, וההטיות שנראה כי כרוכות בו, נידונה לפני כמה חודשים בדיון סגור של בכירי משרד הרווחה.

שנק ערכה את המחקר במסגרת לימודי תואר שני בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, בהדרכת פרופ' גיא אנוש. במחקר השתתפו 120 עובדים סוציאליים, מלשכות רווחה ברחבי הארץ. רובם היו נשים, ילידי הארץ, וכ-85% מהם היו בעלי תואר שני ומעלה. כל עובד קיבל שמונה תיאורי מקרה, בעלי מאפיינים דומים מאוד, למעט פרטי רקע שונים: שמות משפחה אשכנזיים ומזרחיים, ציון מקום הלידה של ההורים, והתייחסות מפורשת שמדובר במשפחה חרדית או חילונית. ככל הידוע, זהו המחקר הראשון שבדק את ההשפעה האפשרית שיש לרקע חרדי על הערכת סיכון לילדים.
פנימיית ילדים בראשון לציון. למצולמים אין קשר לכתבהניר שמול
עוד כתבות בנושא
ועדה במשרד הרווחה ממליצה על שינוי רדיקלי במנגנון הוצאת ילדים מבתיהם 03.03.2014
הדילמה של הילד המאומץ 08.10.2013 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
הילדים בישראל עניים יותר, אך אלימים פחות 29.12.2013
דו"ח המועצה לשלום הילד: מעל שליש מהילדים בישראל עניים 18.12.2012
כך, למשל, קיבלו העובדים הסוציאליים תיאור מקרה של דודו סויסה, בן 10, המשולב במועדונית לאחר שעות הלימודים. סויסה הורחק מהמועדונית עד שההורים יציגו אישור רפואי על הצורך בלקיחת ריטלין, דבר שטרם עשו. אביו של דודו, שמעון, עלה ממרוקו, ועובד כאיש תחזוקה בבית הספר. אמו, רוזי, היא עקרת בית שתוארה על ידי אנשי הרווחה כבעלת "יכולת הורית ואישית לקויה".

בסולם שבין 0 (היעדר סיכון) ל–5 (סיכון גבוה ביותר), הערכת הסיכון הממוצעת במשפחה המזרחית היתה 3.11, בעוד שהנתון המקביל לגבי משפחה אשכנזית היה 2.92. ההבדלים היו מובהקים. במקרה של משפחות מרקע חרדי וחילוני, הנתונים היו 3.07 ו–2.97, בהתאמה. בעבודה מצטטת שנק מחקר אחר, מ–2010, לפיו רק 7.1% מהמשפחות שילדיהן הוצאו מהבית ההורים היו ממוצא אשכנזי. מנגד, מחקר שנעשה לפני כשש שנים ופורסם לפני כשנה מצא, כי ההמלצה להוציא ילד ממוצא מזרחי היתה גבוהה פי שניים מהנתון המקביל לגבי ילד ממוצא אשכנזי. הנתונים מתייחסים למצב סיכון עמום, כמו זה שתיארה שנק במחקר שלה. עם זאת, קשה להשוות באופן מלא בין שני המחקרים, בגלל הבדלים במאפייני הרקע של המקרים השונים.

לפני כמה חודשים הוקדש דיון פנימי של אנשי הסגל הבכיר במשרד הרווחה, לבירור הכשלים והטיות ב"תהליכי קבלת החלטות בעבודה סוציאלית". "חשבתי שחיוני לחשוף את המחקרים בתחום. דברים כאלה קורים, יש הטיות וצריכים להיות מודעים לכך. המטרה היא לבנות מנגנונים שיתמודדו עם התופעות האלה", אומר יקותיאל צבע, מנהל אגף המחקר, תכנון והכשרה במשרד. לדברי חוה לוי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער במשרד הרווחה, האחראית על הוצאת ילדים בסיכון ממשפחותיהם, ממצאי המחקר של שנק "מצערים מאוד, והם חלק מהבעיה הכללית של גזענות בחברה הישראלית". עם זאת, היא מדגישה כי "הכנסנו הרבה חסמים לתוך תהליך העבודה, כדי למגר עמדות אישיות ולשמור על דיון ענייני".

אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת חיפהיובל טבול

על פי נתוני משרד הרווחה, ב-2013 היו כ-11 אלף ילדים ובני נוער במסגרות חוץ־ביתיות, כ-75% מהם בפנימיות שמפעיל המשרד, והשאר במשפחות אומנה או מסגרות אחרות. מדובר בכ-18% מכלל הקטינים הנמצאים בסיכון. עם זאת, בקרב בני 12–17, השימוש בהוצאה מחוץ לבית מגיע ל-55% מהמקרים. 5,951 ילדים הוצאו מהבית באותה שנה בצו בית משפט לענייני משפחה, כלומר — לאחר שההורים התנגדו להחלטת אנשי הרווחה. רק 109 ערעורים הוגשו לבית המשפט המחוזי, ובמשרד לא ידעו למסור כמה מהם התקבלו. להערכת גורמים שונים, מספר המקרים שבהם שונתה ההחלטה של הוועדה המקצועית או התקבל ערעור ההורים בבית המשפט איננו גבוה.

במחקר כתבה שנק כי הממצאים גילו כי אכן "קיימת הטיה בהערכת הסיכון כגבוהה יותר לילדים ממוצא מזרחי". כאשר מוסיפים למשתנים גם את מין הילד, אפשר לשרטט היררכיה של סיכונים: תחילה בן מזרחי (3.26), אחריו בן אשכנזי ובת מזרחית (2.97 בשני המקרים), ולבסוף בת אשכנזית (2.88). באשר להמלצה להוצאה מהבית נרשמו אמנם הבדלים בין מזרחים לאשכנזים ובין חרדים לחילונים, אבל הם לא היו מובהקים מבחינה סטטיסטית.

"היה עצוב לפגוש את ההטיה (של עובדים סוציאליים) נגד מזרחים. מתברר שעדיין יש משקל לזהות העדתית, גם אחרי כל כך הרבה שנים", אומרת שנק.

"ההטיות כלפי מזרחים וחרדים", כתבה שנק בעבודה, מעלות את השאלה "עד כמה הנתונים הדמוגרפיים (המוצגים בתחילת הדיונים ברווחה על הטיפול בילד, א"ק) וכן הפגישה עם הורי הילד, משפיעים על החלטתם של חברי הוועדה. האם לצבע העור או ללבוש תרבותי מסוים תיתכן השלכה על החלטת החברים?". לדבריה, השפעת מוצא הילד על הערכת הסיכון "ממחישה כי עדיין קיימת הטיה משמעותית בתחום, וזאת בניגוד לתחושה כי השפעה זו נעלמת". על ההטיה כלפי חרדים היא כתבה כי הממצאים "עולים בקנה אחד עם השיח הישראלי המכוון לתפיסה סטריאוטיפית של התרבות החרדית וחבריה".
ילדים חרדים בירושלים. בכיר במשרד הרווחה: יש עיסוק מועט מדי בשיפור הליך קבלת ההחלטות של עובדים סוציאליים גיל כהן-מגן מהמחקר של שנק עולה כי במצבים לא ברורים — כמו אלה שהוצגו לעובדים הסוציאליים — המשקל של דעות קדומות וסטריאוטיפים גדול יותר מאשר במצבים ברורים וחד משמעיים. גם לתנאי העבודה יש תרומה לכך. "כאשר כל עובד מוצף במאות תיקים, היכולת לערוך בירור מעמיק של יכולת המשפחה איננה גדולה", אומר פרופ' אנוש.

חוה לוי ממשרד הרווחה מדגישה כי המחקר של שנק "בדק עמדות של אנשים פרטיים, ולא את מנגנון קבלת ההחלטות". אבל בדיון הפנימי שהתקיים לפני כמה חודשים בצמרת משרד הרווחה, אמר עמיתה, יקותיאל צבע כי "(יש) מעט מדי עיסוק מכוון לשיפור תהליך קבלת ההחלטות של עובדים סוציאליים, הבנת המורכבות שלו, ההכרה ב-bias הטמונים בו, הן בתהליכי ההכשרה והן במטה המשרד". הוא הוסיף ש"צריך להכיר בכך שעו"סים מקבלים החלטות על פי ניסיון ואינטואיציה — ולנסות לשפר אותן… ואולם לא גובשה מדיניות כוללת (לכך)".

ארז נוריאלי ביהמ"ש שלום פ"ת שלח אבא שעו"ס חטפה את ביתו מבית החולים ל- 3 שנות אשפוז מרפאתי כפוי ואת האמא הרשיע באיום על העו"ס הנאלחת תמרה חגי – ת"פ 59438-12-13

השופט ארז נוריאלי מזהיר את הציבור מפני חוטפת הילדים עו"ס תמרה חגי. עוד זונה משוקמת שנקלטה במשרד הרווחה, למדה את השיטה מהר מאוד. על מנת לזרז את תהליכי חטיפת הילדים לפנימיות, מתסיסים את ההורים, מעלים להם את העצבים, ואז מזמינים להם משטרה ופותחים להם תיק פלילי, שאז סלולה הדרך לחטיפת ילדים. הבעיה היא שהשופט הזה אכזר בן אכזרים, רשע בן רשעים, שלח את האבא ל 3 שנות טיפול מרפאתי כפוי, ואת האמא הרשיע ועדיין לא גזר דינה. כך משתף השופט פעולה עם מלאכת חטיפת הילדים, וגוזר על הילדה המסכנה שנחטפה מבית החולים יתמות לכל חייה.

לתינוקת הזו כבר יש מאמצים שהזמינו אותה. זו הסיבה שהעו"ס הגישה תלונות במשטרה.

הילדה נחטפה ע"י העו"סיות תמרה חגי ישירות מבית החולים לפנימית בית שבתי בחיפה. וכך אמרה האמא אנה ממן: "לא אני ולא אבא של הילדה לא איימנו, היא נלחצה מעצמה… היא חטפה לי את הילדה בסוף אוגוסט של שנה שעברה מיד אחרי שילדתי אותה.. היא רוצה להכניס אותי לבית הסוהר, שיהיה לה יותר קל לקחת את הילדה..".

חבל שהשופט ארז נוריאלי לא הבין שמתחוללת בישראל מלחמה של משרד הרווחה נגד ההורים בישראל על הזכות לגדל ילדים. ההורים אומרים הילדים שלנו, אל תגעו לי בהם. משרד הרווחה שולחים זונות משוקמות במסווה של עו"ס לחטוף ילדים כי הם חושבים שהילדים הם של הפנימייה. כאילו חיים כץ שר הרווחה הוציא אותם מהרחם שלו.

השופט הרשיע את האמא, אנה ממן, כי קראה לעו"ס תמרה חגי בת זונה, ואכן הכינוי "בת זונה" מוצדק ואף עדין.

השופט שלח את האבא ל- 3 שנים באשפוז מרפאתי כפוי. אלוהים ישמור משופטים אכזריים שכאלה. לטענת השופט "כפי שנקבע בתיקון מספר 8 לחוק, סעיף 15(ד1) קובע כי תקופת הטיפול המרפאתי הכפוי המרבית שיכול לקבוע בית משפט, לגבי נאשם שלא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה, לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה בחוק לעבירה שבוצעה". לפיכך קבע השופט שאם עבירת האיומים יכולה לגרור עונש של 3 שנים, אז הוא מכניס את האבא ל 3 שנות טיפול מרפאתי כפוי בקן הקוקיה.

אבל השופט הקוקו הזה לא מבין שהמקסימום של 3 שנים זה לא מה שהאבא היה מקבל אילו היה נגזר עונשו. על מקרה כזה מקבלים כמה חודשי עבודות שירות, בערך 3-4 חודשים. השופט היה צריך לקבוע את טווח העונשים שהיו ניתנים, ואז אולי לשלוח לטיפול כפוי עד לרמה של העונש שהיה מקבל, ולא עד לרמה של העונש שאפשר לתת. שופט ביזיוני ועלוב נפש. כך נראים שופטינו. היד קלה על ההדק נגד האזרחים. מסוכן להביא ילדים למדינה הזאת, עם שופטי חלאה שכאלה….

בתמונה: ארז נוריאלי, פרי באוש של הפרקליטות. שנאת האדם מפעפעת בעורקיו. טינופת שאין כדוגמתה.

זוהי הכתבה באתר  PSAKDIN אבל הכותרת שניתנה מטעה. בכותרת כתוב ש"אב הסובל ממחלת נפש זוכה מעבירת איומים כלפי עו"ס אשר הוציאה את בתו מחזקתו".  זה מציג את השופט כאילו הוא נאור. האמת היא שהשופט שלח את האבא ל- 3 שנות טיפול מרפאתי כפוי, שזה אולי יותר גרוע מכלא, כי ידחפו סמים בעורקים שלו, ויגמרו את החיים שלו בתרופות. עוד אבא בדרך למוות, תודות לשופט שגמר את חייו, ארז נוריאלי.  

ביהמ"ש הרשיע את האם בעבירת איומים כלפי העובדת הסוציאלית אך זיכה את האב, לאחר שקבע כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין והתנהגותו בעת ביצוע העבירות נבעה ממצבו הפסיכוטי. השופט ארז נוריאלי קיבל את עמדת המדינה ונתן צו טיפול מרפאתי כפוי לנאשם, לתקופה של שלוש שנים, התואמת את עונש המאסר על עבירת איומים

בית משפט השלום הרשיע אם בביצוע עבירת איומים כלפי עובדת סוציאלית לאחר שזו חטפה את בתה, לשיטתה, והוציאה אותה מחזקתה. מנגד נקבע זיכויו של האב מביצוע העבירה לאחר שנקבע כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין, שכן הוא סובל ממחלת נפש והתנהגותו בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו נבעה ממצבו הפסיכוטי. בנסיבות אלו ניתן בעניינו צו טיפול מרפאתי כפוי שיעמוד בתוקפו לתקופה של שלוש  שנים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

נגד הנאשמים, הורים לקטינה, הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירת איומים. על פי עובדות כתב האישום, במהלך פגישה בשירות הרווחה שקיימו הנאשמים עם עובדת סוציאלית בעניינה של הקטינה, השמיעה הנאשמת באוזניה, לאחר שזו לשיטתה חטפה את בתה והוציאה אותה מחזקתה, בין היתר את הדברים הבאים: " חטפת ילדים.. אני יכולה להגיע אליך ואמצא אותך בכל מקום". ביחס לנאשם  נטען כי  הוא קרב לעברה של המתלוננת, דפק עם ידו בחוזקה על דלת הכניסה לחדר, ואמר לה: "את תראי אני עוד אהפוך הכל, אני מסוגל לעלות הכל בלהבות…".

הנאשמים הכחישו את המיוחס להם בכתב האישום. בעניינו של הנאשם הוגשה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי שנגעה לכשירותו לעמוד לדין ואחריותו למעשיו בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו. בחוות הדעת נקבע כי הנאשם סובל ממחלת נפש וכי התנהגותו בעת ביצוע העבירות נבעה ממצבו הפסיכוטי, הוא לא הבין את טיב מעשיו ותוצאותיו והוא אינו מסוגל לעמוד לדין. חוות הדעת אומצה על ידי הצדדים והוסכם כי הנאשם אינו כשיר דיונית ומהותית לעמוד לדין.

המדינה טענה כי על מנת להורות על זיכויו של הנאשם מחמת אי כשירות מהותית, יש לקבוע תחילה כי העבירה בוצעה, אולם לא ניתן לעשות כן מאחר שהנאשם אינו כשיר לעמוד לדין. כן הפנתה המדינה לסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש וטענה כי החוק מחייב את בית המשפט לקבוע כי תקופת הטיפול המרבית תהא זהה לתקופת המאסר המרבית הקבועה לצד העבירה, וזאת למשך שלוש שנים. לנוכח דברים אלו, עתרה המדינה להורות על הפסקת ההליכים וליתן צו טיפול מרפאתי כפוי בעניינו של הנאשם לתקופה של שלוש שנים.

בא כוחו של הנאשם הפנה מנגד לסעיף 34ח לחוק העונשין הדן באי כשירות מהותית ולהלכת וחנון החלה לשיטתו במקרה של אי כשירות דיונית ומהותית, ועתר להורות על זיכוי. לטענתו, בשים לב לחוות הדעת אשר קבעה כי הנאשם אינו מסוכן, ואין להורות בעניינו על מתן צו טיפול מרפאתי כפוי. לחילופין טען הסניגור כי על פי לשון החוק, התקופה המרבית לצו טיפול מרפאתי כפוי נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. משכך, ביקש להורות על מתן צו טיפול מרפאתי כפוי בהתאם לסעיף 15(ב) לחוק ולקצוב את הצו לתקופה שלא תעלה על חודשיים.

השופט ארז נוריאלי הרשיע את הנאשמת בעבירת איומים וזיכה את הנאשם מעבירה זו מחמת סייג אי השפיות. השופט ציין כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מהו הדין, מקום בו עסקינן בנאשם אשר אין מחלוקת כי אינו כשיר לעמוד לדין, וגם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה בה הואשם. ככלל, נקבע  בעבר כי במצב דברים זה, יש מקום להורות על הפסקת הליכים. אולם ברע"פ 2675/13 בעניין וחנון שונתה ההלכה הקיימת ונקבע כי נאשם אשר נקבע לגביו שהוא חוסה תחת הסייג הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, קרי לא כשיר מהותית, דינו זיכוי מלא. מכוח האמור ובשים לב לחוות הדעת הרפואית נקבע כי יש להורות על זיכויו המלא של הנאשם.

עוד קבע השופט כי לאחר שמיעת העדויות ועיון במצגים, הוכח מעל לכל ספק סביר וכנדרש במשפט פלילי כי הנאשם ביצע את היסוד העובדתי של העבירות המיוחסות לו. השופט ציין כי היות שבפסקי הדין שניתנו לאחרונה נקבע כי מרוח הוראות חוק טיפול בחולי נפש, מעיון בדברי ההסבר ומנוסחו של צו האשפוז, על בית המשפט לקבוע את תקופת האשפוז המרבית ולהורות כי צו הטיפול המרפאתי יעמוד בתוקף לתקופה אשר לא תעלה על שלוש שנים, בשים לב כי לצדה של עבירת האיומים קבוע עונש של שלוש שנות מאסר.

באשר לנאשמת קבע השופט כי אין לבחון האם דברי האיום פעלו להפחיד או להקניט את אותו אדם כלפיו נאמרו, אלא האם בנסיבות בהן נאמרו עלולים היו להפחיד או להקניט אדם רגיל. השופט קבע כי מהראיות הוכח שהדברים שהשמיעה הנאשמת כלפי המתלוננת, כמו גם אמרות נוספות שעלו מעדותה, על רקע הנסיבות הכוללות שאפפו את האירוע, מהווים איומים כמשמעותם בסעיף 192 לחוק.   ת"פ 59438-12-13

בית משפט השלום בפתח תקווה

ת"פ 59438-12-13 מדינת ישראל נ' פלוני ואח'

בפני

כבוד השופט ארז נוריאלי

 המאשימה:  מדינת ישראל  
     
   

נגד

 

הנאשמים:                                                1.פלוני2.פלונית  
     

הכרעת דין

רקע

  1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק).
  2. על פי האמור בכתב האישום הנאשמים הינם הורים לילדה קטינה (להלן: "הקטינה" או "הילדה"). ביום 24.12.13 פגשה הגברת תמרה חגי, עובדת סוציאלית במקצועה (להלן: "המתלוננת"), בנאשמים לפגישה בשירות הרווחה בעניין הקטינה.
  1. במהלך הפגישה השמיעה הנאשמת 2 באוזני המתלוננת בין היתר את הדברים הבאים: "בת זונה חטפת ילדים.. אני יכולה להגיע אליך ואמצא אותך בכל מקום"
  1. עוד עולה מכתב האישום, כי הנאשם 1 קרב לעברה של המתלוננת, דפק עם ידו בחוזקה על דלת הכניסה לחדר, ואמר לה: "את תראי אני עוד אהפוך הכל, אני מסוגל לעלות הכל בלהבות, אם צריך אני אגיע לבית משפט העליון".
  2. בעניינו של הנאשם 1 הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית ולגביו נקבע כי סובל ממחלת נפש, התנהגותו בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו נבעה ממצבו הפסיכוטי, הוא לא הבין את טיב מעשיו ותוצאותיו והוא אינו מסוגל לעמוד לדין.
  1. הנאשמים הכחישו את המיוחס להם בכתב האישום.

אשר לנאשם 1:

לאור כפירת שני הנאשמים, נוהלו הוכחות בתיק, ונשמעו כל העדים.

  1. בפתח ההליך, עמד הנאשם 1 על דעתו שאינו מעוניין בייצוג משפטי. במהלך שמיעת דיון ההוכחות הראשון הוריתי לסניגוריה הציבורית למנות לנאשם 1 עו"ד מטעמה, וזאת לאחר שהתרשמתי כי הנאשם 1 אינו מסוגל לנהל כהלכה הגנתו.
  1. לאחר מינוי סניגור כאמור, ביום 10.2.15 פנה הסנגור בבקשה להורות על שליחתו של הנאשם 1 לבדיקה פסיכיאטרית. התביעה הסכימה לבקשה ולפיכך הוריתי על בדיקתו של הנאשם 1 על ידי הפסיכיאטר המחוזי, תוך הנחה להתייחסות שאלת כשירותו לעמוד לדין ואחריותו למעשיו בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו.
  1. ביום 24.2.15 התקבלה הודעה מלשכת הפסיכיאטר המחוזי ולפיה, מפאת העומס הכבד המוטל על הלשכה ועל בתי החולים במחוז, לא תתאפשר בדיקתו של הנאשם 1 עד למועד הדיון הקבוע ונדרשת דחיית מועד הגשת חוות הדעת ב-60 יום נוספים. אי לכך, הוריתי כי חוות הדעת תוגש עד לדיון שנקבע ליום 8.5.15. בין לבין, נוהלו הוכחות בתיק ונשמעו עדים.
  1. ביום 30.4.15 התקבלה הודעה נוספת מטעם לשכת הפסיכיאטר המחוזי לפיה הנאשם 1 הוזמן לבדיקה פסיכיאטרית אך לא הופיע לבדיקה. ביום 4.5.15 פנה הסניגור בבקשה להורות לפסיכיאטר המחוזי לזמן את הנאשם 1 בשנית, וזאת לאור העובדה שהנאשם 1 התייצב לבדיקה באיחור. מהנימוקים שנרשמו בהחלטתי נעתרתי לבקשת הסניגור והוריתי כי חוות הדעת תוגש עד ליום 10.7.15. בין לבין, נשמעו סיכומי הצדדים.
  1. ביום 25.6.15 נתקבלה חוות דעת, ממנה עולה כי הנאשם 1 סובל ממחלת נפש, התנהגותו בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו נבעה ממצבו הפסיכוטי, הוא לא הבין את טיב מעשיו ותוצאותיו והוא אינו מסוגל לעמוד לדין. בשל מצבו, הומלץ על ידי הפסיכיאטר המחוזי על מתן צו טיפול מרפאתי כפוי.
  1. ב"כ הצדדים הודיעו כי הם מאמצים את האמור בחוות הדעת, היינו כי הנאשם אינו כשיר דיונית ומהותית לעמוד לדין. המחלוקת שנותרה בין הצדדים נוגעת לנפקות המשפטית האופרטיבית של מסקנות הפסיכיאטר המחוזי.

טיעוני הצדדים

  1. ב"כ המאשימה הפנתה לסעיף 170 לחסד"פ הדן באי כשירות דיונית, לע"פ 9078/09 פלוני נ' מדינת ישראל ולע"פ 460/89 ועקנין נ' מדינת ישראל הדנים במקרה של אי כשירות דיונית ומהותית ולהלכת וחנון החלה לשיטתה במקרה של אי כשירות מהותית בלבד. לטענתה, על מנת להורות על זיכוי הנאשם 1 מחמת אי כשירות מהותית, יש לקבוע תחילה כי העבירה בוצעה, אולם לא ניתן לעשות כן מאחר והנאשם 1 אינו כשיר לעמוד לדין.

כמו כן הפנתה לסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש ולת"פ 38943-06-15 מדינת ישראל נ' שטבון וטענה כי החוק מחייב את בית המשפט לקבוע כי תקופת הטיפול המרבית תהא זהה לתקופת המאסר המרבית, הקבועה לצד העבירה, וזאת למשך 3 שנים.

לנוכח דברים אלו, עתרה ב"כ המאשימה להורות על הפסקת ההליכים וליתן צו טיפול מרפאתי כפוי בעניינו של הנאשם לתקופה של 3 שנים.

  1. הסניגור הפנה לסעיף 34ח לחוק העונשין הדן באי כשירות מהותית ולהלכת וחנון החלה לשיטתו במקרה של אי כשירות דיונית ומהותית, ועתר להורות על זיכוי הנאשם 1.

הסניגור הפנה לחוות הדעת וטען כי הנאשם 1 אינו מסוכן ולפיכך, אין להורות בעניינו על מתן צו טיפול מרפאתי כפוי. יצוין כי בהקשר זה טענה ב"כ המאשימה כי לא ניתן לאמץ חלקית את חוות הדעת ומשכך יש לדחות טענה זו.

לחילופין טען הסניגור כי על פי לשון החוק, התקופה המרבית לצו טיפול מרפאתי כפוי נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. משכך, ביקש להורות על מתן צו טיפול מרפאתי כפוי בהתאם לסעיף 15(ב) לחוק ולקצוב את הצו לתקופה שלא תעלה על חודשיים.

הסניגור הוסיף כי על פי סעיף 170 לחסד"פ, לנאשם, באמצעות סנגורו, זכות לדרוש את בירור אשמתו גם אם נמצא שאינו כשיר לעמוד לדין וביקש כי בית המשפט ייתן הכרעת דין בעניינו של הנאשם 1.

זיכוי או הפסקת הליכים

  1. סעיף 34ח לחוק העונשין מורה:

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש –

(1)        להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או

(2)        להימנע מעשיית המעשה."

אי הכשירות המהותית, נוגעת לשאלה האם הנאשם היה בעל יכולת הבנה או שליטה בעת ביצוע המעשה, עקב מצבו הנפשי או השכלי, ואם עומד לו הסייג לאחריות פלילית הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, שעניינו אי שפיות הדעת.

סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי מורה:

       (א) קבע בית המשפט, לפי סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשט"ו-1955, או לפי סעיף 19ב (1) לחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט-1969, שנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין, יפסיק את ההליכים נגדו; אולם אם ביקש הסניגור לברר את אשמתו של הנאשם, יברר בית המשפט את האשמה, ורשאי הוא לעשות כן אף מיזמתו מטעמים מיוחדים שיירשמו.

       (ב) מצא בית המשפט בתום בירור האשמה, כי לא הוכח שהנאשם ביצע את העבירה, או מצא שהנאשם אינו אשם – שלא מחמת היותו חולה נפש לאו-בר-עונשין – יזכה את הנאשם; לא מצא בית המשפט לזכות את הנאשם, יפסיק את ההליכים נגדו, ורשאי הוא להפסיקם גם לפני תום בירור האשמה.

אי הכשירות הדיונית, נוגעת לשאלה האם עתה במסגרת ההליך המתברר נגדו יכול הנאשם לעמוד לדין. סעיף 170 לחסד"פ דן באי הכשירות הדיונית ולפיו, במידה ונקבע כי הנאשם נעדר כשירות דיונית, קרי, אינו מסוגל לעמוד לדין- יפסיק בית המשפט את ההליכים נגדו.

על פי לשון סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי, לנאשם אשר נמצא שאינו כשיר לעמוד לדין עומדת הזכות לברר את אשמתו לגופה. התוצאה יכולה להיות זיכוי או הפסקת ההליכים. בכל מקרה, אין אפשרות להרשיע את הנאשם.

  1. המחלוקת נוגעת לשאלה מהו הדין, מקום בו עסקינן בנאשם אשר אין מחלוקת כי אינו כשיר לעמוד לדין, וגם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה בה הואשם?
  1. בע"פ 9078/09 בעניין פלוני, נקבע כי ככלל, במצב דברים זה, יש מקום להורות על הפסקת הליכים:

"במצב הדברים הרגיל, כאשר הליך פלילי מופסק בשל חוסר מסוגלות של הנאשם לעמוד לדין, הפסקת ההליך מביאה מיניה וביה להפסקת בירור השאלה אם הנאשם היה חסר יכולת הבנה או יכולת בחירה על פי סעיף 34ח לחוק העונשין".

עוד נקבע, כי ייתכנו מקרים נדירים, בהם יורה ביהמ"ש על הפסקת ההליך, אך גם יהא רשאי לקבוע כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו. זאת, כאשר הדיון המשפטי הגיע לקיצו וכל חומר הראיות כבר הונח בפני ביהמ"ש, אך עובר למתן הכרעת הדין, נמצא כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין (ראה פסקה 15 לפסק הדין). ברי, כי לצורך תחולת סעיף 34ח לחוק העונשין נדרשת, מעבר לקביעה כאמור על פי חוות דעת פסיכיאטרית, גם קביעה כי הנאשם ביצע את העבירה.

  1. ברע"פ 2675/13 בעניין וחנון, נמנע בית המשפט העליון מלדון בסוגיה האם הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין וקבע מפורשות שאינו אחראי למעשיו. רע"פ וחנון שינה את ההלכה הקיימת וקבע כי נאשם אשר נקבע לגביו שהוא חוסה תחת הסייג הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, קרי, לא כשיר מהותית, דינו זיכוי מלא.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט נ' הנדל לעניין סייג אי שפיות הדעת:

"כידוע, חוק העונשין תוקן לפני עשרים שנה, על ידי הוספת חלק מקדמי. פרק ה'1 לחלק זה כותרתו "סייגים לאחריות פלילית". סימן ב' לפרק זה כולל סייגים שונים – קטינות, העדר שליטה, אי שפיות הדעת, שכרות, הגנה עצמית, הגנת בית מגורים, צורך, כורח, צידוק וזוטי דברים. סייגים אלה פותחים באותה לשון: "לא יישא אדם באחריות פלילית". יושם אל לב, כי התוצאה של אי נשיאה באחריות פלילית היא זיכוי".

 במקרה שלפנינו נוהלו הוכחות בתיק, נשמעו כל העדים ועובר למתן הכרעת הדין נתקבלה חוות דעת, על פיה הנאשם 1 סבל מליקוי נפשי בעת ביצוע העבירה, אשר שלל ממנו את היכולת להבין את הפסול במעשהו וכיום אף אינו כשיר לעמוד לדין.

  1. הנה כי כן, דומה מקרה וחנון לעניין שלפנינו (בשני המקרים התבררה אשמתו של הנאשם), ושם הוכרע כי משקיים בחוות הדעת הפסיכיאטרית ממצא שאינו שנוי במחלוקת בדבר העדר אחריות פלילית מחמת אי שפיות, יש לזכות הנאשם זיכוי מלא.
  1. המאשימה סבורה כי לא ניתן לקבוע האם ביצע הנאשם 1 את המעשה המיוחס לו, מאחר והוא אינו כשיר לעמוד לדין, ומשכך לא ניתן להחיל את סעיף 34ח לחוק העונשין. כפי שיפורט מיד, הובאו לפני ראיות, המוכיחות מעבר לכל ספק סביר, את ביצוע היסוד העובדתי של המעשים המיוחסים לנאשם 1.

טיפול מרפאתי על פי צו בית משפט

  1. נושא המישור הטיפולי מוסדר בחוק טיפול בחולי נפש.
  1. הוראת סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש מתייחסת למצב הדברים עליו חלה הוראת סעיף 34ח לחוק העונשין, קרי – למצב בו הנאשם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה בה הוא מואשם, ובה נקבע:

"(ב) הועמד נאשם לדין פלילי ובית המשפט מצא כי הוא עשה את מעשה העבירה שבו הואשם, אולם החליט, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו הוא, שהנאשם היה חולה בשעת מעשה ולפיכך אין הוא בר-עונשין, ושהוא עדיין חולה, יצווה בית המשפט שהנאשם יאושפז או יקבל טיפול מרפאתי".

מכאן אנו למדים קיומה של החובה על פי דין לקבוע כי הנאשם 1 ביצע את העבירה, עובר למתן הצו לפי סעיף 15(ב) לחוק:

  1. על נסיבות המקרה העידו בפרשת התביעה, בין השאר, מר יאיר סעדי, מאבטח בלשכת הרווחה והמתלוננת.
  1. את אשר אירע ביום האירוע תיאר מר יאיר סעדי באלו המילים:

".. שמענו צעקות.. גב' פלונית קמה.. ועברה לחדר אחר בסערת רגשות.. היא דיברה עם העובדות הסוציאליות שעובדות בלשכה שלנו.. מתוך סערת רגשות וקול קצת גבוה.. הלכתי לכיוון החדר איפה שפלונית הייתה.. אני הייתי עם הגב לחדר השני, זה דלת מול דלת, דיברתי עם פלונית, ואז שמענו דפיקה חזקה על הדלת.. פניתי לחדר השני לראות מה קרה, ואז ראיתי את הנאשם עומד ליד הדלת, ופניתי אליו וביקשתי ממנו בצורה יפה שיעזוב את המקום והם באמת נענו לבקשתי" (עמ' 16 ש' 29 ואילך).

  1. העד תיאר בחקירתו הנגדית כיצד נראתה המתלוננת סמוך לאחר שהנאשם דפק בחוזקה על דלת הכניסה לחדר: "היא ישבה והייתה צמודה לפינה. יש שם ארונית קטנה והיא הייתה צמודה לפינה, לחוצה כזו (מדגים שהיא הייתה לחוצה עם ידיים קפוצות)" (עמ' 25 ש' 5). תמונה של החדר הוגשה וסומנה נ/2, על גביה סימן העד היכן ישבה המתלוננת כשנכנס לחדר.
  1. על שהתרחש ביום האירוע מסרה המתלוננת את הדברים הבאים:

".. איך שנכנסנו לפגישה פלונית מיד החלה לקלל ולצעוק.. כשהבנתי שהרוחות סוערות והרגשתי מאוד מאוימת החלטתי שאני צריכה לסיים את השיחה.. י.מ. קם, התקרב אליי דפק על הדלת בשתי הידיים שלו, הדלת היא סמוכה למקום הישיבה שלי, שנפתחת לכיוון שלי, וצעק אני אהפוך הכל, אני אשרוף הכל, אני אגיע לעליון, בשלב הזה נכנס המאבטח שהצליח להוציא אותו.. (עמ' 28 ש' 24-11).

 

  1. באשר למכה בדלת מסרה המתלוננת את הדברים הבאים:

"… איפה את היית ואיפה הדלת?

הדלת נפתחת לקיר שלי, הוא דפק בדלת בצורה כזו בחוזקה, לא משהו חלש אלא משהו מאיים, אני לא נמצאת במצב כזה, כי זה היה לייט, זו הייתה חוויה קשה, במיוחד שהייתה כוננית בצד הזה, המרחק היה צר בנינו, ואני נדחקתי באקט כזה לפינה, לא הייתה לי דרך להימלט חוץ מלקוות שהכל יעבור בשלום.

… את אמרת שהרמת את התיק להגן על הפנים שלך, למה הרמת את התיק?

כי שום דבר לא חצץ בנינו והיה מרחק נגיעה, וזה היה כדי לשים משהו בנינו לחצוץ בנינו, הרגשתי מאוד מבוהלת ומאוימת (עמ' 28 ש' 28 עד עמ' 29 ש' 5).

 סעיף 192 לחוק דן בעבירת האיומים וקובע:

" המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים".

 הלכה מושרשת היא כי האיום נבחן אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. אין לבחון האם דברי האיום פעלו להפחיד או להקניט את אותו אדם כלפיו נאמרו דברי האיום, אלא האם בנסיבות בהן נאמרו עלולים היו להפחיד או להקניט אדם רגיל (ר' ע"פ 237/53 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ח 295,299 (1954), ע"פ 3779/99 חמדני נ' מדינת ישראל פ"ד נב(1) 408, 415 (1998), ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 373, 379 (1989)).

  1. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, קראתי את פרוטוקול הדיון ועיינתי במוצגים, אני קובע שהוכח בפני מעל לכל ספק סביר וכנדרש במשפט פלילי כי הנאשם 1 ביצע את היסוד העובדתי של העבירות המיוחסות לו.
  1. הכרעתי מתבססת, בין השאר ובעיקר, על עדות המתלוננת אשר נמצאה עליי אמינה ומהימנה. היא העידה מכלי ראשון על האירוע בו נכחה. עדותה הייתה מדויקת, במגבלות הזיכרון, היא לא ניסתה להכפיש את הנאשמים בדבריה בדרך של אי אמירת אמת או הוספת פרטים שקריים ולא העצימה את האירוע.
  1. עיון בתמונה המתעדת את החדר (נ/2) ועדות המתלוננת, מלמדים כי מדובר בחדר קטן וצר, עובדה שיש בה, בהתחשב בנסיבות, כדי להסביר את סערת הרגשות ועוצמת האיום שחשה המתלוננת.
  1. לא זו אף זו, עדותו של מר יאיר סעדי, לפיה המתלוננת נמצאה לחוצה וצמודה לפינת החדר, כמו גם עדותה של המתלוננת שלא נסתרה, לפיה הגנה על עצמה באמצעות התיק, מלמדים על תחושות האימה שחשה.
  1. הסניגור בסיכומיו טען לסתירות או תמיהות שקיימות, לטעמו, בנקודות הבאות:
  • לטענת הסניגור, המאבטח העיד כי לאחר ששמע דפיקה בדלת, ראה את הנאשם 1 בדרכו לצאת מהחדר. מנגד העידה המתלוננת כי הנאשם 1 דפק על הדלת ולאחר מכן התקרב אליה והשמיע לעברה את האיומים.

לא מצאתי תימוכין לטענה זו, נהפוך הוא, המאבטח העיד כי הבחין בנאשם 1 עומד ליד הדלת (עמ' 17 ש' 11-10) ובהמשך מסר כי עמד מתחת למשקוף (עמ' 24 ש' 28). כך או כך, הנאשם 1 לא עזב את המקום, אלא לאחר שהתבקש לעשות כן.

אשר למתלוננת, מעדותה עולה כי במקביל לדפיקה על הדלת, השמיע באוזניה הנאשם 1 את דברי האיום ובשלב זה נכנס המאבטח והוציאו (עמ' 28 ש' 20-17). כמו כן מסרה כי בזמן שדפק על הדלת בחוזקה עמד "קרוב לדלת אבל בתוך החדר" (עמ' 34 ש' 23).

  • לטענת ב"כ הנאשם 1, המאבטח העיד כי לא שמע איומים מצד הנאשם 1 (עמ' 24 ש' 29 ועמ' 25 ש' 3-1).

המאבטח אימת כי נשמעו צעקות במהלך הפגישה וכי נשמעה דפיקה חזקה על הדלת, בחקירתו הנגדית מסר את הדברים הבאים: ".. אני צריך לטפל בשני מוקדים כמאבטח במקביל, אני רואה בלאגן בחדר אחד וצעקות בחדר השני" (עמ' 26 ש' 22-21).

  • לטענת ב"כ הנאשם 1, בחקירתה הראשית העידה המתלוננת כי הנאשם 1 אמר לה "אני אשרוף הכל" ובהמשך מסרה כי אמר לה "אני אעלה בלהבות".

כשנשאלה המתלוננת על הסתירה לכאורה בדבריה, השיבה: ".. אני זוכרת שהוא אמר כשהוא דפק על הדלת אני אשרוף הכל, אני אעלה בלהבות משהו כזה, זה או זה, זה אותו דבר.." (עמ' 33 ש' ש' 17-3).

  • לטענת ב"כ הנאשם 1, המתלוננת מסרה כי ביקשה מהמאבטח להוציא את הנאשם 1 מהחדר, והמאבטח מסר כי לא התבקש להוציאו (עמ' 17 ש' 10).

מעדותו של המאבטח עולה כי הגיע לחדר לאחר שנשמעה דפיקה חזקה על דלת הכניסה, פנה אל הנאשם 1 וביקש ממנו לעזוב את המקום (עמ' 17 ש' 11-8). מעדותה של המתלוננת עולה כי המאבטח הגיע לחדר בשל התלהטות הפגישה והוציא את הנאשם 1 מהחדר (עמ' 33).

  1. לאחר שבחנתי דבריהם- לא מצאתי שמדובר בסתירות היורדות לשורש העניין. מדובר בהבדלים שעשויים לנבוע מהחוויה השונה של מי שצופה באֵרוע, לעומת מי שמהווה חלק ממנו. חלק נובעים מהתייחסות לנקודת זמן שונה. חלף מחלוף הזמן. חלק הם כה זניחים, שאין להם כל משמעות. מכל מקום, השדרה המרכזית של הסיפור זהה אצל שני העדים שנכחו באֵרוע.
  1. סעיף 57 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע כי 'סתירות בעדותם של עדים אין בהן כשלעצמן, כדי למנוע את בית המשפט מקביעת עובדות שלגביהן חלו הסתירות'. הכלל בעניין זה הינו כי מהימנותו של עד תיפגע רק מקום בו נפלו בעדותו סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין שלא ניתן להן הסבר מניח את הדעת [ראו למשל: ע"פ 8994/08, פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 15 (1.9.2009); ע"פ 102/09 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 13 (7.4.2011)].

בע"פ 100/55 מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלה נקבע בין השאר כי:

"לא יפלא, איפוא, שסתירות ואי- דיוקי-לשון שכיחים הם לא רק בדברי עדים שונים… כי אם גם בדבריו של עד אחד גופו, בתשובותיו בחקירה הראשית ובחקירה הנגדית, ובהתחשב בדברים אשר בא כוח הצד האחד או הצד האחד משתדלים לשים בפיו".

 

  1. לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנאשם 1 ביצע את היסוד העובדתי המיוחס לו.

קביעת תקופת טיפול מרפאתי מרבית

 

  1. כפי שנקבע בתיקון מספר 8 לחוק, סעיף 15(ד1) קובע כי תקופת הטיפול המרפאתי הכפוי המרבית שיכול לקבוע בית משפט, לגבי נאשם שלא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה, לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה בחוק לעבירה שבוצעה.
  1. שאלה שעלתה לדיון היא האם בכל מקום בו הוחלט להוציא צו אשפוז כפוי או צו טיפול מרפאתי כפוי, יש להורות על תקרת תקופת האשפוז המרבית או, כפי שטוען הסניגור, להורות כי הנאשם יהיה תחת צו תקופה זהה לתקופה אותה הוא יכול היה לרצות, אילו היה נגזר דינו.
  1. בפסקי דין שניתנו לאחרונה, נקבע כי מהותית, מרוח הוראות החוק, מעיון בדברי ההסבר ומנוסחו של צו האשפוז, על בית המשפט לקבוע את תקופת האשפוז המרבית.
  1. הנני מצטרף בעניין זה לקביעותיו של סגן הנשיאה כב' השופט טרסי והנמקותיו בת"פ 38943-06-15 מדינת ישראל נ' שטבון, שם נקבע בין השאר כי:

 

"אם אין די בכל אלה על מנת להבהיר כי אין מקום להפעלת שיקול דעת נרחב ולשקילת שיקולים בעלי אופי "עונשי", כפי שמבקשת ההגנה לעשות, הרי שראוי לעמוד בקצרה על ההבחנה העקרונית שבין ענישה לבין מתן צו לאשפוז או טיפול מרפאתי כפוי של חולי נפש. בעוד הענישה.. מטרתה להשיב לנאשם כגמולו על מעשיו הרעים, להגן על הציבור, להרתיע אותו ואת הרבים מפני ביצוע מעשים דומים ולעיתים אף לסייע בשיקומו, הרי שתכלית האשפוז.. מטרתו העיקרית הנה קבלת טיפול רפואי.. בהתאם לכך אף אין מקום ליישם את מבחני, מתחמי ושיקולי הענישה בקביעת התקופה המרבית".

 

סוף דבר

 

  1. נוכח כל האמור ומכח הלכת וחנון, אני מורה על זיכויו של הנאשם 1 מחמת סייג אי השפיות.
  1. מכח סמכותי בהתאם לסעיף 15ב, ולאחר שמצאתי כי הנאשם ביצע את המעשה המיוחס לו, מצאתי להורות על מתן צו טיפול מרפאתי כפוי. במקרה שלפניי, מייחס כתב האישום לנאשם 1 עבירת איומים שלצדה עונש של 3 שנות מאסר. לפיכך, אני מורה כי צו הטיפול המרפאתי יעמוד בתוקף לתקופה אשר לא תעלה על 3 שנים.
  1. מובהר בזאת, בהתאם ללשון התיקון לחוק, כי קביעת התקופה המרבית אינה מעידה כלל ועיקר על התקופה בה ישהה הנאשם 1 בפועל תחת צו לטיפול מרפאתי כפוי, שכן בית המשפט אינו קובע את תקופת הטיפול בפועל וסמכות זו מוקנת לוועדה הפסיכיאטרית.
  1. הפסיכיאטר המחוזי מתבקש לזמן את הנאשם 1 בפני ועדה פסיכיאטרית.
  1. המזכירות תשלח העתק החלטה לפסיכיאטר המחוזי.

אשר לנאשמת 2:

עדויות התביעה

 

  1. מטעם התביעה העידו מר אלכסנדר קובלנצ'יק, גובה הודעת הנאשם 1, מר סטניסלב מולדבנוב, גובה הודעת הנאשמת 2 ומר איתן צאירי, שוטר שהגיע למקום בעקבות דיווח על האירוע. מטעם התביעה הוגשו בהסכמה הודעות הנאשמים (ת/1 ו-ת/3) ודו"ח פעולה ממנו עולה כי הנאשמת 2 מאיימת לפגוע באנשים בלשכת הרווחה .
  1. על נסיבות המקרה העידו בין השאר, מר יאיר סעדי, מאבטח בלשכת הרווחה והמתלוננת.
  1. את אשר אירע ביום האירוע תיאר מר יאיר סעדי באלו המילים:

".. שמענו צעקות.. גב' פלונית קמה.. ועברה לחדר אחר בסערת רגשות.. היא דיברה עם העובדות הסוציאליות שעובדות בלשכה שלנו.. מתוך סערת רגשות וקול קצת גבוה.. הלכתי לכיוון החדר איפה שפלונית הייתה.. אני הייתי עם הגב לחדר השני, זה דלת מול דלת, דיברתי עם פלונית, ואז שמענו דפיקה חזקה על הדלת.. פניתי לחדר השני לראות מה קרה, ואז ראיתי את הנאשם עומד ליד הדלת, ופניתי אליו וביקשתי ממנו בצורה יפה שיעזוב את המקום והם באמת נענו לבקשתי" (עמ' 16 ש' 29 ואילך).

  1. העד תיאר בחקירתו הנגדית כיצד נראתה המתלוננת סמוך לאחר שהנאשם דפק בחוזקה על דלת הכניסה לחדר: "היא ישבה והייתה צמודה לפינה. יש שם ארונית קטנה והיא הייתה צמודה לפינה, לחוצה כזו (מדגים שהיא הייתה לחוצה עם ידיים קפוצות)" (עמ' 25 ש' 5). תמונה של החדר הוגשה וסומנה נ/2, על גביה סימן העד היכן ישבה המתלוננת כשנכנס לחדר.
  1. המתלוננת סיפרה בחקירתה על מהות הפגישה בינה לבין הנאשמים:

".. המטרה של הפגישה הייתה להכיר אותם, מאחר ולא פגשתי אותם.. התמניתי ללוות את תיק האימוץ, לא אני פתחתי את תיק האימוץ, ולכן גם לא הכרתי את הזוג. ביקשתי במפגש הזה, להסביר להם את התהליך המשפטי בפניו הם עומדים והיה חשוב לי שהם ידעו על קיומו של הדיון הראשון וייוצגו על ידי עו"ד.." (עמ' 28 ש' 11-8).

 

  1. על שהתרחש ביום האירוע מסרה המתלוננת את הדברים הבאים:

".. איך שנכנסנו לפגישה פלונית מיד החלה לקלל ולצעוק.. כשהבנתי שהרוחות סוערות והרגשתי מאוד מאוימת החלטתי שאני צריכה לסיים את השיחה.. י.מ. קם, התקרב אליי דפק על הדלת בשתי הידיים שלו, הדלת היא סמוכה למקום הישיבה שלי, שנפתחת לכיוון שלי, וצעק אני אהפוך הכל, אני אשרוף הכל, אני אגיע לעליון, בשלב הזה נכנס המאבטח שהצליח להוציא אותו. פלונית נכנסה לחדר, אני הייתי כולי מזועזעת צמודה לכוננית.. היא אמרה לי אני אראה לך מה זה לקחת ילדים, צעקתי אמאלה, הרמתי את התיק כדי להגן על הפנים שלי, ופלונית עוד הוסיפה אני אעשה הכל כדי למצוא אותך, אני אמצא אותך בכל מקום.. אני לא זוכרת מי הוציא אותה, אולי המאבטח.. היא גם יצאה מהחדר תוך כדי צעקות". (עמ' 28 ש' 24-11) (ההדגשה אינה במקור- א.נ).

 

  1. באשר למכה בדלת מסרה המתלוננת את הדברים הבאים:

"… איפה את היית ואיפה הדלת?

הדלת נפתחת לקיר שלי, הוא דפק בדלת בצורה כזו בחוזקה, לא משהו חלש אלא משהו מאיים, אני לא נמצאת במצב כזה, כי זה היה לייט, זו הייתה חוויה קשה, במיוחד שהייתה כוננית בצד הזה, המרחק היה צר בנינו, ואני נדחקתי באקט כזה לפינה, לא הייתה לי דרך להימלט חוץ מלקוות שהכל יעבור בשלום.

…את אמרת שהרמת את התיק להגן על הפנים שלך, למה הרמת את התיק?

כי שום דבר לא חצץ בנינו והיה מרחק נגיעה, וזה היה כדי לשים משהו בנינו לחצוץ בנינו, הרגשתי מאוד מבוהלת ומאוימת (עמ' 28 ש' 28 עד עמ' 29 ש' 5).

גרסת הנאשמת 2

 

  1. בהודעתה, ת/3 מסרה הנאשמת 2 את הדברים הבאים:

"…. אני איימתי ואני ארצח אותה אם יהיה צורך. אני לא איימתי, אני אמרתי לה שאלוהים שישלם לה בשמיים, זה שהיא פחדנית וסוג של הומו סוג של לסבית, עובדת זונה.. אבא של הבת שלי פלוני. הוא גם לא איים עליה, אם כבר מדברים אני זו שאיימתי עליה.. לא אני ולא אבא של הילדה לא איימנו, היא נלחצה מעצמה.. היא חטפה לי את הילדה בסוף אוגוסט של שנה שעברה מיד אחרי שילדתי אותה.. היא רוצה להכניס אותי לבית הסוהר, שיהיה לה יותר קל לקחת את הילדה..".

 

  1. בחקירתה הראשית מסרה את הדברים הבאים: "…. הייתי מאוד עצבנית ומדוכאת.." (עמ' 52 ש' 13-12) "..כן קיללתי קצת.." (עמ' 52 ש' 15) ".. צעקתי.." (עמ' 52 ש' 17).
  1. משנשאלה בחקירתה הנגדית האם קיללה את המתלוננת, השיבה: "..קיללתי, אבל לא את גב' חגי לולו, אלא את גב' שמר" (עמ' 54 ש' 14-13). בהמשך הוסיפה לעמוד על כך שלא קיללה (עמ' 56 ש' 3-1).
  1. בחקירתה הנגדית, הכחישה הנאשמת 2 את האמור בהודעתה במשטרה, לרבות אמרתה "…. אני איימתי ואני ארצח אותה אם יהיה צורך" (ר' ת/3 ש' 2 ועמ' 54 ש' 10) ומסרה: "אני לא זוכרת שום דבר ממה שכתוב שם, אני לא יודעת אם מה שכתוב שם זה אני       אמרתי.. הכל שקר וכזב" (עמ' 54 ש' 20-15).
  1. משנשאלה בחקירתה למה התכוונה כשאמרה למתלוננת "..אמצא אותך בכל מקום", השיבה: ".. התכוונתי שאם אלוהים ירצה למצוא אותה הוא ימצא אותה. שידו של אלוהים יימצא אותה" (עמ' 55 ש' 17-16). בהמשך מסרה: "..לא אמרתי ולא קיים דבר כזה" (עמ' 55 ש' 19-18).
  1. משנשאלה האם הטיחה במתלוננת שהיא חוטפת ילדים, השיבה בשלילה, ואמנם כשנשאלה האם היא חושבת שהמתלוננת חוטפת ילדים השיבה: "אני לא חושבת, אני בטוחה שהיא חוטפת ילדים" (עמ' 56 ש' 16-13).
  1. הנאשמת 2 השיבה בשלילה כשנשאלה האם ייתכן שאמרה באירוע דברים שכיום אינם זכורים לה, וזאת בניגוד לעדותה בחקירה הראשית, שם מסרה שאינה זוכרת את האירוע במלואו, עקב מספר אירועים מוחיים (עמ' 51 ש' 23 ועמ' 56 ש' 6-4).

דיון

סעיף 192 לחוק דן בעבירת האיומים וקובע:

"המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים".

הפסיקה לגבי עבירת האיומים שבה וקובעת:

"עבירת האיומים (סעיף 192 לחוק העונשין) קשה היא. תחומי התפרסותה אינם ברורים. המקרים הקיצוניים אינם מעוררים קושי. מקרי הביניים מעוררים לעתים קרובות בעיות קשות של תיחום הגבול בין אמירה מותרת לבין איום אסור. דומה כי הטעם לכך נעוץ בערכים אשר עליהם באה העבירה להגן ערכים אלה הם בעיקר השלווה הנפשית, הביטחון וחירות הפעולה של הפרט..." (ע"פ 103/88, ליכטמן נ' מדינת ישראל, עמוד 384).

ובמקום אחר:

"לא כל התייחסות שלילית לאחד או יותר מהתחומים המוזכרים בסעיף 192 עולה כדי איום. יש והאיום הוא ברור וחד-משמעי, כאשר הוא מפורש ובוטה. יש ומתעורר קושי בהכרעה אם אכן מדובר בביטוי מאיים. כך, באשר לביטויים גבוליים שיש בהם איום נרמז או איום מוסווה וכך, לעתים, בביטויים בעלי משמעות מאיימת בנסיבותיו המיוחדות של המאוים" (ר' רע"פ 2038/04, לם נ' מדינת ישראל).

וכן:

"הקביעה אם תוכן הביטוי הוא מאיים נעשית על פי אמת מידה אובייקטיבית. הבחינה נעשית מנקודת מבטו של האדם מן הישוב, המצוי בנסיבותיו של המאוים, ולא על פי אמת מידה סובייקטיבית ומנקודת מבטו של המאוים בלבד…לפיכך, על מנת לקבוע אם תוכן הביטוי עולה כדי איום, על בית במשפט לבחון 'אם יש בדברים כדי להטיל אימה בלבו של אדם רגיל מן היישוב בנסיבותיו של האדם שנגדו הופנה האיום' (פסק דין חמדני, בעמוד 415). יודגש, כי בחינת תוכנו של הביטוי אינה מתבצעת באופן המנותק מן הנסיבות אלא בתוך ההקשר בו ניתן הביטוי. בית המשפט יבחן את הנסיבות שאפפו את מסירת הביטוי ואת הנסיבות בהן הוא נקלט…" (ר' רע"פ 2038/04, לם נ' מדינת ישראל, סעיף 12).

 

  1. הלכה מושרשת היא כי האיום נבחן אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. אין לבחון האם דברי האיום פעלו להפחיד או להקניט את אותו אדם כלפיו נאמרו דברי האיום, אלא האם בנסיבות בהן נאמרו עלולים היו להפחיד או להקניט אדם רגיל (ר' ע"פ 237/53 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ח 295,299 (1954), ע"פ 3779/99 חמדני נ' מדינת ישראל פ"ד נב(1) 408, 415 (1998), ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 373, 379 (1989)).
  1. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, קראתי את פרוטוקול הדיון ועיינתי במוצגים, אני קובע שהוכח בפני, מעבר לספק סביר, כי הנאשמת 2 ביצעה את העבירה המיוחסת לה.
  1. אני קובע כי הוכח שהדברים שהשמיעה הנאשמת 2 כלפי המתלוננת, כמו גם אמרות נוספות שעלו מעדותה, על רקע הנסיבות הכוללות שאפפו את האירוע, מהווים איומים כמשמעותם בסעיף 192 לחוק.
  1. הכרעתי מתבססת, בין השאר ובעיקר, על עדות המתלוננת אשר נמצאה עליי אמינה ומהימנה. היא העידה מכלי ראשון על האירוע בו נכחה. עדותה הייתה מדויקת, במגבלות הזיכרון, היא לא ניסתה להכפיש את הנאשמים בדבריה בדרך של אי אמירת אמת או הוספת פרטים שקריים ולא העצימה את האירוע.
  1. גרסת המתלוננת נתמכת אף בדיווח שהתקבל במשטרה על ידי המדווחת, הגב' אורלי שלום, מיד עם קרות האירוע. הוגש דו"ח הפעולה של המשטרה, ת/2, המגלם את פרטי המקרה כפי שנמסרו על ידי המדווחת ואת פרטי הטיפול באירוע.

במהלך ניהול ההוכחות הסניגורים לא הביעו התנגדותם להגשת דו"ח הפעולה (פרו' עמ' 24). בסיכומיה, טענה הסניגורית כי אין מדובר בראיה לאמיתות תוכנה, וכי הדברים המצוינים בדו"ח הם בגדר עדות שמועה.

התביעה לא הביאה כעדה את המדווחת, הגב' אורלי שלום. מטעם התביעה העיד מר איתן צאירי, שוטר שהגיע למקום בעקבות הדיווח וערך את הדו"ח. הסניגורית חקרה את העד.

סעיף 10ב לפקודת הראיות, מאפשר, להגיש לבית המשפט אמרה בכתב שניתנה מחוץ לבית המשפט, כראיה, אף אם נותנה אינו עד במשפט, אם שני הצדדים הסכימו לכך ותוכן האמרה לא היה שנוי במחלוקת, ובלבד שהנאשם היה מיוצג על ידי עורך דין.

לאור כל האמור, אני קובע כי דו"ח הפעולה מהווה ראיה קבילה ויש בו כדי לחזק ולסייע לפי העניין, את גרסת המתלוננת.

  1. עוד הוסיפה הסניגורית וטענה למחדלי חקירה, בין השאר על ידי כך שלא נעשה ניסיון לחקור את המודיעה, הגב' אורלי שלום, שהתקשרה למוקד המשטרה ומסרה דיווח על האירוע (דו"ח הפעולה הוגש וסומן ת/2).

לאחר שעיינתי בהודעות הנאשמת 2, התרשמתי באופן שלילי מאופן עדותה, השתכנעתי שעדי התביעה דוברים אמת ונתתי בהם אמון מלא, אני קובע כי לא היה בביצוע המחדלים הנטענים כדי לשנות את התוצאה המרשיעה.

כידוע, שיטת המשפט הישראלית אינה דורשת הבאת "הראיה המקסימלית", אלא הרמת נטל השכנוע מעבר לספק סביר:

"השאלה עליה צריך בית משפט לענות, היא לעולם האם הראיות שהובאו בפניו די בהן לצורך הוכחת אשמתו של נאשם מעבר לספק סביר, בהבדל מהשאלה האם היו ראיות אחרות, נוספות, טובות יותר שניתן היה להביאן. שיטת המשפט שלנו אינה דורשת את הראיה המכסימלית, אלא את הרמת נטל השכנוע" (ע"פ 4606/12 ולדימיר זכרוב נ' מדינת ישראל).

  1. עיון בתמונה המתעדת את החדר (נ/2) ועדות המתלוננת, מלמדים כי מדובר בחדר קטן וצר, עובדה שיש בה, בהתחשב בנסיבות, כדי להסביר את סערת הרגשות ועוצמת האיום שחשה המתלוננת.
  1. לא זו אף זו, עדותו של מר יאיר סעדי, לפיה המתלוננת נמצאה לחוצה וצמודה לפינת החדר, כמו גם עדותה של המתלוננת שלא נסתרה, לפיה הגנה על עצמה באמצעות התיק, מלמדים על תחושת האימה שחשה.
  1. הסניגורית בסיכומיה טענה לסתירות או תמיהות שקיימות, לטעמה, בנקודות הבאות:
  • לטענת הסניגורית, המתלוננת העידה כי הנאשמת 2 עזבה את החדר ובהמשך חזרה והשמיעה לעברה איומים. המאבטח העיד כי מרגע שהנאשמת 2 עזבה את החדר, היה לצידה לאורך כל האירוע (עמ' 17 ש' 21-18).

יוער כי על פי עדות המאבטח מרגע הישמע הדפיקה בדלת התמקד בנאשם 1             (עמ' 17 ש' 9). כמו כן, מעדות המתלוננת עולה כי בשלב בו נכנס המאבטח לחדר, נכנסה גם הנאשמת 2.

יוער אף כי בחקירתו הנגדית מסר המאבטח את הדברים הבאים: ".. אני צריך לטפל בשני מוקדים כמאבטח במקביל, אני רואה בלאגן בחדר אחד וצעקות בחדר השני" (עמ' 26 ש' 22-21).

  • לטענת הסניגורית, המתלוננת העידה כי ידעה שהמפגש עם הנאשמים יהיה טעון וכי המאבטח היה מודע לכך. המאבטח העיד כי לא ידע שהולכת להיות שיחה טעונה (עמ' 17 ש' 17-16).

כשנשאלה על כך המתלוננת, השיבה :"אני את הפגישה לא תיאמתי איתו, אני מתאמת עם עו"ס שאמרה לי שצריך לדאוג שהדלת צריכה להיות פתוחה, עדכנו אותו בבוקר, לא שבוע לפני כן, הוא אמר אני בסביבה כאן, בחוץ, החדר היה קטן אפילו מלהכניס אותו פנימה" (עמ' 34 ש' 31-26).

לאחר שבחנתי דבריה- לא מצאתי שמדובר בסתירות היורדות לשורש העניין. מדובר בהבדלים שעשויים לנבוע מהחוויה השונה של מי שצופה באֵרוע, לעומת מי שמהווה חלק ממנו. חלק נובעים מהתייחסות לנקודת זמן שונה. חלף מחלוף הזמן. חלק הם כה זניחים, שאין להם כל משמעות. מכל מקום, השדרה המרכזית של הסיפור זהה אצל שני העדים שנכחו באֵרוע.

סעיף 57 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע כי 'סתירות בעדותם של עדים אין בהן כשלעצמן, כדי למנוע את בית המשפט מקביעת עובדות שלגביהן חלו הסתירות'. הכלל בעניין זה הינו כי מהימנותו של עד תיפגע רק מקום בו נפלו בעדותו סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין שלא ניתן להן הסבר מניח את הדעת [ראו למשל: ע"פ 8994/08, פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 15 (1.9.2009); ע"פ 102/09 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 13 (7.4.2011)].

בע"פ 100/55 מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלה נקבע בין השאר כי:

"לא יפלא, איפוא, שסתירות ואי-דיוקי-לשון שכיחים הם לא רק בדברי עדים שונים… כי אם גם בדבריו של עד אחד גופו, בתשובותיו בחקירה הראשית ובחקירה הנגדית, ובהתחשב בדברים אשר בא כוח הצד האחד או הצד האחד משתדלים לשים בפיו".

  1. מנגד, בדבריי הנאשמת 2 התעוררו סתירות מהותיות וגרסאות לא עקביות, המשליכות על מהימנותה. כך למשל, בחקירתה הראשית מסרה כי קיללה את המתלוננת (עמ' 52 ש' 15), בהמשך הדגישה כי קיללה, אך לא את המתלוננת (עמ' 54 ש' 14-13) ולבסוף עמדה על כך שלא קיללה כלל (עמ' 56 ש' 3-1).
  1. מהתרשמותי מהנאשמת 2 ואופן העדתה בפני, ברור כי בערה חמתה כלפי המתלוננת. מעדותה עולה כי לשיטתה, המתלוננת חטפה את בתה והוציאה מחזקתה. אשר למתלוננת, לא מצאתי כי יש לה דבר נגד הנאשמת 2 ולא התרשמתי כי קיים מניע להעליל עלילת שווא על הנאשמת 2.
  1. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר וכנדרש במשפט פלילי כי הנאשמת 2 עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

סוף דבר

  1. בסיכומו של דבר, אני מרשיע את הנאשמת 2 בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ה , 20 יולי 2015, במעמד הצדדים

תחקיר ערוץ 1 חטיפת ילד בן 5 שנים למרכז חירום ל- 30 יום לצורך "איבחון רגשי" – טובת הילד על פי משרד הרווחה גרימת טראומה לקטין ולאימו

תחקיר ערוץ 1 חטיפת הבן של פאני וקנין למרכז חירום ל- 30 יום לצורך "איבחון רגשי".

לאחרונה חטפה פקידת הסעד ליאורה שרעבי מלוד את הבן של האמא פאני וקנין. הבן, נדב וקנין בא לעולם כשהאם הייתה בגיל 37 והיא החזיקה אותו בבטן בסכנת חיים, ומשבא לעולם לא היו יותר שמחים ממנה ומבן זוגה.

פקידת הסעד ראתה את האמא כאישה חלשה, והחליטה לקחת ממנה את בנה, כשהיא אומרת לאם "יש ביקוש לאימוץ לילדים בלונדיניים".

מיד כשנחטף בנה של האם למרכז החירום, הגישה האם באמצעות עו"ד ורדה ברכה שטיינברג ערעור לביהמ"ש המחוזי ואח"כ לעליון להשבת הילד אליה, אולם מדובר בשופטים חותמות הגומי של הרווחה, המשתפים פעולה בנושא הרחקת ילדים מהוריהם והגדלת תעשיית מוסדות הרווחה.

בינתיים הירשו לפאני וקנין לשוחח בטלפון עם נדב, המוחזק במחנה הריכוז לילדים נווה מיכאל, בניהול רשת אמונה, לשם מעבירים ילדים חטופים דתיים. נדב סיפר לאימו בטלפון שהמדריכות משליכות אותו לחדר עונש מרופד, כדי שלא ישמעו אותו בוכה, והן ממוססות לו כדורים לתוך השתייה.

מוטי לייבל, העיתונאי ומייסד קבוצת הורים שכולים לילדים חיים, מלווה את האם ומסקר את נושא החזרת בנה החטוף אליה. מדובר בסחר בילדים הוא אומר, המוסד מקבל 17 אלף ש"ח על כל ילד שמוצא מההורה. אלו נתונים של משרד הרווחה עצמו.

בשנת 2013 פורסם ע"י משרד הרווחה התעריף לילד, מאז התעריף עודכן והוא גבוה הרבה יותר.

תעריפי החזקה מעונות פנימייתיים לילדים

תעריפי החזקה מעונות פנימייתיים לילדים

משרד הרווחה לא יודע כמה ילדים מוצאים מביתם. הנתונים מעורפלים והוא איננו מסור נתונים סטטיסטיים, גם השקרים של דליה לב שדה העסוקה בחטיפות ילדים נועדו לזרות חול בעיני הצופה. משרד הרווחה מוציא בבריונות את הילדים מהבית, כשהוא מגיע עם משטרה ומנתק את הילד בפתאומיות מסביבת מגוריו ומהוריו לצורך "אבחון רגשי". מדובר בשערוריה!

גם השקרים כאילו ששליש מהילדים חוזרים הביתה, נאמרו מהפה לחוץ. משרד הרווחה לא מנפק את מספר הילדים שהוצאו מביתם, מספר הילדים שהוחזרו לביתם, והוא מפריח באופן כוללני סיסמאות באוויר שאינם מחזיקות כוס מים.

כך למשל חוה לוי, פקידת סעד ראשית אמרה בראיון עם עו"ד יוסי נקר, שהם אינם יודעים כמה ילדים הוצאו מביתם, בקישור כאן:

שימו לב, איך בדרך אגב, באותה נשימה תמיד משרד הרווחה מאשים את האמא או האבא בהזנחה ועוד כל מיני דברים. האם יש לדליה לב שדה, כלים משטרתיים לברר זאת? האם דליה לב שדה עברה פוליגרף על סיפורי הבדים שלה?

בעקבות הכתבה, פנו למדורינו עשרות הורים שסיפרו כי דליה לב שדה הייתה ידועה בתפירת תיקים מיניים לאבות, והכול ממוחה הקודח. כמובן שנגד האבות לא הוגש כתב אישום, ואחרי שדליה לב שדה, שלחה את האבות למכלאות הקשר, גרמה לנתק הילדים מאביהם, בשלב השני היא לקחה לאימהות את הילדים בטענות הבזויות כמו בכתבה.

כדי לדרבן את פקידות הסעד להמשיך ולהרוס משפחות, לנתק בין הורים וילדים ולזרוע הרס וחורבן מסתובב סנצ'ו פנצ'ו חיים כץ, הבדיחה הנלעגת ברחבי הארץ ומחלק לנשות ציפורני הטרף הללו פרסים, תעודות הוקרה, אותות מצוינות וכדומה, העיקר לטפח להן את האגו. על חלוקת הפרסים הוא כותב דברים בסגנון: "פרויקט דגל שבו ניתן לראות טיפול עירוני כולל בבעיית התעסוקה מתוך ראייה רוחבית, ארוכת טווח ויצירת מגוון שיתופי פעולה".  בקיצור, בלה, בלה, בלה, או יותר נכון בלע, בלע, בלע.

כידוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. נשים כמו דליה לב שדה עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור. בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

תחקיר ערוץ 1 חטיפת ילד בן 5 שנים למרכז חירום ל- 30 יום לצורך "איבחון רגשי" – טובת הילד על פי משרד הרווחה גרימת טראומה לקטין ולאימו

תחקיר ערוץ 1 חטיפת הבן של פאני וקנין למרכז חירום ל- 30 יום לצורך "איבחון רגשי".

לאחרונה חטפה פקידת הסעד ליאורה שרעבי מלוד את הבן של האמא פאני וקנין. הבן, נדב וקנין בא לעולם כשהאם הייתה בגיל 37 והיא החזיקה אותו בבטן בסכנת חיים, ומשבא לעולם לא היו יותר שמחים ממנה ומבן זוגה.

פקידת הסעד ראתה את האמא כאישה חלשה, והחליטה לקחת ממנה את בנה, כשהיא אומרת לאם "יש ביקוש לאימוץ לילדים בלונדיניים".

מיד כשנחטף בנה של האם למרכז החירום, הגישה האם באמצעות עו"ד ורדה ברכה שטיינברג ערעור לביהמ"ש המחוזי ואח"כ לעליון להשבת הילד אליה, אולם מדובר בשופטים חותמות הגומי של הרווחה, המשתפים פעולה בנושא הרחקת ילדים מהוריהם והגדלת תעשיית מוסדות הרווחה.

בינתיים הירשו לפאני וקנין לשוחח בטלפון עם נדב, המוחזק במחנה הריכוז לילדים נווה מיכאל, בניהול רשת אמונה, לשם מעבירים ילדים חטופים דתיים. נדב סיפר לאימו בטלפון שהמדריכות משליכות אותו לחדר עונש מרופד, כדי שלא ישמעו אותו בוכה, והן ממוססות לו כדורים לתוך השתייה.

מוטי לייבל, העיתונאי ומייסד קבוצת הורים שכולים לילדים חיים, מלווה את האם ומסקר את נושא החזרת בנה החטוף אליה. מדובר בסחר בילדים הוא אומר, המוסד מקבל 17 אלף ש"ח על כל ילד שמוצא מההורה. אלו נתונים של משרד הרווחה עצמו.

בשנת 2013 פורסם ע"י משרד הרווחה התעריף לילד, מאז התעריף עודכן והוא גבוה הרבה יותר.

תעריפי החזקה מעונות פנימייתיים לילדים

תעריפי החזקה מעונות פנימייתיים לילדים

משרד הרווחה לא יודע כמה ילדים מוצאים מביתם. הנתונים מעורפלים והוא איננו מסור נתונים סטטיסטיים, גם השקרים של דליה לב שדה העסוקה בחטיפות ילדים נועדו לזרות חול בעיני הצופה. משרד הרווחה מוציא בבריונות את הילדים מהבית, כשהוא מגיע עם משטרה ומנתק את הילד בפתאומיות מסביבת מגוריו ומהוריו לצורך "אבחון רגשי". מדובר בשערוריה!

גם השקרים כאילו ששליש מהילדים חוזרים הביתה, נאמרו מהפה לחוץ. משרד הרווחה לא מנפק את מספר הילדים שהוצאו מביתם, מספר הילדים שהוחזרו לביתם, והוא מפריח באופן כוללני סיסמאות באוויר שאינם מחזיקות כוס מים.

כך למשל חוה לוי, פקידת סעד ראשית אמרה בראיון עם עו"ד יוסי נקר, שהם אינם יודעים כמה ילדים הוצאו מביתם, בקישור כאן:

שימו לב, איך בדרך אגב, באותה נשימה תמיד משרד הרווחה מאשים את האמא או האבא בהזנחה ועוד כל מיני דברים. האם יש לדליה לב שדה, כלים משטרתיים לברר זאת? האם דליה לב שדה עברה פוליגרף על סיפורי הבדים שלה?

בעקבות הכתבה, פנו למדורינו עשרות הורים שסיפרו כי דליה לב שדה הייתה ידועה בתפירת תיקים מיניים לאבות, והכול ממוחה הקודח. כמובן שנגד האבות לא הוגש כתב אישום, ואחרי שדליה לב שדה, שלחה את האבות למכלאות הקשר, גרמה לנתק הילדים מאביהם, בשלב השני היא לקחה לאימהות את הילדים בטענות הבזויות כמו בכתבה.

כדי לדרבן את פקידות הסעד להמשיך ולהרוס משפחות, לנתק בין הורים וילדים ולזרוע הרס וחורבן מסתובב סנצ'ו פנצ'ו חיים כץ, הבדיחה הנלעגת ברחבי הארץ ומחלק לנשות ציפורני הטרף הללו פרסים, תעודות הוקרה, אותות מצוינות וכדומה, העיקר לטפח להן את האגו. על חלוקת הפרסים הוא כותב דברים בסגנון: "פרויקט דגל שבו ניתן לראות טיפול עירוני כולל בבעיית התעסוקה מתוך ראייה רוחבית, ארוכת טווח ויצירת מגוון שיתופי פעולה".  בקיצור, בלה, בלה, בלה, או יותר נכון בלע, בלע, בלע.

כידוע העבודה הסוציאלית הוא "מקצוע" לפרזיטיות. נשים כמו אלונה לוי עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור. בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

אזהרת עו"ס מסוכנת לציבור הכונפה לילך וולדבאום זריהן: שלחה אבא שנתפס מגדל 3 שתילי מריחואנה למעון נעול לגמילה התמכרויות – מ"ת 35983-05-14

למערכת הגיעה עוד תלונה על עו"ס לילך וולדבאום זריהן, קצינת מעצר למבוגרים ועו"ס בכירה למעצרים. עו"ס זו ממררת את חייהם של אנשים שנעצרים על תיקי מריחואנה פשוטים לשימוש עצמי, צינגלה פה צינגלה שם, והיא מתעלקת להם על החיים, מנפחת סיפורי הבלהות, כותבת תסקירים מופרכים שהעצור מסוכן בגלל ג'וינט וחצי, מקשקשת בלי הרף כמה שהעצור מסוכן, וכמה שחייבים לשלב אותו במסגרת טיפולית נעולה למתמכרים לסמים, בליווי תיאורים מזוויעים וכתיבה בומבסטית על ה"צורך במסגרת טיפולית", אשר הנזק שלה גדול יותר מהתועלת המפוקפקת.

הנה למשל אדם נשוי, אב לתינוקת הלוקה בתסמונת טורט בשילוב עם OCD והפרעות קשב, גידל בביתו שלושה שתילים של מריחואנה. ביג דיל. ראו  מ"ת 35983-05-14. המשטרה השתמשה בו כמודיע משטרתי בכפייה, ועקב הלחצים הרבים שתפקידו זה גרם לו, שכן נאלץ להפליל אנשים ולהיות חשוף לנקמות, נאלץ להירגע באמצעות הצמחים שגידל. המשטרה הגישה נגדו כתב אישום והוא הופנה למסגרת טיפולית ע"י עו"ס קצינת מבחן לילך וולדבאום זריהן. כפי הנראה המשטרה אילצה אותו להלשין על חברים שגם כן מעשנים ג'וינטים. זה מה שקורה למי שמשתף פעולה עם המשטרה ומלשין על החברים שלו.  גומלים לו בנעילה במעון להתמכרויות.

במקום להבין שהאדם פשוט זקוק להרגיע את העצבים הרופפים עקב עבודתו כסוכן משטרה, ולנפק לו מריחואנה רפואית, העו"ס הכינה תוכנית טיפול גרנדיוזית הכולל מסגרת טיפולית סגורה במעון לטיפולי התמכרויות, לרבות אבחונים ומעקב פרטני ע"י עו"ס מומחה להתמכרויות, עו"ס עמיר פירני.

כל זה לווה במילים בומבסטיות על הצורך לאיין את ה"מסוכנות" הגדולה עקב מציאת 3 שתילים של מריחואנה בביתו. שימו לב 3 שתילים. לא 3 עציצים!!! האבא טען שהוא איננו יכול להיכנס למעון לניגמלי התמכרות ממריחואנה, כי אשתו איננה יכולה לגדל את התינוק הקטן לבד, והיא זקוקה לו, גם בגידול התינוק וגם להביא פת לחם הבייתה.

שני העו"סים לילך וולדמן זריהן ועמיר פירני לא נרגעו, וכתבו תסקיר עוד יותר גועלי על האיש, שהתנגדותו להינעל במעון נעול להתמכרויות מעידה על אי יכולת לקחת אחריות, בריחה מאחריות, וסכנה חמורה עוד יותר שהוא יתגלגל לעולם הפשע, כאשר עולם הפשע שעליו אנו מדברים הוא גידול 3 שתילי  מריחואנה.

לאיזה עולם הגענו? המדינה בונה מעונות לנפגעי התמכרויות בעלויות של עשרות מיליוני שקלים.  כל מעון עולה כ 50 מיליון ש"ח. מפריטים את המעונות האלה לעמותות, ואז צדים בני אדם כדי לאכלס את המעונות האלה.

ח"כ אלי אלאלוף בעצמו הוא אחד מבעלי העמותות הבכירים בתחום.

מי שמשרת את בעלי העמותות האלה, אלה העו"סים הכותבים לשופטים תסקירי מבחן ובונים תטכניות טיפול פרטניות.  תופסים אנשים על שטויות, מלבישים עליהם סיפרי בלהות, וכופים עליהם להכנס למעונות הגמילה הנעולים וכל זה בגלל 3 שתילי מריחואנה? מתי צייד האדם לאכלוס מעונות יפסק? אחר כך העו"ס טוענות שהן עושות עבודת קודש.

בעלה של הזונה המשוקמת רונן דיווח לנו שגם לו יש התמכרות בלתי נשלטת וגם הוא צריך להינעל במעון לגמילה מכונפות. אכן יש גברים עם פטיש מיני לכונפות. העונש שלהם זה החתונה איתן. וכך נראית הזונה המשוקמת לילך וולדבאום זריהן. Lilach Waldbaum Zrihen

ועוד אחת:

עו"ד שחר שוורץ מתנהל בשפת ביבים ובאלימות גם נגד שופטים – כינה את השופט יחזקאל אליהו: "מנייק והומו בן זונה שאין לו מזג שיפוטי" / יואב יצחק News1

עו"ד שוורץ מפיץ בדותות ומפר צווים ומכפיש ומטריד שורה של גורמים, כולל עורכי דין שוורץ לא נמנע משימוש בשפת ביבים ומשיגור איומים ואף משיגור מסרונים המטילים דופי בשופט תוך התייחסות לנטיותיו המיניות של אותו שופט שוורץ זוכה מחמת הספר מכתב אישום שהוגש נגדו, אך השופטת קבעה לגביו: "… לא התרשמתי שהנאשם חף מכל פשע והמתלוננת לכאורה העלילה עליו עלילות בדים"

יואב יצחק, http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-104591-00.html

הכרעת דין – ביהמ"ש שלום ראשון לציון שופטת שרית זמיר, ת"פ 25241-09-10 מדינת ישראל נגד עו"ד שחר שוורץ, קובץ pdf

עו"ד שחר שוורץ מתנהל בהפקרות. הוא הפר איסורי פרסום, שיגר איומים, ניסה לסחוט באיומים ובנוסף הפיץ מסמכים חסויים ופרטיים. התנהלותו מעלה שאלות בדבר כשירותו לשמש עורך דין. כך כתבנו ברשימה שפרסמנו כאן ביום 22.07.15 (שהתייחסה להתנהלותו כלפי בחורה אחת), ובאותה עת לא ידענו עד כמה חמורה וקיצונית התנהגותו של עו"ד שוורץ נגד גורמים רבים.

בעקבות זאת הובא לידיעתנו מידע חמור עוד יותר, ממנו עולה כי עו"ד שוורץ מתנהל בבריונות ובשפת ביבים ואף באלימות גם נגד לקוחות, עורכי דין ואפילו נגד שופטים. גורמים בכירים בלשכת עורכי הדין מודעים לתופעה זו, וזו תטופל, ככל הידוע, בכפוף לתלונות שיוגשו נגד עו"ד שוורץ.

הכפשות ומניפולציות סדרתיות

המדובר בסדרה ארוכה של פעולות מצד עו"ד שוורץ (חלק מהן גם נגד הח"מ, בתגובה כביכול לפרסום הכתבה), הכוללות: הטרדות חוזרות ונשנות בטלפון; שיגור הודעות SMS ו/או הודעות דוא"ל הזויות ומניפולטיביות הכוללות המצאות בעניינים שונים; איומים מפורשים המהווים עבירה פלילית לפיהם יפרסם מידע הנוגע לפרטיותם של כמה גורמים במטרה לפגוע בהם ו/או במקורביהם; פרסומים מכפישים הזויים ושיקריים ברשת הפייסבוק; איומים סדרתיים לפיהם הוא יפרסם באופן זדוני מידע שיקרי במטרה מוצהרת להכפיש ולפגוע; איומים על עורכי דין לבל ייצגו לקוח מסוים, ועוד ועוד.

כמה גורמים שפנו ל-News1 בימים האחרונים הביעו בפני הח"מ דאגה ממעשיו המתמשכים וחסרי המעצורים. בפני הח"מ הובאו כמה מקבצים מהודעותיו/פרסומיו, המעידים כי שוורץ מתנהל באופן מעוות וחסר עכבות, המחייב את לשכת עורכי הדין לבחון את כשירותו לשמש עורך דין ולייצג לקוחות. מסיבות מובנות לא נצטט כאן את לכלוכיו הרבים, כולל איומיו המטורפים הנוגעים אפילו לקטינים.

השמצות נגד שופט

לידי הח"מ הובא, כדוגמה, מידע בדבר מסרונים ששיגר עו"ד שוורץ נגד שופט בית משפט שלום באזור תל אביב (שמו שמור במערכת, י.י.), שהטיל עליו הוצאות אישיות כתגובה להתנהלות בלתי תקינה. מסרונים אלה בגנות אותו שופט (ראו בהמשך צילום המסרונים – מסמך 1; מסמך 1, המשך), ששוגרו לעו"ד יניב מויאל, הופצו בנוסף לכמה גורמים נוספים.

שוורץ, שניסה באופן זדוני לפגוע בדמותו של אותו שופט, הטיל דופי בהחלטת השופט נגדו ונגד לקוחו וייחס זאת להעדפותיו המיניות של אותו שופט (צילום המסרון המלא הועבר על-ידי News1 לטיפול הנהלת בית המשפט, י.י.). המדובר בהתנהלות חמורה ביותר, המלמדת כי שוורץ פועל באופן הזוי ומעוות המחייב התערבות לשכת עורכי הדין.

(עידכון – 24.07.15 שעה 20:15)
זמן קצר לאחר החשיפה דנן ב-News1, שיגר שוורץ לידי הח"מ מכתב שבו הוא מאשים את הח"מ בזיוף מסרון מטעמו, כביכול… בכוונה לסכסך, כביכול, בינו לבין השופט. הנה-כי-כן, ולמרבה הצער – אין גבול לבדותות שממציא שוורץ.

אלא שגם בדותות אלה מתמוטטות שעות ספורות לאחר מכן: לידי הח"מ הובא מסרון חדש (ראו מסמך 2), ששוגר לעו"ד יניב מויאל שעות ספורות לאחר החשיפה כאן, ובו מאיים שוורץ ומוחה על שהמסרון המקורי (מסמך 1), שבו אכן נאמרו דבריו בגנות השופט, הגיע לידי הח"מ ופורסם ב-News1. במסרון אמר שוורץ, בין היתר: "… הלכת ומסרת לגורם שלישי".

איומי רצח – שור מועד

עו"ד שחר שוורץ מוכר בקרב גורמי התביעה בישראל כאדם מפוקפק. בשנת 2010 הוגש נגדו כתב אישום (ת.פ. 25241-09-10 מדינת ישראל נ' שחר שוורץ) באשמה שאיים על אשתו, אורית שוורץ, "בפגיעה שלא כדין בגופה באומרו לה כי ירצח אותה, וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה". שוורץ כפר בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום, שהתברר בפני השופטת שרית זמיר.

שוורץ נחלץ בעור שיניו מהרשעה פלילית, בעיקר בגלל כשלי ומחדלי חוקרי המשטרה. השופטת זמיר קבעה, בין היתר, כי היחידה החוקרת לא גבתה עדות מעדת ראייה מרכזית. "אני רואה במחדל לחקור את עדת הראייה, מחדל משמעותי היורד לשורש החקירה". השופטת מתחה ביקורת גם על התביעה, בשל זאת שהגישה כתב אישום נגד שוורץ רק בגין מקרה אחד. כתבה השופטת (ציטוט):

  • בשולי הכרעת הדין אציין כי יותר מתמוהה העובדה כי למרות שהמתלוננת תיארה מספר אירועי אלימות במשטרה, בחרה התביעה להעמיד לדין את הנאשם רק על אירוע אחד – עבירת האיומים המתוארת בכתב האישום. בדיון בבית המשפט לא הובהרה הסיבה בגינה בחרה התביעה לבחור ולבודד אירוע אחד בלבד מתוך שלל האירועים אותם תיארה המתלוננת בחקירתה במשטרה, ולהעמיד לדין את הנאשם רק בגינו.


השופטת קובעת בהכרעת הדין, לאחר ששמעה את דברי בא-כוחו של הנאשם (לפיהם הדבר דווקא מעיד כי התביעה לא האמינה למתלוננת ולכן לא כללה את יתר המקרים בכתב האישום), כי העובדה שלא הוגש כתב אישום נגד הנאשם גם בגין יתר המקרים, חייבה התייחסות ומענה ענייני מצד המאשימה, אשר לא סופק. השופטת זיכתה את הנאשם מחמת הספק, אך קבעה לגביו, ואף מצאה לנכון להדגיש באותיות שמנות את הדברים שלהלן:


  • בסייפת הכרעת הדין אציין, כי גם גרסתו של הנאשם לא הותירה בי רושם חיובי, והיא אינה נקייה מספקות ותהיות.

    בניגוד לרשום אותו ניסה ליצור הנאשם במהלך הדיון בפני, כגבר חלש וכנוע שנפל קורבן לבת-זוג אלימה וכוחנית, התרשמתי כי הנאשם הינו אדם שתלטן, בוטה, לא סובלני, רגזן, נחרץ בדעותיו, מתקשה להתנהל ביציבות במסגרות חייו השונות, אשר הייתה לו תרומה מכרעת למערכת היחסים הקשה והעכורה עם המתלוננת.

    במובן זה לא התרשמתי שהנאשם חף מכל פשע והמתלוננת לכאורה העלילה עליו עלילות בדים.

    (ההדגשה במקור, י.י.)

שחר שוורץ הודעה מכפישה לעו

שחר שוורץ הודעה מכפישה לעו"ד יניב מויאל

שחר שוורץ הודעה מכפישה לעו

שחר שוורץ הודעה מכפישה לעו"ד יניב מויאל

שחר שוורץ הודעה מכפישה לעו

שחר שוורץ הודעה מכפישה לעו"ד יניב מויאל

שחר שוורץ הודעה מכפישה לעו

שחר שוורץ הודעה מכפישה לעו"ד יניב מויאל

שחר שוורץ2

עו"ד שחר שוורץ פועל בימים אלה בניסיון לאיים, להפחיד ולהרתיע את הח"מ מחשיפה ומפרסום מעשיו. מיותר כמעט לציין: אנו נמלא את שליחותנו העיתונאית, בלא מורא מאיש, נפרסם וגם נזהיר את הציבור מפני מעשיו המפוקפקים.

קישורים:

עו"ד שחר שוורץ חורג מהחוק ומתנהל בהפקרות מוחלטת תוך הפרת איסורי פרסום, שיגור איומים וניסיון לסחוט באיומים / יואב יצחק, News1

אורלי דהן מנהלת לשכת רווחה לוד – הגיע הזמן לפטר את המנהלת המזיקה, עירית לוד זקוקה לרענון החומר האנושי שהסתאב, יותר מידי תלונות על תיפקודה

מדינת רווחה או מדינת טיפולי רווחה? משרד הרווחה מציע "טיפולים" בלי "רווחה", על שטניותן של העובדות הסוציאליות מלשכת רווחה לוד. כאשר פקידה סוררת נדבקת לכיסא שלה, ההסתאבות חוגגת. לדוגמא, אחת המרשעות בלשכת רווחה לוד – עו"ס אורלי דהן, צברה אין ספור תלונות של עורכי דין והורים, כי היא עויינת ומחבלת. להלן תלונה שנשלחה אליה אתמול, על הנזקים שגרמה לקטינה בת 16 שנים שעברה התעללות אצל אמא שלה, כשמשרד הרווחה מסרב לטפל בקטינה, וחמור מכל, במקום לטפל באם האלימה, משרד הרווחה מאשים את הקטינה בנזקיה.

תגובת אורלי דהן מנהלת לשכת רווחה לוד, מביאה אותנו להמליץ לה על הסבת מקצוע למנקת ספונג׳ה.

אורלי דהן מתעללת בחסרי ישע

לשכת רווחה לוד על שלל פקידיה: אורלי דהן, אבישי פליישמן, ליאורה שרעבי, יפעת מאירי, עדנה וינקלר ויעל ירום, גרמו הרס וחורבן לאלפי הורים בלוד, מחלקת הרווחה החלאתית ביותר בארץ, אוסף עלוקות שכשלונותיהם בטיפול במשפחה מהדהדים.

אורלי דהן מנהלת משרד הרווחה לוד, מודה שה"עומס" הנטען במשרד הרווחה הוא תוצאה של בלגן כרוני.  כל אחד במשרד הרווחה עושה מה שבא לו. אין נהלים, אין סדר, ואין עשייה ואפקטיביות.

אורלי דהן וחבר מרעיה, הכריזו שכל תיק משפחה הוא "קונפליקט גבוה", כל תיק מקבל רמת אינטנסיביות גבוהה, ומכאן הדרישה לעוד תקנים. זה לא שהמשק מייצר עוד "נזקקי רווחה" אלא שהמערכת מייצרת עוד התעסקות במטופלים, שהיא מיותרת לחלוטין, ובהעדר תקינה ומדידה, כל ראש מחלקה עושה מה שבא לה. במקרה שלפנינו, משרד הרווחה מתייחס לקטינה בת 16 שנים כאל עוד תיק. הילדה שברחה מבית אימה לאחר שספגה ממנה התעללות פיזית ונפשית, מסרבת לחזור לביתה ונעדרה במשך שנה שלמה מבית הספר. דיווחים נמסרו למשרד הרווחה לוד, אולם הנ"ל לא עשו מאומה לטפל בילדה. הם היו עסוקים לטפל ב"תיק" שנמצא במשרד הרווחה, להעמיס עליו מסמכים, ובשיא החוצפה אורלי דהן מנהלת המשרד כתבה במכתב לבת משפחה שהקטינה שוהה אצלה, ש"המשפחה מוכרת ומטופלת על ידי אגף הרווחה על ידי 3 מטפלים שונים וקצינת ביקור סדיר נכנסה לתמונה". מדובר בשקר.

מנהלת הרווחה, לא טרחה לשתף את הילדה ב"טיפול" בה, התעלמה ממנה לחלוטין, כאילו היא פלסטלינה בידי משרד הרווחה.

קיראו את המייל שכתבה בת המשפחה ואח"כ קיראו את התשובה השקרית, הלקונית והמטייחת של אורלי דהן.

פרטיה המזהים של הקטינה הוסרו.

לכבוד

מנהלת האגף לשילוב חברתי לוד– הגב' אורלי דהן

ראש צוות דרום לוד– הגב' מלכה חלי

מנהלת המרכז למניעת אלימות המשפחה לוד– הגב' יפעת מאירי

מרכזת נושא עו"סים לחוק הנוער לוד– הגב' ליאורה שרעבי

מנהלת תחום חוק הנוער טיפול והשגחה בעירית כפר-סבא – הגב' רינת קנר בן עמי

הנדון: ע' א' מ'  ת.ז. xxx

בתאריך 4.5.15 בשעות הערב הגיעה לביתנו בכפר-סבא ע', לאחר שעברה התעללות פיזית ורגשית במשך שנים.

עוד באותו ערב ע' התקשרה לאמה, לבקשתי, לעדכן אותה היכן היא נמצאת.

בבוקר לאחר הגיעה הלכנו עם ע' לתחנת המשטרה בכפר סבא לדווח על האירוע האחרון בביתה, בו אמה הטיחה את ראשה בקיר, לאחר שהוסבר לע' מה יקרה אם תגיש תלונה כנגד אמה (כל נושא ההליך הפלילי) החליטה ע' שלא להגיש תלונה.

בהמלצת השוטרת החוקרת פניתי מיד באותו יום למחלקת הרווחה בלוד.

היחידה שהצלחתי לתפוס בטלפון היא היחידה לאלימות במשפחה שם נטען כי אינם מטפלים בנוער אך היא תעביר מייל דחוף בנושא למנהלת המחלקה המתאימה. במשך שבועיים לא ניתן היה להשיג אף אחד במחלקה ואף אחד לא חזר אלי.

בתאריך 15.5.15 הגישה אמא של ע' תלונה במשטרה כי ביתה נעדרת.

מיד ניגשנו לתחנת משטרת כפר סבא, שוב, לתת עדות, לאחר הליך מאוד משפיל הכולל בתוכו את משטרת ישראל ואבישי פליישמן ממחלקת הרווחה בלוד.

הוחלט מטעמי אגו או מחוסר הבנת המקרה להעביר את ע' למעון לנערות חוסות / חברה / הביתה – אחד מהנ"ל לבחירתה, וזאת ביום שישי בשעת צהריים מאוחרת.

ביום ראשון הוחזרה ע' אלינו לאחר סוף שבוע קשה במיוחד שעבר עליה.

מאז, הטיפול של המערכת נלוז ואף מעלה ריח מבעיש של מריחת זמן עד שע' תגיע לגיל 18 שנים ואז המערכת תוכל להפטר מן "המטרד".

עובדי המערכת אינם מעדכנים האחד את השני בפרטי המקרה, קב"סית שאינה יודעת מה עבר על הילדה בבית ולא יודעת למה אינה מוכנה לחזור ללמוד בלוד. עובדת סוציאלית (אוראל) שמונתה לאם אך נפגשה עימה רק פעמיים במשל חודשיים וחצי, עו"ס אבישי פליישמן, שמתייחס לע' באופן קבוע בצורה תוקפנית ופוגעת וצועק עליה בטלפון.

ע' לא פקדה את בית הספר במשך שנה שלמה (!!!) ואף אחד לא ידע.

ע' נפגעה בביתה על ידי אימא שלה, שאמורה לדאוג לה ולשמור על בטחונה והיום במקום לעזור לה ולתמוך בה במשפחה אשר מחבקת אותה לחיקה, במקום לדאוג לע' לבית ספר, במקום לדאוג לע' לטיפול פסיכולוגי, עסוקים עובדי הרווחה בלוד, בלכעוס עליה ולתמוך באם התוקפנית אשר מנסה באולטימטומים להחזיר את ע' לביתה.

לכל התנהלות הרווחה יש ריח רע ואנו מבקשים לבדוק זאת בדחיפות.

יש לדאוג לטיפול פסיכולוגי לע'.

יש לדאוג לאחותה הקטנה שנותרה בבית.

יש לדאוג לאמא של ע' לטיפול עקבי ברווחה.

יש לדאוג לטיפול משפחתי כולל.

יש לדאוג באופן מיידי לבית ספר שמתאים לע'.

ע', נערה מרובת כישורים: אומנות, מוזיקה, ציור ובעלת יכולת אינטלקטואלית גבוהה, מימון הלימודים ומימון הוצאותיה (במידה ובית הספר יהיה מרוחק יש לדאוג לע' להסעה) וכל זאת תוך הבנה שבמצב הנוכחי ע' לא מעוניינת לחזור לבית אימה בלוד אלא להישאר בכפר-סבא במשפחתנו.

לא ננוח ולא נשקוט עד אשר ע' תקבל את המגיע לה: חיים בטוחים, לימודים עפ"י יכולותיה וכבוד. לכל זאת נתנה לכם המדינה מנדט לביצוע.

גרירת הרגליים הסתיימה עם כתיבת מכתב זה. ע' שנפגעה גם בבית אימה, וגם ממשרד הרווחה, לא תפגע עוד, תחילת שנת הלימודים מונחת לפתחינו, אנו מצפים לתשובות עוד השבוע, היה וזה לא יקרה הנושא יעלה לדיון בכנסת או שנגיש עתירה לבג"צ.

בשנת 2015 מגיע לילדה בישראל זכות לחיים בטוחים, ללימודים ולכבוד.

 

בברכה,

ע' ב' ב' – משפחתה המארחת של ע'. טל': xxx

תגובת אורלי דהן העו"סית המאוסה במדינה:

אורלי דהן עו

אורלי דהן עו"סית פרזיטית מאוסה

אורלי דהן עו

אורלי דהן עו"סית פרזיטית מאוסה

העובדות הסוציאליות עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור.

בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות ניבזית, נרקיסיסטיות.

עו"ד שחר שוורץ חורג מהחוק ומתנהל בהפקרות מוחלטת תוך הפרת איסורי פרסום, שיגור איומים וניסיון לסחוט באיומים / יואב יצחק, News1

עו"ד שחר שוורץ חורג מהחוק
http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-104535-00.html

עו"ד שחר שוורץ מתנהל בהפקרות מוחלטת הוא הפר איסורי פרסום, שיגר איומים, ניסה לסחוט באיומים ובנוסף הפיץ מסמכים חסויים ופרטיים התנהלותו מעלה שאלות בדבר כשירותו לשמש עורך דין

▪  ▪  ▪

עו"ד שחר שוורץ מתפרע: הפרת איסורי פרסום, שיגור איומים, ניסיונות לסחיטה באיומים, הפצת מסמכים חסויים ועוד – הם רק חלק קטן ממעשיו החמורים העולים כדי עבירה פלילית.

שוורץ מתפרע ומפרסם ומפיץ ומחלל פרטיות של קטינים ושל אמם, בתגובה, לגישתו, לפרסומים משמיצים של אמם נגדו. גם אם נכונה טענתו, וגם אם פורסמו נגדו פרסומים מהם נפגע, לדבריו, לא ניתן להשלים עם מעשיו. שכן, פרסומיו נגדה, הן ברשת האינטרנט והן באמצעות דואר-אלקטרוני, כוללים פרטים מתוך תיקים רפואיים, חוות דעת, ועוד ועוד – דבר האסור על-פי החוק, באופן מוחלט. מטעמים מובנים, לא נוכל לפרט כאן מה בדיוק פרסם ואת זהות הנפגעת וילדיה.

מהלכיו ופרסומים של שוורץ, שאת חלקם ביצע ברשת האינטרנט, מלמדים על התנהלות מופקרת ומקוממת – המעלה שאלות לגבי כשירותו לשמש כעורך דין. ברי, כי עורך דין אמור להכיר את החוק, ולהימנע מביצוע פעולות האסורות על-פי החוק, קל וחומר כאשר מדובר בסדרה ארוכה של פעולות מופקרות ובלתי חוקיות. למעשיו יש ליחס חומרה מיוחדת, גם בשל זאת שלא פעל לתקן ולחזור בו ממעשיו החמורים והבלתי חוקיים.

שוורץ מכחיש באופן גורף כי עשה את שיוחס לו, על-אף הוא יודע היטב שמסמכים שהוא הפיץ, באופן הנוגד את החוק, מוחזקים ב-News1. "דבריה המובאים בכתבה מלאים בחצאי אמיתות, שקרים, ומגובים במסמכים מזויפים", כתב בתגובה מוקדמת קודם לפרסום הרשימה דנן. "צר לי שעיתונאי רציני כמוך, הראוי לציון לשבח על טיפולו בפרשיות רבות – בוחר לעסוק בהאשמות הזויות…", כתב בתגובתו השיקרית, שאת חלקה הלגיטימי אנו מביאים כאן.

עו"ד שחר שוורץ חורג מהחוק ומתנהל בהפקרות מוחלטת תוך הפרת איסורי פרסום, שיגור איומים וניסיון לסחוט באיומים / יואב יצחק, News1, קובץ pdf

עורך דין שחר שוורץ חורג מהחוק

עורך דין שחר שוורץ חורג מהחוק

בת 15 נאנסה בפנימיית עדנים בבית קמה בנגב ותובעת את הפנימייה ומשרד הרווחה – תחקיר מיה איידן ערוץ 10

נאנסה על ידי פורץ בעודה שוהה בכפר נוער – ותובעת את הפנימייה ואת משרד הרווחה  20/7/15 – חדשות nana10

בשנת 2009 פרץ אדם לפנימיית "עדנים" בנגב ותקף מינית את נועה (שם בדוי), בת 15 דאז, שסבלה מבעיות נפשיות. שש שנים אחרי, מגיע כתב התביעה נגד הפנימייה ומשרד הרווחה. עורכי דינה: "המערכת כשלה והשאירה אותה חסרת מגן". הפנימייה: "המשטרה סגרה את התיק ב-2009, בטוחים שהתביעה תידחה"

"אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך. או שאאושפז, או שאתאבד". נועה (שם בדוי), צעירה מהמרכז, תובעת את משרד הרווחה ואת פנימיית "עדנים" בבית קמה, בעקבות מקרה טראומטי שעברה: מעשה אונס ומעשי סדום אכזריים שבוצעו בה בעת לימודיה בפנימייה, על ידי בן מיעוטים שנכנס למתחם ללא רשות.

הצעירה בת ה-21 הוכרה כבעלת 100 אחוזי נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי – ודורשת 400 אלף שקלים מהנתבעים. סיפורה הובא לראשונה בסדרת הכתבות "ילדים ללא בית" של מיה איידן, בפרק שלאחריו כינס שר הרווחה חיים כץ דיון דחוף בהשתתפות ראשי הפנימיות בישראל.

"תלכי לישון ולהירגע בחדר"

המקרה אירע לפני כשש שנים, בכפר הנוער הנמצא תחת פיקוחו של משרד הרווחה, ומכיל 60 נערים ונערות. הצעירה אובחנה כסובלת מבעיות נפשיות בגיל 12, וכעבור 3.5 שנים, החליטה מחלקת הרווחה בעידן להעבירה לפנימיית "עדנים" שבנגב. בספטמבר 2009, ניצל התוקף כשל בגדר, חדר למוסד ותקף באכזריות את הצעירה, תוך איומים כי ירצח אותה, עד שנשמע רחש באיזור והוא נמלט.

על פי כתב התביעה, הנפגעת בת ה-15 דאז חזרה למבנה הפנימיה וגוללה בפני אחת המדריכות את האירוע, אך זו ענתה לה, לדבריה, "שתלך לישון ולהירגע בחדר". רק למחרת הגיש מנהל הפנימייה, נועם ליס, תלונה במשטרה.

"לא ייתכן כי צוות הפנימייה לא הזעיק את משטרת ישראל לאלתר ולא קרא בדחיפות למגן דוד אדום".

"המצב נשאר עד היום כל כך גרוע, שאני עוד מעט מתאשפזת אם אוכל", אמרה נועה היום (שני) לחדשות 10. "חוסר היחס מצדם היה מאוד קריטי ומהווה חלק גדול מהסיפור. ברגע שפניתי אל הש"ש, קיוויתי שהיא תנחם אותי, תגיד לי משהו, לא יודעת, ציפיתי למשהו, 'אני לא מאמינה שזה קרה לך', 'בואי נעשה עם זה משהו', אבל היא אמרה 'לכי לישון, הכל יסתדר'. אין יותר משתיק מזה.

"אין לי מושג למה לקח להם כל כך הרבה זמן להזמין משטרה. כל דקה ושעה ויממה שעוברת מובילה לראיות שנמחקות מהמקום, עברו משהו כמו 12 שעות עד שהתחילו לטפל בזה, ובהן פחדתי ובכיתי. כשאתה ער כל הלילה, השעות נמחקות לך".

"נאנסה לאור הראש הקטן וקלות דעת של המערכת"

עו"ד דניאל שריד, בא כוחה של הצעירה ומומחה לדיני נזיקין: "מדובר באסון של ממש. המערכת, אשר תפקידה לשמור על התובעת מפני סיכונים ונזקים, הפקירה את מרשתי לידיו של האנס. מדובר ברשלנות פושעת אשר יכלה להימנע בנקל. מרשתי נאנסה לאור 'הראש הקטן' וקלות דעת המערכת. אפעל למען מלוא הפיצויים לה זכאים מרשתי אשר חייה נהרסו כליל". שותפו של שריד איתן אדלשטיין, מומחה לדיני נזיקין: "המערכת כשלה במשימתה והותירה אותה חסרת מגן. תפקידנו כעורכי דין הוא לדאוג להגנת קטינים חסרי ישע, ולמנוע את הפקרת בטחונם".

בת 15 נאנסה בפנימיית עדנים בבית קמה בנגב ותובעת את הפנימייה ומשרד הרווחה – תחקיר מיה איידן ערוץ 10

נאנסה על ידי פורץ בעודה שוהה בכפר נוער – ותובעת את הפנימייה ואת משרד הרווחה  20/7/15 – חדשות nana10

בשנת 2009 פרץ אדם לפנימיית "עדנים" בנגב ותקף מינית את נועה (שם בדוי), בת 15 דאז, שסבלה מבעיות נפשיות. שש שנים אחרי, מגיע כתב התביעה נגד הפנימייה ומשרד הרווחה. עורכי דינה: "המערכת כשלה והשאירה אותה חסרת מגן". הפנימייה: "המשטרה סגרה את התיק ב-2009, בטוחים שהתביעה תידחה"

"אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך. או שאאושפז, או שאתאבד". נועה (שם בדוי), צעירה מהמרכז, תובעת את משרד הרווחה ואת פנימיית "עדנים" בבית קמה, בעקבות מקרה טראומטי שעברה: מעשה אונס ומעשי סדום אכזריים שבוצעו בה בעת לימודיה בפנימייה, על ידי בן מיעוטים שנכנס למתחם ללא רשות.

הצעירה בת ה-21 הוכרה כבעלת 100 אחוזי נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי – ודורשת 400 אלף שקלים מהנתבעים. סיפורה הובא לראשונה בסדרת הכתבות "ילדים ללא בית" של מיה איידן, בפרק שלאחריו כינס שר הרווחה חיים כץ דיון דחוף בהשתתפות ראשי הפנימיות בישראל.

"תלכי לישון ולהירגע בחדר"

המקרה אירע לפני כשש שנים, בכפר הנוער הנמצא תחת פיקוחו של משרד הרווחה, ומכיל 60 נערים ונערות. הצעירה אובחנה כסובלת מבעיות נפשיות בגיל 12, וכעבור 3.5 שנים, החליטה מחלקת הרווחה בעידן להעבירה לפנימיית "עדנים" שבנגב. בספטמבר 2009, ניצל התוקף כשל בגדר, חדר למוסד ותקף באכזריות את הצעירה, תוך איומים כי ירצח אותה, עד שנשמע רחש באיזור והוא נמלט.

על פי כתב התביעה, הנפגעת בת ה-15 דאז חזרה למבנה הפנימיה וגוללה בפני אחת המדריכות את האירוע, אך זו ענתה לה, לדבריה, "שתלך לישון ולהירגע בחדר". רק למחרת הגיש מנהל הפנימייה, נועם ליס, תלונה במשטרה.

"לא ייתכן כי צוות הפנימייה לא הזעיק את משטרת ישראל לאלתר ולא קרא בדחיפות למגן דוד אדום".

"המצב נשאר עד היום כל כך גרוע, שאני עוד מעט מתאשפזת אם אוכל", אמרה נועה היום (שני) לחדשות 10. "חוסר היחס מצדם היה מאוד קריטי ומהווה חלק גדול מהסיפור. ברגע שפניתי אל הש"ש, קיוויתי שהיא תנחם אותי, תגיד לי משהו, לא יודעת, ציפיתי למשהו, 'אני לא מאמינה שזה קרה לך', 'בואי נעשה עם זה משהו', אבל היא אמרה 'לכי לישון, הכל יסתדר'. אין יותר משתיק מזה.

"אין לי מושג למה לקח להם כל כך הרבה זמן להזמין משטרה. כל דקה ושעה ויממה שעוברת מובילה לראיות שנמחקות מהמקום, עברו משהו כמו 12 שעות עד שהתחילו לטפל בזה, ובהן פחדתי ובכיתי. כשאתה ער כל הלילה, השעות נמחקות לך".

"נאנסה לאור הראש הקטן וקלות דעת של המערכת"

עו"ד דניאל שריד, בא כוחה של הצעירה ומומחה לדיני נזיקין: "מדובר באסון של ממש. המערכת, אשר תפקידה לשמור על התובעת מפני סיכונים ונזקים, הפקירה את מרשתי לידיו של האנס. מדובר ברשלנות פושעת אשר יכלה להימנע בנקל. מרשתי נאנסה לאור 'הראש הקטן' וקלות דעת המערכת. אפעל למען מלוא הפיצויים לה זכאים מרשתי אשר חייה נהרסו כליל". שותפו של שריד איתן אדלשטיין, מומחה לדיני נזיקין: "המערכת כשלה במשימתה והותירה אותה חסרת מגן. תפקידנו כעורכי דין הוא לדאוג להגנת קטינים חסרי ישע, ולמנוע את הפקרת בטחונם".

מי מייצג את רותם אלבז עשור פקידת סעד פושטת רגל? עו"ד אשרף ברבארה פושט רגל בעצמו – פש"ר 8271-10-12 עו"ד אשרף ברבארה נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה – עורך דין ופק"ס מתבזים בפומבי

רותם אלבז פקידת סעד שפיזרה צ'קים ללא כיסוי ועובדת מהצד בכל מיני עיסוקים עם השוק האפור, שכרה את שירותיו של עו"ד אשרף ברבארה מנהריה שיכריז עליה כפושטת רגל. עתה מתברר, שעו"ד אשרף ברבארה הכריז על עצמו פושט רגל, לאחר שצבר חובות ל- 16 נושים בסך כחצי מיליון ש"ח.  כנגד עו"ד אשרף ברבארה נפתחו 16 תיקי הוצל"פ שונים.

אלא מאי? אותו עו"ד אשרף ברבארה, הוא פושט רגל, שהונה אין ספור נושים, חברת ביטוח, מערכת בתי המשפט, עיריית נהריה, חברות שונות, ואת החברים שלו: טישמן דורון, רביבו אלבז, הראל חברה לביטוח בע"מ, נסייר שפיק, חזן דוד, סלע אריה, וקים אליאס, דמרי אילן, שלגי הגליל בע"מ, בן נעים אבי, פחימה דוד, עמיר אברהם, קרן דפנה, בן לולו אשר, עיריית נהריה, המרכז לגביית קנסות ואגרות. סכום החובות שלו עולה על 500,000 ש"ח. כן חצי מיליון ש"ח חובות! כפושט רגל עליו לקבל אישור מהמנהל המיוחד שהוא עצמו מינה אותו והכנ"ר על מנת להגיש תביעות, שכן אם יפסיד בתביעה, הוא עלול לחטוף הוצאות, וזה יגדיל את מצבת החובות שלו בפשיטת הרגל.

עקב היציאה לקרב של עו"ד אשרף ברבארה, נחשף הציבור למעלליו, ההונאות, הולכת השולל, החגיגות על חשבון החברים, והעסקים הצדדיים אליו נכנס,  חברה לניכוי צ'קים בשוק האפור – שלגי הגליל בע"מ. כל הצ'קים ללא כיסוי שפיזר בלי הכרה פורסמו בציבור, שכן כל החומר הזה פתוח וגלוי לכל בתיק פשיטת הרגל פש"ר 8271-10-12.

אילו עו"ד אשרף ברבארה לא היה מטומטם, היה יושב בשקט, לא תובע בשם פקידת הסעד את מי שלא צריך לתבוע ואף אחד לא היה יודע על ההונאות והשקרים, או שהוא בכלל בפשיטת רגל. מהלך כל כך מטופש מזמן לא נראה בקהילת עוה"ד. לא ברור מהיכן זחיחות הדעת לגשת לבית המשפט, בעודך פושט רגל, נוכל שהונה אין ספור נושים ואת מערכת בתי המשפט עצמה, ולמשוך את האש לכיוונך?

כאן בפוסט זה תוכלו לראות את הבקשה שהכריז עו"ד אשרף ברבארה למנות את חברו איהאב סעדי כמנהל מיוחד זמני בתיק הפש"ר. רק חסד עשתה השופטת בטינה טאובר עם העו"ד שלא הורתה להעביר את התיק שלו לביקורת ובדיקת ועדת האתיקה של לשכת עוה"ד.

ולגבי עו"ד אשרף ברבארה נאמר: מי שישבנו מלא בחרא, לא כדאי לו להביא פנס שיאיר את האור על ישבנו, ולפרסם לכל העולם שישבנו מלא בחרא:  בואו והציצו לישבני…

אשרף ברבארה עו"ד – הצעת הסדר נושים לפי סעיף 19 א' לפקודת פשיטת הרגל – העברת הצעה לנושיו של עו"ד אשרף וקיום אסיפה בעניין – הבקשה עם שמות 16 הנושים, קובץ pdf

פסק דין – השופטת בטינה טאובר ביהמ"ש המחוזי בחיפה – פש"ר 8271-10-12 עו"ד אשרף ברבארה נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה, קובץ pdf

אשרף ברבארה עו

אשרף ברבארה עו"ד – הצעת הסדר נושים לפי סעיף 19 א' לפקודת פשיטת הרגל – העברת הצעה לנושיו של עו"ד אשרף וקיום אסיפה בעניין – הבקשה עם שמות 16 הנושים

Document-page-002 Document-page-003 Document-page-004 Document-page-005 Document-page-006

פסק דין - השופטת בטינה טאובר ביהמ

פסק דין – השופטת בטינה טאובר ביהמ"ש המחוזי בחיפה – פש"ר 8271-10-12 עו"ד אשרף ברבארה נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה

Document-page-002

יובל בגנו עיתונאי זבל בלתי אמין, מגמתי ומוטה, מדוע נותנים לו לכתוב זבל ושטויות לטובת משרד הרווחה שפוגע באתיופים יותר מכל אוכלוסיה אחרת?

האתיופי יובל בגנו שכח עם מי הוא אמור להזדהות: עם קורבנות בני עמו שסובלים ממשרד הרווחה. במקום זה הוא לוקה בסינדרום האישה המוכה. הוא מחרטט לנו על עו"סיות שנאבקות לשרוד ולגמור את החודש. כתבה כל כך מגמתית וחד צדדית מזמן לא ראינו. מרוב מלל שנועד לגרום לנו להזיל דמעות על העו"סיות "המסכנות", אפילו פעם אחת אין תגובה של המטופלים ע"י העו"סיות, או של עורכי הדין המייצגים את מטופלי הרווחה, או לפחות ציטוטים מנפגעי טרוריסטיות הרווחה שנכחו ביום שישי בהפגנה.

לנו נראה שיובל בגנו הוא עלם צעיר שרק אתמול סיים בגרות (?) ואפילו קורס בסיסי באתיקה עיתונאית לא עבר. להבא אנו מייעצים לבגנו שיימנע מכתבות בלתי מאוזנות, אשר בנקל ניתן להבחין שהסיפור האמיתי הוא אחרת לגמרי. לפחות הקוראים הישראלים לא סתומים, כי הקהל שהגיב בטוקבקים קבע שהכתבה מופרכת לחלוטין. מה שכן, מומלץ לבגנו להירשם למגמת תסריטאות. אולי שם יבואו כשרונותיו על סיפוקם. עיתונאות אותנטית היא לא הצד החזק של הבחור. נציין שנהוג בין כתבי הביצה והשלולית לקבל "הודעה לעיתונות" מוכנה מראש, וכאשר אין זמן, לוקחים את מה שכתוב וחותמים על זה.  יכול להיות שזה מה שקרה פה.

כל מפגש עם עובדת סוציאלית גורם למטופלים שלהן רצון להתאבד.

להפגנה הגיעו גם שני חברי כנסת צבועים ונאלחים, מיכל בירן מהעבודה ואילן גלאון ממרץ. שניהם משתמשים בקלישאות הידועות שככל שמשלמים יותר כסף לעו"ס, כך מקטינים את העוני. איזו מחשבה נדירה?? איך בדיוק יורד העוני אם הכסף הולך לעו"ס ולא לציבור? מדוע האוצר לא מקציב קריטריונים ברורים לזכאות לסעד, דיור ציבורי, סיוע ומענקים, שאז בכלל לא צריך עו"סית שתתווך בין האזרח והרשות שמחלקת את הסיוע? הרי כל מה שיש לעו"סיות להציע זה טיפולים, אבל אף אחד לא שואל מה הטיפולים האלה מניבים? אפס תוצאות. ועכשיו העו"סיות רוצות עוד 3 מיליארד שקל לנפח את משכורתן עבור אפס תפוקה?

לפחות ההפגנה עברה לא בלי התנגדות ציבורית. צפו במוטי לייבל המהולל עושה לעו"ס קרקס.

הפגנת העלוקות הסוציאליות לתוספת בשכרן – פרופוגנדת השקרים של חוטפות הילדים.

העובדות הסוציאליות ידועות ברמיסת התא המשפחתי וריסוק המשפחות, והבאת חלק מהם להתאבדות. העובדות הסוציאליות נוהגות תדיר להתלונן ולהתבכיין על שהן לא גומרות את החודש, ברם לעולם הן אינן חושפות את תלושי השכר שלהן.

כך לדוגמא, פקידת הסעד רותם אלבז אלקובי, לשכת רווחה נהריה, מרוויחה בחודש 13,738 ש"ח נטו. את הנתונים הנ"ל העובדים הסוציאליים לא מציגים ולא בכדי. תרבות השקר של העובדות הסוציאליות היא כל כך מוטמעת בד.נ.א. שלהן, אי אפשר לגרום לעו"ס לעולם לומר את האמת.

העובדות הסוציאליות עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור.

בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות ניבזית, נרקיסיסטיות.

העו"סיות נעזרות בחברי כנסת הנחזים להיות חברתיים, בעוד שמדובר בחברי כנסת שתולים מטעמם של משרד הרווחה כמו הנכה אילן גילאון וחברתו מיכל בירן. מדובר בביוב של המדינה. חברי כנסת המקבלים שכר עובדי ציבור להרס חיי הפרט והמשפחה.

אבל כעת אנו רוצים להתייחס לעו"סיות שטוענות שהן עובדות בעמותות כקבלניות. הדוגמא שהביאו היא עמותת "יחדיו". עמותת יחדיו – רוח מדבר. 

עמותת יחדיו מנהלת אי שם בנגב מוסד כליאה לנערות שהוצאו מהבית, והושמו בפנימיות.  מי שלא מקבלת את מרות הפנימייה, נשלחת אי שם למדבר למוסד הכליאה של עמותת יחדיו. שם אין גישה להורים והנערות מבודדות.

התיאורים באתר העמותה מציגים את המקום כגן עדן עלי אדמות: "כפר רוח מדבר הינו קהילה שיקומית מובילית להתמכרויות המעניקה טיפול ושיקום כולל ומקיף לנגמלים מסמים ואלכוהול מכל חלקי הארץ, בוגרים וצעירים,  בתנאי פנימייה, בהתאם לגישת הקהילה הטיפולית וברוח 12 הצעדים. הכפר הוקם בשיתוף של המועצה האזורית רמת נגב, קרן רש"י, הרשות למלחמה בסמים, קק"ל, מפעל הפיס ובסיוע משרדי הממשלה השונים.  הכפר מופעל ע"י "עמותת יחדיו" ונתמך ע"י פארמדום וקרן רש"י. הכפר מתמקד בהתמכרויות מסמים, אך בנוסף מוסמך הצוות המקצועי לטפל בהתמכרויות נוספות כגון אלכוהול, הפרעות אכילה ודרי רחוב.  הכפר משתרע על שטח נרחב הכולל מבני מגורים מרווחים ומגוון חללים ציבוריים, ביניהם חדר אוכל רבתכליתי,  מגרשי ספורט, חדר כושר מאובזר, מדשאות ועוד. כל המתקנים נגישים לנכים.  נופי המדבר, תחושת המרחב והרוגע מהווים מרכיב חשוב של הסביבה הטיפולית  ,השילוב בינם לבין השירותים הניתנים בכפר תורם להצלחת תהליך.  השיקוםתהליך השיקום מלווה באמצעות טיפול להעלאת החוסן הנפשי כאשר תהליך ההחלמה הוא ארוך ומחייב". הכפר הזה מפעיל מסגרות חירום, מסגרות טיפוליות ומסגרות לגיל הרך.

מי שמנהל את מסגרות הכליאה הללו הוא טיפוס בשם יאיר באר. הוא כותב על עצמו:  מנהל בכיר בעל תפיסה מערכתית רחבה (עסקית/טכנולוגית), ניסיון עשיר בייזום, ניהול והובלת פרויקטים עתירי טכנולוגיה ואנשים. ייזום וניהול שינויים חוצי ארגון, קידום תהליכים מורכבים ושיתופי פעולה (רבי זרועות). בעל חשיבה אסטרטגית, תוצאתית ויכולת התמודדות עם ריבוי משימות בו זמנית תוך שמירה על סטנדרטים גבוהים במיוחד, קבלת החלטות והנעת עובדים. Specialties:כושר מנהיגות, יכולת הנעת עובדים וקבלת החלטות, יכולת מוכחת לבניית צוותי עבודה בצורה יעילה ואפקטיבית, ראיה מערכתית רחבה ויכולת גבוהה מוכחת לזיהוי כשלים, ניתוח, תכנון ופתרון בעיות, הסתגלות מהירה, התמודדות בתנאי אי וודאות, הובלת שינויים והתמודדות עם משברים, ניתוח תהליכים עסקיים בדגש לתהליכים ארגוניים חוצי מערכות ורשתות, ניהול מו"מ, חשיבה יוצרת ומהירה.

האיש הזה יאיר באר מחזיק נערות פנימייה בכפייה בכעל כורחן ומכריח אותן לקבל טיפולים נפשיים בשיטת 12 הצעדים בעל כורחן, וגם כולא אותן בחדרי צינוק אם הן לא עושות כנדרש היה איש צבא. בחיל האוויר היה מפקד גדוד קשר טקטי (סא"ל) שנתיים ואחר כךראש מחלקת תקשוב (אל"מ).  מה הקשר שלו לרווחה ולכליאת בנות בפנימיות???  כסף!!!!  יאיר באר | LinkedIn

יאיר באר - רב כלאי של נערות פנימייה

יזמי העמותה הינם: הגב' אסתר עמר ז"ל, מר אלי אלאלוף ומר יעקב טרנר. מייסדי העמותה: מר אלי אלאלוף, מר משה טל, הגב' אליזבט הומנס, מר מקסים אוחנה, הגב' רחל לב, הגב' מירי לוין – רוזליב והגב' רות פז אינגולד. נרשמה ביום כ"ג בכסלו התש"ס (2.12.1999) כעמותה מספר 580323889.  בשנת 2004, הוסכם כי עמותת יחדיו תצטרף לקרן רש"י כעמותת בת.  חזון העמותה הוא ליזום, לפתח להפעיל שירותים חברתיים איכותיים עבור אוכלוסיות מוחלשות בפריפריה, לצמצם מצבי סיכון ולגלות מעורבות פעילה בקביעת מדיניות בתחום החינוך והרווחה.  הכפר הוקם בעלות של 60 מיליון ש"ח. 

עכשיו שימו לב לחגיגת המשכורות בעמותת יחדיו:  יאיר באר, בנוסף לפנסיה העצומה שהואר מקבל מחיל האויר, מקבל 304,850 ש"ח פלוס 81,563 ש"ח ועוד 3,505 לטלפון סלולארי. סה"כ 390,000 ש"ח משכורת בשנה, שזה 33,000 ש"ח בחודש, וכאמור מקבל 50,000 ש"ח פנסיה מחיל האויר.  המנהלת לימור זיו מקבלת רק 300,000 ש"ח בשנה.

זו המנהלת שמקבלת 300,000 ש"ח בשנה, לימור זיו.

ואלה דו"חות העמותה:

00010002 0003

עכשיו אנחנו רוצים לדעת, על מה מפגינות העו"סיות הללו?  נגד מי הן מפגינות? בשביל מה הן מביאות את אילן גילאון ואת כ"ח מיכל בירן להפגנות שלהן בתל אביב? הרי העמותה שבה הן עובדות מפוצצת בכסף. המנכ"לים של העמותה חוגגים על הכסף. הבוסים שם חולבים את הקופה הציבורית ב 400,000 ש"ח וגם 300,000 ש"ח לשנה. אז למה העו"סיות האלה לא מפגינות נגד המעסיקים שלהם בדימונה, איפה שמעסיקים אותם? יש להן בוס, יאיר באר, ומנהלת לימור זיו, שמרוויחים הון תועפות. מישהו השקיע 60 מיליון ש"ח בהקמת מתקן הכליאה הזה, אז למה הן לא מפגינות בשערי מתקן הכליאה? למה הסיסמאות שלהן הן כאילו שאם לא משלמים להן יותר כסף, הציבור לא יקבל שירותים סוציאליים, ומתברר שהציבור כן מקבל מיליונים של שקלים שזורמים למפעילי העמותות שמעסיקים אותן?  למה הן פשוט לא שובתות?  מפסיקות להגיע למתקני הכליאה, ואז יאיר באר ולימור זיו יצטרכו למצוא עובדים אחרים לטפל בנערות המשוכנות שם ב"רוח מדבר"?

מה זו הצביעות הזו שהן משתמשות בססמאות כאילו הציבור תלוי בגודל המשכורת שלהן, ומתברר שבכלל מי שהקים את הכפר הזה הוא בכלל המרוקאי שהוא חבר כנסת במפלגה של כחלון  חה"כ אלי אלאלוף, זה שעמד בראש ועדה למיגור העוני (בדיחה מצחיקולה).  למה העו"סיות לא הולכות אליו ומפגינות לו מתחת לבית? הרי הוא זה שאחראי למשכורות שלהן. הוא זה שדאג לכך שהבוסים בעמותה זוללים מאות אלפי שקלים בשנה, ואילו העו"סיות עובדות בזול. 

אם כן לעו"סיות יש כתובת לטענותיהן: חה"כ אלי אלאלוף. למה הן לא הולכות אליו? למה אילן גילאון ומיכל בירן לא פותחות ג'ורה על החבר שלהם בכנסת שאחראי למצב המשכורות של העו"סיות בעמותה הזו? למה הציבור צריך לראות מחזות מבישים של עובדות סוציאליות בכייניות מפנות זעמן נגד המדינה או האוצר, כאשר יש להן כתובת מדוייקת לבוא ולדרוש את השכר שהן רוצות, והן יכולות בקלות להתפטר ולהשאיר את העמותה ריקה מעובדים?

העובדים הסוציאליים נגד העסקתם כעובדי קבלן: "דורשים להתפרנס בכבוד"

http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-489297

לקראת איום השבתת המשק, עובדים ועובדות סוציאליים קיימו הפגנה בדרישה להעסקה ישירה: "מי שאמונות על הקהילות המוחלשות ביותר, בעצמן נאבקות בעצמן כי לשרוד"

העובדים הסוציאליים קיימו היום (שישי) תהלוכת מחאה בתל אביב לקראת איום השביתה במשק בשבוע הבא, סביב העסקת עובדי קבלן בשירות הציבורי.

לקראת סבב השיחות המכריע בתחילת השבוע בין משרד האוצר לבין הסתדרות על סוגיית קליטת עובדי הקבלן במגזר הציבורי, הכוללים כ-40% מכלל העובדים בו, והעברתם להעסקה ישירה, התכנסו הבוקר בככר הבימה בתל אביב מאות עובדים סוציאליים המועסקים בקבלנות כדי למחות על תנאי העסקתם. המוחים קיימו תהלוכה לכיוון בניין קרית הממשלה והתאספו לעצרת מחאה במתחם שרונה הסמוך.

באותו המקום אתמול קיימה ההסתדרות הפגנת הזדהות עם עובדי הקבלן אבל את תשומת הלב בהפגנה נטלו מורי הקבלן, ביניהם גם כאלה המועסקים עשרות שנים במערכת החינוך בתכניות העשרה מסובסדות, שבתקופה זו של חופשת הקיץ מוצאים עצמם מדי שנה ללא הכנסה וללא זכויות סוציאליות, במעמד מפוטרים.

העובדות הסוציאליות יחד עם פעילי תנועת "עתידנו – למען עתיד העבודה הסוציאלית בישראל", מחו היום למען שיפור תנאי העסקתם, ונגד "הפגיעה המתמשכת בשירותים החברתיים ומדיניות ההפרטה שפוגעת אנושות בעובדים, בשירותים עצמם ובלקוחותיהם", כדבריהם. לטענתם המחאה מתמקדת גם במחסור המשווע בתקנים לעובדים סוציאליים ברשויות המקומיות עליו מצביעים בעקביות גם דוחות מבקר המדינה. מאבק העו"סים האחרון היה ב-2011 אבל הסתיים ללא הישגים מספקים והעובדים נחושים הפעם לנצל את שיתוף הפעולה של יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, כדי להביא להישג משמעותי.

עו"ס אלה כהן, יו"ר תנועת עתידנו, אמרה לקראת ההפגנה: "השטח בוער, כ-19 אלף עובדות ועובדים סוציאליים מצפים לבשורה משמעותית באשר לתנאי העסקתן ובאשר להפסקת הפגיעה בשירותים החברתיים".

בדברים שנשאה בהפגנה אמרה כהן: "אנחנו פה כי אנחנו לא מוכנות להשלים עם המציאות הזאת. אנחנו מאמינות ביכולת שלנו לעשות שינוי ולעבוד בתוך מערכות רווחה הוגנות, מקצועיות, ויציבות. אני פונה אליכן העובדות הסוציאליות – לא להסתפק בהפגנה אחת. זהו תהליך ארוך שעל כולנו להיות חלק ממנו".

"אנחנו לא 'מלאכיות' ולא 'עושות עבודת קודש'"

כהן הדגישה כי "המאבק שלנו הוא חלק ממאבק רחב יותר למען החזרת אחריות המדינה על תחום הרווחה, על אזרחיה בכלל ועל תנאי העסקתם בפרט".

הדס צוקרט, דוברת "עתידנו", אמרה כי "היום אנחנו אומרים לקובעי המדיניות – אנחנו לא מוכנות יותר לעבוד בתנאים האלה. לרובנו תואר שני ושלישי והכשרות נוספות, אנחנו עושות עבודה קשה, מקצועית, שיש לה מחירים אישיים ומשפחתיים, שיש בה סיפוק אבל היא גם שוחקת. מגיע לנו להיות מתוגמלות בהתאם. אנחנו לא 'מלאכיות' ולא 'עושות עבודת קודש', אנחנו אנשי מקצוע ודורשים להתפרנס בכבוד".

עובדת סוציאלית מרשות מקומית במרכז הארץ סיפרה בעצב: "הגעתי למצב בו אני לפעמים שמחה שלנערים שלי פותחים תיק פלילי כי אז יש מעורבות של קצין מבחן ויש עוד מישהו שמטפל בנער. זה מפנה לי זמן לכפות שריפות אחרות". ענת סרי, מתנועת הסטודנטים "עו"סים שינוי" אמרה בהפגנה: "75% מהסטודנטים לעבודה סוציאלית הולכים להיות עובדי קבלן. למדנו באוניברסיטה איך לתת שירות מקצועי, ואנחנו רואים שבשטח זה בלתי אפשרי בגלל העומסים. אנחנו דואגים מהיום בו נצא לעבוד במקצוע". קרן גרינבלט, מנהלת קידום מדיניות בשדולת הנשים שדיברה גם בשם הקואליציה הארצית להעסקה ישירה, הביעה את מצוקתם של העוסקים במקצוע ואמרה כי "המצב בו מי שאמונות על הביטחון הסוציאלי במשפחות ובקהילות המוחלשות ביותר, בעצמן נאבקות על מנת לשרוד, הוא בלתי נסבל".

בישראל כ-9,000 עובדות ועובדים סוציאליים מועסקים בקבלנות, כמעט מחצית מכלל העובדים הסוציאליים בשירותי הרווחה והבריאות. מהן כ-2,500 עובדות ברשויות המקומיות במתוכנת "כתף אל כתף", כלומר באותם תפקידים של עובדות בתקן מלא המועסקות על ידי הרשות אבל בתנאי העסקה קבלנית וללא זכויות סוציאליות שוות. עוד כ-1,000 עובדות בתחומי הליבה המופרטים של משרד הרווחה כגון מעונות חוסים לנוער בפיקוח חסות הנוער ומקלטים לנשים מוכות. עבור אלה דורשים ההסתדרות ואיגוד העובדים הסוציאליים מהממשלה קליטה מיידית כעובדי מדינה על כל המשתמע מכך. עבור כ-5,500 עובדות סוציאליות אחרות בעמותות המפעילות שירותי רווחה ובריאות הנפש שהמדינה הפריטה עם השנים אך עדיין מפקחת עליהם, דורשים העובדים מהמדינה לפחות להחיל עליהן צו הרחבה שיעניק לאותן עובדות ועובדים את אותם תנאים סוציאליים ותנאי שכר כגון תוספות שכר ודרגה על ותק, זכאות שווה לימי חופשה ולקרן השתלמות.

במידה שההסתדרות ומשרד האוצר לא יגיעו לסיכום המקובל על שני הצדדים באשר להיקפי הקליטה של עובדי קבלן במגזר הציבורי להעסקה ישירה, תשבית ההסתדרות החל מיום רביעי הקרוב בבוקר וללא הגבלת זמן את המגזר הציבורי כולו ובכלל זה כל שירותי משרדי הממשלה, נתב"ג, רכבת ישראל ונמלי הים, חברת החשמל, הרשויות המקומיות וכיבוי אש.

להפגנה הגיעו גם חברי כנסת להביע תמיכה בעובדים בהם ח"כ אילן גילאון (מרצ) שאמר כי "כל עוד עובדת סוציאלית צריכה לעבוד כל חייה בשביל משכורת חודשית אחת של מנהל בנק, יש לנו בעיה רצינית של חלוקת המשאבים בחברה". ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) הוסיף: "העובדים הסוציאליים הופקרו. הממשלה שולחת אותם להיאבק בחצר האחורית של ישראל עם משכורות עלובות ותקציבים חסרים. בשבוע הבא אניח על שולחן הכנסת את הצעת החוק שלי לסיום העסקה הפוגענית של העובדים הסוציאליים ואני קורא לשר האוצר ולממשלה כולה לתמוך בהצעה ללא דיחוי".

כתב הזבל הנרצע עמרי אפריים ממשיך להפיץ תעמולת זבל של עובדות סוציליות להעסקה ישירה בעמותות, ותגבור חטיפות הילדים, כאשר מנהלי העמותות חולבים מאות אלפי שקלים כ"א

כמה כסף משלם איגוד העובדים הסוציאלים לתדמיתן במסווה של עיתונאי רווחה, עמרי אפריים? כתב הזבל הזה מסקר כל פעילות של עובדות סוציאליות ומציג אותן כאילו הן מלאכיות השרת שלא מקבלות שכר הולם. הוא אף פעם לא מסקר את הצד האחר של המטבע נפגעי קורבנות הטרור של פיגועי הרווחה.

כנראה שזבלן השכל עמרי אפריים מקבל מעטפות יפות מאיגוד העו"סים. הפעם עמרי אפריים סיקר את הפגנת העו"סיות בתאריך 17.7.2015 באהדה רבה.  הפעם הם טוענות שהרבה מהן מועסקות כקבלניות ולא בהעסקה ישירה. הן תופסות את המדינה ואת האוצר, וטוענות שלא משלמים להן מספיק כדי לחטוף ילדים.

הניסיון לבלום את ההפגנה הזו באמצעות בית המשפט המחוזי נבלם ע"י השופט קובי ורדי שמחק את העתירה המנהלית, ואיפשר לעו"סיות להטריד את תושבי תל אביב מאיזור הבימה ועד שרונה.

להפגנה הגיעו גם שני חברי כנסת צבועים ונאלחים, מיכל בירן מהעבודה ואילן גלאון ממרץ. שניהם משתמשים בקלישאות הידועות שככל שמשלמים יותר כסף לעו"ס, כך מקטינים את העוני. איזו מחשבה נדירה?? איך בדיוק יורד העוני אם הכסף הולך לעו"ס ולא לציבור? מדוע האוצר לא מקציב קריטריונים ברורים לזכאות לסעד, דיור ציבורי, סיוע ומענקים, שאז בכלל לא צריך עו"סית שתתווך בין האזרח והרשות שמחלקת את הסיוע? הרי כל מה שיש לעו"סיות להציע זה טיפולים, אבל אף אחד לא שואל מה הטיפולים האלה מניבים? אפס תוצאות. ועכשיו העו"סיות רוצות עוד 3 מיליארד שקל לנפח את משכורתן עבור אפס תפוקה?

לפחות ההפגנה עברה לא בלי התנגדות ציבורית.  צפו במוטי לייבל המהולל עושה לעו"ס קרקס.

הפגנת העלוקות הסוציאליות לתוספת בשכרן – פרופוגנדת השקרים של חוטפות הילדים.

העובדות הסוציאליות ידועות ברמיסת התא המשפחתי וריסוק המשפחות, והבאת חלק מהם להתאבדות. העובדות הסוציאליות נוהגות תדיר להתלונן ולהתבכיין על שהן לא גומרות את החודש, ברם לעולם הן אינן חושפות את תלושי השכר שלהן.

כך לדוגמא, פקידת הסעד רותם אלבז אלקובי, לשכת רווחה נהריה, מרוויחה בחודש 13,738 ש"ח נטו. את הנתונים הנ"ל העובדים הסוציאליים לא מציגים ולא בכדי. תרבות השקר של העובדות הסוציאליות היא כל כך מוטמעת בד.נ.א. שלהן, אי אפשר לגרום לעו"ס לעולם לומר את האמת.

העובדות הסוציאליות עוברות חינוך מחדש, שהחברה זקוקה להן לעשות "עבודת קודש" בשם מקצוע העבודה הסוציאלית, ושהן יודעות יותר טוב מהציבור מה הצרכים של הציבור.

בשם עבודת הקודש הזו הן מנתקות ילדים מאבות, משקרות בכל הזדמנות, טופלות עלילות על נשים חלשות ולוקחות מהן את הילדים לאומנה ופנימיות ועוד מקבלות בונוס אישי על כך. המקצוע הזה פרזיטי ואינו תורם גרוש למדינה. להיפך מדובר בבזבוז עצום של משאבים על טיפולים, הדרכות, אבחונים והזנת תעשייה שלמה של פרזיטים שמתפרנסים מיצירת מצוקות בציבור, כדי להצדיק את קיומן. מי שמגיע אליהן בבקשת עזרה לא יודע שתפקידן לחסל אותו עד דק, כדי להצדיק המשך טיפולים למשך שנים, והמדובר בטיפולים שלא שווים שום דבר. מנציחים את העוני והנזקקות.

מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות ניבזית, נרקיסיסטיות.

העו"סיות נעזרות בחברי כנסת הנחזים להיות חברתיים, בעוד שמדובר בחברי כנסת שתולים מטעמם של משרד הרווחה כמו הנכה אילן גילאון וחברתו מיכל בירן. מדובר בביוב של המדינה. חברי כנסת המקבלים שכר עובדי ציבור להרס חיי הפרט והמשפחה.

אבל כעת אנו רוצים להתייחס לעו"סיות שטוענות שהן עובדות בעמותות כקבלניות. הדוגמא שהביאו היא עמותת "יחדיו". עמותת יחדיו – רוח מדבר. 

עמותת יחדיו מנהלת אי שם בנגב מוסד כליאה לנערות שהוצאו מהבית, והושמו בפנימיות.  מי שלא מקבלת את מרות הפנימייה, נשלחת אי שם למדבר למוסד הכליאה של עמותת יחדיו. שם אין גישה להורים והנערות מבודדות.

התיאורים באתר העמותה מציגים את המקום כגן עדן עלי אדמות: "כפר רוח מדבר הינו קהילה שיקומית מובילית להתמכרויות המעניקה טיפול ושיקום כולל ומקיף לנגמלים מסמים ואלכוהול מכל חלקי הארץ, בוגרים וצעירים,  בתנאי פנימייה, בהתאם לגישת הקהילה הטיפולית וברוח 12 הצעדים. הכפר הוקם בשיתוף של המועצה האזורית רמת נגב, קרן רש"י, הרשות למלחמה בסמים, קק"ל, מפעל הפיס ובסיוע משרדי הממשלה השונים.  הכפר מופעל ע"י "עמותת יחדיו" ונתמך ע"י פארמדום וקרן רש"י. הכפר מתמקד בהתמכרויות מסמים, אך בנוסף מוסמך הצוות המקצועי לטפל בהתמכרויות נוספות כגון אלכוהול, הפרעות אכילה ודרי רחוב.  הכפר משתרע על שטח נרחב הכולל מבני מגורים מרווחים ומגוון חללים ציבוריים, ביניהם חדר אוכל רבתכליתי,  מגרשי ספורט, חדר כושר מאובזר, מדשאות ועוד. כל המתקנים נגישים לנכים.  נופי המדבר, תחושת המרחב והרוגע מהווים מרכיב חשוב של הסביבה הטיפולית  ,השילוב בינם לבין השירותים הניתנים בכפר תורם להצלחת תהליך.  השיקוםתהליך השיקום מלווה באמצעות טיפול להעלאת החוסן הנפשי כאשר תהליך ההחלמה הוא ארוך ומחייב". הכפר הזה מפעיל מסגרות חירום, מסגרות טיפוליות ומסגרות לגיל הרך.

מי שמנהל את מסגרות הכליאה הללו הוא טיפוס בשם יאיר באר. הוא כותב על עצמו:  מנהל בכיר בעל תפיסה מערכתית רחבה (עסקית/טכנולוגית), ניסיון עשיר בייזום, ניהול והובלת פרויקטים עתירי טכנולוגיה ואנשים. ייזום וניהול שינויים חוצי ארגון, קידום תהליכים מורכבים ושיתופי פעולה (רבי זרועות). בעל חשיבה אסטרטגית, תוצאתית ויכולת התמודדות עם ריבוי משימות בו זמנית תוך שמירה על סטנדרטים גבוהים במיוחד, קבלת החלטות והנעת עובדים. Specialties:כושר מנהיגות, יכולת הנעת עובדים וקבלת החלטות, יכולת מוכחת לבניית צוותי עבודה בצורה יעילה ואפקטיבית, ראיה מערכתית רחבה ויכולת גבוהה מוכחת לזיהוי כשלים, ניתוח, תכנון ופתרון בעיות, הסתגלות מהירה, התמודדות בתנאי אי וודאות, הובלת שינויים והתמודדות עם משברים, ניתוח תהליכים עסקיים בדגש לתהליכים ארגוניים חוצי מערכות ורשתות, ניהול מו"מ, חשיבה יוצרת ומהירה.

האיש הזה יאיר באר מחזיק נערות פנימייה בכפייה בכעל כורחן ומכריח אותן לקבל טיפולים נפשיים בשיטת 12 הצעדים בעל כורחן, וגם כולא אותן בחדרי צינוק אם הן לא עושות כנדרש היה איש צבא. בחיל האוויר היה מפקד גדוד קשר טקטי (סא"ל) שנתיים ואחר כךראש מחלקת תקשוב (אל"מ).  מה הקשר שלו לרווחה ולכליאת בנות בפנימיות???  כסף!!!!  יאיר באר | LinkedIn

יאיר באר - רב כלאי של נערות פנימייה

יזמי העמותה הינם: הגב' אסתר עמר ז"ל, מר אלי אלאלוף ומר יעקב טרנר. מייסדי העמותה: מר אלי אלאלוף, מר משה טל, הגב' אליזבט הומנס, מר מקסים אוחנה, הגב' רחל לב, הגב' מירי לוין – רוזליב והגב' רות פז אינגולד. נרשמה ביום כ"ג בכסלו התש"ס (2.12.1999) כעמותה מספר 580323889.  בשנת 2004, הוסכם כי עמותת יחדיו תצטרף לקרן רש"י כעמותת בת.  חזון העמותה הוא ליזום, לפתח להפעיל שירותים חברתיים איכותיים עבור אוכלוסיות מוחלשות בפריפריה, לצמצם מצבי סיכון ולגלות מעורבות פעילה בקביעת מדיניות בתחום החינוך והרווחה.  הכפר הוקם בעלות של 60 מיליון ש"ח. 

עכשיו שימו לב לחגיגת המשכורות בעמותת יחדיו:  יאיר באר, בנוסף לפנסיה העצומה שהואר מקבל מחיל האויר, מקבל 304,850 ש"ח פלוס 81,563 ש"ח ועוד 3,505 לטלפון סלולארי. סה"כ 390,000 ש"ח משכורת בשנה, שזה 33,000 ש"ח בחודש, וכאמור מקבל 50,000 ש"ח פנסיה מחיל האויר.  המנהלת לימור זיו מקבלת רק 300,000 ש"ח בשנה.

זו המנהלת שמקבלת 300,000 ש"ח בשנה, לימור זיו.

ואלה דו"חות העמותה:

00010002 0003

עכשיו אנחנו רוצים לדעת, על מה מפגינות העו"סיות הללו?  נגד מי הן מפגינות? בשביל מה הן מביאות את אילן גילאון ואת כ"ח מיכל בירן להפגנות שלהן בתל אביב? הרי העמותה שבה הן עובדות מפוצצת בכסף. המנכ"לים של העמותה חוגגים על הכסף. הבוסים שם חולבים את הקופה הציבורית ב 400,000 ש"ח וגם 300,000 ש"ח לשנה. אז למה העו"סיות האלה לא מפגינות נגד המעסיקים שלהם בדימונה, איפה שמעסיקים אותם? יש להן בוס, יאיר באר, ומנהלת לימור זיו, שמרוויחים הון תועפות. מישהו השקיע 60 מיליון ש"ח בהקמת מתקן הכליאה הזה, אז למה הן לא מפגינות בשערי מתקן הכליאה? למה הסיסמאות שלהן הן כאילו שאם לא משלמים להן יותר כסף, הציבור לא יקבל שירותים סוציאליים, ומתברר שהציבור כן מקבל מיליונים של שקלים שזורמים למפעילי העמותות שמעסיקים אותן?  למה הן פשוט לא שובתות?  מפסיקות להגיע למתקני הכליאה, ואז יאיר באר ולימור זיו יצטרכו למצוא עובדים אחרים לטפל בנערות המשוכנות שם ב"רוח מדבר"?

מה זו הצביעות הזו שהן משתמשות בססמאות כאילו הציבור תלוי בגודל המשכורת שלהן, ומתברר שבכלל מי שהקים את הכפר הזה הוא בכלל המרוקאי שהוא חבר כנסת במפלגה של כחלון  חה"כ אלי אלאלוף, זה שעמד בראש ועדה למיגור העוני (בדיחה מצחיקולה).  למה העו"סיות לא הולכות אליו ומפגינות לו מתחת לבית? הרי הוא זה שאחראי למשכורות שלהן. הוא זה שדאג לכך שהבוסים בעמותה זוללים מאות אלפי שקלים בשנה, ואילו העו"סיות עובדות בזול. 

אם כן לעו"סיות יש כתובת לטענותיהן: חה"כ אלי אלאלוף. למה הן לא הולכות אליו? למה אילן גילאון ומיכל בירן לא פותחות ג'ורה על החבר שלהם בכנסת שאחראי למצב המשכורות של העו"סיות בעמותה הזו? למה הציבור צריך לראות מחזות מבישים של עובדות סוציאליות בכייניות מפנות זעמן נגד המדינה או האוצר, כאשר יש להן כתובת מדוייקת לבוא ולדרוש את השכר שהן רוצות, והן יכולות בקלות להתפטר ולהשאיר את העמותה ריקה מעובדים?

עובדים סוציאליים: לא נהיה עובדי קבלן
עומרי אפריםפורסם:  17.07.15
מאות עובדים ועובדות סוציאליים הפגינו בתל אביב בדרישה לשפר את תנאי העסקתם ולקלוט אותם להעסקה ישירה. עובדת ממרכז הארץ: "שורדת בזמן שאני אמורה להצמיח במטופלים תקווה". סטודנטית: "מודאגים מהיום שבו נצטרך לצאת לעבוד במקצוע". צפוהעובדים והעבודות הסוציאליים דורשים לעבור להעסקה ישירה: יותר מארבע שנים מאז סיום המאבק הקודם שניהלו – יצאו הבוקר (ו') עובדים ועובדות סוציאליות לצעדת מחאה שהחלה בכיכר הבימה והסתיימה בעצרת שהתקיימה במתחם שרונה בת"א.המפגינים דרשו לשפר את תנאי העסקתם, להעביר "להעסקה ישירה" כ-9,000 עובדים סוציאליים המועסקים כעובדי קבלן בשירותים חברתיים מופרטים ולסיים "הפגיעה המתמשכת בשירותים החברתיים ומדיניות ההפרטה". הם נשאו שלטים בהם נכתב בין היתר, "לא נמשיך להיות בשקט", "רוצים צדק, לא רוצים צדקה", "ביטחון חברתי בשבילך ובשבילי".

 (צילום: ג'ורג' גינסברג)

(צילום: ג'ורג' גינסברג)

עובדים רבים שהגיעו להפגנה, סיפרו על תנאי העסקה פוגעניים. נעה (30), עובדת סוציאלית, שהועסקה במשך כשנה וחצי בשירות מופרט של משרד הרווחה, סיפרה כי השכר השעתי שהיא קיבלה היה נמוך משכר המינימום. "אי אפשר ככה יותר", אמרה. "אני בחורה צעירה ויודעת שאם לא נעשה צעדים דרסטיים מצבי האישי והמקצועי יהיה רע מאוד. לצערי, המצב הזה משפיע גם על תוכניות לעתיד כמו הקמת משפחה ויכולת להשיג קורת גג בטוחה ויציבה".

 (צילום: ג'ורג' גינסברג)

(צילום: ג'ורג' גינסברג)

שירה, עובדת סוציאלית ממרכז הארץ, המועסקת בשירותי שיקום מופרטים של משרד הבריאות העידה כי "החוויה שלי בעבודה היא שאני שורדת בזמן שאני אמורה להצמיח במטופלים תקווה. האבסורד הוא שכל מטופל שמשתקם, ואני כמובן שמחה על כך, בא לידי ביטוי באובדן שעות עבודה וכיון שאני עובדת שעתית זה משפיע ישירות על השכר שלי".

ענת סרי, חברה בתנועת הסטודנטים "עו"סים שינוי", אמרה כי "75% מהסטודנטים שמסיימים לימודי עבודה סוציאלית הולכים להיות עובדי קבלן, למדנו באוניברסיטה איך לתת שירות מקצועי, ובשטח אנחנו לומדים שזה בלתי אפשרי עם העומסים. אנחנו מודאגים מהיום שבו נצטרך לצאת לעבוד במקצוע".

 (צילום:  ג'ורג' גינסברג)

(צילום: ג'ורג' גינסברג)

אלה כהן, יו"ר תנועת עתידנו, הנמנית על מארגני ההפגנה, מסרה כי "השטח בוער. כ-19 אלף עובדות ועובדים מצפים לבשורה משמעותית באשר לתנאי העסקתן ובאשר להפסקת הפגיעה בשירותים החברתיים. "עתידנו", כתנועת שטח חברתית, קוראת לכל העובדים והעובדות הסוציאליות להגיע לצעוד איתנו ולהיאבק על עצמנו ועל מדינת הרווחה הישראלית".

המפגינים דורשים להעביר להעסקה ישירה אלפי עובדים סוציאליים המועסקים כיום כעובדי קבלן באמצעות חברות כוח אדם וכן באמצעות עמותות וחברות פרטיות המשמשות כמפעילות של משרדי הרווחה, החינוך והבריאות. פעמים רבות, מדובר בעובדים המועסקים "כתף אל כתף" עם עובדים של המגזר הציבורי, אך בתנאים פחותים.  בנוסף דורשים העובדים שינוי משמעותי בטבלאות השכר, שלא התעדכנו זמן ארוך, וכן הוספת תקנים.

השטן לובש כיפה – פרס דאע"ש לשופט הנוער מירושלים שמעון לייבו על התעללות בילדי ישראל: הסיפור המלא מאחורי עתירת אגלש"ן להעיף את הנבלה לכל הרוחות

המערכת גאה באזרחי ואזרחיות ישראל, שכאשר דולפות ראיות ששופט נוער (י"ם) כמו שמעון לייבו הפך את אולמו לבית משפט סטייל דאע"ש, ואף אומר לאימהות בפה מלא ללכת להתאבד, ושהוא ממליץ להן על המתת חסד, ואין לו שום בעיה להצהיר שאצלו שום ילד ושום ילדה לא יצאו לחופשי מצווי הנזקקות, אלא להיפך בגלל שהאימא העזה לדרוש את שחרור הילדים, הוא יחמיר את תנאי הכליאה וישלח אותם למוסדות נעולים וחלופות מעצר, אז קמו אזרחי ואזרחיות ישראל והגישו עתירה לפיטוריו של שופט נאלח ובזוי זה, שמעון לייבו.

על פי מידע אמין שנבדק ואושש השופט החלאתי הזה הפך אין ספור נערות תמימות לזונות וצרכניות סמים במוסדות הרווחה, ושלח ילדים לאשפוזים פסיכיאטריים בלי למצמץ. יחסו אלים וברוטלי, ונראה שאת השכלתו רכש במוסדות דאע"ש. אילו היה יכול היה במו ידיו מניף חרב על ההורים ומשמיד אותם בו ברגע ועורף את ראשם.  לא פלא, השופט הזה עצמו בוגר פנימייה, שם שימש המיזרון הפנימייתי לכל הילדים שרצו להתנסות בהשחלת זין לתוך ישבנו.

למה משלמים לו משכורת מהנהלת בתי המשפט כאשר הוא משמש בתפקיד עו"ס חוק נוער?

שמעון לייבו שופט נוער ירושלים - אילו היה יכול היה במו ידיו מניף חרב על ההורים ומשמיד אותם בו ברגע ועורף את ראשם

שמעון לייבו שופט נוער ירושלים – אילו היה יכול היה במו ידיו מניף חרב על ההורים ומשמיד אותם בו ברגע ועורף את ראשם

מדובר בנבל בן נבלה, שמעון לייבו, וכמו תמיד, השטן לובש כיפה. שופט דוס חסוד ומתנקנק, קוקסינל ממש כמו חברו נפתלי שילה מבית המשפט למשפחה בתל-אביב. אין אצלו דין ואין דיין מבלעדי עו"ס חוק הנוער אותה הוא מעריץ, משתפל לרגליה. השופט הוא בושה למערכת המשפט.  ביזוי לאנושות, ויש לפטרו לאלתר.

00010002 0003 0004 0005 0006 0007 0008 0009 0010 0011 0012 0013 0014 0015 0016 0017 0018 0019 0020 0021 0022

הציבור מוזהר מפני נוכלים שרלטניים קליניים: פרופ' נתנאל לאור וד"ר דוד גרין סובלים מארוטומאניה קלינית ובעיות בויסות זעם – השופטת נורית אחיטוב מביהמ"ש מחוזי קבעה שמדובר במומחים שרלטנים ונוכלים שכתבו חוות דעת חסרות בסיס

נתנאל לאור, פסיכיאטר אלים וסהרורי, פיתח תיאוריות נלוזות, בהם העליל עלילות שווא נגד גואל רצון ודניאל אמבש, כשהוא משתמש במילים מופלצות למכור תכנים מיניים חולניים מדמיונו הקודח אותם ניסה להלביש נגד רצון ואמבש.

פרופ' נתנאל לאור נוכל קליני פיתח תיאוריה שנדחתה על הסף על ידי השופטת נורית אחיטוב מביהמ"ש מחוזי

פרופ' נתנאל לאור נוכל קליני פיתח תיאוריה שנדחתה על הסף על ידי השופטת נורית אחיטוב מביהמ"ש מחוזי

השופטת נורית אחיטוב עשתה ממנו קציצות בפסק הדין וקבעה שהוא נוכל, כשהיא מצטטת מהדברים שאמר. הפסיכיאטר לאור כתב לבית המשפט שעדיף לילדים להיות מורחקים מהאימהות שלהן ולהיות בפנימיה. כולם כבר יודעים מה קורה בפנימיות הרווחה: מדריכים בשכר מינימום מרביצים, עושים לפיתות הולדינג, מכניסים ילדים לחדרי בידוד מרופדים, שלא לדבר על יחסי מין, הפקרות מינית, והרס טוטלי של הביטחון העצמי של הילדים הללו עד כדי ניסינות התאבדות ובריחה, שזהו נושא שמושתק ע"י משרד הרווחה.

לאור פסיכיאטר "קליני" עאלק, חושב שלילדים חיים טובים יותר תחת משטר רווחה, בפנימיות גועליות ותחת איסור קשר עם המשפחה שלהן, צריך להיות מוקע מקהילת המומחים. הציבור מוזהר ממנו.

זה מה שכתבה השופטת נורית אחיטוב עליו:

"עד מומחה נוסף מטעם התביעה הוא, פרופ' נתנאל לאור – מומחה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מרצה באוניברסיטת ת"א, פרופ' קליני באוניברסיטת "ייל", מנהל מרכז לבריאות הנפש ומנהל מקצועי של מרכז "חוסן".

הוא העיד כי קיים ספקטרום שנע בין רצון, שעבוד וחפצון. זהו יחס שנע בין הערצה לבין שבי פסיכולוגי ממשי.

הוא ייעץ למשטרה כמומחה, לקראת מעצרו של הנאשם בשל חשש מהסכנות הפוטנציאליות הכרוכות במעצר. הוא הדגיש כי החשש היה מפני גילויי אלימות המופנים כלפי העצמי, הזולת והחברה (ת/294, ע' 5).

הוא אינו סבור שאזהרתו הייתה מיותרת, שכן ייתכן ודווקא אמצעי הזהירות שננקטו, מעצר בו-זמני של הנשים השונות תוך הרחקתן מילדיהן, מנע אסון.

מתוך חומר החקירה המשטרתי שהוצג לו, הערכתו כי הנאשם ביקש לקדם אידיאולוגיה של "גאולה דרך הביבים" (קרי דרך מעשים קשים, קיצוניים, ולכאורה אסורים מוסרית), תוך הגדלת הקבוצה באמצעות ילודה שתפעל על מנת לקדם את האידיאולוגיה הזו.

הנאשם השתמש במניפולציות פסיכולוגיות, כגון, הפגנת יכולת הכלה יוצאת דופן עד שלב מסוים, ואז הבעת קוצר רוח. כן השתמש בהיפנוזה באמצעות קולו, על מנת להשפיע על התנהגותן של הנשים.

לשיטתו, לנאשם יכולת יוצאת דופן בקריאת הבעות פנים והבנת הלכי הרוח של העומדים בפניו וכישורים מדהימים נוספים. הכישורים הם מצד אחד, קוגניטיביים, אידיאולוגיים, ומצד שני, רגשיים וטכניים. יש לו יכולת מניפולציה בנפשו של הזולת, דרך מצג מאגי או בדרך של תגמול או מעקב ושליטה קפדניים או מוקפדים. הוא פונה בקול אבהי, חם, רך ומפתה בתחומי מציאות שאינם מתיישבים, על מנת להכניס אדם או ילד לתחום מציאות אחר, ולבלבל אותו (פרו' ע' 1425 ש' 17-22). לדעתו יש לנאשם יכולת להציג עצמו כבעל השפעה עודפת ולנצל באמצעות כך אנשים אחרים."

הציבור מוזהר מפני נוכל ושרלטן נתנאל לאור, פסיכיאטר שעובד עם הרווחה פק"סיות: רות מטות, אורלי אוסטרמן ונחמה ג'הסי. הנ"ל הכריז על עצמו כמומחה לכתות בשירות הרווחה, אשר הבינה כי כאשר הרבה משפחות מתגודדות סביב אדם, רעיון או אמונה, הילדים במשפחות האלה הם טרף קל.  מדובר בהרבה קומונות, משפחות פולי-אמוריות, סדנאות העשרה עצמית, סדנאות קבליסטיות.

הרעיון הוא להציג את ההורים כנפשות תועות, נפשות המחפשות משמעות בחיים, ואז לקחת להם את הילדים.  נתנאל לאור המומחה המטורף יעץ למשטרה בחוסר אחריות לבצע פשיטות יזומות, ללא ראיות, וללא חקירה, להפעיל אלימות קשה נגד ההורים והילדים כדי לשבור אותם. הוא המליץ למשטרה לבצע מעצר בו-זמני של הנשים השונות תוך הרחקתן מילדיהן, כדי למנוע אסון. 

אלא מסתבר שהמלצה זו הייתה חסרת כל תוקף מקצועי ורק גרמה אסון הרבה יותר גדול.

ילדים נפשו והושלכו לפנימיות. חלקם רצו להתאבד. חלקם הושלכו לבתי חולים פסיכיאטריים, וילדה נכנסה להיריון בפנימיית משרד הרווחה.

אלו הדברים שכתבה השופטת נורית אחיטוב על "המומחה" ד"ר דוד גרין:

דוד גרין נוכל קליני בעלים של מכון גרין ברח' אופנהיימר 16 רמת אביב מרמים את הציבור וממציאים חוות דעת הזויות ומופרכות

דוד גרין נוכל קליני בעלים של מכון גרין ברח' אופנהיימר 16 רמת אביב מרמים את הציבור וממציאים חוות דעת הזויות ומופרכות

  1. ד"ר גרין אישר בעדותו שדעה זו שנויה במחלוקת בקהילייה המדעית, וככל הידוע תקפותה לא הוכרה במערכת משפטית כלשהי כבסיס לבחינת מקרים המובאים בפניה. נציין, שניסיונות להציג חוות דעת מומחים בנושא זה בבתי משפט בארה"ב נדחו, וזאת בין השאר, עקב אי עמידה בתנאי "general acceptance" לתיאוריה המוצגת בידי המומחה (לדוגמה:U.S. v. Fishman, 743 F. Supp. 713 ; U.S. v. Sebresos 972 F. 2d 1347).

  2. ד"ר גרין העיד מפורשות שעיסוקו בתחום ה"קבוצות הסמכותניות" ובכללו מונח "השליטה המנטאלית" נסמכים על עמדה אידאולוגית-מקצועית. ברשימה הביבליוגרפית שבסוף חוות הדעת, הפנה רק למאמר אחד שפרסם בשנת 1986 בשנתון פסיכולוגיה וייעוץ של משרד החינוך בישראל. ד"ר גרין אישר בחקירתו הנגדית שחלק ניכר מהפרסומים האחרים שצוינו ברשימה נכתבו בידי מי שאינם אנשי אקדמיה, שאינו מכיר לעומק את הרקע המקצועי של חלקם, ו/או שלא פורסמו במסגרת אקדמית המבטיחה עמידה בכללים ובמתודולוגיות מקובלות בעריכת מחקר וביקורת עמיתים. הוא אישר שהוא משתמש בהם כסימוכין כיוון שהוא סבור שתוכנם נכון. כן ציין, שכחלק מעיסוקיו סיפק חוות דעת קודמות להליכים משפטיים בנושא קבוצות בישראל, וכי מעורבותו הציבורית בניסיון לקדם חקיקה נגד קבוצות אלו, לא צלח.

  3. בחינת חוות הדעת לגופה מעלה, שחלק ניכר ממנה מתייחס לנושאים שאינם ממין העניין, כגון, חשיבות ועדיפות החירות וחופש הבחירה האישיים, והתייחסות למקרים היסטוריים של "קבוצות סמכותניות" והשלכותיהן על חייהם (ולעתים אופן סיומם) של החברים בהן. בהקשר לנושא המקצועי עצמו ליבת חוות הדעת מצויה בפרקי "תהליכי החיברות בקבוצות הסמכותניות" הסוקר ומנתח ללא אסמכתאות את התופעה שבכותרת הפרק, ו"מודלים תיאורטיים להגדרת תהליך השליטה המנטאלית בקבוצות סמכותניות" המסכם פרסומים שנעשו בידי חוקרים שונים. המחברים השונים משתמשים במינוחים מגוונים לתיאור התופעות ופרטיהן, ומתוך סיכומי המאמרים, כפי שנערכו, לא ניתן להבין האם הם מתייחסים בכתיבתם זה לעבודת האחר והאם הם מבקרים זה את זה במישור המקצועי.

 משמעות הדברים היא, שמדובר בתיאוריה שאין חולק שאינה מצויה בקונצנזוס של התחום המקצועי. מדברי ד"ר גרין עולה, ש"שליטה מנטאלית" היא מקרה פרטי של תוצאת השימוש במנגנונים הפסיכולוגיים שבכל "סוציאליזציה" המיועדת להטמעת ערכים ודרכי התנהגות מסוימות. כאלו יכול שיופעלו בידי מוסד חברתי כגון, ארגוני דת, קבוצות חברתיות, מנגנונים צבאיים, ותאגידים מסחריים. היא מובחנת מהם רק במידת ההשפעה ותכליתה.

לא הובהר בדברי ד"ר גרין האם קיימים כלים קליניים אובייקטיביים המקובלים בקרב המומחים התומכים באסכולה האמורה, מהם ניתן לקבל תשובות חד-משמעיות לשאלות האם אדם נמצא במצב האמור, אם לאו, ומהי השפעת הדברים על התנהגותו בנסיבות ספציפיות. אף שציין שקיים מחקר המספק בסיס נוירולוגי לתופעה, לא הבהיר האם הוא מאפשר אבחון אובייקטיבי וחד-משמעי.

לדבריו, זיהוי "שליטה מנטאלית" נעשה בדרך של ניתוח התנהגותו ודבריו של האדם הרלוונטי, מתוכם ניתן ללמוד על פער עמוק בין הנורמות הנוהגות בחברת המקור שלו, לבין הנורמות בהן הוא מחזיק במועד בדיקתו.